לפעמים אני עוצמת עיניים ומנסה להיזכר איך הייתי כשהייתי קטנה. אמא שלי אומרת שהייתי ילדה טובה ושקטה כזו שלא בוכה וכל הזמן שמחה. אני זוכרת את עצמי בעיקר חולמנית וחיה בעולם משלי . לפעמים בא לי לחזור ולהיות אותה ילדה עם התמימות והשמחה ועם הפנטזיות הילדותיות, וכשאני מבינה שזה לעולם לא יקרה אני חולמת על הילדה שעוד תהיה לי ובא לי שתהיה דומה לי, לפחות בקצת.
אני מדמיינת אותה עם עיניים גדולות וסקרניות, עם לב גדול ורגיש ועם הרבה חלומות. אני רוצה שיהיו לה הרבה חברות. אני רוצה שתהיה תמיד שמחה ומאושרת אבל לא אתפלא אם לפעמים יתגנב ללבה איזה עצב לא מוסבר ואז אני אומר לה שזה בסדר גם להיות עצובים לפעמים.
אני אחבק אותה כשהיא תיפגע ואסביר לה שהחיים לא תמיד ורודים והפגיעות רק מחשלות אותנו. אני לא אצפה ממנה להיות הכי מוצלחת בכיתה והכי חרוצה אבל אני אבקש ממנה להיות טובה ואכפתית. אני אתן לה את כל מה שאני יכולה ואלמד אותה לתת בחזרה ולכבד כל אדם וכשיאמרו לה- ״את ילדה יפה״ אני אצפה ממנה לענות (ולהאמין בזה) את מה שאמא שלה הייתה עונה כשהיא הייתה קטנה: "אבל לא חשוב היופי. הכי חשוב האופי". אהיה החברה הכי טובה שלה אבל גם אמא. אני אלמד אותה שתראה את הטוב בכל דבר ואשתדל לשמש לה כדוגמא.
אני אוהב אותה בכל לבי, את הילדה שעוד תהיה לי.
אני אספר לה שהרבה זמן חיכינו לה אבל ידענו והאמנו שיום אחד זה יקרה.
ואם היא תשאל למה צריך לחכות אני אלמד אותה על סבלנות וציפייה והכי חשוב על אמונה. אני אסביר לה שזה בסדר לצפות ולהתאכזב כל עוד היא תאמין שהכל לטובה! בדיוק (ואפילו יותר) כמו שאמא שלה האמינה שהכל! הכל! הכל!!!!!! זה רק לטובה. זה עוד יקרה!
** השמות שלנו לתפילה: אושרית בת פאני ונחמיה בן ברוריה.
כותבת הבלוג היא אושרית אברג'יל, צלמת המתמחה בצילומי ניו- בורן ילדים ועוד, שחושפת בפנינו את ההתמודדות הקשה שהיא חווה בדרכה להפוך לאמא.
להכרות נוספת עם אושרית הנכם מוזמנים להיכנס ל- https://www.instagram.com/oshritabergil/