הרב יהודה רט מכון פוע"ה
חלקן כרוכות בשאלות הלכתיות בעצם הבדיקה עצמה האם מותר לעשותה ומתי (כדוגמת בדיקת זרע), וחלקן מעוררות שאלות הלכתיות ביחס לטהרת האשה לאחר הבדיקה.
במאמר הבא ננסה לברר בקצרה את השאלות ההלכתיות העולות בעקבות שתיים מהבדיקות הללו, צילום רחם ובדיקת היסטרוסקופיה אבחנתית, וכיצד להכריע בהן.
רקע רפואי
היסטרוסקופיה אבחנתית – בדיקה הנעשית על מנת להעריך את תקינתו של חלל הרחם. הבדיקה נעשית ע"י החדרת סיב אופטי בקוטר של עד 3 מ"מ[1] לתוך הנרתיק ומשם לרחם. במהלך הכנסת הסיב משתמשים בצבת (קוגלצאנג) התופשת את צוואר הרחם ומקבעת אותו בעת הבדיקה.
צילום רחם –בדיקה הנעשית על מנת לראות את מבנה הרחם ושלמותו ואת מצב החצוצרות, והאם יש חסימה במעבר הביצית בחצוצרות. מהלך הבדיקה הינו ע"י הכנסת מחט שקוטרה הוא עד 3 מ"מ, ודרכה מוכנס חומר ניגודי. על מנת לקבע את הרחם תופשים את צוואר הרחם עם צבת (קוגלצאנג), לאחר מכן עוברת האשה צילום רנטגן על מנת לראות את מבנה הרחם ואת הפיזור הנוצר במעלה הרחם החצוצרות והשחלות.
השאלות הנידונות
פעמים רבות בדיקות אלו נעשות במהלך השבעה נקיים, ולא אחת קורה שנוצר דימום לאחר הבדיקה, יש לדון האם הדם שלפנינו הוא דם המטמא את האשה או שמא דם זה אין מקורו ברחם, ואף אם מקורו ברחם האם זהו דם פצע. בנוסף עולה השאלה האם יש כאן פתיחה של המקור והאם פתיחה זו מטמאת.
פתיחת הקבר בלא דם
במשנה (נידה כא.) נחלקו ת"ק ור' יהודה האם אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, דהיינו האם תיתכן מציאות של יציאת דבר גדול (על הגדרתו ראה להלן) מהרחם בלא שתהיה מלווה עימו גם יציאה של דם עקב פתיחת הרחם (בדומה לתהליך המתרחש בלידה). להלכה נחלקו הראשונים: הרשב"א, תוס', הרא"ש ועוד פסקו כר' יהודה שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, ואילו הרמב"ם פסק כת"ק שאפשר לפתיחת הקבר בלא דם.
השולחן ערוך (יו"ד קפח, ג) פסק כרוב הראשונים, שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם.
למרות האמור לעיל צריך לדון האם הנידון שלנו דומה למופיע במשנה, שהרי במשנה מדובר שיצא גוש גדול מהרחם החוצה, ולהלכה אנו חוששים שיחד עם הפתיחה יצא גם דם האוסר, ואולם בנידון שלנו הפתיחה נעשית באופן מלאכותי ויזום מבחוץ ולא מבפנים, ויש לדון המקרים דומים.
בשאלה זו נחלקו גאוני עולם[2] הנודע ביהודה (יו"ד סימן כ' מהדו"ת) והנצי"ב ב'העמק שאלה' (סימן לא'). דעת הנודע ביהודה היא שאין חילוק, וברגע שהמקום התרחב זהו הדבר הקובע, ואילו הנצי"ב כתב:
"דודאי אפשר לחלק דדוקא כשכוח המדחה מדחה מבפנים דבר גדול שבזה נפתח הקבר, אז אי אפשר  בלי דם. אבל לא כשמבחוץ גורמין פתיחת הקבר בלי דם ואין כח הדוחה עושה כלום".
למעשה, נחלקו הפוסקים כיצד להכריע: הרב קוק בשו"ת דעת כהן הכריע כדעת הנודע ביהודה, ואילו הרב עוזיאל הכריע כדעת העמק שאלה[3].
שיעור פתיחת הקבר
אף לסוברים שיש חשש ליציאת דם בפתיחת הקבר גם בפתיחה חיצונית, יש לשאול מהו שיעור פתיחת הקבר בו חוששים לדם. הפתחי תשובה (סימן קצ"ד סק"ד) כתב בשם שו"ת תשובה מאהבה כי שיעור פתיחת הקבר הוא כקנה דק שבדקין, יש מהפוסקים שאמדו שעור זה ב-2 מ"מ ויש שאמדו שיעור זה ב3-4- מ"מ. לעומתם, כתב האג"מ (או"ח ג סימן ק) ששיעור פתיחת הקבר בו יש לחוש לפתיחה מבחוץ גדול בהרבה יותר, ועומד על שיעור רוחב של פיקה, כ–19 מ"מ:
ולכן יש להקל באינסטרומענט שעביו פחות מאצבע הסמוך לאגודל דהוא ג' רבעי אינטש בערך, ואף אם נסתפק בפתיחה מבפנים, מ"מ בפתיחה מבחוץ שלא ברור לדינא שיטת הנו"ב דהא יש חולקין, וגם שמעתי שמהרש"מ הוא מהחולקין, יש ודאי לסמוך ע"ז להקל.
סיכום: על אף שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, נחלקו הפוסקים האם דין זה שייך גם בפתיחה חיצונית, ולמעשה בבדיקת היסטרוסקופיה אבחנתית ובצילום רחם עובי המכשירים אינו עולה על 3-4 מ"מ, ולמרבית הפוסקים אין כאן חשש איסור.
דם פצע
במהלך הבדיקה משתמש הרופא/ה במכשיר בשם "קוגלצאנג", שתופס את צוואר הרחם ומקבע אותו, על מנת שמהלך הבדיקה לא יופרע. ברור כי שימוש במכשיר זה כרוך בפציעת צוואר הרחם בחלקו החיצון, ומציאת דם לאחר הבדיקה, דם שבכל אופן אינו מטמא.
אמנם, לעיתים, פוגעת המחט העוטפת את הסיב המוחדר לרחם בדפנות הרחם ועקב כך נוצרת פציעה בתוך הרחם, ומתעוררת השאלה האם דימום זה אוסר את האשה אם לאו.
רבי ורשב"ג נחלקו במסכת נידה (סה ע"ב – סו ע"א)[4] בשאלה, האם מקור מקומו טמא או לאו. תמצית מחלוקת זו עלתה בגמרא לאחר שדנו האם אשה שיש לה מכה באותו מקום האם היא טהורה או לאו, היינו המחלוקת היא אם ידוע לנו שיש פצע במקום הרחם האם תהא האשה טהורה או שמא כל דם הבא מן הרחם הרי הוא טמא בכל אופן. דעת רשב"ג כי מקור מקומו טמא, ולכן כל דם המגיע מהרחם בין אם ברור כי יש מכה ובין אם לאו, מטמא את האשה. ואילו לדעת רבי מקור אין מקומו טמא, ואם ברור שיש מכה באותו מקום (היינו ברחם, כפי שעולה מהב"ח ומראשונים רבים, ואכמ"ל), דם זה אינו מטמא את האשה. הגמרא מסכמת את דבריה ואומרת כי נאמנת גם האשה לומר כי יש לה מכה באותו מקום, והמכה היא זו שמוציאה דם.
וזה לשון הגמרא מסכת נידה דף סה' ע"ב – סו' ע"א:
ואם יש לה מכה באותו מקום – תולה במכתה, ואם יש לה וסת – תולה בוסתה. ואם היה דם מכתה משונה מדם ראייתה – אינה תולה. ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה דם יוצא – דברי רבי, רשב"ג אומר: דם מכה הבא מן המקור – טמא. ורבותינו העידו על דם המכה הבא מן המקור שהוא טהור. מאי בינייהו? אמר עולא: מקור מקומו טמא איכא בינייהו.
האם יש אפשר לתלות היום בדם פצע – מחלוקת רמב"ן ושאר ראשונים
יש לציין כי גם לשיטתו של רבי שדם הבא מן המכה במקור טהור, נחלקו הראשונים האם אפשר להבחין ולהבדיל בדם הפצע: הרמב"ן כתב כי בימינו אין אנו יודעים להבדיל בין דמים אלו ולכן כל דם שמקורו מהרחם הרי הוא טמא, ואילו שאר הראשונים (רשב"א, רא"ש, רמב"ם ועוד) חולקים עליו וסוברים כי ניתן לתלות בדם פצע באותו מקום, אלא שנחלקו ביניהם מהו מרחב ההיתר, ועד כמה ניתן לתלות בפצע באותו מקום, והאם צריך ידיעה ודאית כי אכן פצע זה הוא מוציא את הדם.
ואכן, השולחן ערוך הכריע כי תולין בדם מכה הבא מאותו מקום (סי' קפ"ז סע' ה'):
אם יש מכה באותו מקום, תולין בדם מכתה. ואם דם מכתה משונה מדם ראייתה, אינה תולה בדם מכתה.
הרמ"א סייג במעט את הדברים וקבע כי על מנת שנוכל לתלות בדם המכה צריך להתקיים אחד משני המצבים הבאים: או שישנה ידיעה ודאית כי מכתה היא זו שמוציאה דם, או מצב של וסת לא קבוע, ואז גם בידיעה שיש מכה אך לא ברור אם היא זו שמוציאה דם, הרי האשה טהורה ואין הדם מטמא אותה. ההכרעה רוב הראשונים שהתליה במכה היא דווקא שלא בזמן וסתה, אך בזמן וסתה אין תולים, שאם לא כן, אשה שיש לה פצע ברחם לא תיאסר לעולם, והרי זו ודאי לא כוונת ההיתר של דם פצע בתוך הרחם.
השפעת הלחץ על הרחם
כפי שכבר ביארנו, במהלך בדיקת צילום רחם מוכנס חומר ניגודי הגורם להעלאת הלחץ בתוך הרחם. דעת הגר"מ ברנדסופר והגר"ש ואזנר בשבט הלוי כי עקב לחץ זה אנו חוששים כי יצא גם דם רחמי וממילא האשה נאסרת[5], ואילו פוסקים רבים, ובהם הגר"מ פיינשטיין והגרש"ז אויירבך, לא חששו לכך.
סיכום:
אשה העושה בדיקת היסטרוסקופיה או צילום רחם וכד', תמצא פעמים רבות לאחר הבדיקה דם, בבדיקות או ביציאת דם ממש, ויש לברר מהו מקורו של הדם הזה.
נראה שבאופן פשוט אין לנו לחשוש לפתיחת הקבר במהלך בדיקות אלו הן מצד הספק אם יש פתיחת הקבר בלא דם והן מצד שהמכשיר שבו משתמשים הוא בגדר קנה דק שבדקין[6] (כאמור דברינו אמורים לגבי מכשירים שקוטרם הוא עד 3-4 מ"מ, וכך הדבר לגבי היסטרוסקופיה אבחנתית, כבר ציינו לעיל כי כאשר מדובר בהיסטרוסקופיה טיפולית קוטר המכשירים גדול יותר, וצריך לדון כל מקרה לגופו לאור הטיפול ולאור הפסיקה והמצב הקיים).
בדיקות אלו נעשות על פי רוב בימי טהרה של האשה או בימי שבעה נקיים, כך שבדרך כלל אלו ימים שוודאי אינה אמורה לראות[7], ועל כן הדם שאנו רואים ודאי שמקורו הוא מהפצע שנוצר בעקבות השימוש בקוגלצאנג, וגם אם ספק אם מקורו של הדם ברחם, ניתן לומר באופן ודאי שמקור הדם הוא בשפשוף או שריטה של דפנות הרחם, היינו פציעתם באופן לא טבעי.
יחד עם זאת חלק מהפוסקים, כמובא לעיל, אסרו בכל אופן אשה לאחר בדיקות אלו מחשש שמא הדם מקורו מהרחם ויחד עם דם זה התעורר הרחם והוציא דם האוסר.
הנחיות למעשה
פעמים רבות נשאלים אנו במכון פוע"ה כיצד לנהוג לפני ואחרי צילום רחם. לאור הדברים שהבאנו לעיל, יש להנחות את האשה, בפרט אם הבדיקה נעשית במהלך השבעה הנקיים, לבדוק בטרם תתחיל את הבדיקה אם ההפרשות מהרחם נקיות, ולאחר הבדיקה לברר האם היה שימוש בקוגלצאנג וכן אם יתכן שתוך כדי הבדיקה נשרטו דפנות הרחם, כל זאת בצד בירור אם נעשה שימוש במכשיר שונה או גדול מהרגיל. עם ממצאים אלו יש לפנות למורה הוראה למען תקבל האשה פסיקה האם הדם הוא דם המטמא אותה או שמא דם זה אינו אוסרה ואינו סותר את ספירת שבעת  הנקיים.
אשה שלא תיאסר בעקבות בדיקה זו, יש להנחותה כיצד להמשיך את המשך הבדיקות במהלך השבעה נקיים תוך ידיעה כי הפצע בצוואר הרחם מתרפא לאחר כיום יומיים.
יהי רצון שבורא עולם אשר בידיו מפתח פרי בטן יפקוד וירפא חולי עמו בפרט ובכלל, ונזכה לכוון בלימודנו ובתורתנו לאמיתה של תורה, ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים ולהורות מתוך אמת ומתוך קדושה וטהרה. אכי"ר.
[1] חשוב לציין כי המדובר כאן הוא בבדיקת היסטרוסקופיה אבחנתית ולא טיפולית, שם שיעור העובי של המכשירים גדול יותר.
[2] הובאה גם בפתחי תשובה (קצד סק"ד).
[3] פוסקים נוספים סברו כי אין פתיחת הקבר מבחוץ והם  החוו"ד סימן קצ"ד; בינת אדם ס"ס כג; מהרי"ל דסקין סימן קמ"ח; דברי מלכיאל ח"ב סימן נו; והחזו"א דעתו נטתה גם שאין פתיחה מבחוץ אך נשאר בצ"ע.
[4] ראה גם נידה (טו ע"א), ואכמ"ל.
[5] הרב וואזנר בשיעורי שבט הלוי כתב, כי למרות שמחד המחט המוכנסת היא קנה דק שבדקין ואין כאן חשש של פתיחת הקבר, בכל אופן אנו אוסרים את האשה לאחר בדיקה מעין זו, כיוון שאנו חוששים שמא עקב הכנסת המחט לרחם ופציעתו הזדעזע הרחם ויצא ממנו גם דם האוסר.
[6] כמו כן יש להזכיר כפי שצויין לעיל את שיטתו של האג"מ כי פתיחת הקבר היא עד 19 מ"מ.
[7] למרבית הנשים יש וסת חצי קבועה, היינו ימים שבהם האשה קבעה חזקה שאינה רואה בהם.