בשנים האחרונות הולכת וגדלה המודעות לבדיקות המספקות מידע בתקופת ההריון. נשים בהריון רוצות לוודא שהוא תקין, ושואפות לשקט נפשי במהלכו. אחת הבדיקות שהשימוש בה נמצא במגמת עליה היא בדיקת ה-NIPT (Non Invasive Prenatal Test). הבדיקה מבוצעת באמצעות בדיקת דם פשוטה של האם ומספקת מידע מוקדם, כבר משבוע 10, על הפרעות כרומוזומליות בעובר.מידע זה יכול לעזור לאישה ולרופא/ה המטפל/ת לקבל החלטות בנוגע להריון, לבריאות האישה ולבריאות העובר.
מהי בדיקת ה-NIPT?
בדיקת NIPT בודקת את הדנ"א העוברי (המטען הגנטי העוברי) שנמצא בדם האם. הדנ"א העוברי מופרש לזרם הדם של האם מהשלייה, ולכן באמצעות דגימת דם פשוטה הנלקחת מהאם, ניתן לבצע אנליזה מעבדתית לדנ"א העוברי, להבדיל מבדיקת מי שפיר המצריכה דיקור פולשני לצורך שאיבת מי השפיר.
לאנשים בריאים יש 23 זוגות כרומוזומים בהם "ארוז" הדנ"א. אולם, יש מקרים בהם נולדים עם כרומוזום עודף או חסר. מצב זה מוגדר כ"הפרעה כרומוזומלית". במידה ויש כרומוזום עודף (כלומר 3 עותקים, מצב הנקרא טריזומיה) או חסר כרומוזומי, מתפתחת תסמונת גנטית. בדיקת ה-NIPT כוללת בדיקה של שלוש טריזומיות עם משמעות רפואית חמורה לעובר: טריזומיה 21 – תסמונת דאון, טריזומיה 18 – תסמונת אדוארדס, טריזומיה 13 – תסמונת פטאו.
בנוסף למצבים האלה, ניתן לאבחן הריונות עם הפרעות בכרומוזומי המין, עם דגש על 4 תסמונות שכיחות מביניהן, וגם מספר מצבים עם חסרים כרומוזומלים זעירים (חסר מקטע קטן בכרומוזום מסוים), המספקים מידע נוסף על תסמונות שונות.
בדיקת NIPT מוגדרת כיום כבדיקת סקר ולא בדיקה אבחנתית (כמו מי שפיר), אך בזכות רמת הדיוק הגבוהה שלה בתסמונות הכרומוזומליות השכיחות באוכלוסיה, יש ביקוש הולך וגובר לבדיקה זו, ובשנת 2017 כ-8,700 נשים ביצעו אותה בארץ. בתקופה הראשונה שלאחר פיתוח בדיקות ה-NIPT, השימוש בה הוגבל למצבים בהם הוגדר הריון בסיכון לפגם כרומוזומלי לאור ממצא חריג בבדיקות (כגון שקיפות עורפית או חלבון עוברי). אולם, בשנים האחרונות גם נשים בסיכון נמוך להפרעות כרומוזומליות החלו לבצע את הבדיקה, משום שמדובר בבדיקה לא פולשנית עם רמת דיוק גבוהה.
בדיקת NIPT QNatal Advanced מבוססת על טכנולוגיה אמינה וחדשנית שפותחה ע"י Quest Diagnostics מארה"ב. הבדיקה מספקת תוצאות ברמת דיוק גבוהה ללא תקדים של מעל 99.9% לגבי כל שלושת הטריזומיות שנבדקות – כלומר דיוק של מעל 99.9% לאיתור תסמונת דאון, תסמונת אדוארדס ותסמונת פטאו.
בנוסף, הטכנולוגיה המתקדמת של בדיקת QNatal Advanced מאפשרת קבלת תוצאה ברורה ברוב המכריע של הבדיקות, ואחוז כשל נמוך מאד, 0.88%. שיעור כשל נמוך של הבדיקה (לדוגמה בגלל אחוז דנא עוברי נמוך מדי, כשל טכני וכיוב') מקטין את הצורך בבדיקות חוזרות או בהליכים פולשניים במקרה של כשל טכני, וחוסך כמובן את הדאגות המלוות עד קבלת תשובות חד משמעיות.
חברת בייבי לינק המשווקת את הבדיקה בישראל, מבצעת איסוף דגימות דם בפריסה ארצית רחבה, ושולחת אותן למעבדות Quest Diagnostics בארה"ב. התוצאות המתקבלות מהמעבדה מועברות לאישה תוך 9-12 ימים. מעבדת Quest Diagnostics הינה מהחברות המובילות בארה"ב בבדיקות סקר גנטיות. החברה מבצעת בדיקות גנטיות מתקדמות למעלה מ-40 שנה, משרתת למעלה מ-50% מבתי החולים בארה"ב ומבצעת מעל חצי מיליון בדיקות ביממה.
מה מומלץ לבדוק כשאת מחליטה לבצע את בדיקת ה-NIPT?
עלות בדיקת ה-NIPT הינה יחסית גבוהה (הבדיקות נשלחות למעבדה בחו"ל), ולכן בשלב בחירת החברה המבצעת, כדאי לבדוק מספר פרמטרים: מה אחוז הדיוק בכל שלושת הטריזומיות (טריזומיה 21, טריזומיה 18, טריזומיה 13), מי המעבדה שמבצעת את הבדיקה, מה אחוז היעדר הזיהוי/כשל הכולל שלה. שאלה נוספת היא במצבים של הריון תאומים או הריון מתרומת ביציות – האם המעבדה המבצעת יכולה להתמודד עם הבדיקה?
הטכנולוגיה הרפואית מתקדמת כל הזמן וניתן לבצע כיום בדיקות פשוטות המספקות מידע רב על ההריון, בריאותנו ובריאות העובר. גם אם האישה מהססת ומעוניינת בקבלת מידע נוסף, לחברת בייבי לינק המשווקת את בדיקת QNatal Advanced, יש צוות יועצים גנטיים, אשר כחלק מתהליך הבדיקה יכולים לתת הסבר טלפוני מקצועי התואם לצרכייך ולענות על שאלות בנושא.
בשורה משמחת מגיעה מקופות החולים השונות, בהן ניתן לקבל החזר משמעותי של עלות הבדיקה (בכללית פלטינום, מכבי שלי, מאוחדת שיא ולאומית זהב), ולכן העלות לאחר קבלת ההחזר סבירה בהחלט. כמובן שהשקט הנפשי וחשיבות המידע שמניבה הבדיקה במהלך ההריון יקרים במיוחד.
מחברת: פרופ' סתוית שלו
לפרטים נוספים והתאמת הבדיקה לצרכייך, צרי קשר עם בייבי לינק 5901*
אימייל: info@babylink.co.il
או מלאי את הטופס הבא ונחזור אליך בהקדם
[pojo-form id="69414"]

יום אחד תקום ילדה בבוקר ותקרא לי אמא.

יום אחד ילד קטן יחזיק בידך ויקרא לך אבא.

שכנה סיפרה שבאולפנא של הבת שלה הכניסו למערך הלימודים תכנית על מיניות.
"למה קוראים לדבר כל כך עדין בשם כל כך בוטה- מיניות?! מה הבנות אמורות ללמוד מזה?" היא שיתפה את חששותיה.
לאור צרכי הדור ישנה חשיבות גדולה לתת מענה נכון שמותאם בתכניו לבנות ואמהותיהן. הרבנית נעמי שפירא, מרצה בקורס "נשיות בריאה" של מכון פוע"ה אומרת -"קיים צורך גדול להכשיר מדריכות בתחום המיניות למען דור העתיד בדרך של צניעות ופתיחות כאחת ע"פ דרכה של תורה"
תכנית "נשיות בריאה" של מכון פוע"ה מביאה איתה את המענה הנדרש בתחומים הקשורים למיניות והדרכת נשים בתחום האישות.
התכנית משלבת תחומים פיזיולוגיים, פסיכולוגיים, חינוכיים, תורניים ומקנה כלים מעשיים להדרכה והעברת המידע הלאה.
התכנית מומלצת לנשות חינוך, מדריכות כלות, רבניות ואחיות בקהילה.

לפרטים נוספים על התכנית לחץ כאן 

ביום חמישי האחרון (כ"ד סיון) נערך כנס בנושא תסמונת האיקס השביר בשיתוף המרכז הרפואי שיבא ועמותת האיקס השביר בישראל.
מכון פוע"ה שלקח חלק פעיל בכנס רואה חשיבות עליונה בהעלאת מודעות הציבור הדתי והחרדי לתסמונת גנטית האיקס השביר שאינה נבדקת בבדיקות התאמה של דור ישרים.
חשוב להדגיש שמערך הבדיקות שנעשות על ידי דור ישרים כולל רק בדיקות התאמה בין שני בני הזוג ולא סקר גנטי של כל אחד מהם. באמצעות בדיקות גנטיות מומלצות שנעשות דרך קופות החולים ניתן לזהות נשאים של התסמונת האיקס השביר.
התסמונת שמועברת אל העובר כאשר אחד ההורים הוא נשא של הגן. התסמונת באה לידי ביטוי במגוון תסמינים פיזיים, אינטלקטואלים, רגשיים והתנהגותיים בטווח מתון עד חמור ונפוצה יותר בקרב הבנים.
הרב דב פופר, רב יועץ ופוסק במכון פוע"ה, שהרצה בכנס הדגיש בהרצאתו את הדרכים לצמצום התסמונת בציבור בדתי והחרדי.
לקבל יעוץ גנטי אישי ניתן לפנות למכון פוע"ה- 02-6515050

בשיתוף מכון פוע"ה ומרכז הרפואי הדסה
הקורס מיועד לעובדות סוציאליות, פסיכולוגיות, פסיכותרפיסטיות ומטפלות משפחתיות
"קורס ייחודי המכשיר מטפלים להבנת האינטראקציה הפסיכו- חברתית העומדת בבסיס הטיפול במטופלים החווים קושי ומשבר תוך אישי, זוגי וחברתי סביב פריון, הריון וראשית הורות. מדובר בתחום התמחות ייחודי"
זיוית וורצמן, רכזת אקדמית של הקורס, עובדת סוציאלית מומחית בבריאות היחידה להפריה חוץ גופית , המרכז הרפואי סורוקה, פסיכותרפיסטית ומדריכה
שילוב ייחודי בין עולמות התוכן:
רפואי, הלכתי  ופסיכו-סוציאלי.
 
 
מרצים בתחומם:
הלכתי: הרב מנחם בורשטין, הרב דב פופר, הרב אלחנן לואיס
רפואי: ­­­­­­­­­ פרופ' אריה הורביץ, פרופ' אריאל רבל , דר' לורין לויט
פסיכו סוציאלי:  פרופ' רות לנדאו, ד"ר צביה בירמן, ד״ר ערן בן קליפה, ועוד
הקורס כולל שעות הדרכה.
תנאי קבלה: מטפלות בעלות ניסיון (בתחום הטיפולי)
*** זוגות המקבלים ייעוץ במכון פוע"ה יופנו לבוגרות הקורס ***
 
תעודה ממכון פוע"ה לעומדות בתנאים / ההרשמה תסתיים עם מילוי המקומות
ימי רביעי | 16:30-21:30 | 17 מפגשים  |  פתיחה: כב' חשון תשע"ט | במכון פוע"ה ירושלים
לפרטים והרשמה 0527710601 / 02-6517171 /   h1@puah.org.il
 
 

 
 
 
 
 
 
 
השבוע רבני מכון פוע"ה הגיעו במשלחת מיוחדת להעברת השתלמות מקצועית רפואית-הלכתית לקהילת הר סיני שבמקסיקו.
קהילת הר סיני מונה כ- 11,000 אנשים על פני 20 בתי כנסיות במקסיקו סיטי ובראשה עומד הרב טובל.
ההשתלמות נפתחה בדברי ברכה של נשיא וסגני הקהילה וזכתה להתעניינות גם בקרב דיינים ורבנים מהקהילות הסמוכות.
רבני מכון פוע"ה התקבלו במקום בהתרגשות רבה ובמקסיקו שמחים על שיתוף הפעולה בין המכון לבין הקהילה.
מדובר בחיבור משמעותי ביותר כשזו הפעם הראשונה שלנו בקהילות מקסיקו. פוטנציאל בשיתוף הפעולה הזה הוא עצום.
בנוסף להרצאות של רבני המכון שהועברו במהלך היום, מדי ערב הועמד לרשות זוגות הקהילה שירות ייעוץ והכוונה של רבני פוע"ה. הפגישות אורגנו על ידי ארגון שתומך כלכלית ונפשית בזוגות עם בעיות פוריות במקסיקו.
גולת הכותרת הייתה כאשר בודקת טהרה היחידה במקסיקו סיטי, שעברה הכשרה במכון פוע"ה, הגיעה להשלמות ולקחה חלק פעיל בנלמד.
 
מכון פוע"ה שמח על שיתוף הפעולה ומתרגש מהעובדה שפירותיו הטובים מגיעים גם מעבר לים.

נמשכת ההרשמה לקורס יועצות בקהילה המיועד
לרבניות, אחיות, נשות קהילה, מדריכות כלות ולמתעניינות בתחום
הרבנית מייטליס, נהריה ,בוגרת הקורס מספרת: "בתפקידי, מגיעות אלי נשים עם שאלות בתחומים שונים הנוגעים להלכה, רפואה, זוגיות ועוד השילוב הייחודי של הקורס הכולל ידע מקצועי וחדשני עם פסקי ההלכה של גדולי כל הדורות עד ימינו פרצו דרך ביכולתי לתת מענה, תמיכה והכוונה של הפונים אלי לגורמים מתאימים".
חדש! כולל תרגול מעשי בסוגיות הלכתיות – רפואיות להעמקת הנלמד

בין הנושאים הנלמדים בקורס –

טהרה:
לימוד מעמיק של ההלכות והיכרות עם עולם הפסיקה.
נשיות לאור הלכות הטהרה.
גניקולוגיה ופוריות:
אתגרים, סוגיות ופתרונות בעולם הרפואה וההלכה במעגל, החיים: פוריות, הריון, לידה ,אמצעי מניעה, גנטיקה ועוד
זוגיות ואישות:
היבטים פסיכולוגים בבניין הקשר הזוגי,
מיניות במהלך החיים.
בין המרצים:  הרב מנחם בורשטין שליט"א | הרב אלחנן לואיס | הרב דב פופר | ד"ר מיכל לוריא | הרבנית קטי מנדלביץ' | ד"ר חנה קטן | ד"ר אנה רובל | ד"ר אחינועם לב שגיא ועוד.

פרטים נוספים על הקורס –

ימי שני 16:45-21:30 | פתיחה: י"ג בחשוון תשע"ט | 30 מפגשים | במכון פוע"ה בירושלים

הנחה לנרשמות עד ט"ו אלול

* הקורס מוכר ע"י הרבנות הראשית      * תעודה ממכון פוע"ה לעומדות בתנאים        * ההרשמה תסתיים עם מילוי המקומות
לפרטים והרשמה: 02-6517171 |  052-4077077     | ML2@PUAH.ORG.IL

להרשמה מהירה לחץ כאן

 

הכשרת מדריכות כלות התשע"ט – ירושלים, חריש, גבעת שמואל

מזה שנים רבות זוכה מכון פוע"ה לקחת חלק במערך הכשרת מדריכות כלות. הקורס של מכון פוע"ה, הנו קורס מקיף בן 27 מפגשים הנוגע בכל הרבדים של נושא ההדרכה.
הקורס אינו מתפשר על הצד ההלכתי מול הצד המקצועי.
אחת הבוגרות הקורס משתפת:
"בקורס קבלתי ידע מקצועי עדכני ונרחב מטובי המרצים, בסיום הקורס צוות המכון תיאם לי חונכת מעולה כך שהייתה לי כתובת לייעוץ וליווי בשאלות שעלו לקראת ותוך כדי ההדרכה , דבר שהיווה יתרון משמעותי."   (זוהר קינד, רבבה)
נושאי הקורס:
לימוד ההלכות והשפעתן על חיי האישה והזוג
הדרכה לבניית מערכת זוגית איתנה
הכנה לליל כלולות ואישות
הקניית כלים לבניית מערך הלימוד ומפגש עם הכלה
רפואה והלכה ועוד
 
בין מרצים: הרב מנחם בורשטין שליט"א | הרב אליהו האיתן | הרבנית נעמי שפירא | הרבנית גילה שרים | גב' גלי טרבלסי | ועוד.
פתיחת הקורס- חשוון התשע"ט.
מיקום הקורס- השנה יפתחו מספרים קורסים במוקדים שונים בארץ-  ירושלים, גבעת שמואל וחריש
הקורס מוכר ע"י הרבנות הראשית ומעניק תעודה מטעם המכון לעומדות בתנאים.

לפרטים והרשמה לחץ כאן

02-6517171 |  052-4077077  www.puah.org.il   | ML2@PUAH.ORG.IL

 

לאחר שנחנך לפני כחצי שנה פותח בית חולים "אסותא" אשדוד יחידת ivf (הפריה חוץ גופית).
רבני מכון פוע"ה שביקרו ביחידה שעתידה להיפתח בעוד כחודש וחצי, התרשמו מהאבזור המשוכלל והחדשני ומהתנאים שיעמדו לרשות המטופלים.
ד"ר שלומי ברק, מנהל היחידה, הדגים לצוות הרבנים את המכשור והדגיש את התרומה הגדולה בפעילות היחידה.
מכון פוע"ה מברך על הקמת היחידה ושמח להיות שותף לדרך.
"אסותא" אשדוד הנו בית חולים חדש הנחנך רק ביוני האחרון. מדובר בבית חולים ציבורי הנמצא בבעלותה של חברת "אסותא מרכזים רפואיים" המתפרש על שטח של כ-70 דונם במזרח העיר אשדוד.
 
 

"להשתתף בכנס נשים זו מתנה ממני לעצמי"- אומרת יונית, אחות מוסמכת ומשתתפת קבועה בכנס נשים של מכון פוע"ה.
"תכנים שאני שומעת בכנס מלווים אותי בעבודה שלי ובחיי היומיום במהלך כל השנה" משתפת יונית.
יונית היא אחת מאלפי הנשים שזכו להשתתף בכנס נשים של המכון בשנים האחרונות. הכנס נולד לפני כ- 18 שנה במטרה לתת מענה לנשים שרוצות להתעדכן וללמוד חידושים הנוגעים לעולם הנשי בתחום הרפואה וההלכה, מאז הכל היסטוריה.
זו השנה השנייה שמכון פוע"ה מקיים את הכנס בבנייני האומה בירושלים. הכנס מביא עמו את כל החידושים הקיימים בארץ ובעולם בתחומי פוריות, גנטיקה, הריון, לידה, טהרת המשפחה ואישות.
"חשוב לנו להביא תכנים שכל אחת ואחת מהמשתתפות תמצא בהם את עצמה. ולכן אנחנו דואגים שבכנס יהיה מגוון רחב של נושאים. למשל, הרצאה על גיל ההתבגרות, הרצאה על פוריות, פאנל על גיל המעבר"- אומר הרב מנחם בורשטין שליט"א, ראש מכון פוע"ה. "אז מי שרוצה שאני אדבר עם בעלה בנוגע לבייביסיטר, בשמחה" מוסיף הרב בחיוך.
מכון פוע"ה שומר באדיקות על הרמה המקצועית של הכנס ומקפיד שההרצאות תהיינה מפי מיטב המרצים- הרבנים, הרופאים ואנשי המקצוע המגיעים מתחומים שונים.
"אני כבר נרשמתי. אצלי בעבודה כולם יודעים שביום הכנס אני בחופש והם אפילו שמחים על כך. המצברים הנפשיים והידע המעשי איתו אני חוזרת לאחר מכן, בהחלט מצדיקים את ההיעדרות"- מסכמת יונית.
ההרשמה לכנס בעיצומה.


 
בואי והרשמי עכשיו-

יום ראשון, כ' בסיון (3 ביוני) , בנייני האומה.

בין השעות 17:30 – 09:00

הרשמי כעת והבטיחי את מקומך!

♦♦♦ להרשמה לחצי כאן ♦♦♦

הרב אריה כץ שליט"א 
ראשי פרקים ^[1]
א. מבוא רפואי
ב. מבוא הלכתי – דין פצוע דכא
ג. גר שנתגייר – כקטן שנולד?
ד. האם ניתן להחשיב גוי שסירס את עצמו כפצוע דכא בידי שמים
ה. דינו של ספק פצוע דכא
ו. סיכום
אישה שעברה את גיל הפוריות הכירה גר שנתגייר לפני שנים רבות וביקשה להינשא לו, אולם כמה שבועות לפני מועד הנישואין התברר לה שאותו גבר עבר בגויותו (בארה"ב) ניתוח לחיתוך צינורות הזרע על מנת לעקר את עצמו. נשאלת השאלה אם מותר להם להינשא, או שמא דינו של הגבר כפצוע דכא האסור לבוא בקהל.
א. מבוא רפואי ^[2]
חיתוך צינורות הזרע (VASECTOMY) הינה שיטה רפואית לעיקור גבר באופן בלתי הפיך. בשיטת עיקור זו חותכים את צינורות הזרע המובילים מיותרת האשך (האפדידימיס) לכיוון חלל הבטן, ובכך מונעים אפשרות מעבר של תאי זרע. בישראל כמעט אין מבצעים ניתוחים כאלו (רק מקרים בודדים בשנה), אולם בארצות הברית השיטה נפוצה מאוד, וקרוב לרבע מהגברים עוברים עיקור שכזה בשלב מסוים בחייהם.
ניתן לנסות להחזיר את המצב לקדמותו באמצעים מיקרו-כירורגיים, אולם הדבר מחייב מיומנות, וסיכויי ההצלחה הינם כ-50% בלבד. כמו כן, אם עברו יותר מארבע שנים מאז העיקור, סיכויי התיקון פוחתים.
המיקום המקובל לחיתוך הוא בתוך שק האשכים. מיקום החיתוך לא השתנה  בעשרות השנים האחרונות, ואין הבדל בין מרכזים רפואיים שונים בעניין זה.
ב. מבוא הלכתי – דין פצוע דכא
בספר דברים (כג,ב) נאמר: "לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל ה' ".
הרמב"ם (איסורי-ביאה טז,ג) והשו"ע (אה"ע ה,ב) הגדירו את המקומות שבהם נעשה אדם פצוע דכא:
ובשלשה אברים אפשר שיפסל הזכר, בגיד ובביצים ובשבילים שבהם מתבשל שכבת זרע, והם הנקראים חוטי ביצים. וכיון שנפצע אחד משלשה איברים אלו או נכרת או נידך (פי' נתמעך מענין פצוע דכא) (דברים כג, ב), הרי זה פסול.
במקרה המתואר בשאלה, נחתכו שבילי הזרע, ואם כן לכאורה מדובר בפצוע דכא האסור לבוא בקהל.
אמנם החזון-איש (אה"ע סי' יב אות ז) חידש, שאיסור פצוע דכא בחיתוך שבילי הזרע קיים רק כשהחיתוך נעשה מחוץ לחלל הבטן, כלומר בתוך כיס האשכים, כיוון שיש לדמות זאת לפגיעה באשכים או בגיד הנמצאים מחוץ לחלל הבטן. אולם אם החיתוך נעשה בחלל הבטן, דינו של האדם כעקר שאיננו סריס, אשר מותר לבוא בקהל. אך לפי האמור במבוא הרפואי, ניתוחי העיקור נעשים בצינורות הזרע שבשק האשכים, ולא בתוך חלל הבטן, וממילא מדובר במקום הפוסל את עובר הניתוח מלבוא בקהל.
ג. גר שנתגייר – כקטן שנולד ? 
לאור האמור לעיל, אילו היה מדובר בישראל שעבר את הניתוח, הוא היה נפסל מלבוא בקהל. אלא שבנידון דידן השואל הינו גר שעבר את הניתוח בגויותו, ולאחר מכן נתגייר, ויש לדון אם נאמר בכגון זה את הכלל "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי".
אדם שנולד כשהוא פצוע דכא, כשר לבוא בקהל, כפי שפסק השו"ע (שם סעיף י) בעקבות הגמרא ביבמות (עה,ב):
כל פיסול שאמרו בעניין זה, כשלא היה בידי שמים, כגון שכרתו אדם או הכהו קוץ וכיוצא בדברים אלו. אבל אם נולד כרות שפכה או פצוע דכא… הרי זה כשר לבא בקהל, שכל אלו בידי שמים.
אם נדון את הגר כקטן שנולד גם לעניין היותו פצוע דכא, נמצא שהוא נחשב כמי שנולד פצוע דכא, שמותר לבוא בקהל.
באוצר-הפוסקים (סי' ה ס"ק א אות ה) רמזו בעניין זה לעיין במשנה מסכת זבים (ב,ג), ובפירושי הרמב"ם ורבינו שמשון על המשנה שם.
שנינו במשנה:
הרואה קרי אינו מטמא בזיבה מעת לעת… גוי שראה קרי ונתגייר, מיד הוא מיטמא בזיבה.
הסביר זאת הרמב"ם בפירושו למשנה (שם):
פעמים רבות יוצא מן האמה זרע דליל שאינו בשל, אחרי יציאת שכבת זרע, והרבה סובלים מזה אנשים המרבים בתשמיש. ואומרים לרופאים שכאשר הם מתמידים יוצא הזרע מהם כשהוא דליל מאד במהותו אדום במראהו ומכאיב. ולפיכך הרואה קרי וראה זוב אחר כך אינו מטמא בזיבה במשך עשרים וארבע השעות, אלא אנו אומרים כי זוב זה מחמת שכבת זרע שקדמה… וכבר בארנו כמה פעמים שאין הגוים מטמאין בזיבה מן התורה, וכלל הוא אצלינו גר שנתגייר כקטן שנולד ואין משגיחין במאומה על מצבו הקודם, ולפיכך אין חוששין לקרי שראה כשהוא גוי כדי שנאמר ישאר עשרים וארבע שעות מעת הקרי ואחר כך יטמא בזיבה.
יוצא לפי הרמב"ם, שאף שהרואה זוב לאחר קרי אינו מטמא בזיבה בגלל סיבה מציאותית-רפואית (- ייתכן והזוב אינו אמיתי, שכן הוא מחמת שכבת הזרע הקודמת), גוי שראה קרי, ובאותו יום התגייר וראה זוב, אין אנו מתייחסים לקרי שראה קודם לגיור, שכן הוא כמי שנולד מחדש באותו יום.
לעומת זאת, הר"ש משאנץ בפירושו למשנה (שם) חולק על הרמב"ם, שכן לדעתו אם מדובר בשאלה מציאותית, אין מקום להחיל כאן את הכלל "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי", שהרי סוף כל סוף מבחינה מציאותית זיבה שנראתה לאחר קרי היא קרי ולא זיבה.
לדברי הר"ש, יש לפרש את המשנה באופן שונה: זב הינו רק מי שראה פעמיים זיבה. ראיית הפעם הראשונה נחשבת לראייה אף באונס, ולעומת זאת, ראיית הפעם השנייה נחשבת לראייה רק אם לא באה מחמת אונס. דברי המשנה מתייחסים למי שראה ראייה שנייה של זיבה לאחר שראה קרי, ולפי המשנה, דינה כראייה באונס. אולם גוי שראה קרי, נתגייר ולאחר מכן ראה ראייה שנייה של זיבה, כיוון שהראייה הראשונה של הזיבה הייתה בהיותו גוי, הראייה שראה אחר שנתגייר הופכת להיות ראייה ראשונה, וראייה ראשונה  (אף בישראל) הרי נחשבת כראייה אף באונס. יוצא מדברי הר"ש, שהכלל "גר שנתגייר כקטן שנולד" נאמר כאן בעניין הלכתי: איננו מחשיבים את הראייה שראה בתור גוי בתור ראייה ראשונה, שלאחריה רק ראייה שאינה באונס נחשבת לראייה.
נראה לכאורה, שמחלוקת הרמב"ם והר"ש משאנץ תלויה בשאלה אם הכלל "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי" נאמר רק לעניינים הלכתיים גרידא, או שבכוחו לעקור גם מציאות ולהחשיב את הגר כאדם חדש לכל דבר שאין לו שום קשר לעברו.
ניתן להראות, שמחלוקת מעין זו קיימת גם בדין אחר: אשת איש שזינתה עם גוי.
בתוספות בכתובות (ג,ב ד"ה ולידרש) מובאים דברי רבנו תם שאין חייבים מיתה על בעילת גוי, ולכן אשת איש שזינתה עם גוי ולאחר מכן נתגייר, מותרת להינשא לו, ואין כאן דין של "אחד לבעל ואחד לבועל". מדברי ר"ת משמע שאישה כזו לא נאסרה גם לבעלה, ועל כך מביא ריב"ם בתוספות קושיות רבות ודוחה את דברי ר"ת.
אמנם הרא"ש (שם פ"א ה"ד) התיר את האישה לגוי (לאחר שהתגייר) מטעם אחר: האיסור של אשת איש שזינתה להינשא לבועל (לאחר שתתאלמן או תתגרש) קיים רק אם עצם הביאה גרמה לאיסור זה. אולם אם גם ללא ביאה זו הייתה אסורה לבועל – כגון שהבועל גוי, הרי שלא נתווסף איסור מצד "אחד לבעל ואחד לבועל", ואם נסתלק האיסור הראשון (כגון שנתגייר הגוי), מותרת להינשא לו.
בשו"ת תרומת-הדשן (ח"ב סי' כט) נשאל אם לפי דברי הרא"ש גם אשת איש שנבעלה לבעל אחותה, ואחר כך נתגרשה ומתה אחותה, תהיה מותרת להינשא לבועל, שכן בלאו הכי הייתה אסורה לו מדין אחות אשה, כל עוד אחותה הייתה בחיים.
על כך השיב בתרומת-הדשן:
אמנם נראה לחלק בין אחות אשה לנכרי המתגייר, דלגבי אחות אשה שייך שפיר שנאסרה לבועל באם תמות אשתו, אבל גבי נכרי לא שייך לומר באם יתגייר, דכשמתגייר גופא אחרינא הוא, ולהכי מהני סברת הנכרי דכקטן שנולד דמי.
כלומר, לדברי תרומת-הדשן עיקר הטעם להתיר בנכרי הינו מצד שאם יתגייר, יהיה כבר גוף אחר, ולכן אין כאן איסור. אך השיטות האוסרות בנכרי אינן מקבלות זאת, ועולה גם מכאן שישנה מחלוקת בין הראשונים אם "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי" עוקר גם את מעשי הגוי שנעשו בגויותו או שעניינו רק שינוי דינים.
לשיטת הרמב"ם ותרומת-הדשן יש להקשות, שמצאנו בגמרא מספר מקומות שעולה מהם שלעניין דברים התלויים במציאות לא נאמר "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי".
לדוגמה, הגמרא בסנהדרין (עא,ב) דנה בגוי שרצח או שבא על אשת איש ונתגייר, ולמסקנתה חיוב המיתה נשאר, ואין אומרים "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי".^[3]
כמו כן מצאנו את דעת ר' יוחנן (שהלכה כמותו) ביבמות (סב,א) שמי שהיו לו בנים בגויותו ונתגייר, קיים מצוות פרייה ורבייה, ולא אמרינן "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי".
בפסק דין שפרסם הרב שחור בשורת הדין ח"י (עמ' תעא-תעה) דן בדיני "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי", ומביא ששמע מהרז"נ גולדברג לחלק בין נושאים הלכתיים, כגון עדות ועריות, שלגביהם אומרים שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, לבין נושאים התלויים במציאות כגון גוי שיש לו בנים, שבהם מתחשבים במה שהיה בעברו.
אלא שהדברים מתיישבים עם שיטת הר"ש שראינו לעיל, אך לא עם דברי הרמב"ם ותרומת-הדשן. ונראה שלדעתם גר שנתגייר הינו כפשוטו כאדם שנולד מחדש, אך לא לעניין עונש שכבר היה חייב, אלא אך ורק לעניין דינים, ודיניו משתנים גם בדברים התלויים במציאות (כגון זב, איסור לבועל ועוד). גם בעניין פרו ורבו, אין הכוונה שקיים את מצוות פרו ורבו, שכן כבר כתב בשו"ת-הר צבי (אה"ע סי' א), שאין הכוונה שקיים את המצווה בפועל, אלא שנפטר מהחיוב של פרו ורבו, ונראה שהכוונה שאף שהוא כקטן שנולד ואין ילדיו מתייחסים אחריו, סוף כל סוף יש בעולם נשמות שהגיעו בעטיו, ועל כן אין מוטל עליו החיוב גם לאחר שנתגייר.
על כן נראה, שלשיטת הרמב"ם בפירוש-המשניות ותרומת-הדשן בדין ביאת נכרי, גם סריס אדם שנתגייר דינו כקטן שנולד, וייחשב כסריס מלידתו שמותר לבוא בקהל. אלא שיש לדון לשיטת שאר הפוסקים הסבורים שהכלל "גר שנתגייר כקטן שנולד" לא נאמר בדברים התלויים במציאות, אלא רק בדינים, כגון ביוחסין.
ד. האם ניתן להחשיב גוי שסירס את עצמו כפצוע דכא בידי שמים
בשו"ת בשמים-ראש (סי' קמב) דן בשאלה הדומה לנידון דידן, וכתב שפשוט שיש בו איסור, ולא נאמר בו "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי", שכן איסור הסירוס קיים גם אצל גויים, ועוד שבסופו של דבר נעשה מעשה בידי אדם.
אלא שכידוע, קשה מאוד לסמוך על דברי הבשמים-ראש למעשה, שכן קרוב לוודאי שמדובר בזיוף של המו"ל, ולא בספר שיצא מתחת ידי הרא"ש עצמו, וכפי שהאריך בשו"ת יביע-אומר (ח"ב יו"ד סי' כד אותיות ד-ו), ומסקנתו שספר זה לא יצא מתחת ידי הרא"ש, אלא שלפי שסיכם שעל כל פנים מילי מעלייתא דאיתא ביה דרשינן, עלינו לדון בגופם של דברים ולהסיק מכאן להלכה.
לכן עלינו לדון בשאלה אם הגויים מצווים על איסור סירוס, ואם לא – האם העובדה שהמעשה נעשה בהיתר ולא באיסור, תתיר את הגוי לבוא בקהל.
הגמרא בסנהדרין (נו,ב) הביאה מחלוקת תנאים בשאלה אם בני נח מצווים על הסירוס. הרמב"ם בהל' מלכים (ט,א) לא מנה את איסור סירוס כאחת מהמצוות שבני נח מצווים עליהן. ובהל' איסורי-ביאה (טז,יג) פסק שאסור לומר לגוי שיסרס בהמת ישראל, אך אם עשה כן מעצמו ללא הערמה מותר, ומכאן מוכח שהרמב"ם סובר שאין איסור סירוס בנכרי, וכן פסקו הרא"ש ^[4] (ב"מ פ"ז סי' ו, שכתב במפורש שאין הלכה כאוסרים סירוס לגוי והוכיח זאת מהרמב"ם) והשו"ע (אה"ע ה,יד).
אך הרמ"א (שם) הביא מחלוקת ראשונים בשאלה אם מותר למכור לגוי בהמה כשיודע שיסרסה, ומחלוקת זו תלויה בשאלה אם בני נח מצווים על הסירוס, וכתב הבית-שמואל (ס"ק טז וס"ק יח) שיש להחמיר בדבר. אמנם באוצר-הפוסקים (ח"א סי' ה ס"ק פד) הביאו מספר ספרי שו"ת שחלקו על הבית-שמואל, שכן דעת רוב הראשונים שאין בן נח מצווה על הסירוס, ולכן כתבו להקל בזה בשעת הצורך.
והנה, לשיטה שאין כאן פנים חדשות והגוי עבר על איסור סירוס בגויותו, נראה ברור שאסור לו לבוא בקהל, אך לשיטת רוב הראשונים שאין הגוי מצווה על איסור סירוס, יש מקום לדון אם במקרה שבו הסירוס נעשה ללא עברה, ניתן להגדירו כסריס שמים הכשר לבוא בקהל, כמבואר בגמרא ביבמות (עה,ב) ובשו"ע (שם סעיף י).
נחלקו ראשונים בשאלה אם מי שחלה ובטלו ממנו אברי ההולדה מחמת כן, נחשב כפצוע דכא בידי אדם או בידי שמים, כמובא בשו"ע (שם). לדעה שפצוע מחמת חולי אסור לבוא בקהל, בוודאי שכשסירס את עצמו, אף שלא עבר על איסור, ייחשב כפצוע דכא בידי אדם. אך בחלקת-מחוקק (שם ס"ק ה) ובבית-שמואל (שם ס"ק יב) משמע שלהלכה נקטינן להקל, שכן דעת המחמיר הינה דעת יחיד, וכן משמע מכל התשובות שהובאו שם בפת"ש (ס"ק ז).
לפי דעת המתירים, כתב בשו"ת אבני-נזר (אה"ע סי' כא אות ו) שכמו שממזרות אינה נוצרת באמבטי כשלא הייתה ביאת איסור (ראה הגהת רבנו פרץ שהובאה בב"ח יו"ד סי' קצה ובט"ז שם ס"ק ז), כך גם איסורו של פצוע דכא לבוא בקהל קיים רק כשנסתרס באיסור. ואף שאם נשכו כלב נחשב לסריס אדם ואסור לבוא בקהל, זאת משום שאילו היה עושה כן בכוונה (מביא עליו את הכלב שישכנו) היה אסור, אך כאשר אין איסור בעצם המעשה – מותר לבוא בקהל. גם בשו"ת חלקת-יואב (אה"ע סי' ג) כתב שכשנעשה פצוע דכא שלא בעברה (כגון במקום פיקוח נפש) אינו אסור מלבוא בקהל, וכמו שאין ממזרות ללא מעשה עברה. אם כן, הוא הדין לכאורה בכל מקרה שלא היה בו צד עברה, כגון בנידון דידן, שכשהיה גוי היה מותר לסרס את עצמו לרוב הראשונים.
אלא שבנשמת-אברהם (אה"ע סי' ה ס"ק א2) כתב על נישואי גר פצוע דכא:
וכתב לי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל: נראה דאף שנכרי אינו מצווה על סירוס, מכל מקום גם להאמור להלן מהחלקת יואב וגליוני הש"ס דאם נעשה בהיתר מותר, שאני הכא דחשיב כנעשה באיסור, הואיל וישראל הרי אסור לסרס גם נכרי.
ונראה בכוונתו, שאמנם אין איסור סירוס בנכרי, אבל זה מחמת העושה ולא מחמת הנעשה, שהרי ישראל אסור לסרס נוכרי, ואם כן אף שמצד העושה לא היה באיסור, מצד הנעשה כן נחשב מעשה איסור, ועל כן לא נוכל להחשיב זאת כנעשה בהיתר. אך לענ"ד אין דבריו מובנים, שסוף כל סוף בשעה שנעשה, לא היה כל איסור בדבר, ומה לי שאחר כך נתגייר ואז זה כבר מעשה אסור, הרי אין האיסור חל למפרע, וצ"ע בכוונת הדברים.
ה. דינו של ספק פצוע דכא
מצאנו אם כן שתי סברות להקל בעניין זה: האחת לאור מה שמשמע מהרמב"ם ומתרומת-הדשן, שהכלל "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי" נאמר גם לעניינים מציאותיים ולא רק לעניינים דיניים; והשנייה שלפי דעת רוב הפוסקים גויים אינם אסורים בסירוס, וממילא יש מקום להשוות זאת לדברי האחרונים האומרים שכל מי שלא נעשה מעשה עברה בסירוסו (כגון שהיה צורך בסירוסו מחמת פיקוח נפש), נחשב כפצוע דכא בידי שמים המותר לבוא בקהל. אולם עדיין שני צדדים אלו אינם ברורים, וראינו שרבים חולקים עליהם, ולכל היותר הם יכולים להפוך את הגר שבנידון דידן לספק פצוע דכא.
לכן עלינו לברר אם ספק פצוע דכא מותר לבוא בקהל. ככלל, "ספק דאורייתא לחומרא" (ביצה ג,ב). לדעת הרמב"ם (טומאת-מת ט,יב; איסורי-ביאה יח,יז; כלאיים י,כז ועוד) האיסור הוא מדרבנן, ולדעת הרשב"א (קידושין עג,א ד"ה ממזר ודאי ובתורת-הבית בית רביעי שער ראשון) והר"ן (קידושין טו,ב בדפי הרי"ף, ד"ה גרסינן) האיסור הוא מן התורה.
אולם לכל הדעות, איסורו של ספק ממזר לבוא בקהל הוא מדרבנן בלבד,^[5] כפי שאומרת הגמרא במסכת קידושין (עג,א):
אמר רבא: דבר תורה שתוקי^[6] כשר… התורה אמרה "לא יבוא ממזר", ממזר ודאי הוא דלא יבוא הא ממזר ספק יבוא… ומה טעם אמרו שתוקי פסול?… אלא מעלה עשו ביוחסין.
כלומר, מצד הדין יש לימוד מיוחד שספק ממזר כשר לבוא בקהל, אולם חכמים אסרוהו משום מעלה עשו ביוחסין.
בשו"ת נודע-ביהודה (קמא אה"ע סי' ו) הביא את חידושו של הרב מראדויל, שלא רק ספק ממזר מותר מן התורה, אלא כל מקום שנאמר בו: "לא יבוא… בקהל ה'" אנו דורשים שדווקא מי שהוא ודאי לא יבוא, אבל ספק יבוא, והיות וגם בפצוע דכא נאמרו מילים אלו (דברים כג,ב), הרי שגם ספק פצוע דכא מותר מן התורה. ואמנם ספק ממזר נאסר לבוא בקהל, אך זה משום מעלה עשו ביוחסין, ואילו בספק פצוע דכא, שאינו פגם ביוחסין ונאסר מפני שאינו ראוי להוליד, אין צורך לעשות מעלה, ומותר לבוא בקהל.
הנודע-ביהודה עצמו (שם) האריך לדחות את דברי הרב מראדויל, אולם ישנם אחרונים שקיבלו את דעתו להלכה, ביניהם שו"ת עין-יצחק (אה"ע סי' י וסי' יא), שו"ת אבני-נזר (אה"ע סי' יז) ועוד, וכן כתב הלכה למעשה בשו"ת יביע-אומר (ח"ז אה"ע סי' ח) שספק פצוע דכא מותר, ולא רק כשהספק הוא במציאות, אלא גם כשהספק הוא בדין, כלומר כשהמציאות ידועה, ויש ספק מה ההלכה במציאות כבנידון דידן.
אמנם בשו"ת יביע-אומר שם הסתמך לא רק על סברה זו, והביא סברות נוספות להקל, וכן בנידון דידן לא ברור שניתן להגדיר את אותו אדם כספק פצוע דכא, שכן כפי שראינו לעיל לדעת רוב הפוסקים אין אומרים "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי" בעניינים התלויים במציאות. כמו כן כאמור קשה להגדיר אותו כפצוע דכא בידי שמים מחמת שלא עשה עברה בשעת המעשה. ועם כל זה, בנידון השאלה שהוא שעת הדחק, שכבר נתקשרו בקשרי נישואין, ורק לאחר מכן נודע להם האיסור ההלכתי, יש מקום לסמוך על טעמים אלו בכדי לעשותו כספק פצוע דכא ולהתירו לבוא בקהל.
ו. סיכום 

1. מי שעבר ניתוח לקשירת צינורות הזרע (וסקטומי) על מנת לעקר את עצמו, מלבד מה שעבר על איסור סירוס, הרי דינו כפצוע דכא, ופסול מלבוא בקהל.
2. נחלקו הראשונים אם הכלל "גר שנתגייר כקטן שנולד דמי" נאמר אך ורק לענייני דינים (כגון איסורי עריות) או גם לעניינים מציאותיים (כגון בענייני זיבה). לדעת רוב הפוסקים דין זה נאמר רק בעניינים דיניים.
3. נחלקו הפוסקים אם גויים נצטוו על איסור סירוס, ולהלכה גויים מותרים בסירוס.
4. פצוע דכא בידי שמים מותר לבוא בקהל. ישנם אחרונים הסוברים שהוא הדין כאשר נאלצו לסרס אדם מחמת פיקוח נפש, כיוון שנעשה הדבר בהיתר, ויש לדמותו לפצוע דכא בידי שמים.
5. יש מקום לדון אם מי שנסתרס בגויותו ונתגייר נחשב לפצוע דכא בידי שמים שמותר לבוא בקהל, או מחמת שנחשב כקטן שנולד (סעיף 2) או מחמת שלא עשה עברה בכך שסירס את עצמו (סעיפים 4-3).
6. ישנם אחרונים המתירים ספק פצוע דכא לבוא בקהל.
7. למעשה, בשאלה שהגיעה לפנינו שאלנו לחוות דעתם של מספר פוסקים. דעתם של הר"י אריאל, הר"מ טנדלר, הר"ד ליאור והרמ"נ מאזוז הייתה שאין להתיר גוי שסירס את עצמו ונתגייר לבוא בקהל, אלא אם כן ישנם ספקות נוספים (כגון ספק אם הניתוח היה בחלל הבטן). דעתם של הר"ש דיכובסקי והר"א גרינבלט הייתה שניתן למצוא פתח להקל, ואילו הרז"נ גולדברג העלה סברות להתיר, אך לא הכריע בדבר.

/ הרב אריה כץ הוא רב משיב במכון פוע"ה ודיין בבית הדין לממונות ארץ חמדה – גזית, ירושלים

 
[1] פורסם בתחומין לד (תשע"ד), עמ' 238-244
[2]  המבוא נכתב על פי דברים שכתב לנו פרופסור דניאל זיידמן, יו"ר האגודה הישראלית לאמצעי מניעה.
[3]  עיין בגמרא שם, שאם נשתנה סוג המיתה (כגון שקודם לכן מיתתו הייתה בסיף ועכשיו בחנק) פטור, אך התוספות שם (ד"ה בן נוח) כתבו, שנפטר רק מדיני אדם, ואילו בדיני שמים נשאר חיובו.
[4]  ומכאן עוד ראיה לזיופו של הספר בשמים-ראש, שדעת הרא"ש באופן ברור ומוחלט שאין בן נח מצווה על הסירוס, ואילו בתשובת בשמים-ראש הנ"ל כתב שגם בגויותו קיים לאו זה.
[5] עיין אגרות-הרמב"ם (מהדורת שילת) סי' כב (התשובה מופיעה גם בשו"ת הרמב"ם מהדו' בלאו סי' שי, אך שם נשמטו שורות אלו מפני טעות הדומות), שמשם למד הרמב"ם לכל ספקא דאורייתא לחומרא שאיסורו מדרבנן.
[6] שתוקי הוא אדם שאיננו יודעים מי הוא אביו, ויש חשש שהוא ממזר, כיוון שאביו היה כזה או שהוא נולד כתוצאה מכך שאמו נבעלה לאיסור עריות.
 

הרב גדעון ויצמן שליט"א 
הקדמה ^[1]
לפני כשלושים וחמש שנה חלה פריצת דרך עצומה בנוגע לטיפולי הפוריות בעולם. קבוצת רופאים באנגליה, בראשות ד"ר אדוארדס, ניסתה טיפול חדשני בגב' בראון, שהחצוצרות שלה היו חסומות, ולכן לא הצליחה להרות. הרופאים שאבו ביצית מהשחלות, הפרו אותה עם זרע הבעל במעבדה, והחזירו את הביצית המופרית לתוך רחם האישה, וכך נולדה בתה, לואיס בראון. מאז נולדו בעולם מאות אלפי ילדים בעזרת טכנולוגיה זו, הנקראת 'הפריה חוץ גופית' (IVF). הפריה חוץ גופית פותרת בעיות רבות, ולא רק חצוצרות סתומות. מאמרנו עוסק בשני סוגים של טיפולי פוריות: תרומת ביצית ופונדקאות. אישה נשואה שגופה אינו מייצר ביציות, עקב גילה המתקדם או עקב מחלה גנטית או מחלה אחרת, יכולה להיעזר בביציות שתורמת אישה אחרת. אחרי הפריית הביציות שנתרמו, עם זרע הבעל של האישה בלא הביציות, הביציות המופרות מוכנסות לרחמה. כך נולדים אלפים רבים של ילדים בכל העולם. במקרה הפוך, אישה שגופה מייצר ביציות, אך אין לה רחם או שהרחם שלה איננו תקין, והיא איננה יכולה לשאת היריון – ניתן להפרות את הביציות שלה בזרע של בעלה, ולהכניס את הביציות המופרות לרחם של אישה אחרת, הנקראת 'אם פונדקאית'.
כמובן שפעולות אלו מעוררות שאלות רבות. קודם כל – האם מותר לעשות כן או שמא יש בכך איסור, כיוון שזה גורם לערבוביה בעולם. לאחר מכן צריך לקבוע מי האם, כיוון שהשתתפו ביצירת הילד שתי נשים: בעלת הביצית, והאישה היולדת את הוולד.
איך נקבע מי האם של ילד שנולד בצורות אלו? האם האישה שהביצית שלה היא האם, שהרי זהו החומר הגנטי שקובע תכונות רבות בילד; או שהאישה הנושאת את ההיריון ויולדת את הילד היא האם? ואולי נאמר שלילד יש שתי אימהות, או שאין לו אימא בכלל על פי ההלכה, כיוון שאימהות היא  תוצאה של חומר גנטי ולידה יחד?
פוסקים רבים ענו על שאלה זאת, והביאו מקורות שונים לחזק את דעתם.
א. הסוברים שהולכים אחרי היולדת
הרב זלמן נחמיה גולדברג כתב^[2] שהיולדת היא האם, והביא ראיה מהגמרא ביבמות (צ"ז ע"ב):
שני אחים תאומים גרים וכן משוחררים לא חולצין ולא מייבמין ואין חייבים משום אשת אח (רש"י: דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, הלכך אין לו אחווה ואפילו מן האם). הייתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה לא חולצין ולא מייבמין (רש"י: דצד ייבום מן האב הוא והני אין להם אב, דזרע מצרי כבהמה) אבל חייבים משום אשת אח.
על כך כתב הרב גולדברג:
נראה מוכרח שדי בלידה שיתחשב אמו, שהרי הורתן הייתה שלא בקדושה ומתבטל יחוס האם בגירות, שנעשו כקטנים שנולדו, ונעשית אמו על ידי לידה, הרי שלידה הוא העושה אם.
יש^[3] שרצו להביא ראיה מהתרגום יונתן (בראשית ל, כא)^[4] וזו לשונו:
ושמיע מן קדם ה' צלותא דלאה ואתחלפו עובריא במעיהון והוה יהיב יוסיף במעהא דרחל ודינה במעהא דלאה^[5].
מכאן שלמרות שעל פי הגנטיקה היה יוסף הבן של לאה, בכל זאת הוא נחשב לבנה של רחל, ולכן מוכרחים לומר שהלידה קובעת, ולא החומר הגנטי.
הרב אליעזר יהודה ולדנברג הביא בשו"ת 'ציץ אליעזר' (חי"ט סי' מ^[6]), הוכחה מהגמרא בסוטה (מג ע"ב): 'והאמר רבי אבהו- ילדה שסיבכה בזקנה, בטלה ילדה בזקנה ואין בה דין ערלה'.
זאת אומרת, שכאשר מרכיבים ענף מאילן צעיר שפירותיו עדיין ערלה, על אילן זקן שכבר יצא מדין ערלה, בטלו דיני הערלה מהענף הצעיר, והפירות שיצמחו עליו מכאן ואילך מותרים באכילה. מכאן ראיה, שהולכים בדיני התורה אחרי מקום הגידול, ולא אחרי המקור הביולוגי.
ב. הסוברים שהולכים אחר בעלת הביצית
הרב יעקב אריאל^[7] דחה את כל הראיות האחרות: את הראיה של הרב גולדברג ממעוברת שהתגיירה, דחה הרב אריאל בטענה שיש לחלק בין עובר טבעי לבין עובר שנולד מהשתלת ביצית של אישה אחרת ברחמה, שכן במקרה הראשון הוא עוברה הביולוגי. את הראיה מדברי התרגום יונתן, דחה הרב אריאל בטענה שאין ללמוד מדברי אגדה. גם אם לומדים מכך – אפשר לפרש את דברי התרגום כפי המדרש המובא בגמרא (ברכות ס ע"א), שהחילופים היו במין של כל עובר, ולא בין העוברים. את הראיה מדיני ערלה, דחה הרב אריאל בטענה ששם מדובר על ענף הנשאר באופן קבוע בעץ הזקן, ולכן מתבטל בתוכו, ואילו בתרומת ביצית, סופו של הוולד לצאת, ולכן איננו מתבטל. ועוד שמדובר שם בדין מיוחד לערלה, ובכלאיים אין אומרים דין זה.
לאחר מכן הביא הרב אריאל ראיה לשיטה ההפוכה, את דברי הגמרא במסכת קידושין (עז ע"א) שהקביעה מי הוא חלל הולכת אחרי העיבור, ולא אחרי התחללות האימא בתקופת ההיריון, ומסיק להלכה שקביעת אימהות היא לפי הגנטיקה, ולכן במקרה של תרומת ביצית, האם היא בעלת הביצית ולא היולדת.
ג. זמן קביעת האימהות
'נשמת אברהם' (אבן העזר סי' א ס"ק ו11) הביא את דבריו של הרב שלמה זלמן אויערבאך, שהקשה שאם נקבע שהיולדת היא האם, איך נדע באיזה שלב האימהות עוברת אליה? וזו לשונו שם:
לו יצויר שמוציאים עובר רגיל מהאישה ומשתילים אותו ברחם של פונדקאית שתלד אותו בתום תשעה חודשים, האם גם במקרה כזה יהיה הדין כן, ואם כן ממתי? לפני 40 יום, קודם מלאת שלושה חודשים, או אפילו בתחילת החודש התשיעי?
למעשה פסק הרב אויערבאך לחומרה, ולכן אם בעלת הביצית היא גויה, יהיה הוולד חייב בגיור, אבל גם אם היולדת היא גויה ובעלת הביצית יהודייה, יהיה הוולד חייב בגיור.
קושיה זאת מצביעה על כך שאי אפשר לקבוע בפשטות שאימהות נקבעת רק לפי הגנטיקה או רק לפי הלידה, שהרי יש סוגיות רבות שמהם עולה שלידה היא קובעת, אבל לידה עצמה היא רק פעולה אחת בתוך הרצף של עיבור – הריון – לידה, וקשה ואולי בלתי אפשרי, לנתק אותה  משאר המרכיבים של רצף זה.
הרב שאול ישראלי (חוות בנימין, ח"ב סי' סח) נדרש לשאלה זו, וחילק בין זמן ההפריה לבין זמן יצירת הוולד (ארבעים יום לאחר ההפריה). ההפריה היא רק חיים בפוטנציאל, וברור שעדיין אין מדובר בחיים שלמים, אלא רק בזמן יצירת הוולד, היצור נקרא עובר, ועד זמן יצירת הוולד הוא בעצם טרום –עובר^[8].
הרב ישראלי הוכיח ממקורות שונים שיצירת הוולד היא ביום הארבעים אחרי ההתעברות, לדוגמא הגמרא בבכורות (כא ע"ב) קובעת שיצירת הוולד הוא ביום הארבעים, ועד אז הוא 'מיא בעלמא'^[9].
הרב ישראלי גם הוכיח זאת מהסוגיה בברכות (ס' ע"א), שמדברת על תפילת לאה שבנה יהפוך לבת, או שהעוברים יתחלפו בין לאה לרחל, כפי שראינו לעיל לפי תרגום יונתן. הגמרא הביאה מקרה זה להוכיח שאפשר להתפלל לשינוי מין העובר, והגמרא מתרצת: 'מעשה דלאה בתוך ארבעים יום הוה'. ולכן אומר הרב ישראלי ש'יחשב הולד כבן האישה שבה נגמרה יצירתו'. דרך זאת בקביעת אימהות היא דרך חדשה.  לפי דרך זו, לא פעולת הלידה קובעת את האימהות, וגם לא החומר הגנטי, כיוון שחומר גנטי לבד עדיין אינו חיים. התפתחות הביצית המופרית בתוך הרחם המגיעה עד לשלב יצירת הוולד, תיקרא חיים. זהו השלב שבו רואים חז"ל את השלב הקובע בקביעת הוולד ומין הוולד. לכן הרב ישראלי קבע שיצירת הוולד היא הקובעת את האימהות, לפי המקום שנמצא הוולד בשלב זה, תיקבע האימהות, כדבריו שם במסקנה:
כיון שעד ארבעים יום אין על הביצית תורת עובר או ולד, אלא מיא בעלמא, לא יכול לחול על זה באותה שעה תורת אימהות.
והוסיף וכתב:
יסוד זה של התייחסות הביצית אחרי האם שבה נגמרה יצירת הולד, שולל את האפשרות של התייחסות אחרי האישה שבמעיה גדל אחר זאת, וכן את השפעת הלידה כגורם להתייחסות.
נראה שקביעה זאת מבוססת על ההנחה שביצית לא מושרשת אינה מסוגלת להתפתח לחיים, וכל חיים כאלה אינם נחשבים חיים בעיני ההלכה.
סיכום
דעות שונות נאמרו בשאלה מה קובע את ייחוס הוולד אחר אמו:
יש הסוברים שהלידה היא הקובעת את הייחוס.
יש הסוברים שהחומר הגנטי הוא הקובע את הייחוס.
יש שהסתפקו בדבר והחמירו לשני הכיוונים.
שיטתו של הרב ישראלי ייחודית בכך שסבר שלא הגנטיקה קובעת את הייחוס, אף לא הלידה, אלא השלב שנחשב בעל מעמד מרכזי ביצירת העובר, במלאות לו ארבעים יום, ולכן האישה שברחמה נמצא העובר בשלב הזה, היא שנחשבת אמו ^[10]

/  הרב גדעון ויצמן הוא רב משיב במכון פוע"ה 

הערות:

[1] ליום השנה ה-18 לפטירתו של הרב שאול ישראלי זצ"ל, שהיה רבה של כפר הרוא"ה, דיין בבית הדין הגדול, חבר מועצת הרבנות הראשית, ראש ישיבת מרכז הרב ונשיא מכון 'ארץ חמדה'. פורסם באמונת עתיך 100 (תמוז תשע"ג), עמ' 82-85.
[2] תחומין ה, עמ' 248 ואילך, וראה גם מאמרו של הרב אברהם יצחק הלוי כלאב שליט"א, שם עמ' 260 ואילך; וכמו כן המאמר 'קביעת אמהות', שם עמ' 268 ואילך.
[3] עיין נשמת אברהם, אבן העזר סי' א ס"ק ו/11, בדברי הרב אליעזר יהודה וולדנברג (מחבר שו"ת ציץ אליעזר).
[4] ראה גם דברי את המהרש"א, בחידושי אגדות, ברכות ס ע"ב, ד"ה ואת.
[5] תרגום: ונשמעה לפני ה' תפילת לאה, והתחלפו העוברים במעיהם, והיה יוסף במעי רחל ודינה במעי לאה.
[6] ומקורו בשו"ת אבן יקרה, ח"ג סי' כט.
[7] תחומין טז, עמ' 171 ואילך. ושמעתי דעה דומה מפי הרב מרדכי ויליג, אב"ד בריברדיל, ניו יורק, וראש כולל בישיבה אוניברסיטה.
[8] מעניין מאוד לראות שגם  המדע היום רואה בתחילת חיי הביצית המופרית שלב טרום עוברי, ורק בשלב מאוחר יותר, הביצית המופרית הופכת להיות 'עובר'. ראה לדוגמא נשמת אברהם, חו"מ סי' תכה ס"ק א/4.
[9] ראה יבמות סט ע"ב.
[10] ראה גם מאמרו של הרב אריה כץ, 'מעמדו של העובר קודם יום הארבעים ליצירתו'. 

הרב יונתן אלרן שליט"א  
הקדמה
מאמר זה עוסק בשאלה מה צריכים לספר בני זוג הנפגשים למטרת נישואין בשיחות ביניהם, אודות בעיות רפואיות שיש להם, ובפרט בעיות פוריות ^[1].
שאלה זו כוללת שתי שאלות:

1. על אלו בעיות רפואיות חייבים לספר, באופן מלא או חלקי.
2.  מהו הזמן המתאים לספר על בעיות שצריך לספר עליהן.

במאמר זה, נדון בכלליות בשאלה הראשונה.
באופן כללי, ניתן לחלק את הבעיות הרפואיות שנשאלת השאלה אם יש לספר עליהן בבירור לצורך שידוכים לכמה סוגים:

1. בעיות נכות גופנית או מחלות שאינן ניכרות, המכונות: 'מומים שבסתר', של אחד מהמשודכים.
2. בעיות פוריות של הגבר או האישה.
3. בעיות רפואיות שיש לכמה אנשים במשפחתו של אחד מהמשודכים, ונראה שאלו בעיות תורשתיות-גנטיות. השאלה לגביהן נשאלת בין אם ידוע גורם גנטי לבעיה ובין אם לא.
4. מחלות משמעותיות וניתוחים שהיו למשודך בעבר.
5. בעיות בבריאות הנפש ומשברים בחלק מתקופות החיים שהיו למשודך.

במאמר זה לא נדון בפירוט בכל הסוגים של הבעיות הרפואיות, אלא נדון באופן כללי על חובת הסיפור.
א. הצורך בסיפור על בעיות רפואיות
ישנם כמה איסורים שבעטיים חייבים לכאורה לספר בשידוכים על בעיות רפואיות:

1. איסור הונאה והטעיה במסחר, שבעטיו כל קשר הנישואין עלול להיות 'מקח טעות'.
2. איסור 'מדבר שקר תרחק'.
3. איסור 'נזק', שנגרם מהצורך לבטל נישואין. יש בזה גם הפסד ממון, וכן צער, בושת ועוגמת נפש.

את הכללים המחייבים בנישואין יש להשוות לכללים המחייבים במקח וממכר, אף שהמחויבות בנישואין רחבה יותר ממחויבות במסחר, שהרי מדובר בברית הדדית כוללת בין שני בני הזוג. לכן לכאורה חלים על הסכם הנישואין דיני מקח וממכר ואיסור הונאה במקח^[2].
כל הסכם בנוי על אמון הדדי,  וגם נישואין כך. הפרת האמון בתנאים מסוימים מבטלת את הקניין. ולכן אם ישנה הטעיה משמעותית – מתבטל המקח, והוא נקרא 'מקח טעות':
לדוגמא, בגמרא בבא מציעא (פ ע"א) נאמר:
אמר רבי יוחנן: המוכר פרה לחבירו, ואמר לו: פרה זו נגחנית היא, נשכנית היא, בעטנית היא, רבצנית היא, והיה בה מום אחד וסנפו בין המומין – הרי זה מקח טעות.
אין מדובר כאן בשקר רגיל אלא בהטעיה מחוכמת, שבה המוכר מונה מומים שאינם קיימים עם מום אחד שקיים. בכך הוא גורם לקונה לחשוב שכמו שהמומים האחרים אינם קיימים, כך גם מום זה אינו קיים, ואין כל בעיה בפרה. הטעיה זו גורמת למקח טעות.
אם בפעולת המקח יש הטעיה וגנבת דעת, מלבד כללי מסחר וביטול מקח בשל מקח טעות, יש בכך גם איסור תורה של הונאה, כפי שמופיע בספר ויקרא (כה, יז): 'לא תונו איש את עמיתו'.
שידוך וחתונה יכולים להתבטל אם יש בהם מקח טעות, כפי שכתוב במשנה בכתובות (עב ע"ב ועה ע"א); אלא אם כן מדובר במום שבן הזוג  יכול היה לברר אודותיו בעצמו, כגון מום גלוי או מום נסתר שניתן לברר עליו בקלות.
ב. מתי אין חייבים לספר
אלא שלעומת המקור המפורש במשנה, יש מקור אחר, שלכאורה מורה שאין דין הטעיה בשידוכים ונישואין דומה לכללים של מקח וממכר. הגמרא ביבמות (מה ע"א) מספרת על גדולי האמוראים שהרשו לאדם להסתיר מידע:
ההוא (רש"י: בן גוי מישראלית) דאתא לקמיה דרב, אמר ליה: גוי ועבד הבא על בת ישראל מהו? אמר לו: הולד כשר… דכי אתא לקמיה דרב יהודה אמר ליה זיל איטמר (רש"י: לך במקום שלא יכירוך ושא בת ישראל, שאילו יכירוך לא יתנוה לך)…  וכי אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: או גלי (רש"י: צא לגלות במקום שלא יכירוך ויתנו לך בת ישראל כשרה )…
לכאורה כלפי בני המקום שאליו יגיע ויישא אישה, יש איסור הטעיה הונאה ומקח טעות. שהרי הסכימו לנישואין רק בגלל שלא ידעו מי הוא. ומדוע יעצו לו החכמים לעשות דבר שיש בו איסור?
לפי גמרא זו התחדשו כמה יסודות בנושא שידוכים.
נראה לקמן, שהפוסקים פסקו במצבים שונים שאין בהם איסור. ונראה שמותר להסתיר מידע בשידוכים יותר מאשר במקח וממכר; או לפחות שמי שחטא והסתיר מידע שלא כדין, יוכל לקיים את השידוך ולא יהיה חייב להתגרש. לא תמיד נישואין הם כמו קניינים רגילים, שבהם באמת איסור הונאה ומקח טעות מבטל את המקח.
אפשרות אחת^[3] להסביר את הגמרא ביבמות היא שכאשר מדובר במצב שבו המום לעולם לא ייוודע, אין כל בעיה בהסתרתו ואין בה איסור. שהרי הבעיה בהסתרת המום היא העובדה שהוא פוגע בבן הזוג באיזה אופן, אך אם המום לא ייוודע ולא תהיה לו כל השפעה על בן הזוג, שוב הוא אינו בגדר מום. לכן בעיה של חולה במשפחה, שאין סיכוי שתתברר בעתיד אין חובה לגלות. למשל כשיש מישהו עם פגם גנטי שהמומחים יודעים שאין סיכון שיעבור דרך המשודך גם לדור הבא. וגם ברור שבן הזוג לא יכיר את הקרוב החולה.
אפשרות אחרת להסבר דברי הגמרא נאמרה על ידי רי"י קנייבסקי בספרו 'קהילות יעקב' (יבמות סי' לח), שאף על פי שבמקח וממכר אסור להעלים מידע, בשידוכים אמנם אסור לשקר, אך אין איסור להעלים מידע. הסיבה לחילוק היא שבמקח וממכר, הקונה אינו רוצה דווקא את המוצר שמציעים לו, ולא איכפת לו לקנות מוצר אחר זהה, שאין בו פגם, במקום זה הפגום. ואילו בשידוכים, בני זוג מחליטים להינשא דווקא לבן הזוג שבחרו בו ושמצא חן בעיניהם. לכן לא כל ריעותא נחשבת מום לבטל את הקידושין, אלא אם כן זהו מום גמור, שידוע שמחמתו לא היו מתרצים בשום אופן להתקדש זו לזה. כשאין מדובר במום כל כך חמור, יש לנו אומדן דעת שלמרות הפגם – יתרצה הצד השני.
עוד הוסיף הרב קנייבסקי, שלפי דברי 'ספר חרדים' (לאוין מדברי קבלה פ"ד), האיסור לגנוב דעת שלא בדרך אמירת שקר אינו אלא מדרבנן. אם כן, כנראה לא גזרוהו חכמים במקום של חשש ביטול מצוות 'פרו ורבו' ומכשלות אחרות, ואין במקרים אלו איסור גנבת דעת. ואמנם הרב קנייבסקי עצמו כתב שלא ברור לו דבר זה לסמוך עליו למעשה. גם ככל הנראה חלקו על גישה זו פוסקים אחרים^[4], ולדעתם יש להודיע על כל מום משמעותי, גם אם בדיעבד ידוע שלא יבטלו את השידוך.
אפשרות אחרת^[5] לדחות את הראיה מהגמרא ביבמות היא, שההיתר להסתיר את מוצאו של החתן נאמר רק כהוראת שעה, בדיעבד, ומשום צורך מיוחד של מצווה שהייתה באותם ימים; לפרסם בעולם שיש היתר גמור לשאת בן של גוי וישראלית. ולפי זה אין משם ראיה למצב רגיל, וחייבים לגלות כל דבר שנחשב מום משמעותי בעיני בני הדור והמקום, גם אם מוחלים עליו בדיעבד.
ג. כיצד מגדירים מום
יש הלכות קבועות שנאמרו בעניין מומי נשים, כפי שנכתב במשנה בכתובות (עב ע"א): 'כל המומים הפוסלים בכוהנים פוסלים בנשים'. אך הפוסקים כותבים שבהונאה בכלל ובענייני שידוכים בפרט, ההקפדה משתנית לפי דעת בני אדם מזמן לזמן וממקום למקום, הן לחומרא והן לקולא. כלומר גם דברים שנזכרים במפורש בתור מומים, אם היום אין דרכם של בני האדם להקפיד עליהם, אינם נחשבים למומים. לעומת זאת, אף דברים שבאמת אינם מומים, אם דרכם של בני האדם להקפיד עליהם, נחשבים למום מבחינה הלכתית. לדוגמא, אמר לנו לפני כמה שנים הרי"ש אלישיב, שאף על פי שאדם שיש לו אשך אחד אמור להיות פורה בדיוק כמו אדם שיש לו שני אשכים, מכיוון שבעיני הציבור זה נחשב לפגם, חייבים לספר על כך.
המקור לכך מופיע בדברי הרמב"ם בהל' מכירה (פט"ו ה"ה):
כל שהסכימו עליו בני המדינה שהוא מום שמחזיר בו מקח זה מחזירין, וכל שהסכימו עליו שאינו מום הרי זה אינו מחזיר בו אלא אם פירש, שכל הנושא ונותן סתם על מנהג המדינה הוא סומך.
סיכום
במאמר זה הובאו עקרונות בלבד לדיון בשאלה על מה צריך לספר בשידוכים. דיון נרחב בפרטי דינים בעניין זה יובא בספר פוע"ה כרך א, שנמצא כעת על מכבש הדפוס. ממאמר זה ניתן לראות שהחיוב לספר בשידוכים על בעיות רפואיות נובע הן מצד איסור הונאה ומקח טעות, והן מצד הדין של 'מדבר שקר תרחק'. ראינו שלא כל דבר נחשב למום, ולמדנו שיש דעה האומרת שמומים שאינם משמעותיים ויש יסוד סביר לומר שלא יבטלו את השידוך, אין חובה לספר עליהם; ואולם הדעה המקובלת חולקת על כך. כמו כן, הגדרתו של מום עשויה להשתנות לפי הזמן והמקום, משום שהגדרת מום בהלכה היא דבר שמקובל לראות בו מום.
נסיים בדברים שהורה לנו הר"מ אליהו, שאף שיש דברים שאין חובה לספר עליהם מעיקר הדין, הרוצה להקים בית המושתת על יסודות של אמון ויושר, ראוי לו שלא יסתיר מידע מבן הזוג או מבת הזוג שעימם הוא עומד להינשא.

/ הרב יונתן אלרן הוא רב משיב במכון פוע"ה

הערות:
[1] דיונים נוספים יש לדון במקרים שבהם אדם שלישי נשאל מה הוא יודע על בן הזוג או בת הזוג המוצעים, וכן במקרים שבהם נשאל על כך בעל מקצוע שמוטל עליו לשמור על סודיות, כגון רופא. מקרים אלו אינם מעניינו של מאמר זה.
[2] ראה קידושין ב ע"א, שהגמרא לומדת את דיני קניין הנישואין מדיני מקח וממכר.
[3] שו"ת משיב דבר ח"ב סי' נ' לנצי"ב מוואלזין על פי המקרה שבגמרא כי שם לעולם לא יוודע שאביו גוי.
[4] כך משמעות (ספר חסידים סי' קז'. לרבי יהודה החסיד מהד' מרגליות "לא יכסה אדם מום בני ביתו. אם  צריכים בניו או קרוביו להזדווג, אם יש להם חולי שאילו היו יודעים אותם המזדווגים עמהם אותו חולי לא היו מזדווגים – יגלה להם". וראה למשל מקרים שדן בשו"ת רב פעלים חלק א-אה"ע סימן ז ושו"ת  חוות יאיר ז"ל סי' ר"ך, שתלה במום הנחשב "גדול" או לא. ולא חילק כנ"ל. וכן בשו"ת ציץ אליעזר ח"ז סימן מ"ח שהחמיר להודיע על  צורך במניעת הריון זמנית אבל לפי הסברא הנ"ל ניתן היה להקל.
[5] זהו ההקשר של אותו מעשה בסוגית הגמרא שם.

אנחנו שמחים לבשר לכם על פתיחת תכניות אביב לנשים בפוע"ה.
תכניות אביב של מכון פוע"ה כוללות בתוכן קורסים, סדנאות וכנסים במגוון נושאים.
כאשר הדגש המרכזי הינו על מקצועית לצד הפן התורני.
התכניות מועברות על ידי מיטב המרצים והיועצים.
לפרטים נוספים על תכניות לחצו כאן
צוות מכון פוע"ה

הכלות שבאות לקבל הדרכה יודעות שהן יכולות לדבר על הכל.
גם על החששות וגם על התקוות, גם על המשפחה ממנה באו וגם על זו שהן רוצות לבנות… אך מה קורה כאשר מגיעה אלינו כלה שנפגעה מינית בעבר?
קהל היעד        מדריכות כלות בעלות ניסיון של שלוש שנות הדרכה והדרכת שמונה כלות
מנחה              יונינה פלנברג, רכזת המגזר הדתי במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית
מרצים             נשות מקצוע וטיפול, רב משיב במכון פוע"ה, ונפגעת תקיפה שתשתף בחוויה האישית
תאריכים          ימי שלישי ט' באייר – כ"ט בסיוון (12.6.18–24.4.18 למניינם)
שעות              22:00–18:00
מפגשים           8
מיקום              מכון פוע"ה רחוב עזריאל 19 גבעת-שאול, ירושלים
מחיר               750 ₪  מחיר בהרשמה מוקדמת  720 ₪ (עד א' באייר, 16.4.18 למניינם)
לפרטים מלכה 02-6517171 שלוחה 4 | 052-4077077 | hd@puah.org.il
לתשלום ולהרשמה
הכשרה מדריכות כלה – מרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית תל-אביב

"בלנית זה לא מקצוע. זו שליחות" – כך פותחת את הראיון אורנה, בלנית באחד המקוואות שבקרית משה, ירושלים, מזה 34 שנים.
השליחות הזו תפסה את אורנה לגמרי במקרה ובלי הכנה מוקדמת כשהרבנית שרה אליסף פגשה אותה ברחוב ואמרה שהיא נראית לה מתאימה. אורנה נכנסה לתפקיד ומאז היא שם.
להיות בלנית זה אומר לצאת מהבית ולפתוח את המקווה בשבתות, בחגים, מוצאי צומות ועוד. איך התפקיד החשוב הזה משתלב עם המשפחה?
"באמת מדובר באתגר לא פשוט. אני עושה את השליחות הזאת בזכות מסירות הנפש של בעלי. הקושי היה קיים במיוחד כשהילדים היו קטנים והוא זה שהיה נשאר איתם ודואג לארוחת ערב, למקלחות, להרדים ולכל מה שכרוך בזה. מדובר בהתגייסות ובהכרה של שנינו שמדובר בנושא שהוא חשוב מאוד לעם ישראל- טהרה של עם ישראל! ישנה חשיבות רבה שתהליך ההטהרות  ייעשה נכון וייעשה בנועם".
מכיוון שמדובר בנושא רגיש, הרבה פעמים נשים מאוד מובכות מול הבלנית. איך את מרגישה מהזווית שלך, ישנה מבוכה?
"כמובן שישנה מבוכה וזה לגמרי טבעי. ההכוונות שאנחנו, הבלניות, קיבלנו הן- לכבד את צניעות האישה. לא להסתכל וכשצריך להפנות מבט. להקשיב לבקשות האישה ולכבד את הפרטיות שלה. אני מאוד משתדלת, גם מבלי שהאישה מבקשת, כמה שיותר להקל עליה. בלנית לא צריכה להיות עול על הטובלת. אלא להיפך".
ישנן נשים שהתחום מאוד מדבר אליהן והן משתוקקות לקחת חלק בשליחות החשובה, עם זאת הן עדיין מתלבטות אם יתאימו לתפקיד. מה בעינייך תכונות שהן בגדר חובה שיהיו אצל מי שמגיעה לתפקיד?
"קודם כל, אישה שרוצה לגשת להכשרה ומתלבטת- זה כבר טוב. ההתלבטות היא סימן לזה שהיא רגישה לנושא, שאכפת לה ושהיא תוכל לעשות את התפקיד הזה בעדינות מרבית כלפי הטובלת. אז קרוב לוודאי שהמתלבטות- מתאימות". מגלה אורנה. "עם זאת כשאישה באה נחושה מדי לתפקיד הזה, אני מופתעת ולעיתים גם חוששת. מבחינתי, התכונה הכי בולטת שחובה שתהיה אצל בלנית היא הרגישות כלפי הטובלת. חשוב מאוד להיות קשובה למצב האישה. מה הצרכים שלה. אם היא נבוכה או לא. אם יש לה שאלות. אם לא בא לה שיעירו או יחטטו- אז לא לחטט. צריך שיהיה חוש לזה. ומי שיש לה את הכלי הזה זו מתנה. עם המתנה הזאת יש לה אפשרות לעשות חסד ענק עם הנשים".
לפי מה שאת אומרת הבלנית היא לא רק בודקת את האישה לפני הטבילה על פי מה שההלכה אומרת, אלא היא ממש אשת תמיכה לטובלת.
"הבלנית לא צריכה להיות פוסקת הלכה. בשביל זה יש את הרבנים ותמיד אפשר להרים טלפון. הבלנית נמצאת שם כדי להיות רגישה ומלאת אימפטיה. להרגיש את האישה שעומדת מולה. בלנית צריכה להרגיש מתי לחזק עם איזו מילה או עצה ומתי לשתוק. רגישות זה הכי חשוב מהכל. כמובן שכולנו בני אדם ולא תמיד מתאפשר להבין ולראות בדיוק מה כל אחת צריכה, אבל זה הקו שמנחה אותנו בתפקיד הזה. בלי ספק שההלכה זה הדבר הכי חשוב. עם זאת, זה משהו שלומדים ולא מדובר במשהו מאוד מורכב. היחס, הפניות הנפשית והרגשית זה מהות התפקיד".
אורנה מביאה כדוגמא את המשפט מפרקי אבות "הנושא בעול עם חברו", שלדעתה מאוד מתאים לסטואציה בה הבלנית נמצאת כשהיא נושאת בעול חברתה הטובלת. "האישה שבאה לטבול יש עליה עול- שלא ירגישו, שלא יראו, איך היא תספיק, שלא יפגשו אותה בדרך ועוד ועוד ועוד. יש עליה עול מאוד גדול על הלב. הבלנית צריכה להיות ביחד איתה, לעבור את זה בשלום ובשמחה. זה מאוד חשוב".
ישנן נשים שמאוד נלחצות מיום הטבילה והלחץ הזה משפיע רבות על חווית הטבילה. מה תמליצי לאותן הנשים על מנת להפוך את החוויה לנעימה יותר?
"קודם כל צריך להתפנות ליום הזה. בלי נקיונות ובלי שעות נוספות בעבודה. לאכול כמו שצריך, לנוח אם מתאפשר. כדאי שהאישה תגיע למקווה מוקדם כשהמים חדשים וגם כדי שלא תחכה ותתעכב. כשאישה תהיה ערוכה מראש, תגיע בנחת לטבילה ותחווה את היום הזה ביתר שמחה".
בעבר הבלניות היו יותר בודקות ומקפידות על דברים מסויימים. מה ההנהגה כיום?
"היום הגישה הזאת כמעט ואינה קיימת יותר. תפקיד הבלנית זה להיות בשביל האישה. לסייע. אם אישה רוצה שהבלנית תבדוק כפי שהיה נהוג בעבר- בשמחה. אם היא מעדיפה שלא- גם בשמחה. חשוב לענות בעדינות על שאלות הטובלת ולשים לב בעת הצורך לשאול תלמיד חכם".
אורנה, אם לא היית הולכת באותו היום, לפני 34 שנה, ברחוב ולא היית פוגשת את הרבנית שרה אליסף, עדיין היית מגיעה לתחום?
אורנה צוחקת ומשיבה- "הרבנית שרה היית מדריכת הכלות שלי. אם היא לא היתה פוגשת אותי ברחוב, היא הייתה מרימה אלי טלפון. לא היה לי לאן לברוח מהשליחות הזאת" מסכמת אורנה בחיוך.
אורנה היא אחת המרצות בקורסים שמעביר מכון פוע"ה מזה שנים.
הקורס באישור הרבנות הראשית לישראל, תעודה ממכון פוע"ה תינתן לעומדות בתנאים.
הקורס יתקיים אי"ה בימי שני בבוקר החל מא' אייר תשע"ח
12 מפגשים במכון פוע"ה רח' עזריאל 19 ירושלים

לפרטים נוספים

לחצי כאן להרשמה ולתשלום

 
 
 
 

"הכל בשבילך" הכנס השנתי ה-18 של מכון פוע"ה כבר כאן.

מזה שנים, כנס נשים של מכון פוע"ה זוכה למעמד ולהכרה ציבורית רחבה כאירוע המקיף והמקצועי ביותר המקשר בין רפואה והלכה בתחומי המשפחה.
שם הכנס "הכל בשבילך" אינו במקרה. ראינו חשיבות עליונה בהתאמת תכנית במיוחד עבורכן שיש בה ה- כ- ל על מנת להביא לכל אחת ואחת מכן את התכנים הכי רלוונטיים, חדשניים ומקיפים ביותר.
אנחנו במכון פוע"ה רואים זאת לזכות להעביר אליכן את החידושים הרפואיים וההלכתיים בתחומי פוריות, הריון ולידה, גנטיקה, טהרת המשפחה ואישות.
הכנס התקיים בבנייני האומה ויכלול בתוכו מגוון רחב של הרצאות ממיטב הרופאים, הרבנים ואנשי מקצוע.

הרשמי עכשיו והבטיחי את מקומך.

יום ראשון, כ' בסיון (3 ביוני) , בנייני האומה.

בין השעות 17:00 – 09:00

הרשמי כעת והבטיחי את מקומך!

♦♦♦ להרשמה לחצי כאן ♦♦♦

בשיתוף המרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית
הכלות שבאות לקבל הדרכה יודעות שהן יכולות לדבר על הכל.
גם על החששות וגם על התקוות, גם על המשפחה ממנה באו וגם על זו שהן רוצות לבנות… אך מה קורה כאשר מגיעה אלינו כלה שנפגעה מינית בעבר?
קהל היעד        מדריכות כלות בעלות ניסיון של שלוש שנות הדרכה והדרכת שמונה כלות
מנחה              יונינה פלנברג, רכזת המגזר הדתי במרכז סיוע לנפגעות תקיפה מינית
מרצים             נשות מקצוע וטיפול, רב משיב במכון פוע"ה, ונפגעת תקיפה שתשתף בחוויה האישית
תאריכים          ימי שלישי ט' באייר – כ"ט בסיוון (12.6.18–24.4.18 למניינם)
שעות              22:00–18:00
מפגשים           8
מיקום              מכון פוע"ה רחוב עזריאל 19 גבעת-שאול, ירושלים
מחיר               750 ₪  מחיר בהרשמה מוקדמת  720 ₪ (עד א' באייר, 16.4.18 למניינם)
לפרטים מלכה 02-6517171 שלוחה 4 | 052-4077077 | hd@puah.org.il
הכשרה מדריכות כלה – מרכז סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית תל-אביב
לתשלום ולהרשמה

הפגישות עם ישי זרמו ממש טוב. נפגשנו חמש פגישות ותמיד היה לנו מלא נושאים לשיחה. כשהייתי איתו הזמן זרם מהר ובכיף. זה הרגיש לי נכון ואמיתי.
אחרי הפגישה החמישית ישי שלח לי הודעה בה הוא ביקש לעשות הפסקה בפגישות כי הוא צריך לחשוב זה. בהתחלה התבאסתי, אבל אחר כך הבנתי שהוא עושה לי טובה ענקית.
כל הלחץ והמחשבות אם זה כן זה או לא זה. הפחד לפספס את מה שאולי יכול להיות.
הרגשתי צורך לזמן עם עצמי. באמת שהתגעגעתי… אלי. בזמן האחרון התמקדתי ברצונותיו של ישי שכמעט שכחתי שאני שם. ישי אולי כן ואולי לא. אבל אני כאן תמיד. מגיע לי להיות שמחה, מגיע לי להתפתח ומגיע לי להתמקד עם עצמי.
אני רוצה לגלות מה יגרם לי לעוף קדימה ואלו דברים מעכבים אותי. אני רוצה להתחדש, לקבל את עצמי כמו אני, לעשות את כל הדברים שרציתי ועדיין לא הצלחתי.
אני רוצה להיות שלמה מעצם היותי אני.
לקחתי את הזמן ופינקתי את עצמי בתהליך שחיזק אותי.
חודש אחרי, ישי התקשר אלי ושאל אותי אם בא לי לחדש את הקשר.
עניתי בחיוב.
כששאל אותי איך היה החודש שעבר, אמרתי שהיה מחזק ולא הוספתי דבר. הוא כבר יגלה את ההפתעה לבד J
מכון פוע"ה מזמין אותך לתוכנית העצמה לבנות בדרך לזוגיות והקמת בית מתוך עבודה פנימית.
בתוכנית תוכלי להכיר את עצמך מהמקומות החזקים שלך. לברר את הרצון להתחתן מול הרצונות והחששות מסביב. לאהוב את מציאות החיים שלך כפי שהיא ולהרגיש בנוח עם עצמך.
פרטים על התוכנית
קהל היעד      בנות 27 ומעלה
מנחה            גלית פרידמן, מרצה, מנחת קבוצות ומכוונת בגישה יהודית.
תאריכים       ימי שני כ"ד בניסן – כ"ט באייר (14.5.18 – 9.4.18 למניינם)
שעות            21:00 – 19:00
מפגשים        6
מיקום           מכון פוע"ה רחוב עזריאל 19 גבעת-שאול, ירושלים
מחיר            בהרשמה מוקדמת 1,050 ₪ לנרשמות עד ה' בניסן (21.3.18) לאחר מכן: 1,150 ₪
רכזת הקורס  –  הדסה חיימוביץ  | נייד 052-7202633   | טליה ששון  02-6517171  שלוחה 1  |  ml2@puah.org.il

לתשלום ולהרשמה

הרב אליהו האיתן שליט"א
א. רקע מדעי ^[1] [2]
אחוז ההריונות מרובי העוברים מכלל ההריונות בארץ הוא 2.4%, ומתוכם פחות מ1% של שלישיות. באופן כללי,
בהיריון מרובה עוברים ובלידה כזו, שכיחים יותר סיבוכים, וביניהם הסיבוכים הבאים:

1. הסיכון לאיבוד היריון בתחילתו: בהיריון של עובר יחיד יש כ-15% הפלות בתחילת ההיריון, בהיריון של תאומים יש סיכון של פי 1.5 יותר מהסיכון בעובר יחיד. לגבי היריון של שלישייה אין נתונים ברורים, אבל ההערכה היא שיש סיכון של פי 2 מסיכון בהיריון של עובר יחיד.
2. הסיכון לתמותה בשליש השלישי של ההיריון: בהיריון של עובר יחיד (בארץ): בערך 1 ל1000 לידות. בהיריון מרובה עוברים, הסיכון עולה פי 7-11.
3. הסיכון ללידה מוקדמת מאוד (לפני שבוע 34): בהיריון של עובר יחיד (בארץ): % 6-7; בהיריון של תאומים, כשליש מן ההריונות מסתיימים בלידה מוקדמת; ובהיריון של שלישייה, % 94-100 מכלל ההריונות מסתיימים בלידה מוקדמת.
   הסיכונים בלידה מוקדמת הם עלייה בשכיחות של פגיעות שונות ביילודים, כגון: עיוורון, חירשות, פגיעות שכליות ומוטוריות ועוד. ככל שהלידה מוקדמת יותר, הסיכון לפגיעה ביילוד עולה.
4. אחוזי השכיחות של מומים ביילודים, שאינם מחמת לידה מוקדמת: ביילודים יחידים % 2-3 מומים, ומעט יותר מכך ביילודים מהיריון מרובה עוברים.
5. בהריון שלישייה יש עלייה בשכיחות מקרים של CP (שיתוק מוחין) בהיריון או בלידה, ככל הנראה פי 12 מאשר בהיריון של עובר יחיד.
6. היריון מרובה עוברים מגדיל גם את הסיכון לרעלת היריון של האם (באופן כללי הסיכון לרעלת היריון גדול יותר בהיריון ראשון, ופוחת והולך ככל שהיו יותר הריונות בעבר).

ישנן שתי גישות רפואיות לגבי השלב שבו כדאי להפחית עוברים כאשר יש צורך בכך:

1. מיעוט הרופאים ימליץ על הפחתת העוברים עד שבוע 10 של ההיריון ^[3], כדי להפחית את הסיכון להפלה של כל העוברים. יתרון נוסף שיש בהפחתה בשלב הזה הוא שההורים עדיין פחות קשורים לעובריהם.
2. רוב הרופאים יעדיפו להפחית את מספר העוברים קרוב יותר לשבוע 13, כדי לבדוק את מצב בריאות העוברים לפני ההפחתה, שלא יפחיתו עובר בריא וישאירו עובר פגוע. יתרון נוסף להפחתה בשלב זה הוא שבחלק קטן מהמקרים ניתן לחסוך את ההפחתה, בעקבות הפסקת התפתחות והפלה ספונטנית של אחד העוברים.

ישנו הבדל בין היריון שהתחיל עם תאומים, לבין היריון שהתחיל עם שלושה עוברים והפחיתו אותו לשניים: הריון של תאומים מסתיים לרוב סביב שבוע 37, והריון של שלישייה מסתיים לרוב סביב שבוע 34. הריון של תאומים שהתחיל משלושה עוברים, מסתיים בין שבוע 34 לשבוע 37.
לגבי היריון תאומים, ישנה הסכמה כמעט מוחלטת בין הרופאים שאין להמליץ על הפחתה, מלבד במקרים חריגים.
לגבי היריון שלישייה, בעבר הייתה מחלוקת בין הרופאים מה טוב יותר: להשאיר את שלושת העוברים, או להפחית לשניים. כיום ישנה נטייה גורפת להמליץ על הפחתה. נטייה זו נובעת בין השאר מן העובדה שפעמים רבות לאחר הלידה יש צורך לאשפז את התינוקות בפגייה במשך תקופה מסוימת, ובמדינת ישראל ישנו עומס רב על הפגיות.
לגבי רביעייה ומעלה, יש הסכמה כמעט מוחלטת בין הרופאים שיש להפחית לשניים, ולא להשאיר שלשה כיון שגם בזה יש הבדל בין היריון שהתחיל בשלושה עוברים (שגם הוא כרוך בסיכונים) להיריון שהתחיל בארבעה והשאירו שלושה.
הפחתה מרביעייה לשלישייה כרוכה בסיכון של כ 7% לאיבוד ההיריון כולו, ומעבר לסיכון זה, עדיין נשארים בעינם הסיכונים של הריון שלישייה.
הפחתה לשני עוברים כרוכה בסיכון של אחוז אחד נוסף, היינו 8% לאיבוד ההיריון כולו, אך מצד שני אם ההפחתה מצליחה, כל ההיריון ממשיך בצורה בטוחה יותר, כמעט כמו היריון תאומים.
 ב. מבט אמוני
כשבאים לדון בנושא של הפחתת עוברים, אנו נתקלים עוד קודם לדיון ההלכתי, בשאלה אמונית: רוב ההריונות מרובי העוברים הם עקב טיפולי פוריות, דהיינו אצל זוגות שהתקשו להרות באופן טבעי, ומאליה עולה אצלם השאלה: איך ייתכן לכפור בטובה שהקב"ה עשה איתנו? הרי הוא נתן לנו את כל העוברים הללו, איך אנחנו יכולים לדון בוויתור על כמה מהם?!'
עניין היחס ל'רוב טובה' מופיע במשנה במסכת תענית (פ"ג, מ"ח) :
מעשה שאמרו לו לחוני המעגל: התפלל שירדו גשמים. אמר להם: צאו והכניסו תנורי פסחים, בשביל שלא ימוקו. התפלל, ולא ירדו גשמים. מה עשה? עג עוגה, ועמד בתוכה, ואמר לפניו: רבונו של עולם, בניך שמו פניהם עלי, שאני כבן בית לפניך, נשבע אני בשמך הגדול, שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך. התחילו גשמים מנטפין. אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות, שיחין ומערות. התחילו לירד בזעף. אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון, ברכה ונדבה. ירדו כתיקנן. עד שיצאו ישראל מירושלים להר-הבית מפני הגשמים. באו ואמרו לו: כשם שהתפללת עליהם שירדו, כך התפלל שילכו להן. אמר להן: צאו וראו אם נמחית אבן הטועים. שלח לו שמעון בן שטח : אלמלא חוני אתה – גוזרני עליך נידוי! אבל מה אעשה לך, שאתה מתחטא לפני המקום; ועושה לך רצונך, כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו, ועליך הכתוב אומר: ישמח אביך ואמך, ותגל יולדתך.
מסיפורו של חוני המעגל אנו לומדים שגם רוב טובה, אינה תמיד טובה, ולעתים הקב"ה רוצה שנתערב גם בהשפעת רוב הטובה מצידו, כדי שהיא תתאים לנו, המקבלים.
ג. השאלות והנושאים ההלכתיים הנידונים בדיון בהפחתת עוברים

1. דין הריגת עובר
2. דין רודף
3. דיני פיקוח נפש
4. באלו מקרים מותר להפחית עוברים
5. כמה עוברים להשאיר
6. האם מותר לבחור את העוברים שיישארו
7. האם מעשה ההפחתה הוא חיוב או היתר
8. למי מותר להפחית את העוברים, לרופא יהודי או לרופא גוי

 

1. דין הריגת עובר  ^[4]

כמובן, דין זה תלוי בראש ובראשונה בהגדרת מעמדו של העובר, אך כיוון שדבר זה נידון באריכות בפוסקים, נשיב כאן רק על השאלה הספציפית, מה המקור לאיסור הריגת עובר, וגם על שאלה זו נשיב רק בקצרה. המקור העיקרי לאיסור הריגת עובר נמצא בגמרא במסכת סנהדרין (נז ע"ב):
אשכח רבי יעקב בר אחא דהוה כתיב בספר אגדתא דבי רב: בן נח נהרג… משום רבי  ישמעאל אמרו:  אף על העוברין. מאי טעמיה דרבי ישמעאל? – דכתיב (בראשית ט') שפך דם האדם באדם דמו ישפך, איזהו אדם שהוא באדם – הוי אומר זה עובר שבמעי אמו.
הפסוק בבראשית מדבר על בני נח. נחלקו הפוסקים מה דין ישראל בהריגת עובר. בתוספות ישנה סתירה לכאורה. שבתוספות במסכת חולין (לג ע"א, ד"ה אחד), כתבו שלישראל יש איסור בהריגת עובר.
… דליכא מידי דלישראל שרי ולעובד כוכבים אסור…  ואע"ג דבן נח נהרג על העוברים כדאמר התם וישראל אינו נהרג נהי דפטור, מכל מקום לא שרי.
ולעומת זאת בתוספות במסכת נדה (מד ע"א, ד"ה איהו), משמע מדבריהם שמותר להרוג עובר: 'דמכל מקום משום פקוח נפש מחללין עליו את  השבת אף ע"ג דמותר להרגו…'. בשו"ת מהרי"ט (ח"א סי' צז) נכתב שהמקור לכך הוא איסור 'חובל בחברו'. בשו"ת 'חוות יאיר' (סי' לא) הובאה סברא נוספת לאיסור הריגת עובר, בדיון על הריגת אישה מעוברת שנתחייבה מיתה :
…היה סברא להמתין להציל העובר כל שכן שלא נגרום מיתתו, דודאי אסור לכתחילה' דלא עדיף מנחמים באלים שוחטי הילדים, והפליגו באיסור הוצאת שכבת זרע לבטלה, והטעם משום שראוי להיות נוצר מכל טיפה זרע קודש.

2. דין רודף

גם סוגיית 'רודף' נידונה רבות בפוסקים, אך כאן אין מדובר באדם הרודף אחר חברו להורגו, אלא בעובר שאינו עושה דבר, ועצם שהותו ברחם אמו, אולי מסכנת אותה או את אחרים, כמו שהגדירו בפוסקים: 'משמיא קא רדפו לה'. חילוק נוסף שקיים בין הדין הרגיל של 'רודף' לבין הדין של עובר, הוא שהרדיפה של העובר אינה בידיים אלא ב'גרמא'.
גם על דין 'רודף בעובר' נכתב רבות, והסוגיה העיקרית שנידונה בהקשר זה היא המשנה במסכת אהלות (פ"ז מ"ו):
האישה שהיא מקשה לילד – מחתכין את הולד במעיה ומוציאין אותו אברים אברים, מפני שחייה קודמין לחייו. יצא רובו – אין נוגעין בו, שאין דוחין נפש מפני נפש.
נתמקד כאן בשאלה העולה במקרה של היריון מרובה עוברים: במקרה הרגיל של 'רודף' יש אדם אחד שהוא הרודף, ואדם אחר שהוא הנרדף. במקרה של היריון מרובה עוברים – המציאות של כמה עוברים ברחם מסכנת את כולם, ובעצם כל אחד הוא גם הרודף וגם הנרדף. ונשאלת השאלה, האם יש 'דין רודף', כאשר שניים רודפים אחד אחרי השני?
הרב יצחק זילברשטיין כתב במאמרו 'דילול עוברים' (ספר אסיא ח עמ' 7-13), שבמקרה כזה אין 'דין רודף' על אף אחד.

3. פיקוח נפש

הכלל ההלכתי הוא שפיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה, שנאמר 'וחי בהם', ולא שימות בהם. ולכן אם מדובר במקרה שיש סכנת נפשות ממשית לאם – לכאורה אין שאלה כלל. אמנם בשפיכות דמים הכלל הוא שייהרג ואל יעבור, ובנידון שלנו מדובר על הריגת עובר – ולכן עדיין יש מקום לדון האם יהיה מותר להפחית חלק מהעוברים לצורך הצלת האם. שאלה זו תלויה בדיון הראשון שהעלנו בשאלת מעמד העובר בהלכה, וכיוון שלכל הדעות מעמדו של עובר נחות ממעמדה של האם (גם למי שסובר שיש איסור רציחה בעובר) – ממילא ברור שבמקרה כזה של סכנת נפשות לאם – יהיה מותר להרוג את העובר.
ברוב המקרים של היריון מרובה עוברים אין סכנה ממשית לאם, הסיכון הוא להמשך ההיריון ולמומים בעוברים, ואם כן ההיתר של פיקוח נפש יורד לכאורה מהדיון. אך הניסיון מראה שבחלק מהמקרים ישנה סכנה לאם שתאבד את בריאות נפשה בעקבות ההיריון המורכב והידיעה על הסכנות הכרוכות בו, ובעקבות החשש הגדול מלידה של שלישייה או רביעייה וגידולה, ובפרט במקרים שהאישה נמצאת עוד לפני ההיריון במצב נפשי גבולי.
על כך פסק לנו הרב אביגדור נבנצל במכתב: 'במקרה של בעיות נפשיות יש לראות זאת כסכנה לאם ולהתיר הדילול…'

4. באילו מקרים מותר להפחית עוברים

הנחיית מכון פוע"ה בעקבות הדיון עם הפוסקים והרופאים היא כדלקמן:
היריון של ארבעה עוברים ומעלה – תמיד יש להפחית העוברים (נציין כאן שהרב מנשה קליין, מחבר שו"ת 'משנה הלכות', כתב לנו שאין הוא מתיר הפחתה, גם בהריון של רביעייה).
היריון של שלושה עוברים – לצערנו המציאות כיום היא שרוב הרופאים ממליצים באופן מיידי על הפחתה, בלי שום קשר לנתונים ספציפיים. ההנחיה שלנו היא שיש להפחית עוברים רק במקרה שהרופאים אומרים שיש סיכון נוסף בהיריון הנוכחי, מעבר לסיכון הרגיל של היריון שלישייה (כגון: מצב רפואי רעוע של האישה, הפלות קודמות וכדו'). כמובן שבירור זה צריך להיות עם רופאים מומחים ויראי שמים, שמבינים את המשמעות של השאלה.
היריון תאומים – אין היתר להפחתה, מלבד במקרים חריגים שבהם יש סכנה מיוחדת, כמובן, בהתייעצות עם רופאים מומחים ויראי שמים.

5. כמה עוברים להשאיר

הרב אפרים גרינבלט (בעל שו"ת 'רבבות אפרים') כתב לנו: 'כבר פסקתי הרבה  פעמים שיש להפחית את מספר העוברים לשניים'. וכן פסק לנו הרב יצחק זילברשטין, בתשובה טלפונית על מקרה מסוים. הרב שלמה דיכובסקי כתב לנו: 'כבר נכתב בעבר ואין מה לחדש, עדיף כמובן כמה שפחות לדלל, וכמה שיותר להשאיר בחיים'.
הנחיית המכון היא להשאיר שני עוברים, מלבד במקרים חריגים שיש בהם סכנה מיוחדת.

6. בחירת העוברים שיישארו

במקרים שבהם הותרה ההפחתה, נשאלת השאלה איזה עובר להפחית ואיזה להשאיר.
גם שאלה זו מעוררת דיון אמוני לא פשוט, האסוציאציה הראשונה שעולה בראש כששומעים את השאלה היא תפילת 'ונתנה תוקף' הנאמרת בימים הנוראים: 'מי יחיה ומי ימות מי בקיצו ומי לא בקיצו…'. כאן צריך לחזור ולהזכיר את העובדה, שהתקדמות הרפואה והיכולת לבצע את ההפחתה הן ברכה אלוקית שבזכותה אפשר להציל את שאר העוברים. ניתנה רשות להפחית כדי להציל עוברים, כמו שניתנה רשות לרופא לרפא במקרים של מחלות, וכמו שלעיתים נצרך הרופא לקטוע אבר מגופו של אדם, כדי להציל את חייו.
אף על פי כן, במקרים שבהם הזוג אינו מסוגל להתמודד עם שאלה זו – אנו יוצרים קשר עם הרופא שיבצע את הפעולה, ופורסים בפניו את השיקולים השונים.
ישנם מקרים שבהם יש צורך רפואי להפחית דווקא עובר מסוים, בגלל המיקום שלו ברחם, ואז אין ספק שיש לעשות כן. כמו כן, אם בבדיקה התגלה שאחד העוברים פגום – ברור שההעדפה תהיה להוריד אותו ולהשאיר את העוברים הבריאים. אך ישנם מקרים שכל העוברים בריאים ויש אפשרות לרופא לבחור בין העוברים, ואז נדרשים לשאלה הנ"ל.
לגבי שאלה זו דנו הפוסקים בשני שיקולים עיקריים : 1. דין הצלת איש או אישה 2. חיוב מצוות פרייה ורבייה.
הדיון בסוגיה הראשונה הוא על המשנה בהוריות (פ"ג מ"ז): 'האיש קודם לאישה להחיות ולהשיב אבידה…'.
מה הסברא בדין זה? בפשטות, הסיבה היא משום שהאיש מחויב במצוות רבות יותר מהאישה, והשאלה העולה היא האם דין זה קיים גם כאשר מדובר בעוברים שעדיין אינם חייבים במצוות?
הדיון בסוגיה השנייה הוא מתוך מה שנפסק להלכה כדעת בית הלל, שאדם מקיים מצות פרייה ורבייה בלידת בן ובת. האם יש מקום לדאוג באופן יזום לקיום המצווה? האם קיום המצווה בהיריון זה (אצל זוג שבע"ה נראה שייולדו להם עוד ילדים בהמשך חייהם המשותפים) הוא סיבה להעדפה של מין אחד על חברו?
הרב אשר ויס כתב לנו בעניין זה:
ונראה פשוט דאף דטעם קדימת איש לאישה משום דאיש חייב ביותר מצוות, לא בגדולים בלבד אמרו כן, אלא אף בקטנים שלא הגיעו לחיוב מצוות, ומסתבר אם כן דגם בעוברין נוהגת קידמה זו… לכאורה דין קדימה של איש גובר על הרצון לקיים פריה ורביה, דזה רק גרמא בקיום המצוה, וכן החיוב הוא על האב ולא על העובר או הרופא.
הרב אביגדור נבנצל כתב לנו על מקרה שבו כבר יש לזוג בן, וכעת יש ארבעה עוברים: שני בנים ושתי בנות, ורצו לדלל את הזכרים כדי לקיים פרייה ורבייה:
לדלל הזכרים כדי לקיים המצווה צריך עיון. דבזכר יש מצוות של ברית מילה ותלמוד תורה, ובלאו הכי אין דוחין נפש מפני נפש, אבל הואיל ומוכרחים לדלל, ואדרבא על פי דין איש קודם לאישה להצלה, אם כן לכל היותר תדלל זכר א' ונקבה א', אבל לא שני הזכרים.
הרב יצחק זילברשטין כתב לנו, שאם אין צורך רפואי אחר, יש להפחית לפי העדפת האם.

7. האם ההפחתה היא חיוב או היתר

זוג שקיבל היתר להפחית עוברים, האם הוא מחויב לעשות כן כדי להציל את ההיריון, שהרי יש כאן עניין של פיקוח נפש, ומצווה על כל אדם להשתדל בזה כמה שיותר; או שכיוון שכאן מדובר ב'מעשה שמים', יש להם זכות הלכתית ומוסרית להמשיך את ההיריון כמו שהוא, ולהתפלל שיסתיים בבריאות? אמנם יש להעיר על כך שרוב המקרים של היריון מרובה עוברים נוצרו עקב טיפולי פוריות, ולכן אולי אין כאן הגדרה של 'מעשה שמים' בלבד, אלא גם התערבות של בני אדם.
זכור לי מקרה של היריון מרובה עוברים ששאלתי לגביו את הראשון לציון, הרב מרדכי אליהו זצ"ל, והוא אמר שיפחיתו עוברים, בלשון חיוב, ולא אמר רק שמותר להם לעשות כן. ^[5]
לעומת זאת, הרב אשר וייס כתב לנו:
אין בזה חיוב, ובודאי רשאי אדם בכהאי גוונא לסמוך על רחמי שמים, דבעובר אין חיוב גמור של הצלה כבנפש גמור.

8. למי מותר להפחית עוברים, לרופא יהודי או לרופא גוי

לאור הדיון בסוגיה של הריגת עובר, נראה היה לומר שהאיסור לבני נח חמור יותר, כיוון שעליהם נאמר הפסוק 'שופך דם האדם באדם דמו ישפך', והאיסור לישראל נלמד רק מלימודים שונים. ולכן במציאות של ימינו שישנם בבתי החולים השונים גם רופאים שאינם יהודים, אולי צריכה האישה לדאוג שאת ההפחתה יבצע דווקא רופא יהודי. וכמו כן מה יהיה הדין בבית חולים בחו"ל שאין בו רופא יהודי?
הרב חיים דוד הלוי כתב לנו שאין זה משנה מי יבצע את ההפחתה. הראשון לציון, הרב מרדכי אליהו זצ"ל כתב בתשובה ('השמדת ביציות מופרות ודילול עוברים', תחומין יא, עמ' 274-272), שכאשר צריך לבצע הפחתה, אין הבדל בין רופא יהודי לרופא גוי, אך אם יש ספק בנחיצות ההפחתה, עדיף שתיעשה על ידי יהודי.
ונסיים בברכה ובתפילה ש'לא יהיה בך עקר ועקרה', ושכל ההריונות יסתיימו בעיתם ובזמנם, בבריאות, בשמחה ובנחת.
 

/ הרב אליהו האיתן הוא רב משיב במכון פוע"ה ויועץ זוגי

הערות:
[1] פורסם באמונת עתיך 99 (ניסן תשע"ג), עמ' 93–99.
הביטוי הרפואי המוכר לפעולה זו הוא 'דילול עוברים'. לאחרונה ניכרת מגמה בין הרופאים לשנות את הביטוי ל"הפחתת עוברים". הסיבה היא שהמילה "דילול" מעוררת קונוטציה שלילית בהקשר של בני אדם, ונראית מתאימה יותר לצמחים או לבעלי חיים.
[2] הנתונים הרפואיים נאספו במשך השנים מרופאים וממקורות שונים. תודה לד"ר דן ולסקי, רופא בכיר ביחידה לאולטרה-סאונד והיריון בסיכון של הדסה הר הצופים, על אימות הנתונים ועדכונם.
כמובן, אין לראות בנתונים אלו ייעוץ רפואי, כיוון שהדברים משתנים בצורה משמעותית ממקרה למקרה, ותלויים במצבים רפואיים שונים. למשל בהיריון תאומים – ישנו הבדל משמעותי מאוד בין היריון תאומים שמחוברים לשליה אחת, להריון שבו כל עובר מחובר לשליה נפרדת. המספרים המובאים להלן כוללים את כל מקרי הקצה. כמו כן, הנתונים להלן על הריונות של שלישייה אינם מוחלטים כל כך, כיוון שאין הרבה מקרים כאלה שנחקרו. לגבי הריונות של רביעייה ומעלה – אין כמעט נתונים בספרות המחקרית.
[3] הזמנים המצוינים כאן הם לפי המניין הרפואי המקובל, שמתחיל מהווסת האחרונה שלפני ההיריון, ומוקדם בכשבועיים מזמן העיבור בפועל.
[4] עיין על כך עוד במאמר על מעמדו של עובר קודם יום הארבעים, הרב אריה כץ
[5] לצערי הרב, אותו זוג הלך אחר כך לשאול רב אחר, שאמר להם שאינם צריכים להפחית עוברים. הם בחרו להמשיך את ההיריון, והאישה ילדה בשבוע מוקדם מאוד, ולבסוף רק ולד אחד שרד, וגם הוא נשאר פגוע.

הרב אריה כץ שליט"א 
שאלה: כלה שחלה חופתה ביום ראשון ואינה מוכנה לטבול במוצאי שבת, היות ומדובר בלילות הקיץ הארוכים בהם שבת וצאת באיחור, והדבר גורם לה ללחץ גדול, אך שכחה ולא הפסיקה בטהרה ביום חמישי, אלא ביום שישי לפני השקיעה, האם תוכל לטבול בליל שבת? ^[1] 
תשובה:
ראשית כל, עלינו לברר את דין הטבילה בליל שבת, הן מצד עצם הטבילה, והן מצד דינים נוספים הכרוכים בכך, ולאחר מכן ניגש לנושא השאלה עצמו.
א. טבילה בשבת – עצם הטבילה
המשנה בביצה (יז ע"ב) דנה בטבילה בשבת:
"חל להיות אחר השבת, בית שמאי אומרים: מטבילין את הכל מלפני השבת, ובית הלל אומרים: כלים מלפני השבת, ואדם בשבת…"
הגמרא (שם) דנה מהי הסיבה ולפיה אין להטביל כלים בשבת. שלושת הטעמים הראשונים שהובאו בגמרא, הינם גזירות מחשש שיבואו לאיסור  – טלטול הכלי ד' אמות ברשות הרבים, סחיטת הכלי, השהיית הכלי לזמן מתאים דבר העלול להביא לשימוש בו בטומאה – כל החששות הללו שייכים בכלים בלבד, ולכן ברור לפיהם מהו החילוק בין אדם וכלים לדעת בית הלל.
לאחר מכן מובא טעמו של רבא: "מפני שנראה כמתקן כלי. – אי הכי אדם נמי! – אדם נראה כמיקר".
כלומר הסיבה שאדם יכול לטבול לטומאתו בשבת ואין כאן חשש שנראה כמתקן היא משום שניתן לתלות את כניסתו למים ברחצה בעלמא לשם התרעננות, ואין כאן מראית עין של תיקון.
למרות זאת, מביא המרדכי (שבועות סימן תשנ"ב) בשם רבינו תם, איסור לטבול בשבת:
"פסק רבינו תם דטבילה בזמנה אינה מצוה, שהרי כל נשים שלנו אינן טובלות למוצאי שביעי דראייה, ומתוך כך אוסר לטבול בשבת וביום הכיפורים, ורבינו חננאל ורבינו אליהו פסקו דטבילה בזמנה מצוה וכן נראה לרבינו יצחק אור זרוע, וכן בה"ג (הל' נדה נא סוע"ב), ובתשובת הגאונים וספר התרומה, וכן עמא דבר דנשים טובלות בשבת".
לדעת רבינו תם, היות והנשים ממילא לא טובלות בזמנן דאורייתא (מכוח חומרא דר' זירא), ממילא לא שייך כאן דין "טבילה בזמנה מצווה" ואין להן לטבול בשבת וביום הכיפורים. גם החולקים עליו, לכאורה עושים זאת מכוח הדין ש"טבילה בזמנה מצווה", וכנראה סוברים שלאחר חומרא דר' זירא זוהי זמנה. מתוך כך כתב האגור (הלכות טבילה סימן אלף שפג):
"נשאל מורי אבי מהר"ר יהודה לנדא ז"ל על אשה שאירע זמן טבילתה בליל ה' ונאנסה שלא טבלה אם יכולה לטבול בליל שבת. והשיב דאינה יכולה לטבול הואיל ואדחי זמן טבילה. וכן כתב ר"י הלוי שהי' מוחה לטבול כלל בליל שבת רק בזמנה ממש עכ"ל. וכן פסק מהר"ר יעקב מולן ז"ל. וכן אין לטבול במוצאי שבת דלפי רש"י לא התירו לחוף בלילה אלא בדלא אפשר עכ"ל".
זאת אומרת שברגע שאין זה זמן הטבילה, ממילא גם לשיטת המתירים יש איסור לטבול בליל שבת. על כך מקשה הבית יוסף (סימן קצז אות ב ד"ה ורבינו חננאל), שאמנם להלכה בזמן הזה טבילה בזמנה אינה מצווה, אך מהגמרא בביצה מוכח שאין כלל איסור לטבול בשבת.
בשו"ת תרומת הדשן (סימן רנ"ה) הקשה באופן דומה על שיטת רבינו תם, ותירץ:
"ואע"ג דמוכח פ"ב דביצה דהא דשרי אדם לטבול בשבת משום דנראה כמיקר, היינו אפילו היכא דאפשר לטבול בחול. מ"מ נראה דהאידנא בזמנינו דכ"ע זהירי שלא לרחוץ כלל בשבת אפי' להקר בין בנהר בין במקוה, אע"ג דלא מצינו איסור מפורש על זה… מ"מ המנהג הוא ליזהר ולמנוע, וא"כ ליכא למימר דאדם נראה כמיקר דהא נזהרים להקיר, ומוכח מילתא דליטבול מכוון ונראה כמתקן".
כלומר היות והמנהג כיום הוא לא לרחוץ בשום מקוה מים בשבת, ממילא מוכח שמטרת הטבילה היא תיקון ולא רחצה, ולכן חוזר החשש של נראה כמתקן.
אמנם בתרומת הדשן (שם) מוסיף שעדיין יש מקום לטבול מכוח קיום מצוות עונה, אך זה שייך רק כאשר בעלה בעיר ולא יכלה לטבול קודם לכן, אך אם בעלה אינו בעיר, או שהוא בעיר אבל יכלה לטבול קודם לכן, ודחתה את הטבילה לשבת משום נוחיות – מנהג הנשים שלא לטבול בליל שבת.
למעשה, השולחן ערוך (סימן קצז סעיף ב) לא הזכיר כלל איסור לטבול בליל שבת, רק ציין (באופן כללי, ולאו דווקא לגבי שבת), שאם בעלה בעיר מצווה עליה לטבול בזמנה על מנת שלא להיבטל מפריה ורביה אפילו לילה אחד. הרמ"א (שם) הוא שהוסיף שמותר לטבול בליל שבת, אך סייג זאת בכך שבעלה בעיר. במקרה בו יכלה לטבול קודם ולא טבלה, הביא הרמ"א שיש מקומות שנהגו להחמיר בכך, אך סיים: "אבל במקום שאין מנהג אין להחמיר".
נחלקו האחרונים כיצד יש לנהוג להלכה:
דעת הב"ח להחמיר בכל מקום (גם במקום שאין מנהג) שכל שיכלה לטבול קודם לכן ולא טבלה, אפילו מחמת אונס, אינה יכולה לטבול בליל שבת. דעת הט"ז (סימן קצז ס"ק ד) לחלק בין מקום בו לא טבלה מחמת אונס שאז יכולה לטבול בליל שבת, למקום בו יכלה לטבול קודם לכן ולא טבלה, ואפילו אם זה מחמת שלא היה בעלה בעיר ובא בערב שבת, לא תטבול בליל שבת. הש"ך (שם ס"ק ג ובאריכות בנקודות הכסף שם) האריך להוכיח שמעיקר הדין אין איסור לטבול בליל שבת, והמחבר כלל לא הזכיר איסור בנושא, ולכן כל שבעלה בעיר יכולה לטבול בליל שבת, ואפילו אם לא טבלה מחמת שלא היה בעלה בעיר ובא בערב שבת יכולה לטבול.
גם מביאור הגר"א (סימן קצז ס"ק ה – ו) משמע שניתן לטבול בליל שבת אפילו אם יכלה לטבול קודם לכן.
וכך גם פוסק הסדרי טהרה (סימן קצז ס"ק ד) כרמ"א וכש"ך, ומסיים: "הואיל והב"ח והט"ז מחמירים לגמרי, יש להורות לכתחילה שלא תטבול אם עברה זמן טבילתה שקודם שבת במרד ובמעל בלי שום טעם, אבל אם היה לה שום טעם בהמתנתה משום סרך מצוה וכהאי גוונא, אפילו היה טעם של טעות, יש להתיר שתטבול בליל שבת במקום שלא נהגו להחמיר… וכל זה אם בעלה בעיר, אבל אם אינו בעיר אסורה לטבול וכמו שכתב הרמ"א…".
לאחר מכן נותן הסדרי טהרה עצה נוספת גם למקום שנהגו להחמיר: "עוד נראה לי דאפילו במקום שנהגו להחמיר, כל זה מיירי אם היא רוצה שתטבול בליל שבת אחר חשיכה, אבל יכולה שתטבול בין השמשות, דהא קיימא לן כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות".
גם ערוך השולחן (סימן קצז סעיף ח) נוקט בפשיטות להתיר בכל אופן כשבעלה בעיר, ושכן המנהג פשוט ואין פוצה פה ומצפצף.
אמנם במשנה ברורה (סימן שכו ס"ק כד) כתב בסתמא שנוהגות הנשים שלא לטבול בשבת כשאין הטבילה בזמנה, אך כבר כתב בשו"ת שבט הלוי (חלק ד סימן קז) שבזמן הזה אין להחמיר בזה כלל ואפילו אם פשעה ולא טבלה קודם לכן, כל שכן כשהיה באונס אפילו כל שהוא, "כי בזמן הזה למי שמכיר מצב הדור ותכונותיו אסור לנו לדחות טבילה כיון דע"פ עיקר הדין אין חשש", ובספר שיעורי שבט הלוי (סימן קצז ס"ק י) הוסיף: "וביחוד באיסור ליל שבת דמדינא דגמרא שרי דנראה כמיקר והוא חידוש מהפוסקים האחרונים".
גם בדרכי טהרה (פרק י"ז) כתב שאישה שלא טבלה מחמת שלא היה בעלה בעיר והגיע בערב שבת יכולה לטבול בשבת, וכן אם דחתה את טבילתה מחמת סיבה כל שהיא (ואפילו סיבה קלה) יכולה לטבול בליל שבת אם בעלה בעיר, ובאופן כזה עדיף שתטבול בין השמשות.
ב. טבילה בשבת – מים חמים
אלא שמלבד עצם הדין של הטבילה עצמה, ישנה בעיה של חימום המים, שכן אפילו אם מחממים את המים לפני שבת, יש איסור לרחוץ בשבת במים חמים (שבת לט ע"ב ונפסק להלכה בשו"ע או"ח סימן שכו סעיף א), ואם כן כיצד ניתן לטבול בשבת במקווה חם?
בשו"ת חכם צבי (סימן יא) נשאל על כך, ופסק שיש צורך לטבול בצונן בליל שבת ולכל הפחות במים פושרין, אולם אם הנשים אינן מסוגלות לכך, כדי להימנע מביטול פריה ורביה, ניתן להתיר להם לטבול בין השמשות במים חמים, ובלבד שלא יבואו לביתן עד הלילה. דבריו מבוססים על כך שכל שבות לא גזרו עליה בין השמשות לצורך מצווה, ולכן ניתן להתיר חמים בין השמשות, ולעניין הטבילה שאינה בלילה ממש, הוא מצרף את שיטת רבינו תם (הובאה בתוספות נידה סז ע"ב ד"ה משום וברא"ש הל' מקואות סימן לו) שניתן לטבול קודם הלילה אם לא מגיעה לביתה עד שחשיכה ^[2].
הקרבן נתנאל (על הרא"ש שבת פ"ב סימן כב) חלק על דברי החכם צבי בטענה שלא יתכן לעשות את בין השמשות יום לעניין שבת ולילה לעניין טבילה, שכן יש כאן תרתי דסתרי, אלא שבעיקר הדין כתב שהאיסור לרחוץ בחמין שהוחמו מערב שבת לא נאמר על טבילה במקוה. האחרונים ניסו להסביר את טעמו:
בשו"ת נודע ביהודה (מהדורה תנינא – אורח חיים סימן כד) הביא שני טעמים לחילוק בין טבילה לרחיצה: הראשון הוא מצד שהאיסור לרחוץ בחמין הינו מחשש שיבואו לחמם בשבת, ובטבילה שהיא סמוכה לכניסת שבת (שהרי צריך לקרב את החפיפה לטבילה) לא קיים חשש זה. כמו כן חשש נוסף הוא שיוסיפו מים קרים שיתבשלו מהמים החמים, ובטבילה אין חשש זה מחמת שאסור לטבול במים שאובים. אמנם בסופו של דבר דעת הנודע ביהודה להקל רק בפושרים, אלא שהוא מסיים שהוא מעלים עין ממעשי הבלנים שדואגים שהמים יהיו חמים מצד "מוטב יהיו שוגגים ואל יהיו מזידים".
בסדרי טהרה (סימן קצז ס"ק ט) הביא טעם נוסף להיתר והוא משום מצטער, אמנם במסקנתו נראה שעדיף לטבול קודם שחשיכה ולא תבוא לביתה עד לאחר שחשיכה, ולכל הפות שתטבול בין השמשות, ולאחר צאת הכוכבים תטבול בפושרים.
בשו"ת בניין ציון (סימן עו) האריך לקיים את המנהג שנהגו לטבול בחמין לאחר צאת הכוכבים, מטעם שהחמים אינם מי המקוה עצמו, שהרי הם שאובים והם מתבטלים במ' סאה של המקוה שהתחממו רק מכוח החמים שהטילו בהם, ורחיצה בחמים שהוחמו מכוח חמים אחרים לא הייתה בכלל הגזירה.
למעשה כיום יש שנוהגות לטבול בין השמשות בערב שבת וכדברי החכם צבי, ויש שנוהגות לטבול לאחר צאת הכוכבים וכדברי הקרבן נתנאל.
ג. טבילת כלה בליל שבת
בכל ההתייחסויות לטבילה בליל שבת נזכר הטעם של בעלה בעיר וקיום מצוות עונה, ואילו בנידון דידן מדובר על כלה שטבילתה איננה בלילה זה לבעלה, שכן חתונתה מתקיימת רק ביום ראשון בערב, ולכאורה במצב כזה אין כל היתר לטבול בליל שבת גם ללא הבעיה של הטבילה בחמין. אך בנידון דידן הכלה איננה יכולה לטבול קודם לכן, והיא נמצאת בחשש ולחץ גדול ומודיעה שאין בכוונתה לטבול במוצאי שבת עקב השעה המאוחרת, ועל כן יש מקום לדון בשאלה זו. בודאי שאם נצליח לשכנע אותה שאין כל סיבה שלא לטבול במוצאי שבת עלינו לעשות זאת, ולא להתיר לה לטבול בערב שבת, אך במידה ובה הכלה עומדת על שלה שאם לא יתירו לה לטבול בליל שבת לא תטבול כלל לפני חתונתה והחופה תהיה חופת נידה עלינו לדון בדבר.
והנה, היה מי שהציע שתטבול הכלה ביום ראשון עצמו, יום חתונתה קודם הלילה, וכפי שפסק הרמ"א בסימן קצז סעיף ג שהכלות יכולות לטבול קודם חופתם ביום, שכן הן אינן באות אצל החתן קודם הלילה. הש"ך (ס"ק ט) כתב שמדובר ביום השמיני, אך אין להתיר זאת ביום השביעי, אך הדגול מרבבה (על גליון הש"ך שם) כתב שבשעת הדחק יש להקל בכך אפילו ביום השביעי כדי למנוע חופת נידה, ובלבד שהחופה תהיה לאחר צאת הכוכבים, וכן הביא בפת"ש (שם ס"ק י) בשם מספר אחרונים. בכל אופן, בנידון דידן גם לדעת הש"ך הדבר מותר, שכן מדובר על טבילה לאחר היום השמיני.
אך לאחר העיון בדבר נראה שלא יתכן לומר כדבריו, שכן הכיצד נתיר לטבול ביום השמיני, דבר שנזכר בגמרא (נידה סז ע"ב) במפורש לאיסור (אף שהובא שבמקום אונס ניתן להתיר), כדי שלא תבוא לטבול בשבת, דבר המפורש בגמרא (ביצה הנ"ל) להיתר? ותמוהים הדברים, ואף שכן משמע משו"ת מהר"ם מלובלין (סימן נ"ג) שטבילה ביום לכלה עדיפה מטבילה בשבת, לענ"ד דברים אלו צ"ע, ויתכן שהעדיפות לטבילה שם בערב שבת היא כדי שהחופה עצמה לא תהיה חופת נידה, דבר שיש בו כמה בעיות^[3] (שהרי את החופה עצמה בודאי לא עושים בשבת, כמבואר בשו"ע אהע"ז סימן סד סעיף ה).
היה מקום לומר שבכל מקרה יש להתיר לטבול בליל שבת, שכן הרמ"א (סימן קצז סעיף ב) פסק שי"א שבמקום שהמנהג שלא לטבול בשבת, לא תטבול גם במוצאי שבת כדי שלא להרחיק את הטבילה מהחפיפה, ואם כן רואים שגם לטבול במוצאי שבת אינו דבר רצוי, ומדוע נחמיר מלטבול בליל שבת ונצריכה לטבול במוצאי שבת, כשיש אומרים שלא עדיפה האי טבילה מהאי טבילה?
אך נראה שאין לומר דבר זה, שכן בשו"ת נודע ביהודה (מהדורה תנינא – יורה דעה סימן קיז) כתב שגם למי שמחמיר בטבילה במוצ"ש כשיכלה לטבול קודם לכן, אין להחמיר בכלה, שכן כל הבעייתיות בטבילה במוצ"ש היא של הרחקת החפיפה מהטבילה שנובעת מכך שלכתחילה צריך שתחילת החפיפה תתבצע ביום כדי שלא תהיה מהומה לביתה ואילו כלה שאינה מהומה לביתה (שכן אין החתונה באותו לילה), יכולה לכתחילה לחפוף בליל שבת.
אף על פי כן, מצאנו מקרים מסוימים בהם התירו לטבול בליל שבת גם ללא צורך תשמיש:
בשו"ת מהר"ם מלובלין (סימן נ"ג) התיר לכלה בתולה לטבול בליל שבת אף לפי המנהג שהיה במקומו שאין בועלים בעילת מצווה בליל שבת, ואף שהרמ"א (סימן קצז סעיף ב) פסק שאין להתיר לאלמנה שנישאת לטבול לראשונה בליל שבת, כיוון שממילא אסור לבוא עליה בשבת (שבאלמנה הבעילה היא הנישואין, כמבואר בשו"ע אה"ע סימן סד סעיף ה), באלמנה אסורות גם שאר קרבות (שכן אינם נחשבים עדיין לנשואים לפני הביאה), מה שאין כן בבתולה ששאר קרבות מותרות, וזה נחשב גם כן כצורך מצווה קצת לעניין ההיתר לטבול בשבת, והובאו דבריו בש"ך (סימן קצז ס"ק ג) שהסכים להם.
אם כן היה מקום קצת לדמות דברים אלו לנידון דידן, ואף ששם מדובר אל איזה צורך לבעלה, גם אם אינו צורך ביאה, מצאנו תשובה נוספת המובאת בדרכי תשובה ס"ק ט בשם שו"ת שירי טהרה (על סימן קצז ס"ק א), הדומה יותר לעניינינו בדבר אישה שנישאת במוצאי יו"ט שני שחל אחרי שבת, ולא יהיה לה אז חמין לחוף, וכן אינה יכולה להרחיק כל כך החפיפה מהטבילה, והז' נקיים נגמרים בליל שבת, שתטבול בליל שבת כדי שלא תהיה חופת נידה, ואם כן יתכן שהוא הדין לנידון דידן שאם לא נתיר לה לטבול בליל שבת לא תסכים לטבול במוצ"ש עקב הלחץ בו היא נמצאת שיש מקום להעלים עין בדבר.
ונראה שמכל מקום עדיף שתטבול בין השמשת, שכן ראינו שבאישה נשואה נחלקו הפוסקים מה עדיף, ובכלה שבכל מקרה אין כאן עניין לבעלה, ובמצבים מסוימים התירו לה לטבול אף ביום כשאין ברירה, עדיף כאן שתטבול בערב שבת.
לסיכום: עלינו לנסות לשכנע כלה זו שתטבול במוצאי שבת ושאין לה סיבה להילחץ מכך, אך אם הדבר איננו אפשרי, ניתן להעלים עין מכך שתטבול בערב שבת, ועדיף שתעשה זאת בין השמשות.
סוף דבר: למסקנת תשובה זו הצטרפו מו"ר הגרז"נ גולדברג שליט"א והגאון הרב ישראל גנס שליט"א. לעומת זאת דאת הגאון הרב יחיאל פרקש והגאון הרב אביגדור נבנצאל היא שעדיף שתטבול בליל שבת לאחר צאת הכוכבים. שונה היא שיטתם של הגאון הרב יעקב אריאל שליט"א והגאון הרב דב ליאור שליט"א שדעתם שעדיף לטבול ביום ראשון בשעות היום, זאת משום שבכלה לא שייך כלל הדין של סרך בתה, ובטבילה בליל שבת, אף שהיא מותרת מדינא דגמרא, זה דווקא במים קרים ולא חמים.
לעומת זאת, הגר"י זילברשטיין כתב לנו שיש להתעקש ולשכנע את הכלה במתק שפתיים שתטבול במוצאי שבת, ואין מקום להיכנע לדעתה.
 

/ הרב אריה כץ הוא רב משיב במכון פוע"ה ודיין בבית הדין לממונות ארץ חמדה – גזית, ירושלים

הערות:
[1] שאלה שהגיעה לבית ההוראה של מכון פוע"ה. פורסם באור תורה תקמא, תשע"ב, תתקסו – תתקעב.
[2] אמנם בטור סימן קצז כתב שדברי רבינו תם מוסבים על טבילה ביום השמיני, שם קיים רק החשש של "סרך בתה", אך האחרונים דנו בנושא, ובכל אופן, בין השמשות הדבר קל יותר.
[3] ועיין עוד בהמשך בדברי המהר"ם לובלין הללו לגבי הטבילה בליל שבת ללא בעילה.

"הילדים שלך כבר בחרו תחפושות לפורים?" שואלת אותי העובדת החדשה שהצטרפה לעבודה במשרד.
ואני מרגישה איך הזמן קפא מלכת וכולם בחדר רק מחכים לתשובה שלי.
"עוד לא הגענו לשלב הזה, לצערי" אני עונה לה בחיוך.
"לא נורא, תמיד אפשר לקנות גם ברגע האחרון" נחמה אותי החדשה.
גם השנה ישנם הרבה זוגות שלא זוכים לחפש את ילדיהם בפורים.
אנחנו במכון פוע"ה זוכים לסייע לכ- 120,000 איש המבקשים ייעוץ בנושא פוריות, גנטיקה, הריון ולידה, חיי אישות ומשפחה.
בואו להיות השותפים שלנו לדרך ותרמו תרומה זכר למחצית השקל. בעזרתכם נזכה להרחיב את פעילות המכון ולתת מענה לרבים הזקוקים לנו בארץ ובחו"ל.
מעבר לדף תרומה מאובטח
להעברת שמות יקיריכם אותם אתם מזכים בכרטיס זכות למצווה שלחו מייל ל-  rm@puah.org.il    או בטלפון-  02-6512680

יועצות ומאמנות, נשות חינוך ואימהות יקרות
כמה פעמים נתקלתן במקרה של רווקה שנמצאת בקשר שלא מוביל לשום מקום
ראיתן את הקושי, את התסכול וגם זיהיתן את הנקודה שבה הקשר נעצר ודורך במקום
רציתן לעזור אבל הרגשתן שאין לכן את הכלים הנכונים ?
מכון פוע"ה מזמין אתכן לסדרת הרצאות שתעניק לכן כלים להובלת שינוי ולהשפעה על בניית קשר בריא לקראת חתונה.
 
 
 
 
קהל היעד     מאמנות, נשות חינוך, יועצות, אימהות
מרצה            גב' גאולה ניסים – מרצה, מאמנת ומנחה זוגית
מרצה אורח   הרב דב פופר – פוסק ויועץ במכון פוע"ה
תאריכים     ימי ראשון ל' בניסן – כ"א באייר ( 6.5.18 – 15.4.18 למניינם)
שעות          20:00-22:00 , כ"א באייר- 18:15-22:15
מפגשים       4
מיקום         מכון פוע"ה עזריאל 19 גבעת-שאול, ירושלים
מחיר          330 ₪
הנחה         300 ₪ מחיר בהרשמה מוקדמת (עד יום רביעי, ה' בניסן, 21.3.18 למניינם)
רכזת הסדנה – הדר פלג | נייד 052-7710601  |  לפרטים מלכה 02-6517171 שלוחה 4 | 052-4077077 | hd@puah.org.il
לתשלום ולהרשמה
 
 
 
 
 
 

יתכן שכבר גילית שהמסע הזה לא סובב סביב פגישות בלבד. יש כאן מכלול שהוא – את.
סדנת אישה אל אישה – היא סדנת ליווי עבור רווקות בדרך לבניית בית וחיי זוגיות מלאים שנוגעת בעבודה פנימית של היכרות פנימית, חזרה אל הרצון והביטחון שזה יכול להתממש.
 
 
 
 

בתוכנית הזו את לומדת:

• להכיר את עצמך מהמקומות החזקים שלך
• לברר את הרצון להתחתן מול הרצונות והחששות מסביב
• להאמין מחדש בנשיות שלך והיכולת שלך ליצור קשר זוגי יציב
• לאהוב את מציאות החיים שלך כפי שהיא ולהרגיש בנח עם עצמך

 
קהל היעד        רווקות מגיל 27
מנחה              גלית פרידמן, מרצה, מנחת קבוצות ומכוונת בגישה יהודית.
תאריכים          ימי שני כ"ד בניסן – כ"ט באייר (14.5.18 – 9.4.18 למניינם)
שעות               21:00 – 19:00
מפגשים           6 מפגשים, מתוכם שני המפגשים הראשונים כפולים בני 4 שעות
מיקום              מכון פוע"ה רחוב עזריאל 19 גבעת-שאול, ירושלים
מחיר               בהרשמה מוקדמת  1050 ₪ (עד ה' בניסן, 21.3.18 למניינם), מחיר רגיל 1150 ₪
רכזת הקורס – הדסה חיימוביץ  | נייד 052-7202633  |  טליה ששון  02-6517171  שלוחה 1  | ml2@puah.org.il 
לתשלום ולהרשמה

אמש (יום ג', כ"ח שבט) נערך כנס שימור פוריות- הקפאת ביציות, בשיתוף מרכז הרפואי הדסה ומכון פוע"ה והיווה יריית פתיחה למהפכה שבאה בעקבות הגילוי בתחום של פוריות והקפאת ביציות.
למרות המזג האוויר הגשום, האודיטוריום שבמרכז הרפואי הדסה התמלא במהירות במאות נשים- רווקות, אימהות של רווקות, נשות מקצועות ושדכניות שבאו לשמוע ולקבל פרטים על ההליך החדשני.
במהלך הכנס קיבלו המשתתפות סקירה רחבה לנושא מבחינה רפואית, הלכתית וחברתית.
תוכנית הכנס כללה פאנל רב תחומי בהשתתפותה של ח"כ ציפי חוטובלי שחזקה את באות הכנס מתוך נסיונה האישי כאישה שנישאה בגיל מבוגר.
המשתתפות שמעו הרצאה מפי ד"ר טל עימבר מנהל מחלקת שימור פוריות בהדסה, שהסביר על ההליך מהפן הרפואי. לאחר כן היתה שיחה מפי ד"ר קרן פרידמן מאמנת אישיות לתחום פוריות שנתנה כלים להתמודדות עם ההליך.
הרב קליין, רב המרכזיים הרפואיים הדסה, שפתח את הכנס, אמר: "מדובר על המהפכה החשובה שהיא שילוב מנצח של רפואה והלכה בתחום הפוריות".
הרב בורשטין, ראש מכון פוע"ה, שדיבר על חשיבות ההליך, אמר: "מדובר על אחד האירועים המכוננים של השנה שיביא אחריו ברכה בתחום הילודה גם בגיל שנחשב למבוגר".
יפית מדר, משתתפת הפאנל שעברה את ההליך שיתפה ואמרה: "אני ממליצה לעבור את התהליך דרך בית חולים הדסה הפועל בשיתוף מכון פוע"ה, ששניהם גופים אחראיים ביותר – שיש פיקוח של הביציות ושאני יכולה להיות בטוחה ורגועה שהן שלי".
בסוף הערב זכו הנשים למופע הומוריסטי מבית פלייבק פפריקה שעשו שיקוף מזווית נוספת לנושא של רווקות מאוחרת.
אחת המשתתפות בכנס: "ההגעה שלי לכנס היתה אחד הדברים המשמעותיים שעשיתי למען עצמי. הדברים ששמעתי כאן נתנו לי כלים רפואיים, הלכתיים וחברתיים. הערב הבנתי שמדובר בפרוייקט שהוא חשוב ובהחלט בר ביצוע גם מהפן הכלכלי. אני מודה מקרב לב לכל המארגנים"
ממרכז הרפואי הדסה וממכון פוע"ה נמסר שהם מרוצים מההיענות הגבוהה של המשתתפות ומהתעניינות בהליך הקפאת ביציות שעתיד להביא למהפכה בתחום הפוריות. במכון פוע"ה מדווחים ומברכים על מספר הפניות הישירות שגדל פי שלוש בעקבות החשיפה לנושא. "אנחנו מדברים על זינוק משמעותי בכמות הפניות. אין ספק שהעלאת מודעות בקרב הרווקות היא זו שהביאה להחלטה לפנות ולברר על ההליך"- מדווח הרב שגב, יועץ ופוסק במכון.
מרכז רפואי הדסה ומכון פוע"ה מודים לכל משתתפי ומארגני האירוע ומברכים את הרווקות במציאת זיווגן בקרוב ובנחת.

במכון פוע"ה מתרגשים לקראת כנס שימור פוריות- הקפאת ביציות שיתקיים הערב במרכז הרפואי הדסה.
מחכים ושמחים לקראת כל המשתתפות!