הכל התחיל בסקירת מערכות בשבוע 24. הרופא הישיר את מבטו וקבע "לעובר הזה אין סיכוי.
יש לו בקע סרעפתי – חור בסרעפת שבעקבותיו איברי הבטן עולים לבית החזה ומונעים מהריאות להתפתח."
"השמים נפלו עלינו" הלם, שוק ובעיקר חוסר אונים. הוא הציע שכדאי להזדרז ולהגיע לוועדה להפסקת הריון.
מיואש והמום מהבשורה פנינו לשליח חב"ד בשכונתנו שהפנה אותנו ישירות למכון פוע"ה. "הם עושים
עבודת קודש וסופר מקצוענים". סירבתי בנימוס והוא אמר לי " מני מה אכפת לך לשמוע?"… החלטתי לנסות.
משמיים שלחו לנו את הרב דב פופר היקר ממכון פוע"ה שביקש לבחון את המסמכים. לאחר שעיין בתוצאות הבדיקה הוא הסביר לי "אכן מדובר בבקע סרעפתי בצד ימין, מצב קשה מאוד שסיכויי ההישרדות אינם גבוהים.
אבל יש רופא בארץ – ד"ר גיאלצינסקי שמבצע ניתוח תוך רחמי והוא יכול לעזור". הרב פופר לקח את המושכות
לידיים וחיבר ביננו לרופא. ד"ר גיאלנציסקי ביצע אולטרסאונד ולאחריו אמר לנו "בלי ניתוח סיכויי ההישרדות
קלושים. אבל בעזרת הכנסת בלון לתוך קנה נשימה של העובר ניתן לגרום לריאות להתפתח.
למרות החשש הכבד מהניתוחים תוך כדי ההריון והפסימיות של חלק מהרופאים הידיעה שמכון פוע"ה מאחורנו נטעה בנו את האמונה שזה אפשרי ואנחנו נלחמים על הילד הזה.
בשבוע 27 מורן נכנסה לחדר ניתוח ודרך פיטוסקופ נכנס הרופא לתוך קנה הנשימה של העובר והחדיר את
הבלון בהצלחה. בשבוע 33 נכנסה מורן בשנית לחדר ניתוח להוצאת הבלון.
כדי לא לסכן את העובר נקבע ניתוח קיסרי בחול המועד סוכות. מיד לאחר הלידה התינוק הובהל לטיפול נמרץ
וחובר למכונת הנשמה ועוד הרבה צינורות שכיסו את כל גופו הצנום. 24 שעות לאחר לידתו התינוק שלנו נכנס
לחדר ניתוח על מנת להוריד את אברי הבטן למקומם ולתקן את הבקע הסרעפתי.
לאחר 48 שעות מורטות עצבים הוציאו את צינור ההנשמה. כולנו עצרנו נשימה כשהתינוק שלנו התחיל לנשום את נשימותיו הראשונות.
שבוע שעבר, בגיל חודש ושבוע זכינו להכניס את רפאל מאיר שלנו בבריתו של אברהם אבינו.
תודה לבורא עולם על הכל, תודה לד"ר גיאלצינסקי וכמובן תודה למכון פוע"ה שבלעדיהם התינוק שלנו לא היה בעולם!

                           מני ומורן                          

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב telegram
שיתוף ב whatsapp