“הרב… אנחנו כבר לא יודעים מה לעשות,” קולה של מיכל נשמע בטלפון, רועד. זה היה לפני כעשר שנים, במהלך תורנות שגרתית במענה של מכון פוע”ה. לצידה שמעתי את דניאל, שותק, אך הכאב בקולו עמוק.

“אמרו לי שהסיפור שלנו מורכב,” המשיכה מיכל, “אבל אני חושבת שאף אחד לא באמת מבין עד כמה.”

“ספרי לי,” ביקשתי בעדינות.

“נולדתי עם מום בלב,” אמרה. “הרופאים אמרו שיש לי חלון זמן קצר בלבד להרות לפני שהמצב יחמיר. ב”ה, אחרי טיפולי פוריות שגרתיים, נולד לנו בן.”

דניאל הוסיף בקול חנוק: “אחרי שנה ניסינו שוב… והיא הרתה עם תאומים.”

מיכל עצרה. “הלידה הייתה מוקדמת מדי. הם לא שרדו. מאז— זה כאב שלא נגמר.”

דניאל המשיך: “ואז הרופאים הודיעו חד־משמעית: היריון נוסף מסוכן ממש לחייה. אף רופא לא מוכן לקחת את הסיכון.”

השתיקה מעבר לקו הייתה כבדה.

הקשבתי, וידעתי שעליי לחפש עבורם פתח של תקווה.

“מיכל, דניאל,” אמרתי ברכות, “יש לי רעיון. בואו למכון ונחשוב יחד.”

כמה ימים לאחר מכן הגיעו לפגישה.

שם העמדתי בפניהם את האפשרות: “פונדקאות — הפריה חוץ־גופית רגילה, אך את העוברים מחזירים לרחם של אישה אחרת שתישא את ההיריון עבורכם.”

“זה מותר הלכתית?” מיכל שאלה מיד.

“הנושא מורכב,” עניתי, “אך כשאין דרך אחרת, ואם הפונדקאית יהודייה ואינה נשואה — יש פוסקים גדולים המתירים.”

כדי לחזק אותם התקשרתי באותו רגע למורי ורבי, הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג זצ”ל.

לאחר ששמע את הפרטים אמר בבירור: “במקרה כזה — מותר. ואף יש בזה מצווה.”

מיכל התפרצה בבכי של הקלה.

“וזה חוקי?” שאל דניאל.

“כן,” הסברתי. “בישראל יש חוק מסודר לפונדקאות. אדריך אתכם איך לפנות לוועדה.”

ומכאן החל מסע ארוך: גיוס מאות אלפי שקלים, איתור פונדקאית מתאימה, התגברות על אכזבות — פונדקאית שוויתרה ברגע האחרון, החזרות שלא נקלטו — אך הם לא ויתרו.

כעבור כשנתיים זה קרה: הריון תקין.

ונולדו — בן ובת תאומים, בריאים ושלמים.

בברית המילה של הבן דניאל עמד ליד הכיסא, דמעות זולגות. “הרב… חלום שהפך למציאות.”

והפעם — הדמעות היו של שמחה, הכרת הטוב ונס.

על הסוגיות העדינות של פוריות, ילודה וקדושת החיים אנו מדברים בתוכנית “חיים חדשים” בכל יום שישי בשעה 11:30 בערוץ 14.

כל הפרקים זמינים לצפייה באתר מכון פוע”ה.

הרב אריה כץ מנהל המחלקה למחקר וספרות הילכתי במכון פוע"ה