בשבת הבת שלי בת 4 שיחקה בגן שעשועים במתקן רחוק ממני. בהתחלה היו שם רק בנות, אבל אז הגיעה חבורת בנים וכל הבנות הלכו חוץ מהבת שלי שרצתה להמשיך ולשחק שם.. קראתי לה ואמרתי שאם הבנות הלכו אז עכשיו שתבוא לשחק לידי, ושאני לא רוצה שהיא תשאר לבד עם כל הבנים. היא לא הבינה למה, ועניתי לה שהם בנים גדולים ועלולים להציק או לומר דברים לא נעימים ובגלל שהיא רחוקה ממני לא אוכל לשמוע ולראות ולשמור עליה.
האם כך צריך להגיב? איך אחנך אותה לשמור על עצמה? אולי אני סתם מכניסה לה "פחדים" או "סרטים" לראש?
לפני הכל, ברור שהרצון לגונן על הילדים שלנו הוא הכי בריא. באמת השאלה היא איפה עובר הגבול בין השמירה הטבעית לבין לחץ וחרדה.
כשאנחנו חווים מצב מסוים כמאיים אז החלק ההישרדותי במוח שלנו מתעורר ומנהל אותנו. החכמה היא לדעת להפעיל את המוח החושב על ידי לקיחת נשימה עמוקה ולחשוב:
◀️מה החששות שלי לנוכח הסיטואציה?
◀️האם הם מושפעים מחוויה בעבר שלי מול חבורת בנים?
◀️האם הם מושפעים מתפיסות שיש לי באופן כללי על בנים?
◀️האם הבת שלי באמת בסכנה כרגע?
כשאנחנו רגע מתכנסות פנימה סביר להניח שנמצא תשובות עמוקות יותר ומאוזנות יותר מהתגובה האוטומטית שלנו שלא בהכרח מעבירה את המסרים שהיינו רוצות להעביר.
חשוב לי קודם להדגיש שעשית באותה נקודת זמן מה שראית לנכון ואם תרצי להוסיף ולשוחח איתה על כך או לנצל הזדמנות דומה אחרת - תמיד תוכלי. וזה מבורך שאת שואלת ורוצה לדייק את המענה שלך. 🤗
אתייחס לכמה נקודות מתוך השאלה שלך ואנסה להרחיב את המבט בנוגע לחינוך למוגנות.
חשוב להזכיר לעצמנו שבנים הם בני אנוש טובים ומדהימים שמביאים הרבה איכויות לעולם. לא כולם חשודים כמציקים ופוגעניים. זה שדר מאוד מאוד חשוב לבת שלך. הרי את רוצה שיום אחד היא תתחתן עם בן ואם נשדר לה שכל בן חשוד כפוגע אז למה שהיא תרצה אחר כך בקרבתו?
גם אם זה מוקדם לחשוב על חתונה,אלו המסרים שיוצרים אמונות יסוד שילוו כל החיים.
נקודה נוספת- ילדים מצד אחד רוצים עצמאות ולהרגיש גדולים ומצד שני זקוקים לביטחון שכשיצטרכו עזרה אנחנו נהיה שם בשבילם. העובדה שאת רואה אותה וגם קצת רחוקה ממנה יכולה להיות דוקא חוויה מעצימה. את יכולה לומר לה שאת סומכת עליה ושתבוא לבקש עזרה אם תצטרך ושאת כאן בשבילה לכל דבר.
אם את לא רגועה, תוכלי גם להתקרב אליה כך שתהי ערה יותר למתרחש.
לגבי השאלה שלך איך לחנך אותה לשמור על עצמה- זו שאלה חשובה מאוד!
אענה בכמה עקרונות- כמו שאמרתי קודם, נקודת המוצא שלנו חייבת להיות שהעולם ורוב האנשים שחיים בו הם טובים.
שנית, לדבר איתה על כך שרק היא מחליטה על הגוף שלה וחשוב לשמור על הפרטיות של הגוף
ולפי רצונה היא יכולה לבקש עזרה מההורים, מהגננת או מאחים גדולים בשירותים או בהתלבשות
חשוב גם שהיא תשמע שהיא יכולה לספר לך כל דבר ואם היא פעם תרגיש מבולבלת או לא בטוחה אם פגעו לה בפרטיות-שתשתף אותך.
יש לנו את הכוח כאימהות ואת האחריות לדאוג לבנות אצל הילדים שלנו יחס חיובי ככל שניתן בנוגע לגוף ולשמירה עליו. וגם לתת להם כלים פרקטים להתמודדות עם מצבים מאתגרים מתוך אמונה בעצמם.
אמונה ליפשיץ , כפר פינס
