"בלנית זה לא מקצוע. זו שליחות" – כך פותחת את הראיון אורנה, בלנית באחד המקוואות שבקרית משה, ירושלים, מזה 34 שנים.
השליחות הזו תפסה את אורנה לגמרי במקרה ובלי הכנה מוקדמת כשהרבנית שרה אליסף פגשה אותה ברחוב ואמרה שהיא נראית לה מתאימה. אורנה נכנסה לתפקיד ומאז היא שם.
להיות בלנית זה אומר לצאת מהבית ולפתוח את המקווה בשבתות, בחגים, מוצאי צומות ועוד. איך התפקיד החשוב הזה משתלב עם המשפחה?
"באמת מדובר באתגר לא פשוט. אני עושה את השליחות הזאת בזכות מסירות הנפש של בעלי. הקושי היה קיים במיוחד כשהילדים היו קטנים והוא זה שהיה נשאר איתם ודואג לארוחת ערב, למקלחות, להרדים ולכל מה שכרוך בזה. מדובר בהתגייסות ובהכרה של שנינו שמדובר בנושא שהוא חשוב מאוד לעם ישראל- טהרה של עם ישראל! ישנה חשיבות רבה שתהליך ההטהרות  ייעשה נכון וייעשה בנועם".
מכיוון שמדובר בנושא רגיש, הרבה פעמים נשים מאוד מובכות מול הבלנית. איך את מרגישה מהזווית שלך, ישנה מבוכה?
"כמובן שישנה מבוכה וזה לגמרי טבעי. ההכוונות שאנחנו, הבלניות, קיבלנו הן- לכבד את צניעות האישה. לא להסתכל וכשצריך להפנות מבט. להקשיב לבקשות האישה ולכבד את הפרטיות שלה. אני מאוד משתדלת, גם מבלי שהאישה מבקשת, כמה שיותר להקל עליה. בלנית לא צריכה להיות עול על הטובלת. אלא להיפך".
ישנן נשים שהתחום מאוד מדבר אליהן והן משתוקקות לקחת חלק בשליחות החשובה, עם זאת הן עדיין מתלבטות אם יתאימו לתפקיד. מה בעינייך תכונות שהן בגדר חובה שיהיו אצל מי שמגיעה לתפקיד?
"קודם כל, אישה שרוצה לגשת להכשרה ומתלבטת- זה כבר טוב. ההתלבטות היא סימן לזה שהיא רגישה לנושא, שאכפת לה ושהיא תוכל לעשות את התפקיד הזה בעדינות מרבית כלפי הטובלת. אז קרוב לוודאי שהמתלבטות- מתאימות". מגלה אורנה. "עם זאת כשאישה באה נחושה מדי לתפקיד הזה, אני מופתעת ולעיתים גם חוששת. מבחינתי, התכונה הכי בולטת שחובה שתהיה אצל בלנית היא הרגישות כלפי הטובלת. חשוב מאוד להיות קשובה למצב האישה. מה הצרכים שלה. אם היא נבוכה או לא. אם יש לה שאלות. אם לא בא לה שיעירו או יחטטו- אז לא לחטט. צריך שיהיה חוש לזה. ומי שיש לה את הכלי הזה זו מתנה. עם המתנה הזאת יש לה אפשרות לעשות חסד ענק עם הנשים".
לפי מה שאת אומרת הבלנית היא לא רק בודקת את האישה לפני הטבילה על פי מה שההלכה אומרת, אלא היא ממש אשת תמיכה לטובלת.
"הבלנית לא צריכה להיות פוסקת הלכה. בשביל זה יש את הרבנים ותמיד אפשר להרים טלפון. הבלנית נמצאת שם כדי להיות רגישה ומלאת אימפטיה. להרגיש את האישה שעומדת מולה. בלנית צריכה להרגיש מתי לחזק עם איזו מילה או עצה ומתי לשתוק. רגישות זה הכי חשוב מהכל. כמובן שכולנו בני אדם ולא תמיד מתאפשר להבין ולראות בדיוק מה כל אחת צריכה, אבל זה הקו שמנחה אותנו בתפקיד הזה. בלי ספק שההלכה זה הדבר הכי חשוב. עם זאת, זה משהו שלומדים ולא מדובר במשהו מאוד מורכב. היחס, הפניות הנפשית והרגשית זה מהות התפקיד".
אורנה מביאה כדוגמא את המשפט מפרקי אבות "הנושא בעול עם חברו", שלדעתה מאוד מתאים לסטואציה בה הבלנית נמצאת כשהיא נושאת בעול חברתה הטובלת. "האישה שבאה לטבול יש עליה עול- שלא ירגישו, שלא יראו, איך היא תספיק, שלא יפגשו אותה בדרך ועוד ועוד ועוד. יש עליה עול מאוד גדול על הלב. הבלנית צריכה להיות ביחד איתה, לעבור את זה בשלום ובשמחה. זה מאוד חשוב".
ישנן נשים שמאוד נלחצות מיום הטבילה והלחץ הזה משפיע רבות על חווית הטבילה. מה תמליצי לאותן הנשים על מנת להפוך את החוויה לנעימה יותר?
"קודם כל צריך להתפנות ליום הזה. בלי נקיונות ובלי שעות נוספות בעבודה. לאכול כמו שצריך, לנוח אם מתאפשר. כדאי שהאישה תגיע למקווה מוקדם כשהמים חדשים וגם כדי שלא תחכה ותתעכב. כשאישה תהיה ערוכה מראש, תגיע בנחת לטבילה ותחווה את היום הזה ביתר שמחה".
בעבר הבלניות היו יותר בודקות ומקפידות על דברים מסויימים. מה ההנהגה כיום?
"היום הגישה הזאת כמעט ואינה קיימת יותר. תפקיד הבלנית זה להיות בשביל האישה. לסייע. אם אישה רוצה שהבלנית תבדוק כפי שהיה נהוג בעבר- בשמחה. אם היא מעדיפה שלא- גם בשמחה. חשוב לענות בעדינות על שאלות הטובלת ולשים לב בעת הצורך לשאול תלמיד חכם".
אורנה, אם לא היית הולכת באותו היום, לפני 34 שנה, ברחוב ולא היית פוגשת את הרבנית שרה אליסף, עדיין היית מגיעה לתחום?
אורנה צוחקת ומשיבה- "הרבנית שרה היית מדריכת הכלות שלי. אם היא לא היתה פוגשת אותי ברחוב, היא הייתה מרימה אלי טלפון. לא היה לי לאן לברוח מהשליחות הזאת" מסכמת אורנה בחיוך.
אורנה היא אחת המרצות בקורסים שמעביר מכון פוע"ה מזה שנים.
הקורס באישור הרבנות הראשית לישראל, תעודה ממכון פוע"ה תינתן לעומדות בתנאים.
הקורס יתקיים אי"ה בימי שני בבוקר החל מא' אייר תשע"ח
12 מפגשים במכון פוע"ה רח' עזריאל 19 ירושלים

לפרטים נוספים

לחצי כאן להרשמה ולתשלום