ספורי ניסים

אורית ויהושע הם חלק מקהילה תורנית במרכז הארץ. בכל שאלה הלכתית הם שואלים את רב הקהילה, תלמיד חכם ידוע ומפורסם באזורם.
אחרי מספר שנים שאורית ויהושע היו נשואים ולא זכו לילדים, הם התחילו לטפל בנושא מבחינה רפואית. לאורית החלו להיערך בדיקות פולשניות שונות, שבעקבותיהן הם פנו לרבם בשאלה – האם הבדיקה אוסרת אותם? הרב הורה להם שבכל בדיקה רפואית פולשנית שנעשית לאישה, הבדיקה אוסרת את בני הזוג כדין נידה, ועל האישה להתחיל לספור שבעה נקיים מחדש – וכך נהגו אורית ויהושע.
לאחר ארבע שנות נישואים הגיעו אורית ויהושע להתייעץ במכון פוע"ה ונפגשו עם רב יועץ במכון. כחלק מהלימוד והעיון בתיק הרפואי של הזוג, הסביר להם הרב את סדר הבדיקות והפעולות המומלצות לעשות במקרה כמו שלהם. "אבל הדבר אסור הלכתית?" שאל יהושע, שזכר את הנחיית הרב של קהילתם. "אין בכך שום בעיה", ענה הרב במכון. "קחו בשמחה את ספר פוע"ה ותעבירו לרבכם, ונשמח לענות לו בכל שאלה שתתעורר".
רב הקהילה, שקרא ועיין עמוקות בספר ונחשף למושגים רבים שלא היה בקי בהם, התקשר לרב אריה כ"ץ, רב יועץ ומנהל המחלקה למחקר במכון, ודן עימו בכל הנושאים שהתחדשו לו בתחום, ובעקבות כך שינה את גישתו ופסקיו.
הוא הורה לאורית לנהוג לפי הוראות רבני המכון, להמשיך בספירת ימי הנקיים ולא להתחילם מחדש, וכך אורית לא הפסידה את יום הביוץ באותו החודש.
בחסדי ה' – באותו חודש נכנסה אורית להיריון.
הזוג מלווה מאז על ידי הרב כ"ץ, ולפני שישה חודשים התבשרנו על לידת ילדם השני.
 
צילום ועריכה: מוטי לוריא – יח"צ מכון פוע"ה

הסיפור אמיתי אך השמות בדויים לצורך שמירה על חסיון

מחלקת ייעוץ – הרב בנימין דוד, רב יועץ ופוסק במכון פוע"ה:
אנו עדים למקרים מיוחדים מהחיים. ממש ניסי ניסים בארץ ובעולם. אך כשהמקרה מתרחש מעבר לים יש תחושה של ניחוח מיוחד יותר.
אני זוכר שהיה זה יום חורפי במיוחד, בשעות הערב, כאשר התכוננתי כבר ליציאה הביתה. פתאום קראה אליי המזכירה: "הרב, אתה יכול לענות? זו שיחה מזוג בחו"ל". כמובן שעניתי בחיוב.
על הקו קולו של גבר. "שלום, מדבר יהודה. אנחנו שליחי קהילה בהודו". מבלי לדעת במה מדובר, התרגשתי.
יהודה דיבר בנחת. "יש לנו ברוך השם ילדה אחת מהיריון טבעי, שירה שלנו, שחגגה השנה את יום הולדתה העשירי". מאז לידת שירה מנסים הזוג להרות, אך לצערם ללא הצלחה. לשאלתי אם עברו טיפולי פוריות, הייתה התשובה – "ניסינו באופן טבעי. אמרנו שאם שירה באה באופן טבעי מעט זמן לאחר החתונה, בוודאי שיבואו עוד. היינו עסוקים בשליחותנו, התפללנו, השתדלנו, וכך עבר הזמן. אנחנו כמהים לילדים נוספים, ושירה מבקשת כמעט בכל יום אחים ואחיות. גם כך זו לא סביבה חברתית רגילה כמו בארץ, והיא מרגישה בדידות רבה".
כאב לי מאוד על יהודה וחיה, וכמובן גם על בתם שירה המשוועת לאחים.
קבענו לשוחח כעבור יומיים עם הזוג. בשיחה הסברתי להם שיש צורך בעריכת בדיקות וככל הנראה גם בטיפול פוריות. שכנעתי אותם לבוא לארץ ולעבור את הכול כאן. הבטחתי שאני איתם במציאת בית זמני ובכל החלק הבירוקרטי, הרפואי והכלכלי, ואפילו שנדאג לשירה למסגרת לימודית וחברתית בזמן שהייתם בארץ. הזוג הסביר שהדבר כרוך בעשייה רבה וייקח מספר חודשים, ואכן לאחר כשלושה חודשים, בתחילת שנת תש"ף, הגיעו לירושלים. הצלחנו לסייע רבות בארגון כל הדברים שהבטחנו.
יהודה וחיה עברו את הבדיקות הנדרשות בהליכים מזורזים, כשאנחנו מעניקים להם ליווי אישי ואת המעטפת הנדרשת, יחד עם אנשים טובים שעזרו בתהליך – רופאים, רבנים וארגון שאליו השתייכו. כל זאת כדי שיוכלו לחזור במהרה לשליחותם בהודו עם חיים חדשים.
מהר מאוד הבנו שעליהם לעבור הפריה חוץ גופית. הצלחנו להגיע לטיפול הראשון בתוך מרכז רפואי בארץ, עם כל הקשיים הכרוכים בכך.
בטיפול הראשון נקלטה חיה להיריון. בכיתי וחיבקתי חיבוק גדול את יהודה המאושר. הרופאים ביקשו שהזוג יישאר מספר שבועות בארץ כדי לוודא שההיריון מתפתח באופן תקין. נקשרתי לזוג היקר, והרגשתי הודיה גדולה על נס של כניסה מהירה להיריון מטיפולי פוריות לאחר עשר שנות ציפייה.
לפני יציאתם להודו הגיעו הזוג להיפרד לשלום. התרגשנו מאוד. מהר מאוד הגיע גם נגיף הקורונה ולכן שמחנו מאוד שהם הצליחו לחזור לקהילה שהייתה זקוקה להם.
במהלך ההיריון שוחחנו רבות, ואף הצלחנו לערוך בדיקות שונות מהודו לישראל עם רופא מהארץ. חיה החליטה ללדת בהודו, ועזרנו להם במציאת מקום ללידה עם תנאים טובים יחסית.
לפני חצי שנה התבשרנו בשמחה משולשת: ברית לתאומים בנים, ובת מצווה לשירה. הם התקשרו אליי מאושרים בשיחת זום, כשהם חובקים בזרועותיהם בהתרגשות גדולה את שני הקטנטנים – הלל ובנימין. כן, זכיתי שילד אחד נקרא בשמי…
הכי התרגשתי כאשר שירה אמרה לי: "הרב בנימין, עזרת לי לקבל את המתנה הכי יפה לכבוד חגיגת בת המצווה שלי. המתנה שחיכיתי לה כל חיי. תודה!"
צילום ועריכה: מוטי לוריא – יח"צ מכון פוע"ה

הסיפור אמיתי אך השמות בדויים לצורך שמירה על חסיון

הסיפור אמיתי אך השמות בדויים לצורך שמירה על חסיון

הרב בורשטין מספר:
מכון פוע"ה עבורי הוא נס אחד גדול, שבכל רגע יש לו עסק עם מספר ניסים ונפלאות המרגשים אותי באופן אישי בכל פעם מחדש. לפעמים אנחנו יודעים שמבחינה רפואית הדבר אינו מוגדר ממש נס, אלא תוצאה שונה או מדויקת, אבל ודאי שלזוג זהו מעבר מקושי ועצב לשמחה גדולה, והם מרגישים בכך נס.
בחרתי בסיפור שהילד וההורים שבו ביקרו השבוע בחדרי במכון:
אביה ושלומי הם זוג צעיר שהצליחו להיקלט להיריון חודשים ספורים לאחר שנישאו. בשבוע השישי להריונה החלו לאביה דימומים. היא עברה אולטרסאונד ובו קיבלה את הבשורה הקשה שלעובר אין דופק, והופנתה לביצוע הפלה.
אביה התקשרה אלינו למכון כדי להתייעץ. היא הייתה נסערת מאוד ובקושי הצליחה לתאר את שעברה ביומיים האחרונים, והרב הרגיע אותה והפנה לבדיקת אולטרסאונד נוספת, כפי הנוהל של מכון פוע"ה במקרה של עובר שהפסיק להתפתח או שלא נמצא לו דופק – שיש להתעקש על ביצוע בדיקת אולטרסאונד נוספת לפני ביצוע הפלה. הרב ביקש מהזוג שיחזרו אליו עם תוצאות הבדיקה הנוספת, שכן לעיתים ממצאים בבדיקה אחת אינם זהים לממצאים בבדיקה נוספת. עם זאת, הוסיף, בכל מקרה אנחנו איתכם בכל ההליך. לעיתים היריון אינו מתפתח באופן תקין, ודברים כאלו קורים לצערנו מידי יום. אין ספק שהדבר מלווה בכאב גדול של אובדן, אך לאחר מספר חודשים ניתן להיקלט מחדש להיריון תקין שבסופו חובקים ילד בריא.
אביה ושלומי, שהרגישו באותם רגעים שעולמם חרב והם בתוך מערבולת משותפת, הלכו לבצע את הבדיקה עם הבנה שרוב הסיכויים הם שיצטרכו לעשות הפלה.
הבדיקה עברה עליהם במתח ובחרדה גדולה, ובסופה קבעה הטכנאית המומחית: "איני רואה כל בעיה – העובר שלכם חי עם דופק".
אביה ושלומי בכו משמחה, הודו לטכנאית המקסימה והתקשרו לבשר למכון פוע"ה שאירע להם נס גדול, ואין בפיהם מילים להודות. מעבר לקו ענה הרב: "זו העבודה שלנו, וזה נס שלכם. אלו דברים שאנחנו פוגשים לעיתים לא רחוקות – ועכשיו בכל דבר ועניין תדעו שאני עומד לרשותכם". הרבנים במכון פוע"ה מלווים את הזוגות שלהם גם אחרי שנים בטהרה, בפוריות, בהריונות ובלידות.
לאחר שמונה חודשים הוזמן הרב בהתרגשות לברית ושמח בשמחתם.
השבוע הגיע הזוג למכון עם יהונתן הקטן, שכעת כבר בן שלוש. אביה בשלבים ראשונים של היריון שני תקין, אוחזת בידו של יהונתן ומחייכת אלי: "אתה מבין, הרב, שאם לא היינו מתקשרים למכון פוע"ה – לא היית זוכה לראות את תלתלי הדבש של יהונתן היום?"
בשמחה רבה גזרתי ליהונתן תלתל ובירכתי אותו לכבוד החלאקה. כמובן, כמיטב המסורת יהונתן קיבל גם מתנה מתוקה.
מידי שבוע מגיעים ילדים 'של המכון' לטקס חלאקה קצר ומרגש אצל הרב מנחם בורשטין, ראש מכון פוע"ה.

צילום ועריכה: מוטי לוריא – יח"צ מכון פוע"ה

הסיפור אמיתי אך השמות בדויים לצורך שמירה על חסיון

“התינוק שלי – שלך”

כבודקת טהרה אני נפגשת עם נשים רבות ועדה למקרים מיוחדים ואפילו ניסים הקשורים לטהרה, פוריות וילודה. עוד בהיותי בלימודי סיעוד היה ברור לי שארצה לעבור הכשרה של בודקת טהרה. ידעתי שזו שליחות אמיתית להיות שותפה בטהרת זוגות בישראל. מאז, כבודקת, אני מקבלת נשים בביתי בשעות ובזמנים מאתגרים – ותחושת השליחות נותנת לי כוח לכך.

המקרים המרגשים אותי ביותר הם מקרים בהם ישנו אתגר להרות.

לפני כעשרה חודשים פנתה אליי אסתר לבדיקת טהרה. “כבר חמש שנים אני מנסה להרות”, סיפרה לי בצער. “בשנתיים האחרונות אני עוברת מעקב זקיקים ומסתבר שאין לי ביוץ כלל”. בתום לב ציינה שחשה היום כאב נקודתי בבטנה. איני יודעת מדוע, אך עלתה בי השערה כי ייתכן שמדובר בביוץ. התייעצתי מיידית עם רב במכון , ושנינו המלצנו לה לפנות לבדיקה אצל רופא.

הבהרתי לאסתר שישנם מקרים שצריך לפעול בהם במהירות כיוון שכל שנייה חשובה. הפניתי אותה לרופא נשים, ואסתר הלכה אליו עוד באותו יום. הוא הפנה אותה לבדיקה, ובה התברר כי יש ביוץ. אסתר התקשרה אליי בהתרגשות: “התחושה שהגוף שלי מתפקד הורמונלית, זו התרגשות עצומה עבורי”, אמרה וביקשה שאתפלל עליהם. התפללתי מעומק ליבי בתקווה עצומה שהקב”ה ימלא את משאלת ליבם של בני הזוג. חשבתי בליבי שאם יהיה היריון – זה יהיה נס של ממש.

במקביל המלצתי לאסתר לפנות ישירות למכון. הבהרתי לה כי מכון פוע”ה מחויב להלכה ולמקצועיות ונמצא בקשר עם טובי הרופאים בארץ ובעולם. ידעתי שרבני המכון יטפלו בה במסירות, כפי שהם עושים כבר למעלה משלושים שנה.

הייתי בקשר טלפוני עם אסתר כשבוע לאחר מכן. היא סיפרה בהתרגשות שפנתה למכון והיא ובעלה נפגשו עם רב יועץ שמאז מלווה אותם בתהליך. “אנחנו מצליחים לראות את האור בקצה המנהרה”, אמרה. שמחתי מאוד.

לפני מספר שבועות נכנסה אליי אסתר עם תינוק בן מספר ימים, הגישה אותו לזרועותיי ואמרה: “דעי שיש לך חלק בהגעתו של ליאור שלי לעולם”. אין לי דרך לתאר את התחושה שהרגשתי באותם רגעים. התרגשות שאין לתאר. הסתכלתי על ליאור, ילד מתוק וחייכן. מודה שהרגשתי קשר מיוחד אליו. התינוק הזה הוא נס אמיתי שחיכו לו שנים רבות.

צילום ועריכה: מוטי לוריא – יח”צ מכון פוע”ה