נפגעתי בילדותי מינית תקופה ממושכת

שאלה שנשלחה לצוות משיבות 'משאלת לב'

לצערי נפגעתי בילדותי מינית תקופה ממושכת. אני בטיפול נפשי כרגע. העניין הוא שכיום הבת שלי, בת 4, מכירה את עצמה מינית- כל עוד זה נוגע להיכרות המינית שלה כבת אני חושבת שאני בסדר, הבעיה שלי היא שבימים האחרונים היא מתחילה לצבוט במקדימה של הפות ולצחוק ולהגיד שהיא בן. זה מזעזע אותי ברמה שאני לא מסוגלת לענות לה בשכל ישר. אני פשוט "מאבדת את זה" לגמרי ומגיבה לה בצורה חותכת וחסרת סבלנות שתפסיק עם זה מיד. ואם היא לא מפסיקה אני כועסת- מה שכמובן גורר את ההתגרות הבאה כי זה מפעיל אותי.. אני לא מצליחה למקד מספיק הגיון בשביל לדעת איך כן לענות, ואשמח לעזרה.
אולי אם תהיה לי תשובה מוכנה אגיב טוב יותר בפעם הבאה.

משיבה: אילה ברנע

אחות, יועצת רפואה והלכה ומרצה בנושא בריאות האישה ומוגנות.

צוות משיבות "משאלת הלב" - מכון פוע"ה

טלפון: 0536238371
אימייל: barneayala@gmail.com

יש לכם שאלה?

תשובת יועצת 'משאלת לב' אילה ברנע

אמא יקרה,
קודם כל אני שולחת לך מפה חיבוק.
את כותבת על חוויה לא פשוטה בעבר ובהווה. כתבת שאת הולכת לטיפול, ואני רוצה לחזק אותך בזה. זה חשוב ומצויין✨
חוויה של פגיעה היא חוויה מטלטלת ומשנת חיים, לשנים ארוכות. יחד עם זה, טיפול טוב יכול לעזור לריפוי ולחיות חיים מלאים ושמחים.
המודעות והתשומת לב שלך להשלכות של החוויה של על החינוך של ביתך משמעותית וחשובה.
כל הכבוד!

חשוב לי לציין שההתנהגות של ביתך היא לגמרי נורמלית לגילה.
היא בגיל של סקרנות וגילוי של הגוף שלה, הבנה של ההבדלים בין בנים לבנות וזה תהליך בריא ונפלא!

אני רוצה לתת לך כלי שיכול לעזור לך לנסח מענה מתאים שמגיע מהמקום החושב והערכי ולא מהמקום המוצף.
הכלי פותח על ידי עמותת "לתת פה" ונקרא "מחוסר אונים למסוגלות".

הרבה פעמים נמצא את עצמנו מוצפים, בכל מיני רמות מול התנהגויות של הילדים.
ההתמודדות מול התנהגויות שמציפות אותנו מורכבת מכמה שלבים:
1. מה אני מרגישה?
חשוב לשבת עם עצמי ולשאול את עצמי איזה רגשות מעוררת בי ההתנהגות הזאת.
(הצעות: מבוכה, כעס, חוסר אונים)
המודעות לרגשות שלנו עוזרת לנו לא להגיב מהמקום של ההצפה הרגשית.
2. להיכנס ל"נעליים" של הילד
מה יש כאן מבחינת הילד?
איך זה נראה מהצד שלו?
למה לדעתך היא עושה את זה?
3. אמירה ערכית שלי כמבוגר על הנושא
מה האמירה העקרונית שלי בנושא?
מה הערכים שלי בנושא?
(יכול להיות: "לבנים ולבנות יש גוף שונה. זה נפלא", או "חשוב להבדיל בין מה שמתאים במקום פרטי למה שמתאים במקום ציבורי" או כל אמירה עקרונית שלך שרלוונטית לנושא)
4. איזו הזדמנות חינוכית יש פה?
בכל סיטואציה שאנחנו נתקלים בה מול הילדים מסתתרת הזדמנות.
מה ההזדמנות החינוכית שיש לי פה? מה אני יכולה ללמד את הילד דרך הסיטואציה הזאת?
(דוגמאות: "הגוף של בנים ובנות הוא שונה", "איזה יופי שאת בת", "הגוף שלך הוא נפלא ופרטי", הבחנה בין מרחב פרטי למרחב ציבורי ועוד).
5. ניסוח מענה חינוכי
לאור כל השלבים הקודמים ננסח משפט/ מענה חינוכי מתאים לסיטואציה.
אם זה מתאים ונכון לך בסיטואציה הזאת מענה חינוכי יכול להיות גם חיוך, או ליטוף בראש. העיקר שהתגובה תגיע מהמקום החינוכי ולא מתוך ההצפה.

כאשר זאת סיטוצאיה שחוזרת יש לך הזדמנות לשבת עם עצמך בנחת ולעשות את התהליך לא בזמן המעשה.
כאשר יש מעשה שדורש מענה מיידי, לעיתים נגיד "זה לא מתאים, אני אדבר איתך על זה מאוחר יותר." ואחר כך נחזור עם מענה חינוכי.

נסי לעבור על השלבים ולנסח לעצמך משפט פשוט, או מחווה שמתאימים לאמירה הערכית שלך ולהזדמנות החינוכית שאת רואה פה.
ויותר ממה שחשוב מה תגידי, חשוב איך תגידי, עם חיוך בנחת, מתוך הבנה שזה בסדר, שהתהליך הוא בריא ותקין🤗

המודעות שלך לעצמך כמו שהיא משתקפת בשאלה מדהימה!
מאחלת לך המשך תהליך מרפא ומעצים, ולכולנו סיעתא דישמיא גדולה בחינוך הילדים💐

אילה ברנע
צוות משיבות "משאלת הלב" - מכון פוע"ה

הרשמה לניוזלטר של פוע"ה

דילוג לתוכן