7 שנים של ציפייה

לפני שנה וחצי הגיעו אלי לפגישה במכון פוע"ה בני זוג בשנות השלושים לחייהם, נשואים 7 שנים ועדיין ללא ילדים.

בני הזוג היו במסלול של פוריות בהתאם לבעיה שזוהתה אצלם, אך הטיפולים לא צלחו. מלבד בעיית הפריון, סיפרו הזוג שהם עברו אירוע טראומטי כשנתיים לאחר נישואיהם: "אדם מעורער בנפשו חדר לביתנו באמצע הלילה ופצע אותנו. ההחלמה הייתה ארוכה וקשה". כך סיפרו הזוג.

דיברנו ארוכות על כל הנושא ומה שמסביב לו, והתחלנו לתכנן את המשך הדרך.

הואיל והפגישה התארכה וזמן תפילת מנחה בבית הכנסת הסמוך הגיע, הצעתי לעשות הפסקה בכדי לצאת לתפילה. האישה נשארה בחדר ההמתנה והבעל שמח להצטרף אליי. בסיום התפילה כשהיינו שנינו בבית הכנסת פנה אליי הבעל וביקש לומר לי דבר מה. הוא סיפר בכאב שאשתו סובלת מחרדות מאז המקרה הטראומטי שפקד אותם ושום טיפול בנושא לא עזר ושניהם מתייסרים מכך. בנוסף, עקב כך היא מפחדת ללכת במקומות מבודדים וגם אינה טובלת במקווה.

הבעל ביקש עצה, הפניתי אותם לטיפול במקום מתאים. לגבי המקווה נתתי מספר פתרונות שיכולים להועיל כדי שלא תחוש לבד. ביקשתי שיתחילו בטיפול הפסיכולוגי וישלבו עם טיפולי הפוריות.

מאז מידי פעם התקשרו ושאלו שאלות הקשורות לעיתים ברפואה והלכה ולעיתים בעצות שיכולות לסייע להם לעבור את המסע המפרך בשלום וילדיהם שיוולדו בעז"ה יוולדו למציאות חיים בריאה נפשית וגופנית.

כעבור כחצי שנה התקשר הבעל ובישר בהתרגשות: "אביבה בהריון… ממש בשבוע הראשון. הרגשנו שאתה חייב לדעת על ההתחלה. אין לנו ספק שאתה חלק גדול מהשמחה שפוקדת אותנו".

רבני מכון פוע"ה ואני בתוכם זוכים לקבל בשורות משמחות כאלו מידי שבוע וכל רב מתמוגג משמחה כאשר מדובר בזוג שליווה. תחושת השליחות מתחדדת ואנו מרגישים ברי מזל ברגעים מיוחדים אלו.

שמחתי מאוד מבשורתו של הבעל ואיחלתי להם הריון תקין ולידה קלה בעזרת השם עם ילד בריא ואישה בריאה. הופתעתי שהטיפול הפסיכולוגי הועיל בתוך זמן קצר. הבעל הודה לי וסיפר שהתאריך המשוער של הלידה יוצא בחנוכה.

השבוע נולד בנם בכורם שיאיר את ביתם אל מול החנוכיה.

נכתב ע"י הרב יוסף איתן, רב יועץ ופוסק במכון פוע"ה.
הפרטים המזהים שונו מעט, כדי לשמור על פרטיות הזוג.

לכל הנסים של חנוכה

להיוולד שרה אימנו
את הרגע ההוא, לא אשכח כל ימי חיי. הייתי נערה צעירה וקלילה שרק התחילה להתבגר כשאמי הסבירה לי שמעכשיו יש לנו סוד, שלי ושלה… אמא הסבירה לי שמבחינה פיזיולוגית לא אוכל להביא ילדים משלי לעולם.
גדלתי בבית חרדי רגיל, תשעה אחים, ללא מאפיינים מיוחדים. עד אותו רגע הייתי ילדה שובבה, סקרנית וחייכנית. הידיעה הזו ביגרה אותי ברגע והאפילה בהמשך על כל חיי.
אמא הרבתה לעטוף אותי. ההסברים שלה היו מרגיעים, מלאי אמונה ואהבה. היא תמיד הזכירה שהשם ימציא לי את הנחלה הנכונה והמתאימה ביותר עבורי. הייתי מתפללת וחושבת על הסיכוי להתחתן ולמצוא בעל שיקבל אותי כמו שאני, עם כל היתרונות והחסרונות.
סיימתי את לימודיי בסמינר ויצאתי לעבודה. השנים עוברות ואני מתבגרת ומתבגרת. כל אחיי הקטנים ממני כבר התחתנו והקימו משפחות. שמחתי בשמחות של כולם. באמת. אצלי שום דבר לא התקדם.
כמעט ולא הוצעו לי שידוכים. מי שכבר הוצע, לא היה בכלל רלוונטי. בכל יום התפללתי להכיר את בעלי וילדיי שיבואו בכל צורה אפשרית.
את מסתובבת בעולם עם סוד שאין לך עם מי לחלוק אותו. חשתי בודדה, עומדת לבדי מול החלטות הרות גורל, מבולבלת ותוהה. העתיד לוט בערפל ונעלם. שקעתי לבדי באבלי, מתקשה לשתף סובבים, מתקשה להמשיך בחיים ולתמרן בין עצבות וייאוש לבין תפילה, אמונה ותקווה.
לפני חמש שנים, כשאני כמעט בת שלושים, נודע לי שיש קבוצת תמיכה במכון פוע"ה לבנות עם בעיה כשלי. הגעתי למפגש של הקבוצה בלב פועם. נחשפתי לעולם חדש.
הכרתי את יערית מנהלת הקבוצה ואת חברותיי הנפלאות גיבורות הכוח, מתמודדות, מחזקות ומתחזקות. בנות עם בעיה כשלי שלמרות הכל, קמות בבוקר ליום של חיים ושמחה.
היינו נאספות אחת לחודש מארבע כנפות הארץ לערב של אמונה מפיח תקווה. ישבנו קשובות להרצאה, נהנות מתוכנית עשירה ומחכימה ושבות הביתה בכוחות מחודשים לחודש נוסף של חיים בתחושת שליחות. שליחות עצמית של מילוי תפקיד, שליחות של בניית תקווה ומשאלה למרות שיש רקע אפלולי. שליחות לעשות רצונו של מקום מבלי לעלות על במה ולקבל הערכה רבת תהודה, כי זהו סיפור אישי שלעולם לא יתפרסם.
הודות לקבוצה, לתמיכה של יערית והחברות, התחלתי לחיות מחדש. כפשוטו.
אבל פה רק מתחיל הסיפור. יערית, שהתיאור המדויק שלה הוא חברת אמת עבור כולנו, פועלת הרבה עבור עתידנו. מעבר לכך שהיא מייעצת, מסבירה ומלווה אותנו במהלך כל החודש בלי קשר למפגשים, היא הופכת עולמות למצוא עבורנו זיווג מתאים.
לפני יותר משנתיים היא הזמינה אותי למפגש אישי. התרגשתי מאוד, הבנתי שמדובר בשידוך רלוונטי.
היא הסבירה לי מיד: מדובר באלמן שגדול ממך ב-6 שנים ויש לו ארבעה ילדים קטנים. בררתי עליו רבות, היא הוסיפה, איש יקר וחם. יש סיכוי גדול להתאמה ביניכם .
נפגשנו. בחנו זה את זו. ידענו בדיוק מה המציאות העומדת בפנינו.
נפגשנו למספר פגישות נוספות והרגשנו שזה הדבר הנכון. הרגשתי בלב שלם שמצאתי את בעלי. הוא אמר לי: "לא האמנתי שאוכל להתאושש לאחר שאישתי המנוחה נפטרה והנה את כאן. השם גדול".
התחתנו לפני שנתיים, בדיוק בחג החנוכה. כל חנוכה בעלי מדליק נרות ואני וארבעת ילדינו המקסימים עונים – אמן ומתפללים עבור חברותיי.
כל השנה כל חברותיי בליבי, אבל בחנוכה יותר. בכל חנוכה אני מתקשרת ליערית היקרה ואומרת לה בהתרגשות עצומה שהיא וכל צוות מכון פוע"ה חלק גדול מנס החנוכה שלי. מנס חיי.

לכל הנסים של חנוכה