"כשיש חיסרון, כל דבר אפילו הקטן ביותר מזכיר את מה שאין. הנושא שאצלי תמיד עורר סערת רגשות  היה מחסור בקישוטי עבודת יד של ילדים לסוכתנו. במשך שנים הצטערתי לקנות קישוטים לסוכה מכיוון שלעניות דעתי הסוכה צריכה להיות מעוטרת בקישוטים של ילדי הבית. לצערי לא היו לנו ילדים במשך שנים ולכן סוכתנו עמדה ריקה מקישוטי ילדים" משתפת בגילוי לב נירית, בת 34, אמא לאיילה-ברכה בת שנתיים וחצי.
נירית התחתנה ביום הולדתה ה-22 וזכתה לקבל תואר "אמא" רק אחרי שמלאו לה 32. "אלה היו עשר שנים של ניסיונות קשים, טיפולי פוריות מאתגרים, אכזבה וציפייה ליקר מכל ואמונה שביום מן הימים זה יגיע. אבל היום אני יודעת שהשנים הללו של ציפייה ותפילה הן אלו שבנו אותי ובזכותן הפכתי להיות אמא מאושרת כפי שאני היום".
נירית מספרת שבטיפול האחרון לפני שידעה שתקלט להריון, החליטו בעלה והיא שהטיפול הנוכחי יהיה  הטיפול האחרון שלהם ואם חלילה לא יצליח, הם יתחילו בתהליכי אימוץ.
"ברוך ה' זה באמת היה הטיפול האחרון שעשיתי. לפעמים אנחנו אומרים משהו ולא מבינים עד הסוף את עומק הדברים…" מספרת בקול רועד נירית שהיום נמצאת בחודש השמיני להריונה השני אליו נקלטה באופן טבעי.
"לפני כמה ימים איילה-ברכה הביאה מהגן יצירה מרהיבה של שבעת המינים מעוטרת בגואש ובנצנצים ושרשרת צבעונית מלאת מדבקות. כשהיא נתנה לי אותם פרצתי בבכי של שמחה והתרגשות. הילדה לא הבינה מה קרה לאמה, בסך הכל מדובר בשני קישוטים לסוכה" נזכרת בחיוך נירית.
"מרגע שאיילה-ברכה נכנסה לגן בתחילת השנה והחלה להביא הביתה את יצירותיה, פתחתי תיקייה והתחלתי לתייק שם הכל. לא היה פרפר או פרח שלא מצא את מקומו אצלי בתיקייה. עכשיו כל אלה יזכו למקום של כבוד בסוכה שלנו. סוף סוף היא תהיה מלאה בקישוטים של הילדה שלי. אני לא יודעת מי יותר שמחה- איילה ברכה מהסוכה או הסוכה מאיילה ברכה" מסכמת בהתרגשות נירית.
נירית ובעלה הם אחד מעשרות אלפי זוגות שפנו למכון פוע"ה וקיבלו סיוע וליווי צמוד בתהליך הארוך עד הפיכתם להורים.
מדי שנה זוכה מכון פוע"ה לסייע לכ- 120,000 איש המבקשים ייעוץ בנושא פוריות, גנטיקה, הריון ולידה, חיי אישות ומשפחה.
בואו להיות השותפים שלנו לדרך ובעזרתכם נזכה להרחיב את פעילות המכון ולתת מענה לרבים הזקוקים לנו בארץ ובחו"ל.
לחץ כאן למעבר לדף תרומה מאובטח