בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי, שקבע כי הילדה סופיה, שנולדה עקב טעות אנוש בהפריה חוץ-גופית, תישאר אצל האם היולדת ולא תועבר להוריה הגנטיים, מגיבים במכון פוע"ה ומדגישים: "מתחילת הפרשה הבהרנו שיש להתחשב בשני עקרונות יסוד: היולדת היא האם, וטובת הילדה חייבת להיות לנגד עינינו"

בית המשפט המחוזי מרכז בלוד ציטט אתמול (שני) בפסק דינו חוות דעת רבנית שנכתבה על ידי רבני מכון פוע"ה בנוגע לפרשת סופיה, הילדה שנולדה עקב טעות אנוש בהפריה חוץ-גופית והוחזרה להורים שאינם הוריה הגנטיים.

בכך, סייעו רבני המכון לשנות את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, אשר קבע תחילה כי הילדה תועבר להוריה הגנטיים – זאת למרות שאינה מכירה אותם כלל.

עמדת ההלכה: אין להוציא את הילדה מחזקת האם היולדת

מרגע היוודע הפרשה, כאשר היה מדובר עדיין בעובר, רבני מכון פוע"ה כתבו חוות דעת לפיה אין לחפש את ההורים הגנטיים, שכן על פי ההלכה האם היולדת היא האם, וכי מציאת ההורים הגנטיים תוביל למאבק משפטי ממושך שעלול לפגוע בטובתה של הילדה.

הרב אריה כץ, מנהל המחלקה למחקר הלכתי וספרות במכון פוע"ה, פרסם חוות דעת מקיפה במדיות שונות, כולל בכתב העת "אמונת עתיך", בכתב העת "תחומין מב" ובאתר מכון פוע"ה.

לדבריו: "מתחילת הפרשה הבהרנו שאמנם איננו מכירים את פרטי המקרה, אך לדעתנו יש להתחשב בשני עקרונות יסוד: 1. היולדת היא האם. 2. טובת הילד מחייבת להשאירו אצל הוריו המגדלים, במיוחד לאחר שהילדה כבר בת שנתיים".

בית המשפט התעלם מהמשפט העברי – עד להתערבות רבני פוע"ה

כאשר ההורים הביולוגיים עתרו לבית המשפט לענייני משפחה והוחלט להעביר את הילדה להוריה הגנטיים, פרסם הרב ליאור שגב, יועץ ופוסק במכון פוע"ה, מאמר מפורט בו טען כי "אין זה ראוי לפסוק בשאלת האימהות רק על פי שיקולי בית המשפט לגבי טובת הילדה, אלא יש להכריע תחילה מי היא האם על פי ההלכה, ורק לאחר מכן לגזור מכך את טובת הילדה."

הרב שגב ציין כי בית המשפט התעלם מעמדת המשפט העברי בשאלת האימהות, והזכיר את סברתו של הרב אריה כץ, שפורסמה בספרו שו"ת שאגת כהן, לפיה יש ללכת אחרי "עיקרון הפשטות" – כלומר, לקבוע כי האם היא היולדת, ולא תורמת המטען הגנטי. זאת משום שהרבה יותר פשוט וקל לזהות את היולדת מאשר את האם הביולוגית, כפי שאכן קרה במקרה הכואב של אסותא. הרב כץ אף הציג מקורות קדומים מדברי חז"ל והפוסקים לתמיכה בעמדה זו.

גם הרב ד"ר בנימין דוד, יועץ ופוסק וראש המחלקה לדוברי צרפתית במכון פוע"ה, פרסם מאמר בו הסביר את גישת הרב מרדכי אליהו לכך שיש ללכת אחרי היולדת ולא אחרי האם הביולוגית.

בית המשפט המחוזי מקבל את עמדת מכון פוע"ה

בעקבות ערעור שהגישו ההורים המגדלים לבית המשפט המחוזי, התקבלה ההחלטה פה אחד להשאיר את הילדה אצל האם היולדת ולהפוך את פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה.

אחד השיקולים המרכזיים לקבלת הערעור היה אימוץ "עיקרון הפשטות", כפי שנוסח על ידי הרב כץ והוצג על ידי הרב שגב.

בית המשפט אף ציטט בפסק דינו את דברי הרב דוד, הרב שגב והרב כץ, ונתן קרדיט לרבני מכון פוע"ה על ניסוח העיקרון, אותו קיבל הלכה למעשה.

פסק הדין: היולדת היא האם, ואין לחפש הורים גנטיים במקרים דומים בעתיד

בית המשפט סיכם את החלטתו בקביעה ברורה: "יש להעדיף את זכות ההורות של היולדת על פני זכות האם הגנטית."

יתרה מכך, הוא המליץ כי בעת גילוי טעויות מסוג זה בעתיד, לא יחפשו את ההורים הגנטיים כלל, בדיוק כפי שהציעו רבני מכון פוע"ה עם גילוי הפרשה הכאובה.

מניעת טעויות בטיפולי פוריות – ועדה מיוחדת בוחנת פתרונות

בעקבות הפרשה, הוקמה ועדה מיוחדת לבחינת הסיבות לטעויות בהפריות חוץ-גופיות, וכן להמלצות כיצד למנוע מקרים דומים בעתיד.

מכון פוע"ה פועל כבר שנים להורדת הסיכון לטעויות מסוג זה באמצעות השגחה הלכתית קפדנית.

הרב מנחם בורשטין, מייסד וראש מכון פוע"ה, הסביר "התהליך המורכב והעדין של הפריה חוץ-גופית מחייב השגחה צמודה על פי ההלכה, כדי להפחית למינימום את הסבירות לטעות אנוש. יש חשיבות שהמשגיחה תהיה נוכחת במעבדה ותהווה עין נוספת בתהליך העדין הזה, שיש לו השלכות משמעותיות מכל הבחינות".

ח"כ מיכל וולדיגר, יו"ר השדולה לפריון והולדה בכנסת, התייחסה למקרה ואמרה: "אנו בעיצומה של מערכה תקדימית שאין לה אח ורע. הכאב של שני הזוגות מובן ונוכח, והמקרה מעלה שאלות אתיות כבדות משקל. פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוא יוצא דופן בכך שהוא מתייחס לעקרונות שמקורם במשפט העברי, ומכאן ייחודו".

וולדיגר הוסיפה כי היא פועלת בכנסת לשיפור מצב טיפולי הפוריות, תוך התמודדות עם פערים משמעותיים בין היחידות הציבוריות לפרטיות, כפי שהודגש בדו"ח מבקר המדינה שפורסם בסוף 2024.

האם ההורים הגנטיים יערערו לבית המשפט העליון?

למרות פסק הדין החד-משמעי, טרם נאמרה המילה האחרונה, שכן סביר להניח שההורים הגנטיים יבקשו לערער לבית המשפט העליון.

שאלה מהותית נוספת שעולה כעת היא האם שופטי העליון יאמצו גם הם את עמדת המשפט העברי ועקרון הפשטות, כפי שעשה בית המשפט המחוזי, או שמא יפסקו אחרת.

האם פסק הדין הזה ישמש תקדים משפטי מחייב להכרעה במקרים דומים בעתיד? ימים יגידו.