מדריך הלכתי מעשי לרב הפוסק בהלכות יום הכיפורים
א. הקדמה
במהלך השנים זכינו במסגרת עבודתנו במכון פוע"ה להשיב לאלפי שאלות בעניין יום הכיפורים. דבר זה הביא אותנו למסקנה שיש להתכונן הלכתית ומעשית ליום נכבד ומיוחד זה. הפסיקה של הרב צריכה להיות אחרי הכרה טובה של המציאות, וצריכה להתאים מעשית לשואל. ההכנות וההוראות שאנו מציינים פה, מיועדות לכל המצבים החריגים בגילים השונים, אבל, באופן טבעי, בעיקר למעוברות ומניקות.
מאמרים רבים נכתבו על הלכות אלו, והם מרוכזים בקובץ שלפניכם . במאמר זה נביא בקצרה הדרכות הלכתיות ומעשיות למורה הוראה שצריך לפסוק בהלכות יום הכיפורים. בתחילת המאמר נסביר כיצד להתכונן לצום ואת ההלכות השונות של אכילה ושתייה ביום הכיפורים במקום צורך. לאחר מכן נביא מקרים נפוצים שבהם יש לבדוק אם יש צורך באכילה ובשתייה ביום הכיפורים. נסיים בדברים שהרב עצמו צריך להכין לצום ובהוראות לסיום הצום.

ב. הכנה לפני הצום
חשוב להגדיל בהדרגה את כמות השתייה בימים שלקראת הצום. בנוסף, מומלץ להוריד בהדרגה בשבוע האחרון את רמת הקפאין (כגון שתיית קפה) שנכנסת לגוף .
ביממה שסמוכה לצום, כדאי מאוד להוריד משמעותית את כמות החלבון באוכל, ולהשתדל לאכול דברים שאינם מלוחים ואינם חריפים, זאת כדי להפחית את הצמא. הדבר נכון במיוחד לנשים מיניקות. למי שסובל ממיגרנות, מומלץ לקחת כדור נגד כאב ראש עם טווח פעולה של 24 שעות.
נוסף על הכנת הגוף לצום, מומלץ להתכונן הלכתית למקרים שבהם יהיה צורך באכילה ובשתייה לשיעורים . לשם כך יש למדוד את כמות הנוזלים לשתייה בשיעורים ולהכין קופסה שכל הנכנס בה הוא שיעור האכילה המותר למי שהותר לו לאכול לשיעורים. מבחינה מעשית, נפח של קופסת גפרורים קטנה הוא בוודאי פחות מהשיעור האסור.

ג. עקרונות האכילה והשתייה לשיעורים
1. מבוא
העיקרון של אכילה ושתייה לשיעורים בנוי על כך שאיסור כרת על אכילה ושתייה ביום הכיפורים נאמר רק על מי שאוכל או שותה כמות מסוימת תוך פרק זמן מסוים. לכן, אם מדובר באדם שמבחינה רפואית אסור לו לצום יום שלם, אך הוא יכול להסתפק בכמות פחותה מהשיעור, עליו לעשות כן. יש להדגיש שבאופן רגיל גם אכילה או שתייה בכמות פחותה מהשיעור אסורה מן התורה, אלא שמדובר באיסור קל יותר, שאין בו חיוב מלקות וכרת. לכן, כשיש צורך רפואי של פיקוח נפש, נאמר שיש להעדיף לעבור על איסור קל מאשר על איסור חמור.
יש לציין שהכול תלוי בצורך הרפואי, ואדם שהותר לו לשתות לא הותר לו לאכול, וכן להפך, שכן מדובר בשני איסורים שונים.
2. שתייה לשיעורים
כמות השתייה שעליה חייבים כרת היא 'מלוא לוגמיו'. כמות זו תלויה בגודל מלוא לוגמיו של כל אדם ואדם, ולכן ראוי לבדוק זאת מראש.
צורת המדידה תהיה כך: מילוי הפה במים ככל שהאדם מצליח לדחוס בשני צידי הפה. לאחר מכן עליו לירוק את הכול לתוך כוס מדידה, כאשר הכמות המותרת לשתייה היא מעט פחות מחצי כמות זו. אחרי מדידת כמות זו כדאי להכין כוסית קטנה, שבה מסומנת כמות זו.
גם אצל אנשים שהפה שלהם קטן מהממוצע, שיעור מלוא לוגמיו הוא לכל הפחות 40–45 סמ"ק, לכן מי שלא הספיק למדוד, יכול לקחת כוס קטנה בנפח כזה או נמוך מזה, כגון כוסיות של ליקר, ולהשתמש בה.
בין שתייה אחת לשנייה יש להמתין פרק זמן שעל פי ההלכה מגדיר כל שתייה בפני עצמה. פרק זמן זה שנוי במחלוקת: יש אומרים שצריך המתנה של 9 דקות בין שתייה לשתייה, ויש אומרים שדי בהמתנה של 5 דקות או אפילו 4 דקות. יש אומרים שגם שתייה במרווחים קטנים יותר נקראת עדיין שתייה לשיעורים, והזמן הקובע הוא הזמן שאדם נורמלי לא שותה באופן כזה אלא במרווחים קטנים יותר. במקום שיש צורך גדול, יש מקום לסמוך על הדעה הזאת, אולם לכתחילה כשהדבר אפשרי, יש להמתין כדעה הראשונה, דהיינו תשע דקות בין שתייה אחת לאחרת. אפילו לדעה המחמירה, אפשר להגיע באופן כזה לשתיית שניים עד שלושה ליטרים של נוזלים במהלך הצום.
יש רופאים שאינם מודעים לכמויות הנוזלים שאפשר להגיע אליהם על ידי שתייה בשיעורים, ולכן הם אומרים לשואל ששתייה לשיעורים אינה מספיקה. לכן יש לשאול את הרופא מהי כמות הנוזלים שצריך להגיע אליה במהלך הצום ולפעול בהתאם.
מותר וכדאי שהשתייה תהיה מתוקה ומזינה , וכך אפשר לעיתים קרובות לחסוך את הצורך באכילה. לכן כדאי להכין מראש מרקים מזינים ולטחון אותם עד שיהיו נוזליים. אדם שלא הכין מראש מרק כזה, יכול להשתמש במיץ ענבים לצורך כך. גם כדאי שהרב יוסיף מיץ ענבים לערכה שהוא מכין.
3. הגדרת נוזל
בפוסקים מצאנו שלוש הגדרות עיקריות לשאלה מה מוגדר כנוזל, שבליעתו נחשבת לשתייה ולא לאכילה:
1. הרב משה פיינשטיין זצ"ל הגדיר נוזל ככל דבר מאכל, שכאשר הוא מונח בצלחת הוא מתפזר. לעומת זאת, אם הוא שומר על צורתו, הוא נחשב למוצק.
2. הרב מרדכי אליהו זצ"ל הגדיר נוזל ככל דבר מאכל, שכאשר הוא נכנס לפה, אינו מצריך שימוש בשיניים כדי לאפשר את בליעתו.
3. הרב דב ליאור שליט"א הגדיר נוזל ככל דבר מאכל, שאם שופכים אותו מכוס, הוא נשפך בצורה אחידה בבת אחת. לעומת זאת, אם הוא נופל ביחידות נפרדות, הוא נחשב למוצק.
4. אכילה לשיעורים
שיעור של אכילה הוא 'ככותבת הגסה'. בניגוד לשיעור השתייה, שיעור זה הוא קבוע ואינו משתנה על פי מידותיהם השונות של בני אדם. למעשה, מקובל לכתחילה לחשב שיעור זה כ-30 סמ"ק. אם מבחינה רפואית מתברר ששיעור זה לא מספיק, אפשר להקל עד 38 סמ"ק.
רווח הזמן שבין אכילה לאכילה הוא אותו רווח זמן שבין שתייה לשתייה (לפי השיטות השונות שהובאו שם), אלא שכאן אין מי שאומר שאפשר להפסיק גם בשיעור זמן מינימלי כמו בשתייה.
מי שהתברר שמבחינה רפואית הוא נצרך גם לאכילה וגם לשתייה, אינו צריך להמתין בין האכילה לשתייה ולהפך, ויכול לאכול עד שיעור אכילה ולשתות עד שיעור שתייה ביחד או בסמיכות.

ד. שתייה מרה
אפשרות נוספת במקום צורך היא לשתות נוזלים שאדם רגיל אינו שותה, מכיוון שהם אינם ראויים לשתייה. שתייה כזאת לא נכללת באיסור שתייה מן התורה, ולכן אין בה דין שיעורים, ואפשר לשתות ממנה בבת אחת כפי הצורך הרפואי. בזמנו הראה לנו הרב יצחק זילברשטיין שליט"א תשובה מתוך שו"ת רבי נחום טרייביטש (סימן ט), שהתיר לשתות תמצית מרוכזת של תה קמומיל (שנקרא גם בבונג או רמיאנקי), שהיא מרה מאוד .
למעשה, בדקנו את העניין בעצמנו: לקחנו שתי שקיות תה כפולות של תה קמומיל של ויסוצקי, ושמנו אותן בכוס מים רותחים זמן רב. לאחר מכן בדקנו את טעם התמצית, וראינו שהתמצית הזו בהחלט מתאימה לגדר של שתייה מרה.

ה. דיני ברכות וקידוש
מי שצריך לאכול ביום הכיפורים, לא צריך לעשות קידוש לפני אכילתו, אפילו אם יום הכיפורים חל בשבת. אמנם אם הוא מברך ברכת המזון לאחר אכילתו, וכדלהלן, הוא צריך לומר 'יעלה ויבוא', ואם יום הכיפורים חל בשבת, הוא צריך לומר בנוסף גם 'רצה והחליצנו'.
לגבי חיוב הברכות: ברכה ראשונה יש לברך כרגיל. מי שאוכל או שותה לשיעורים, צריך לברך מחדש על כל אכילה ושתייה רק אם הסיח את דעתו מברכתו הקודמת, או עם עברו 72 דקות מסיום אכילתו או שתייתו הקודמת.
ברכה אחרונה יש לברך כרגיל בסיום האכילה, כמובן רק אם אכל כשיעור שמתחייבים עליו בברכה.
מי ששותה שתייה מרה, לא יברך עליה.

ו. הליכה לבית הכנסת
מבחינה הלכתית, הצום בוודאי עדיף על תפילה, וכל שכן על תפילה בציבור. לכן מי שיוכל לצום באופן מלא אם ישהה במנוחה, ואילו אם יגיע לבית הכנסת הוא יצטרך לשתות, אפילו בשיעורים, בוודאי עדיף שיישאר בביתו.
אמנם יש אנשים שאינם מוכנים להפסיד את התפילות ביום הקדוש הזה, ולכן חשוב למצוא מקום תפילה נוח וממוזג. כמו כן, לפי הניסיון בשטח, החשיבות העיקרית שאנשים רואים בהגעה לבית הכנסת היא לאמירת 'כל נדרי' ולתפילת 'נעילה'. לכן במצב כזה, ובמיוחד כשבית הכנסת מעט מרוחק מהבית, מומלץ לנסוע ברכב לפני 'כל נדרי' ולחזור ברגל הביתה לאחר התפילה. כמו כן, אפשר לצעוד לתפילת 'נעילה' ברגל, ולחזור אחרי צאת הצום ברכב, כך שבאופן מעשי תהיה רק הליכה אחת לכל כיוון.

ז. החייבים והפטורים מן הצום
1. הרופא אותו שואלים
בכל מקרה שיש ספק שמא יתעורר צורך באכילה או בשתייה ביום הכיפורים, מומלץ לברר קודם כל זמן רב קודם לכן את הצורך הרפואי עם הרופא האישי. במידת הצורך יש לפנות לרופא אחר.
רופא שסומכים על קביעתו הוא רופא מומחה לנושא הנשאל, שלא עונה את אותו הדבר לכל השואלים אלא לפי מצבם האישי. כמובן אי אפשר לסמוך על רופא שאומר לכולם שאסור לצום.
בכל אופן יש צורך בבירור אישי. כך לדוגמה, בזמנו אמר דוקטור קליימן זצ"ל, רופא פנימי מומחה וירא שמיים מהמרכז הרפואי ביקור חולים, שלדעתו חלק גדול מחולי הסוכרת יכולים לצום, ואף כתב על כך בהרחבה. שוחחתי על כך עם הגר"ש ואזנר זצ"ל, והוא טען שעל אף ההערכה הגדולה על השקעתו, יש חשש גדול שחולי סוכרת שאינם מאוזנים, ואסור להם לצום, יחמירו על עצמם. לכן יש להיזהר בכך, וצריך להתייעץ עם רופא בכל מקרה לגופו.
להלן נביא כמה דוגמאות של מקרים רפואיים שכיחים, שצריך לדון בהם לגבי הצום, בדגש על גינקולוגיה.
2. זקנים וחולים
לפני שנדון במקרים הפרטניים, חשוב שכל אחד מראשי המשפחה או ראשי הקהילה יפנה מיוזמתו לזקנים ולחולים שמוכרים לו, כדי לבנות ביחד איתם בצורה מכובדת תוכנית לצום. יש להיזהר מאוד שלא לפגוע בהם ולא לתת להם תחושה לא נעימה.
ד"ר אלי שוסהיים זצ"ל הכין בעבר רשימה של כל מי שלפי דעתו צריך לשתות ביום הכיפורים, לכל הפחות לשיעורים . יש לשוחח עם מי שזקוק לכך על הצד המעשי של העניינים, שכן לא כל אחד יכול לצאת פעם בכמה דקות מבית הכנסת כדי לשתות לשיעורים. מי שנזקק לשתייה לשיעורים גם עשוי להתבייש מכך, ולכן חשוב למצוא מקום מתאים ונסתר, כדי שהוא יוכל לשתות בצנעה.
במצבים מסוימים, יש אפשרות לתת מזון מרוכז, כגון אנשור, או לשים אינפוזיה. הדרך הכי פשוטה מבחינה מעשית היא לשתות כמות גדולה של שתייה מרה בבת אחת כפי הצורך הרפואי, אלא שיש בכך לעיתים חיסרון, כיוון ששתייה זו אינה שתייה מזינה.
יש כאלו שקשה להם לקבל את הצורך בשתייה, לכן חשוב לומר להם שגם אם הם שותים שתייה מרה או שתייה לשיעורים, מבחינה הלכתית הם נחשבים כמתענים ואפשר להעלות אותם לתורה .
3. מעוברות
על פי הגמרא והשולחן ערוך, נשים מעוברות חייבות בצום יום הכיפורים. אף על פי כן, הגאון הרב ישראל יעקב פישר זצ"ל טען שבימינו קיים סיכון גדול לנשים מעוברות, ועל כן לדעתו עליהן לשתות לשיעורים משקה מזין החל משלב מסוים של ההיריון. כאשר שוחחתי על כך עם ראש ישיבתנו, הגאון הרב אברהם שפירא זצ"ל, הוא השיב שאין להקל עד כדי כך, אבל כל פוסק צריך שיזכור גם את הפסיקה הזאת כאשר הוא פוסק למעוברת בענייני יום הכיפורים.
בכל אופן, להלכה, אישה שיודעת שההיריון שלה הוא היריון רגיל ללא בעיות מיוחדות, צריכה לצום כרגיל. אם יש לה בחילות והקאות, עליה לשאול מראש שאלת חכם מה לעשות.
כאשר יש בעיות מיוחדות בהיריון, לעיתים תינתן הנחיה שעל האישה לשתות לשיעורים במהלך הצום, במקרים חריגים תהיה הנחיה אף לשתות כרגיל. במיוחד יש להקל במקרים של אישה בהיריון שסובלת מדימומים, שספירת הדם שלה נמוכה (המוגלובין פחות מעשר), יש לה חום או אם התחילו לה צירי לידה .
לגבי אישה בחודש התשיעי להריונה: בזמנו כתב הרב ד"ר מרדכי הלפרין שליט"א מאמר, שלדעתו יש להתייחס בריכוזים הדתיים לאישה בחודש התשיעי כבעלת היריון בסיכון גבוה. הטעם לכך הוא שצום עלול לזרז לידה במועדה, וכך בבתי החולים שמשרתים אוכלוסייה דתית, נוצר לחץ גדול במוצאי יום הכיפורים בחדרי הלידה. במצב כזה יש חשש שלא כולן תספקנה לקבל עירוי של נוזלים, ותהיינה נשים שתגענה ללידה מיובשות בשל חוסר הנוזלים שבגופן. כיוון שבמהלך הלידה אישה מאבדת דם, הדבר עלול להיות מסוכן. לכן הוא חשב שיש לומר לכל אישה בחודש התשיעי לשתות לשיעורים במהלך יום הכיפורים .
הראינו את המאמר לגאון הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, שאהב מאוד והעריך את הרב ד"ר מרדכי הלפרין שליט"א. הוא התייחס בכבוד לסברה זו, אך אמר שבאופן מעשי אין לפסוק כך באופן גורף, אלא יש לדון בכל מקרה לגופו.
4. יולדת
מרגע שהתחילו צירי לידה סדירים, האישה נחשבת ליולדת והיא פטורה מן הצום. אם האישה מסופקת אם יש לה צירים (הדבר שכיח במיוחד בהיריון ראשון), היא יכולה מספק לשתות שתייה מרה, כדי שלא תתייבש לקראת הלידה.
היולדת נחשבת כחולה שיש בה סכנה במשך שלושה ימים לאחר הלידה, ואינה חייבת לצום. אף שיש מחלוקת בדבר, למעשה מודדים את שלושת הימים מעת לעת, דהיינו 72 שעות. לאחר מכן, עד שבעה ימים לאחר הלידה, הדבר תלוי במצבה. לכן אצל יולדת בניתוח קיסרי, שההתאוששות ממנו ארוכה יותר, אנו מחשיבים את שבעת הימים שלאחר הלידה כדין יולדת רגילה בתוך שלושה ימים. דין זה שייך דווקא בניתוח חירום, אבל בניתוח אלקטיבי, דהיינו מתוכנן מראש, אין הבדל בין יולדת בניתוח קיסרי לבין יולדת רגילה.
5. מינקת
לאחר שבוע מהלידה, האישה כבר אינה מוגדרת כיולדת לגבי הצום, אלא שכשהיא מניקה, יש לה דינים מיוחדים של מינקת.
ככלל, חז"ל אמרו שנשים מיניקות צמות ביום הכיפורים, וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך, אולם נשים רבות חוששות שצום יום הכיפורים יפגע ביכולתן להניק.
על אף השאלות הרבות בנושא זה, לא נעשו עדיין די מחקרים על צום אצל נשים מיניקות. באופן כללי, יש לקחת בחשבון שני דברים עיקריים: האחד, שלתינוק יהיה מספיק אוכל. השני, שהצום לא יפגע בייצור החלב בעתיד הקרוב. הדברים מבוססים על דברי החזון איש (אורח חיים סימן נט ס"ק ג-ד), שסתם תינוק מסוכן הוא אצל חלב.
לכן, אם האישה יודעת בבירור שחלבה ייפסק בעקבות הצום, עליה לשתות לשיעורים. כמו כן, אם היא מרגישה במהלך הצום שהיא חייבת לאכול או לשתות כדי להמשיך להניק, אזי אם התינוק יונק בלבד, עליה לשתות שתייה מזינה לשיעורים. אם התינוק מקבל גם תוספות, עליה להמשיך לצום ולתת לתינוק תוספות, אלא אם כן מצבה מקביל ל"מי שאחזו בולמוס", שמאכילים אותו עד שתשוב רוחו.
יש אפשרות לשאוב חלב במשך זמן מה לפני יום הכיפורים ולהקפיאו, ובמהלך יום הכיפורים להשתמש בחלב השאוב ולהניק רק כדי למנוע גודש, אך אין חובה הלכתית לעשות זאת. בוודאי שאין חובה הלכתית לנסות לפני יום הכיפורים לתת לתינוק תחליפי חלב כדי להוריד את כמות ההנקה במהלך יום הכיפורים.
שיטה ייחודית בעניין זה היא שיטת הגאון הרב אביגדר נבנצל שליט"א, שמאוד חושש לפגיעה בחלב כתוצאה מחוסר הנקה, ולכן הוא מורה לנשים מיניקות באופן גורף שעליהן לשתות לשיעורים. זו אינה השיטה המקובלת, אבל לנשים מיניקות שחוששות מאוד מהצום, אני נותן את מספר הטלפון שלו שיתייעצו עימו.
בכל אופן, שמעתי מיועצות הנקה, שאם יש הפסקה בחלב האם או ירידה בכמות, אפשר לקחת מיד לאחר הצום שישה כדורים של ויטמילק כדי להחזיר את המצב לקדמותו.
אישה מיניקה שנכנסה להיריון, עדיין יכולה לצום, אלא אם כן יש סיכון מסוים בהריונה. בכל אופן עליה להתייעץ פרטנית עם רופא.
6. נטילת תרופות ביום הכיפורים
מי שנוטל תרופות באופן קבוע, רצוי, אם הדבר אפשרי, שייקח את התרופות לפני הצום ולאחריו . אם אין אפשרות כזאת, ויש צורך לקחת תרופה במהלך הצום, אם מדובר בתרופה שאין לה טעם (כמו רוב התרופות), מותר לקחתה גם בצום עצמו. אם יש בתרופה טעם, אפשר לקנות בבית מרקחת קפסולה ריקה ולשים את התרופה בתוכה, אך יש להתייעץ עם רופא על פתרון זה.
כמובן יש לקחת את התרופה ללא מים, אולם אם לא מסוגלים לקחתה כך, במקום צורך אפשר לקחת את התרופה עם מים מרים פחות מכשיעור, דהיינו שילוב של שני האופנים שבהם השתייה אינה איסור כרת.

ח. ערכה לרב
מכיוון שפעמים רבות קורה שהרב מורה ההוראה נתקל ביום הכיפורים עצמו בשאלה שצריכה מענה מיידי, אנו ממליצים כבר שנים רבות לרבנים להביא עימם ערכה מיוחדת לבית הכנסת. הערכה אמורה לכלול דפי הוראות מסודרים למצבים שונים, כלי מדידה לאכילה ולשתייה בשיעורים, שתייה מרה ותרופות בסיסיות לאלו שאינם מרגישים בטוב.
להלן המלצה לערכה מסודרת, שכדאי שתהיה בידי הרב:
1. כוס מדידה.
2. שקיות תה קמומיל כפולות (שנקרא גם בבונג או רמיאנקי) או תמצית תה קמומיל מוכנה לשתייה.
3. אקמול או כדור אחר נגד כאבי ראש.
4. פתילת פרמין 20 מ"ג נגד בחילות.
5. מזון מרוכז, כגון אנשור.
6. דף הוראות של אכילה ושתייה לשיעורים בכמה עותקים.
7. עותק של התפילה המיוחדת שמצא הגאון הרב יצחק זילברשטיין שליט"א במחזור עתיק בכמה עותקים . תפילה זו נותנת תחושה טובה למי שנאלץ לאכול ביום הכיפורים.
8. דף עם סיפור מיוחד של הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שבו הוא מספר על אדם שהיה צריך לאכול בצום ולא רצה, מתוך ספרו של הרב משה הררי, מקראי קודש על יום הכיפורים.

ט. סיום הצום
בדף ההוראות שפרסם הגאון הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, בספרו שבת שבתון, הוא נתן כמה עצות שניתנו לו על ידי מומחים כיצד לאכול בסיום הצום:
בגמר הצום, יש להתחיל בשתיית משקה, רצוי ממותק (לא חלב), וחשוב שיהיה בטמפרטורת החדר. למשקה ניתן להוסיף פרוסת לחם מרוחה בדבש או בריבה. לא מומלץ לאכול עוגה. לאחר כשעה כדאי לאכול ארוחה קלה בלבד. מומלץ לאכול ארוחה זו לאט וללעוס היטב. מי שיישאר רעב, יוכל לאכול כעבור שעתיים דבר מה נוסף. גם את הנוזלים יש להשיב לגוף בהדרגה. כדי למנוע דילול פתאומי של ריכוז חום, יש להסתפק בכוס עד כוס וחצי לשעה.
צוות רבני פוע"ה ישמח לעמוד לשירותכם בכל עת כדי לענות על שאלותיכם בכל נושא רפואי או הלכתי שקשור לצום יום הכיפורים.
יהי רצון שהקדוש ברוך הוא ימחל לכל עוונותינו, וייתן סייעתא דשמיא במענה לכל הפונים.

י. נספחים
1. תפילה לחולה שנצרך לאכול ביום הכיפורים:
"הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות אכילה ושתייה ביום הכיפורים, כמו שכתבת בתורתך: "ושמרתם את חוקותיי ואת משפטיי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, אני ה'" (ויקרא י"ח, ה').
ובזכות קיום מצווה זו, תחתום אותי ואת כל חולי עמך ישראל לרפואה שלמה, ואזכה ביום הכיפורים הבא לקיים שוב "ועיניתם את נפשותיכם", כן יהי רצון, אמן".
(מתוך ספר "תורת היולדת" [מהד' תשע"ו – פנ"ה, ס"י], כפי שהועתק ממחזור עתיק)