מכון פוע"ה מסייע לזוגות חשוכי ילדים בארץ ובעולם. לעתים רבני המכון נתקלים בזוגות שהדרך שלהם להביא ילדים לעולם תהיה בדרך של תהליך הפונדקאות. מדובר בתהליך מורכב הן רפואית וכלכלית.
במכון פוע"ה מדווחים על עליה של כ 50% בפונים להליך זה במגזר הדתי, בשל ההיתרים והפסיקות החדשות בנושא.
הרב בורשטין ראש מכון פוע"ה: "ישנה עליה דרמטית באחוז הדתיים הפונים למכון בענין הפונדקאות. פעם, לפני שש או שבע שנים היינו מקבלים מקראה אחד בשנה. היום, בשנה האחרונה, יש לנו כל חודש שאלה על זה. לא מדובר במקרים בודדים. זו תופעה משמעותית"
המכון דן רבות בסוגיה החברתית וההלכתית הכרוכה בהליך הפונדקאות.
"נושא ההסתרה של פונדקאות בציבור הדתי הוא נושא כאוב. נשים דתיות שצריכות פונדקאות פותרות את הבעיה בהיעלמות לתקופה של שנה מהארץ. בני הזוג נוסעים לשליחות וכך מסתירים העובדה. שבסוף התהליך יהיה ילד בלי שהסביבה תעקוב אחרי ההריון. יש נשים שמסתירות בצורות אחרות, פחות מקובלות. בעבר קיבלתי בבקשה להביא מהוליווד כריות בטן שמדמות התפתחות של היריון, שנראות כאילו האישה בהריון. את זה אני פחות אוהב". לדבריו של הרב בורשטין: "ההסתרה מאוד אופיינית בקרב המגזר החרדי, בשל החששות החברתיות בעיקר סביב שאלת "מה יגידו". הבעיה השניה היא הבעיה ההלכתית: "יש היום טרנד של נשים נשואות, שעושות פונדקאות כעזרה, כנתינה, אבל יש בזה בעיות הלכתיות", אומר הרב.
ולמרות הלחצים החברתיים וההלכתיים, ישנן יותר נשים דתיות הפונות לפונדקאות ממצב שאינן יכולות לשאת הריון. אחת מהן היא אטי שמידוב, שהוציאה ספר חדש "מי ידגור על הביצה שלי", שמסביר כי "התרנגולת לא יכלה לדגור על הביצה, אז היא ביקשה מתרנגולת אחרת"
שמידוב עברה בעצמה את התהליך. הרעיון לספר עלה עוד לפני שנולד בנה בן השבע "שיתפתי את הילדים בבית בתהליך, סיפרתי שעומד להגיע אח קטן וחיפשתי דרך להסביר להם, אז כתבתי את הסיפור הזה. כשהבן שלי הגיע לגיל שבו חשבתי שהוא בשל לשמוע על הדרך המיוחדת שבה הוא הגיע לעולם, סיפרתי לו את הסיפור, והוא קיבל את זה מאוד פשוט. הסברתי שבבטן שלי אין מקום לתינוק, והרופא העביר אותו לבטן של אישה אחרת. כשהצגתי את זה בצורה פשוטה, לא מתנצלת ולא חוששת, הוא קיבל את זה מאוד בקלות."
הנושא הוצג בכנס הנשים של מכון פוע"ה שהתקיים בי"ב בסיון תשע"ז בבנייני האומה בירושלים (6.6.17).