הרב אריה כץ שליט"א 

א. הקדמה

איסור הוצאת זרע לבטלה הינו איסור אשר חז"ל התייחסו אליו בחומרה יתירה[1]. כאשר בא לפנינו זוג הסובל מקשיים בפוריות, אחת הבדיקות הבסיסיות שנדרשות על ידי הרופאים לצורך בירור הבעיה והדרכים לטפל בה, מלבד בדיקות שונות של האישה, היא בדיקת זרע של הבעל.
האחרונים דנו בשאלה האם ניתן להתיר בדיקה זו, שכן אף שיש כאן הוצאת זרע מחוץ לגוף האישה, מטרת הבדיקה היא לצורך קיום מצוות פריה ורביה, וכפי שמצאנו שהתירה הגמרא (יבמות עו ע"א) להוציא זרע לצורך בדיקה אם האדם כשר לבוא בקהל. מכאן למד בשאלת יעב"ץ (ח"א סימן מג) שניתן להוציא זרע לצרך קיום מצווה.
אכן ישנם אחרונים שלא הסכימו להתיר את הדבר, ביניהם שו"ת מהרש"ם (ח"ג סימן רסח[2]) ושו"ת דברי מלכיאל (ח"א סימן עח וח"ג סימן צא), אך אחרונים רבים התירו זאת בשעת הצורך, ביניהם שו"ת אבני נזר (אהע"ז סימן פג[3]), שו"ת שבט סופר (אהע"ז סימן א), שו"ת אחיעזר (ח"ג סימן כד אות ד), שו"ת זקן אהרן (ח"א סימנים סו – סז), שו"ת אגרות משה (אהע"ז ח"א סימן ע, שם ח"ב סימן טז, שם ח"ג סימן יד), שו"ת משפטי עזיאל (אהע"ז סימן מב), שו"ת מנחת יצחק ח"ג סימן קח), שו"ת ציץ אליעזר (ח"ז סימן מח פ"א, ח"ט סימן נא פרקים א – ב, חכ"א סימן לו), וכבר כתב בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ז שם) שכאשר בית דין מורים לבעל לבצע בדיקה כזו לצורך בירור פוריותו, אין הוא יכול להשתמט בטענה שיש אוסרים, מכיוון שרוב הפוסקים התירוה.
בשאלת דרך הבדיקה העדיפה, הסכימו מרבית הפוסקים (שו"ת אחיעזר שם, שו"ת אגרות משה שם, שו"ת מנחת יצחק שם) שיש לעשות זאת באמצעות תשמיש עם קונדום[4]. כאשר הדבר אינו אפשרי, נחלקו הפוסקים האם ניתן להתיר הוצאת זרע בידיים ממש לצורך הבדיקה, יש אוסרים (ה"אגרות משה" וה"זקן אהרן" שם), ויש מתירים (ה"אחיעזר", "משפטי עזיאל", "ציץ אליעזר" שם).
הפוסקים נתנו הגבלות שונות בשאלת עיתוי הבדיקה, יש מחמירים להצריך עשר שנות נישואין (ה"מנחת יצחק" שם), יש מסתפקים בחמש (שו"ת אגרות משה ח"ב שם), יש בשנתיים (החזון איש, הובאו דבריו בשו"ת ציץ אליעזר ח"ט שם), ויש כותבים (ה"ציץ אליעזר" עצמו שם) שאין בזה גבול ברור, אלא הדבר תלוי בבדיקות ובטיפולים שעברה האישה, וניתן להתיר אף בפחות מכן[5].
אמנם הסכימו הפוסקים (שהובאו לעיל[6]), שבודאי כאשר ניתן לבדוק את הזרע על ידי הוצאתו מגוף האישה עצמה לאחר תשמיש הדבר עדיף, אלא שהיות ובאופן כזה, הנוזלים שבתוך האישה פוגעים בזרע והתוצאה אינה אמינה, בדיקה זו אינה מספיקה. ואף שניתן לכאורה לשמש באופן כזה שישמשו אצל הרופא בחדר סמוך, ומיד לאחר התשמיש יכנס הרופא לחדר ויקח את הזרע מתוך האישה, באופן שלא יספיק להיפגע והתוצאות תהינה מדויקות, כבר כתב בשו"ת אגרות משה (בתשובותיו לעיל) שיש בכך פריצות גדולה ואין לעשות כן, ואף שבשו"ת ציץ אליעזר (ח"ט שם) חלק על קביעה זו, גם הוא כתב שמבחינה מעשית הבדיקה בעייתית, שכן הצורך לשמש בסמיכות לרופא עלול לגרום לחוסר יכולת להוציא זרע מספיק לבדיקה.
למעשה, בשלב הראשוני מבצעים בדיקה הנקראת PCT (POST COITAL TEST ).PCT הוא מבחן, שבו נלקחת דגימה מריר צוואר הרחם זמן קצר לאחר קיום חיי אישות, ונבדקת תחת המיקרוסקופ. הבדיקה מלמדת על יכולת הזרעונים להגיע לצוואר הרחם ולנוע בתוך הריר. הבדיקה אמנם הנה איכותית ולא כמותית, ולכן אינה מחליפה את בדיקת הזרע השגרתית, אך בדיקה זו יכולה לשמש כתמונה ראשונית על מנת לדעת בקווים כלליים את מצב הזרע.
בדיקת P.C.T. נועדה במקור על מנת לבדוק את ריר האישה ביום הביוץ ואת התנהגות הזרעונים בריר, וכך לקבל תמונה על מצב הריר והזרעונים המתאים.
כך שאת הבדיקה יש לעשות ביום הביוץ או ביום סמוך לפניו שאז הריר (הרטיבות הטבעית) מספיק נוזלי ומתאים למעבר תאי הזרע.
לצורך כך יש לקבוע את יום הביוץ ע"י מעקב זקיקים (או עם ערכה מיוחדת לבדיקת הביוץ).
בדיקת P.C.T. ביום אחר או במצב שהריר אינו מתאים, אינה נותנת תמונה נכונה של המצב. בבדיקה זו נבדקים שלושה גורמים:
א. מצב הריר הצוארי של האישה. ב. מספר תאי הזרע בשדה. ג. התנהגות תאי הזרע בשדה (מבחינת התנועה שלהם).
אם התוצאות של בדיקה זו נראות תקינות, הרי שניתן להשאיר את הצורך בבדיקת הזרע לשלב מאוחר יותר. אם תוצאות הבדיקה מצביעות על בעיה, מקובל לחזור על הבדיקה שנית עקב העובדה שיתכן והייתה טעות בצורת ביצוע הבדיקה (מבחינת המועד וכד'), ורק אם גם בפעם השנייה מתעורר החשש שקיימת בעיה בזרע הבעל, להתיר בדיקת זרע מלאה.
בדיקה אחרת שניתן לעשות, מכונה בדיקת כוסית או PCT כוסית, והיא מתבצעת באופן שמיד לאחר התשמיש האישה נעמדת, ואוספת לתוך כוסית מיוחדת שהוכנה מראש את הנוזלים היוצאים מגופה. לאחר מכן על בני הזוג להביא למעבדה בהקדם האפשרי (תוך שעה עד שעה וחצי) את הכוסית הזו. בבדיקה זו נמדדים הפרמטרים הרגילים שמודדים בבדיקת זרע – כלומר מלבד הריכוז והתנועה, נבדק המבנה של הזרע, וכן בודקים האם יש סימנים הגורמים לחשד בקיומה של דלקת בנוזל הזרע שעלולה לפגוע בכמות ובאיכות תאי הזרע.
במאמר זה ברצוני לנסות ולברר, איזו מבין שתי צורות הבדיקה הללו היא העדיפה מבחינה הלכתית. לשם כך ננסה לברר, בין היתר,  את השאלות הבאות:

1.  האם יש חשש לאיסור הלכתי בהוצאת זרע מתוך גוף האישה, ואם כן באלו אופנים?
2. האם יש חשיבות הלכתית לעיתוי בו מבוצעת הבדיקה?
3. מה האמינות של בדיקות אלו ויכולתן לחסוך בדיקת זרע מלאה?
4. האם יש להתחשב בעובדה שלצורך הPCT ניתן לשמש בלילה (שכן לקיחת הזרע נעשית מספר שעות לאחר התשמיש), ואילו לצורך הכוסית יש צורך להתיר תשמיש ביום (שכן המעבדות שבודקות את הזרע אינן פתוחות בדרך כלל בלילה)?

ב. השחתת זרע לאחר תשמיש

המשנה מסכת מקוואות (פרק ח משנה ד) אומרת: "האישה ששמשה ביתה וירדה וטבלה ולא כבדה את הבית כאילו לא טבלה".
מפשט דברי המשנה עולה שאין כל איסור לנקות את אותו מקום מזרע לאחר התשמיש, ולא עוד – אלא שאם ברצונה לטבול לאחר מכן כדי להיטהר מטומאת הקרי שעליה, היא חייבת לעשות זאת.
דברים מפורשים אומר רבנו תם בסוגיית "שלוש נשים משמשות במוך" (תוספות יבמות יב ע"ב ד"ה שלוש):
"ור"ת אומר דלפני תשמיש ודאי אסור ליתן שם מוך, דאין דרך תשמיש בכך והרי הוא כמטיל זרע על העצים ועל האבנים כשמטיל על המוך, אבל אם נותנת מוך אחר תשמיש, אין נראה לאסור, דהאי גברא כי אורחיה משמש, מידי דהוה אקטנה ואילונית, דלא איתסרו בתשמיש, משום דלאו בנות בנים נינהו, והאשה שנותנת אח"כ מוך לא הוזהרה אהשחתת זרע, כיון דלא מיפקדה אפריה ורביה, ומשמשות במוך דקתני הכא היינו צריכות לשמש במוך".
אמנם דעת ר"י (תוספות כתובות לט ע"א ד"ה שלוש) שגם על האישה חל איסור להשחית זרע, ולכן אסור לה לקנח במוך לאחר התשמיש, וכן דעת הרמב"ן (נידה יג ע"א[7]).
פסיקת ההלכה נראית לכאורה להיתר, שכן הרא"ש בנדה (פ"ד סימן א) נתן עצה לאישה להתחיל ספירתה מיד ממחרת ראייתה, ושלא תצטרך לחכות משום חשש פולטת שכבת זרע, ש"תקנח יפה את אותו מקום במוך או בבגד דק להפליט כל הזרע או תרחץ במים חמין ויפליטו המים חמין כל הזרע".
דברים אלו נפסקו להלכה בשו"ע יו"ד (סימן קצו סעיף יג[8]), ואם כן לכאורה מוכח שפסק כדעת האומרים שאין איסור בדבר.
למרות זאת, בשו"ת רע"א (מהדו"ק סימנים עא – עב) האריך לטעון שדעת רוב הראשונים לאסור גם על האישה השחתת זרע של הבעל, וכדי ליישב את הקושיא מכך שמותר לאישה להפליט הזרע מחמת חשש פולטת שכבת זרע, הוא מיישב, שהזרע שנשאר בבית החיצון אינו ראוי להריון, ואין בו חשש של הוצאת זרע לבטלה, והאיסור לשים מוך לאחר תשמיש הוא דווקא בעומק מעבר למקום שהשמש דש.
על דברים אלו של רע"א חלקו בשו"ת אבני נזר (אבה"ע סימן פא) ובשו"ת תורת חסד (ח"ב סימן מג[9]).
אמנם נראה שבדיקת הכוסית הינה קלה יותר מבחינה הלכתית, שכן אף על פי שמדובר בכמות זרע גדולה יותר שיוצאת, עדיין רוב הזרע נכנס פנימה[10], וניתן להוכיח שגם האוסרים קינוח במוך לאחר תשמיש (כלומר הפלטת זרע בידיים, וכפי שמתבצע בבדיקת הPCT) יודו שאין איסור לאישה להתהפך לאחר התשמיש כדי להוציא זרע (דבר המתבצע בבדיקת הכוסית). מה עוד, שבבדיקת הכוסית, יוצא הזרע שנשאר בנרתיק, הוא הבית החיצון, ואילו בבדיקת הPCT לוקחים את הזרע מתוך צואר הרחם, כלומר מעבר למקום שהשמש דש, וכפי שראינו, רע"א מחמיר בלקיחת זרע ממקום זה.
בראש ובראשונה יש להוכיח זאת מדברי הרמב"ן (הל' נידה פ"ב הל' ט וחידושיו לנידה מא ע"ב), שהעצה שנתן על מנת שאישה תוכל להפסיק בטהרה מיד לאחר ראייתה זה להלך ברגליה על מנת לפלוט את הזרע. בשו"ת תורת חסד (שם) כתב שהרמב"ן לשיטתו שהשחתת זרע לאחר תשמיש באמצעות מוך אסורה, ולכן כתב את העצה להלך ברגליה, ואם כן דבר זה מותר גם לאוסרים.
גם מרע"א עצמו (שם) מוכח להיתר באופן זה, שכן אחת מהוכחותיו לאיסור קינוח במוך לאחר תשמיש הייתה מדברי הגמרא בנידה (מב ע"ב) שהעמידה את המקרה בו אין בעיה של פולטת שכבת זרע כאשר אינה מתהפכת (ואז לא יוצא זרע בימים שלאחר התשמיש), ולא כתבה שמדובר כאשר מפליטים את הזרע במוך. מוכח מכאן שבהתהפכות עצמה אין איסור גם לדעת רע"א, שכן הגמרא הזכירה אותה.
אמנם בשו"ת דברי מלכיאל ח"ג סימן צא כתב שאחת הסיבות להתיר היא מחמת שאין הרופא לוקח את הזרע מגוף האישה מיד לאחר התשמיש, אלא זמן מה לאחר מכן, ואז יש לצרף את העובדה שמה שראוי להריון כבר נקלט בגוף האישה, ואילו ההתהפכות לאחר בדיקת כוסית היא מידית, אך גם הוא עצמו בתשובה אחרת (ח"ה סימן קנז) כתב שאין שום איסור להתהפך לאחר תשמיש, ואף שמצאנו לדרישה (יו"ד סימן קצו אות ה) שהשווה התהפכות תכף אחר תשמיש לקינוח במוך[11], וכן כתב בשו"ת דברי יציב (אהע"ז סימן לג), הרי ראינו שהאוסרים קינוח במוך התירו במפורש התהפכות.
לסיכום:
פשטות דברי המשנה והשו"ע הינם שאין איסור הוצאת זרע מגוף האישה לאחר התשמיש. אמנם יש ראשונים שאסרו את הדבר, וחלק מהאחרונים קבלו דעתם, אך גם לשיטה זו יש מקום לומר, שאין איסור לקיחה של זרע מהבית החיצון, וזאת כדי לישב את פסיקת השו"ע, במיוחד אם מדובר זמן מה לאחר התשמיש.
אף שבבדיקת כוסית נלקח הזרע מיד לאחר התשמיש, הרי הוא נעשה בצורה של היפוך ולא בלקיחה ישירה מבפנים, ובאופן כזה גם האוסרים השחתת זרע לאחר התשמיש כתבו שאין איסור בדבר.

ג. מועד ביצוע הבדיקה

דבר נוסף שיש לדון בו הינו העובדה שהבדיקות הנ"ל צריכות להתבצע בזמן המשוער של הביוץ, הזמן בו האישה ראויה להיקלט להריון, שכן בזמנים אחרים משפיעים הנוזלים שבגוף האישה לרעה על הזרע, ותוצאות הבדיקה עשויות להיראות לא תקינות עקב כך. הדבר נכון במיוחד בבדיקת הPCT הרגילה, בה שוהה הזרע במשך זמן מה בתוך גוף האישה, אך גם בבדיקת הכוסית בה נאסף הזרע שנפלט לאחר התשמיש, יש מגע בינו לבין גוף האישה, ועל כן גם בבדיקה זו יש חשיבות שתיעשה בסמוך לזמן הביוץ[12]. אמנם יש לציין, שכאשר מדובר על שהות קצרה של הזרע בגוף האישה, ניתן לשמש באמצעות ג'ל מיוחד הנקרא פרה – סיד, שמטרתו להוות סביבה תומכת לזרע הבעל, ובאופן כזה ניתן יהיה לבצע בדיקה זו גם שלא בסמוך למועד הביוץ. אפשרות אחרת ליצור סביבה אוהדת לתאי הזרע בבדיקת הכוסית, הינה באמצעות שטיפת הנרתיק לפני התשמיש במים עם מעט סודה לשתיה, חומר בסיסי, אשר סותר את החומציות של הנרתיק, שעולה ככל שמתרחקים מהביוץ, ובכך נותנת הגנה מסויימת לתאי הזרע.
יש לציין שהשימוש בחומרים הללו יעיל דווקא בבדיקת הכוסית ולא בבדיקת הPCT, זאת משום שהם מגנים על הזרע שבנרתיק (שנפלט לתוך הכוסית), ולא על אזור צואר הרחם, ממנו לוקחים את הזרע לPCT.
המקור לכך שיש בעיה מיוחדת עם הפלטת זרע בידי האישה בסמוך למועד הביוץ, מצוי בדבריהם של הדרישה (יו"ד סימן קצו אות ה בשם המהרש"ל), שכתב שאין לאישה להיכנס למרחץ בשלושת הימים שלאחר טבילתה, והמג"א (סימן תרו ס"ק ח[13]) שכתב שלפני הטבילה של ערב יום הכיפורים תכבד ביתה בחמין כדי להפליט הזרע אם שמשה לאחרונה, אך לא בסמוך לטבילתה או וסתה: "דבאותן שעות רגילות להתעבר ויש לחוש שתשחית זרע ההריון".
הדרישה (שם) אף הרחיב הוראה זו בכותבו שלא תתהפך בזמנים אלו.
נמצא שלפי זה יש בעייתיות רבה בעיתוי הבדיקות הללו. אמנם אחרונים רבים חלקו על דברים אלו: רע"א (בתשובתו הנ"ל) כתב שהשחתת זרע האישה אסורה תמיד ולא רק בזמנים הללו, והובאה דעתו גם במשנה ברורה (סימן תרו ס"ק כא). אך כפי שכבר ראינו לעיל, שיטתו של רע"א שהאיסור חל רק בהפלטת כל הזרע, כולל מה שנכנס פנימה, וכן שבהיפוך אין איסור.
מלבד זאת ישנם אחרונים שחלקו על עצם האיסור של המג"א. התפארת ישראל (לר' יהונתן אייבשיץ סימן קצו סעיף ח) חלק על דברי המג"א מכוח הפסיקה שראינו לעיל על קינוח ורחיצה כדי להפסיק בטהרה, וכתב שהיות והרוב נכנס מיד ולא תועיל רחיצה להפליט אותו, אין חשש למיעוט הזרע שיצא ברחיצה. אמנם במחצית השקל (יו"ד סוף סימן קצו) כתב לישב את דברי המג"א, שיש לחלק בין טבילה בערב יום כיפור שהיא מנהג בעלמא ולא התירו לשם כך הפלטת זרע האישה, לבין הפלטת הזרע כדי לפסוק בטהרה שיש בה משום קיום מצוות פריה ורביה, ולכן התירו. אך גם לפי דבריו יש מקום להתיר בנידון דידן שהוא לצורך קיום פריה ורביה גם כן.
בשו"ת תורת חסד (שהובא לעיל) כתב שגם לפי המג"א אין מדובר באיסור (שכן אז אין חילוק בין זמן שראויה להתעבר לזמן אחר), אלא שמסתמא רוב הנשים רוצות להרות, ולכן נתנו להן עצה טובה, שבזמן הראוי להריון לא יפליטו הזרע.
בנוסף לכך, היות ובבדיקת הPCT נלקחת כמות קטנה בלבד, הרי שאין הדבר משפיע על סיכוי הכניסה להריון, והיות ולפי המג"א כל הבעיה היא היכולת להיכנס להריון לא תהיה בעיה בבדיקה זו. בדיקת כוסית אמנם מקטינה את הסיכוי להיכנס להריון, שכן פעמים רבות נפלטת כמות זרע משמעותית, אך גם היא לא מונעת אותו לחלוטין, ובסופו של דבר בדרך כלל רוב הזרע נכנס פנימה.
אמנם בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ג סימן צא), לאחר שהאריך להוכיח שאין בלקיחת הזרע מגוף האישה לצורך הבדיקה איסור, הוסיף:"וגם אפשר לעשות שלא יהא סמוך לטבילתה ולוסתה", ואם כן נראה שלכתחילה בכל מקרה עדיף לעשות באופן זה, דבר שאפשרי רק בבדיקת הכוסית ולא בבדיקת הPCT הרגילה.
לסיכום:
ישנה שיטה האוסרת הפלטת הזרע של האישה בזמן הראוי להריון. על שיטה זו חלקו רבים, וגם לפי שיטה זו מדובר דווקא כאשר מנסים להפליט את כל הזרע באופן שלא תהיה אפשרות להרות. בדיקת הPCT כמעט ואינה פוגעת בסיכויים להרות, וגם בבדיקת הכוסית בסופו של דבר חלק נכבד מהזרע נכנס פנימה. אף על פי כן, יש מקום לומר שלפחות לכתחילה כדאי לנסות לבצע את הבדיקה בזמן שאינו ראוי להריון, דבר המתאפשר אך ורק בבדיקת הכוסית, זאת תוך שימוש בג'ל המיוחד.

ד. תוצאות הבדיקה ואופן ביצועה

אחת הבעיות הקיימות בבדיקות הPCT והכוסית היא העובדה, שהצביעו עליה הפוסקים, שתוצאות הבדיקות הללו אינן תמיד מדויקות, וישנם רופאים המסרבים להתייחס לתוצאות בדיקות אלו, דבר שכבר הצביעו עליו הפוסקים שהתירו בדיקת זרע רגילה. אך כאמור מדובר בבדיקה ראשונית, אשר עשויה לחסוך לנו בדיקת זרע רגילה, במידה והתוצאות המתקבלות בה הן תקינות.
בשורות הבאות ננסה לברר מהי רמת האמינות של הבדיקות הללו כפי הידוע כיום, דבר שיהיה חשוב בבואנו לנסות ולמנוע בדיקת זרע כשאין בה צורך.
ההבדל העיקרי בין בדיקת הPCT לבדיקת הכוסית הוא בכך שבעוד שאת תוצאות הכוסית מודדים כאילו מדובר בבדיקת זרע רגילה (ריכוז הזרע, אחוז תאי זרע בתנועה וסוג התנועה, אחוז התאים בעלי מבנה תקין, חשד לדלקות בזרע וכו'), הרי שבPCT נמדדים שלושה מדדים עיקריים: כמות תאי הזרע, רמת התנועה שלהם, ודרגת הריר של האישה. יש לציין שמטרתה העיקרית של בדיקה זו הייתה בדיקת יכולת התנועה של תאי הזרע בתוך הריר הצוארי של האישה, על מנת לבדוק את יכולת הזרע להיכנס פנימה כדי להפרות את הביצית. בדיקה זו כמעט שאינה מקובלת היום בקרב הרופאים, ומבצעים אותה רק לצרכים "הלכתיים".
דבר זה מעורר מספר בעיות:

1. מרבית הרופאים כיום אינם בקיאים בבדיקה זו ומסרבים לבצע אותה. גם הרופאים שמוכנים לבצע אותה, חלקם עושים זאת רק כדי לרצות את הרב של בני הזוג, ואינם מקפידים על העיתוי המדויק לביצוע הבדיקה[14], דבר המביא ממילא לתוצאות לא טובות של הבדיקה, ולדרישת הרופא לבצע בדיקת זרע מלאה.
2. מבנה הזרע כלל אינו נבדק בבדיקה זו, וממילא אין נתונים על כך.
3. גם הפענוח של הפרמטרים האחרים בבדיקה (ריכוז ותנועה) אינו זהה לפענוח של בדיקת זרע רגילה, שהרי עבר זמן מאז מתן הזרע עד ללקיחתו לבדיקה. אמנם ישנו מדד לפענוח תוצאות הבדיקה ומה מוגדר כבדיקה תקינה, אך מדד זה אינו תמיד מדויק.
4. יש להתחשב גם בעובדה שלקיחת הזרע בבדיקה זו נעשית ע"י הרופא בלקיחת דגימה מתוך גוף האישה. אם מדובר ברופא גבר, הרי שראוי להשתדל שלא להזדקק לכך לכתחילה במקום שאין צורך, וגם אם מדובר ברופאה אישה, הרי שעצם ההליך הינו לא נעים לאישה, ולכן לכאורה יש עדיפות לבדיקה בה יוצא הזרע מהאישה באופן טבעי ולא ע"י רופא.

מצד שני, גם פענוח התוצאות של הכוסית הוא בעייתי, זאת דווקא עקב העובדה שהדגימה נבדקת כמו בדיקת זרע רגילה, זאת משום שמודדים אותה בפרמטרים הרגילים, אך למעשה התוצאות של הבדיקה הזו אמורות להיות פחות טובות מבדיקת זרע רגילה, במיוחד במדדים של המבנה והתנועה. אמנם אם נלמד להתייחס לבדיקה זו בזהירות, ונדע מה ההטיה הצפויה בתוצאות בדיקה זו, יהיה לנו יותר קל לשער מה הן תוצאות האמת, ולפי זה להחליט האם יש צורך בבדיקת זרע מלאה[15].
לסיכום:
נראה שמבחינה מעשית, בדיקת הכוסית מסוגלת יותר לחסוך בדיקת זרע מלאה מאשר בדיקת הPCT, וגם מבחינת צניעות האישה יש לה עדיפות. מצד שני, במקום בו יש לרופא המבצע מומחיות בבדיקת PCT, מסקנות אלו אינן הכרחיות.

ה. תשמיש ביום

אחד ההבדלים המשמעותיים בין בדיקת הPCT לבדיקת הכוסית הוא שלצורך הPCT יש ללכת לרופא מספר שעות לאחר התשמיש, ואילו בבדיקת הכוסית הזרע יוצא מיד, ויש להביאו למעבדה תוך שעה. היות ולרוב מבחינה מעשית המעבדות לבדיקת זרע סגורות בלילה, הרי שבניגוד לבדיקת הPCT בה ניתן לשמש בשעות הלילה המאוחרות ולהגיע למחרת אל הרופא, לביצוע בדיקת הכוסית יהיה צורך לשמש ביום, דבר המהווה בעיה הלכתית.
לשם כך עלינו לברר את האיסור לשמש ביום ומתי הדבר מותר.
הגמרא בנידה (טז ע"ב) מביאה מחלוקת בין ר' יוחנן לריש לקיש בשאלה מדוע אסור לאדם לשמש מיטתו ביום: "א"ר יוחנן: אסור לאדם שישמש מטתו ביום. (אמר רב המנונא) מאי קרא? שנאמר +איוב ג'+: יאבד יום אולד בו והלילה אמר הורה גבר, לילה ניתן להריון, ויום לא ניתן להריון. ר"ל אמר מהכא: +משלי י"ט+ בוזה דרכיו ימות".
לאחר מכן (שם יז ע"א) מסיקה הגמרא: "אמר רב חסדא: אסור לו לאדם שישמש מטתו ביום, שנאמר +ויקרא י"ט+ ואהבת לרעך כמוך. מאי משמע? אמר אביי: שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו. אמר רב הונא: ישראל קדושים הם ואין משמשין מטותיהן ביום אמר רבא: ואם היה בית אפל – מותר, ות"ח – מאפיל בכסותו ומשמש".
אמנם בערוך לנר (שם טז ע"ב) הביא מספר נפ"מ בין ר' יוחנן לריש לקיש, ואחת מהן היא שלדעת ר' יוחנן שהיום לא ניתן להריון, יהיה אסור לשמש גם בבית אפל, ודווקא לריש לקיש שהביא את הטעם של הביזיון יש להתיר תשמיש ביום בבית אפל. כך כתב גם בחידושי חתם סופר.
הרמב"ם שפסק את האיסור לשמש ביום (הל' איסורי ביאה פכ"א הל' י') לא הזכיר את ההיתר של בית אפל, וגם לגבי תלמיד חכם שמאפיל בכסותו  פסק: "ואין נזקקין לדבר זה אלא מפני צורך גדול". המגיד משנה (שם) ביאר שהרמב"ם לא הזכיר את ההיתר של בית אפל על מנת להרחיק את האדם מהיתר תשמיש (ומסתבר שלא השמיט את היתר הטלית, שכן הוא ניתן רק לתלמיד חכם בצורך גדול, ואין חשש שתלמיד חכם יקל לעצמו שלא לצורך).
לעומת זאת, החתם סופר (שהוזכר לעיל) כתב, שהרמב"ם השמיט את היתרו של בית אפל כיוון שפסק כר' יוחנן שלדידיה לא מועיל בית אפל[16].
הטור (או"ח סימן רמ ואהע"ז סימן כה) הביא את שני ההיתרים: בית אפל וטלית לתלמיד חכם ולא סייג אותם.
השולחן ערוך באהע"ז (סימן כה סעיף ה) הביא את האיסור לשמש ביום ללא היתרים כלשהם, אבל באו"ח (סימן רמ סעיף יא) כתב: " וכן אסור לשמש ביום, אלא אם כן הוא בית אפל". הרמ"א (שם) הוסיף את היתר הטלית לתלמיד חכם, ולא סייג אותו.
המג"א (שם ס"ק כו) הביא את דברי הרמב"ם שהיתר הטלית נאמר רק לצורך גדול, אולם הוכיח מהגמרא בכתובות (סה ע"ב), המקשה איך לדעת רשב"ג יש חיוב עונה ביום שבת, שהרי אסור לבעול, ומתרצת שמדובר בבית אפל, שהדבר מותר לכתחילה.
כדברי המג"א שיש חילוק לעניין היתר בעילה לכתחילה ביום בין בית אפל לטלית לת"ח כתבו גם האליה רבה (סימן רמ ס"ק יז), החכמת אדם (כלל קכח סעיף ט), שו"ת לבושי מרדכי (מהדו"ק או"ח סימן לח) ושו"ת תורה לשמה (סימן ע).
לעומת זאת, בשו"ת אגרות משה (אבן העזר חלק א סימן קב) הוכיח מדברי המגיד משנה (שהובאו לעיל) שאין לשמש גם בבית אפל ביום אם לא בצורך גדול. את הגמרא בכתובות ממנה הוכיח המג"א שאין בכך בעיה, מישב האגרות משה בכך שהיה אונס שלא יכל לקיים מצוות עונה בליל שבת. אם כן, גם לשיטתו, קיום מצוות עונה כשלא יכל לקיים אותה בלילה נחשב לצורך גדול, ונראה שגם הוא יודה שבדקה לצורך בירור פוריות תחשב לצורך גדול, כיוון שלא ניתן לעשותה בלילה. אף על פי כן, בודאי שכאשר יש אפשרות למצוא ללא טירחה מרובה מעבדה שפתוחה בלילה, הדבר עדיף, אך נראה שאין צורך להוציא על כך כסף.
לסיכום: מצד התשמיש ביום בודאי שיש עדיפות לבדיקת הPCT הרגילה, בה ניתן לשמש בלילה ולהגיע לרופא ביום, אך אין איסור הלכתי לשמש ביום בבית אפל לצורך בדיקת הכוסית.

ו. סיכום

כאשר נדרשת מצד הרופאים בדיקת זרע לצורך בירור הפוריות, יש לבצע קודם בדיקה מתוך האישה לאחר יחסי אישות, אשר כרוכה בהרבה פחות בעיות, ורק אם יש בה ריעותא ניתן להתיר את בדיקת הזרע המלאה.
ניתן לעשות בדיקה זו בשני אופנים:

1. אופן אחד הינו לקיחה של דגימה מתוך צואר הרחם של האישה על ידי הרופא מספר שעות לאחר התשמיש. יתרונותיה של בדיקה זו הינן בכך שמדובר בלקיחת דגימה קטנה, כאשר רובו המוחלט של הזרע נשאר בגוף האישה, מדובר מספר שעות לאחר התשמיש כך שגם לדעת הפוסקים האוסרים השחתת זרע באישה ניתן להתיר את הדבר, וכן ניתן לשמש בלילה ואין צורך להזדקק לכך לתשמיש ביום בבית אפל. חסרונותיה של בדיקה זו הינן בראש ובראשונה ברמת הדיוק שלה ובעובדה שהיא מועדת לטעויות. כמו כן יש צורך לעשות בדיקה זו בזמן הסמוך לביוץ בו האישה ראויה להתעבר, וישנם פוסקים שהחמירו אז יותר בהשחתת זרע מהאישה.עוד חסרונות הלכתיים שיש לבדיקה, הם העובדה שמדובר בלקיחת זרע בידיים, וכן שמדובר בזרע שכבר התקדם לכיוון צואר הרחם, וישד פוסקים המחמירים יותר בהפלטת זרע ממקום זה. בנוסף לכך, אם מדובר ברופא גבר, הרי יש כאן חוסר בצניעות שלכתחילה כשיש אפשרויות אחרות, עדיף לוותר עליו. יש להוסיף לכך את העובדה שעקב חוסר דיוקה של הבדיקה יש צורך, כאשר מתגלית ריעותא, לחזור שנית על הבדיקה לפני שמתירים בדיקת זרע.
2. אפשרות אחרת היא באמצעות תשמיש רגיל, שלאחריו האישה נעמדת ואוספת את הנוזלים שיוצאים באופן טבעי בכוסית סטרילית, איתה יש להגיע במהירות האפשרית למעבדה. יתרונותיה של בדיקה זו הן בכך שהיות ומדובר בזרע שיוצא מיד לאחר האישות, והוא כמעט ואינו שוהה בגוף האישה, הרי תוצאות הבדיקה נמדדות בפרמטרים הרגילים של בדיקת זרע, ממילא נמדדים דברים נוספים, וניתן יותר להשוות אותם לתוצאות של בדיקה רגילה. כמו כן, מבחינה הלכתית הוצאת זרע מהאישה באמצעות היפוך וללא מעשה בידיים, קלה יותר מהוצאה במעשה ממש, וכן ניתן לעשות את הבדיקה הזו בתנאים מסוימים, שלא בזמן הביוץ. חסרונותיה של בדיקה זו הינם ברמה ההלכתית בכך שיוצאת כמות זרע גדולה יחסית מיד לאחר התשמיש, ובכך שלצורך בדיקה זו יש לשמש ביום. כמו כן, היות ואין מדד מדויק לסטייה של בדיקה זו מתוצאות האמת, לעיתים יהיה צורך בבדיקת זרע מלאה.

על פי שקלול המכלול ההלכתי של הבדיקות, ובהתחשב גם בכך שבדיקת הכוסית קלה יותר לזוגות מהPCT, הן בכך שאין צורך לעשות את הבדיקה פעמיים בשני חדשים שונים, והן בכך שאין צורך בהוצאת דגימה מגוף האישה במכשיר, נראה לענ"ד שבאופן כללי יש להציע לזוגות בתור בירור ראשוני של מצב הזרע את בדיקת הכוסית, ורק במקום בו מדובר ברופא שהתמחה בבדיקת הPCT הוא מציע זאת מיוזמתו, יש לשקול לעשות דווקא את הבדיקה הזו.

/ הרב אריה כץ הוא רב משיב במכון פוע"ה ודיין בבית הדין לממונות ארץ חמדה – גזית, ירושלים

הערות:
[1] נידה יג ע"א, ועיין בתשובתנו על הוצאת זרע לצורך טיפול זוגי מה שהבאנו מחומרת האיסור.
[2] אף שהתיר הוצאת זרע לצורך הזרעה מלאכותית, שכן בניגוד להזרעה שם מכניסים את הזרע לתוך רחם האישה כדי להגביר את הסיכוי להיכנס להריון, הרי שבבדיקת זרע רגילה הזרע הולך לאיבוד, ולא משתמשים בו.
[3] עיין שם שלמעשה בסופו של דבר לא התיר, אך זה משום שהוגד לו שאין לבדיקה הזו נפ"מ לעניין הטיפול, אך בימינו בודאי שיש לכך נפ"מ בשאלה האם לטפל באישה באמצעות השראת ביוץ, או שיש צורך להזדקק לטיפולים של הזרעה מלאכותית או הפריה חוץ גופית, ומה הטיפול העדיף.
[4] יש להעיר, שמה שמוכרים בבתי המרקחת מכיל בתוכו חומרים קוטלי זרע, ולכן אינו מתאים לצורך הבדיקה, ויש קונדום מיוחד סטרילי הנמכר במקומות מיוחדים, שרק בו ניתן להשתמש לצורך הבדיקה. קונדום זה נקרא לעיתים קונדום הלכתי, אך יש להדגיש שאין כל היתר בשימוש בו מלבד לצורך בדיקת זרע או הבאת זרע לטיפול פוריות, וגם זאת רק לאחר קבלת היתר ממורה הוראה מובהק ששמע את כל הנתונים ובקי במציאות הרפואית ובצורך האמיתי, וכפי שהדגישו כל הפוסקים שהובאו לעיל, שאין למהר ולעשות שימוש בהיתרים הנזכרים.
בשו"ת זקן אהרן ובשו"ת ציץ אליעזר הנ"ל כתבו שיש עדיפות לתשמיש של דש מבפנים וזורה מבחוץ לתוך כוס, אך גם הם כתבו שכאשר יש חשש שהבדיקה לא תצליח עקב העובדה שהבעל לא יצא בזמן המתאים (חשש שמתאמת פעמים רבות על פי דברי הרופאים), יש לבצע את הבדיק באמצעות תשמיש עם קונדום.
עוד יש להעיר שבשו"ת אחיעזר (שם) כתב שאף האוסרים יודו שדרך תשמיש עם קונדום ניתן להתיר, ואסרו דווקא הוצאת זרע בידיים.
[5] סיכום מורחב של השיטות בעניין הוצאת זרע לצורך בירור פוריות מובא באוצר הפוסקים סימן כג אות י.
[6] ובאופן כזה גם שו"ת דברי מלכיאל שאסר בדיקת זרע, כתב להתיר.
[7] אמנם המעיין שם יראה שכוונת דבריו היא על זרע האישה עצמו (מבחינת המציאות לא ברור למה הכוונה, שכן לאישה אין זרע, ואולי כוונתו שאסור לאישה לגרום לעצמה התרגשות שלא בשעת תשמיש וצ"ע), ואף שבכתובות לט ע"א כתב במפורש שאסור לאישה להשחית זרע שקיבלה מבעלה, כתב זאת כדי לישב את קושיית התוספות על רש"י (שאסר על נשים לשמש במוך), והוא עצמו דוחה את רש"י בהמשך הדברים.
[8] אף הרמ"א שחלק שם על עצה זו, לא אסר את הדבר, אלא כתב שאין זה מועיל כיוון שאין אנו בקיאין בזמן הזה.
[9] אשר כתב שאף הרמב"ן שאסר השחתת זרע ע"י האישה לאחר תשמיש, אסר זאת מדרבנן ולא מדאורייתא.
[10] במחקר שנעשה ע"י ד"ר עידית בן יאיר ממכון שפרה התברר שהנפח הממוצע של דגימת הזרע שמובאת בבדיקת הכוסית הינו כרבע מהנפח הממוצע של בדיקת זרע רגילה.
[11] ואף הוא כתב זאת רק בזמן שראויה להרות, עיין לקמן בדיון בדבר זה.
[12] בדף ההנחיות של מכון "שפרה" אשר מבצעים בדיקה זו באופן די שגרתי, נכתב בעבר, שהזמן המתאים לבדיקה זו הוא יומיים לאחר ליל הטבילה.
[13] ומקורו במנהגי המהרי"ל הל' ערב יום כיפור אות ד.
[14] קרה לי כבר מספר פעמים שכאשר שאלתי זוגות אם בדיקת הPCT שבצעו הייתה בזמן הסמוך לביוץ, נעניתי שהרופא לא אמר להם שיש צורך בכך, ובחר זמן אקראי לביצוע הבדיקה.
[15] יש לציין שמתוצאות המחקר (שהוזכר לעיל) שערכה ד"ר עידית בן יאיר על ההשוואה של נתוני בדיקת כוסית לבדיקת זרע רגילה, עולה שלפחות המדד של הריכוז קרוב מאוד לתוצאות האמת, וגם מדדי התנועה והמבנה אינם רחוקים ביותר. יש ללמוד תוצאות מחקר זה על מנת שיהיה ניתן לפענח ביתר דיוק את תוצאותיה של בדיקת הכוסית. יש לציין גם שמבחינה ראשונית של נתונים הנמצאים אצלינו במכון פוע"ה, הרי שתוצאות הריכוז והמבנה של הזרע הם במרביתם המוחלט של המקרים אמינות ונותנות תשובה קרובה לתוצאות של בדיקת זרע רגילה. בתוצאות התנועה ישנן יותר טעויות (לרוב לריעותא), אך גם שם במרבית המקרים התוצאה אמינה וקרובה לאמת.
[16] אלא שצ"ע, שכן לפי זה גם האפלת טלית תהיה אסורה, ואיך התירה הרמב"ם, גם אם סייג היתר זה לצורך גדול בלבד?