לכבוד הגאון הרב שליט"א,
שלום וברכה לכבוד הרב.
ברצוננו לשאול את כבוד תורתו לגבי קביעות וסתות לאישה העוברת טיפולי פוריות מסוגים שונים ולוקחת תרופות המשנות אצלה את זמן הביוץ, וכן עושה מעקבים באמצעות מכשיר אולטרה-סאונד שבאמצעותם ניתן למצוא את זמן הביוץ.
לגבי אישה שלוקחת גלולות למניעת היריון או לעיכוב הווסת, מקובל לפסוק שכל עוד היא ממשיכה לקחת את הכדורים, היא אינה חוששת לווסתה הקודמת, שכן הכדור מעכב בפועל את הופעת הווסת. הפסקת הכדור אמורה לגרום לווסת, ולכן מקובל לחשוש לעונת פרישה החל מהזמן בו הווסת אמורה להופיע.
כאשר נלקחות תרופות פוריות, המצב שונה, משום שהתרופות אינן משפיעות באופן ישיר על הגעת הווסת, אלא על זמן הביוץ של האישה. כאשר אין היריון, הווסת אמורה להגיע 12–16 ימים לאחר הביוץ. נדיר שהיא תופיע קודם לכן או לאחר מכן.
בעקבות הנתונים הללו יש לנו מספר שאלות:
- אישה שעושה מעקב אחר הביוץ באופן קבוע (אפילו ללא לקיחת תרופות), ויודעת באופן ברור שבחודש זה הביוץ שלה הוא בזמן אחר מאשר חודש קודם, האם תחשוש לווסתה הקודם? אם לא, לאיזה וסת עליה לחשוש? (כאמור לעיל, הזמן בו תגיע הווסת לאחר הביוץ אינו קבוע, אלא נע בין 12–16 ימים. כמו כן, לא תמיד ניתן למצוא את זמן הביוץ המדויק, ועלולות להיות סטיות של עונה לכאן או לכאן).
- אם ידוע באופן ברור כמה זמן עבר בין הביוץ לווסת הבאה, האם בחודש לאחר מכן (בהנחה ששוב נעשה מעקב ונמצא את זמן הביוץ) יש לחשוש לאותו הפרש זמנים בין הביוץ לווסת? האם יש לחלק בין פעם אחת לבין שלוש פעמים ברצף שנמצא הפרש קבוע?
- כאשר אישה לקחה תרופות ששינו את מועד הביוץ, האם עליה לחשוש באותו חודש לזמן עונתה הקודמת (לעתים מבחינה רפואית ניתן לומר באופן קרוב לוודאי שהיא איננה צפויה לקבל וסת בזמן עונתה הקודמת)? אם לא, למה עליה לחשוש? (כאמור, הזמן המדויק בין הביוץ להופעת הווסת איננו קבוע, אולם הממוצע הוא כ-14 יום). אם יש קביעות של מספר פעמים, האם להתחשב באותה קביעות? (הדבר נדיר, שכן בדרך כלל סוג ומינון התרופות משתנה מפעם לפעם, אך ייתכן מצב שבו שלושה חודשים ברצף נלקחת אותה תרופה באותו מינון).
- לפעמים מתברר במעקב לאחר לקיחת התרופות שהביוץ חל בדיוק בעונת הווסת של האישה. מבחינה רפואית כמעט ואין סיכוי שהאישה תקבל וסת באותו זמן. האם ניתן יהיה להתיר להם לשמש בעונת הווסת לצורך היריון? האם יש לחלק בכך בין עונת וסתה לבין עונת אור זרוע? האם יש לחלק בין וסת קבועה ועונה בינונית לשאר וסתות?
- לגבי השאלה הקודמת, גם תשמיש בעונות שקודם הווסת יכול להביא להיריון. אולם לפעמים מתבצע טיפול פוריות, ויש צורך להביא זרע טרי באותו יום למעבדה. האם במצב כזה עדיף שבני הזוג ישמשו עם קונדום הלכתי לצורך הבאת הזרע (מה שנעשה בדרך כלל כשאין בעיה לשמש באותו זמן), או שעדיף שהבעל ייתן את הזרע בדרך אחרת?
נשמח מאוד אם כבוד תורתו יוכל לענות לנו על השאלות לעיל, שכן אנו נשאלים על כך פעמים רבות, ולא תמיד יש בידינו תשובה ברורה.
בברכת התורה,
אריה כץ
רב משיב וראש מחלקת מחקר הלכתי במכון פוע"ה
קביעות וסתות בטיפולי פוריות – רקע הלכתי רפואי
רקע רפואי – התהליכים המשפיעים על הביוץ והווסת[1]
במשך כשלושים שנות פוריות האישה מתרחשת פעילות מחזורית מתואמת היטב בין תת הרמה במוח (היפותלמוס – Hypothalamus), בלוטת יותרת המוח (היפופיזה – Hypophysis), השחלות והרחם, הגורמת להופעת וסת בתדירות חודשית, אלא אם כן התרחש היריון.
בתוך השחלות מצויים זקיקים המכילים בתוכם ביציות. בכל חודש מתפתח זקיק אחד המביא לחריגת הביצית שבתוכו לצורך הפריה. בשעת התפתחות הזקיק הולכת רירית הרחם ומתעבה, כלי הדם שבה מתרחבים ומתארכים, והרחם כולו גדל. כל זה נעשה לצורך הכנת הרחם לקליטת הביצית המופרית.
תהליכים אלו נגרמים על ידי פעולות של הורמונים מיוחדים המופרשים מהאונה הקדמית של בלוטת יותרת המוח ומהזקיקים בשחלות. ההורמון מעורר הזקיק (FSH – Follicle Stimulating Hormone) מופרש מבלוטת יותרת המוח וגורם להתפתחות זקיק ראשוני בשחלה. זקיק זה מפריש הורמון אסטרוגני (Estrogen) אשר משפיע על התעבות רירית הרחם. הורמון זה משפיע גם על בלוטת יותרת המוח לעכב את הפרשת ההורמון מעורר הזקיק, ומעודד את הפרשת ההורמון מעורר ההצהבה (LH – Luteinizing Hormone). שני הורמונים אלו גורמים לבקיעת הזקיק ולחריגת הביצית ממנו, וזהו תהליך הביוץ.
הביוץ קורה כ-14 יום לפני הווסת הבאה, בדרך כלל בטווח של בין 12–16 ימים לפני הופעת הווסת. הזקיק ממנו חרגה הביצית נשאר בשחלה לאחר הביוץ והופך להיות הגופיף הצהוב.
הגופיף הצהוב אשר בשחלה מפריש הורמון בשם פרוגסטרון (Progesterone), אשר תומך בעובר הצעיר עד אשר נוצרת השִליה שתתמוך בקיומו.
במקביל לתהליכים המתרחשים בבלוטת יותרת המוח ובשחלה, מתחוללים שינויים מחזוריים ברחם. עוביה של רירית הרחם במצב מנוחה, היינו מיד אחרי גמר הווסת, הוא כ-2–5 מ"מ. בהשפעת האסטרוגן המופרש בשלב הראשון של מחזור הווסת, הולכת רירית הרחם ומתעבה עד כדי 8–10 מ"מ, הבלוטות וכלי הדם שברירית הולכים ומתרחבים, וזוהי תקופת השגשוג של רירית הרחם הנמשכת כ-10 ימים. הפרוגסטרון המופרש על ידי הגופיף הצהוב מאוחר יותר במחזור גורם להפרשות של בלוטות רירית הרחם. כל התהליכים הללו מיועדים להכין את הרחם לקליטת הביצית המופרית ולהתפתחות היריון. בהיעדר הפריה מתנוון הגופיף הצהוב שיש לו תוחלת חיים מוגבלת של כ-14 יום בלבד, פעילות הפרוגסטרון נפסקת, ומתבטלות כל ההכנות של הרחם לקבלת הביצית המופרית ולפיתוח ההיריון. עקב כך מתמוטטת הרקמה הרירית על בלוטותיה וכלי הדם הרבים שבה, והרירית מתקלפת ונושרת החוצה עם דם והפרשות שונות, וזהו דם הווסת – הדם היוצא מן הרחם מתקופה לתקופה.
כאשר יש היריון, השִליה הצעירה מפרישה הורמון הנקרא גונדוטרופין כוריוני אנושי (human Chorionic Gonadotropin – hCG), הגורם לכך שהגופיף הצהוב לא יתנוון, אלא ימשיך להפריש אסטרוגן ופרוגסטרון. תמיכה הורמונלית זו מונעת את התקלפות הרירית, ולכן אין וסת.
חובת פרישה בעונת הווסת
הגמרא במסכת שבועות (יח ע"ב) מלמדת על חיוב הפרישה בעונת הווסת:
תנו רבנן: 'וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם (ויקרא טו, לא)' – אמר רבי יאשיה: מיכן אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לווסתן. וכמה? אמר רבה: עונה.
מדברי הגמרא, משמע שחובת הפרישה היא מן התורה. אמנם במסכת נידה (טז ע"א) הסתפקה הגמרא אם וסתות מן התורה או מדרבנן:
בעו מיניה מרב נחמן: וסתות דאורייתא או דרבנן? אמר להו: מדאמר הונא חברין משמיה דרב, אשה שיש לה וסת, והגיע שעת וסתה ולא בדקה, ולבסוף ראתה – חוששת לווסתה וחוששת לראייתה אלמא – וסתות דאורייתא. איכא דאמרי, הכי קאמר להו: טעמא – דראתה, הא לא ראתה – אין חוששין, אלמא – וסתות דרבנן.
ובהמשך תלתה הגמרא כמה מחלוקות תנאים ואמוראים בשאלה אם וסתות מן התורה או מדרבנן.
להלכה פסקו הראשונים (תוספות נידה שם ד"ה ורב נחמן, רמב"ם איסורי ביאה פרק ח הלכה יד, ראב"ד בבעלי הנפש שער תיקון הוסתות סימן א, רא"ש נידה פרק א סימן א ועוד) שווסתות דרבנן, והכתוב ממנו נלמדה חובת הפרישה הוא לסוברים שווסתות מן התורה (תוספות יבמות סב ע"ב ד"ה חייב), או שהוא אסמכתא בעלמא (רשב"א שבועות שם, ובתורת הבית הארוך בית ז שער ג), או שלדעתם עונת הווסת היא מדרבנן, אך חיוב הפרישה בשעת הווסת עצמה הוא מן התורה (רא"ה בבדק הבית שם שער ב). לעומת זאת, שיטת רבנו תם (ספר הישר חלק החידושים סימן מה), שחיוב הפרישה בסמוך לווסת הוא מן התורה[2].
חובת פרישה כשהווסת לא אמורה להגיע
במקרה המתואר בשאלה, על פי זמן הביוץ מתברר שהווסת לא אמורה להגיע בעונת הפרישה, ויש לשאול האם במצב כזה קיימת חובת הפרישה בעונת הווסת. המשנה בנידה (לט ע"א) אומרת:
רבי מאיר אומר: אם הייתה במחבוא, והגיע שעת וסתה ולא בדקה – הרי זו טהורה, מפני שחרדה מסלקת את הדמים.
השולחן ערוך (יורה דעה סימן קפד סעיף ח) פסק את המשנה להלכה: "הייתה נחבית במחבוא מפני פחד, והגיע שעת וסתה, אינה חוששת לו". ואמנם הרמ"א (שם) הוסיף:
ויש אומרים דווקא אם עבר הווסת ולא בדקה ולא הרגישה, טהורה בלא בדיקה. אבל לכתחילה צריכה בדיקה.
אבל השפתי כהן (שם ס"ק כא) הסביר מדוע יש צורך לחשוש לכתחילה:
הייתה במחבוא, לא ברי לן כולי האי דתהא מסולקת דמים, דהא חזינן כמה נשים, אף על גב דהוו במחבוא לא שינו את תפקידם.
זאת אומרת שהסיבה שלכתחילה יש לחשוש היא משום שלא תמיד חרדה מסלקת את הדמים, ואמנם במעוברת לאחר שלושה חודשים ובמיניקה שנחשבות למסולקות דמים, נפסק להלכה (שם סעיף ז) שאין צורך כלל לחשוש כל עוד לא ראתה דם.
במקרה שידוע לנו מתי היה הביוץ, הרי שבזמן הקרוב אליו לכאורה יש ידיעה כמעט ברורה שלא יגיע דם, והדבר דומה למעוברת ומיניקה שאיננו חוששים שתראינה דם.
ואכן, דיון דומה נערך בקרב הפוסקים לגבי אישה הלוקחת גלולות למניעת היריון שמעכבות את הופעת הווסת, האם עליה לחשוש לעונת וסתה. הרב עובדיה יוסף (טהרת הבית הקצר סימן ב סעיף יד) והרב מרדכי אליהו (דרכי טהרה פרק ז סעיף קא) פסקו שאינה צריכה לחשוש, שחזקה על הכדורים שהם מונעים את הופעת הווסת. לעומת זאת, שו"ת שבט הלוי (חלק ד סימן צט אות ט) הסתפק בכך, ולמסקנתו נראה שיש להקל רק אם אותה אישה הוחזקה שבזמן ראיית הכדורים אינה רואה דם. גם הרב יהושע נויבירט (נשמת אברהם יורה דעה סימן קצו ס"ק א3) הורה שבחודש הראשון יש לחשוש שתראה, ורק אם לא הגיעה, אין צורך לחשוש בפעם הבאה.
במקרה הנידון בשאלה יש צד להחמיר ולהקל. מצד אחד, בניגוד לכדורים שמעכבים עכשיו את זמן הווסת, ביוץ ידוע אינו מונע עכשיו את הווסת, אלא אנו יודעים שהווסת צפויה בזמן אחר. גם אם כדורים או זריקות שינו את זמן הביוץ, ההשפעה הישירה היא על הביוץ, וההשפעה על זמן הופעת הווסת היא עקיפה. מצד שני, בניגוד לכדורים שגורמים באופן לא טבעי למניעת הווסת, ויש אולי חשש שלא יעשו את עבודתם, כאן מדובר בתהליך טבעי שבו ברגע שידוע זמן הביוץ (גם אם הוא הגיע באופן מלאכותי), ממילא הווסת צפויה להגיע באופן טבעי זמן מה לאחר מכן ולא קודם לכן. לכן נשאלת השאלה האם במצב כזה יש עניין לחשוש לזמני הפרישה סמוך לווסת הקודמים, וכן האם צריך לחשוש לזמנים החדשים בהם אמורה להופיע הווסת.
תשובת הגאון הרב מאיר ניסים מאזוז
בס"ד, בני ברק, כ' בסיוון התשע"ה
לכבוד הרב הגאון רבי אריה כץ שליט"א, רב משיב במכון פוע"ה, ירושלים,
שלום וברכה.
קיבלתי השאלות בעניין קביעת וסתות לאישה הנמצאת בטיפולי פוריות, ומסרתין לידיד נפשי הרב הגאון אליהו מאדאר שליט"א הבקי בעניינים אלה, וגם חיבר ספר אמרות טהורות בענייני טהרה (שני כרכים), ומצורפת בזה תשובתו.
השאלה החמישית על תשמיש בעונות שקודם הווסת וכו' אינה ברורה דיה, וכפי שהעיר בזה ידיד נפשי הנ"ל בתשובתו.
בברכה רבה,
נאמ"ן
[3]סיוון המקודש תשע"ה
לכבוד מורי ורבי ועטרת ראשי הגאון האמיתי מרן ראש הישיבה נר"ו יאיר ויזרח לעד, אמן.
אחרי דרישת שלומו הטוב של מורי ורבי נר"ו כיאות, במאי דבדיק לן מר בשאלות שבאו לפניו גבי אישה היודעת זמן ביוץ שלה על ידי בדיקות, ונודע שעל פי הרפואה יום וסתה הוא כשבועיים מיום הביוץ, מה דינה גבי פרישה סמוך לווסת, אם תחוש לווסתה הקודמת, ואימתי חוששת בחודש זה, והאם קובעת וסת על ידי זה, והמסתעף מזה, עד כאן.
ואען ואומר כפי הנראה לעניות דעתי, הנה בפוסקים הקדמונים לא מצאתי גילוי לזה, כי עניין זה עצמו לא נודע להם, וגם אופן הדומה לו ממש לא מצאתי, כי עיקר הווסתות עניין אחר הוא, וסתות הגוף הן שמרגישה מיחושים וסימנים בגופה, ורואה באותו היום או אחריו, אבל כמו בנידון דידן שקורה דבר בגופה ורואה אחר שבועיים, הוא דבר חדש.
ומכל מקום נראה לעניות דעתי, שבזמן הזה שרובן אין להן וסת קבועה כנודע, יש להקל שאין צריך לחוש לווסתה הקודמת. כי כל דין פרישה שתיקנו חז"ל, אינו משום ספק וחשש בעלמא שמא תראה, דאם כן גם בימים הסמוכים לווסת מלפניו ומאחריו היה להם לאוסרה, שיש חשש נכון שתראה אז, והא קמן שאינה אסורה אלא ביום עונת הווסת דווקא, ושמע מינה שלא חששו, אלא לזמן שקרוב לומר ומסתבר שתראה בו, כי אותו יום עלול הדם לבוא יותר משאר ימים. ואם כן בנידון דידן שלא מסתבר שתראה אז, ואדרבה על פי הרפואה רחוק מאוד שתראה באותו יום, אין לחוש. ואילו הייתה הפרישה מן התורה, היה מקום להנדז בזה להחמיר, אבל כיוון דקיימא לן דווסתות דרבנן, כמו שכתבו הפוסקים ביורה דעה (סימן קפד סעיף ב), כנודע, וכל שכן בווסת שאינה קבועה, דלכולי עלמא דרבנן, כמו שכתב בטהרת הבית (חלק א עמ' קיא), והרופאים נאמנים בדבריהם, אפילו על גוף פרטי, וכל שכן בדבר כללי, כמו שכתב בטהרת הבית (חלק א עמ' רסה–רסח), אמאי נחוש לה.
וכבר מצינו לחז"ל גופייהו שהקלו באישה שנסתלקו דמיה, שאינה חוששת לווסתה, כמו מעוברת או הייתה במחבוא, כמו שנאמר בשולחן ערוך שם (סעיפים ז–ח), אף על פי שאפשר שתראה. ואף על גב דלא דמו ממש לנידון דידן, ששם נעשה מעשה לסלק הדמים, העיבור או המחבוא, מה שאין כן כאן, מכל מקום חזינן מיהא שיש לילך אחר כל אישה, אם עלולה לראות אז או לא. ואדרבה, יש לומר דנידון דידן עדיף, דאף בלא מעשה, יודעים אנו שאישה זו לא תראה אז, ואין לחוש, ובפרט שפרישה זו הותרה מכללא ביוצא לדרך, כמו שנאמר בשולחן ערוך שם (סעיף י), ואין להגדיש בה סאה לחוש אפילו בצד רחוק.
וכל שכן שדעת הרבה ראשונים, שאישה שאין לה וסת קבועה, אינה צריכה פרישה כלל, כמו שהבאתי בספרי הקטן אמרות טהורות (חלק א סימן יח אות ה). ולכן לא מיבעיא לעונת החודש ולעונת ההפלגה, שאין אישה זו צריכה לחוש, כי לעניות דעתי, כל אישה שאין לה וסת קבועה, אינה חוששת להן, כפשט דברי מרן הבית יוסף (סימן קפט סעיף טו) ובשולחן ערוך (שם סעיף א)[4], וכן מבואר בראשונים, כמו שכתבתי בעניותי שם. אלא אף לעונה בינונית, שבזו דעת מרן לחוש לה כדעת כמה ראשונים, הנה בנידון דידן שרחוק שתראה, כפי הנראה מעניינה וכדברי הרופאים, אין צריכה לחוש.
וגם לעניין לקבוע וסת על ידי זה, אם תראה שלוש פעמים במרחק שווה מיום הביוץ (ובעונה שווה, כמו שכתב בשולחן ערוך (שם סעיף יג)), לעניות דעתי, הווה ליה וסת קבועה, שהרי עינינו הרואות שהוחזק יום זה לראות בו. ואף שלא מצינו כיוצא בזה, מכל מקום כיוון שלפנינו דבר שחזר על עצמו שלוש פעמים, והוא מובן בטעמו ונימוקו על פי הרפואה, הווה ליה וסת קבועה. ודמות ראיה לזה, מדעת הרא"ה ז"ל (בדק הבית שער ז בית ג), דווסת החודש אינה על פי יום – תאריך החודש, דלא שמיע ליה דשיפורא גרים[5], אלא על פי מולד הלבנה, שמשם נמדדת ראייתה, ואם שווה שלוש פעמים, הווה ליה וסת קבועה, והביאו השפתי כהן (סימן קפט ס"ק יג). ואף על פי שאין הלכה כן, אלא יום החודש כפשוטו וכדעת הרשב"א (משמרת הבית על בדק הבית שם), וכמו שכתב השפתי כהן (שם), מכל מקום זכר לדבר איכא, שאפשר למנות מעניין מסוים מספר ימים ולקבוע על פי זה, ונידון דידן עדיף טפי. ואחר החיפוש מצאתי לחכמי הזמן שדיברו בזה: בספר קנה בושם (סימן קפט בבירורי השיטות סימן ה אות ג) כתב שקובעת וסת בזה, אבל רק להחמיר ולא להקל. וכן כתב בספר שיעורי טהרה לרב גרוס (עמ' תרכא)[6]. ואינהו מיירי ביודעת יום הביוץ על ידי שעולה החום. ואפשר דבנידון דידן שהוא על ידי בדיקות אחרות, עדיף, ואיך שיהיה, לעניות דעתי, גם להקל קובעת וסת, כי אם תאמר שאין זה וסת קבועה, אם כן הדרינן לאישה שאין לה וסת קבועה, ובזה כתבנו בתחילה להקל.
ולעניין אם לא קבעה איך תחוש, הנה אם עונה בינונית שהוא יום שלושים לראייתה, תחול בין שנים עשר לשישה עשר ימים מיום הביוץ, שזה הזמן שאמורה לראות, תחוש ליום שלושים כשאר נשים. ואם אינה אז, נראה לעניות דעתי, שתחוש ליום ארבעה עשר, שהוא יום הממוצע, ורוב הנשים רואות וסתן כן י"ד יום אחר הביוץ, והוא יום העלול יותר משאר ימים. וזה כשעדיין אינה יודעת כמה מרחק בין יום הביוץ לראייתה, אבל כשכבר נודע לה אפילו פעם אחת, תחוש לפי אותה הפעם. ומכל מקום נראה לעניות דעתי, שבכל כיוצא בזה, כשנמצאת בימים שאפשר שתראה בהם, אף אם מותרת, נכון שתבדוק קודם תשמיש להימנע ממכשול, כמו שכתבו הפוסקים בכיוצא בזה.
ואם היה לה קודם לכן וסת קבועה, אף אם עכשיו לפי הביוץ נשתנה, נראה לעניות דעתי, שיש לה לחוש לווסתה הקודמת עד שתעקרנו שלוש פעמים, כיון שגופה התרגל לראות באותו יום, יש לחוש, וכמו שמצאנו במעוברת שחוששת שלושה חדשים הראשונים, כי אפשר שתראה בו אחר שהוחזקה לראות בעניין זה.
זהו הנראה לעניות דעתי, וסליחת מורי ורבי אבקש, כי הארכתי, והוא ציווני לאמור לכתוב בקיצור, כיוון שאין בזה דברים מפורשים, וגם הפרטים רבים, הוצרכתי לכך. ומעתה אבוא להשיב לפי סדר שאלותיהם בקיצור נמרץ כציווי מורי ורבי:
- אין צריך לחוש לווסת הקודמת. ונראה שתחוש ליום ארבעה עשר מהביוץ. ונכון שבשאר הימים תבדוק קודם תשמיש. ואם חל בהם יום השלושים, חוששת לו. ובווסת קבועה חוששת לו.
- כן, תחוש למרחק הקודם, ואם היה מרחק קבוע, קבעה לה וסת לזה.
- כנ"ל בתשובה א', ואם קבעה וממשיכה לקחת אותן תרופות, הולכת אחר קביעותה.
- מותרת לשמש אז, לא מיבעיא בעונת אור זרוע, אלא אף בעונה עצמה. ולא רק בווסת שאינה קבועה, אלא אף בקבועה, דהווה ליה כהייתה במחבוא, וכמו שהסכימו האחרונים גבי הלוקחת כדורים לדחיית הווסת, דדא ודא אחת היא.
- לפי הנ"ל, כל שכן בזה שהוא עונה קודם הווסת (ולא ידעתי מה האיסור בהם), ולא יעשה באופן אחר, כיוון שאופן זה הוא יותר נכון, ומותר.
עד כאן הגיעה ידי יד כהה, ולמורי ורבי ההכרעה לקרב או לרחק, ולפסוק הדין כפי דעתו הרחבה, ואשמח לראות דעת מורי ורבי להלכה ואת הערותיו המחכימות. ושוב אבקש מחילה על הטרחה והאריכות.
ויהי רצון ש-ה' ברחמיו יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים, ולא יעדי מינך זיווה ויקרה, עד ביאת גואל צדק ברחמים, אמן כן יהי רצון.
ממני תלמידו הצעיר,
על החתום אליהו בנימין מאדאר ס"ט
תשובת הגאון הרב אברהם יצחק הלוי כלאב
בעזרת ה' יתברך.
לכבוד הרב השואל שליט"א.
כיוון שחכמים לימדו אותנו שאם יש פחד, כגון הייתה במחבוא שאינה חוששת לווסתה, נראה שהוא הדין אם יש מציאות אחרת שגורמת שווסתה לא תגיע, שאכן אינה צריכה לחשוש, ולדעת רמ"א (יורה דעה סימן קפד סעיף א), צריכה בדיקה לכתחילה. לכן, אם אכן ביוץ גורם שהווסת נדחית "ואינה רואה דם כלל", אפשר לסמוך על כך ולהתירה לשמש עם בעלה, אף על פי שהגיע זמן וסתה. ולפי שהווסת מתעכבת לפחות שנים עשר יום, ויש ארבעה ימים נוספים שלא ידוע באיזה יום תופיע הווסת, אסורה בכל אותם ימים. ברם, אם קבעה וסת למספר ימים, כגון שישה עשר, שלוש פעמים, נראה דהווי וסת, ושאר הימים מותרים. אולם אם מחליפים תרופות, בוודאי שאין החזקה מתרופה אחת מועלת לתרופה שונה.
עוד יש להדגיש, שרק אם באמת ביוץ מונע וסת, אמורים דבריי דלעיל. במקרה שהדבר קרוב לוודאי, ורק לעתים רחוקות יש אפשרות שתראה וסתה, אפשר שגם יש להתיר, וכל שכן אם במשך שלוש פעמים לא ראתה בזמן הביוץ. הדבר מוכח מדברי רמ"א (שם) שהצריך בדיקה, אלמא יש אפשרות שתראה, אלא שהדבר לא מצוי.
ובוודאי עדיף להוציא זרע בדרך ביאה ולא באופן אחר כאשר הדבר ניתן.
תשובת הגאון הרב נחום אליעזר רבינוביץ'
בס"ד ט"ז בסיוון התשע"ה
לכבוד הרב אריה כץ שליט"א,
נענה תחילה על שאלות 1–4.
שאלות כבודו מצריכות בירור מדויק על פי המציאות. כלומר צריך לברר על פי רופאים מומחים איך מתוזמנות הווסתות, ובעיקר מה קורה בעת הביוץ.
מבירור עם רופא הנשים, ד"ר אמיר וינטרוב[7], התברר לי (והדברים אושרו על ידי רופאת נשים נוספת) שהתרופות אותן האישה נוטלת בטיפולי הפוריות, משפיעות על זמן הביוץ בשל ההורמונים הניתנים לה בתרופות אלו – הן כאשר האישה לוקחת כדורים, ועוד יותר מכך כאשר האישה מטופלת בזריקות שבהן הזריקה משפיעה על גדילת הזקיק וכתוצאה מכך על מועד הביוץ. נמצא שאין לראות את הביוץ כמתרחש רק כתוצאה מהתהליך המחזורי הטבעי, אלא יש לראותו כנגרם על ידי הליך הטיפול הרפואי.
מעתה בכל מחזור (דהיינו בין וסת לווסת) הטיפול בתרופות לביוץ משנה את המחזוריות של הווסת של האישה. זאת ועוד, נמסר לי שרוב מוחלט (כ-95%) של הנשים מקבלות וסת רק לאחר לפחות אחד עשר יום מהביוץ, ורק אצל אחוז קטן (5%–6%) המחזור יכול להופיע לאחר עשרה ימים או אפילו פחות מכך[8]. ובכל מקרה, ודאי שלא ייתכן דם וסת ביום הביוץ עצמו[9]. ממילא, כל דיני וסת שקבעה לפני כן אינם תקפים, ולא שייך לחוש לעונת הווסת הקודמת ולדין עונה הסמוכה לווסת בתוך פרק הזמן של עד אחד עשר יום, ודינה של האישה בתקופה זו כדין מסולקת דמים.
בהקשר לכך יש לציין כי יש מקרים שהרופאים משלבים בטיפול גם מתן אסטרוגן שנועד לעכב את הדימום, בנוסף לפרוגסטרון שנועד לתמוך בהיריון אפשרי. ואין צורך לומר שבמקרה כזה, כל זמן שלוקחת אסטרוגן ופרוגסטרון, אינה חוששת לעונת הווסת[10].
אמנם, הואיל וכיום נתברר כי אצל רוב מוחלט של הנשים הווסת לא תופיע עד אחד עשר יום ממועד הביוץ, ממילא גם כאשר האישה אינה לוקחת תרופות לביוץ, אבל ידוע בוודאות זמן הביוץ, כי אז דין האישה בתוך אחד עשר יום אלו כמסולקת דמים, ואינה צריכה לחשוש לעונת וסת בתוך אחד עשר יום הללו.
מעתה, באישה שעברה טיפולי פוריות, הואיל ונעקרה וסתה הקודמת לגמרי, החל מהיום האחד עשר ממועד הביוץ, הואיל ויש חשש שתראה – עליה לבדוק לפני תשמיש. ובאישה שאינה עוברת טיפולי פוריות, החל מהיום האחד עשר לאחר הביוץ דינה ככל אישה החוששת לעונת וסתה.
לגבי השאלה החמישית – נראה לפי עניות דעתי, שאם אפשר, עדיף שבני הזוג ישמשו. אבל במקום הצורך יש להקל שהבעל ייתן זרע בדרך אחרת, ואין בכך הוצאת זרע לבטלה, אלא לשם מצוות פרייה ורבייה.
בברכה נאמנה,
נחום אליעזר רבינוביץ'
תשובת הגאון הרב מרדכי גרוס[11]
ח' בסיוון תשע"ה
נראה שיש להקל בכך בווסת שאינה קבועה בעונת הפלגה ובעונת החודש, וכן בעונת אור זרוע, ולהחמיר בעונה בינונית ובווסת קבועה. כאשר מדובר בזוג שנמצא זמן רב בטיפולי פוריות, יש מקום להקל גם במקרים אלו.
תשובת הגאון הרב דוב ליאור[12]
כ"ג באייר תשע"ה
אפשר להקל לשמש אם עונת הפרישה יוצאת כמה ימים אחרי הזמן הידוע של הביוץ, אך בתנאי שהאישה תבדוק את עצמה קודם לכן.
סיכום התשובות
מסיכום תשובות הפוסקים שהגיעו למכון פוע"ה בעניין השפעת ידיעת זמן הביוץ על זמני פרישה סמוך לווסת עולה שלדעת הרב מאזוז והרב רבינוביץ', אין לחשוש כלל בזמן פרישה שיוצא ימים ספורים לאחר הביוץ. לדעת הרב כלאב, צריכה בדיקה לכתחילה לפני תשמיש בימים אלו. לדעת הרב ליאור, מותרת בתנאי שתבדוק. לדעת הרב גרוס, יש להקל בעונת הפלגה ועונת חודש בווסת שאינה קבועה וכן בעונת אור זרוע, ויש להחמיר בעונה בינונית ובווסת קבועה, אלא אם כן יש בזה צורך לזוג שנמצא זמן רב בטיפולי פוריות.
בעניין הימים בהם יש חשש שתראה, לדעת הרב כלאב, יש לאסור לשמש בכל הימים שבין 12–16 מהביוץ. לדעת הרב מאזוז, יש לאסור רק ביום 14 מהביוץ (או בעונה בינונית או בווסת קבועה אם חלה באחד מאותם ימים), ובשאר הימים 12–16 ראוי לבדוק קודם תשמיש. לדעת הרב רבינוביץ, אין צורך לפרוש בימים אלו, אך יש לבדוק קודם תשמיש בימים 11–16 לאחר הביוץ[13].
[1] הרקע הרפואי מבוסס על ספר פוע"ה כרך שני פרק לא – 'אבחון אי פוריות אצל האישה – הקדמה רפואית כללית' (עמ' 114–115).
[2] ראה עוד בעניין זה בפתחי תשובה יורה דעה (סימן קפד ס"ק ג).
[3] מכאן ואילך מתחילה תשובת הרב מאדאר.
[4] אמנם פשט דברי הבית יוסף והשולחן ערוך שם הוא שאכן אין חשש אלא לעונה בינונית, אבל בסעיף ב כתב השולחן ערוך במפורש לחשוש גם אצל אישה בעלת וסת לא קבועה להפלגה וליום החודש.
[5] הכוונה היא שלדעת הרא"ה לא ייתכן שתאריך החודש יקבע וסת, שהרי ראש חודש אינו קבוע על פי זמן המולד, אלא תלוי בעדות על הראייה ובקידוש החודש בבית דין (זאת בניגוד לדעת הרשב"א שלהלן, שקביעת בית דין על קידוש החודש יכולה להשפיע גם על המציאות של הווסתות), ומה שקובע זה הזמן שבו הירח החדש נראה בעולם, שמציאות זו יכולה להשפיע על זמן הווסת שתראה באותו חודש.
[6] בשיעורי טהרה דן רק לעניין להחמיר, אך לא מזכיר האם אפשר גם להקל. וראה תשובת הרב גרוס לשאלה כאן.
[7] ראש היחידה להפריה חוץ גופית במרכז הרפואי לניאדו בנתניה.
[8] במקרים כאלו סביר להניח שהאישה סובלת מבעיה הורמונלית שיש לטפל בה.
[9] ייתכן אמנם מצב של דימום מסביב לביוץ הנקרא דם ביוץ, אך דימום זה הוא חריג ומצביע על בעיה. בנוסף לכך, במצב כזה בדרך כלל לא מדובר בדימום ממש, אלא בהכתמה.
[10] במצב כזה הרי היא כמו שלוקחת כדורים המעכבים את בוא הווסת, שאינה חוששת לעונת וסתה, ראה במבוא ההלכתי לשאלה.
[11] התשובה ניתנה בעל פה ונרשמה על ידי הרב אריה כץ.
[12] התשובה ניתנה בעל פה ונרשמה על ידי הרב אריה כץ.
[13] כמובן שאם ידוע במשך שלוש פעמים רצוף מהו זמן הראייה המדויק לאחר הביוץ, קבעה לה וסת לאותו זמן.
