המאמר לקוח מתוך ספר פוע"ה כרך שני– פוריות, לפרטים נוספים ולרכישת הספר, לחץ כאן

 

הגדרות

הפריה חוץ גופית היא פעולת הפריה של ביצית אישה על ידי תא זרע, מחוץ לגוף האישה, והחזרת הביצית המופרית (קדם עובר^[1]) לרחם האישה, או הקפאת הביצית המופרית, והחזרתה בעתיד לרחם האישה. היילוד הנולד בשיטה זו כונה בפי העם 'תינוק מבחנה' על שם השלב הראשוני של ההפריה במבחנה. הפעולה נקראת: In Vitro Fertilization – IVF, דהיינו הפריה במעבדה, בניגוד לטיפולי פוריות הנעשים בתוך הגוף – In Vivo – כגון הזרעה מלאכותית.

 

רקע רפואי

הפריה טבעית – באופן טבעי משתחררת ביצית מאחד הזקיקים שבשחלה, נקלטת בחצוצרה, ומופרית בחלק המרכזי (אמפולה) של החצוצרה על ידי תא זרע שהגיע לשם דרך הרחם, לאחר קיום יחסי אישות כדרך כל הארץ.

הביצית המופרית 'נודדת' בחצוצרה על ידי ריסים המובילים אותה לכיוון הרחם במשך כשלושה ימים, ותוך כדי כך היא עוברת כמה חלוקות עד לגודל של כשמונה תאים. לאחר יום אחד עד שלושה ימים מהגעתה לרחם משתרשת הביצית המופרית בדופן הרחם וממשיכה להתפתח לעובר, עד ללידה. ההשרשה בדופן הרחם מתחילה 5–7 ימים לאחר ההפריה.

ההפריה החוץ גופית היא תחליף להפריה הטבעית המתרחשת בחצוצרות.

תהליך ההפריה החוץ גופית בדרך השגרתית – כדי לקבל כמות גדולה יותר של ביציות, גורמים בעזרת הורמונים להגדלת מספר רב של זקיקים בשחלה ולהתפתחותם^[2]. הגדלת מספר הביציות נותנת סיכוי להתפתחות של יותר עוברים, וממילא סיכוי רב יותר להצלחת הטיפול.

לאחר התפתחות הזקיקים, בשלב ההבשלה המתאים, שואבים את הביציות מהזקיקים שהתפתחו. השיטה המקובלת לשאיבת ביציות כיום מתבצעת בהרדמה כללית, על ידי החדרת מחט ארוכה שואבת דרך הנרתיק, וניתוב המחט למקום המתאים בשחלה בעזרת דימות במכשיר אולטרה-סאונד.

לאחר שאיבת הביציות הבשלות מהשחלות מניחים אותן בצלוחית מעבדה, בסביבה פיסיולוגית מתאימה, ומוסיפים להן תאי זרע שעברו הכשרה והשבחה^[3] כדי להגביר את יכולת החדירה של הזרעון לתוך הביצית. אם חלה הפריה, תתחיל הביצית המופרית להתחלק, ולהפוך לעובר בשלביו הראשוניים, המכונה 'קדם עובר'.

קדם העובר מוחזר לרחם האישה בימים 2–5 לאחר ההפריה. בימים 2–3 הוא מורכב מ-6–10 תאים, וביום החמישי הוא מכיל בדרך כלל מעל 100 תאים ומכונה בלסטוציסט (Blastocyst). הבחירה באיזה שלב להחזיר את קדם העובר לרחם תלויה במספר קדם העוברים שהתפתחו, באיכותם, בגיל האישה ובגורמים נוספים הקשורים להיסטוריה הרפואית האישית של האישה.

הרחם עובר הכנה מראש על ידי טיפול הורמונלי מתאים, כך שמתקיימים בו התנאים האופטימליים לקראת קבלת קדם העובר וכדי שיוכל להמשיך ולהתפתח להריון תקין.

מיקרומניפולציה^[4] (Intra Cytoplasmic Sperm Injection – ICSI)

כפי שהוזכר לעיל, השיטה הרגילה להפריה חוץ גופית היא השמת הביצית בצלוחית עם מספר רב של תאי זרע. לצורך הפריה תקינה יש צורך בזרעון אחד ויחיד שיחדור לתוך הביצית ויפרה אותה. חדירה של יותר מזרעון אחד תגרום להתפתחות בלתי תקינה של הביצית המופרית^[5].

כיוון שלעתים אפילו זרעון אחד לא הצליח לחדור לתוך הביצית, וכדי להגדיל את סיכויי ההפריה, חיפשו החוקרים דרך מתאימה להכניס זרעון יחיד לתוך הביצית, ולשם כך נוסו שיטות שונות של מיקרומניפולציה. שיטת מיקרומניפולציה המקובלת כיום היא שיטת ICSI. בתהליך זה מקבעים במעבדה את הביצית, משתקים את תנועת זנב הזרע (באמצעים מכניים או כימיים) ומחדירים זרעון בודד, הנראה תקין, אל תוך הביצית.

שיטה זו העלתה בשיעור ניכר את אחוזי ההצלחה בתהליכי הפרית הביציות. כמו כן, שיטה זו הגדילה את אחוזי ההצלחות להפריה גם אצל גברים עם בעיות פוריות קשות כגון מיעוט תאי זרע, הפרעה בתנועתיות תאי הזרע או זרע לקוי^[6]. במצבים כאלה אפשר להגיע לשיעורי הפריה גבוהים יותר על ידי הזרקה ישירה של זרעון יחיד לתוך הביצית, בשיטת ICSI.

מתוך כך הורחב השימוש בשיטת ICSI גם לגברים חסרי זרע בזִרמה, שנמצאו אצלם זרעונים רק במקום ייצורם – בתוך האשך. היו הצלחות בהפריות בשיטת ICSI על ידי זרע שהוצא מהאשכים בעזרת דיקור או ביופסיה. כיום, כשאפשר להפיק את הזרע לצורך הזרקה לביצית מהזִרמה, או בדרך ניתוחית מיוֹתרת האשך או מהאשך עצמו, הצטמצם מאוד המצב של עקרות הגבר על רקע הפרעה ביצירת זרע או באיכותו.

ברירת זרעונים (Intracytoplasmic Morphologically Selected Sperm Injection – IMSI^[7]) – במקרים שבהם יש כישלונות חוזרים בהפריה חוץ גופית, אפשר כיום לנסות ולברור זרעונים בעלי מבנה תקין ולבצע תהליך ICSI דווקא עם זרעונים אלה. הסבר: גם זרעונים הנראים תקינים במיקרוסקופ רגיל (הגדלה פי 400) עלולים להיות פגומים. בחירת תאי הזרע בעזרת מיקרוסקופ משוכלל יותר^[8] מאפשרת בדיקה טובה יותר של גרעין תא הזרע. כך אפשר להגיע לתוצאות טובות יותר בבחירת הזרעונים. שיטה זו הנקראת IMSI מבוצעת בישראל בכמה מעבדות זרע שהתמחו בה^[9]. פירוט יובא באוצר המושגים, ערך ברירת זרעונים IMSI.

 

הוריות רפואיות להפריה חוץ גופית^[10] – ההוריות הרפואיות המקוריות להפריה חוץ גופית כללו מצבים של בעיות פוריות אצל האישה ללא בעיות פוריות אצל הגבר. ההוריה הרפואית הברורה ביותר להפריה חוץ גופית הייתה כאשר הבעל תקין מבחינת כושר פוריותו, ולאישה יש שחלות, ביוץ, רחם, ומצב הורמונלי תקין, אלא שהמעבר בין השחלות לרחם חסום, דהיינו מצב של סתימת החצוצרות או היעדרן המוחלט. במצב כזה לא תוכל הביצית להגיע לרחם בדרך הטבעית, ולא תוכל להיות מופרית במקומה הטבעי על ידי תא זרע. במקרים כאלה אפשר להוציא את הביציות משחלות האישה, להפרותן במעבדה בתאי זרע של הבעל, ולהשתיל את הביציות המופרות ברחם האישה.

כיום משתמשים בשיטה זו גם עבור גברים עם עקרות חלקית, הסובלים ממיעוט תאי זרע, או מריבוי תאי זרע פגומים, כיוון שלצורך הפריה חוץ גופית די בכמות קטנה יחסית של זרעונים תקינים.

הוריה נוספת להפריה חוץ גופית היא בעקרות בלתי מוסברת, כאשר הבעל והאישה עברו בירור פוריות, וכל אחד מהם נמצא תקין.

טיפול בהפריה חוץ גופית מקובל כיום גם במקרים של הפרעות הורמונליות של האישה לאחר חוסר הצלחה להרות באמצעות טיפול תרופתי או לאחר כישלונות חוזרים ונשנים של הזרעות^[11]. כמו כן, מקובל להיעזר בהפריה חוץ גופית גם במקרים של אנדמטריוזיס.

במקרים של ירידה ברזרבה השחלתית, הן בשל גיל מתקדם של האישה הן מסיבות אחרות, הפריה חוץ גופית היא הדרך המקובלת להשגת הריון, ולכן בדרך כלל במקרים כאלה, זו הבחירה גם ללא ניסיון בטיפול קודם. הוריות נוספות קשורות לשימור פוריות אצל הגבר והאישה^[12].

הוריה נוספת לביצוע הפריה חוץ גופית היא במקרים של מחלות גנטיות אצל בני הזוג. בעזרת שיטת אבחון טרום השרשתי, אפשר למנוע לידת ולד חולה במחלה הגנטית, הסבר יובא להלן, פרק נ – 'ברירת עוברים למניעת מחלות גנטיות (PGD)'. גם אם לא זוהה הגן הבעייתי אך המחלה פוגעת רק בבנים או רק בבנות^[13], אפשר לברור ולהחזיר רק את המין הבריא.

מצב רפואי נוסף מובא כאן בהערה^[14].

סטטיסטיקה על הסיבות לשימוש בהפריה חוץ גופית בישראל מובאת כאן בהערה^[15].

 

בדיקות רפואיות שגרתיות – כאשר ניגשים להפריה חוץ גופית, המערכת הרפואית מבקשת לערוך בדיקות רפואיות כלליות ומקיפות מלבד הבדיקות המיועדות לצורך בירור הפוריות. הבדיקות הכלליות לשני בני הזוג כוללות, לדוגמה: ספירת דם, בדיקה לנוגדני איידס (HIV), צהבת מסוג הפטיטיס B (HBV),  ומסוג הפטיטיס C (HCV). הבדיקות המיוחדות לאישה כוללות לדוגמה: משטח צוואר הרחם Pap Smear, בדיקת שד על ידי רופא כירורג.

 

סיכונים לאישה^[16] – כמו בכל טיפול רפואי פולשני, יש חששות מסוימים לסיבוכים אצל האישה בגין הטיפול שהיא צריכה לעבור במסגרת ההפריה החוץ גופית. רוב הסיבוכים שיתוארו הם נדירים וחולפים, ללא עדות לנזקים קבועים מסוג כלשהו.

גירוי יתר שחלתי (היפרסטימולציה – OHSS – Ovarian Hyperstimulation Syndrome) הוא אחד הסיבוכים העיקריים. התסמונת היא תגובה מוגזמת לגירוי שחלתי כתוצאה משימוש בגונדוטרופינים, והשראת ביוץ על ידי מתן hCG. התסמונת מתאפיינת בדליפת נוזלים מסיבית ממערכת כלי הדם אל החללים שמחוץ לכלי הדם.

גירוי יתר שחלתי קורה בשכיחות משוערת של 2%–5%, בדרגות חומרה שונות, לרוב קלות^[17]. עם התקדמות הידע והניסיון בהפריה חוץ גופית הולך ופוחת סיבוך זה. בשנים האחרונות, עם השימוש בפרוטוקולים מכוונים, שכיחות התופעה ירדה מאוד, וכיום מצבים אלו בדרך כלל נשלטים והם בדרגת חומרה קלה.

עלייה ברמת האסטרוגן – מלבד תופעות לוואי חולפות כגון שינוי במצב הרוח, יש לעלייה ברמת האסטרוגן השפעה על נטייה לקרישיות יתר העלולה לגרום לפקקת ורידית, שבץ מוחי ותסחיף ריאתי. אלו אירועים נדירים אך שכיחותם עולה עם עליית רמת האסטרוגן בדם. בגיל מבוגר יותר של האישה וכשיש גורמי סיכון אחרים לקרישיות יתר – הסיכון עולה.

סיכונים בדיקור השחלתי – כיוון שמדובר בפרוצדורה חודרנית יש סיכון נמוך לזיהום, וסיכון נמוך עוד יותר לדימום תוך בטני מסוכן. המעבר משאיבת ביציות בטנית לשאיבת ביציות דרך הנרתיק, סייע במניעת סיבוכים שהיו בשאיבה הבטנית.

תסביב שחלה – גירוי התפתחותם של זקיקים רבים והגדלת השחלות כתוצאה מכך גורמים לאי נוחות ולעתים לכאב. קיים גם סיכון לתסביב שחלתי של אחת השחלות סביב כלי הדם המספקים לה דם, מצב הדורש בדרך כלל ניתוח לפרוסקופי להתרת התסביב.

תמותה – מחקרים שנעשו לגבי הסיכון לתמותה עקב הטיפול הראו שהסיכון נמוך ביותר. לא הוכח קשר בין טיפולי הפריה חוץ גופית לבין תמותה. בישראל בוצעו עשרות אלפי הפריות חוץ גופיות, ומשערים שהיו שניים או שלושה מקרי מוות בעבר. לא דווח על אף מקרה של מוות בגין הטיפול בעשור האחרון^[18].

דרך הטיפול היעילה ביותר בסיכונים היא מניעתם, ולכן החשיבות הרבה במעקב אולטרה-סאונד ובדיקות הדם.

סיכונים ליילוד – יש עדויות סותרות ביחס לקיומם של מומים ניכרים ביילודים בהפריה חוץ גופית לעומת הפריה טבעית. מחקרים מוקדמים לא היו מבוקרים דיים, ושיקפו דיווחי יתר של מומים בצאצאים לאחר הפריה חוץ גופית, ללא השוואה מבוקרת לצאצאים שלא עברו הפריה חוץ גופית^[19]. לאחר מכן נעשו מחקרים יותר מבוקרים, שהראו עלייה קלה בשיעור המומים המולדים לאחר הפריה חוץ גופית. קשה לקבוע אם מדובר בהשפעת הטכנולוגיות שבהן משמשים בתהליך ההפריה או שההבדל נעוץ בעובדה שההשוואה היא בין שתי אוכלוסיות שונות. ייתכן שבאוכלוסיית הזוגות הלא פוריים ישנם יותר גורמי סיכון לבעיות עובריות, וגורמים אלו אינם קשורים לתהליך ההפריה. פירוט המחקרים מובא כאן בהערה^[20].

הריון מרובה עוברים, פגוּת ומשקל לידה נמוך – בהריונות לאחר הפריה חוץ גופית יש יותר לידות מוקדמות, יותר עוברים במשקל לידה נמוך^[21] וכן סיבוכי הריון שונים. כנראה מדובר גם כאן באופי האוכלוסייה הפונה לטיפולי פוריות, שבה ישנם יותר גורמי סיכון לבעיות אלו בהשוואה לאוכלוסייה פורייה^[22]. לידה מוקדמת היא בוודאי חלק מהתופעה של הריונות מרובי עוברים שהם בשכיחות גבוהה יותר לאחר טיפולי פוריות, אולם גם בהריונות יחיד יש שיעור מוגבר של לידה מוקדמת.

 

אחוזי ההצלחה – על פי הסטטיסטיקות המקובלות כיום הסיכוי להצלחת ההפריה במעבדה הוא 85%–90% ממחזורי הטיפול. הסיכוי לקליטת ההריון הוא 20%–25% מכלל מחזורי הטיפול. והסיכוי להצלחת ההריון ולהולדת תינוק^[23] נע בין 15%–18% מכלל מחזורי הטיפול וכשני שלישים מכלל ההריונות שנקלטו^[24]. הנתונים כוללים בתוכם את כלל הגילאים, אך חשוב לציין שככל שהאישה צעירה יותר,  סיכוייה להרות וללדת בהפריה חוץ גופית גדולים יותר^[25].

 

קביעת מספר קדם העוברים להחזרה לרחם – הנושא מורכב, מפני שמחד גיסא יש רצון להעלות את הסיכויים להרות על ידי החזרת יותר קדם עוברים, ומאידך גיסא, בהחזרת מספר רב יותר של קדם עוברים עולה גם שכיחות ההריונות מרובי העוברים, ועמם עולה שכיחות הסיבוכים האמהיים והעובריים. לעתים זוגות מוכנים לקחת את הסיכון, ואף יש זוגות המעוניינים בהריון רב עוברי כפיצוי על הזמן האבוד. הרצון העז להרות משכיח את הסיכונים הניכרים הקשורים בנשיאת יותר מעובר אחד. גם ללחץ הכלכלי יש חשיבות, והוא משפיע על החזרת יותר מקדם עובר אחד. אין לשכוח שמספר העוברים האידיאלי בהריון הוא אחד בלבד. לכן יש נטייה להגביל את מספר קדם העוברים המוחזרים לרחם, כך שלא יהיו יותר משניים, ויש אף מצבים שבהם ההמלצה הרפואית תהיה להחזיר קדם עובר אחד בלבד, מבלי לפגוע פגיעה ניכרת בסיכויי ההצלחה של ההריון.

 

הקפאת ביציות מופרות (קדם עוברים) – במקרים שבהם יש עודף ביציות^[26] מופרות או במקרים שבהם האישה אינה מסוגלת להתחיל הריון מיד אחרי השאיבה, לדוגמה עקב גירוי יתר שחלתי – היפרסטימולציה או מחלה, יקפיאו את קדם העוברים^[27].

היתרון העיקרי בהקפאת ביציות מופרות הוא האפשרות להימנע ממתן הורמונים ומהתערבויות פולשניות חוזרות לאישה להשגת ביציות. אך יש בהקפאת ביציות מופרות יתרונות נוספים: יכולת למצוא את הזמן האופטימלי להחזרת קדם העוברים לרחמה של האישה, יכולת להמשיך את הפוריות גם למי שאיבדו את היכולת להפיק ביציות או תאי זרע, חיסכון במשאבים, ויכולת תכנון המשפחה בצורה אופטימלית. מבחינה הלכתית, מלבד כל היתרונות הללו, יש גם יתרון בעובדה שאין לבעל צורך לתת זרע פעמים נוספות.

בעבר, עם השימוש בשיטת ההקפאה האיטית, היו פחות הריונות לאחר החזרת קדם עוברים מוקפאים בהשוואה לקדם עוברים טריים. כיום משתמשים ברוב המקומות בשיטת הקפאה על ידי זיגוג – ויטריפיקציה (Vitrification) שבה שרידות קדם העוברים גבוהה מאוד ותוצאות ההריונות כמעט שווים בין קדם עוברים מוקפאים לקדם עוברים טריים^[28]. מחקרים הוכיחו שאין הבדל מהותי בין ילדים שנולדו מהפריה רגילה ובין ילדים שנולדו מקדם עוברים מוקפאים.

אפשרויות ההקפאה הן לטווחים ארוכים. יש מספר רב של הריונות מוצלחים לאחר הקפאה בת שנים רבות.

 

שיטות שונות לשיפור ההשרשה – הפער הגדול בין ההצלחות המרובות של ההפריה במעבדה לעומת האחוז הנמוך יחסית של השרשת העוברים והצלחת ההריון גרם במהלך השנים לרופאים לחפש שיטות שונות לשיפור תהליך ההשרשה. רוב השיטות שנמצאו עד היום לא הדביקו פער זה, ועדיין הנעלם רב על הגלוי בנושא זה.

בין השיטות:

• דבק ביולוגי מיוחד העוטף את קדם העוברים המוחזרים ואמור למנוע את פליטתם מהרחם (פיברין – Fibrin sealant). שיטה זו כמעט אינה בשימוש כיום.
• חירור מעטפת הביצית המופרית (Assisted Hatching) כדי להגביר את אפשרות ההשרשה. פעולה הנעשית בדרך כלל בביציות של נשים מבוגרות.
• סקר גנטי טרום השרשתי (PGS – Preimplantation Genetic Screening) כדי לבדוק האם יש בעיה כרומוזומלית או גנטית בקדם העוברים ולכן אינם נקלטים, או שנגרמות הפלות חוזרות^[29].
• המתנה לשלב בלסטוציסטכדי לאתר קדם עוברים טובים יותר^[30].
• חירוץ רירית הרחם (Endometrial Scratching).

פירוט על שיטת ZIFT כפעולה להגדלת סיכויי ההצלחה להיקלטות קדם העובר ברחם יובא להלן.

 

הבשלה חוץ גופית של ביציות – (IVM – In Vitro Maturation)^[31]

הבשלת ביציות במעבדה היא שיטה שמאפשרת שאיבה של ביציות לא בשלות מזקיקים קטנים בשלב התפתחות ראשוני בשחלה והבשלתן במעבדה. השיטה מאפשרת לצמצם את מספר הזריקות לגיוס הזקיקים, ובמקרים מסוימים אף להימנע ממתן זריקה להשראת ביוץ למטופלת, ומתבססת על הבשלת הביציות במעבדה. אחד היתרונות בשיטה זו הוא האפשרות להתבסס על הימצאותם הקבועה של זקיקים בשחלות ללא קשר למחזור החודשי ולשינויים ההורמונליים שעוברת האישה.

הניסיון עד כה בעולם מורה כי אפשר למצוא ביציות גם בזקיקים הזעירים בקוטר 2 מ"מ ומעלה, שנצפים בבדיקת אולטרה-סאונד. בדרך כלל יטופלו נשים שנצפו אצלן בבדיקת אולטרה-סאונד לפחות 20 זקיקים זעירים, מתוך הנחה שיהיה אפשר לשאוב ביציות מתוך כמחצית הזקיקים. זמן ההבשלה במעבדה הוא בין 24 ל-48 שעות. שיעור הביציות המבשילות במעבדה הינו כ-90%, ושיעורי ההפריה עומדים על כ-75%.

מקובל בדרך כלל לבצע מיקרומניפולציה מסוג ICSI^[32] כדי להבטיח הפריה, אם כי לא ברור האם פעולה זו חיונית. שיעור ההריונות נע כיום בין 30%–35%. עד שנת 2010 דווח בספרות על למעלה מ-2500 מחזורי הבשלת ביציות במעבדה, ועל כ-600 לידות של ילדים בריאים.

למעשה, שיעורי ההריון נמוכים יותר לאחר הבשלת ביציות במעבדה מאשר בהפריה חוץ גופית רגילה. על כן ברור ששיטה זו מתאימה רק לקבוצה נבחרת של נשים. קבוצה זו כוללת נשים עם סיכון לגירוי יתר שחלתי, כגון נשים עם שחלות פוליציסטיות; או נשים עם תגובת יתר בטיפול קודם; וכן נשים שאצלן גירוי שחלתי עלול להיות מסוכן מבחינה בריאותית, כגון כשיש להן היסטוריה רפואית של קרישי דם, פקקת או תסחיפים^[33].

קבוצה מיוחדת שהשיטה עשויה להתאים לה כוללת נשים שנזקקות לשימור הפוריות לפני שהן עוברות טיפול נגד סרטן, טיפול שעלול לפגוע בשחלותיהן. אצל נשים כאלו הבשלת הביציות והקפאתן רצויה במיוחד, מאחר שהיא פוטרת אותן מהצורך בגירוי שחלתי, שעלול לעכב את הטיפול במחלתן, וכן נמנעת מהן השפעה אפשרית של הזריקות להבשלת הביציות על מחלת הסרטן. התייחסות נוספת תובא להלן בכרך הרביעי, פרק פז – 'אונקולוגיה – סרטן אצל נשים'.

ייתכן ששיטה זו תתאים לנשים שמתנדבות לתרום ביציות, מאחר שהיא לא חושפת אותן לגירוי שחלתי ולסכנותיו.

לא ברור עדיין אם IVM יועיל לנשים עם תגובה שחלתית נמוכה, שכיום שיעור ההצלחה אצלן נמוך במיוחד.

יתרונות השיטה:

1. אין צורך במתן תרופות להשראת ביוץ, דהיינו זריקות גונדוטרופינים, דבר המוביל לחיסכון כספי ניכר.
2. מאחר שפוסחים על שלב גרימת הביוץ, אין סיכון לגירוי יתר שחלתי, תופעת לוואי נדירה אך חמורה של טיפולי פוריות.
3. הטיפול קצר יותר. חשוב בייחוד כאשר יש לטפל בדחיפות, כגון במקרים של נשים חולות סרטן.
4. פחות תופעות לוואי.
5. אפשר לבצע כמה טיפולים במחזור חודשי אחד.

חסרונות השיטה:

1. נדרשת עבודת מעבדה מאומצת וממושכת יותר לשם הבשלת הביציות. עבודה כזאת יכולה להתבצע רק במעבדה המיומנת בכך.
2. שיעורי ההפריות, ההריונות והלידות נמוכים יותר בהשוואה ל-IVF רגיל.
3. המעקב אחר יילודים שנולדו בארץ לאחר IVM עדיין מצומצם במשכו ובהיקפו.

 

שיטות חלופיות להפריה חוץ גופית

בשלבים הראשונים של טיפולי הפריה חוץ גופית, היו מחזירים את הביציות לחצוצרות עם תאי הזרע מיד עם שאיבתן של הביציות. כך שהפריית הביצית נעשתה במקומה הטבעי. טכניקה זו נקראת GIFT – Gamete Intra Fallopian Transfer.

שיטה ראשונית נוספת בהפריה חוץ גופית הייתה הפריית הביצית מחוץ לגוף, והחזרת קדם העובר לחצוצרה, טכניקה זו נקראת ZIFT – Zygote Intrafallopian Transfer.

שיטה נוספת המחזירה קדם עוברים לחצוצרה נקראת TET – Tubal Embrio Transfer^[34].

שיטות אלו דורשות נוכחות חצוצרה אחת לפחות, אשר מתפקדת באופן טבעי תקין^[35].

 

הפריה חוץ גופית – דיון הלכתי ראשוני

הפריה חוץ גופית קשורה בנושאים הלכתיים רבים הנובעים ממנה ומשפיעים על הדיון ההלכתי בה, להיתר או לאיסור. עקב ריבוי הנושאים ומורכבותם, יעסוק הדיון ההלכתי שלפנינו תחילה בנושאים הלכתיים הנובעים מהפריה חוץ גופית ומשפיעים עליה, כגון יוחסין, פרייה ורבייה והמסתעף מהם. לאחר מכן נעסוק בפעולת ההפריה החוץ גופית עצמה.

 

יוחסין

• מעמדו ההלכתי של מי שנולד מהפריה חוץ גופית הוא כשל כל אדם אחר, והוא מתייחס לאביו ולאמו לכל דבר^[36], כיוון שהיצירה היא טבעית, ורק החיבור הראשוני בין הזרע לביצית נעשה מחוץ לגוף האישה^[37]. דעות נוספות מובאות בהערה^[38].

 

פרייה ורבייה

• בהפריה חוץ גופית מקיימים מצוות פרייה ורבייה^[39], דעות נוספות מובאות בהערה^[40].

 

מילה ופדיון הבן

• תינוק שנולד מהפריה חוץ גופית דינו ככל ולד, ואם נולד בשבת מלים אותו בשבת^[41]. ויש מי שהסתפקו בכך ולדעתם אין למולו ביום השבת אלא יש לדחות את הברית ליום ראשון^[42].
• בכור שנולד כתוצאה מהפריה חוץ גופית, פודים אותו כרגיל ובברכה. אבי הבן חייב בפדיונו, כי הוא נחשב כבנו לכל דבר^[43].
• אם שאבו כמה ביציות באותו זמן, ואחת שהוצאה ראשונה נשמרה בהקפאה, ואילו זו שהוצאה שנייה הופרתה והושתלה ברחם. הבכורה נקבעת לפי מי שנולד ראשון ולא לפי זמן שאיבת הביציות. הטעם כיוון שלעניין בכורה הזמן הקובע הוא רגע הלידה ולא זמן ההפריה^[44].

 

היתר הלכתי לביצוע הפריה חוץ גופית

הפריה חוץ גופית היא התערבות אנושית עצומה במעשה הבריאה, שעשויה להביא ישועה של ממש לזוגות שאלמלא כן יישארו עריריים. מבחינה זו יש בתהליך הזה משום שותפות האדם בבריאה על ידי חידושי הרפואה, כדי להביא חיים לעולם. גם החיים של התינוקות הנולדים, וגם חיים להורים – הזוכים לחבוק את פרי בטנם – שבעזרת הרפואה המודרנית מצליחים לקיים את מצוות פרייה ורבייה, ולממש את כמיהתם הטבעית לילדים. מבחינה זו הפריה חוץ גופית היא פעולה אצילה של הענקת חיים, ויש בה גם מידה עצומה של חסד להורים שמתאפשר להם להביא חיים לעולם.

לעומת זאת, יש פוסקים שהביעו חשש מאיסורים הלכתיים בהפריה חוץ גופית בפרט, ומהתקדמות בלתי מבוקרת של הרפואה בנושאי הפוריות בכלל, שבה עלול הגולם לקום על יוצרו.

נציין בהקשר זה את חשיבותה של מצוות פרייה ורבייה, ואת הדעות השונות בהלכה האם על ידי הפריה חוץ גופית מקיימים או לא מקיימים פרייה ורבייה. יש לפסיקה בנושא זה משמעות רבה ביחס להפריה חוץ גופית. בשורות שלפנינו נביא את הפסיקה ההלכתית ואת הדעות והנימוקים השונים בעד ונגד הפריה חוץ גופית.

 

• רוב רובם של פוסקי דורנו מתירים הפריה חוץ גופית בין איש לאשתו, בתנאי שאין לזוג אפשרות אחרת להיבנות^[45]. תנאי נוסף הוא שיש פיקוח הלכתי והקפדה מלאה שלא יתערבב זרע הבעל בזרע אחר, ושלא יוחזרו בטעות קדם עוברים של זוג אחד לאישה אחרת. עקב הרגישות ההלכתית והאתית בנושא זה, התהליך כולו נעשה בהגבלות ובפיקוח כדי למנוע הידרדרות מוסרית בתחום כה רגיש, חיוני ובעל השלכות עתידיות חשובות ביותר.

נימוקי המתירים: תינוק הנולד בהפריה חוץ גופית מתייחס להוריו לכל דבר. אין ערבוב או תוספות של גורמים אחרים. הפעולה במעבדה של מפגש זרע – ביצית מקבילה ומחקה את התהליך המתרחש באופן טבעי בגוף האישה. לאחר ההפריה מוחזר קדם העובר לרחם האם, והעובר גדל בו ככל עובר אחר. העובדה שההפריה נעשית מחוץ לגוף האישה, אין בה משום שינוי עקרוני לעומת הזרעה מלאכותית, ועל כן אין בתהליך זה כל שינוי מבחינת ההלכה לעומת ההזרעה המלאכותית. לכן, כמו שהתירו הזרעה מלאכותית בין איש לאשתו, כך מותרת ההפריה החוץ גופית בין איש לאשתו.

• לעומת המתירים, יש האוסרים פעולה זאת מסיבות מוסריות וגזרות שונות, אך לא מעיקר הדין^[46]. יש שכתבו שאין בזה הוראה ברורה לא לאסור ולא להתיר, ומכל מקום יש למקילים על מה לסמוך^[47].

נימוקי האוסרים: מבחינה הלכתית הפריה חוץ גופית יותר בעייתית מהזרעה מלאכותית, כי בהזרעה מלאכותית יש הכנסה של זרע לתוך רחם האישה, ולכן גם אם הפעולה לא מצליחה אין להחשיב זאת כהוצאת זרע לבטלה. אבל בהפריה חוץ גופית הזרע מועבר למבחנה, ואם לא הצליחה הפעולה נחשב הדבר כהוצאת זרע לבטלה. בהזרעה מלאכותית הבעיה היא בעיקר בפוריות של הבעל, ויש שיטות שלפיהן לגבי גבר עקר אין איסור הוצאת זרע לבטלה. לעומת זאת, בהפריה חוץ גופית, כשבעיית הפוריות היא של האישה, חל על האיש איסור הוצאת זרע לבטלה. בהזרעה מלאכותית יש דעות שמקיימים מצוות פרייה ורבייה, כיוון שההפריה היא כדרך כל הארץ, ברחם האישה; אך בהפריה חוץ גופית אין מקיימים מצוות פרייה ורבייה, לדעתם, ולפיכך אפילו מצוות 'לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ' לא מקיימים בדרך זו, כשיש כוח שלישי – דהיינו ההתערבות הרפואית – שמעורב ביצירה. כל התהליך, לפי דעה זו, נעשה שלא כדרך כל הארץ, ובדרך זו מתבטל היחס בין הביצית לאישה^[48]. עוד יש מהאוסרים שמעלים באריכות את הבעיות המוסריות הכרוכות בהפריה חוץ גופית, כגון שדרך כזאת תביא לאנדרלמוסיה בעולם, וחשש גדול מפני ערבוב זרע זר, והרס הקדוּשה והייחוס של עם ישראל.

המתירים הפריה חוץ גופית דחו את נימוקי האוסרים מכמה סיבות: אין איסור הוצאת זרע לבטלה כשמטרתו פרייה ורבייה; גם בביאה כדרך כל הארץ נפלט חלק מהזרע והולך לאיבוד, ולמעשה זרעון יחיד מפרה את הביצית, ולכן גם בהפריה חוץ גופית שמטרתה פרייה ורבייה, המציאות מקבילה מבחינה זו ואין זה לבטלה^[49]; בהפריה חוץ גופית מקיימים פרייה ורבייה או לפחות מצוות 'לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ', וגם לפי הדעות שאין מקיימים פרייה ורבייה בתהליך הזה, אין בו משום איסור הוצאת זרע לבטלה; בעניין החששות לעתיד, אמנם יש להתייחס אליהן בכובד ראש, אך יש לנו אפשרות להטיל סייגים ופיקוח למניעת אנדרלמוסיה, ובפרט כיום, לאחר יותר משלושים שנה של טיפולים כאלה, אפשר לראות שהפיקוח והמגבלות הועילו; אין להטיל את הבעיה על הזוג שלפנינו הזקוק לטיפול, ובפרט שאין עליהם איסור, ואין בכוחנו לגזור גזרות; אם נאסור הפריה חוץ גופית אנו עלולים לגרום שאיש זה לא יוכל לקיים פרייה ורבייה, וייתכן מאוד שעצבות ומרירות ישררו בבית הזוג לעולם, או חלילה ייפרדו ונמצאנו הורסים בניין; אם אחת מתכליות הזיווג היא העמדת דורות לעבודת הבורא, יש מקום רב לומר שהוצאת זרע להפרית ביצית אינה הוצאת זרע לבטלה, ואף אם הפעולה לא מצליחה, האדם מצדו פעל כפי יכולתו היחידה לקיום העולם; העובדה שבסופו של דבר הזרע מפרה את הביצית היא העובדה שבגללה אפשר לומר שהפעולה כאילו נעשתה כדרך כל הארץ, ולכן נחשב שקיים פרייה ורבייה והילד מיוחס אחר הוריו; לא ההיתרים ההלכתיים הם היוצרים את הבעיות, אלא הבעיות צצות מאליהן, ובינתיים מוטל על כף המאזניים אושרו של זוג בישראל^[50].

• אין חיוב לעבור הפריה חוץ גופית כדי לקיים את מצוות "פְּרוּ וּרְבוּ" אף בזוג חשוך ילדים.

 

היתר הלכתי לביצוע הפריה חוץ גופית לזוגות שכבר קיימו פרייה ורבייה

• לפי הדעה המתירה הפריה חוץ גופית בשעת הצורך, אפשר להתיר זאת גם אם קיימו כבר פרייה ורבייה, ובני הזוג רוצים עוד ילדים לצורך הגדלת המשפחה^[51]. ויש שהתירו לבצע טיפולי הפריה חוץ גופית גם אם כבר קיימו פרייה ורבייה, רק לשם שלום בית^[52]. ויש אומרים שאם כבר קיימו פרייה ורבייה, אין להם לעבור טיפולי הפריה חוץ גופית להגדלת המשפחה^[53]. ויש שהורו הוראה כללית שבטיפולי פוריות מורכבים, כגון הפריה חוץ גופית, יש גבול למספר הילדים^[54].
• לפי הדעות האוסרות הפריה חוץ גופית כשכבר יש ילדים, יש מי שהתיר בנישואין שניים כדי שיהיו לבני הזוג ילדים משותפים^[55], ויש מי שלא חילק בזה^[56].

 

בדיקות וטיפולים קודם להפריה חוץ גופית

• מבחינה הלכתית ורפואית יש להקדים טיפולים פשוטים והזרעות מלאכותיות לביצוע הפריה חוץ גופית. הסדר הרפואי וההלכתי הרגיל בדרך כלל הוא: הדרכות מתאימות, בדיקות, תרופות וזריקות, טיפולים שונים, לאחר מכן הזרעות מלאכותיות^[57], ורק לאחר מכן הפריה חוץ גופית^[58], וכך יש לנהוג לכתחילה.
• לעתים מגיעים להפריה חוץ גופית עקב 'עקרות בלתי מוסברת'. היתר הלכתי לביצועה מותנה בבירור יסודי בכל שלב. הפריה חוץ גופית מעמיקה את הבירור הרפואי, ולעתים עשויה לאבחן את הסיבות לאי הפוריות. כגון, אם רואים בהפריה חוץ גופית שהזרעונים לא מצליחים לחדור לתוך הביצית, אפשר לבצע הפריה חוץ גופית שבה חלק מהביציות מופרות במיקרומניפולציה (שיטת ICSI) וחלק באופן הרגיל, ומתוך ההשוואה בין שני התהליכים המקבילים, אפשר לעתים לקבל מידע רפואי חיוני היכול לסייע לבני הזוג בפתרון בעייתם.
• אם ההמלצה הרפואית היא חד משמעית לביצוע מיידי של הפריה חוץ גופית, מתוך הנחה מקצועית שברור שטיפולים אחרים לא יעזרו, יש להתיר זאת מבחינה הלכתית לפני ביצוע הטיפולים האחרים. כגון מצב ירוד מאוד של זרע הבעל, כשאפילו הזרעה מלאכותית לא תעזור, או במקרים של חסימה חצוצרתית דו צדדית שהרופאים לא הצליחו לפתוח.
• ברור שבני זוג העומדים לבצע הפריה חוץ גופית צריכים לקבל היתר ספציפי מרב פוסק הבקי למעשה בתהליכי הפוריות. ההיתר יידון על פי כל הנתונים של בני הזוג, הגיל, ההיסטוריה הרפואית וכו'. רק מתוך ראיית המכלול של הנתונים כולם אפשר לשקול כראוי את האפשרות להתיר הפריה חוץ גופית ואת העיתוי המתאים לה.

 

נטילת סיכון בטיפולי פוריות

• אף שיש מידה מסוימת של סיכון לאישה שעוברת שאיבת ביציות והפריה חוץ גופית, ואף על פי שאישה פטורה מפרייה ורבייה, מותר לאישה לבצע את הטיפול. כיוון שמותר לאדם לחבול בעצמו ולהיכנס למידה קלה של סיכון, אם אין לו דרך אחרת ללדת ילדים^[59]. יתרה מזו, מצאנו שגם לצורך פרנסה מותר לאדם להיכנס למידה מסוימת של סיכון^[60].
• אין למנוע מאישה מבוגרת לעבור טיפולי פוריות אך ורק עקב גילה המבוגר, למרות החששות והסיכונים שיש בגילאים המבוגרים יותר מאשר בגילאים צעירים. כמובן, הדבר אפשרי אך ורק אם יש אישור רפואי שטיפולים כאלה אינם מסוכנים לאישה זאת. יש בכך קיום מצווה, והגיל המבוגר אינו סיבה להיפטר מהמצווה, במיוחד בימינו כשתוחלת החיים עלתה^[61]. ויש מי שכתב שיש להסביר לבני הזוג את הבעייתיות בהולדת ילדים בגיל מבוגר. אם בני הזוג רוצים להוליד ילד למרות זאת, יש לסייע בידם^[62]. ויש מי שהורה שהדבר תלוי בבדיקת מצבם של ההורים, האם יש להם מסוגלות הורית^[63].
• אישה מבוגרת שכבר ילדה בנים ובנות, ועמדה מלדת, ורוצה לבצע טיפול הפריה חוץ גופית כדי להגדיל את משפחתה, מותר לה להזדקק לטיפולי פוריות, ובלבד שהיא מודעת לכך שהטיפולים בגילה נחשבים יותר מסוכנים, אך אין מדובר בחשש סכנת נפשות^[64].

 

אופנים שונים לנתינת הזרע ולהקפאת זרע מראש

• תיאור ההתלבטות – נתינת זרע בעזרת 'קונדום הלכתי' אפשרית, בדרך כלל, רק לפני שאיבת הביציות, מפני שהאישה לא מסוגלת לקיים יחסי אישות מיד אחרי השאיבה.

לעתים עלולה להתעורר שאלה הלכתית במקרה שיש בו ספק אם בכלל יהיה ביוץ, ואם תהיינה ביציות שאפשר לשאוב – האם לתת מראש זרע על ידי 'קונדום הלכתי', או להמתין ולראות האם בכלל יש ביציות, ולתת אז את הזרע בידיים, מפני שאין אפשרות לתתו על ידי 'קונדום הלכתי'?

• ההוראה ההלכתית במקרה כזה היא, שעדיף לתת מראש זרע על ידי 'קונדום הלכתי', ואם לא תהיינה ביציות, אפשר להקפיא את הזרע לשימוש עתידי.
• הדרכה זו עשויה להשתנות אם איכות הזרע וכמותו אינם מספקים, או כשיש חשש לירידה בסיכויי הטיפול עקב הקפאת הזרע. לכן יש לברר את הנתונים עם הרופאים, ועם הנתונים לפנות להדרכה הלכתית מתאימה.
• כדאי להקפיא מראש זרע לפני ביצוע הפריה חוץ גופית, מכמה סיבות:
• נתינת זרע ביום הטיפול עצמו, בבוקר לפני שאיבת הביציות, עלולה להיות בעייתית עקב המתח של בני הזוג לקראת הטיפול. אי יכולת לתת זרע באותו בוקר, מכל סיבה שהיא, משמעותה כישלון מחזור הטיפול כולו, על כלל משמעויותיו.
• לעתים מתברר לאחר נתינת הזרע באותו בוקר, שאיכותו אינה טובה מספיק, או שעקב תקלה בני הזוג לא הצליחו להביא כמות מתאימה. במצב כזה בני הזוג ימצאו את עצמם נדרשים לקיים שוב יחסי אישות לצורך מתן זרע לאחר שאיבת הביציות, כשהאישה עדיין מדממת מחמת התהליך. אף על פי שדימום כתוצאה משאיבת ביציות אינו אוסר, מסתבר שהאישה לא תהיה מסוגלת לקיים יחסי אישות. גם הבעל לא תמיד יהיה מסוגל לתת מנת זרע נוספת, אפילו אם יתירו לו לתת זרע בידיים.
• לעתים הזריקות גורמות להקדמת הביוץ ואז הוא מתקיים לפני הטבילה, כשבני הזוג עדיין אסורים ולא יכולים לקיים יחסי אישות לצורך נתינת הזרע. אמנם תכנון נכון בשיתוף הרופא יכול לצמצם את הסיכון לכך.
• לעתים ייתכן שהאישה תראה דם האוסר אותה תוך כדי ההכנות להפריה החוץ גופית, וממילא בני הזוג לא יוכלו לקיים יחסי אישות לפני השאיבה.

מכל הסיבות הללו, ראוי ורצוי שיהיה זרע קפוא מוכן עוד לפני תחילת ביצוע הפריה חוץ גופית. כיוון שזרע קפוא נשמר לתקופות ארוכות, הקפאת זרע מראש עשויה לשמש את בני הזוג בכל מחזורי הטיפול שהם עתידים לעבור^[65].

 

טהרה – שאיבת הביציות 

• שאיבת ביציות לא אוסרת את האישה כיוון שהשאיבה היא מהשחלות. אפשר לשאוב את הביציות דרך דופן הבטן, אך בדרך כלל השאיבה היא דרך הנרתיק, המחט לא נכנסת מהנרתיק לרחם, אלא מופנית ימינה או שמאלה בתוך גוף האישה לכיוון השחלות. בכל מקרה, אין מעבר של המחט בתוך הרחם, ואין פתיחה אוסרת של צוואר הרחם, ולכן אין סיבה לאסור את האישה.
• הדקירה של המחט בדפנות הנרתיק ובשחלה גורמת בדרך כלל לדימום קל מאוד, אולם דם זה נחשב מבחינה הלכתית לדם פצע שאינו אוסר את האישה, ומלבד זאת מדובר בדם שאינו מהרחם ולכן אינו אוסר^[66].

 

טהרה – החזרת קדם עוברים (Embryo Transfer)

• החזרת קדם עוברים לרחם לא אוסרת את האישה. אמנם החזרת קדם עוברים היא לתוך חלל הרחם, אך כיוון שההחזרה היא על ידי צינורית דקה^[67], המוגדרת מבחינה הלכתית כ'קנה דק שבדקים', שלא אמורה לגרום לפתיחה של צוואר הרחם מעבר למידה האוסרת את האישה לבעלה, אפשר לומר בפשטות שהחזרת קדם עוברים לא אוסרת את האישה^[68].
• אם נגרם דימום קל לאחר החזרת קדם העוברים, הוא נגרם, בדרך כלל, מחמת חיכוך או שפשוף של עזרים רפואיים כגון צינורית ההחזרה בצוואר הרחם או אפילו בדפנות הרחם עצמו, ודימום כזה לא אוסר כיוון שהוא נחשב לדם מכה^[69].

 

הפריה חוץ גופית לפני טבילה

• במקרה הצורך מותר לבעל להזריק זריקות הנדרשות לטיפולי פוריות לאשתו נִדה.
• מותר לשאוב ביציות לפני טבילה. הסבר: אין בעיה בשאיבת הביציות אלא רק בנתינת הזרע לפני טבילה לצורך ביצוע ההפריה החוץ גופית.
• לכתחילה יש לכוון את החזרת קדם העובריםלרחם לאחר טבילתה של האישה^[70]. אך אם הדבר אינו מתאפשר, מותר בשעת הדחק להחזיר את קדם העוברים גם לפני הטבילה.
• מותר לבצע שאיבת ביציותבזמן פרישה סמוך לווסת.

 

הפריה חוץ גופית בשבת וביום טוב^[71]

• טיפולי הפריה חוץ גופית בשבת והמסתעף מהם, כגון: בדיקות דם, מעקב ביוץ, שאיבת ביציות, החזרת קדם עוברים, כרוכים לעתים תכופות באיסורי שבת רבים, וחלקם אסורים מן התורה.
• מלבד העובדה שטיפולי הפריה חוץ גופית והמסתעף מהם כרוכים בדרך כלל באיסורי שבת, אין היתר לבצע טיפולים כאלה בשבת^[72], מאחר שאפשר לתכנן מראש את זמני הטיפולים, ויש לתכנן את מחזור הטיפולים כך שלא יצריך חילול שבת. מבחינה רפואית יש כיום אפשרויות לדכא דיכוי זמני את הביוץ הטבעי של האישה ולשלוט בו ולכוון בעזרת תרופות את הטיפול לימים הרצויים^[73]. זריקת הגונדוטרופין ניתנת בדיוק 35 שעות לפני שאיבת הביציות. לפיכך אין ליטלה ביום חמישי בערב, היות שפעולה כזאת תצריך טיפול בשבת. כמו כן יש להימנע מליטלה 35 שעות לפני חג. אמנם ייתכנו מקרים נדירים יחסית, שבהם אי אפשר לשלוט על יום הביוץ. ויש מי שהורו שאף על פי שצריך להשתדל שכל הטיפול יהיה בחול ולא בשבת, אם הדבר לא מתאפשר בשום אופן, יש מקום להקל ולבצע את הטיפולים על ידי גוי^[74].

בדיקת קדם עוברים 

יש חשיבות רבה לבדיקת הביציות למחרת ניסיון ההפריה, כדי לראות אם חדר זרעון יחיד לתוך הביצית. במקרה שבו חדר יותר מזרעון אחד לתוך הביצית, העובר אינו תקין ואין להחזירו לאישה. אי אפשר לבדוק זאת אחרי יומיים, אלא רק למחרת ניסיון ההפריה. לכן אם ההפריה הייתה ביום שישי, החשיבות לבדיקת הביציות היא בשבת דווקא. כמו כן יש מקום להעביר את הביצית המופרית לתמיסה אחרת כדי לנתק אותה משאר הזרעונים. כיום עם הכנסת מכשיר האמבריוסקופ (EmbryoScope) המציאות השתנתה והתייחסות גם אליה תובא בהמשך.

• בדיקת קדם עוברים בשבת עלולה להיות כרוכה בדרך כלל באיסורים שונים^[75], לכן אין לבצע בדיקה כזאת בשבת.

במקרים שיש צורך מיוחד לבדיקת הביציות המופרות, יש להתיר לבצע בדיקה בשבת על ידי גוי או בגרמא, בתנאי שמבררים מראש שלא ייגרם חילול שבת באיסורי תורה^[76]. בדיקת הביציות המופרות חשובה במיוחד בשני מקרים: כאשר בעבר הייתה חדירה של שני זרעונים לביציות אצל בני הזוג או במקרה של עקרות על רקע בלתי מוסבר. במקרים כאלה, העיקרון הוא שיש להסדיר מראש את שהייתה של המפקחת באזור כדי לאפשר את בדיקת הביציות. ואולם בדרך כלל הדבר אינו מעשי^[77].

לאחרונה נכנס לשימוש בכמה מעבדות בארץ מכשיר האמבריוסקופ (EmbryoScope)^[78] המאפשר צילום רציף של קדם העוברים כדי לברור מתוכם את קדם העוברים המוצלחים ביותר. מכשיר כזה יכול לחסוך את הצורך בבדיקת קדם עוברים ידנית בשבת^[79], וממילא לאפשר שאיבת ביציות והפרייתן גם ביום שישי ובדיקתן בשבת ללא צורך בחילול שבת.

החזרת קדם עוברים

• ככלל, עקב החשש הכמעט ודאִי שייגרם חילול שבת בהחזרת קדם עוברים, אין להחזיר את הביציות המופרות לרחם בשבת או ביום טוב על ידי יהודים^[80]. יש לציין שמבחינה רפואית אפשר, בדרך כלל, להחזיר ביציות מופרות ביום השני או השלישי, או להחזיר בלסטוציסטביום החמישי, והרופאים יכולים לנסות ולתמרן את החזרת הביציות המופרות לימות החול. וראה עוד בהלכה הבאה.
• אם יש צורך גדול בהחזרת קדם עוברים דווקא בשבת, ואין אפשרות להמתין ליום חול, כגון במקרה של חשש לאיבוד קדם העוברים שמא לא יחזיקו מעמד, או במקרה של אישה מבוגרת שקשה להשיג ממנה ביציות או כשיש בעיית זרע כגון זרע מועט או שנזקקו לדיקור באשכים כדי להשיג זרע, ויש חשש שמא בני הזוג לא יצליחו להשיג שוב עוברים, אפשר להחזיר את קדם העוברים בשבת על ידי גויאו על ידי מכשירי גרמא, כך שלא ייעשו איסורי תורה אלא רק איסורי דרבנן^[81]. אם נעזרים בהיתר דלעיל, יש להסדיר מראש את שהייתה של המפקחת באזור כדי לאפשר את החזרת קדם העוברים.

ההסדר הנ"ל נכון מבחינה הלכתית, אך למעשה קשה מאוד לשלב את השילוב המורכב של עבודת גוי או שימוש במכשיר גרמא בשבת עם התיאום של עבודת המפקחת בשבת. תיאום כזה והחשש מפני חילולי שבת נלווים הופכים את האפשרות של החזרת קדם עוברים בשבת למסובכת מאוד וכמעט בלתי מעשית.

הערות כלליות לגבי שבת

• כשגוי מבצע מלאכות בשבת לצורך טיפולי הפוריות, יש מי שהסתפק לגבי איסור מסייע, אך נראה שבמקום צורך גדול יש לסמוך על הדעה המקלה שאין האישה נחשבת כמסייע^[82].
• כשמתירים פעולות על ידי גוי, יש לוודא מראש שלא ייגרם חילול שבת של יהודים כתוצאה מההיתר של שעת הדחק לטפל בשבת. כגון הגעת עובדי מעבדה ברכב בשבת, הדלקת אורות במעבדה וכו'. פעולות כאלה אפשר להתיר על ידי גוי.
• גם בני זוג שהתירו להם בשעת דחק גדולה טיפול פוריות בשבת על ידי גוי, אין להתיר להם נסיעה בשבת או חילול שבת אחר לצורך כך^[83]. לכן הם צריכים להיות במרחק הליכה מהמרכז הרפואי. וכך הדין גם לגבי פיקוח הלכתי על ההליך, שאין לחלל שבת לצרכו, ולכן יש להיערך אליו מראש כראוי. אם אין סידור לפיקוח הלכתי, אין אפשרות לבצע טיפול כזה בשבת, וגם לא בימות החול. ויש שהתירו בשעת הדחק נסיעה לבית החולים בשבת על ידי גוי לצורך ביצוע טיפולי פוריות, ובתנאי שכל הפעולות האסורות, כגון פתיחת הדלתות, תתבצענה רק על ידי גוי^[84].
• מלבד השאלות ההלכתיות הנקודתיות לגבי חילול שבת לצורך טיפולי פוריות בשבת, יש גם שיקול דעת ציבורי שאין לשתף פעולה עם חילול שבת של יהודים. לכן, אף אם יש מצבים שבהם כבר חיללו שבת לצורך אחרים, כגון אם כבר הדליקו אורות או מכשירים בשבת לבדיקת קדם עוברים אחרים, אין להיעזר בכך^[85].
• לעומת זאת, מובן מאליו שאם יש חשש סכנה לאישה, כגון גירוי יתר שחלתי, מותר וחובה לנסוע בשבת לבית החולים ולחלל שבת לצורך טיפול ככל שיידרש.

יום טוב

• דין טיפולי הפריה חוץ גופית ביום טוב שווה לדינם בשבת. ויש מי שכתב שלגבי יום טוב יש יותר מקום להתיר מלאכות מאשר בשבת, מכיוון שביום טוב הותרו מלאכות מסוימות לצורך אוכל נפש, ומתוך שהותרה מלאכה לצורך הותרה גם שלא לצורך אוכל נפש אלא לצרכים אחרים. אף על פי כן, למעשה התיר לבצע את כל הפעולות הנחוצות רק בבית חולים של גויים ורק על ידי גוי^[86].

הצלת ביציות מופרות בשבת וביום טוב

• אפילו לפי השיטות שמחללים שבת להצלת עובר, אין לחלל שבת כדי להציל ביציות מופרות^[87], אפילו באיסור דרבנן, אפילו אם האישה תצטרך לעבור את כל תהליך ההכנה מחדש, כולל טיפול תרופתי וזריקות שעלולות לגרום לסיבוכים, ואפילו לחשש סכנת נפשות^[88]. הטעם – ההיתר לחלל שבת על עוברים הוא משום הכלל 'חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה', ורוב הוולדות הם בני קיימא, ורק מיעוט מפילות. אבל קדם העוברים שבמבחנה אינם כלולים ברוב שיהיו בני קיימא, שהרי רוב קדם העוברים אינם מתפתחים לאדם. ועוד, אפילו אם רוב קדם העוברים היו מתפתחים להיות אדם, אין על קדם עובר במבחנה דין עובר כלל, ופיקוח נפש מתיר חילול שבת רק להצלת עובר או מי שכבר נולד. וראה עוד בהלכה הבאה.
• אמירה לגוי לצורך הצלת ביציות מופרות מותרת אפילו באיסורי תורה^[89].
• כבר נכתב לעיל, שאם כתוצאה מטיפולי הפוריות התפתח גירוי יתר שחלתישעלול לסכן את האישה, מובן שמותר וחובה לחלל עליה את השבת גם באיסורי תורה, גם אם הטיפול כולל דיקור השחלה ושאיבת ביציות. אך אין לבצע פעולות אסורות נוספות בשבת כדי להפרות את הביציות בשבת או לשומרן, אם פעולות אלו כרוכות בחילול שבת, גם אם הביציות עלולות ללכת לאיבוד עקב כך^[90].
• אם חיללו שבת לצורך שאיבת ביציות או הפרייתן, יש מי שאסר להשתמש בהן כדין מעשה שבת^[91]. ויש מי שהורה שמעיקר הדין מותר להשתמש בהן, כגון אם שאבו ביציות בשבת באיסור, מותר במוצאי השבת לתרום את הביציות העודפות לאישה אחרת^[92]. אך למעשה, לכל הדעות אין להתיר זאת, כיוון שמבחינה ציבורית היתר כזה עלול להראות כהסכמה לאחר מעשה לחילול השבת ויגרום לחילולי שבת נוספים^[93].

 

הפריה חוץ גופית בתעניות

• מותר לבצע טיפולי פוריות לפני תשעה באב, וכל שכן בשאר הצומות, למרות שייתכן שתצטרך לאכול בצום^[94].
• למרות האמור לעיל, בערב יום הכיפוריםאי אפשר להתיר התחלת טיפולים אם הדבר עלול לגרום לכך שתצטרך לאכול ביום הכיפורים, מפני שמצוות עינוי יום הכיפורים מתחילה בערב יום הכיפורים בחובה לאכול. לכן יש הבדל בין ערב שבת לערב יום הכיפורים. בערב שבת מותר להתחיל פעולת היתר על אף שפעולה זו עלולה לגרום חילול שבת, אבל בערב יום הכיפורים אסור^[95].
• לאישה המטופלת בכדורים או בזריקות לשם טיפולי פוריות בכלל, עצם הטיפול אינו סיבה להימנע מהצום. אך כאשר יש אצלה חשש לגירוי יתר שחלתי, צריכה לשתות ביום הכיפורים לשיעורים^[96].
• אין להימנע מלבצע הפריה חוץ גופית בימי בין המצרים ואפילו בתשעת הימים ובצומות.

 

מעמד הביציות המופרות (קדם עוברים)

כתוצאה מהטיפולים הרבים הנערכים כיום במדינת ישראל מצטברות במשך הזמן ביציות רבות במעבדות, לעתים למשך שנים ארוכות. המערכת הרפואית וגם הזוגות עומדים בפני שאלה – מה לעשות בביציות המופרות? מחד גיסא, כל ביצית כזאת היא פוטנציאל לאדם שלם, והשגת כל ביצית לוותה במאמצים עצומים, אך מאידך גיסא, העברת ביצית כזאת ותרומתה לזוג אחר מלווה בתחושות נפשיות מורכבות. להלן תובא ההתייחסות ההלכתית למעמד הביציות המופרות. יש לציין שעל פי הוראת משרד הבריאות (י"ט באדר א' תשס"ח – 25.2.2008), ביציות מופרות המוקפאות למעלה מחמש שנים, שלגביהן לא נתקבלה הוראה מבעליהן על המשך ההקפאה (בתשלום), יושמדו^[97].

• מעיקר הדין איסור הפלה הוא רק בעובר שנקלט ברחם אמו, לפיכך יש אפשרות להשמיד ביציות מופרות טרם השרשתן, אם ברור למעלה מכל ספק שלא יהיה בהן צורך עתידי^[98], ומותר גם להשתמש בהן לצורך מחקר, בפיקוח הלכתי מתאים^[99]. יתרה מזאת, יש מי שכתב, שאם נותרו ביציות מופרות מוקפאות לזוג שהתגרש או כשאחד מבני הזוג נפטר, יש להשמידן כדי למנוע תקלות, ואין בכך כל איסור, לא של זרע לבטלה ולא של הריגה, כיוון שאין לקדם עוברים מוקפאים שום גדר הלכתי כל עוד לא הושתלו ברחם^[100]. אמנם יש הסבורים שדין זה נכון דווקא ביחס לביציות מופרות עודפות, שלא נבחרו להשתלה, ושלעולם לא ישמשו להשתלה ברחם אישה. אבל ביציות מופרות שנותרו ואמורות להיות מושתלות ברחם האם – אסור להשמידן, ואין הבדל בזה בין יהודים וגויים^[101].
• ביציות הנותרות במהלך טיפולי הפוריות, רצוי להפרותן ולהקפיאן לשימוש עתידי של בני הזוג. אם אין אפשרות להפרותן יש להקפיאן כמות שהן, גם ללא הפריה. אם אין אפשרות להקפיאן ללא הפריה, או שלא תהיה כל דרך להשתמש בביציות בעתיד, מותר להשמידן בפיקוח הלכתי מתאים, כיוון שלדעת רוב הפוסקים אין איסור השחתה בביציות^[102].
• בני זוג שהקפיאו ביציות מופרות ולאחר מכן נפתרה בעיית הפוריות שלהם, והם יכולים להרות כדרך כל הארץ, ברור שעדיף שיהרו כדרך כל הארץ מאשר שיהרו על ידי החזרת הביציות המופרות. אך ליתר ביטחון אפשר וכדאי לשמור את הביציות המופרות עד לזמן שבו יצליחו בני הזוג להיפקד כדרך כל הארץ, ועדיף לשמרן כל זמן שהאישה יכולה להרות וללדת.
• בתוך מערכת השיקולים של בני הזוג בשאלה האם לשמור או לא לשמור את הביציות המופרות, יש להביא בחשבון שאיננו יכולים לדעת את תהפוכות החיים, ומה ירצו בני הזוג בעוד כמה שנים. לכן כדאי תמיד לשמור את כל האפשרויות לפוריות, דהיינו לשמור על הביציות המופרות, בפיקוח הלכתי מתאים, גם אם צריך לשלם על כך^[103].
• בעל ואישה שהחלו בתהליכי הפריה חוץ גופית, ובשלב שאחרי ההפריה ולפני ההחזרה לרחם האישה הסתכסכו או התגרשו, וכעת הבעל מסרב להסכים להשתיל את קדם העוברים ברחמה של אשתו לשעבר – אין להשתיל ברחמה של אישה ביצית שהופרתה מזרע בעלה כנגד רצונו^[104], ואף אין להמליץ לבעל שיסכים לכך מטעמי חסד וחמלה כלפי האישה, ואפילו אם האישה מתחייבת לפרנס את הילד מבלי לדרוש דמי מזונות מהאב^[105]. ויש הסבורים, שאי אפשר לפרק את השותפות בביצית המופרית בין הבעל לאשתו עד הלידה^[106], ומפני שלביצית המופרית יש מעמד עצמאי שאיננו ברשות אחרים, אין להשמידה כאשר צד אחד איננו מעוניין בהמשך התפתחותה לוולד בר קיימא. לפיכך, אם אחד ההורים מתנגד להמשך התפתחות הביצית לעובר ולוולד, אין לשעות לו, ויש להמשיך את התהליך^[107].

 

ביציות עודפות למחקר

• יש מי שכתב, שאם אמנם ברור שבני הזוג בעלי הביציות המופרות לא יוכלו בשום אופן להשתמש בהן, עדיף למוסרן למחקר מאשר להשמידן, ויש לבקש את רשותם של בני הזוג לעשות כן^[108]. כמובן, יש לעשות זאת בפיקוח הלכתי מלא עד לסיום המחקר והשמדת הביציות.

 

הקפאת ביציות מופרות

• גם בהקפאת ביציות מופרות יש צורך בפיקוח הלכתי מלא כדי לוודא שהביציות המופרות שיוחזרו לאישה הן ביציותיה שלה שהופרו בזרעו של בעלה.

 

ייבום על ידי הפריה חוץ גופית

• אי אפשר לקיים מצוות ייבום על ידי הפריה חוץ גופית, מפני שמצוות ייבום תלויה במעשה ביאה ממש ולא בהולדת ילדים.

 

 

---

 

[1] במהלך הכתיבה נשתמש בביטויים 'ביצית מופרית' או 'קדם עובר' כמונחים מקבילים.

[2] כדי למנוע ביוץ ספונטני ויציאת הביציות מהזקיקים לפני שאיבתן המבוקרת, מוסיפים לאישה תרופה לעיכוב הביוץ.

ככלל, יש שתי שיטות רפואיות עיקריות לטיפול התרופתי קודם לשאיבת הביציות. בפרוטוקול הארוך נותנים לאישה הורמונים לדיכוי הביוץ (כגון דקפפטיל – Decapeptyl, סינרל – Synarel ומקביליהם) ורק לאחר מכן מתחילים טיפול תרופתי להגדלת מספר הזקיקים. בפרוטוקול הקצר מתחילים מיד טיפול תרופתי להגדלת מספר הזקיקים ותוך כדי כך משלבים הורמונים לוויסות רמת ההורמונים וצמיחה מבוקרת של הזקיקים (כגון צטרוטייד – Cetrotide, אורגלוטרן –  Orgalutran ומקביליהם).

בתשובה לשאלת הרב מנחם בורשטין, אישר ד"ר יעקב רבינזון, שייתכן מצב של אישה הנמצאת על גבול הפוריות עם רזרבה שחלתית ירודה, ובו מתן דקפפטיל עלול לזרז את סיום שלב הפוריות ואת המעבר לבלות (מנופאוזה).

[3] דהיינו ברירת הזרעונים הטובים וניקוי הזרע מזיהומים אפשריים.

[4] מיקרומניפולציה (Micromanipulation) היא שם כללי לפעולה מעבדתית שמבוצעת תחת מיקרוסקופ.

[5] חדירה כזאת בדרך כלל לא תתרחש, כי הביצית נאטמת לאחר חדירת הזרעון הראשון. ואולם, אם בכל זאת מתרחשת הפריה על ידי יותר מזרעון אחד, היא תגרום להתפתחות בלתי תקינה של הביצית המופרית.

אפשר לזהות הפריה תקינה או בלתי תקינה רק למחרת ההפריה. לעובדה זו יש השלכות להפריה חוץ גופית המתבצעת ביום שישי, שיש צורך לבדקה בשבת. התייחסות להפריה חוץ גופית בשבת תובא להלן בהמשך הפרק.

[6] על ידי בחירת זרעון אחד תקין מתוך מכלול הזרעונים הלקויים.

[7] ויש הכותבים IMSSI.

[8] ההגדלה במיקרוסקופ האמור כאן היא פי ששת אלפים (6,000).

הערת האמבריולוג אהרן פרץ – יש להבדיל בין הגדלה אופטית לדיגיטלית. בהגדלה אופטית אין אפשרות להגדלה יותר גדולה מפי 1,500. ברוב המקרים ההגדלה היא פי 1,000. הגדלה דיגיטלית יכולה להגיע עד פי 16,000 ויותר, אך למעשה איכות הראייה תלויה בעיקר בהגדלה האופטית.

תשובת פרופ' בנימין ברטוב – גם הגדלה דיגיטלית נותנת כיום רזולוציה גבוהה יותר ומאפשרת לגלות פגמים בצורה טובה יותר.

[9] בעבודה שהוצגה בכנס האגודה הישראלית לחקר הפוריות (איל"ה) בשנת 2012 על ידי המרכז הרפואי הדסה עין כרם, נבדקו תוצאותיהם של 76 טיפולי הפריה חוץ גופית שבוצעו בשילוב של IMSI בין השנים 2004–2011. נמצא שבמקרים של כישלונות חוזרים בטיפולי הפריה חוץ גופית, השימוש בשיטה זו העלה את סיכויי ההצלחה. באותו כנס הציג המרכז הרפואי הלל יפה, תוצאות דומות ב-38 מקרים כאלה שבוצעו בין השנים 2007–2011. תקצירי העבודות מובאים בספר התקצירים של הכנס השנתי של האגודה הישראלית לחקר הפוריות (איל"ה) לשנת 2012 (O35–O36).

[10] הוריות רפואיות מעודכנות לקראת אישור, מופיעות בטיוטת נייר העמדה של האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה, 209 – הפריה חוץ גופית.

[11] על פי טיוטת נייר העמדה הנ"ל של האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה, לאחר שלושה ניסיונות לפחות של הזרעה מלאכותית המשולבת בטיפול תרופתי של גונדוטרופינים. הסבר הובא לעיל, פרק מה – 'טיפול תרופתי לאי פוריות', עמ' @.

[12] על פי טיוטת נייר העמדה הנ"ל של האיגוד הישראלי למיילדות וגינקולוגיה אפשר להציע לנשים מעל גיל 39 טיפול הפריה חוץ גופית כטיפול ראשוני.

[13] הערת ד"ר חגית דאום – אם לא זוהה הגן הבעייתי אין ודאות שמדובר במחלה שתפגע רק בבנים. מחלה שפוגעת רק בבנות היא נדירה. אמנם אפשר להציע לזוגות עם ילד הסובל מאוטיזם ללא אבחנה גנטית, לבצע ברירת עוברים ממין נקבה על פי הספרות המוכיחה כי שכיחות אוטיזם נמוכה בבנות בצורה ניכרת, אך עדיין אין כאן ודאות, כיוון שיש מציאות של בנות עם אוטיזם.

[14] מצב רפואי נוסף, נדיר יחסית, שבו יש מקום להפריה חוץ גופית אצל זוג נשוי הוא כאשר יש לאישה רמות גבוהות של נוגדנים לתאי הזרע. במקרים כאלה אפשר להפרות את הביציות מחוץ לגוף האישה, ולאחר מכן להשתיל את הביציות המופרות ברחמה.

[15] על פי נתונים חלקיים ממסד הנתונים הלאומי למחזורי טיפול בהפריה חוץ גופית, המעודכנים ל-11/2014 וכוללים כ-6,000 מחזורי טיפול, נמצא שהסיבות הן כדלהלן:

14% מכלל המקרים הם עקב בעיות מכניות אצל האישה; 15% – בעיות הורמונליות אצל האישה; 42% – בעיות בפוריות הגבר; השאר – מקרים בלתי מוסברים ואחרים.

[16] הסקירה המדעית על סיכונים לאישה וליילוד מחמת טיפולי הפריה חוץ גופית לקוחה ממאמרו של פרופ' אברהם שטיינברג, 'בחירת מין העובר', ספר אסיא יג, עמ' 294–297 (אסיא עז-עח, טבת תשס"ו, עמ' 77–80). גם המחקרים והמקורות הלועזיים נלקחו ממאמרו.

[17] N Engl J Med 353:1, 2005.

[18] פרופ' אברהם שטיינברג, שם, עמ' 295. המאמר התפרסם בשנת 2006.

עדכון – בשנת תשע"ד (15.5.2014) נפטרה אישה בת 41 לאחר שעברה הפריה חוץ גופית, כתוצאה מתסחיף ריאתי.

[19] N Engl J Med 346:769, 2002

[20] במחקרים נמצאו הממצאים הבאים: במחקר אחד (N Engl J Med 346:725, 2002) נמצא שיעור מומים משמעותיים בהריון טבעי בגובה של 4.2% לעומת 8.6%–9% בהריון לאחר הפריה חוץ גופית, דהיינו פי שניים יותר מומים בלידות אחרי הפריה חוץ גופית בהשוואה להריון טבעי. יש לציין כי הנשים בקבוצת המחקר (היינו אלו שהרו וילדו בהפריה חוץ גופית) היו מבוגרות ב-4–6 שנים בממוצע מהנשים בקבוצת הבקרה (היינו אלו שהרו וילדו בדרך טבעית), היו בהן אחוזים גבוהים יותר של נשים לבנות ונשואות, והיה ניטור יתר של מומים בקבוצת המחקר. לפיכך לא מדובר בקבוצות זהות מבחינות חשובות להשוואה. בכל מקרה, אף כי מבחינה סטטיסטית מדובר בשיעור גבוה יותר של מומים, עדיין במספרים מוחלטים מדובר באחוזים מעטים מאוד.

במחקר אחר (Hum Report 17:2089, 2002) נמצא ששיעור המומים המשמעותיים בקבוצת הנשים שעברו הפריה חוץ גופית היה 3.2% לעומת 2.7% בקבוצת הביקורת של נשים שהרו וילדו בדרך טבעית. דהיינו, לא היה הבדל של ממש בסטטיסטיקה בין שתי הקבוצות. במחקר זה היה דמיון גדול יותר בין קבוצת המחקר לקבוצת הביקורת, לא היה ניטור יתר של צאצאים שנולדו בהפריה חוץ גופית, והמדגם היה גדול יותר.

על פי מאמרו של ד"ר ברוך פלדמן (מנהל יחידת ה-PGD המולקולרי במכון הגנטי של המרכז הרפואי שיבא – תל השומר, 'מומים מולדים אחרי הפריה חוץ גופית – סיכונים והשלכות על אבחון טרום לידתי ועל רפואת העובר', Israeli journal of Ob/Gyne, גיליון 71, ספטמבר 2010) – רוב התצפיות מלמדות כי שכיחותם של כל המומים המולדים כקבוצה וגם שכיחות מומים מולדים מסוימים (לב, שלד ומערכת העצבים) אינה תלויה בשיטת ההפריה (ICSI או הפריה רגילה) שבעזרתה הושג ההריון. יוצאי דופן מבחינה זו הם מומים של מערכת המין ודרכי השתן, במיוחד היפוספדיאס בזכרים: אלה קשורים קשר מובהק להפריה באמצעות  ICSI. לעומת זאת, במחקר אחר שבדק 308,974 לידות, מתוכן 6,163 לאחר הפריה חוץ גופית, נמצא שיעור גבוה ניכר של מומים מולדים לאחר ICSI ביחס להפריה חוץ גופית רגילה: 9.9% ב-ICSI לעומת 7.2% בהפריה חוץ גופית רגילה לעומת 5.8% בכלל הלידות, ראה:

Michael J. Davies, Vivienne M. Moore, Kristyn J. Willson, Phillipa Van Essen, Kevin Priest, Heather Scott, Eric A. Haan, Annabelle Chan, 'Reproductive Technologies and the Risk of Birth Defects'. N Engl J Med  2012; 366:1803-1813.

[21] במחקר שבדק את שיעור התינוקות שנולדו במשקל נמוך לאחר הריון מרובה עוברים, לא נמצא הבדל בין אלו שנולדו בהפריה חוץ גופית, לבין אלו שנולדו לאחר הריון מרובה עוברים טבעי, אלא שסך הנולדים בהריון מרובה עוברים היה גדול יותר לאחר הפריה חוץ גופית בהשוואה להריון טבעי (N Engl J Med 346:731, 2002).

[22] טרם התבררה הסיבה לשיעור הגבוה יותר של מומים בצאצאי הריון לאחר הפריה חוץ גופית (אם אמנם נתון זה נכון), או לשיעור הגבוה יותר של לידות מוקדמות ולידות במשקל נמוך. ייתכן שהסיבה נעוצה בבעיית הפוריות של האישה (או של בני הזוג), או בגיל הממוצע המתקדם יותר של האישה בעת ביצוע ההפריה החוץ גופית. אם כך הוא הדבר, הרי שביצוע הפריה חוץ גופית בנשים פוריות (המבצעות טיפול עקב צורך בבירור גנטי PGD, או במין מוגדר של היילוד), או בנשים יותר צעירות, יפחית את הפער בין הבעיות של הצאצאים שנצפו בהפריה חוץ גופית בהשוואה להריון טבעי. לעומת זאת, אם הסיבה קשורה לעצם הטכנולוגיה של הפריה חוץ גופית, הפער יישאר גם במקרים כאלו.

[23] 'Take home baby'

[24] מתוך מסד הנתונים של משרד הבריאות. הנתונים הם לשנים 1995–2012 ללא שינוי של ממש באחוזי ההצלחה במהלך השנים, למרות שמספר מחזורי הטיפול גדל בשנים אלו כמעט פי ארבעה.

[25] לאחרונה הוחל בהקמת מסד נתונים לאומי מפורט לטיפולי הפריה חוץ גופית בישראל. נתונים ראשוניים המצויים שם מלמדים שאחוזי ההריונות של נשים מכלל החזרות העוברים, מתחת לגיל 35 היו 23%, לעומת 17% של נשים בגילאי 35–40, ולעומת 11% בלבד בגילאי 41–42. הנתונים נכונים ליום כתיבתם – ניסן תשע"ה.

[26] הטיפול ההורמונלי של האישה מכוון בדרך כלל במינון זהיר, כדי להגיע למספר אופטימלי של 10–15 ביציות. מצב של עודף ביציות עלול לגרום גירוי יתר שחלתי (היפרסטמולציה) ולסכן את האישה, וגם איכות הביציות במצב כזה עלולה להיות ירודה יחסית. על אף המינונים הזהירים, כיוון שהנשים מגיבות באופנים שונים זו מזו לטיפול ההורמונלי, קשה לדייק במתן התרופות, וכתוצאה מכך מספר הביציות עלול להשתנות – לעלות או לרדת – במידה ניכרת. אם יש מספיק זרע, משתדלים להפרות את כל הביציות ולהקפיא את חלקן לצורך טיפולים עתידיים.

[27] מבחינה עקרונית אפשר ליזום מראש הקפאת קדם עוברים, כגון במקרים שגיל האישה גבולי ויש חשש שבעתיד הביציות תאבדנה מאיכותן ויהיה קשה להגיע איתן להפריה ולהריון. אפשר לגרום באמצעים הורמונליים להבשלת כמה ביציות מהשחלות של האישה באותו מחזור, להפרות את הביציות, להחזיר חלק מהן לרחם, וחלק אחר להקפיא  ולשמור להחזרות נוספות. השימוש בקדם עוברים מוקפאים יכול להיות גם במקרים שבהם הטיפול הנוכחי לא הצליח, כדי למנוע את הצורך בהוצאת ביציות בכל חודש עד להצלחת ההפריה; גם כאשר הטיפול מצליח – אפשר לשמור את קדם העוברים המוקפאים לזמן שבו בני הזוג ירצו ילדים נוספים.

יש רופאי פוריות המשתמשים בקדם עוברים מוקפאים במקרים של כישלונות חוזרים בהפריה חוץ גופית, כשמתעורר חשש שרירית הרחם אינה במיטבה לאחר טיפול הורמונלי מוגבר. שימוש בקדם עוברים מוקפאים יכול לאפשר המתנה לחודש שבו רירית הרחם תהיה במיטבה.

[28] עיון במסד הנתונים הלאומי לטיפולי הפריה חוץ גופית בישראל מלמד על אחוז הריונות דומה מהחזרת קדם עוברים טריים והחזרת קדם עוברים מוקפאים, עם עדיפות מועטה להחזרת קדם עוברים טריים. חשוב לציין שנכון לזמן כתיבת שורות אלה (אייר תשע"ה) מדובר בנתונים ראשוניים וחלקיים. פירוט יובא להלן באוצר המושגים, ערך ויטריפיקציה.

[29] בעבר נבדקו בסקר כזה רק כרומוזומים מסוימים שבהם שכיחות ההפרעות גדולה. במחקר נמצא שסקר כזה הקטין בצורה ניכרת את הסיכויים להצלחת ההפריה. בשנים האחרונות התפתחה שיטה חדשה בה מתבצע הסקר בשיטת הצ'יפ הגנטי הבודקת באופן רחב יותר. נראה שבשיטה זו אחוז ההצלחה של ההפריות גבוה יותר. הסבר יובא באוצר המושגים, ערך צ'יפ גנטי. פרופ' אריאל הורוביץ (בפגישתו עם רבני פוע"ה, ה' בחשוון תשע"ז) הציג סקירה של מחקרים המצביעים על כך שבדיקת ה-PGS בשיטה החדשה אינה פוגעת בסיכויי קליטת קדם העוברים התקינים ברחם.

הערת ד"ר חגית דאום – עדיין שיטה זו נשמרת בדרך כלל לנשים מבוגרות שאצלן הסיכוי להפרעה כרומוזומלית גדול מאד או לנשים עם הפלות חוזרות. מלבד זאת, מדובר בשיטה יקרה.

[30] הסבר מהו בלסטוציסט הובא לעיל. יש מִלכּוּד מסוים בשיטה של בלסטוציסט, כיוון שמחד גיסא שיטה זו מאפשרת, כאמור, לנסות ולאתר את קדם-העוברים הטובים יותר. אך, מאידך גיסא, יש הטוענים שיכולת ההתפתחות במעבדה של קדם-העוברים פחותה באיכותה מאשר התפתחותה ברחם, ולכן עיכוב ההחזרה לרחם עלול להוריד את סיכויי ההיקלטות.

[31] ההסבר דלהלן מבוסס על הרצאותיהם של ד"ר אריאל הורוביץ (י"א בסיון תשע"א) ופרופ' חננאל הולצר (י"ז באדר תשע"ה) לרבני פוע"ה. כמו כן נעזרנו גם במאמרו של פרופ' דניאל זיידמן ב-e-med – ערוץ החדשות הרפואיות של ישראל, מיום 23.1.08. להרחבה ראה גם ד"ר אריאל הורוביץ וד"ר אתי ממן – 'הבשלת ביציות חוץ גופית', ויקירפואה.

[32] הזרקת זרעון ישירות לתוך הביצית. הסבר הובא לעיל.

[33] פקקת או טרומבוזיס (Thrombosis) היא מצב רפואי שבו קריש דם סותם את אחד מכלי הדם בגוף. תסחיף הוא מוצק, נוזל או גז שנסחף בדם וגורם לחסימת זרם הדם בהגיעו למקום צר שאינו מסוגל לעבור בו.

[34] הטכניקות של ZIFT ו-TET מקבילות, אך בעוד בטכניקה של ZIFT קדם העוברים מוחזרים יום לאחר ההפריה, הרי בטכניקה של TET קדם העוברים מוחזרים בשלב מאוחר יותר.

[35] הטענה בבסיס שיטה זו הייתה שהחצוצרה היא אתר פיסיולוגי מועדף הן להתפתחות העובר עד להשרשתו, והן למיקום השרשתו ברחם. מבחינה רפואית יש שראו בשיטה זו עדיפות כיוון שתהליך הקליטה ברחם הוא טבעי יותר, ומתוך כך השתמשו בשיטה זו כאשר היו כישלונות רבים בקליטת קדם-העוברים. החזרת קדם העובר לחצוצרה נעשתה בתהליך פולשני הנקרא לפרוסקופיה, שיש בו סיכון מסוים מצד עצמו. חלק מהבעיה בתהליכים כאלה הוא הצורך בהרדמה כללית, שהיא פעולה מורכבת ויש עמה סיכון בלתי מוצדק בהשוואה להפריה חוץ גופית רגילה, שאין בה צורך בהרדמה כללית לשם החזרת העוברים. גם התוצאות של פעולות מורכבות אלו מקבילות להפריה חוץ גופית רגילה. לכן כמעט לא משתמשים בטכניקות כאלה כיום.

הזכרנו את הטכנולוגיות האלה בכל זאת, כיוון שיש התייחסות אליהן בתשובות הפוסקים, ויש אף דעה המעדיפה טכנולוגיה מסוג כזה.

[36] אסור בקרובי האב בעל הזרע והאם, יורשו בנכסיו, אשת אביו פטורה מייבום וחליצה, הבן חייב בכיבוד אב ואם, אם האב כהן בנו נושא את כפיו, האב חייב במזונותיו של הילד, ויש לכך גם השלכות נוספות.

[37] שו"ת יביע אומר, חלק ח, אבן העזר, סימן כא. הרב משה הרשלר, 'בעיות הלכתיות בתינוק מבחנה', הלכה ורפואה, א, תש"מ, עמ' שז-שכ. ואין תינוק מבחנה דומה למי שנולד על ידי ספר יצירה שלגביו יש שכתבו שאין דינו כאדם, שאינו מצטרף למניין וכו'. הרב אביגדֹר נבנצל, 'הפריה במבחנה – הערות', ספר אסיא ה, תשמ"ו, עמ' 92–93 (אסיא לד, תשרי תשמ"ג, עמ' 5), דבריו הובאו גם בנשמת אברהם, אבן העזר, סימן א, עמ' כז. הרב אליעזר איגרא, 'ירושה בילדי הפריה מלאכותית', תחומין לג (תשע"ג), עמ' 55–60. הרב שמואל הלוי ואזנר, והצטרף אליו הרב יוסף שלום אלישיב, מכתב מיום כ"ג באלול תש"ע; הרב משה שטרנבוך, מכתב מיום ט' בכסלו תשע"א; הרב פישל הערשקאוויטש, מכתב מכסלו תשע"א, דבריהם הובאו בחוברת תורת המשפחה, גיליון ב, עמ' ח-יג, ודווקא אם נעשתה הפעולה בפיקוח הלכתי מתאים. הרב מרדכי אליהו בהוראה חוזרת ונשנית לרבני פוע"ה. הרב שלמה דיכובסקי בהרצאתו בכנס פוע"ה תשס"ה, ודווקא אם היה פיקוח הלכתי המבטיח שלא הוחלפו חלילה הזרע או הביצית; דבריו הובאו במאמרו 'ברירה טרום עוברית ומעמדו של קדם עובר', ספר אסיא יג, עמ' 314 (אסיא עז-עח, טבת תשס"ו, עמ' 74). ברור שכל הפוסקים הסוברים שמקיימים פרייה ורבייה בהפריה חוץ גופית סוברים שילד שנולד באופן זה מיוחס אחר אביו, כפי שיובא להלן.

[38] ראה שו"ת ציץ אליעזר (חלק טו, סימן מה) ושו"ת מעשה חושב (חלק ג, סימן א) שלדעתם יש להסתפק בייחוס של התינוק לאמו בהפריה חוץ גופית כיוון שתחלת יצירתו הייתה במבחנה. בשו"ת מעשה חושב הציע לקיים הפריה בשיטת GIFT, שבה מכניסים לחצוצרות האישה את זרע האיש יחד עם ביציות האישה שנשאבו ממנה קודם לכן וההפריה מתרחשת בחצוצרה, כדי שהילד יתייחס אחר אמו. גם הרב משה שטרנבוך (במאמרו 'עקר בלי בנים בהזרעה מלאכותית מבחוץ (IVF)', עטרת שלמה, חלק ז, עמ' קמה, וכן בשו"ת תשובות והנהגות, חלק ד, סימן רפה) הסתפק בכך; אך ראה בהערה הקודמת שחזר בו וכתב שמתייחס אחר הוריו.

הפוסקים החוששים שילד הנולד לאחר הזרעה מלאכותית לא מתייחס לאביו, יסברו כך גם בהפריה חוץ גופית.

[39] שו"ת יביע אומר, שם. הרב אביגדֹר נבנצל, אסיא, שם. שו"ת חמדה גנוזה, חלק ג, סימן כז. הרב שמואל הלוי ואזנר, והצטרף אליו הרב יוסף שלום אלישיב, מכתב מיום כ"ג באלול תש"ע; הרב משה שטרנבוך, מכתב מיום ט' בכסלו תשע"א; הרב פישל הערשקאוויטש, מכתב מכסלו תשע"א, דבריהם הובאו בחוברת תורת המשפחה, שם, ודווקא אם נעשתה הפעולה בפיקוח הלכתי מתאים. שו"ת מנחת אשר, חלק א, סימן סט, וכן הורה הרב אשר וייס, במכתב לרב מנחם בורשטין, ר"ח כסלו תשס"ה, וכן בפגישתו עם רבני פוע"ה, ט"ז באדר א' תשע"א. רפואה, הלכה וכוונות התורה, עמ' 248, א. הרב מרדכי אליהו בהוראה חוזרת ונשנית לרבני פוע"ה. ראה הרב גדליה אורנשטיין, 'הפריה חוץ גופית – ייחוס היילוד וקיום מצוות פרייה ורבייה', תחומין כד (תשס"ד), עמ' 156–159. וראה סיכום גם בנשמת אברהם, אבן העזר, סימן א, עמ' כו-כח.

[40] לדעת הפוסקים שבהזרעה מלאכותית לא מקיים פרייה ורבייה, הוא הדין גם בהפריה חוץ גופית. בשו"ת ציץ אליעזר (חלק טו, סימן מה) כתב לחלק בין הזרעה מלאכותית לבין הפריה חוץ גופית. שבהזרעה מלאכותית רק הכנסת הזרע לרחם האישה היא מלאכותית, אך תהליך ההפריה והעיבור מתרחשים באופן טבעי, ולכן יש סברה לומר שקיים בזה פרייה ורבייה. לעומת זאת, בהפריה חוץ גופית 'משנים בזה סדרי בראשית', ולכן לשיטתו לא מקיימים בכך מצוות פרייה ורבייה.

[41] שו"ת יביע אומר, חלק ז, יורה דעה, סימן כד, אות ה, וכן הובאו דברי הרב עובדיה יוסף, בנשמת אברהם, אורח חיים, סימן שלא, עמ' תקנא; שם, יורה דעה, סימן רס, עמ' ש; שם, אבן העזר, סימן א, עמ' יז-יח. הרב שמואל הלוי ואזנר, מכתב (כ"ג באלול תש"ע) שפורסם בקובץ תורת המשפחה, חלק ב, עמ' ח. הרב מרדכי אליהו, דבריו הובאו במאמרו של הרב גדעון ויצמן, 'ברית מילה לילד שנולד אחרי טיפולי פוריות', תחומין לג (תשע"ג), עמ' 389. כך הורה גם הרב זלמן נחמיה גולדברג בתשובה לשאלת רבני פוע"ה. לדבריו, אם לא חוששים לשיטת רבנו חננאל, מלים בשבת. לדעתו הדין של הפריה חוץ גופית זהה לדין הזרעה מלאכותית, ובשני המקרים אפשר למול בשבת. הרב משה דוד טנדלר בפגישתו עם רבני פוע"ה, י"ג באב תשע"ב.

[42] שו"ת תשובות והנהגות, חלק ד, סימן רכב. הרב יוסף שלום אלישיב, דבריו הובאו במאמרו של הרב גדעון ויצמן, תחומין, שם. לשיטתם, אף על פי שמלים בשבת תינוק שנולד מהזרעה מלאכותית, יש ספק האם למול בשבת תינוק שנולד מהפריה חוץ גופית, ומחמת ספק זה אין למולו בשבת.

המסתפקים האם למול בשבת תינוק שנולד מהזרעה מלאכותית, בוודאי יסתפקו בכך גם לגבי הנולד מהפריה חוץ גופית.

[43] הרב עובדיה יוסף והרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריהם הובאו בנשמת אברהם, יורה דעה, שם, ובחלק אבן העזר, שם.

[44] אנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך ב, ערך 'הפריה חוץ גופית', עמ' 875, על פי שו"ת שואל ומשיב, מהדורה תליתאה, חלק ג, סימן נב. וכן על פי העמק דבר, דברים כא, טו. אך ראה בספר סערת אליהו, עמ' 45, בשם הגר"א, שהולכים אחר רגע העיבור. וראה העמק דבר, שם, שכתב ששמועה זאת שקרית, ואינו מאמין שיצאו הדברים מהגר"א.

[45] שו"ת יביע אומר, חלק ח, אבן העזר, סימן כא. תורת הרפואה, מעמ' 163 ואילך. הרב אביגדֹר נבנצל, ספר אסיא ה, עמ' 92–93 (אסיא לד, תשרי תשמ"ג, עמ' 5). דבריו הובאו גם בנשמת אברהם, אבן העזר, סימן א, עמ' כז. הרב שמואל הלוי ואזנר, קובץ תורת המשפחה, חלק ב, עמ' ט, מכתב מיום כ"ג באלול תש"ע, וראה גם שו"ת שבט הלוי, חלק ה, סימן מז. הרב משה שטרנבוך, שם, עמ' יא, מכתב מיום ט' בכסלו תשע"א. הרב פישל הערשקאוויטש, שם, עמ' יג. הרב יוסף שלום אלישיב, דבריו הובאו בנשמת אברהם, אבן העזר, סימן א, עמ' כח. הוראה בעל פה של הרב מרדכי אליהו, הרב זלמן נחמיה גולדברג והרב משה הלברשטאם לרבני פוע"ה. ראה גם הרב שמואל דוד גרוס, 'הפריה חוץ גופית', עטרת שלמה ז, עמ' פ-פג. הרב יצחק רוזנבלט (בפגישתו עם רבני פוע"ה, ט"ז בשבט תשס"ז) אמר שהפריה חוץ גופית נתקבלה למעשה בציבור כולו, כולל הציבור החרדי.

[46] הרב מאיר אמססעל, 'ההמצאה החדשה של נטיעת עובר בתוך רחם האשה אחרי מעשה העיבור בלבורטיוריא', המאור, שנה ל, קונטרס ה, סיון-תמוז תשל"ח, עמ' 44–45. הרב מאיר אייזיקזאהן, 'על דבר נטיעת עובר לתוך רחם האשה', שם, קונטרס ו, אב-אלול, תשל"ח, עמ' 16. הרב אליעזר יהודה וולדינברג, 'הפריה במבחנה', ספר אסיא ה, עמ' 84–92 (אסיא לג, תמוז תשמ"ב, עמ' 5–13); וגם בשו"ת ציץ אליעזר, חלק טו, סימן מה. הרב מנחם בורשטין שוחח פעמים רבות עם הרב וולדינברג על נושא זה. מדבריו השתמע שעיקר הבעיה היא החשש מטעות. במהלך השנים, ככול שמערכת הפיקוח של מכון פוע"ה התרחבה, חזר הרב בורשטין אל הרב ודיווח לו בפירוט על שיטת הפיקוח. הרב וולדינברג התפעל מאוד מהאפשרות שהמערכת הרפואית אִפשרה זאת, ואמר שיש לשקול מחדש את הנושא. הרב משה שטרנבוך, 'תינוק מבחנה', בשבילי הרפואה, ח, תשמ"ז, עמ' כט-לו, הובאה בשו"ת תשובות והנהגות, חלק ב, סימן תרפט. (וראה דבריו לעיל, שחזר בו והתיר הפריה חוץ גופית, וראה עוד דבריו בהערה הבאה.) וראה שם עוד שהביא עדויות שהרב יעקב ישראל קנייבסקי (הסטייפלר) אסר הפריה חוץ גופית, וגם בנו, הרב חיים קנייבסקי, משיב כך לשואליו. כאשר שאלנו על המקורות ההלכתיים לכך, השיבנו הרב חיים קנייבסקי, שאביו סבר שלא זו המצווה והדרך ללדת ילדים.

[47] הרב משה שטרנבוך, 'עקר בלי בנים בהזרעה מלאכותית מבחוץ (IVF)', עטרת שלמה, חלק ז, עמ' קמה, וכן בשו"ת תשובות והנהגות, חלק ד, סימן רפה. בשיחה שהייתה לרבני פוע"ה עם הרב משה שטרנבוך, טען הרב שכשהתחילו עם הפריה חוץ גופית היה מקום לכנס ישיבת רבנים גדולה ולאסור את התהליך מכמה וכמה סיבות. אך כיוון שהדבר לא נעשה, אפשר לומר על כך "נצחוני בני", וכיום אם יש צורך לבצע הפריה חוץ גופית, יש על מי לסמוך. וראה בהערות הקודמות שחזר בו והתיר.

[48] הרב לוי יצחק היילפרין (שו"ת מעשה חושב, חלק ג, סימן א, אות יט) הציע עקב כך שכאשר יש לבצע הפריה חוץ גופית, ראוי לעשות זאת בשיטה הישנה של GIFT, שבה מחזירים את הזרע והביצית לחצוצרה ושם מתבצעת ההפריה, בדומה יותר להזרעה מלאכותית. פירוט על השיטה הובא לעיל.

[49] שו"ת באהלה של תורה, חלק א, סימן סט.

[50] הרב אביגדֹר נבנצל, 'הפריה במבחנה – הערות', ספר אסיא ה, עמ' 92–93 (אסיא לד, תשרי תשמ"ג, עמ' 5), דבריו הובאו גם בנשמת אברהם, אבן העזר, סימן א, עמ' כז.

[51] כך הורה הרב מרדכי אליהו לרבני פוע"ה. ובכך מקיים  מצוות 'לָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ'. ראה גם הרב אליעזר בן פורת, 'בירורים בעניין הפריה חוץ גופית', ספר אסיא יג, עמ' 235–236 (אסיא עט-פ, טבת תשס"ז, עמ' 109–110).

[52] הרב עובדיה יוסף בפגישתו עם רבני פוע"ה, ערב ראש השנה תש"ס. לשיטתו בשו"ת מעין אומר, חלק ח, פריה ורביה, סימן ט/טו וגם ט/כא. הרב שלמה פישר (בפגישתו עם רבני פוע"ה, י"ב בכסלו תשס"ד) התיר הפריה חוץ גופית לצורך שלום בית גם לזוגות שיש להם ילדים.

[53] הפוסקים שאסרו הזרעה מלאכותית למי שכבר קיימו פרייה ורבייה, אוסרים מקל וחומר הפריה חוץ גופית במצב כזה. הרב אשר וייס בפגישתו עם רבני פוע"ה, ט"ז באדר א' תשע"א. הרב הוסיף ואמר שאם בני הזוג יתעקשו על רצונם לעבור טיפולי הפריה חוץ גופית נוספים לצורך הגדלת המשפחה, לא יאסור זאת עליהם.

יש פוסקים שנימקו את התנגדותם להפריה חוץ גופית כשלבני הזוג יש כבר ילדים בכך שההיתר להפריה חוץ גופית אינו פשוט מבחינה הלכתית, ולכן לשיטתם אפשר להתיר הפריה חוץ גופית רק במצבי קיצון, כשבני הזוג עריריים. לעומת זאת קשה יותר להתיר במצבים בהם יש לבני הזוג ילדים או אפילו רק ילד אחד.

[54] הרב הרשל שכטר בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ"ט בתמוז תשס"ד. המקרה שהוצג לרבני פוע"ה היה של זוג עם ארבעה עשר ילדים (!) שרצו לבצע טיפולי פוריות כדי להעמיד צאצאים נוספים. טעמו של הרב שכטר: טיפול רפואי התירו לצורך רפואה או פיקוח נפש, אבל שלא לצורך מובהק, אסור לאדם לחבול בעצמו. וכן אמר הרב משה דוד טנדלר (בפגישתו עם רבני פוע"ה, ה' בשבט תשע"ג) שמי שקיים פרייה ורבייה אין לו לעבור טיפולי פוריות מפני הסכנה שבהורמונים.

[55] הרב אשר וייס בפגישתו הנ"ל עם רבני פוע"ה.

[56] בשו"ת מעין אומר (חלק ח, פריה ורביה, סימן ט/יב) אסר במקרה כזה. וראה שו"ת מעין אומר, שם, סימן ט/טו, שהתיר במקרה כזה לצורך שלום בית, לשיטתו כפי שהובאה בהלכה הקודמת.

[57] ההדרכה היא בין 3 ל-6 הזרעות אופטימליות, דהיינו שהרופא קבע שהיו בהן סיכויים סבירים להצלחת התהליך, הן מצד אופן התהליך, הן מבחינת זרע הבעל והן מתגובת האישה לטיפול.

[58] אמנם הרב אליעזר בן פורת ('בירורים בעניין הפריה חוץ גופית', ספר אסיא יג, עמ' 234, אסיא עט-פ, טבת תשס"ז, עמ' 108) כתב להקדים הפריה חוץ גופית להזרעה מלאכותית, כיוון שיש בה סיכוי גדול יותר להצלחה וכדי למעט בהוצאת זרע. אך כבר העיר עליו העורך (הרב ד"ר מרדכי הלפרין, שם, הערה 8) שמבחינה רפואית הסיכויים המצטברים להריון וללידה גבוהים יותר אם מנסים קודם הזרעה מלאכותית מאשר אם מתחילים מיד בהפריה חוץ גופית ורק אחר כך חוזרים להזרעה מלאכותית. אם כנים הדברים, ברור שעדיף להתחיל בהזרעה מלאכותית לפני המעבר להפריה חוץ גופית. מלבד זאת, אי אפשר להתעלם מתופעות הלוואי ומרמת הסיכון הגבוהה יותר שיש בהפריה חוץ גופית לעומת הזרעה מלאכותית. גם מבחינת הייחוס הזרעה מלאכותית עדיפה על פני הפריה חוץ גופית.

[59] הרב יעקב אריאל, 'גניבת ביציות מגופה של אשה', תחומין כא (תשס"א), עמ' 101.

[60] "וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ" (דברים כד, טו) – מפני מה עלה זה בכבש ונתלה באילן ומסר את עצמו למיתה – לא על שכרו? בבא מציעא קיב, א.

[61] הרב יצחק זילברשטיין, הרב אברהם יצחק הלוי כלאב, הרב מאיר ניסים מאזוז, הרב שלמה משה עמאר, בתשובה לשאלת הרב אריה כץ, מיום ו' בתמוז תשע"ה. אמנם הרב מאזוז (בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ"ט בתמוז תשס"ד) הורה שיש לסייע בגיל מבוגר דווקא כשאין ילדים, אך אם יש כבר ילדים, אין לחרוג מגדר הטבע. הרב מרדכי אליהו (בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ"ב בתמוז תשס"ד) אמר שאם הטיפולים לא מזיקים לה, מותר לה לבצעם. הרב זלמן נחמיה גולדברג בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ"ב בתמוז תשס"ד.

[62] הרב אביגדֹר נבנצל, בתשובה לשאלה הנ"ל.

[63] הרב יצחק יוסף (בתשובה מיום כ"ח בתמוז תשע"ה, לשאלה הנ"ל) כתב שאף על פי שמבחינה הלכתית חובה על מי שטרם קיים פרייה ורבייה לעשות מה שביכלתו כדי לקיים את המצווה, למעשה אדם כזה צריך להתייעץ עם אנשי מקצוע החרדים לדבר ה', שישקלו את המצב מבחינה פיסית ונפשית, בכל מקרה לגופו. הרב הרשל שכטר (בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ"ט בתמוז תשס"ד) אמר שיש לבדוק את מצבם כעת, ואם בעתיד יתקשו – יסייעו להם אז בגידול הילד.

[64] הרב יוסף שלום אלישיב, דבריו הובאו בשיעורי תורה לרופאים, כרך ד, עמ' 50, וצוטטו במאמרה של ד"ר חנה קטן, 'הוולדנית המבוגרת', אסיא נז-נח (כסלו תשנ"ז), עמ' 92 ואילך. הוראה בעל פה של הרב מרדכי אליהו לרבני פוע"ה. ראה גם שיעורי תורה לרופאים, שם, עמ' 78.

הרב משה דוד טנדלר (בפגישתו עם רבני פוע"ה, ה' בשבט תשע"ג) אמר שלדעתו אין לאישה שיש לה ילדים לפנות לטיפולי פוריות שיש בהם סיכון יתר.

[65] לפעמים הרופא לא רואה את החשיבות שיש בהקפאת זרע, אך כדאי שבני הזוג ישמרו בכל זאת על אפשרות זו, כיוון שהיא עשויה לסייע להם מאוד ולאפשר את ביצוע הטיפול גם כשיש תקלה. נציין שלא בכל מקום מאפשרים הקפאת זרע, ויש מקומות שמאפשרים זאת רק על חשבון בני הזוג. מכון פוע"ה ממליץ לעשות זאת גם אם צריך לשלם.

[66] ראה הרב אליעזר בן פורת, 'בירורים בעניין הפריה חוץ גופית (IVF)', ספר אסיא יג, עמ' 233 (אסיא עט-פ, טבת תשס"ז, עמ' 107).

[67] הערת ד"ר יעקב רבינזון: יש סוגים שונים של צינוריות, ובדרך כלל קוטרן הוא פחות משלושה מ"מ. אמנם ייתכנו מצבים שבהם הקוטר מעט גדול משלושה מ"מ, וכן מצבים של צינורית (קטטר) בתוך צינורית, כשהצינורית החיצונית רחבה יותר ולעתים עלולה להיכנס אף היא לתוך הרחם.

[68] ראה הרב אליעזר בן פורת, שם.

[69] שו"ת מעין אומר, חלק ז, הלכות נִדה, סימן קעז.

[70] יש הבדל עקרוני בדיון ההלכתי בין שאיבת ביציות לפני טבילה לבין החזרת עוברים לפני טבילה. בשאיבת ביציות הדיון ההלכתי הוא במתן זרע כשאין זרע קפוא, ולכן מתעורר צורך לתת זרע בידיים. לעומת זאת בהחזרת עוברים הדיון ההלכתי הוא על עצם הכניסה להריון לפני שהאישה נטהרת.

[71] רקע הלכתי רפואי מובא בשו"ת פוע"ה – פוריות, יוחסין וגנטיקה, עמ' 88–91, ובעמ' 106–107.

[72] הרב יחיאל מיכל שטרן, דבריו הובאו בספר גינקולוגיה, פוריות, יילודים לאור ההלכה, עמ' 140. הרב יגאל שפרן, 'טיפולי פוריות בשבת', תחומין יז (תשנ"ז), עמ' 335–339.

הרב מרדכי אליהו כתב בתשובה לשאלת הרב מנחם בורשטין (מנחם אב תשנ"ז, שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 112) שגם אם יש צדדים להקל בהנאה מטיפול פוריות שנעשה באיסור בשבת, אסור לגוף ציבורי לשתף פעולה עם הדבר, כיוון שזה יגרום למעשה לשותפות בחילול שבת. גם הרב אשר וייס כתב (בתשובתו הנ"ל, שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 110–112) שיש צדדים להקל ולהחמיר בשימוש בביצית שהופרתה בשבת, אך למעשה אין להשתמש בה מחשש שהדבר יגרום להתרת המעשה האסור. בשו"ת מעין אומר (חלק ח, פריה ורביה סימן א/ה) כתב שמותר לשאוב ביציות בשבת, אך במקורות שם משמע שלמעשה אסר מחשש לחילול שבת וכיוון שיכולים לכוון את הטיפולים ליום חול. וראה להלן, שהתירו בשעת דחק על ידי גוי.

[73] דוגמא לתכנון טיפולי פוריות באופן שלא יתנגש עם השבת מובאת בספר הורות נכספת, עמ' 313–314.

[74] שו"ת מעין אומר, חלק ח, פריה ורביה סימן ט/כא. הרב יעקב אריאל (תשובתו פורסמה גם בשו"ת באהלה של תורה, שם), הרב אפרים גרינבלט, הרב אשר וייס (תשובתו פורסמה בתחומין כג (תשס"ג), עמ' 220–222, ראה שם התייחסותו גם לשאלת מסייע), הרב דוב ליאור (תשובתו פורסמה בשו"ת דבר חברון, שם), הרב אביגדֹר נבנצל, בתשובה לשאלת הרב גדעון ויצמן, הנ"ל, שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 92–104.

כלל הפוסקים (מלבד הרב דוב ליאור) התירו על פי שיטתם המגדירה מטופלי פוריות כחולה שאין בו סכנה שלצרכו מותר לומר לגוי לעבור על איסורי תורה. לעומת זאת, הרב דוב ליאור (שם, עמ' 101) חלק על הגדרה זו ולשיטתו מותר לומר לגוי לבצע איסורי דרבנן בלבד, אך לשיטתו אין בטיפולי ההפריה לכשעצמם איסורי תורה אלא איסורי דרבנן, ולכן ממילא גם לשיטתו מותר לעשות טיפולים כאלה על ידי גוי. למרות שמסקנתו זהה בסופו של דבר למסקנת שאר הפוסקים, יש נפקא מינה כגון נסיעה בשבת על ידי נהג גוי למרכז רפואי לצורך ביצוע טיפולי פוריות, שלדעת הרב דוב ליאור אסורה ולדעת שאר הפוסקים אפשר להתירה במקום צורך גדול.

[75] כגון הפעלת מכשירי חשמל או הגעת עובדים למעבדה בשבת באיסור.

[76] הרב יעקב אריאל, הרב אפרים גרינבלט, הרב דוב ליאור והרב אביגדֹר נבנצל, בתשובותיהם הנ"ל, שם.

[77] ראה שו"ת מעין אומר (כרך ב, פרק ד, סימן נב) שם כתוב שגם כשאפשר לפתור את בעיית חילול השבת, אין להתיר בדיקה בשבת כשאין אפשרות לקיים פיקוח הלכתי נאות.

[78] שילוב של אינקובטור שמאחסנים בו את הביציות המופרות עם מכשיר אופטי לבדיקתו בתוך האינקובטור. אמבריו=עובר בשלב ההפריה הראשוני, סקופ=מכשיר ראייה. ראה פירוט באוצר המושגים, ערך אמבריוסקופ.

[79] המכשיר בנוי באופן המתוכנת מראש כך שיצלם את העוברים במהלך התפתחותם בכל פרק זמן מוגדר, ולאחר השבת אפשר לפענח את הצילומים.

ד"ר פאבל אייזקסון, מנהל מעבדת הפריה חוץ גופית במרכז הרפואי אסותא – ראשון לציון, אמר לרב אריה כץ, שמבחינתו אחד היתרונות שהוא מוצא באמבריוסקופ הוא העובדה שכאשר שואבים ביציות ביום שישי ומכניסים אותן למכשיר אחרי ההפריה, אין צורך לבוא במיוחד בשבת כדי לבדוק אותן.

[80] הרב יהושע נויבירט, דבריו הובאו בנשמת אברהם, אורח חיים, סימן של, עמ' תקמג, 18. הרב יעקב אריאל, הרב אשר וייס, הרב דוב ליאור והרב אביגדֹר נבנצל, בתשובותיהם הנ"ל, שם.

הרב יהושע נויבירט כתב (שם) שאין להחזיר עוברים בשבת וביום טוב, אפילו אם עקב כך האישה תצטרך לעבור עוד חודש של טיפולים, וראה עוד דבריו להלן.

[81] הרב יהושע נויבירט, שם. הרב יעקב אריאל, הרב אשר וייס, הרב דוב ליאור והרב אביגדֹר נבנצל, בתשובותיהם הנ"ל, שם.

[82] לדעת הרב יעקב אריאל (בתשובתו הנ"ל, שם, עמ' 94) אין לאישה גדר של מסייע כלל כיוון שהיא פסיבית. גם הרב אשר וייס (בתשובתו הנ"ל, שם, עמ' 98–99) הקל כיוון שהאישה אינה מסייעת בעצם מעשה האיסור.

[83] הרב דוב ליאור (בתשובתו הנ"ל, שם, עמ' 102) אסר נסיעה בשבת לצורך טיפולי פוריות אפילו על ידי נכרי.

[84] הרב יעקב אריאל והרב אפרים גרינבלט, בתשובתם הנ"ל, שם, עמ' 95, 100. הרב גדעון ויצמן ('טיפולי פוריות בשבתות ובמועדים', בתוך הורות נכספת, עמ' 349, הערה 94), כתב שכך גם דעת הרב זלמן נחמיה גולדברג.

[85] ראה לעיל תשובות הרב מרדכי אליהו והרב אשר וייס.

[86] שו"ת מעשה חושב, חלק ג, סימן יט. וצריך לוודא שבאמת כל הפעולות נעשות על ידי גויים, כיוון שלעתים יש בצוות הרפואי יהודים שיהדותם אינה ניכרת.

[87] שו"ת שבט הלוי, חלק ה, סימן מז, וחלק י, סימן רלא. הרב יהושע נויבירט, דבריו הובאו בנשמת אברהם, אורח חיים, סימן של, עמ' תקמג, 18. הרב חיים דוד הלוי, 'דילול עוברים והמעמד ההלכתי של עוברים במבחנה', ספר אסיא ח, עמ' 4 (אסיא מז-מח, כסלו תש"ן, עמ' 15), וכן בשו"ת מים חיים, סימן סא. הרב יצחק זילברשטיין, 'ברירת עוברים להשתלה למניעת וולדות פגומים ולקביעת מין היילוד – שו"ת', ספר אסיא ח, עמ' 46–50 (אסיא נא-נב, אייר תשנ"ב, עמ' 56). הרב מרדכי אליהו, 'השמדת ביציות מופרות' (בתוך 'השמדת ביציות ודילול עוברים'), תחומין יא (תש"ן), עמ' 272–273, פורסם גם בשו"ת הרב הראשי (תשמ"ח-תשמ"ט), סימן קצו, וכן בקונטרס תורת המשפחה, גיליון ד, עמ' יא, תשובה לפרופ' ריצ'רד גראזי. הרב יחיאל מיכל שטרן, דבריו הובאו בספר 'גינקולוגיה, פוריות, יילודים לאור ההלכה', עמ' 139, ג. וראה אנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך ב, ערך 'הפריה חוץ גופית', עמ' 873, הערה 172.

[88] הרב יהושע נויבירט, דבריו הובאו בנשמת אברהם, אורח חיים, סימן של, עמ' תקלד, 6; שם, אבן העזר, סימן א, עמ' כח-כט. טעמו הוא שאין על האישה חובה או מצווה לעבור תהליך שיש בו סכנה כדי להיכנס להריון, והיא עושה זאת רק מרצונה.

[89] הרב יהושע נויבירט, שם ושם.

[90] נשמת אברהם, אורח חיים, סימן של, עמ' תקמג, 16, על פי המובא לעיל, שאין לחלל שבת לצורך הצלת ביציות מופרות. הדברים פורסמו גם במאמרו של ד"ר אברהם סופר-אברהם, 'טיפולי פוריות והפריה חוץ גופית בשבת ויום טוב', ספר אסיא ט, עמ' 139 (אסיא נה, טבת תשנ"ה, עמ' 42), ושם צוין שהדברים קיבלו את הסכמתו של הרב יהושע נויבירט.

[91] הרב אשר וייס, תשובה לשאלת הרב מנחם בורשטין, אב תשנ"ז, שו"ת פוע"ה – פוריות, יוחסין וגנטיקה, עמ' 110–112. ואף שמעשה שבת מותר לאחר השבת למי שלא חילל את השבת, היינו דווקא במקרה שיכול היה ליהנות בשבת ואז קנסוהו שיוכל ליהנות דווקא במוצאי שבת. אבל במקרה שבו אי אפשר ליהנות בשבת עצמה מתוצאות חילול השבת – אסור עולמית.

[92] הרב זלמן נחמיה גולדברג, תשובה בעל פה לשאלת הרב מנחם בורשטין.

[93] הרב מרדכי אליהו, תשובה לשאלת הרב מנחם בורשטין, אב תשנ"ז, שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 112.

[94] ואפילו תצטרך לאכול בתשעה באב, הרב זלמן נחמיה גולדברג בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ' בתמוז תשס"ב. הרב השווה מצב זה להיתר להתחיל לפני שבת פעולה שעלולה לגרום להגיע למצב של פיקוח נפש המתיר חילול שבת. ראה שלחן ערוך, אורח חיים, סימן רמח, א-ד, שהתירו לצורך מצווה אפילו להתחיל בערב שבת.

[95] הרב זלמן נחמיה גולדברג בפגישתו הנ"ל עם רבני פוע"ה.

[96] הנחיית רבני פוע"ה, לאחר התייעצות עם רופאי פוריות.

[97] ראה שם הבדלים בין ביציות שהוקפאו עד לתאריך זה, ולאחריו. למעשה יש לברר האם המעבדה משמידה את העוברים ללא רשות הבעלים.

[98] שו"ת שבט הלוי, חלק י, סימן רלא. הרב שלמה דיכובסקי, 'ברירה טרום עוברית ומעמדו של קדם עובר', ספר אסיא יג, עמ' 314–315 (אסיא עז-עח, טבת תשס"ו, עמ' 74–75) המצוטט כאן. הרב משה שטרנבוך, 'תינוק מבחנה', בשבילי הרפואה, ח, תשמ"ז, עמ' כט-לו, ובשו"ת תשובות והנהגות, חלק ב, סימן תרפט. הרב חיים דוד הלוי, 'דילול עוברים והמעמד ההלכתי של עוברים במבחנה', ספר אסיא ח, עמ' 4 (אסיא מז-מח, כסלו תש"ן, עמ' 15), וכן בשו"ת מים חיים, חלק א, סימן סא. הרב יצחק זילברשטיין, 'ברירת עוברים להשתלה למניעת ולדות פגומים ולקביעת מין היילוד – שו"ת', ספר אסיא ח, עמ' 46–50 (אסיא נא-נב, אייר תשנ"ב, עמ' 54 ואילך). הרב מרדכי אליהו, 'השמדת ביציות מופרות' (בתוך 'השמדת ביציות ודילול עוברים'), תחומין יא (תש"ן), עמ' 272–273, פורסם גם בשו"ת הרב הראשי (תשמ"ח-תשמ"ט), סימן קצו, וכן בקונטרס תורת המשפחה, גיליון ד, עמ' יא, תשובה לפרופ' ריצ'רד גראזי.

[99] הרב אשר וייס, 'הוצאת תאים עובריים לצורך מחקר', עטרת שלמה, כרך ח, תשס"ג, עמ' קא-קג.

[100] שו"ת שבט הלוי, שם. הרב יעקב אריאל, בתוך גינקולוגיה, גנטיקה, פוריות ויילודים לאור ההלכה, חלק ב, עמ' 62, וכן אמר בכנס פוע"ה תשס"ה, ולדעתו יש לנהוג כן גם בבני זוג כשהאישה עברה את גיל הפוריות ואין סיכוי שתשתמש בעוברים אלה. הרב יצחק זילברשטיין בפגישתו עם רבני פוע"ה, אור לו' באדר תשס"א. אמנם לדעתו עדיף לא לזרקן אלא להחזירן לנרתיק האישה אם אפשר.

[101] הרב מרדכי אליהו, תחומין, שם, פורסם גם בשו"ת הרב הראשי (תשמ"ח-תשמ"ט), סימן קצו, וכן בקונטרס תורת המשפחה, גיליון ד, עמ' יא, תשובה לפרופ' ריצ'רד גראזי. הרב מאיר ברנסדורפר (בפגישתו עם רבני פוע"ה, י"ב בטבת תשס"ב) אמר שאין להשמיד עוברים מוקפאים ללא צורך, כיוון שיש בהם יסוד מסוים של חיות.

[102] תשובה בעל פה מהרב זלמן נחמיה גולדברג לרבני פוע"ה. כך גם משמע מדבריו של הרב שלמה דיכובסקי (ספר אסיא יג, עמ' 314–315, אסיא עז-עח, טבת תשס"ו, עמ' 74–75, ובהרצאתו בכנס פוע"ה תשס"ה), שהגדיר את הביציות כ'פירשא בעלמא'. פירוש דבריו הוא שכל פרש היוצא מהאדם אין לו משמעות ואין לו מעמד הלכתי. בדבריו התבסס על הרמב"ן (בפירושו לתורה, שמות כא, כב) לגבי דמי ולדות, עיין שם. לדעת הרב דיכובסקי אין הבדל בין השמדת הביציות בידיים או שלא בידיים (אסיא, שם).

התשובות הנ"ל ניתנו בזמן שהאפשרות להקפיא ביציות לשימוש עתידי מבלי להפרותן לא הייתה מעשית, ולכן הפוסקים לא התייחסו לאפשרות של הקפאת ביציות ללא הפריה. כיוון שהטכנולוגיה התקדמה, וכיום אפשר להקפיא ביציות לשימוש עתידי גם מבלי להפרותן, הוספנו את האפשרות של הקפאת ביציות ללא הפריה.

[103] כבר היו דברים מעולם במשפחות שעקב אירועים מסוימים בני זוג רצו מאוד בילד נוסף גם כשהאם מבוגרת, והריון יכול להתאפשר רק על ידי עוברים מוקפאים.

[104] שו"ת דבר חברון, חלק א, סימן ה. לדעת הרב מרדכי אליהו (בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ"ג באדר תשס"א) העוברים המוקפאים שייכים לאב, כיוון שלדעתו הביצית היא כלי לזרע שהוא העיקר, אף על פי שמבחינה גנטית חציים של האב וחציים של האם.

[105] אף שהביצית המופרית היא נכס ממוני, ושני בני הזוג שותפים בנכס זה, ובדרך כלל אין רשות לאחד השותפים לפרק את השותפות לפני המועד של סיום השותפות, מכל מקום רשאי הבעל לחזור בו בשלב ההפריה לפני שלב ההחזרה אם הסיבה היא גירושין, שכן זה מצב של אונס, ודינו כפועל שרשאי לחזור בו מפאת אונס. כך כתב הרב שאול ישראלי בראש כרך ד של המהדורה הראשונה של אנציקלופדיה הלכתית רפואית. דעתו הובאה גם בשו"ת חוות בנימין, חלק ג, סימן קח. הרב אברהם שרמן, 'הפריה חוץ גופית אצל זוג פרוד', תחומין כב (תשס"ב), עמ' 392–403. הרב שלמה בן שמעון, 'הפריה חוץ גופית אצל זוג פרוד', תחומין, שם, עמ' 408–411. כך פסק בית הדין הגדול לערעורים ברוב דעות ביום ה' בכסלו תשס"ב.

המקרה שאליו התייחסו הפוסקים היה של בני זוג פרודים שטרם התגרשו. כאשר מדובר בבני זוג גרושים יש בעיה נוספת של הריון בין בני זוג שאינם נשואים.

[106] ולא מועיל מצב של אונס במקרה שבו ההתחייבות מותנית בהסכמת שני הצדדים, שאז יכול כל צד לומר "מה לי באונסו של האחר". הרב יועזר אריאל, 'הפסקת תהליכי הפריה חוץ גופית (IVF) לפי דרישת בן הזוג', ספר אסיא יג, עמ' 269–292 (אסיא סז-סח, שבט תשס"א, עמ' 102–125). הרב שלמה דיכובסקי, תחומין כב (תשס"ב), 'בעלות על ביציות מופרות', עמ' 404–407. הרב איתמר ורהפטיג, 'תוקפו של הסכם להפריה חוץ גופית', תחומין טז (תשנ"ו), עמ' 181–186. הרב שבתי א' הכהן רפפורט, 'כפיית הסכם בין בעל לאשתו להולדת ילד בהפריה חוץ גופית', ספר אסיא יג, עמ' 264–268 (אסיא סז-סח, שבט תשס"א, עמ' 126–130). השופט צבי אלימלך טל, 'פסק דין – חזרת בן זוג מהסכם לנשיאת עוברים' (דניאל נחמני נגד רותי נחמני ואחרים), ספר אסיא יג, עמ' 250–263.

[107] הרב שלמה דיכובסקי, תחומין, שם.

[108] שו"ת מעשה חושב, חלק ג, סימן ב.

המאמר לקוח מתוך שו"ת פוע"ה – פוריות, יוחסין וגנטיקה, לפרטים נוספים ולרכישת הספר, לחץ כאן

 

רקע רפואי

בשנת תשל"ח (1978) דווח לראשונה על תינוקת שנולדה כתוצאה מהפריה חוץ גופית. מאז הולך וצומח מספר הלידות של תינוקות כתוצאה מטיפולי הפריה חוץ גופית, עד שבשנת 2012 לבדה נולדו בישראל 7,565 תינוקות כתוצאה מטיפולי הפריה חוץ גופית^[1].

במקור תהליך ההפריה החוץ גופית נועד לפתור מקרים בהם יש חסימה בחצוצרות שגורמת שביצית לא תוכל לעבור מהשחלה לכיוון הרחם. למעשה, התהליך מקובל כיום גם במקרים בהם קיימת בעיה קשה בזרע הבעל, והוא אינו מתאים אפילו להזרעה מלאכותית, וכן במקרים בהם נוסו טיפולי פוריות אחרים, כגון טיפול תרופתי והזרעות, ללא הצלחה.

תהליך ההפריה מתנהל באופן הבא:

באמצעות טיפול הורמונלי שניתן לאישה, גורמים לגדילה של מספר זקיקים בשחלות, ובשלב הבשלת הביציות שואבים את התוכן של זקיקים אלו. השאיבה נעשית תחת הרדמה, על ידי החדרת מחט שואבת מכיוון הנרתיק לתוך השחלות, וזאת תחת הנחיה של מכשיר אולטראסאונד.

לאחר הוצאת הביציות הבשלות מהשחלות, מניחים אותן בצלוחית מעבדה, ומוסיפים לשם תאי זרע לאחר שנוקו. אם חלה הפריה, תתחיל הביצית להתחלק ולהפוך לעובר בשלביו הראשוניים. במקרים של בעיה קשה בזרע ניתן להגיע לשיעורי הפריה גבוהים יותר באמצעות הזרקה ישירה של תא זרע לתוך הביצית. שיטה זו מכונה "מיקרומניפולציה בשיטת ICSI".

יומיים-שלושה לאחר שאיבת הביציות, כאשר הביצית המופרית מגיעה לגודל של 8-6 תאים, מחזירים אותה ישירות לתוך הרחם. לרוב יוחזרו שני עוברים, על מנת לשפר את סיכויי הקליטה מצד אחד, ולהימנע מהיריון מרובה עוברים מצד שני, אולם כמות העוברים שתוחזר מושפעת מגיל האישה, כמות ניסיונות ההפריה שעברה עד כה, איכות העוברים ועוד^[2]. אם יש ביציות נוספות שהופרו, מקפיאים אותן לצורך ניסיונות החזרה נוספים^[3].

בשנים האחרונות, שיעורי ההיריונות בארץ לאחר החזרת ביציות מופרות מגיעים ל-30%-25%, ושיעורי הלידות מכלל מחזורי הטיפולים מגיעים ל-18%-15%. נתונים אלו מושפעים מכמה גורמים, שהמרכזי שבהם הוא גיל האישה^[4].

דיון הלכתי

לכאורה, השאלה אם טיפולי הפריה חוץ גופית מותרים על פי ההלכה, היא אותה שאלה שנדונה לעיל לגבי הזרעה מלאכותית. אף על פי כן, יש מי שכתב שיש הבדל בין שתי הפעולות. הרב אליעזר יהודה ולדנברג בשו"ת ציץ אליעזר (חלק טו סימן מה) והרב משה שטרנבוך (בשבילי הרפואה ח עמ' כט – מא) כתבו, שהפריה חוץ גופית חמורה יותר מהזרעה מלאכותית, וזאת משתי סיבות עיקריות:

• בניגוד להזרעה מלאכותית בה ההיריון עצמו נוצר בגוף האישה, ולכן ניתן לומר שיש בכך קיום מצוות פרו ורבו, בהפריה חוץ גופית ההיריון נוצר מחוץ לגוף האישה, ולכן יש יותר מקום לפקפק בייחוס הוולד ובקיום המצווה, וממילא יש חשש גדול יותר להוצאת זרע לבטלה (שו"ת ציץ אליעזר (שם) הוסיף חששות נוספים להוצאת זרע לבטלה, ביניהם העובדה שבסופו של דבר רק תאי הזרע שהפרו ביציות יכנסו לגוף האישה, וכל השאר ייזרקו, ובאם לא יהיו הפריות לא ייכנס כלום לגוף האישה, ונמצא שכל הזרע יצא לבטלה).
• בהפריה חוץ גופית יש חשש גדול יותר לטעויות ולערבוביה מאשר בהזרעה מלאכותית, עקב העובדה שכל תהליך ההפריה נעשה במעבדה, והוא נמשך מספר ימים. יש לציין, שכיום ניתן להתגבר על חשש זה באמצעות מערך הפיקוח של מכון פוע"ה, וכפי שנכתוב להלן^[5].

בסופו של דבר, גם בנושא זה רבו המתירים, ביניהם שו"ת יביע אומר (חלק ח אבן העזר סימן כא), הרב אביגדֹר נבנצל ('הפריית מבחנה – הערות', אסיא לד, עמ' 5), שו"ת שבט הלוי (חלק ה סימן מז, שם דן בשאלה אם ניתן לחלל שבת על עובר בעודו מחוץ לרחם, ואף שלא דן בשאלת היתר ההפריה, הרי השואל שם כתב בשאלתו שעשו זאת "באופן שיהיה מותר על פי ההלכה", ומשתיקת המשיב משמע שהסכים לכך שיש לזה היתר על פי ההלכה. לאחרונה גם התפרסם מכתב מפורש שלו בעניין בקובץ תורת המשפחה חלק ב עמ' ח), הרב יוסף שלום אלישיב (הובא בנשמת אברהם אבן העזר סימן א ס"ק ו5, מכתב שפורסם בקובץ תורת המשפחה שם) ועוד.

כן הורו בעל פה למכון פוע"ה הראשון לציון הרב מרדכי אליהו, הרב זלמן נחמיה גולדברג, הרב משה הלברשטאם ועוד פוסקים.

כך גם סיכם הרב שמואל דוד גרוס (עטרת שלמה ז, עמ' פ – פג) בצורה פשוטה, שאין למעשה חילוק בין הזרעה מלאכותית להפריה חוץ גופית, ורבו המתירים.

 

---

 

[1] על פי נתונים רשמיים המופיעים באתר האינטרנט של משרד הבריאות.

[2] על פי נייר העמדה המעודכן של האיגוד הישראלי לחקר הפוריות (איל"ה – נייר עמדה 201 משנת 2010), מספר העוברים המומלץ להחזרה אצל אישה שגילה מתחת 35 בשלושת הטיפולים הראשונים הוא עד שני עוברים, אלא אם כן מדובר באישה צעירה מגיל 30, שיש לה עוברים איכותיים, לה מומלץ להחזיר בטיפול הראשון עובר אחד בלבד.

[3] להרחבה בנושא ולתיאור שיטות הפריה נוספות, פחות נפוצות, ניתן לעיין באנציקלופדיה ההלכתית – רפואית בערך הפריה חוץ גופית, אות ג – מבוא מדעי.

[4] הנתונים המלאים של מחזורי הטיפולים ושיעורי ההצלחות מופיעים באתר האינטרנט של משרד הבריאות.

[5] אמנם יש לציין, שהרב מנחם בורשטיין שליט"א ראש מכון פוע"ה, שוחח עם הרב ולדנברג, מחבר שו"ת ציץ אליעזר, מספר פעמים על כך, ונימוקו העיקרי לאסור היה חששו מטעויות והחלפות בתהליך. כאשר שמע הרב ולדנברג שבתי החולים מסכימים להכניס את הפיקוח ההלכתי של מכון פוע"ה, התקשה להאמין בכך, אך אמר שאם זו המציאות עליו לחשוב מחדש בנושא. גם הרב שטרנבוך אמר לרב בורשטיין, שאכן בתחילה סבר שיש מקום לכנס את כל חכמי ישראל ולהטיל איסור על כל הנושא של הפריה חוץ גופית, אך לאחר שהדבר נתפשט בקרב הציבור, הוא מתייחס לכך כאל "נצחוני בניי", ומורה בפועל להיתר כששואלים אותו. לאחרונה גם התפרסם מכתב שלו להיתר בקובץ תורת המשפחה (חלק ב עמ' י).

מתוך שו"ת שאגת כהן חלק א, לפרטים נוספים על הספר ולרכישתו, לחץ כאן

לכבוד הרב מנחם בורשטין שליט"א, ראש מכון פוע"ה.

שלחת אליי דף ובו אוסף של מקורות המצביעים על כך שאין חיוב לעבור טיפולי פוריות על מנת לקיים מצוות פרייה ורבייה, וכן עוד כמה מקורות המסתייגים מטיפולי פוריות, וכן מקורות המצביעים על הצד הסגולי של יצירת הוולד, וביקשת שאחווה דעתי עליהם.

עיינתי במקורות הללו, וזו תשובתי:

1. מקורות א-ד מביאים פוסקים רבים שכתבו שאין חובה לעשות טיפולי פוריות. אכן, זו הדעה המקובלת בהלכה, אולם כמדומני שמדובר באמירה חלקית מאוד שאינה שייכת לנידון דידן, ואבאר דבריי: כל המקורות הללו עוסקים בשאלה האם כחלק מהחיוב שמוטל על האדם להשתדל לצורך קיום מצוות פרייה ורבייה, יש חיוב גם לעבור טיפולי פוריות. בעניין זה, הסכמת הפוסקים היא שמצד חיוב פרייה ורבייה, אכן אין בכך חיוב^[1]. אבל (ומדובר באבל גדול) יש שתי הסתייגויות לכך: הראשונה היא שאף על פי שאין כאן חובה גמורה, קיום מצווה בוודאי שיש כאן. חילוק זה מתבאר היטב בתשובת הגאון הרב אשר וייס למכון פוע"ה^[2], ועוד יותר מכך, בדעת רובא דרובא של גדולי הפוסקים האחרונים, הסוברים שמקיימים מצוות פרייה ורבייה בטיפולי פוריות, להלן רשימה חלקית:

א. משמעות חלקת מחוקק (אבן העזר סימן א ס"ק ח).

ב. משמעות בית שמואל (שם ס"ק י).

ג. משמעות משנה למלך (הלכות אישות פרק טו הלכה ד).

וכן כתבו במפורש:

ד. שו"ת בית יעקב (סימן קכב).

ה. שו"ת שאילת יעקב (סימן מב).

ו. שו"ת דברי מלכיאל (חלק ד סימן קז, למרות שאסר את פעולת ההזרעה מטעמים אחרים).

ז. שו"ת זקן אהרן (חלק ב סימן צז).

ח. שו"ת עמק הלכה (חלק א סימן סח).

ט. שו"ת הר צבי (אבן העזר סימן ד).

י. שו"ת אגרות משה (אבן העזר חלק ב סימן יח).

יא. הרב ישראל זאב מינצברג (נועם א עמ' קכט).

יב. שו"ת מנחת יצחק (חלק א סימן נ).

יג. שו"ת יביע אומר (חלק ב אבן העזר סימן א).

יד. שו"ת שבט הלוי (חלק ט סימן רט).

טו. מכתבם של: הרב שמואל הלוי ואזנר והרב יוסף שלום אלישיב במכתב מיום כ"ג באלול תש"ע; הרב משה שטרנבוך במכתב מיום ט' בכסלו תשע"א; הרב פישל הערשקאווביטש במכתב מכסלו תשע"א; הרב יחזקאל רוטה; דבריהם הובאו בחוברת תורת המשפחה (חלק ב עמ' י-יד).

בנוסף לכך, והרבה יותר חשוב: כל ההתייחסות לכך שאין חובה היא מצד קיום מצוות פרייה ורבייה, כלומר אם שני בני הזוג אינם מעוניינים בטיפולי פוריות, לא ניתן לכפות עליהם לעשות זאת, אולם כאשר האישה מעוניינת בטיפולים, הרי חלה על הבעל חובה לכך מצד מצוות "ואהבת לרעך כמוך". ועוד, שאם הבעל לא יסכים לטיפולים, זכותה של האישה עומדת לדרוש גירושין (והדברים מפורשים שבכגון זה כופים), וידועים דברי חז"ל כמה קשים גירושין. נראה לי פשוט וברור, שמי שמונע מאשתו פרי בטן בסירובו לטיפולי פוריות, וטוען שאין הוא מחויב בכך, הרי הוא רשע ומגלה פנים בתורה שלא כהלכה, שהרי כל מה שאינו מחויב, זה מצד הציווי האישי כלפיו (אף על פי שכאמור גם אם אינו מחויב הוא מקיים בכך מצווה גדולה), ולא מצד המערכת הזוגית בינו לאשתו.

2. במקור ה הביא את הדברי מלכיאל שאסר הזרעות. כידוע, מאז שבטלה סנהדרין גדולה בעם ישראל, שוב אין אפשרות להגיע להכרעה הלכתית מוסכמת וברורה שבה כולם מסכימים לדעה אחת, אולם בעניין זה הרי הדברי מלכיאל הוא דעת יחיד שבטלה במיעוטה ממש, שהרי רובא דרובא של גדולי הפוסקים התירו טיפולי פוריות בשעת הצורך, להלן רשימה חלקית:

א. שו"ת מהרש"ם (חלק ג סימן רסח).

ב. שו"ת שרידי אש (חלק ג סימן ה, במהדורה החדשה חלק א סימן עט).

ג. שו"ת הר צבי (אבן העזר סימן ד).

ד. שו"ת אגרות משה (אבן העזר חלק א סימן עא וחלק ב סימן יח).

ה. הרב שלמה זלמן אויערבאך – 'הזרעה מלאכותית' (נועם א תשי"ח עמ' קמה ואילך, נדפס בשו"ת מנחת שלמה תנינא (ב-ג) סימן קכד).

ו. שו"ת מנחת יצחק (חלק א סימן נ).

ז. שו"ת ציץ אליעזר (חלק ט סימן נא שער ד פרק ג).

ח. שו"ת יביע אומר (חלק ב אבן העזר סימן א).

ט. מכתבי גדולי הפוסקים שהובאו לעיל (סעיף 1).

וכבר כתב שו"ת ציץ אליעזר (חלק ז סימן מח פרק א), שבניגוד לדיני ממונות, בהם אדם יכול באופנים מסוימים להגיד "קים לי" כנגד הרוב, הרי שבאיסורים לא יכול אדם להגיד "קים לי" כדעת האוסרים כשבא לחוב לאשתו, ראה מה כתב על בעל שסירב לבצע בדיקת זרע, בטענה שיש פוסקים שאוסרים זאת:

לאור כל האמור נראה דאין למקום להשתמטות הבעל מבדיקה זאת… על אחת כמה כשבסירובו בא לחוב לאישה.

3. בעניין דברי הרמב"ן ושו"ת שאילת יעבץ על חשיבות הכוונה לטובת בן צדיק. אין כאן שום פירכא לדברינו, שהרי הזמן הקובע הוא זמן הוצאת הזרע בכוונה של היריון, ועל הבעל להרהר בדברים חיוביים וקדושים בזמן זה, וממילא מובטח לו שייצא לו בן צדיק.
4. בעניין דברי הרב שטרנבוך שכתב כנגד טיפולי פוריות – כפי שציינתי לעיל, לפני כמה שנים הרב שטרנבוך פרסם בעצמו מכתב בו הוא מסכים לטיפולי פוריות, ושיש בכך גדר של מצווה (כמובן כשהמציאות הרפואית מראה שזה הכיוון).
5. בעניין דברי הראשל"צ הגר"ע יוסף על כך שיש להמתין עשר שנים לפני שמתחילים בטיפולי פוריות. דבריו נכתבו לפני למעלה מחמישים שנה, כשהידע הרפואי עדיין לא היה מספיק חזק, והייתה תקווה בתוך עשר שנים עדיין להיפקד, אולם במשך השנים מאז הרפואה כבר יודעת להצביע קודם לכן על סיכויי ההיקלטות, ואצל מי קיים צורך בטיפולים מוקדם יותר, ואף הגר"ע יוסף בעקבות זאת הורה לבצע טיפולים הרבה קודם לכן, על פי הצורך והמצב הרפואי. יש על כך תשובות רבות בשו"ת מעין אומר, וניתן לראות שם.

לאור האמור לעיל, אינני רואה מהמקורות שהובאו שום הוכחה לכך שכאשר יש בעיית פוריות והאישה מבקשת לבצע טיפולי פוריות (באופנים שהתירו הפוסקים על פי ההלכה), שיש איזו הצדקה הלכתית להימנע מכך, ואדרבה, מצווה גדולה הן מצד קיום פרו ורבו והן מצד "ואהבת לרעך כמוך", ושמירה על שלום בית, ללכת בכיוון זה.

 

---

 

[1] אמנם הראשון לציון, הרב הראשי לישראל הגאון הרב יצחק יוסף שליט"א, כתב בתשובתו למכון פוע"ה, שכיום יש חובה לעשות כן.

[2] ראה שו"ת פוע"ה – פוריות, יוחסין וגנטיקה, עמ' 479–480.

המאמר לקוח מתוך ספר פוע"ה כרך שני– פוריות, לפרטים נוספים ולרכישת הספר, לחץ כאן

 

רקע רפואי

הסיבות הרפואיות לשימוש בתרומת ביצית – במקרים של אי פוריות האישה, עקב סיבות מסוימות שיפורטו להלן, אפשר מבחינה רפואית וטכנולוגית להפרות ביצית של אישה אחרת עם תאי הזרע של הבעל, ולהשתיל את הביצית המופרית ברחמה של האישה העקרה. לאחר קליטת הביצית המופרית ברחם האישה הנתרמת, ממשיך תהליך ההריון והלידה כרגיל, כמו אצל כל אישה.

הסיבות הרפואיות לצורך בשימוש בתרומת ביצית כוללות: חוסר שחלות, שהוא מצב נדיר; אי תפקוד שחלתי, כגון תסמונת טרנר; כשל שחלתי מוקדם, בלות בגיל צעיר; לאחר מחלות שחלתיות המונעות את הביוץ; בעקבות טיפולים רפואיים שפגעו בשחלות, כגון טיפולים למחלת הסרטן; במצב שבו האישה נושאת מחלה תורשתית^[1]; גיל מבוגר יחסית, או סיבות אחרות, ידועות או בלתי ידועות.

הקהל העיקרי המופנה כיום לתרומת ביצית הן נשים מבוגרות מגיל 45 שהפוריות אצלן דעכה. לאחר גיל 35 יש ירידה חדה של הפוריות, ואחרי גיל 45 נדיר שאישה תיכנס להריון ספונטני או אפילו בטיפולי הפריה חוץ גופית מביציותיה שלה^[2].

יש כמה סיבות לאי הפוריות של נשים מבוגרות: סיבה אחת היא ירידה ברזרבה השחלתית עם העלייה בגיל, כלומר ירידה במספר הביציות הבשלות התקינות הראויות להפריה. נוסף על כך, גם כשיש הריון, אחוז ההפלות, אחוז המומים העובריים והתסמונות הכרומוזומליות עולה בצורה ניכרת עם הגיל. הסיבה היא, שביציות הנמצאות בשחלות זמן רב מתקשות לעבור חלוקת הפחתה. דהיינו: חצי ממספר הכרומוזומים של הביצית צריך לצאת החוצה כדי לאפשר לזרע להתחבר ולתת את מחצית הכרומוזומים שלו^[3]. חלוקה זו נשלמת סמוך לביוץ. תהליך זה הולך ונפגע עם הגיל. חלק מהביציות עשויות להבשיל ובכל זאת לא יצליחו לייצר הריון בשל טריזומיה עוברית^[4], השכיחה מאוד בגילאים אלה, והיא נובעת ישירות מהעלייה בגיל הביולוגי, וגורמת למומים בעובר ולהפלות.

לעומת הזדקנות הביציות, כפי שהוזכר לעיל, הרחם יכול להחזיק הריון גם בגיל מבוגר יותר. לכן נשים יכולות להרות מתרומת ביצית גם בגילאים מבוגרים לאחר הכנה הורמונלית מתאימה^[5]. מלבד הכנה זאת האישה תצטרך ליטול אסטרוגן ופרוגסטרון בשליש הראשון להריון. לאחר מכן השִליה תייצר את כל ההורמונים הדרושים לעובר לשם קיומו.

יש לבחון את ההשפעות של ההריון וההורות בגיל מבוגר על האישה ועל היילודים מבחינה רפואית, משפחתית וחברתית^[6]. בגיל מבוגר נשים מפתחות יותר סיבוכים בהריון, כגון יתר לחץ דם, סוכרת הריונית, משקל לידה נמוך ולידות מוקדמות. כמעט כולן יולדות בניתוח קיסרי, שיש בו סיכון גבוה יותר מאשר בלידה רגילה. חלק גדול מהן יולדות פגים בטרם זמן או יולדות במשקל לידה נמוך, שגם הם מועדים לסיבוכים. מסיבות אלו ואחרות מעל גיל 50 סיכויי ההריון מתרומת ביצית יורדים.

מקורות לתרומת ביצית – המקורות לתרומת ביצית יכולים להיות מנשים שעוברות בעצמן טיפולי פוריות, ואשר מוכנות לתרום חלק מביציותיהן לנשים אחרות, או נשים מתנדבות המסכימות לתרום ביציות למטרות תרומה. מבחינה רפואית הנשים התורמות יכולות להיות יהודיות או לא יהודיות, נשואות או פנויות. מבחינה הלכתית יש דיון על העדפות שונות בין אפשרויות אלה.

ביציות מעוברות – כאשר אישה מפילה עוברה נקבה, בהפלה טבעית או מלאכותית, אפשר היה לקחת ביציות מן העוברה. לעוברה נקבה יש ביציות החל מהחודש החמישי להריון, ושחלה עוברית מכילה מיליוני ביציות. לאחר הלידה מספרן הולך וקטן ככל שהאישה מתבגרת. כדי להשתמש בביציות אלה עליהן לעבור תהליך של הבשלת ביציות לא בשלות מחוץ לגוף (IVM)^[7].

יש סכנות בפעולה מסוג זה. סכנה אחת היא ניצול של נשים, שלצורך אספקת ביציות יכנסו להריון ויבצעו הפלה מלאכותית. כלומר, יצירת עוברים רק לצורך אספקת ביציות, שיש בה בעיה מוסרית והלכתית קשה. סכנה נוספת היא שמעוברה אחת אפשר להפיק מיליוני ביציות, ויש חשש לגילוי עריות, או נישואי אח ואחות מאותן ביציות. הבעיה היא הלכתית וגם רפואית וחברתית. גם מבחינה אתית מתעוררת בעיה מוסרית בשימוש בעובר, שלא הייתה לו זכות לחיות ולהחליט, על מנת להשתמש באבריו כדי להעמיד צאצאים לאנשים אחרים^[8]. למעשה, שיטה זו אינה מקובלת כיום^[9].

 

רקע משפטי

עד שנת תש"ע (2010) לא היתה במדינת ישראל הסדרה בחקיקה ראשית הקובעת את האפשרויות לקבלת תרומת ביצית. תקנות משרד הבריאות קבעו שתרומת ביצית במדינת ישראל תתאפשר אך ורק מנשים שעוברות בעצמן טיפולי פוריות, ומעוניינות לתרום ביציות עודפות שנשאבו מגופן. כמו כן אפשרו התקנות החזרה בארץ של ביציות תורמת שהופרו בחו"ל במדינות שחוקיהן מאפשרים זאת ושאושרו על ידי משרד הבריאות.

חוק תרומת ביציות, תש"ע-2010 – החוק קובע זכאות לתרומת ביצית לתושבת ישראל בגילאים 18–54 שאינה מסוגלת להתעבר מביציות שלה עקב בעיה רפואית. תורמת הביצית צריכה להיות בגילאים 21–35; בת דתה של האישה הנתרמת; ללא קרבה משפחתית לאישה או לאבי היילוד; לא נשואה. ועדת חריגים יכולה לאשר חריגות מכללים אלו על פי התנאים שנוסחו בחוק. החוק נותן פיצוי כספי לתורמת הביציות.

נכון ליום כתיבת שורות אלו (שבט תשע"ו) רוב מוחלט של תרומות הביציות לנשים ישראליות מתבצע מביציות שנתרמו בחו"ל על ידי תורמות לא יהודיות והופרו שם, בדרך כלל בזרע הבעל, ורק מיעוט קטן של המקרים מתבצע בארץ על פי חוק תרומת ביציות החדש^[10].

במקומות שונים בעולם יש חקיקה שונה לגבי תרומת ביצית; מי הן הנשים הרשאיות לתרום; האם מותרת תמורה כספית עבור התרומה; ומהם התנאים שהאשה הנתרמת צריכה לעמוד בהם, לדוגמה, גיל מקסימלי. יש אפילו 'בנקי ביציות' בדומה לבנקי זרע.

הגדרת האמהוּת

הגדרת האבהות מורכבת מגורם אחד בלבד – הגדרת בעל הזרע, שתכונותיו הגנטיות מועברות לוולד, בצירוף התייחסות למעמדה של הביאה בהגדרת האבהות. לעומת זה, הגדרת האמהות מורכבת משני גורמים: העברת המטען הגנטי של האֵם לוולד, ונשיאת ההריון והלידה.

בדרך הטבעית האֵם ממלאת את שני התפקידים. אך במקרים של תרומת ביצית או פונדקאות, אישה אחת מעבירה לעובר את המטען הגנטי, ואישה אחרת נושאת את ההריון והלידה. כיוון שכך מתעוררת שאלת ההגדרה של האמהות, מי היא אמו ההלכתית של היילוד: האֵם הביולוגית – בעלת הביצית, או האֵם הפונדקאית – שברחמה מתפתח העובר והיא היולדת. איזה משני המרכיבים הוא הגורם המכריע בהגדרת האמהות. לחילופין נשאלת השאלה – האם הגדרת האמהות דורשת את קיום שני המרכיבים באישה אחת.

להגדרת האמהות מבחינה הלכתית יש השלכות רבות ומשמעותיות ביותר, כגון: מי הם אחיו ואחיותיו של מי שנולד מתרומת ביצית או מפונדקאות. ממילא עולות השאלות, עם מי מותר לאדם זה להתחתן ועם מי אסור לו להתחתן? את מי יורש יילוד כזה, ומי יורש אותו? מה דינו כשתורמת הביצית היא גויה והפונדקאית יהודיה, ולהיפך: האם הוא יהודי או גוי? ומה דינו אם אחת הייתה מפסולי קהל והשנייה כשרה? אם אחת משתי הנשים השותפות ביצירתו של ולד כזה כוהנת או לוויה והאחרת ישראלית, האם הוא חייב בפדיון הבן? כלפי איזו אם חייב הבן בכיבוד אם?

אין כמעט מקורות הלכתיים ישירים הדנים בשאלה זו, ולכן דנו הפוסקים בשאלה זאת מתוך השוואה לסוגיות אחרות.

הלכות

• יש הסוברים שהאֵם הגנטית, דהיינו תורמת הביצית, היא האֵם ההלכתית לכל דבר^[11]. הסברה הפשוטה היא שכל המטען הגנטי של הוולד מתקבל בתורשה על ידי בעלת הביצית ולא מנושאת ההריון. כמה הוכחות ניתנו לשיטה זו: במחלוקת רבי ואנטונינוס האם נשמה ניתנת באדם משעת פקידה או משעת יצירה^[12], המסקנה היא שהנשמה ניתנת באדם משעת פקידה, משמע שכבר בשלב הראשוני ביותר, היינו שלב ההפריה, נקבעת זהותו של האדם. עוד יש מביאים ראיה מדין כהן שנשא גרושה מעוברת וילדה כשהיא חללה, שהוולד כשר, שהרי לא בא מטיפת עבֵרה^[13], ומשמע שתלוי דווקא ביצירה, שאז לא הייתה חללה, ולא תלוי בהריון ובלידה, שאף על פי שנתחללה, אין הוולד חלל^[14].
• לעומת זאת, רבים סוברים שהאֵם היולדת היא האֵם ההלכתית לכל דבר^[15].

כמה הוכחות ניתנו לשיטה זו: יש שהוכיחו מתאומים שהייתה הורתם שלא בקדושה ולידתם בקדושה, דהיינו שנתגיירה אמם תוך כדי ההריון, שאין ביניהם דיני ייבום וחליצה^[16], אבל בכל זאת נוהג ביניהם איסור אשת אח מן האֵם, כי דין אמם כישראלית שילדה^[17], ואם כן מתברר שהלידה קובעת ולא ההפריה^[18]. יש שהוכיחו מדין ערלה, שילדה שסיבכה בזקנה, היינו ענף צעיר בן פחות משלוש שנים (ילדה) שחיברוהו לצמח בן יותר משלוש שנים (זקנה), מתבטל הענף הצעיר לצמח הזקן לעניין ערלה. ומכאן שאם מחברים ביצית מאישה אחת לרחם של אישה אחרת, מתבטלת הביצית מיחסה לתורמת, והוולד מתייחס ליולדת^[19]. יש מי שהוכיח מההלכה שעובר ירך אמו, שהוולד מתייחס אחר היולדת^[20]. ויש שהוכיחו מדברי אגדה, שיוסף נוצר כעובר ברחמה של לאה, ודינה נוצרה כעובר ברחמה של רחל, והעוברים הוחלפו ביניהם כך שיוסף נולד לרחל ונחשב בנה, ודינה נולדה ללאה ונחשבת בתה^[21]. כלומר, היולדת קובעת ולא בעלת הביצית.

• יש מי שכתבו, שאם הביצית המופרית הושתלה קודם שעברו ארבעים יום להפריה, נחשבת האישה היולדת שהביצית המופרית הושתלה בה לאם הוולד, גם אם אינה בעלת הביצית, כי עד ארבעים יום אין תורת עובר על הביצית המופרית, ולכן לא תחול עליה תורת אמהות^[22].
• יש הסבורים שמספק ולחומרה צריך להתייחס לשתי הנשים כאילו הן אמותיו, ולפי זה יש לאסור עליו את קרובות שתיהן^[23]. לאור העובדה שאין למצוא מקור הלכתי המתאים למצב של שתי נשים שכל אחת תורמת חלק ממרכיב האמהות, יש ללכת לחומרה.

כל הראיות לכל האפשרויות נידחו בדרכים שונות על ידי הפוסקים הסוברים אחרת^[24].

מתוך הגדרת האמהות נגזרת באופן ישיר גם שאלת היוחסין^[25].

מעמד הוולד הנולד מתרומת ביצית מגויה

במקרה שתורמת הביצית היא גויה והיולדת היא יהודיה:

• יש שכתבו שהקובעת את ייחוס הוולד היא תמיד בעלת הביצית, בהתאם לשיטתם שכך נקבעת הגדרת האמהות. לשיטה זו, הוולד צריך לעבור גיור מעיקר הדין ודינו כגר גמור לכל דבר^[26]. לשיטה זו יש מי שהורה שטבילת האֵם היולדת במהלך ההריון אינה מועילה להחשיבה כטבילת גירות לוולד ואפשר לגיירו רק לאחר הלידה^[27].
• יש שכתבו שהקובעת את ייחוס הוולד היא תמיד היולדת, בהתאם לשיטתם שהגדרת האמהות נקבעת לפי העיבור והלידה. לשיטה זו הוולד במקרה כזה יהודי לכל דבר^[28], ואם אביו כהן הוא נחשב כהן^[29]. לשיטה זו יש מי שהורה שאין לבצע גיור לחומרה כדי שלא להוציא לעז על הנולדים באופן כזה^[30].
• יש שכתבו שהיות שיש ספק בדבר, יש להטיל על הוולד חומרות משני הצדדים ולגייר אותו^[31].
• יש מי שכתב שאף על פי שהוולד מתייחס אחר היולדת, אם בעלת הביצית היא גויה, הוולד צריך גיור^[32].
• יש מי שהורה שאף על פי שהוולד מתייחס אחר היולדת, אם בעלת הביצית היא גויה, יש לגייר את הוולד לחומרה אך לאחר הגיור דינו כיהודי לכל דבר. דהיינו, מלים אותו ביום השמיני אפילו בשבת, אם אביו כהן גם הוולד כהן, ואם זו בת מותרת להינשא לכהן^[33].
• יש מי שכתב שאף על פי שהוולד מתייחס אחר בעלת הביצית ובעלת הביצית היא גויה, עצם ההריון ברחמה של ישראלית נחשב לגיור, והוולד נחשב גר גם ללא מעשה גיור^[34].

 

פרייה ורבייה

• ככלל, האב מקיים מצוות פרייה ורבייה על ידי תרומת ביצית. אך במקרה של תרומת ביצית מגויה – לפי מי שסבור שתורמת הביצית נחשבת לאם – הילד אינו מתייחס אחרי האב, ולכן האב לא קיים פרייה ורבייה^[35].

 

היתר הלכתי לתרומת ביצית

• לדעת רוב פוסקי דורנו עדיף להימנע מתרומת ביצית בגלל בעיות הלכתיות שונות. יש מי שכתב שיש בזה איסור משום "וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ" ולא באשת חברו^[36]. לדעת פוסקים רבים אין איסור מהותי בעצם הפעולה, אך הם סבורים שלמעשה הדבר אסור בעיקר מטעמי חששות לאנדרלמוסיה בעולם, והחשש שמא ישא אח את אחותו^[37], וכן מפני שלא ברור להלכה מי האֵם^[38].
• אכן למעשה, יש פוסקים שהורו שאם מדובר בזוג שתרומת ביצית היא הדרך היחידה עבורם להוליד ילדים, יש מקום להתיר להם לעשות זאת^[39]. כמובן, תהליך כזה חייב להתבצע בפיקוח הלכתי מלא, כמו בכל הפריה חוץ גופית. ראה להלן, הלכה יג ואילך, את הדעות השונות ממי מותר לקבל תרומת ביצית.
• למתירים, יש מי שהורה שלכתחילה יש לוודא שתהליך הרישום של תרומת הביצית ייעשה כהלכה, בדרך שתמנע בעתיד בעיות יוחסין וגילוי עריות^[40]. מכל מקום, אם ביצעו תרומת ביצית ללא רישום, יש להשתדל לדעת מי היא בעלת הביצית, וכל תקנה שאפשר לתקן כדי להתרחק מכל חשש של מכשול^[41]. וראה עוד להלן בפִּסקה 'החשש שמא אח ישא את אחותו'.
• יש מי שכתב שיש מקום לאסור תרומת ביצית מחשש לפרצות שונות, אך אין הוא מורה בזה לא היתר ולא איסור^[42].
• יש מי שהתיר תרומת ביצית גם לבני זוג שיש להם ילדים ורוצים להגדיל את משפחתם^[43]. כיוצא בזה יש מי שהתיר תרומת ביצית לזוג שנשוי בנישואים שניים, ולשניהם יש כבר ילדים, אלא שרוצים ילד משותף^[44]. לעומת זאת, יש מי שאסר על מי שיש לו ילדים, ונשא אישה אחרת, לקבל תרומת ביצית^[45].
• גם לדעות המתירות מבחינה עקרונית תרומת ביצית, יש לאפשר זאת למעשה אך ורק לאחר בדיקת מצב הזוג עם רב פוסק, על מנת לקבל היתר הלכתי אישי.
• אם יש מחלה גנטית, עדיף לפתור בעיה זאת על ידי ברירת עוברים בתהליך של אבחון גנטי טרום השרשתי (PGD), ולא על ידי תרומת ביצית.

 

ממי אפשר לקבל תרומת ביצית

• האפשרות המועדפת לקבלת תרומת ביצית היא מיהודיה פנויה^[46]. ויש מי שהעדיף תרומת ביצית מגויה דווקא^[47].
• אם אין אפשרות להשיג ביציות מיהודיה פנויה^[48]:
• יש המעדיפים במקרה כזה לקבל ביצית מיהודיה נשואה^[49], כדי לחוש לדעות שתורמת הביצית היא האֵם ה'אמיתית', ועדיף שתהיה יהודיה, כדי למנוע צורך בגיור, או בגיור לחומרה, וכדי שהילד יוכל להתייחס, לפי חלק מהדעות, לאביו^[50].
• יש מי שהורה שאין הבדל בין תרומת ביצית מיהודיה נשואה לבין תרומת ביצית מפנויה^[51].
• יש המעדיפים ביצית מגויה מאשר מיהודיה נשואה^[52], כדי למנוע הפריה ביצית של אישה יהודיה נשואה בזרע של אדם שאינו בעלה.
• ויש מי שהורה שאין להתיר תרומת ביצית במקרה כזה^[53].
• אין לאישה לקבל תרומת ביצית מאחותה, אף על פי שאחותה מוכנה לתרום לה^[54]. כיוון שמבחינה הלכתית אי אפשר לקבוע כיום קביעה חד משמעית מי היא האֵם, אין אפשרות להפרות בזרע הבעל את הביצית של אחות אשתו, למרות שאין מדובר באישות. נוסף על כך, מבחינה פסיכולוגית עלולה תופעה כזאת לגרום למתחים אישיים ומשפחתיים, סמויים וגלויים.
• יש מי שהתיר לקחת תרומת ביציתמנפטרת^[55].

 

פרישה לצורך הבחנה

• לאחר תרומת ביצית וקליטת העובר אין צורך בפרישה של בני הזוג זה מזו לשלושה חודשי הבחנה. גם לדעות שהעובר מתייחס אחר בעלת הביצית, אין לחשוש שמא האישה תהרה כיוון שמדובר באישה שהיא עקרה ושהיא כבר בהריון עקב הטיפול^[56].

 

חשש מנישואי אח ואחות

• כדי למנוע מצב של נישואי אח ואחות או שאר קרובים כתוצאה מתרומת ביצית, סודרה בחוק תרומת ביציות האפשרות וההכרח לרשם הנישואין לבדוק שאין מדובר בנישואי קרובים. בכל מקרה של תרומת ביצית יש רישום מסווג של פרטי תורמת הביצית ושל הוולד. לרשם הנישואין יש הזכות המשפטית לבדוק פרטים אלו^[57].
• אם תרומת הביציתמתבצעת בחו"ל מתורמת יהודיה, יש לוודא שהנתרמת קיבלה את תאריך הלידה של תורמת הביצית, והתחייבה למנוע נישואי קרובים מהוולד שייוולד לה מתרומת הביצית.
• אם לא התקיימו התנאים דלעיל, יש מי שהורה שבכל זאת אין לאסור תרומת ביצית מחמת חשש תקלה שמא אח ישא את אחותו, שכן תרומת ביצית, באופן יחסי, נכון להיום, היא דבר שאינו מצוי. גם לדעות שהוולד מתייחס אחר בעלת הביצית, אין לחוש שמא תורמת הביצית אסורה לבוא בקהל, כיוון שרוב הנשים כשרות לבוא בקהל. חכמים הגדירו ילד שאינו יודע מי אביו כ'שתוקי' רק כשנתעברה אמו דרך זנות, אבל בנולד שלא דרך זנות, כמו בתרומת ביצית, לא גזרו חכמים^[58].

 

תרומת ביציות או מכירתן

תרומת ביציות או מכירתן הן פעולות שיש להן משמעויות רגשיות כבדות משקל. למרות שמדובר בחסד גדול, מסור הדבר ליכולת הנפשית של כל אחת ואחת. מלבד זאת, יש לדון בפעולות האלה גם מצדדים נוספים: מצד חבלה^[59] של האדם בעצמו – האם הדבר מותר בכלל, ובמקרה של מכירה – האם מותר לעשות זאת לשם ממון^[60]. כמו כן יש לדון גם מצד דיני יוחסין. כיוון שכך, כל פעולה כזאת צריך שתלווה בהתייעצות ובפסיקה של רב פוסק שהתמחה בנושא.

• אין איסור חובלבעצמו בתרומת ביציות. מותר לאדם להסתכן לצורך גדול אם הסיכון קטן וסביר^[61]. מלבד זאת, יש בכך חסד גדול כלפי מקבלת הביצית. ויש מי שהתיר להסתכן מעט לצורך מכירת ביציות רק במקום דוחק כלכלי^[62].
• אין איסור לקבל תמורה כספית עבור מכירת הביציות, שהרי מותר לאדם להסתכן לצורך פרנסה^[63]. כיוון שאינו מחויב לתרום מאבריו, מותר לו ליטול שכר עבורם^[64].
• נטילת ביציותעודפות מאישה במהלך טיפולי פוריות ללא רשותה, על מנת להשתילן לאחר הפרייתן בגוף של אישה אחרת, נחשבת לגנֵבה^[65].
• כיוון שיש איסור להפוך ביצית של יהודיה לילד גוי, אין לאישה יהודיה לתרום ביציות על מנת שתושתלנה ברחמה של גויה^[66].
• לדעות המתירות שימוש בתרומת ביצית, מותר ומצווה ליהודיה פנויה לתרום ביציות לאישה יהודיה אחרת הזקוקה לכך^[67], בתנאי שיש רישום מתאים למניעת נישואי קרובים בעתיד^[68].
• ההיתר לתרום ביציות לאישה יהודיה אחרת קיים גם כשיש חשש קטן שהביצית עלולה להגיע לאישה שאינה יהודיה^[69], ויש מי שאסר במצב כזה^[70].
• אין לאישה יהודיה נשואה לתרום ביציות שלה, ואפילו אם נשארו לה ביציות עודפות מטיפולי פוריות שעברה בעצמה^[71].

תרומת עובר

תרומת עובר – במקרה שהבעל עקר לחלוטין, ולאישה אין ביציות, יש אפשרות רפואית וחוקית לקבל תרומת ביצית שהופרתה בזרע תורם.

• יש פוסקים שאסרו תרומת עובר^[72]. ויש מי שהתיר תרומת עובר מזרע גוי, ואסר תרומת עובר מזרע ישראל אפילו במקום שאין חשש לנישואי אח ואחות, מדין מעוברת חברו^[73]. ויש מי שהתיר אפילו תרומת עובר מישראל אם מדובר בעובר מזוג שאיננו בחיים ולא נולדו להם ילדים, שאז אין חשש לנישואי אח ואחות^[74]. ויש מי שהורה שכעיקרון יש להעדיף תרומת עובר יותר מאשר תרומת זרע גוי^[75].

 

התלבטות לגבי תרומת ביצית לנשים מבוגרות

בהמשך לנתונים שהובאו לעיל על הירידה התלולה בפוריות בגילאים מבוגרים, ועם ריבוי במספר ההפלות והמומים העובריים בגיל המבוגר, יש נשים מבוגרות רבות הפונות לקבלת טיפולי פוריות דווקא באמצעות תרומת ביצית. יש התלבטות, אישית וגם חברתית, עד איזה גיל יש לאפשר קבלה של תרומת ביצית, והאם יש להטיל מגבלה על כך מגיל מסוים.

מחד גיסא, יש לחֶברה זכות להגביל את הטיפולים היקרים הללו, בעיקר עקב הסיכון הניכר לעובר וליולדת, ומחשש שההורים יהיו מבוגרים ולא יוכלו לטפל כראוי בילד שלהם והוא יפול לנטל על החברה. אך מאידך גיסא, אפשר לומר שהסיכונים לא גדולים יחסית לצורך הטבעי, היסודי והמשמעותי של הורים בילד, ושאין להגביל את חופש הפרט ואת ההורות בגיל, כמו שאין מגבילים חולים ונכים בילודה למרות הצורך של סיוע מהחברה^[76].

 

הסוגיה האתית – הטיעונים בעד ונגד הגבלת גיל לתרומת ביצית^[77]

בעד הגבלת גיל

• סיכונים רבים לאם^[78].
• ייתכן שהורים מבוגרים מדי יתקשו לגדל כראוי את הילד, מבחינה פיזית ונפשית.
• גיל הפוריות הוגבל משמיא, לא ראוי שהאדם יתערב על מנת לשנות סדרי בראשית.

 

נגד הגבלת הגיל

• אוטונומיה של הפרט.
• אין להטיל הגבלה גורפת עקב גיל, אלא לבדוק את מידת הסיכון בכל מקרה לגופו.
• אין ודאות שהטבע הגביל את הפוריות, ייתכן שהאדם קלקל אותה על ידי אי שמירת הטבע.
• הורים יכולים להיות הורים טובים גם בגיל מבוגר.
• הרופאים הם שליחים ואינם זכאים למנוע טיפולים.

 

מבחינה משפטית קובע חוק תרומת ביציות שהזכות לקבל תרומת ביצית שמורה לנשים בגיל 18–54^[79]. החקיקה לא מתייחסת לתרומת ביצית בחוץ לארץ, אך יש לכך התייחסות בחוזר מנכ"ל משרד הבריאות תשרי תשס"ו.

פדיון הבן

• אישה שילדה בן בכור מתרומת ביצית, הבן חייב בפדיון ככל יילוד, אפילו לפי השיטות שתורמת הביצית היא האמא. כיוון שלעניין בכורה קובעת הלידה, ורק נושאת ההריון – היולדת – מחייבת את הוולד בפדיון הבן. לפי זה אם אישה תרמה ביצית לאישה אחרת שילדה בן בכור, ולאחר מכן נפקדה תורמת הביצית בהריון וילדה בן בכור בעצמה, גם בן הנתרמת חייב בפדיון הבן, וגם בן תורמת הביצית יתחייב בפדיון הבן^[80]. ויש מי שכתב שאם תורמת הביצית כבר ילדה קודם לכן, אזי לפי השיטות שבעלת הביצית היא האֵם, יש ספק אם הילד נחשב בכור לעניין פדיון הבן^[81].
• אם תורמת הביצית היא גויה, הרי לשיטות שבעלת הביצית היא האֵם, לכאורה יש לפטור את הוולד מפדיון הבן. לפי דעה זו, גם אם האישה הנתרמת תלד אחר כך מעצמה או מתרומת ביצית מיהודיה, יש לפטור גם את הוולדות הבאים מפדיון הבן, כיוון שאינם מוגדרים כ'פטר רחם'^[82].

 

האם על ההורים לספר לילד שנולד מתרומת ביצית

• אין לספר לילד שנולד מתרומת ביצית^[83].
• אם תורמת הביצית אינה יהודיה, לפי השיטות שיש חיוב גיור על הוולד, כפי שהובא לעיל, הלכה ה, יש מי שהורה שצריך לספר לילד על כך שנולד מתרומת ביצית^[84]. ויש מי שהורה שאין צורך לספר לילד^[85]. לפי השיטות המצריכות גיור רק לחומרה, ההורים פטורים מלספר על כך לילד^[86].

 

---

 

[1] בעבר, היה אחד הפתרונות לנשאות וחשש ממחלה גנטית תרומת ביצית מאישה שאינה נשאית. כיום, כשיש אפשרות לברירת עוברים בריאים על ידי אבחון גנטי טרום השרשתי (PGD), הדרישה לכך פחתה וכמעט אינה בנמצא.

[2] נכון ליום כתיבת שורות אלו ביטוח הבריאות הממלכתי מממן טיפולי הפריה חוץ גופית מביציות האישה עד לגיל ארבעים וחמש. בשנים האחרונות מתנהל ויכוח ציבורי על הגבלת הגיל לארבעים ושלוש, כיוון שאחוזי ההצלחה של טיפולי הפריה חוץ גופית אצל נשים בגילאים מבוגרים כאלה נמוכים ביותר. אפשר לבדוק את הרזרבה השחלתית שנותרה באמצעות בדיקות שונות.

[3] בזרע בשל כבר קיימים מראש רק מחצית הכרומוזומים.

[4] טריזומיה היא מצב שבו יש שלושה עותקים מכרומוזום אחד במקום שניים שצריכים להיות בכל תא בוגר.

[5] בארצות הברית ילדה אישה בת 64. בארץ ילדו נשים בנות 55 ו-58. נשים שבאות לטיפול מצהירות לפעמים על גיל נמוך יותר. הנתונים נלקחו מהרצאתו של פרופ' יהושע דור בכנס פוע"ה הראשון, תשס"א. לאחרונה (תשע"ה) דווח על אישה שילדה בארץ בגיל 65. להלן תובא התייחסות לגיל האישה המקבלת תרומת ביצית על פי חוק תרומת ביציות.

[6] אישה היולדת מתרומת ביצית בגיל צעיר יחסית מעוררת פחות תמיהה מאשר אישה היולדת אחרי גיל 45, מפני שפחות ניכר שילדה מתרומת ביצית.

[7] In Vitro Maturation – IVM.

[8] על פי הרצאתו של פרופ' יוסף שנקר, בתוך גינקולוגיה, גנטיקה, יילודים ופוריות לאור ההלכה, חלק ב, עמ' 54.

[9] הערת ד"ר חגית דאום – בנוסף לכך, אם העוברה נולדה כתוצאה מהפלה ספונטנית, יש סיכוי שכל תאיה טריזומיים. אברציות כרומוזומליות (דהיינו פגמים חמורים – מוטציות דרמטיות המשנות מקטע שלם בכרומוזום ולא רק בסיס יחיד ב-DNA), מצויות ביותר מ-50% מהעוברים שנופלים נפילה ספונטנית בטרימסטר ראשון.

[10] פירוט מלא של נוסח החוק מובא באתר הכנסת. התייחסות לנושא הרישום תובא להלן.

[11] תורת הרפואה, עמ' 173–183, וכן עמ' 201, הערה 3. וראה עוד להלן, הלכה ג. הרב יעקב אריאל, 'הפריה מלאכותית ופונדקאות', תחומין טז (תשנ"ו), עמ' 171–180, וכן בשו"ת באהלה של תורה, חלק א, סימן ע. הרב שלמה דיכובסקי, שו"ת פוע"ה – פוריות, יוחסין וגנטיקה, עמ' 515, ובשו"ת לב שומע לשלמה, חלק ב, סימן מג. הרב שלמה משה עמאר, מכתב ממוצאי שבת פרשת משפטים תשס"ו, מובא בקונטרס רץ כצבי – השפעת רחם מלאכותי על ייחוס בתרומת ביצית, עמ' 21, וכן מכתב לפרופ' ריצ'רד חיים גראזי, מיום ב' באייר תשס"ט, מובא באסיא פז-פח, סיון תש"ע, עמ' 101 (והבהרה נוספת לכך שם, בעמ' 102), וכתב בשני המכתבים שכך גם דעת הרב עובדיה יוסף והרב יעקב ניסן רוזנטל. כך גם אפשר לדייק ממכתבו של הרב עובדיה יוסף לרב חיים וידאל, מיום ח' בשבט תשע"ב. וראה להלן דעות אחרות בשם הרב עובדיה יוסף. הרב מאיר ברנסדורפר, 'בענין התרמת ביצית זרה ודין יחוס הוולד', ישורון כא (תשס"ט) עמ' תקנז-תקסד, ובשו"ת קנה בשם, חלק ד, סימן צה. הרב חנוך ארנטרוי, תשובה לרב מנחם בורשטין, שו"ת פוע"ה – פוריות, יוחסין וגנטיקה, עמ' 301–302. הרב אביגדֹר נבנצל, תשובות לשאלות הרב מנחם בורשטין, שו"ת פוע"ה, עמ' 315–316, 321, ובמכתב לר' צבי רייזמן, הובא בקונטרס רץ כצבי, שם, עמ' 15. הרב יצחק ברנד, קונטרס 'לא תהא כהנת כפונדקית'. הרב יוסף שלום אלישיב, כך כתב בשמו הרב אברהם שרמן במאמרו 'יחוסם של נולדים מהפריה חוץ גופית מתורמת זרה', ישורון, שם, עמ' תקמג-תקמה. והוסיף שכיוון שאין בנידון מקורות קדמונים מפורשים, צריך גיור לחומרה גם במקרה של ביצית מאישה יהודיה ופונדקאית גויה (ראה להלן דעות אחרות בשם הרב יוסף שלום אלישיב).

[12] סנהדרין צא, ב. ורש"י שם פירש: "משעת יצירה – שנקרם כולו בבשר וגידין ועצמות; פקידה – משעה שהמלאך פוקד הטיפה ומביאה לפני המקום (לראות) מה תהא עליה".

[13] רמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק יט, ז. שלחן ערוך, אבן העזר, סימן ז, יח.

[14] וראה מה שכתבו בנידון שו"ת באהלה של תורה, שם. הרב משה הרשלר, 'תינוק מבחנה בהלכה', תורה שבעל פה כה (תשמ"ד), עמ' קכד-קכט. הרב איתמר ורהפטיג, 'קביעת אמהות', תחומין ה (תשמ"ד), עמ' 268–269.

ראייה נוספת מהמציאות הובאה על ידי הרב הרב אביגדֹר נבנצל, קונטרס רץ כצבי, שם, שהרחם מהווה בסופו של דבר אינקובטור בלבד, שהרי מבחינה תיאורטית היה אפשר לשים ברחם גם ביצית מופרית של בעל חיים ובוודאי שפעולה כזאת לא הופכת עובר כזה לאדם. ר' צבי רייזמן (שם, עמ' יא-טו) פיתח ראייה זו שכן כיום יש מחשבה לייצר רחם מלאכותי, ואף על פי שהרפואה רחוקה מכך סביר להניח שבעתיד יתאפשר הריון שלם מחוץ לגוף האישה. ולד שיתפתח ברחם מלאכותי בוודאי לא יתייחס אחר הרחם. אמנם אפשר להשיב על ראייה זו שאכן לסוברים שהריון ולידה הם הגורם הקובע, ילד כזה ייחשב מבחינה הלכתית כילד ללא אם, כשם שילד שנולד משיבוט של תאי האם ללא תרומה גנטית של תא זרע ייחשב גם מבחינה הלכתית כילד ללא אב. ראה להלן בכרך רביעי, פרק ק – 'שיבוט'.

[15] הרב יצחק איזיק ליבעס, 'בעניין השתלת אברים', נועם יד (תשל"א), עמ' ק, אות קצז. הרב משה הרשלר, 'בעיות הלכתיות בתינוק מבחנה', הלכה ורפואה כרך א, תש"מ, עמ' שז-שכ. שו"ת ציץ אליעזר, חלק יט, סימן מ, המצוטט כאן; חלק כ, סימן מט; חלק כב, סימן נב, אות ג. וראה להלן, שבמקומות אחרים כתב שהעובר אינו מתייחס לאף אחת מאמהות, ומסתבר שדעתו כפסקיו האחרונים, המצוטטים כאן. שו"ת חוות בנימין, חלק ב, סימן סח, וחלק ג, סימן קח, וכן הרב שאול ישראלי, תשובה לרב מנחם בורשטין מערב ר"ח אדר א' תשנ"ה, שו"ת פוע"ה – פוריות, יוחסין וגנטיקה, עמ' 304, פורסמה גם באסיא צט-ק (מרחשוון תשע"ו, עמ' 108). וראה להלן בהלכה הבאה ששיטתו היא שמיקום הביצית ביום הארבעים להפריה קובע את ייחוסה, אלא שלמעשה אין לכך משמעות הואיל ומחזירים את הביצית קודם לכן. שו"ת שיח נחום, סימן קא. הרב משה שטרנבוך, 'תינוק מבחנה', בשבילי הרפואה, ח, תשמ"ז, עמ' כט-לו, הובא בשו"ת תשובות והנהגות, חלק ב, סימן תרפט. שו"ת דבר חברון, חלק א, סימן ג, אך ראה להלן (הערה @), שלמעשה חושש גם לסוברים שבעלת הביצית היא האמא. שו"ת יחל ישראל, חלק א, סימן כט, ולמרות שנוטה לכך, נשאר בצריך עיון. הרב זלמן נחמיה גולדברג, 'יחס אמהות בהשתלת עובר ברחם של אחרת', תחומין ה (תשמ"ד), עמ' 248–259, וכן עמ' 268–274. הרב מנחם מנדל שפרן, 'שו"ת בענייני רפואה', עטרת שלמה, חלק ה (תש"ס), עמ' עה. הרב מרדכי אליהו, תשובה לרב מנחם בורשטין, י' בתמוז תשס"ז; שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 300–301, פורסמה גם באסיא, שם, עמ' 107. הרב אפרים גרינבלט, תשובה לרב מנחם בורשטין, כ' באדר ב' תשנ"ה; שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 303, פורסמה גם באסיא, שם. הרב משה דוד טנדלר אמר לרבני פוע"ה (בפגישתם, י"ג באב תשע"ב) שכן הייתה דעת חמיו, הרב משה פיינשטיין, מעיקר הדין, אך למעשה החמיר לדון מצב זה כספק.

בשו"ת מעין אומר (חלק ח, פריה ורביה, סימן ב/יא) כתב בשם הרב עובדיה יוסף שהיולדת היא האֵם, אך ראה לעיל, שהרב שלמה עמאר מעיד משמו של הרב עובדיה יוסף שבעלת הביצית נחשבת לאם, וראה עוד להלן. בנשמת אברהם (אבן העזר, סימן א, עמ' לג) כתב בשם הרב יוסף שלום אלישיב, שנראה שהיולדת נחשבת לאם. כך גם אמר הרב ד"ר מרדכי הלפרין לרב אריה כץ, ששמע מהרב חיים וולקין, בשם הרב אלישיב, שהיולדת היא האֵם, וראה גם רפואה, מציאות והלכה, סימן כד, פרק יז, עמ' 294. אך ראה לעיל, שהרב אברהם שרמן כתב בשמו של הרב אלישיב שבעלת הביצית נחשבת לאם. התייחסות נוספת לסתירות בדעתו של הרב אלישיב, מובאת בנשמת אברהם, כרך ההוספות, עמ' ריג.

הרב אברהם יצחק הלוי כלאב (תחומין ה, תשמ"ד, 'מיהי אמו של ילוד, ההורה או היולדת', עמ' 260–267) כתב שהיולדת היא האֵם, רק כשגם בעלת הביצית וגם היולדת שתיהן יהודיות. ראה גם הרב עזרא ביק, 'ייחוס אמהות בהשתלת עוברים', תחומין ז (תשמ"ו), עמ' 266–270.

[16] צד הייבום נקבע על ידי האב בזמן העיבור, וכיוון שהאם הייתה גויה באותו זמן, מתייחסים הילדים אליה רק בגויותה, ולא אל האב, וממילא לא שייך בהם דין ייבום.

[17] בניגוד לשני אחים שהתגיירו, שאין ביניהם קשר משפחתי-הלכתי, ולכן אשת אחיו לא נחשבת עליו ערווה מדין אשת אח. כמו כן אח ואחות שהתגיירו, מדין תורה מותר להם להינשא.

[18] יבמות צז, ב. כלומר, זמן העיבור לא קובע – אין דין ייבום; אבל זמן הלידה כן קובע – נוהג ביניהם איסור אשת אח מן האם בלבד. ראה הרב משה הרשלר, שם. הרב משה שטרנבוך, שם, וראה להלן, שבמקום אחר הסתפק ששתיהן נחשבות אמהות. הרב משה הלוי סולוביצ'יק, 'בדין תינוק המבחנה', אור המזרח, גיליון המאה, תשמ"א, עמ' 122–128 (וראה שם שתלה את דבריו במחלוקת ראשונים). הרב זלמן נחמיה גולדברג, שם. הרב אברהם יצחק הלוי כלאב, שם. שו"ת יחל ישראל, שם. וראה עוד מאמרו של הרב יהושע בן מאיר, 'השתלת עובר – יחוס אמהות לאם הפונדקאית או לאם הביולוגית', ספר אסיא ח, עמ' 73–81 (אסיא מא, ניסן תשמ"ו, עמ' 25–40, ובעריכה מחודשת בעמק הלכה, ב, תשמ"ט, עמ' 141–162), שסיכם את השיטות השונות במעוברת שנתגיירה, ועניינה לייחוס הוולד שנולד בהפריה חוץ גופית. וראה רפואה, מציאות והלכה (סימן כד, עמ' 292) שדחה את ההוכחה ממעוברת שנתגיירה.

[19] סוטה מג, ב. שו"ת ציץ אליעזר, חלק יט, סימן מ, על פי שו"ת אבן יקרה, מהדורה תליתאה, חלק א, סימן כט, שכתב כן על השתלת שחלות.

[20] שו"ת שיח נחום, שם.

[21] תרגום יונתן בן עוזיאל, בראשית ל, כא. רבי אליעזר הקליר, פיוט לחזרת הש"ץ – יום א של ראש השנה, "אֶבֶן חוּג מְצוּק נְשִׁיָּה". דעת זקנים מבעלי התוספות על התורה, שם. מהרש"א, חידושי אגדות, נִדה לא, א, ד"ה 'ואת דינה'. שו"ת ציץ אליעזר, שם.

יש להעיר שכנראה תרגום יונתן לא נתחבר על ידי על ידי התנא יונתן בן עוזיאל, תלמידו הגדול של הלל הזקן (סוכה כח, א). וכן מבואר במגילה ג, א, שתרגום של נביאים יונתן בן עוזיאל אמרו, ומשמע מפורש שלא כתב תרגום על התורה, וכמבואר במהרש"א חידושי אגדות שם, ובהגהות חשק שלמה, שם. וראה בתורה שלמה (כרך כד, פרק ה) השערות על מהות תרגום זה.

הרב שאול ישראלי הורה לרב מנחם בורשטין, שכאשר אין בש"ס ראייה סותרת, אפשר להסתמך גם על דברי אגדה.

[22] שו"ת חוות בנימין, שם. תורת הרפואה, עמ' 200; אך ראה שם (עמ' 201, הערה 3) שלמעשה פסק שהאמהות נקבעת על פי בעלת הביצית, וראה לעיל. בספר רפואה מציאות והלכה (שם, עמ' 292) כתב שכך הייתה דעת הרב יוסף שלום אלישיב, אולם מאז חזר בו, וראה עוד לעיל.

[23] אור לציון, יבמות, מב, א. הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, אבן העזר, סימן ה, עמ' קנו. אמנם ראה בשו"ת באהלה של תורה (חלק א, סוף סימן ע), שהביא עדות של פרופ' זאב לב, שמסר בשם הרב שלמה זלמן אויערבאך שבעלת הביצית היא הקובעת את ייחוסו של העובר. ראה גם מאמרו של פרופ' לב, 'תינוק מבחנה: מעמד האם הפונדקאית', עמק הלכה ב, תשמ"ט, עמ' 163–172. גם הרב אביגדֹר נבנצל שמע מהרב אויערבאך שתורמת הביצית היא האם (ראה לעיל). הרב שלמה זלמן אויערבאך אמר לרב מנחם בורשטין, שאינו רוצה להיכנס לפסיקה מעשית בנושא זה כיוון שאין דברים מפורשים בחז"ל על העניין, וגם כיון שהאפשרויות הרפואיות עשויות להשתנות ולהתפתח, כגון העברה תוך כדי ההריון מאישה אחת לאישה אחרת. הרב אויערבאך הפנה את הרב בורשטין לחתנו, הרב זלמן נחמיה גולדברג, ראה פירוט דעתו לעיל. הרב משה שטרנבוך, ישורון כא (תשס"ט), עמ' תקפג-תקפד, וכן בשו"ת תשובות והנהגות, חלק ה, סימן שיח. וראה לעיל, שבמקום אחר כתב שמתייחס אחר היולדת. הרב אשר וייס, תשובה לר' צבי רייזמן, קונטרס רץ כצבי, שם, עמ' 38-35. הרב עובדיה יוסף, דבריו הובאו בספר רבנו, עמ' רס, וכך גם משמע מתשובה בכתב ידו לרב יעקב צ'קוטאי, מיום י"ב בכסלו תשע"ג, שהורה לכוון לשם גיור לחומרה במילתו של תינוק שנולד מביצית של יהודיה ופונדקאית גויה. ראה גם שו"ת מעין אומר (חלק ח, סימנים א-ב), תשובות רבות שמשמע מהן ששאלת היוחסין לא הייתה מוכרעת אצלו. וראה לעיל דעות אחרות בשמו. וראה עוד הרב אריה כץ, 'ייחוס הוולד בתרומת ביצית' ('חלק א – עיון בשיטת הראשון לציון הרב עובדיה יוסף זצ"ל', אסיא צט-ק, מרחשוון תשע"ו, עמ' 101–106, וכן 'השלמה לדיון על שיטת הגר"ע יוסף', אסיא קא-קב, ניסן תשע"ו, עמ' 85–86), סיכום העדויות בדעתו של הרב עובדיה יוסף, ומסקנתו שהדברים לא היו מוכרעים אצל הרב עובדיה יוסף.

[24] ראה דוגמאות לכך באנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך ב, ערך 'הפריה חוץ גופית', מעמ' 864 ואילך. ראה דיון גם בנשמת אברהם, אבן העזר, סימן א, עמ' ל, 9. ראה גם רפואה מציאות והלכה, סימן כד, פרק יב, עמ' 290–295. וכן פרופ' זאב לב, עמק הלכה, שם.

[25] הגדרת האמהות עוסקת בעיקר באם, והגדרת היוחסין עוסקת ביילוד. כמובן, יש קשר ישיר בין שני הנושאים, שהרי ייחוסו של אדם והגדרת מעמדו האישי נובעת מהקביעה מי אמו. אמנם ראה להלן שיש שיטות שבאופנים מסוימים הקשר אינו מוחלט.

[26] תורת הרפואה, עמ' 174–183, אולם ראה שם (עמ' 185), שכתב שבשעת הדחק אפשר לסמוך על השיטה שהיולדת היא האֵם. וראה עוד לעיל. הרב חנוך ארנטרוי, תשובה לרב מנחם בורשטין, שו"ת פוע"ה – פוריות, יוחסין וגנטיקה, עמ' 301–302. הרב מאיר ברנסדורפר, 'בענין התרמת ביצית זרה ודין יחוס הוולד', ישורון כא (תשס"ט), עמ' תקנז-תקסד. הרב שלמה משה עמאר, מכתב לפרופ' ריצ'רד חיים גראזי, ב' באייר תשס"ט, מובא באסיא פז-פח, סיון תש"ע, עמ' 101.

[27] הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנספח למאמרו של פרופ' זאב לב, 'תינוק מבחנה: מעמד האם הפונדקאית', עמק הלכה, ב, תשמ"ט, עמ' 170. אמנם פרופ' לב עצמו חולק, ולדעתו טבילת האם מועילה לגירות העובר. וראה פתחי תשובה (יורה דעה, סימן רסח, ס"ק ו), שכתב בשם תפארת למשה, שאי אפשר לגייר עובר ללא גיור אמו.

[28] הרב מרדכי אליהו, תשובה לרב מנחם בורשטין, י' בתמוז תשס"ז, שו"ת פוע"ה – פוריות, יוחסין וגנטיקה, עמ' 300–301. הרב אפרים גרינבלט, תשובה לרב מנחם בורשטין, כ' באדר ב' תשנ"ה, שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 303, התשובות פורסמו גם באסיא צט-ק (מרחשוון תשע"ו) עמ' 107–108. כך משמע גם משו"ת ציץ אליעזר, חלק כ, סימן מט, ומשו"ת חוות בנימין, חלק ב, סימן סח, וחלק ג, סימן קח.

[29] הרב מרדכי אליהו, תשובה למכון פוע"ה, ג' בניסן תשס"ז, שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 300.

[30] הרב מרדכי אליהו, תשובה לרב מנחם בורשטין, י' בתמוז תשס"ז, שו"ת פוע"ה, שם, כשהיה מקרה כזה למעשה. התשובה פורסמה גם באסיא, שם.

[31] הרב אברהם שרמן בשם הרב יוסף שלום אלישיב, 'יחוסם של נולדים מהפריה חוץ גופית מתורמת זרה', ישורון כא (תשס"ט), עמ' תקמג-תקמה. הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, אבן העזר, סימן ה, עמ' קנו.

[32] הרב זלמן נחמיה גולדברג, 'יחוס אמהות בהשתלת עובר ברחם של אחרת', תחומין ה (תשמ"ד), עמ' 248–259, ראה שם נימוקיו. הרב אברהם יצחק הלוי כלאב ('מיהי אמו של ילוד, ההורה או היולדת', תחומין ה (תשמ"ד), עמ' 260–267) כתב שלמרות שכשבעלת הביצית והיולדת יהודיות הוולד מתייחס אחר היולדת, אם אחת מהן גויה, בעלת הביצית היא הקובעת וממילא אם היא גויה, הוולד צריך גיור. ראה גם לעיל.

[33] הרב משה דוד טנדלר בפגישתו עם רבני פוע"ה, י"ג באב תשע"ב.

[34] שו"ת לב שומע לשלמה, חלק ב, סימן מג, וכן תשובת הרב שלמה דיכובסקי, שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 515, והוסיף שאף אם גיירו לחומרה, אפשר להתיר את הבת להינשא לכהן. הרב יעקב אריאל, הוראה בעל פה לרב אריה כץ. והוסיף שדווקא לעניין התירו לבוא בקהל הדין כן, אבל לעניין תורה ומצוות יש עניין לגייר את הוולד, וכן אפשר לדייק מדבריו בשו"ת באהלה של תורה, שם.

[35] הרב זלמן נחמיה גולדברג בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ' בתמוז תשס"ב. לכן לשיטתו אין לקחת ביצית מגויה אלא רק מיהודיה.

[36] שו"ת שבט הלוי, חלק ט, סימן רסד, המצוטט כאן, על פי סנהדרין נח, א. אמנם הרב מנחם בורשטין העיד משמו של הרב שמואל הלוי ואזנר, שאמר לו שאין זה באמת איסור גמור, אך אין זו רוח התורה. וכן משמע מדבריו בשו"ת שבט הלוי, חלק ח, סימן שיב, ב.

[37] הרב יוסף שלום אלישיב, הרב שלמה זלמן אויערבאך, הרב יהושע נויבירט, דבריהם הובאו בנשמת אברהם, אבן העזר, סימן א, עמ' לג ועמ' לט, 16. שו"ת אבן ישראל, חלק ט, סימן קלה. הרב מאיר ברנסדורפר, 'בענין התרמת ביצית זרה ודין יחוס הוולד', ישורון כא (תשס"ט), עמ' תקנז-תקסד. הרב יצחק ברנד, קונטרס 'לא תהא כהנת כפונדקית'.

[38] בשו"ת דבר חברון (חלק א, סימן ג) כתב כך לגבי פונדקאות, אך בהגדרת האמהוּת תרומת ביצית ופונדקאות הן שני הצדדים של אותו מטבע. וראה לעיל.

[39] הרב זלמן נחמיה גולדברג, 'תקלות העלולות לצמוח מהשתלת עוברים', תחומין י (תשמ"ט), עמ' 281. הרב מרדכי אליהו, הוראות חוזרות ונשנות לרבני פוע"ה. הרב אפרים גרינבלט, תשובה לרב מנחם בורשטין, כ' באדר ב' תשנ"ה, שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 303, פורסמה גם באסיא צט-ק (מרחשוון תשע"ו), עמ' 107. הרב שאול ישראלי, תשובה לרב מנחם בורשטין, ערב ר"ח אדר א, תשנ"ה, שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 304, פורסמה גם באסיא, שם, עמ' 108. הרב עובדיה יוסף, שו"ת מעין אומר, חלק ח, פרק א, סימן א/א, א/ג, א/ח, ב/ד, ב/ה, ב/ו; וראה שם (סימן א/י) שכששאלו אותו מה עדיף, הורה שעדיף לאמץ מאשר לקבל תרומת ביצית, ולאמץ דווקא בת. הרב אביגדֹר נבנצל (בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ"ד בתמוז תשס"א) אמר שאם בני הזוג מודעים לבעיות ההלכתיות ורוצים בכל זאת, אפשר להתיר להם. כעין זה נכתב בתורת הרפואה, עמ' 182–183.

[40] הרב  זלמן נחמיה גולדברג, תחומין, שם. שו"ת מעין אומר, שם, סימן ב/ד.

[41] הרב  זלמן נחמיה גולדברג, תחומין, שם.

אם לא מתבצע רישום מסודר למניעת נישואי אח ואחות, הציע הרב מנחם בורשטין לרב זלמן נחמיה גולדברג לתת לנתרמת את תאריך הלידה של תורמת הביצית. זהו גילוי מידע שאין בו חשיפה שעלולה להיות מנוגדת לחוק המחייב אנונימיות. כאשר הילד יינשא, תבדוק האם (שנאמנת על כך) בהתאם לנתון זה שאין כאן חשש לנישואי אח ואחות. רעיון זה קיבל את אישורו של הרב זלמן נחמיה גולדברג, וכך נהגו למעשה עד הסדרת הרישום בחוק.

[42] שו"ת תשובות והנהגות, חלק ג, סימן תז.

[43] הרב מרדכי אליהו בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ"ב בתמוז תשס"ד.

[44] הרב שלמה פישר (בפגישתו עם רבני פוע"ה, י"ב בכסלו תשס"ד) אמר שאין איסור בתרומת ביצית, כיוון שאין בכך השחתת זרע ואין ביאת איסור, אלא שיש לדון מי נחשבת האם.

[45] שו"ת מעין אומר, שם, סימן א/ז.

[46] זו הסכמת רוב רובם של הפוסקים המתירים תרומת ביצית. בתנאי שיימנעו נישואי אח ואחות.

[47] הרב אפרים גרינבלט, תשובה לרב מנחם בורשטין, כ' באדר ב' תשנ"ה, שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 303, פורסמה גם באסיא צט-ק (מרחשוון תשע"ו), עמ' 107. טעמו: לשיטתו הוולד מתייחס אחר היולדת (כפי שהובא לעיל), ולכן אין משמעות הלכתית לכך שבעלת הביצית גויה. אין לקחת לכתחילה ביצית מיהודיה מכיוון שלקיחת ביציות ממנה יש בה מידת מה של סירוס. לשיטתו, אם נזקקים בכל זאת לתרומת ביצית מיהודיה, יש להעדיף קבלת ביצית מאישה שעוברת טיפולי פוריות ממילא, כדי למנוע טיפול מיוחד לצורך כך מתורמת הביצית.

[48] כגון שאין בנמצא, או שההמתנה עלולה להיות ממושכת מאוד, או שהמחיר הוא למעלה מיכולת השגתם של בני הזוג. הגדרת הזמנים והיכולות עשויה להשתנות מזוג לזוג ומזמן לזמן, לכן שיקול דעת כזה צריך להתקיים יחד עם רב פוסק.

[49] הרב זלמן נחמיה גולדברג, תשובה בעל פה לשאלת הרב מנחם בורשטין. הוא הדגיש את הצורך למנוע נישואי אח ואחות.

[50] יש שהוסיפו את החשש שלא להתיר תרומת ביצית מגויה כדי לא להפוך זרע יהודי לגוי.

[51] הרב שאול ישראלי, תשובה לרב מנחם בורשטין, ערב ר"ח אדר א' תשנ"ה, שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 304, פורסמה גם באסיא, שם, עמ' 108. טעמו: כיוון שהביצית נפרדה מגוף תורמת הביצית, אין לה יותר שום שייכות לתורמת, ואין משמעות למצבה האישי.

[52] הרב מרדכי אליהו הורה כך פעמים רבות בפסיקה לרב מנחם בורשטין ולרבני פוע"ה. בשנים שבהן רוב תרומות הביצית היו מיהודיה נשואה, עקב התקנות שאִפשרו תרומת ביצית רק מנשים שעוברות ממילא טיפולי פוריות, התיר הרב אליהו לסמוך על הדעות המתירות לקחת ביצית מיהודיה נשואה. הרב יצחק זילברשטיין בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ' באייר תש"ס. הרב שלמה פישר בפגישתו עם רבני פוע"ה, י"ב בכסלו תשס"ד. טעמו, יש כעין ספק ספיקא: ספק אחד הוא השאלה מי נחשבת לאֵם – היולדת או בעלת הביצית; וספק שני הוא שגם לדעות שבעלת הביצית היא האֵם, נשאלת השאלה האם העובדה שבעלת הביצית גויה תגרום שגם הילד יחשב גוי.

[53] הרב עובדיה יוסף התיר תרומת ביצית אך ורק מיהודיה פנויה. שו"ת מעין אומר, חלק ח, פריה ורביה, סימן א/א, א/ב, א/ג, א/ח, ב/ד, ב/ה, ב/ז. אם הפנויה נשואה בנישואין אזרחיים בלבד, נחשבת פנויה לעניין זה, ולשיטת הרב עובדיה יוסף מותר לקבל ממנה תרומת ביצית. שו"ת מעין אומר, שם, סימן ב/ו. ראה רפואה, הלכה וכוונות התורה, עמ' 249, ח-ט.

[54] הרב עובדיה יוסף, שו"ת מעין אומר, שם, סימן ב/ד, תשובה לשאלת הרב מנחם בורשטין, שם, סימן ב/ט. הרב זלמן נחמיה גולדברג בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ' בתמוז תשס"ב.

[55] הרב יצחק זילברשטיין בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ' באייר תש"ס. ולדבריו אין לחשוש לניוול המת.

[56] יש דעות שאין להצריך הבחנה בתרומת זרע כשידוע שהבעל עקר, וכל שכן כאן שיש רבים הסוברים שהיולדת היא האֵם.

[57] נכון ליום כתיבת שורות אלה (סיון תשע"ו), אין לרשם הנישואין אפשרות לדעת מראש אם מדובר בתרומת ביצית. אפשרות הבירור קיימת אך ורק אם ידוע לרשם הנישואין שמדובר בתרומת ביצית, כגון אם סיפרו לו.

בדיוני הוועדה להסדרת תרומת ביצית סוכם שבעתיד יוכל רשם הנישואין לבדוק בצורה ממוחשבת האם לבני זוג הנרשמים לנישואין יש קרבת משפחה גנטית מדרגה ראשונה. רשם הנישואין לא יוכל לדעת אם הנרשם נולד כתוצאה מתרומת ביצית, אלא רק לברר האם בני הזוג הם אח ואחות. היישום המעשי של נוהל חשוב זה עדיין לא נרשם בתקנה מסודרת של משרד הבריאות ומשרד המשפטים.

[58] הרב זלמן נחמיה גולדברג, 'תקלות העלולות לצמוח מהשתלת עוברים', תחומין י (תשמ"ט), עמ' 273–281. ראה גם שו"ת מעין אומר, חלק ח, פריה ורביה, סימן ב/ד.

[59] תרומת ביציות כרוכה במתן הורמונים בכמות גדולה יחסית וכן בשאיבתן בהרדמה.

[60] דיון נרחב מובא בספר רץ כצבי – אסופת מאמרים, פרקי מחקר ועיון, פוריות-יוחסין-אישות, סימן ח, פרק ה – מסחר בביציות להפריה ובדיני מכירת איברים וביציות בתשלום, עמ' שנב-שסא.

כשמדובר בתרומת ביצית מחו"ל, מכון פוע"ה מקפיד לשלוח שליח מטעמו לפגישה מדגמית עם תורמות הביציות כדי לוודא שהן תורמות מרצון ושהן מקבלות שכר הוגן על כך.

[61] בשו"ת אגרות משה (חושן משפט, חלק ב, סימן סו) ובשו"ת יביע אומר (חלק ח, חושן משפט, סימן יב) התירו לנערה לעבור ניתוח פלסטי כדי שתתייפה. בשו"ת יחוה דעת (חלק ג, סימן פד), התיר לתרום כליה למרות הסיכון הקטן שיש בכך. אך ראה שו"ת ציץ אליעזר (חלק יא, סוף סימן מא), שאסר ניתוח פלסטי מחמת הסיכון הכרוך בכך. וראה דבריו (שם, חלק י, סימן כה, פרק ז), שדן בתרומת אברים מחיים כדי להציל את חברו מסכנה ודאית, ואסר זאת כשיש סיכון חיים ממשי ואפילו ספק פיקוח נפש, אך התיר כשאין סיכון הנראה לעין. קשה להסיק מדבריו כיצד היה פוסק בתרומת ביצית, כיוון שאפשר לחלק ולומר שתורמת הביצית אמנם עושה חסד גדול אך אינה מצילה חיים כמו בתרומת כליה, לעומת זאת הסיכון שלה נמוך יותר. ראה גם דבריו (שם, חלק כ, סימן מט), שמשמע מהם שמותר לתרום ביציות, אך לא התייחס לשאלת הסיכון. וראה שו"ת שבט הלוי (חלק ו, סימן קצח), שאסר ניתוח פלסטי. וראה עוד שו"ת מנחת יצחק (חלק ו, סימן קג), שנטה לאסור תרומת כִליה אך הוא עצמו הסתפק לגבי ניתוח פלסטי (שם, סימן קה, ב).

[62] שו"ת במראה הבזק, חלק ו, סימן פ.

[63] שו"ת נודע ביהודה, תנינא, יורה דעה, סימן י.

[64] הרב שאול ישראלי, 'תרומת אברים מאדם חי – סיכון התורם וקבלת תשלום', ספר אסיא י, עמ' 350–353 (אסיא נז-נח, כסלו תשנ"ז, עמ' 5–8), הובא גם בשו"ת חוות בנימין, חלק ג, סימן קט. וראה גם הרב שאול ישראלי, 'תקרית קיביה לאור ההלכה', התורה והמדינה ה-ו (תשי"ג-תשי"ד), פרק ד, אותיות טז-יח, עמ' קו-קח, הובא גם בשו"ת עמוד הימיני, סימן טז. הרב יצחק אייזיק ליעבעס ('בענין השתלת אברים', נועם יד, תשל"א, עמ' לא) כתב שהטעם הוא שהמצווה שיש בקבלת הממון לצורך פרנסה גדולה מאשר העבֵרה שיש בסיכון. שיעורי תורה לרופאים, חלק ב, סימן קלד, עמ' 480. שו"ת מעשה חושב, חלק ד, סימן כד, אות ג. ראה נשמת אברהם, חושן משפט, סימן תכ, עמ' קכג-קכה. הרב אברהם שרמן ('תרומת אברים למטרת רווח כספי', תחומין כ, תש"ס, עמ' 353–362) כתב שיש לאדם בעלות על חלקים מגופו כאשר הדבר נעשה לשם מטרה שיש בה מצווה. ולא נאמר הכלל שאין אדם בעלים על גופו אלא כשרוצה להשתמש בו למטרת השחתה, חבלה, צער וכאב. הרב אשר וייס (במכתב לר' צבי רייזמן, מובא בקונטרס רץ כצבי – סחר בביציות, עמ' 34–35) כתב שהתשלום אינו עבור האבר אלא על סבלו והסתכנותו של התורם. ראה שם דיון נרחב האם יש לאדם בעלות על גופו, והשלכות הלכתיות הנובעות מדיון זה. הרב ד"ר מרדכי הלפרין ('אברים להשתלה מתורם חי – היבטים הלכתיים', ספר אסיא ט, עמ' 339, אסיא מה-מו, טבת תשמ"ט, עמ' 52) הביא טעם נוסף להתיר, משום תיקון העולם, כמו בכל פעולה רפואית הכרוכה בפיקוח נפש, והתלויה, למעשה, בהחלטה האישית של המציל.

אמנם ראה הרב שלמה יוסף זוין, 'משפט שיילוק', לאור ההלכה, עמ' תג-תיט, שסובר שאין לאדם בעלות על גופו וממילא אין לו אפשרות למכור מאבריו. ראה שם עוד (עמ' תכ-תכח) שהשיב על דברי הרב שאול ישראלי, שהובאו בהתורה והמדינה, שם.

[65] הרב יעקב אריאל, 'גניבת ביציות מגופה של אשה', תחומין כא (תשס"א), עמ' 100–106. והוסיף שאמנם אין לאישה בעלות ממונית על ביציותיה כי אין אדם בעלים על גופו, אבל יש לאישה זכויות ממוניות על ביציותיה.

[66] שו"ת במראה הבזק, חלק ו, סימן פ. לדעות שבעלת הביצית היא האם, הרי הוולד ייחשב יהודי ויגדל כגוי, ומתברר שהוציאוהו לתרבות רעה. גם לדעה שהוולד מתייחס ליולדת, יש בעיה שמהביצית של היהודיה יגדלו גויים.

[67] שו"ת מעין אומר, חלק ח, פריה ורביה, סימן א/יג. השואלת הייתה גרושה, והרב ענה שמותר, ומצווה גדולה היא.

[68] ראה שו"ת במראה הבזק, שם, שאסרו תרומת ביצית אם אין רישום המונע נישואי קרובים.

[69] על פי חוק תרומת ביציות (תש"ע 2010) ביציות שנתרמו יושתלו רק באישה שהיא בת דתה של הנתרמת, אלא אם כן הנתרמת ובן זוגה הסכימו בכתב לקבל ביציות מבעלת דת אחרת. נובע מכך שתורמת הביציות היהודיה לא יכולה למנוע קבלת ביציותיה על ידי אישה שאינה יהודיה. למרות זאת, בפועל, החשש לכך נמוך מכיוון שכיום אין כמעט נשים לא יהודיות בארץ המעוניינות בתרומת ביצית, ובחברה הערבית מקובל שהדבר אסור. גם אם תהיינה נשים כאלה, מן הסתם יבחרו לקבל ביציות מבנות דתן.

הרב שלמה משה עמאר, בתשובה לשאלת הרב ליאור שגב (ר"ח אייר תשע"ה), כתב להתיר לתרום ביציות במצב כזה כיוון שיש תרי רובי ישראל, אך התנה את פסיקתו בכך שיצטרף אליו אחד הפוסקים.

[70] הרב אברהם יצחק הלוי כלאב, בתשובה לשאלה הנ"ל.

[71] הטעם הוא שיש החוששים לממזרות גם ללא ביאה אסורה אלא מעצם העובדה שביצית של אישה יהודיה נשואה הופרתה מזרע של גבר שאינו בעלה. גם הסוברים שאין חשש ממזרות במצב כזה כתבו שיש להימנע מפעולה כזאת לכתחילה. כך הורה הרב מרדכי אליהו לרבני פוע"ה, אף על פי שלשיטתו היולדת היא האֵם. ראה גם בהערות לשו"ת מעין אומר, חלק ח, פריה ורביה, סימן ב/ד.

נעיר כאן שגם מבחינה מעשית, כאשר לאישה יש עודף ביציות, עדיף שבני הזוג ישמרו אותן מופרות לצורך עצמם כדי למנוע בעתיד צורך להפריה חוץ גופית נוספת, על כלל המשמעויות הרפואיות והאישיות שיש לטיפולים כאלה על בני הזוג בכלל ועל האישה בפרט.

ראה לעיל (הלכה יב), שיש שהתירו לקבל תרומת ביצית גם מאישה נשואה. וצריך עיון בדעתם עד כמה יש בכך מתן היתר בשעת הדחק לאישה נשואה לתרום ביציות.

[72] הרב דוב ליאור, תשובה לשאלת הרב אליעזר אלטשולר, ב' באייר תשס"ג, שו"ת פוע"ה – פוריות, יוחסין וגנטיקה, עמ' 330. לשיטתו, שאסר גם תרומת זרע, ואפילו מגוי. הרב יהושע נויבירט, תשובה לשאלה הנ"ל, י"ג בניסן תשס"ג, שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 331. גם הרב חיים קנייבסקי (שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 332) כתב בשם אביו, הרב ישראל יעקב קנייבסקי, לאסור זאת, על פי שיטתו שכל טיפולי פוריות כעין אלה אסורים, אפילו הפריה חוץ גופית מאיש לאשתו.

[73] הרב יעקב אריאל, תשובה לשאלה הנ"ל, אסרו חג פסח תשס"ג, שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 326–330. לדבריו, מכיוון שהעובר אינו של הבעל אלא של אדם אחר, וייתכן שכמו שאסור לאדם לשאת מעוברת חברו (ראה לעיל בכרך הראשון, פרק י – 'נישואין שניים, מאוחרים ומיוחדים', עמ' 110), כך יהיה אסור לו לשמש עם אשתו כשהעובר שברחמה אינו בנו.

[74] הרב מאיר ניסים מאזוז, תשובה לשאלה הנ"ל, כ"ה בניסן תשס"ג, שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 331. וכתב שאם הזוג עושה זאת ללא התר, עדיף עובר שהוריו כבר נפטרו ואין לו אחים או אחיות. באופן כזה תימנע ממזרות מנישואי אחים. הרב הסתמך על דעת ברכי יוסף (אבן העזר, סימן א, ס"ק יד) ושאר אחרונים שאין ממזרות ללא ביאת איסור, כמו שמפורט בשו"ת ארץ אפרים (הכהן), סימן כז (הובא גם בשו"ת פוע"ה, שם, עמ' 144–160). המלצתו הראשונית לזוג במצב כזה היא לאמץ אימוץ רגיל, ועדיף ילדה, כמו שהמליץ האדמו"ר מליובאויטש (מכתב שהובא באוצר הפוסקים, סוף חלק ט). הרב זלמן נחמיה גולדברג בפגישתו עם רבני פוע"ה, ה' באדר תשס"ו. לדבריו החשש של ממזרות שיש לחלק מהפוסקים בתרומת זרע, קל יותר לאחר מות בעל הזרע.

[75] הרב יעקב ניסן רוזנטל בפגישתו עם רבני פוע"ה, טבת תשס"ד. הרב אמר שהוא עונה תשובה הלכתית עקרונית, ומבחינה מעשית יש לשאול פוסק מובהק. הרב זלמן נחמיה גולדברג בפגישתו הנ"ל, אך למעשה הסכים לצרף סברה זו רק במקרה שבו בעל הזרע נפטר כבר, וכפי שהובא בהערה הקודמת.

[76] מדובר במקרים שבהם יש מסוגלות הורית.

[77] מבוסס על הרצאתו של פרופ' שלמה משיח בכנס פוע"ה תשס"ב.

[78] התייחסות מפורטת תובא להלן בכרך השלישי, פרק נח – 'הריון בסיכון גבוה', בפִּסקה 'כניסה להריון בגיל מבוגר'.

[79] בתחילה החליטה הוועדה הציבורית-המקצועית לבחינת הנושא של תרומת ביציות, שמונתה על ידי שר הבריאות, על גיל 51, שהוא הגיל המקובל בעולם שעד אליו נשים יולדות. בסופו של דבר הוחלט בוועדת הבריאות של הכנסת לאפשר לנשים לקבל תרומת ביצית עד גיל 54.

[80] הרב יוסף שלום אלישיב, דבריו הובאו בנשמת אברהם, אבן העזר, סימן א, עמ' לה. ראה גם הרב זלמן נחמיה גולדברג, 'יחוס אמהות בהשתלת עובר ברחם של אחרת', תחומין ה (תשמ"ד), עמ' 257–258, וצריך עיון האם דבריו בעניין פדיון הבן נאמרו דווקא לשיטתו שהיולדת היא האֵם גם לעניין הייחוס (ראה לעיל) או שלדעתו גם לשיטות שבעלת הביצית היא האם מכל מקום בפדיון הבן הולכים אחר היולדת, שכך נראה יותר מדבריו.

[81] תורת הרפואה, עמ' 181–182. נימוקו ממסכת חולין ע, א, לעניין בכור בהמה, במי שהדביק שני רחמים, ויצא מזה ונכנס בזה, שנשארה הגמרא בתיקו, וכן הוא ברמב"ם, הלכות בכורות, פרק ד, יח.

[82] אמנם ראה תורת הרפואה, שם, שכתב שעל הצד שהוולד הראשון שנולד מתרומת ביצית לא יתחייב בפדיון הבן, הוולד שייוולד אחריו ייחשב לבכור.

[83] בדיון בוועדת הבריאות של הכנסת בנושא זה טען הרב מנחם בורשטין כנגד הדעות הסוברות שיש לספר לילד על עובדת היוולדו כתוצאה מתרומת ביצית, שבמקרה כזה ודאי שאין לספר, כיוון שתרומת ביצית היא אנונימית, ולילד לא תהיה אפשרות לברר ממי נתקבלה תרומת הביצית, ואז אין מזור לתסכול הגדול שעלול להיווצר אצלו.

אולם ייתכנו מקרים שבהם אדם ירצה לברר אם הוא נולד מתרומת ביצית, כגון בירור לגבי מחלות תורשתיות וכן כדי למנוע נישואי אחאים.

על פי חוק תרומת ביציות (תש"ע-2010) מסירת מידע ממרשם היילודים מתרומת ביצית תהיה רק במקרים הבאים:

1. אדם המעוניין לדעת אם הוא נולד מתרומת ביצית ואם בעלת הביצית הייתה בעלת אותה דת של הנתרמת. מידע כזה יימסר רק בנסיבות מיוחדות ובהיתר של בית המשפט לענייני משפחה ובתנאי שבית המשפט ישתכנע שמסירת המידע לא תגרום נזק לבריאותו והוא מסוגל להבין את התשובה ומשמעותה, ושהתועלת שבמסירת התשובה תהיה גדולה יותר מן הנזק העלול להיגרם מאי מסירתה.
2. גבר ואישה המעוניינים לדעת אם הם קרובי משפחה, וכן רשם נישואין המעוניין לדעת אם גבר ואישה שנרשמו אצלו לנישואין הם קרובי משפחה. רשם הנישואין יהיה רשאי להודיע להם רק אם הם קרובי משפחה ולא אם אחד מהם או שניהם נולדו מתרומת ביצית.

בכל מקרה, זהות תורמת הביצית לא תיחשף.

[84] הרב שלמה משה עמאר בפגישתו עם רבני פוע"ה, ל' בשבט תשס"ז. הטעם – לגר קטן יש אפשרות למחות כשמגיע לגיל מצוות, וצריך לתת לו את ההזדמנות למחות. ראה שלחן ערוך, יורה דעה, סימן רסח, ז, וראה גם בהערה הבאה.

[85] הוראה בעל פה של הרב זלמן נחמיה גולדברג, לרב אריה כץ. נימוקיו – אמנם מדברי תוספות (סנהדרין  סח, ב, ד"ה 'קטן') משמע שהמחאה שיכול קטן למחות נחשבת לחלק מהליך הגיור שכולל בתוכו את הצורך לקבל עליו עול מצוות, שמתקיימת בגיור של קטן בעצם גדלותו ללא מחאה. ממילא עליו לדעת על האפשרות של המחאה. אולם מדברי ראשונים אחרים נראה שהגיור של קטן הוא גיור שלם, אלא שאם מוחה מתברר למפרע שלא היה גיור, ולכן אין צורך לתת לו בפועל אפשרות של מחאה. וראוי לסמוך עליהם במקרה של תרומת ביצית, שבו יש עניין לא לספר לילד.

[86] כיוון שלפי שיטות אלו הגיור אינו מעיקר הדין. כך הורה, לדוגמה, הרב משה דוד טנדלר בפגישתו עם רבני פוע"ה, י"ג באב תשע"ב.

מתוך שו"ת שאגת כהן חלק א, לפרטים נוספים על הספר ולרכישתו, לחץ כאן

 

א. רקע רפואי

הפריה חוץ גופית (IVF) היא תהליך שקיים בעולם למעלה מארבעים שנה. היכולת הטכנולוגית לביצוע הפריה חוץ גופית העלתה את האפשרות לבצע שילובים שונים ולהפריד בין בעלת הביצית לבין בעלת הרחם.

ואכן, הרופאים מציעים כיום לאישה שאין לה אפשרות להרות מהביציות שלה, לקבל תרומת ביצית מאישה אחרת, להפרות את אותה ביצית בזרע של בעלה, ולאחר מכן להחזיר את הביצית המופרית לתוך הרחם שלה, להלן – תרומת ביצית. כמו כן, אישה שאין לה רחם או שרחמה אינו יכול להחזיק היריון או שהיריון מסכן את חייה, יכולה להפרות את ביציותיה בזרע בעלה, ולאחר מכן להשתיל את הביצית המופרית ברחם של אישה אחרת שתעבור במקומה את ההיריון, להלן – אם פונדקאית.

במשך שנים רבות, האפשרות החוקית לקבל תרומת ביצית כאן בארץ הייתה מצומצמת מאוד (רק מנשים שעוברות טיפולי פוריות ומעוניינות לתרום את הביציות המיותרות שלהן). בעקבות כך ובעקבות פרשיות של שימוש בביציות של נשים שלא כדין, נשים רבות נאלצו לנסוע לחו"ל לקבל תרומת ביצית. גם קבלת החוק (שנת תש"ע, 2010) שמאפשר לקבל תרומת ביצית בארץ על ידי תורמת יהודייה פנויה, לא הועילה הרבה, מכיוון שההיצע בארץ הוא מצומצם מול הביקוש הנרחב.

עם התאחרות גיל הנישואין ההזדקקות לתרומת ביצית הלכה והתרחבה, וההערכה היא שכיום נולדים כל שנה כאלף ילדים מתרומת ביצית שהגיעה מחו"ל^[1].

ב. דיון הלכתי

כמעט מהרגע בו התחילה אפשרות זו להיות מעשית, התעורר דיון הלכתי נרחב בשאלה מי נחשבת לאימו של הוולד – בעלת הביצית או האם היולדת, ותשובות שונות נכתבו בעניין.

למעשה, כיוון שהיה מדובר בצורך גדול מאוד של כמיהה לפרי בטן, בפועל מרבית הנזקקים לדבר הסתמכו על הפוסקים שהכריעו שהיולדת היא האם ההלכתית לכל דבר. כך שלמעשה יש כיום אלפי ילדים בארץ שנולדו מתרומת ביצית של אישה גויה, וזאת על פי היתר הלכתי וקבלת פסק הלכה שהילד שלהם יהודי לכל דבר. מרביתם המוחלט של אותם ילדים לא עברו כלל גיור, לא רשמי ולא שאינו רשמי, ואף לא גיור לחומרא, זאת בהתבסס על פסק ההלכה של הראשל"צ הגר"מ אליהו זצ"ל^[2], שהורה שלא לגייר את הנולדים מתרומת ביצית, אפילו לחומרא, מחשש של הוצאת לעז על אלפי הילדים שנולדו מתרומת ביצית.

ג. הצעה לפתרון עתידי

מתוך אחריות לכלל ישראל מחד, ומאידך מתוך הבנת העובדה שהצורך בתרומת ביצית אצל נשים רבות כדי להפוך לאימא לא פחת ואף התגבר, והדברים ייעשו בין לאחר קבלת היתר הלכתי, ובין (לצערנו) בלי קבלת היתר כזה, אנו מנסים לגבש הצעות לפתרון כולל לנושא.

בבסיס ההצעה המפורטת להלן מונח העיקרון שאף אם אין ביכולתנו למצוא פתרון לכל הבעיות, הרי שמוטב להסדיר פתרון לרובן המכריע של השאלות העומדות לפנינו. כמו כן, ההצעה מבוססת על כך שלמעשה, מכיוון שיש מחלוקת הפוסקים בעניין, וכל אחד מהצדדים הביא ראיות לשיטתו, נכון להיום לא קיימת דרך להכריע באופן ברור במחלוקת.

יש לציין שבעניין זה התייעצנו גם עם מורנו ורבנו הגרז"נ גולדברג שליט"א, וחלק מדברינו להלן מבוססים על דבריו.

הצעתנו היא שכל מי שנולד מתרומת ביצית יעבור תהליך של גיור מספק. אולם כיוון שמדובר בגיור מספק, יש להקל בהליך גיור זה בשונה מגיור שנעשה מעיקר הדין.

להלן נבאר את השאלות העומדות בפנינו בנידון זה, ואת הפתרונות המעשיים שנראה לנו שיש לעשות במקרים אלו.

החלטה לבצע הליך של גיור מעמידה בפנינו ארבע בעיות עיקריות^[3]:

א. גיור ילד שנולד למשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות.

ב. הצורך בקבלת מצוות בגיל בר/בת מצוה.

ג. נישואי כוהן עם בת שנולדה מתרומת ביצית ועברה גיור זה.

ד. ברובם של המקרים, בני הזוג לא רוצים לחשוף את העובדה שמדובר בתרומת ביצית^[4]. הליך של גיור שיחשוף עובדה זו, גם אם הוא נעשה רק לחומרא, עלול לגרום לזוגות רבים שלא להזדקק להליך גיור כלל.

ד. גיור במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות

למעשה, נראה שבמקרים אלו בהם הגיור נעשה מספק, ניתן להקל ולגייר אף ילדים אלו מהטעמים הבאים:

1. יש לסמוך במקרים ייחודיים אלו על השיטות המקלות, שסוברות שמותר לגייר קטנים גם אם הם גדלים במשפחות שאינן שומרות תורה ומצוות, משום שגם אם לא ישמרו תורה ומצוות, עדיין הדבר נחשב לזכות עבורם^[5].
2. בנוסף לכך, במקרים אלו, גם ללא גיור, אותו קטן מחויב בקיום מצוות, שהרי גם ספק יהודי חייב במצוות, וממילא גיורו מספק אינו חוב עבורו, אלא רק זכות^[6].
3. כמו כן, יש לצרף את שיטתו של הגר"ש דיכובסקי שליט"א^[7], שכתב שגם אם בעלת הביצית היא הקובעת את הייחוס, הרי עצם ההיריון בתוך רחם של אישה יהודייה מהווה "כעין" תהליך גיור. כך שייתכן לומר שילד זה כבר עבר בעצם תהליך של גיור, ורק לחומרא יש לגיירו שוב. על כן, יש להקל ולגייר אף את הנולדים במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות.

ה. הצורך בקבלת מצוות בגיל בר/בת מצווה

הגרז"נ גולדברג שליט"א הורה לנו באופן מפורש, שבמקרים אלו יש ללכת אחרי הפוסקים^[8] הסוברים שעניין המחאה הוא עניין שלילי ולא חיובי. כלומר אין צורך בקבלת מצוות בגיל בר/בת מצווה, אלא רק שאותו גר שהתגייר בקטנותו לא ימחה כשיגדל, ואם לא מחה, גם אם הדבר נעשה מחמת חוסר ידיעה, אין לחשוש יותר.

ו. נישואי גיורת לכוהן

נראה שבעניין זה יש להורות למעשה שאין לאסור לכוהן לשאת בת שנולדה בהליך זה, על אף שעברה הליך גיור מספק, מהטעמים הבאים:

1. איסור גיורת לכוהן, לדעת הראב"ד (הלכות איסורי ביאה פרק יח הלכה ג), הוא איסור מדברי קבלה ולא איסור תורה, ויש שהעלו שאף בשיטת הרמב"ם ייתכן לומר שהאיסור הוא מדרבנן ולא מדאורייתא^[9]. על כן, כיוון שמדובר בנידון דידן בגיור לחומרא או מספק, יש להקל בספק גיורת זו לכוהן (ובצירוף הספקות והטעמים הבאים).
2. יש לצרף את השיטות הסוברות שהכוהנים בימינו הם כוהני חזקה ולא כוהנים מיוחסים, ומצאנו בפוסקים שמקלים בכוהנים אלו בספקות איסורי כהונה^[10].
3. לכל הנ"ל נראה שיש לצרף את שיטתו של הגר"ש דיכובסקי שליט"א שהובאה לעיל, שגם אם בעלת הביצית היא הקובעת את הייחוס, הרי עצם ההיריון בתוך רחם של אישה יהודייה מהווה "כעין" תהליך גיור. ממילא, יש כאן ספק ספיקא: ספק אם הולכים אחרי היולדת, ובת זו אינה אסורה לכוהן, או שהולכים אחרי בעלת הביצית, אך הילד נולד כיהודי, ואין איסור לכהונה^[11]. אמנם עדיין יש לדון שגם הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה אסורה לכהונה לכתחילה, אך הדין שם הוא שאם נישאת, לא תצא.
4. לרווחא דמילתא, יש להציע לכל אישה בהיריון מתרומת ביצית מתורמת גויה לטבול במקווה במהלך היריונה לשם גירות העובר^[12].

ז. הצורך לא לחשוף את העובדה שאותו ולד נולד מתרומת ביצית

בשל מורכבותו של נושא זה חשבנו שיש להציע את ההצעה הבא:

1. יש להקים הרכב מיוחד לגיור לנולדים מתרומת ביצית ­(ופונדקאות). הרכב זה יבצע רישומים פנימיים משלו, אולם רישומים אלו לא יהיו חשופים באופן אוטומטי לרשמי הנישואין ולגורמים אחרים בעתיד.
2. בית הדין המיוחד שידון במקרים אלו, ייתן פסק דין המורה כי ילד זה כשר לבוא בקהל, אולם לא יפרט בפסק הדין את ההליך שעבר הילד. פרטים אלו יירשמו בפרוטוקול הדיון בלבד, מסמך שאינו נגיש לגורמים אחרים, למעט בית הדין עצמו.
3. אחריותו של בית הדין הינה כפולה – הן להחלטה העקרונית כי ילד זה יכול לעבור הליך גיור מספק, והן לביצוע המעשי של הליך הגיור, דהיינו מילה וטבילה.
4. בית דין זה יקבל את כל האישורים החוקיים לביצוע הליך זה, כך שתוקף גיורים אלו יהיה הן על פי ההלכה והן על פי החוק.

ח. סיכום

ההצעה להסדיר את מעמדם של הנולדים מהליך תרומת ביצית כוללת הקמת הרכב בית דין מיוחד שיבצע הליך גיור מספק לכל מי שנולד מתרומת ביצית של גויה. גיור זה נעשה מספק, ועל כן יש לגייר גם ילדים הגדלים במשפחות שאינן שומרות תורה ומצוות. במקרים אלו אין צורך בקבלת מצוות על ידי אמירה מפורשת בגיל בר/בת מצווה, ודי בכך שהקטין שעבר גיור לא ימחה בהליך שעבר. אין למנוע מכוהן לשאת בת שעברה הליך זה^[13]. רישום התהליך יהיה ברישום פנימי ומסודר של בית הדין, אך ללא נגישות לשום גורם אחר.

יש לחזור ולהדגיש שכל עוד אין פתרון לבעיה, ממשיכים להיוולד כל חודש עשרות רבות של תינוקות מתרומת ביצית מחו"ל, ללא גיור וללא רישום. לפעמים דבר כזה מתגלה באופן אקראי בדיון בבית הדין, אבל בוודאי שצריך להינתן פתרון ממלכתי כולל.

ההצעה שהובאה אמנם אינה פותרת את הבעיה של מי שעשה בעבר תרומת ביצית לאחר קבלת היתר מרבותיו ותוך הבטחה שהילד יהודי לכל דבר, כיוון שאין זה מעשי לחקור ולבדוק את כל הילדים מהיכן הם נולדו, וגם בלתי אפשרי מציאותית. אולם בעניין זה ייתכן וניתן לומר שמי שעשה זאת עד עכשיו, יש לו על מה לסמוך, וכל הנידון צריך להיות מכאן ואילך.

 

---

 

[1] הערכה זו מבוססת משיחות שניהלנו עם סוכנויות לתרומת ביצית. על פי נתוני מכון גרטנר שאוסף את כל הנתונים על טיפולי פוריות שנעשים על ידי יחידות רפואיות ישראליות, בשנת 2017 בוצעו 1902 מחזורי טיפול של תרומת ביצית. בהתחשב בכך שאחוז ההצלחה למחזור טיפולים של תרומת ביצית נע בין 40%–50%, ושכנראה יש גם טיפולים בחו"ל שאינם מדווחים, ובחלק ממחזורי הטיפול המוצלחים נולדים תאומים, מדובר במספר דומה.

[2] מכתבו בעניין הובא בשו"ת פוע"ה – פוריות, יוחסין וגנטיקה, עמוד 300–301, ובספר פוע"ה כרך שני, עמ' 392.

[3] יש גם לדון בבן שנולד מתרומת ביצית לאביו הכוהן, לעניין לשאת כפיים ולעלות לתורה ראשון, וכן שאר דיני כהונה, וכן לעניין ירושה ועוד, אך לא נעסוק בשאלות אלו במסגרת הנוכחית. כמו כן, כשמדובר רק בכוהנים הנזקקים לתרומת ביצית, אפשר לפתור את הבעיה בהוראה פרטנית שהללו ישתמשו אך ורק בתרומת ביצית מיהודייה (כאמור, הוראה כזו לכלל הציבור אינה מעשית עקב המחסור בתורמות יהודיות, אך כשמדובר בקבוצה קטנה, הדבר אפשרי).

[4] לעומת ילד שנולד בפונדקאות, שקשה יותר להסתיר עובדה זו.

[5] שו"ת בית יצחק (אבן העזר חלק א סימן כט), שו"ת אחיעזר (חלק ג סימן כח), הרב צבי הירש קאלישר (דבריו הובאו בשו"ת רבי עזריאל הילדסהיימר חלק א יורה דעה סימן רכט), שו"ת אגרות משה (אבן העזר חלק ד סימן כו אות ג, וכן בדברות משה שבת סימן סד הערה יא), שו"ת חבלים בנעימים (חלק ג יורה דעה סימן ל).

[6] עיין שו"ת מלמד להועיל (יורה דעה סימן פז ד"ה אך נראה לי).

[7] שו"ת לב שומע לשלמה (חלק ב סימן מג), ובשו"ת פוע"ה – פוריות, יוחסין גנטיקה (עמ' 515).

[8] לדבריו, הצורך בקבלת מצוות באופן חיובי בגיל בר/בת מצווה מופיע רק במקום אחד בתוספות, והוא דעת מיעוט.

[9] שו"ת היכל יצחק (סימנים יז-יח). ראה גם שו"ת יביע אומר (חלק ב אבן העזר סימן ג וחלק ז אבן העזר סימן יא), שהביא אחרונים נוספים שהעלו את האפשרות לבאר בדברי הרמב"ם שאיסורה של גיורת לכוהן אינה אלא רק מדרבנן. כמו כן, גם לסוברים שהולכים אחרי בעלת הביצית, מכל מקום על פי דברי הגר"ש דיכובסקי שהובאו לעיל, ניתן לומר שבת זו היא בכלל הורתה שלא בקדושה, אך לידתה בקדושה, ואם כן, איסורה לכוהן הוא רק מדרבנן, עיין שו"ת חתם סופר (אבן העזר חלק א סימן יד). כמו כן יש סוברים שכשם שספק ממזר אינו אסור מדאורייתא, גם ספק איסורי כהונה אינו אסור אלא רק מדרבנן, עיין ביאור הגר"א (אבן העזר סימן ז ס"ק סח) ופלתי (סימן קי ס"ק ל). ועיין עוד שו"ת נודע ביהודה (מהדורה קמא אבן העזר סימן ו), שחלק על דבריהם וכתב שגם ספק איסורי כהונה לחומרא מדאורייתא.

[10] שו"ת מהרשד"ם (אבן העזר סימן רלה). ראה גם באר היטב (אבן העזר סימן ו ס"ק א) ופתחי תשובה (אבן העזר סימן ז ס"ק ב). אמנם ראה לעיל, סימן לז, שהגר"ד ליאור לא הסכים לצרף סברה זו אף לסניף להקל.

[11] עיין שו"ת יביע אומר (חלק ז אבן העזר סימן ט).

[12] אמנם ראה בסימן הקודם, שיש מחלוקת בין האחרונים האם טבילה של האם לצורך גיור העובר מבלי שהיא מתגיירת בעצמה מועילה, אך מכיוון שמדובר רק בצירוף נוסף על הטעמים האחרים שנכתבו כאן להקל, יש לסמוך על כך. כמו כן, מכיוון שמדובר רק בצירוף, יש לסמוך על פסיקת השולחן ערוך (יורה דעה סימן רסח סעיף ב), שבדיעבד מועילה טבילה לצורך גרות גם שלא בפני שלושה.

[13] אין צורך להוציא היתר מפורש בעניין, אלא די לתת היתר כללי לבוא בקהל.

מתוך שו"ת שאגת כהן חלק א, לפרטים נוספים על הספר ולרכישתו, לחץ כאן

א. פתיחה

לכבוד הרב מנחם בורשטין שליט"א,

שלום וברכה.

ביקשת ממני לסכם את הראיות המרכזיות לשיטת הסוברים שבתרומת ביצית ובפונדקאות הוולד מתייחס אחרי האם היולדת ולא אחרי תורמת הביצית, למרות שלכאורה מבחינה תורשתית הגנטיקה שלו נקבעת לפי התורשה הגנטית שתלויה בביצית. בשורות הבאות אנסה לסכם את ההוכחות העיקריות בקצרה, את הפירכות כלפיהן, והאם ומה יש להשיב על הפירכה:

ב. שני אחים שהייתה הורתם שלא בקדושה ולידתם בקדושה

בגמרא ביבמות (צז ע"ב) נאמר:

שני אחים תאומים גרים, וכן משוחררים – לא חולצין ולא מייבמין, ואין חייבין משום אשת אח; הייתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה – לא חולצין ולא מייבמין, אבל חייבין משום אשת אח; הייתה הורתן ולידתן בקדושה – הרי הן כישראל לכל דבריהן.

כלומר תאומים שהתגיירו, אין ביניהם שום קרבה, ועל כן הם פטורים מלייבם ולחלוץ אחד לאשת השני (אם נפטרו בלי ילדים), וכן אין עליהם חיוב אשת אח. במקרה ההפוך, כשהוריהם התגיירו לפני העיבור, הרי דינם כישראלים רגילים. אולם ישנו מצב ביניים בו הורתם הייתה שלא בקדושה, ולאחר מכן התגיירה אימם קודם שילדתם. במצב כזה הם פטורים מלייבם ולחלוץ אחד לאשת השני, שכן ייבום וחליצה שייכים רק בין אחים מן האב, והרי רגע האבהות בוודאי נקבע בשעת העיבור, ומכיוון שאביהם היה נוכרי, אין להם קורבה מן האב. אך לגבי אשת אח, שהוא איסור שקיים גם באחים מן האם שאינם אחים מן האב, חל עליהם חיוב, וכתב רש"י (שם ד"ה אבל): "אבל חייבין כרת משום אשת אח מן האם, שהרי היא כישראלית שילדה בנים".

כלומר, מכיוון שכאשר נולדו, הם נולדו לאם ישראלית, הרי הם כישראלים לכל דבר, ויש להם קורבה מן האם. מן האב אין להם קורבה, כיוון שבשעה שנקבעה אבהותו, הוא היה נוכרי, אך האימהות נקבעת בשעת הלידה, ואז הייתה האם ישראלית.

לפיכך ניתן לומר, שגם כאשר יש ספק אחרי מי מתייחס הוולד, הולכים אחרי שעת הלידה ולא אחרי שעת יצירת העובר.

הפוסקים החולקים ענו על ראיה זו שדין שני תאומים שהורתם שלא בקדושה ולידתם בקדושה, מדבר על מקרה בו אין ספק מי האימא, אלא מאימתי מתחיל הייחוס, אולם כאשר אם אחת איננה ביולוגית, לא ניתן להגדיר אותה כאם, גם אם הלידה הייתה ממנה. אמנם יש כאן חילוק, אולם אין זו כמובן ראיה שאותו חילוק הוא נכון^[1].

ג. חילופי יוסף ודינה

בתרגום יונתן בן עוזיאל (בראשית ל, כא) מופיע:

ושמיע מן קדם ה' צלותא דלאה ואיתחלפו עובריא במעיהון והוה יהיב יוסף במעהא דרחל ודינה במעהא דלאה.

כלומר, לאה ורחל היו בהיריון באותו זמן, לאה עם בן (הוא יוסף) ורחל עם בת (היא דינה). מכיוון שלאה ידעה שאם ייוולד לה בן, הרי שאחותה רחל לא תזכה ליותר משבט אחד, נשאה תפילה. הקדוש ברוך הוא שמע את תפילתה, והעוברים של לאה ורחל התחלפו ביניהם.

מדברי התרגום יונתן מוכח שייחוס הוולד איננו אחרי האם בעלת הביצית, שהרי לפי זה, יוסף היה בנה של לאה שהיא עיברתו מביצית שלה, ולא של רחל. מכאן הוכחה שגם בפונדקאות, נושאת ההיריון נחשבת לאם ולא בעלת הביצית. מדרש זה מופיע גם בפיוט של רבי אלעזר הקליר לראש השנה.

אמנם במספר מקומות בחז"ל מופיעה דרשה אחרת, ולפיה לא העוברים התחלפו במעי אימם, אלא דינה נוצרה בהתחלה בתור זכר, ולאחר תפילתה של לאה התחלף מינה לנקבה. בין היתר מופיע המדרש בצורה זו בתלמוד הבבלי מסכת ברכות (ס ע"א), בתלמוד הירושלמי מסכת ברכות (פרק ט הלכה ג) ובבראשית רבה (פרשה עב סימן ו).

אך ניתן לומר שיש כאן מחלוקת מדרשים, ולדינא אין הש"ס שלנו חולק על שאלת הייחוס, אלא אומר שהנס בעיבור דינה היה שונה. חשוב לציין שמטרת המדרש לא הייתה לקבוע מי נחשבת לאם במקרה של ביצית של אחת והיריון של אחרת, אלא כבדרך אגב אנו לומדים מכאן בצורה פשוטה את הדברים.

עוד טענו הפוסקים החולקים שההוכחה מהתרגום איננה הוכחה, הן משום שיצאו עוררין על ייחוסו של תרגום יונתן על התורה לתנא יונתן בן עוזיאל, והן מחמת שלא ניתן לפסוק הלכה מתוך דברי אגדה. אך גם אם נאמר שאין מדובר בתרגום יונתן, כאמור מדובר במדרש קדום שמופיע גם בפיוט של הקליר (כלומר לכל המאוחר מתקופת הגאונים, ויש הסוברים שהקליר חי בתקופה קדומה יותר). מדרש זה מופיע גם בדעת זקנים מבעלי התוספות על התורה. כמו כן, אין למדים מדברי אגדה כשהם חולקים על ההלכה, אך כשאין בהם סתירה לדברי הלכה, ניתן ללמוד מהם. חשוב לציין שהמהרש"א בחידושי אגדות לברכות (ס ע"א) הסביר גם את דברי הגמרא שלנו כפי שהם מופיעים במדרש (ראה שם שתרץ בכך קושיא)^[2].

ד. ילדה שסיבכה בזקנה

שו"ת אבן יקרה (חלק ג סימן כט) נשאל על שמועה שהגיעה, שהרופאים המציאו אפשרות להשתיל שחלות של אישה פורייה בתוך אישה עקרה, אחרי מי מתייחס הוולד. האבן יקרה אמנם כתב שלא נראה לו שיש אמת בשמועה זו^[3], אך דן בשאלה באופן עקרוני, והגיע למסקנא שהוולד מתייחס ליולדת. הוכחתו הייתה מגמרא במסכת סוטה (דף מג ע"ב), שדנה בענף מאילן צעיר (שיש בו עדיין איסור ערלה) שהורכב על אילן זקן (שכבר אין בו איסור ערלה): "ילדה שסיבכה בזקנה – בטלה ילדה בזקנה, ואין בה דין ערלה".

שו"ת ציץ אליעזר (חלק יט סימן מ) הסביר את דבריו:

הרי מתבאר לנו לנכון שדין כלי ההולדה הניטלים מגופה של אישה ומחברים אותם לגופה של אישה אחרת, הוא כדין ילדה שסיבכה בזקנה, שהילדה מתבטלת לזקנה כמבואר בגמרא שם. ולמדים משם דהכי נמי בדומה לזה הוא דין כלי ההולדה של האישה האחת שמשתילים אותם לגופה של אישה אחרת, שמתבטלים המה לגופה של האישה האחרת העיקרית בהיריון ובלידה.

אם כן, ברגע שהשחלות נכנסו לגופה של אישה אחרת, הן התבטלו בה, והוולד נחשב ולדה של האישה שמרחמה הוא יצא, אף על פי שנוצר מביציות שהגיעו משחלה של אישה אחרת, וכמו שפירות שגדלו מהענף הצעיר יהיו מותרים משום ערלה, כיוון שהענף הורכב על עץ זקן.

מדברים אלו הוכיח שו"ת ציץ אליעזר (שם), שהוא הדין גם בביצית מופרית שהוכנסה לרחמה של אישה אחרת, שהתבטלה בתוכה ונחשבת לשלה.

החולקים טענו שההוכחה מילדה שסיבכה בזקנה, איננה הוכחה לעניין תרומת ביצית, גם אם נאמר שמדובר בהוכחה לעניין השתלת שחלות, מכיוון שהשחלה נשארת בגוף האישה עולמית, ולכן היא מתבטלת שם, אך העובר עתיד לצאת מרחם האישה, ולא שייך לומר שיתבטל. בנוסף לכך, דין ילדה שסיבכה בזקנה אמור רק לעניין ערלה, אך לעניין כלאיים יש אומרים שאין הענף המורכב מתבטל, ושייך בו איסור כלאיים על פי מין הענף, ולא על פי מין העץ שבו הוא הורכב, ובכל מקרה, לטענתם, לא ניתן להביא הוכחה מצמחים לבני אדם.

אמנם בכל אופן, עדיין יש משם הוכחה ברורה וגמורה שלא לכל עניין קובעת הגנטיקה, וממילא טענת ההולכים אחרי בעלת הביצית שאין לנו אלא הגנטיקה מופרכת משם.

ה. הוכחות שהוולד מתייחס אחרי בעלת הביצית

הסוברים שהולכים אחרי בעלת הביצית טענו שתי טענות מרכזיות:

1. התורשה היא הקובעת לכל דבר מבחינה רפואית, וממילא זה צריך להיות כך גם מבחינה הלכתית.

על טענה זו כבר השיב לנו הרב ד"ר משה דוד טנדלר, חתנו של האגרות משה זצ"ל, שהוא רופא בכיר במקצועו, שהיום הרפואה כבר יודעת שלא הכל נקבע על פי התורשה הגנטית. ידוע שבמהלך ההיריון מתערבבים דמי העובר עם דמי האם. גם רוב המומים בהיריון ל"ע, שנשארים בכל מהלך החיים של הוולד, נגרמים כתוצאה מסביבת הרחם ולא מפגמים גנטיים, כך שמבחינה רפואית טהורה יש לומר ששני הגורמים, הן התורשה והן הסביבה הרחמית, יוצרים את הוולד. כמו כן, ראינו רבים מהסוברים שהולכים אחרי בעלת הביצית (או מהמסופקים), שהודו שאם משתילים חלקי שחלה מאישה אחת לאחרת, הרי השחלה מתבטלת במושתלת, והוולד נחשב לשלה, אף על פי שמבחינה גנטית הוא עדיין מקבל את הגנטיקה של האישה הראשונה.

2. אם ישימו קוף ברחמה של האישה, האם יעלה על הדעת שמה שייוולד יחשב לבן אדם? על כך ניתן לענות שזו שאלה תיאורטית, שכן המציאות איננה מאפשרת גידול של מי שאינם בני אדם בתוך רחם של אישה. יכול להיות שבעתיד דבר כזה יהיה אפשרי, אבל כיום זה לא ייתכן.

 

---

 

[1] לדחייה נוספת של הראיה משני אחים שהייתה הורתם שלא בקדושה ולידתם בקדושה, ראה להלן, סימן מג.

[2] הערת הגר"י אריאל: מאידך יש להביא ראיה הפוכה מזה שדינה הייתה מותרת לשמעון, כמו שכתב רש"י (שם מז, י), משמע שהולכים אחר בעלת הביצית (רחל) שהיא באמת אימה של דינה, והיא לא הייתה אחותו של שמעון מן האם, אלא רק מן האב, ולא הולכים אחר היולדת (לאה). ואולי יש לחלק בין ייחוס של בן לאימו, לעניין מניין שבטי י-ה, כאן הלידה קובעת, לבין הייחוס ההלכתי לדיני נישואין, כאן הביצית קובעת.

[3] דבר שהתברר כנכון. אמנם בזמן האחרון ממש התחילו לעשות ניסיונות של הוצאת קטעי שחלה, הקפאתם והשתלתם מחדש לאחר מכן, ודווח על אישה שילדה לאחר פעולה כזאת.

המאמר לקוח מתוך ספר פוע"ה כרך שני– פוריות, לפרטים נוספים ולרכישת הספר, לחץ כאן

 

הגדרות

פונדקאות (Surrogacy) – נשיאת עובר מחומר גנטי שאינו של האישה ההרה ובן זוגה עד להולדתו, לשם מסירת היילוד לאחר הלידה להורים מיועדים. האישה שנושאת את העובר ויולדת אותו נקראת אם פונדקאית (Surrogate mother)^[1].

רקע רפואי

פירוט מעשי של האפשרויות השונות לפונדקאות:

ההתייחסות כאן היא רק לאפשרויות הרפואיות ולא לבחינה ההלכתית או האתית שהתייחסות אליהן תובא בהמשך.

1. פונדקאות רגילה היא מצב שבו האישה אינה מסוגלת להחזיק את ההריון. לפיכך יוצרים בהפריה חוץ גופית קדם עובר מזרע הבעל ומהביצית של אשתו, ומשתילים את קדם העובר ברחמה של אישה זרה, פונדקאית. בדרך כלל כשדנים בפונדקאות מתייחסים למצב כזה.
2. יש מצבים שבהם – נוסף על חוסר האפשרות להחזיק הריון ברחם – גם אין לאישה ביציות. במצבים כאלה אפשר לקחת ביצית מאישה אחרת, שלישית, להפרותה בזרע הבעל ולהחזירה לפונדקאית. הוולד הנולד מועבר לבעל הזרע ולאשתו החוקית, שאינה פורייה.
3. במצב שבו יש לאישה ביציות אך היא זקוקה לפונדקאות, ובנוסף לכך לבעלה אין זרע. מבחינה רפואית אפשר להפרות את הביציות בזרע של תורם, ואחרי ההפריה להחזיר את קדם העוברים לאם פונדקאית. גם במצבים כאלה הוולד הנולד מועבר לבעלת הביציות ולבעלה החוקי, שאינו פורה^[2].
4. פונדקאות תחליפית-מלאכותית היא מצב שבו הפונדקאית עוברת הזרעה מלאכותית עם זרע מהבעל של אישה לא פורייה. הפונדקאית 'תורמת' את הביצית וגם את השימוש ברחם^[3]. במקומות רבים בעולם שבהם הותרה פונדקאות מקובל שאין נוהגים כך, וגם לא משלבים כך תרומת זרע. פעולה כזאת אינה מותרת על פי החוק גם במדינת ישראל.
5. במצב של בני זוג ששניהם אינם פוריים, אפשר מבחינה רפואית לקחת זרע מאדם פורה וביצית מאישה פוריה, ואחרי הפריית הביצית להחזיר את העובד לרחם של אישה פונדקאית, שלישית. למעשה מדובר באימוץ לכל דבר, מפני שאין קשר גנטי כלשהו בין בני הזוג ובין הילד שייוולד. התייחסות לאימוץ תובא להלן בכרך הרביעי, פרק צו – 'אימוץ ילדים'.

הסיבות הרפואיות לשימוש בפונדקאות: במקרים שבהם אין לאישה רחם, או שרחמה אינו תקין ולכן היא אינה מסוגלת לשאת הריון, או שהיא סובלת מהפלות טבעיות חוזרות מסיבה שאינה ניתנת לתיקון, או כשעובי רירית הרחם אינו מאפשר קליטה של העובר, או שיש לאישה בעיות בריאותיות והיא אינה מסוגלת להיכנס להריון או להחזיק הריון, או שההריון עלול לסכן אותה; במקרים כאלה אפשר להיעזר בפונדקאית.

 

רקע משפטי^[4]

החוק^[5] קובע חמישה תנאים מצטברים שצריכים להתקיים כדי להתיר השתלת ביצית מופרית בפונדקאית.

1. הסכם בכתב בין הפונדקאית להורים המיועדים אשר אושר על ידי 'ועדת האישורים'.
2. הצדדים הם בגירים תושבי ישראל.
3. הפונדקאית אינה נשואה ואינה קרובת משפחה של אחד מן ההורים המיועדים. המונח 'קרובת משפחה' כולל אם, בת, נכדה, אחות, דודה ובת דוד או בת דודה. אם ההורים המיועדים לא הצליחו, אחרי מאמץ סביר, למצוא פונדקאית לא נשואה, רשאית ועדת האישורים לאשר הסכם עם פונדקאית נשואה^[6].
4. הזרע המשמש להפריה חוץ גופית הוא של האב המיועד והביצית אינה של הפונדקאית. הביצית יכולה להיות של האֵם המיועדת, ואז הילד קשור קשר גנטי לשני ההורים המיועדים, או שהביצית יכולה להיות של תורמת אנונימית ואז יש קשר גנטי רק לאב המיועד.
5. הפונדקאית חייבת להיות בת דתה של האֵם המיועדת^[7]. כאשר כל הצדדים להסכם אינם יהודים, יכולה הוועדה לסטות מהוראה זו.

תנאי התאמה נוספים גובשו ונקבעו בוועדת האישורים:

1. גיל המועמדת להיות האֵם הנושאת יהיה לא פחות מ-22 ולא יותר מ-38 בעת הגשת המסמכים לוועדה.
2. מועמדת להיות אם נושאת צריכה להיות אם שהרתה וגידלה ילד אחד לפחות, ומי שעברה לא יותר משלוש לידות, ולא יותר מלידה אחת בניתוח קיסרי. תהליך האישור למועמדת יחל רק בתום שנה מלידתה האחרונה. לא תאושר מועמדת שכבר ילדה פעמיים בתהליך פונדקאות^[8].
3. גילם של ההורים המיועדים יובא בחשבון לצורך בחינת התאמתם לתהליך. על פי מדיניות הוועדה, ככל שגילה של האֵם גבוה מגיל ההורות הטבעי והמקובל (גבוה מגיל 48–54^[9]) יעלה משקלו של מדד זה במסגרת כלל שיקולי הוועדה^[10]. בפועל, ועדת האישורים מאפשרת גיל מקסימלי של 54 לאישה המגדלת את הילד. יש לזכור שמרגע האישור של הוועדה ועד שהושג הריון יכול לעבור זמן של שנתיים–שלוש ויותר.

מעמד הילד שנולד מהריון של פונדקאית – החוק מתייחס באריכות לנושא מעמד הילד שייוולד. האפוטרופוס הבלעדי על הילד מעת לידתו ועד למתן 'צו הורות' בידי בית משפט יהיה 'עובד סוציאלי לפי חוק' (שנקרא בעבר 'פקיד סעד'^[11]) שנקבע לכך. הילד יהיה במשמורת ההורים המיועדים ויימסר להם סמוך ככל האפשר לאחר הלידה^[12]. החוק קובע שההורים יגישו בקשה למתן צו הורות^[13] תוך שבעה ימים מיום לידת הילד, ובית המשפט יתן צו כזה, אלא אם תסקיר פקיד הסעד יצביע על כך שהדבר נוגד את טובת הילד.

על פי חוק הפונדקאות, בית המשפט לא יאשר לאם הנושאת לחזור בה מההסכם לנשיאת עוברים ולהחזיק בילד, אלא אם לאחר קבלת תסקיר פקיד הסעד נוכח בית המשפט כי חל שינוי בנסיבות, שיש בו כדי להצדיק זאת, וכי אין בכך כדי לפגוע בטובת הילד, ובלבד שלא ניתן עדיין צו הורות. ספרים ומאמרים משפטיים ארוכים נכתבו בקשר לחוזה בין הפונדקאית לבין בני הזוג – על חוקיותו, על הגדרת ההורות, דיני ירושה, אימוץ, טובת הילד, האפשרויות לאכיפת החוזה ופיצויים במקרים שאחד הצדדים חוזר בו מההסכם, ועוד בעיות ושאלות מתחום המשפט והמוסר הנובעות ממצב מורכב זה, ואין כאן מקומן^[14].

 

רקע סוציאלי – נוהל מסירת ולד מפונדקאית להורים מיועדים^[15]

על פי נוהל משרד הבריאות התינוק יימסר להורים המיועדים מיד לאחר הלידה, בנוכחות עובדת סוציאלית. למעשה, לפעמים התינוק נולד בזמן שאין עובדת סוציאלית במקום, והתינוק נמסר להורים המיועדים גם ללא נוכחותה, מפני שהפונדקאית מסיימת את תפקידה בעצם הולדת התינוק, וכל האחריות של הטיפול בתינוק נמסרת להורים המיועדים. הצוות הרפואי יודע , בדרך כלל, מראש מי הם ההורים המיועדים, ואפשר למסור להם את התינוק גם ללא נוכחות העובדת הסוציאלית. מבחינה מעשית ההורים המיועדים נמצאים במרכז הרפואי בזמן הלידה, אולם גם אם לא הגיעו לפני הלידה או במהלכה, התינוק לא יושאר אצל הפונדקאית אלא יועבר לאחריות הצוות הרפואי עד להגעת ההורים המיועדים.

מבחינה משפטית, על פקידת הסעד להגיע תוך 24 שעות כדי להסדיר באופן רשמי את העברת התינוק מהיולדת הפונדקאית להוריו המיועדים. כמו כן, עד מתן צו הורות רשמי על ידי בית המשפט, פקידת הסעד נחשבת לאפוטרופסית החוקית של התינוק. בפועל ההורים המיועדים הם המטפלים בילד מרגע היוולדו ואילך, והם גם מקבלים את התינוק לביתם כשהוא משתחרר מבית החולים, עוד בטרם ניתן צו ההורות.

יש אפשרויות שונות לאם המיועדת כדי שתוכל לשהות בקרבת התינוק עד שישוחרר לבית. יש מקומות שבהם תוכל האֵם המיועדת להתאשפז במחלקת יולדות (בעוד הפונדקאית תאושפז במחלקת נשים); לפעמים ההורים המיועדים שוכרים חדר במלונית הסמוכה למרכז הרפואי, כאשר יש כזאת; ולפעמים, אם הם גרים קרוב למרכז הרפואי, ייסעו הביתה ויחזרו.

חלק מהפונדקאיות מעדיפות לנתק את הקשר עם התינוק מיד לאחר שנולד. לעומת זאת, חלקן מעדיפות לבצע תהליך פרידה מהתינוק. תהליך הפרידה צריך להיעשות בתיאום ובהסכמה עם ההורים המיועדים^[16].

 

מעמד הוולד הנולד מפונדקאית גויה

• כאשר האֵם הפונדקאית גויה, יש שכתבו שהילד צריך גיור, אף על פי שאביו יהודי, כיוון שהילד נחשב כבנה של הפונדקאית לכל דבר^[17]. ויש שכתבו שכיוון שהביצית קובעת, אם ביצית מיהודיה הושתלה ברחמה של גויה, אין צורך בגיור^[18]. ויש שהורו שעל אף שהביצית קובעת, בכל זאת צריך גיור לחומרה^[19].

 

פרייה ורבייה 

• ככלל, האב מקיים מצוות פרייה ורבייה על ידי פונדקאות. אך לפי השיטות שהיולדת נחשבת לאם, הילד אינו מתייחס אחרי האב במקרה של פונדקאית גויה, ולכן האב לא קיים פרייה ורבייה.

 

היתר הלכתי לפונדקאות

• מצד עיקר הדין אין איסור הלכתי בביצוע פונדקאות אצל יהודיה פנויה. אמנם פוסקים רבים מתנגדים לפונדקאות מחשש לתקלות שונות^[20].
• אכן יש מי שכתב, שאם מדובר בזוג חשוך ילדים ופונדקאות היא הדרך היחידה עבורם להביא צאצא לעולם, יש מקום להמליץ להם לעשות זאת^[21], בתנאי שתהליך הפיקוח והרישום על הפונדקאות ייעשו כהלכה, בדרך שתמנע בעתיד בעיות יוחסין וגילוי עריות^[22].

למעשה, כיוון שמדובר בצורך גדול אצל הזוגות הנזקקים לו, גם חלק מהפוסקים שהתנגדו לפונדקאות, אִפשרו להסתמך על הדעה המתרת^[23].

• גם מי שהתירו פונדקאות במקום הצורך, התירו זאת בתנאי שהפונדקאית תהיה יהודיה פנויה^[24].
• אין לאישה נשואה להיות פונדקאית, כיוון שהילד עלול לסבול ממעמד אישי פגום. אצל פונדקאית נשואה אי אפשר לדעת האם הוולד הוא מהביצית המופרית שהושתלה ברחמה, או שמא ההשתלה נכשלה והאישה הרתה כדרך כל הארץ מבעלה^[25]. ויש מי שהתיר בשעת דחק גדול, כשאי אפשר למצוא פונדקאית פנויה, שאישה נשואה תשמש כפונדקאית^[26].
• לשיטת הסוברים שבעלת הביצית היא האֵם, יש מי שהתיר להשתמש בשעת דחק בפונדקאית גויה כשאין אפשרות להשיג פונדקאית יהודיה^[27]. אולם לשיטת הסוברים שהיולדת היא האֵם, יש מי שכתב שיש איסור של השחתת זרע במתן זרע לצורך הפריה חוץ גופית, כאשר מתוכנן להשריש את הביצית המופרית ברחם של פונדקאית גויה, כיוון שאין העובר מתייחס אחר זרעו של הבעל היהודי^[28].
• בני זוג שכבר יש להם ילד, וזקוקים לפונדקאות כדי להוליד ילד נוסף, כגון אישה שכבר ילדה ילד ולא יכולה ללדת יותר, והם חפצים בכך מאוד, יש מי שהורה שאפשר להתיר להם פונדקאות^[29], אך אין להמליץ על כך לכתחילה^[30].
• ראוי שהפונדקאית תדאג לכך שהציבור ידע שהיא הרה בתהליך של פונדקאות, כדי שלא יצא עליה שם רע.
• ראוי שהפונדקאית תטבול לפני החזרת קדם העובר לרחמה, למרות שאינו נחשב בן הנִדה^[31].

ההלכה הבאה מתייחסת לאישה החולה במחלה שלא מאפשרת לה להרות, ומעוניינת ללדת על ידי פונדקאות:

• למתירים פונדקאות בתנאים מסוימים, יש מי שהורה שאין להימנע מלאפשר זאת לאישה הסובלת ממחלה שעלולה לקצר את חייה, מחשש שתשאיר ילד יתום. השקפת העולם העומדת בבסיס דעה זו היא שעדיף לאדם להיוולד עם סיכון להתייתם בגיל צעיר מאשר לא להיוולד כלל^[32]. אולם למעשה, השיקול של טובת הילד מחייב בדיקה רפואית של ההורים המיועדים כדי לוודא שיהיו מסוגלים לגדל את הילד, על מנת למנוע הולדת ילד שעלול להתייתם בגיל צעיר^[33].

 

נישואי פונדקאית הרה

הפוסקים דנו במקרה של אישה המשמשת פונדקאית לזוג אחר, ובעת הריונה עם הילד שלהם היא חיה עם גבר (אם כי לעתים יש התחייבות של הפונדקאית שלא לנהוג כך); האם מותר לה להינשא תוך כדי הריון או מיד אחרי הלידה כדי למנוע מהם לחיות באיסור^[34].

• ככלל, אסור לאדם לישא מעוברת חברו או מינקת חברו, גם אם האישה ילדה כבר ומסרה את הילד לגורם אחר לטיפול^[35].
• כאשר ברור שהאֵם לא תניק את הילד, מותר לה להינשא בתוך 24 חודש^[36]. משום כך בפונדקאות, שיש ניתוק מוחלט בין היולדת לבין הילד, יש מקום להקל לה להינשא בתוך 24 חודשים מהלידה^[37]. ויש מי שהורה שלפי הדעות שהיולדת נחשבת לאם הוולד, דינה ככל אישה שרוצה להינשא אחרי לידה, ואין זה משנה שהיא מעבירה את הילד למשפחה אחרת^[38].
• יש מקום להתיר לפונדקאית להינשא מיד, גם תוך כדי ההריון, כדי למנוע ממנה ומבן זוגה לחיות באיסור, כיוון שנתעברה שלא כדרך כל הארץ ועל זה לא גזרו חז"ל^[39]. ויש שהורו לאסור לפונדקאית להינשא תוך כדי ההריון^[40], עקב החשש לפגיעה בשלום העובר^[41], או מהטעם של 'הלעיטהו לרשע וימות'^[42].

 

שבת^[43]

• לכתחילה, מתחילת החודש התשיעי להריון, צריכים ההורים המיועדים של הוולד לשהות בשבתות ליד בית החולים שבו הפונדקאית עתידה ללדת, כדי שיוכלו לקבל ממנה את התינוק מיד לאחר לידתו, ולא יצטרכו לחלל שבת לשם כך^[44].
• כדאי להשאיר מראש מזכירה אלקטרונית בשבת עם מענה בקול רם כדי שיוכלו לקבל את ההודעה בשבת ללא צורך לענות, וכך יוכלו להיערך בהתאם.
• בסוג הטלפונים הקיימים כיום, מותר לדבר בטלפון גם לצורך חולה שאין בו סכנה, כשמפעילים אותו בשינוי^[45]. מסתבר ששיחה חיונית של ההורים עם היולדת הפונדקאית לא תהיה מוגדרת כחמורה פחות מחולה שאין בו סכנה, לכן נראה שבשעת הצורך יש מקום להתיר שיחה כזאת בשבת.
• אם ההורים המיועדים לא שוהים ליד בית החולים בשבת, ונודע להם שהפונדקאית יולדת בשבת, וחיוני ליולדת שההורים המיועדים יהיו לידה וליד התינוק כדי לקבלו מיד לאחר הלידה, מותר להם לנסוע לבית החולים עם נהג גוי אך לא עם נהג ישראל. עיקר ההיתר כאן הוא מצד התמיכה הנפשית ליולדת, ובמצב שבו היולדת אמנם רוצה שההורים המיועדים יוכלו לקבל את הילד מיד לאחר הלידה. בפשטות עיקר ההיתר הוא לאם המיועדת^[46], אך אם מבחינת טובת הילד הפונדקאית רוצה את שני בני הזוג, אפשר בדוחק להתיר לשניהם לנסוע עם נהג גוי.

מבחינה משפטית אין הכרח שהאֵם המיועדת או עובדת סוציאלית תהיינה נוכחות בלידה^[47].

• מותר לקבל את הילד בשבת מהפונדקאית, ואין בזה חשש של קניין בשבת.

 

פדיון הבן

• בן שנולד לאם פונדקאית שעדיין לא הרתה מעולם^[48] יש לפדותו. אך אם הפונדקאית כבר ילדה קודם לכן, הבן שילדה כעת פטור מפדיון, אף לשיטת הסוברים שבעלת הביצית היא האמא והיא לא ילדה מעולם. אם בעלת הביצית תתעבר לאחר מכן מבעל ישראל כדרך כל הארץ ותלד בן, יש לחייבו בפדיון. כיוון שהמדד הקובע הוא היות הוולד "פטר רחם" לאמו, הילד שנולד לאישה זו מפונדקאית לא פטר את רחמה^[49].

 

בעיות מוסריות ואתיות הכרוכות בפונדקאות^[50]

בשולי הפרק אי אפשר להימנע משאלות מוסריות כבדות משקל הכרוכות בפונדקאות, כגון: האם הרחקת ילד מהפונדקאית שילדה אותו היא פעולה מוסרית לכתחילה^[51]?

בדרך כלל מסתירים מהילד את זהות הפונדקאית-היולדת, ועל כך צריך לשאול: האם האלמוניות שנוצרה לא פוגעת בילד? האם ראוי להחליט עבור אדם אחר שלא יידע לעולם מי היא יולדתו, זו שנשאה אותו ברחמה תשעה חודשי הריון?

כאן עולה השאלה האם יש מקום לומר לילד שנולד מפונדקאית, והאם יש מקום לחשוף בפניו את פרטיה ולהכיר אותה, וכיצד מידע כזה ישפיע על זהותו.

אם המידע לא יועבר לילד – כיצד יושפע מחיים בצל סוד? שמירת סוד צורכת אנרגיה נפשית ועלולה לגרום לניכור, אשמה, חשדנות ובושה. קיימת דאגה שהסתרת המידע מהילד תהווה סוד שתהיה לו השפעה לא מודעת על ההורים ועל הילד. תמיד קיים החשש שמא הסוד יתגלה לילד באופן שאינו נשלט על ידי ההורים ובזמן ובאופן שאינו מתאים לחשיפה משמעותית כזאת.

• הסברה הפשוטה אומרת שאין להסתיר מהילד את עובדת היוולדו מפונדקאות^[52]. עיתוי הגילוי והדרך שבה ייעשה^[53] כדאי שיבואו תוך כדי התייעצות מקצועית. אך שונה הדבר אם ההורים הצליחו להסתיר את הפונדקאות, כגון שנסעו לכמה חודשים לחו"ל בזמן הפונדקאות, וחזרו עם ילד, והציבור סבור שהאישה ילדה את הילד בחו"ל.

כך לגבי הילד, אך גם לגבי הפונדקאית – אי אפשר להתעלם מהקושי הנפשי של נשים פונדקאיות למסור את התינוק שהרו ושילדו להורים 'המזמינים'. למרות כל ההסכמים החתומים וההתחייבויות הברורות, הרגש האימהי היסודי מקשה מאוד, ולעתים ממש לא מאפשר, ניתוק רגשי כה חד בין הפונדקאית לבין פרי בטנה^[54].

על אף כל האמור לעיל, צריך להביא בחשבון את החסד הגדול שעושה הפונדקאית עם ההורים, ולזכור שעל ידי פעולתה היא בעצם מחיה משפחה. בפרט כשהדברים נעשים מתוך חשיבה מוקדמת, הסכמה, על פי חוק, בצורה מסודרת ואחראית, בליווי פסיכולוגי מתאים, ולאחר פריסת מכלול השיקולים בפני הפונדקאית^[55].

בנוסף לכך, תהליך הפונדקאות הוא נושא מורכב ביותר מבחינה משפחתית, ועלול לגרום לקשיים פסיכולוגיים מורכבים. התלות של ההורים הגנטיים בפונדקאית עלולה ליצור אצלם מתחים ולהשפיע על הזוגיות שלהם. עלולה להיות פגיעה באם המיועדת לגדל את הילד ובנשיותה מעצם העובדה שאינה יכולה להרות וללדת את הילד, ובמיוחד בא הדבר לידי ביטוי אם הביצית לא נלקחה ממנה אלא מאישה אחרת, כך שאין קשר גנטי בינה לבין הילד שייוולד.

הפונדקאות משפיעה גם על ילדיה של הפונדקאית עצמה. בין השאר משפיעים מצבה הבריאותי והנפשי של אמם בזמן ההכנה להריון, ובזמן ההריון והלידה; השפעת מסירת הילד על האֵם; דרך ההסבר לילדים של הפונדקאית על הפונדקאות ועל מסירת הילד שילדה, העלולה לגרום להם לפחד מנטישה; השינוי שחל בחייהם כאשר האֵם הייתה בהריון וטופלה בתשומת לב רבה על ידי ההורים הגנטיים של התינוק, לבין מה שהתרחש לאחר 'נטישת' בני הזוג את הפונדקאית.

יש להביא בחשבון שלעתים קרובות ילדי הפונדקאית כבר חוו פרידה לפני כן – בעקבות מוות או גירושין, או שנולדו לאם חד הורית, כיוון שבדרך כלל רק אישה פנויה שכבר ילדה יכולה להיות פונדקאית במדינת ישראל. פחדים ורגשות טעונים כאלה עלולים להוסיף קושי לחיי משפחתה של הפונדקאית שהם כבר מורכבים ממילא.

נושא הפונדקאות כולל בתוכו שאלות מורכבות נוספות. חלקן קשורות לזיקה בין הפונדקאית לבין הילד ובין הפונדקאית לבין הוריו הגנטיים. כגון: האִם הפונדקאית מעבירה לילד חומר גנטי תוך כדי הריון^[56]? כיצד יש לנהוג אם ייוולד ילד פגוע שההורים יסרבו לקחת אותו^[57]? הבעיה מורכבת יותר אם הפגם הוא כתוצאה מבעיה רפואית או מנתוני הפונדקאית עצמה.

 

---

 

[1] הגדרה זו אינה כוללת מצב שבו האם הפונדקאית היא גם בעלת הביצית. כפי שיובא להלן בפירוט המעשי של האפשרויות השונות לפונדקאות (סעיף 4), אפשרות כזאת אינה מקובלת כיום.

[2] אפשרות כזאת אינה חוקית כיום במדינת ישראל, כפי שיבואר להלן בהתייחסות המשפטית.

[3] יש המכנים מצב כזה 'אם תחליפית' או 'אם חילופית'.

[4] בניסוחים נעזרנו במאמרה של ד"ר עדנה כצנלסון, 'טובת הילד בהליכי פונדקאות', אסיא פג-פד, תשרי תשס"ט, עמ' 150–163, ראה שם מקורותיה. וכן במסמך 'מידע כללי לצורך פנייה לוועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים', המובא באתר משרד הבריאות. תודה גם לעו"ד מירה היבנר-הראל, היועצת המשפטית של משרד הבריאות, ולעו"ד אביטל וינר-אומן, מהלשכה המשפטית של משרד הבריאות, על עזרתן בבירור הצדדים המשפטיים בנושא זה.

[5] חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד) התשנ"ו-1996.

[6] למעשה, כיום ועדת האישורים מאפשרת להיעזר בפונדקאית נשואה לאחר שההורים המיועדים הציגו מסמכים המצביעים על ניסיונות למצוא פונדקאית פנויה במשך שלושה חודשים בלבד. בפנייה לוועדה הוסבר למכון פוע"ה שהוועדה מסתמכת על העובדה שיש פוסקים המתירים להיעזר בפונדקאית נשואה.

[7] על פי מדיניות ועדת האישורים, אם קיים ספק לגבי יהדות הפונדקאית, עליה לפנות לבית הדין הרבני באיזור מגוריה כדי לקבל מסמך רשמי המעיד על מעמדה האישי.

[8] במסמך של ועדת האישורים מובאות הסתייגויות רפואיות נוספות המונעות מאישה שיש לה בעיות בריאותיות להיות פונדקאית.

[9] הסבר – מתחת לגיל 48 הגיל אינו מהווה מחסום לאישור הוועדה. מעל גיל 54 הוועדה לא תאשר. בין הגילאים הללו הוועדה תשקול לפי מכלול הנתונים שבידה.

[10] אחת הטענות הקשות של מאומצים בוגרים היו של כאלה שנמסרו לאנשים מבוגרים, ופער הדורות היה קשה מאוד. לעתים רבות היה זה ילד יחיד. ההורים המאמצים השליכו על הילד היחיד הרבה מתחים, לחץ, חרדה ונטל של ציפיות. אלה בלס (מדיוני הוועדה הציבורית מקצועית לבחינת הנושא של תרומת ביציות, 2000) טוענת שהגיל שבו מאשרים פונדקאות בישראל גבוה מדי. לדבריה, אפילו באימוץ בין ארצי הוגבל הגיל כך שלפחות אחד ההורים לא יהיה מעל גיל 48. (מתוך מאמרה של ד"ר עדנה כצנלסון, אסיא, שם, עמ' 155–156).

[11] להלן נשתמש במינוח 'פקיד סעד' לצורך נוחות ופשטות, אך הכוונה היא ל'עובד סוציאלי לפי חוק'.

[12] פירוט מעשי יובא להלן.

[13] צו הורות הוא צו בדבר אפוטרופסות של הורים מיועדים על ילד וקיום יחסי הורות ביניהם. מרגע מתן הצו ההורים המיועדים נחשבים הוריו החוקיים של הילד לכל דבר ועניין.

בהקשר זה יש לציין שלשון החוק קובעת, ש"אין בצו הורות כדי לפגוע בדיני איסור והיתר לענייני נישואין וגירושין". כמו כן, למרות שמדובר בצו הורות ולא בצו אימוץ, על פי החוק יתנהל רישום מסודר של הנולדים מפונדקאות במדינת ישראל, ולרשם הנישואין זכות לקבל מידע זה, כפי שיש לו זכות לקבל באימוץ.

בעבר היה אפשר לזהות ילדים מאומצים לפי מספר הזהות שלהם. כיום אין אפשרות כזאת, וההבדל המעשי היחיד בין צו הורות לאימוץ הוא האפשרות הניתנת לילד מאומץ לפתוח את תיק האימוץ בהגיעו לגיל 18 שנה, אפשרות שאינה קיימת בצו הורות.

כשהוכנסה בארץ לראשונה האפשרות של 'צו הורות' במסגרת חוק הפונדקאות, אמר הרב מרדכי אליהו לרב מנחם בורשטין, שהוא חושש שיש ביד בית המשפט אפשרות להחליט מי ההורה גם בניגוד להלכה.

[14] ראה לדוגמה – אימוץ ופונדקאות, עו"ד אמנון בן דרור בשיתוף עו"ד דנה געתון-גולד, 1994. אלי וילצ'יק, 'האם התחליפית', משפטים, כרך יז, חוברת 1 (תשמ"ח 1987), עמ' 536–549. ד"ר יוסי זיו, 'פונדקאות, זכות להורות ומוסר', גלילאו גיליון 21, מארס-אפריל 1997. השופט מאיר שמגר, 'סוגיות בנושאי הפריה ולידה', הפרקליט לט, א (תש"ן), עמ' 21–43.

[15] המידע המעשי המובא כאן נמסר על ידי רחל דרכמן, עובדת סוציאלית, חטיבת נשים ויולדות, המרכז הרפואי אסף הרופא, העוסקת שנים רבות בנושא זה.

[16] חשוב שההורים המיועדים, שבמקרים רבים זהו ילדם הראשון, יקבלו מן המערכת הרפואית והסוציאלית את ההדרכה הנצרכת שתסייע להם לטפל בתינוק.

[17] שו"ת שיח נחום, סימן קא. שו"ת במראה הבזק, חלק ו, סימן פד-פה. כך גם הורה הרב מרדכי אליהו לרבני פוע"ה. הרב זלמן נחמיה גולדברג (בפגישתו עם רבני פוע"ה, ה' באדר תשס"ו) אמר שאם אין אפשרות אחרת מותרת פונדקאות אצל גויה ואחר כך יבצעו גיור, בתנאי שההורים עצמם הם שומרי תורה ומצוות. הרב העיר על כך שגיור אינו דבר פשוט – אם תיוולד ילדה היא תהיה אסורה לכהן, ויש גם שאלות של חליצה עקב ספקות בשיוך היילוד שייוולד אל האב. זו גם שיטתם של שאר הפוסקים הסוברים שהיולדת היא אמו של הוולד.

להלן, הלכה ז, תובא התייחסות לשאלה אם מותר לבצע פעולה שתגרום לכך שזרע של יהודי יהפוך לגוי.

[18] הרב שלמה משה עמאר, מכתב לפרופ' ריצ'רד חיים גראזי, ב' באייר תשס"ט, מובא באסיא פז-פח, סיון תש"ע, עמ' 101, והבהרה נוספת לכך שם בעמ' 102. הרב עמאר מתבסס בתשובתו על דעת הרב עובדיה יוסף ועל דעת הרב יעקב ניסן רוזנטל (וראה עוד לגבי דעת הרב עובדיה יוסף בהערה הבאה). מסתבר שזו גם דעתם של שאר הפוסקים הסוברים שבעלת הביצית היא האֵם.

[19] הרב יוסף שלום אלישיב, דבריו הובאו במאמרו של הרב אברהם שרמן, 'יחוסם של נולדים מהפריה חוץ גופית מתורמת זרה', ישורון כא (תשס"ט), עמ' תקמג-תקמה. הרב עובדיה יוסף, במכתב לחתנו הרב יעקב צ'קוטאי, י"ב בכסלו תשע"ג, מובא בקובץ משנת יוסף ז (תשרי תשע"ה), עמ' תז.

[20] שו"ת ציץ אליעזר, חלק יט, סימן מ. שו"ת מעין אומר, חלק ח, פריה ורביה, שאלה ב/ג, ב/י, והביא חששות של יוחסין וממזרות. שו"ת תשובות והנהגות, חלק ה, סימן שיח. שיעורי תורה לרופאים, חלק ד, סימן רנט. הרב שלמה זלמן אויערבאך, הרב יוסף שלום אלישיב והרב שמואל הלוי ואזנר, דבריהם הובאו בנשמת אברהם, אבן העזר, סימן א, עמ' לג-לה.

[21] הרב  זלמן נחמיה גולדברג, 'על תרומת ביצית, פונדקאות, הקפאת זרעו של רווק ונטילת זרע מן המת', ספר אסיא יג, עמ' 110, המצוטט כאן (אסיא סה-סו, אלול תשנ"ט, עמ' 46). הרב אליהו בקשי-דורון, מכתב לשר הבריאות ד"ר אפרים סנה, מיום י"ז בכסלו תשנ"ו, מובא באסופת מאמרים לקראת הכינוס השני לרפואה, אתיקה והלכה, עמ' 263. הרב שלמה משה עמאר, מכתב ממוצאי שבת פרשת משפטים תשס"ו, מובא בקונטרס רץ כצבי – השפעת רחם מלאכותי על ייחוס בתרומת ביצית, עמ' 21. הרב יעקב אריאל, תשובה באתר 'ישיבה', מיום ט"ו בסיון תש"ע.

[22] הרב אליהו בקשי-דורון, שם. הרב זלמן נחמיה גולדברג, שם.

[23] הרב מרדכי אליהו התיר פעמים רבות, הלכה למעשה, לרב מנחם בורשטין ולרבני פוע"ה להסתמך על הדעות המתירות פונדקאות.

[24] ראה שו"ת במראה הבזק, חלק ו, סימן פד.

[25] הרב  זלמן נחמיה גולדברג, אסיא, שם, לשיטתו, שגם אם יש דעות שונות בין הפוסקים מי היא האם, בכל זאת אפשר להתגבר על כך בעזרת רישום מסודר שימנע נישואין עם קרובותיו משתי האמהות. אך לעומת זאת, כיוון שילד שייוולד מפונדקאית נשואה עלול לסבול ממעמד אישי פגום לדעת חלק מהפוסקים, אין להתיר לאישה נשואה לשמש כפונדקאית. רפואה, הלכה וכוונות התורה, עמ' 238. הרב מרדכי אליהו אמר לרב מנחם בורשטין שיש גם לחשוש מכך שאישה נשואה תשא ברחמה זרע של אדם אחר שאינו בעלה. ראה עוד בעניין זה בספר רץ כצבי – אסופת מאמרים, פרקי מחקר ועיון, פוריות-יוחסין-אישות, פרקי המבוא, פרק ד – תרומת ביצית ופונדקאות, עמ' לט- ס.

בעיות נוספות העלולות להיגרם כתוצאה מפונדקאות של אישה נשואה – חשש מבעיות בשלום בית עקב התנגדות הבעל מחד גיסא, או לחילופין לחץ על האישה לשמש כפונדקאית לצורך כספי מאידך גיסא. כשהאישה פנויה היא המחליטה הבלעדית על נכונותה או אי נכונותה לשמש כפונדקאית, וכך ראוי. כמו כן, יש שאלה הלכתית האם הפונדקאית תצטרך לפרוש מבעלה במשך שלושה חודשים קודם להחזרת העוברים ששייכים להורים המיועדים מדין הבחנה. כמו כן, לשיטת הסוברים שהיולדת היא האֵם, יש חשש של מעוברת חברו בזמן שהפונדקאית ממשיכה לחיות חיי אישות עם בעלה במשך ההריון, ואולי גם עשרים וארבעה חודש לאחר הלידה מדין מינקת חברו, ראה להלן, בפִּסקה 'נישואי פונדקאית הרה'.

[26] הרב שלמה משה עמאר, מכתב ממוצאי שבת פרשת משפטים תשס"ו, מובא בקונטרס רץ כצבי – השפעת רחם מלאכותי על ייחוס בתרומת ביצית, עמ' 21. הרב כותב בתשובתו ששאל את הרב עובדיה יוסף, שהסכים להתיר במקרה המיוחד מפני הדחק. הרב עמאר (בפגישתו עם רבני פוע"ה, ל' בשבט תשס"ז) אמר שסדר העדיפויות בפונדקאות הוא: הפונדקאית תהיה יהודיה פנויה. בדיעבד אין מעכב אפילו שהפונדקאית תהיה נשואה, ואם אין שום אפשרות אחרת – אפשר גם שהפונדקאית תהיה גויה. דיון על ההשלכות המעשיות מפסיקת הרב עמאר התקיים בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת בכ"א באב תשס"ו (15.8.2006). פרוטוקול הדיון (הכנסת ה-17, פרוטוקול מס' 65 מישיבת הוועדה הנ"ל) מובא באתר הכנסת. אמנם במכתב לרב בנימין דוד (תשרי תשע"ו) התנה הרב עמאר, שהפונדקאית תהיה דווקא גרושה או אלמנה, ואם לא מוצאים פונדקאית יהודיה, אפשר להשתמש בפונדקאית גויה.

[27] הרב שלמה משה עמאר, כפי שהובא בהערה הקודמת.

[28] הרב שאול ישראלי, בסוף חלק ב של תשובתו, בראש כרך ד של המהדורה הראשונה של האנציקלופדיה ההלכתית רפואית; פורסם גם בשו"ת חוות בנימין, חלק ג, סימן קח. לשיטתו, נוסף על איסור הוצאת הזרע יש גם איסור בהכנסת זרע ישראל למעי הגויה כיוון שאסור להפוך זרע ישראל לגוי. משמע מדבריו לאסור גם אם יגיירו את היילוד. אמנם הרב משה דוד טנדלר (בפגישתו עם רבני פוע"ה, י"ג באב תשע"ב) התיר במקום הצורך להיעזר בפונדקאית גויה, ולגייר את הוולד. וראה גם לעיל, דברי הרב זלמן נחמיה גולדברג, שהתיר בשעת דחק גדולה מאוד פונדקאית גויה להורים שומרי מצוות, בתנאי שיתחייבו לגייר את הילד שייוולד.

[29] הרב מרדכי אליהו, הוראה בעל פה לרב מנחם בורשטין ולרבני פוע"ה.

[30] הרב זלמן נחמיה גולדברג בפגישתו עם רבני פוע"ה, ה' באדר ב' תשס"ג. לשיטתו גם באסיא, שם. הרב אמר שמבחינה הלכתית אין הבדל בין פעם ראשונה לשנייה, והשאלה אינה רק הלכתית אלא יש עניין שלא לפרוץ גדר. אך בפונדקאות אין פִרצה כל כך גדולה כמו בתרומת זרע.

בני זוג שרוצים להעמיד כמה צאצאים ואין להם אפשרות אחרת מאשר פונדקאות, יכולים לפנות להתייעצות ולפסיקה הלכתית בנושא זה.

[31] הרב זלמן נחמיה גולדברג, ספר אסיא, שם, עמ' 113.

[32] הרב זלמן נחמיה גולדברג, ספר אסיא, שם, עמ' 112. הרב הסביר את דבריו בהסתמך על משל של המגיד מדובנא, ראה שם.

[33] גם הוועדה האחראית לאישור הסכמים, מביאה בחשבון את מצבם הבריאותי של בני הזוג.

[34] ההלכות כאן מבוססות על מאמרו של הרב גדעון ויצמן, 'נישואי פונדקאית הרה', תחומין ל (תש"ע), עמ' 229–232. וראה גם ברקע ההלכתי לשאלה על נישואי פונדקאית, שו"ת פוע"ה – פוריות, יוחסין וגנטיקה, עמ' 334–335.

[35] ראה שלחן ערוך, אבן העזר, סימן יג, יא. פירוט הובא לעיל בכרך הראשון, פרק י – 'נישואין שניים, מאוחרים ומיוחדים', בפִּסקה 'מעוברת חברו ומינקת חברו', עמ' 110–111.

[36] ראה בכרך הראשון, שם, הלכה יא.

[37] הרב ישראל גנס, הרב שלמה דיכובסקי, הרב דוב ליאור, הרב אביגדֹר נבנצל, תשובות לשאלת הרב גדעון ויצמן, מיום כ"ט בשבט תשס"ט, שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 336–338.

[38] הרב אברהם יצחק הלוי כלאב, תשובה לשאלה הנ"ל, שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 336. למעשה הורה הרב כלאב שיש לפנות בעניין זה לבית הדין הרבני האזורי.

[39] שו"ת באהלה של תורה, חלק ו, סימן ל. הרב דוב ליאור, הרב אביגדֹר נבנצל, בתשובתם הנ"ל, שם. כך גם מסקנת הרב גדעון ויצמן, תחומין, שם. לדבריו סברת חלק מהאוסרים של 'הלעיטהו לרשע וימות' אינה שייכת כשמדובר בזוג שרוצים לחזור בתשובה.

[40] הרב ישראל גנס, הרב שלמה דיכובסקי, הרב צבי הרשל שכטר, בתשובה לשאלה הנ"ל, שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 337–338. ראה לעיל גם תשובת הרב אברהם יצחק הלוי כלאב, שם.

[41] הרב שלמה דיכובסקי והרב צבי הרשל שכטר בתשובתם הנ"ל, שם. דבריהם מבוססים על שיטת הרמב"ם, הלכות גירושין, פרק יא, כה, שיש טעם מיוחד באיסור לשאת מעוברת חברו שאינו מבוסס על החשש של מינקת חברו.

[42] הרב ישראל גנס, בתשובתו הנ"ל, שם.

[43] ההוראות ההלכתיות כאן בפִּסקה על שבת נכתבו תוך התייעצות עם הרב  זלמן נחמיה גולדברג שליט"א.

[44] אם יש לאישה צירים מוקדמים קודם לחודש התשיעי, וייתכן שתלד, ראוי לנהוג כך גם לפני החודש התשיעי.

[45] הרב יהושע נויבירט, דבריו הובאו בספר לב אברהם, פרק יג, פד. והטעם, כיוון שרוב הנורות שבמערכות הטלפונים הן נורות קרות מסוג ניאון או L.E.D (דהיינו ללא אש), וכשמפעילים את הטלפון בשינוי מותר להשתמש בו גם לצורך חולה שאין בו סכנה, ככל תרי דרבנן במקום מצווה. יש שהעדיפו במקרה כזה טלפון נייד, כיוון שיש סוברים ששיטת חזון איש (ראה אורח חיים, סימן נ, ס"ק ט) שיש איסור תורה בסגירת מעגל חשמלי היא דווקא במחובר לקרקע.

[46] הרב יהושע נויבירט לא התיר את תהליך הפונדקאות, ובכל זאת הורה לרב מנחם בורשטין, שאם לצורך יישוב דעתה של הפונדקאית היא זקוקה לאם המיועדת שתשהה לידה במהלך הלידה, מותר לאם המיועדת לנסוע בשבת עם נהג גוי.

[47] הערת עו"ד מירה היבנר-הראל, היועצת המשפטית של משרד הבריאות.

ראה גם לעיל בפִּסקה 'כיצד מתבצעת בפועל מסירת התינוק מהפונדקאית להורים המיועדים'.

[48] מקרה כזה לא יכול להתרחש בארץ על פי החוק, כפי שהובא לעיל, עמ' @. גם במדינות אחרות בעולם פונדקאיות הן, בדרך כלל, נשים שכבר ילדו.

[49] כך גם עולה מתשובותיו של הרב יעקב אריאל, באתר 'ישיבה' מיום י"ז בשבט תשס"ט, וכ"ח בסיון תשע"ג, שלעניין פדיון הבן הולכים אחר היולדת, אף על פי שלשיטתו לעניין היוחסין, הולכים אחר בעלת הביצית.

[50] על הבעיות האתיות בפונדקאות ראה באנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך ב, ערך 'הפריה חוץ גופית', עמ' 877–878, 881–883. ראה גם הרב ד"ר מרדכי הלפרין, 'שמירת מידע על הורות ביולוגיות', ספר אסיא יג, עמ' 322–332 (אסיא סה-סו, אלול תשנ"ט, עמ' 83–93). יעל ויילר, 'האם הפונדקאית והשינויים בתפיסת ההורות', ספר אסיא יב, עמ' 236–265 (אסיא נז-נח, כסלו תשנ"ז, עמ' 141–172). ד"ר עדנה כצנלסון, 'טובת הילד בהקשר של פונדקאות', אסיא פג-פד, תשרי תשס"ט, עמ' 150–163.

[51] שאלה קשה עוד יותר עלולה להתרחש במקרים של 'הזמנת ילד' אצל פונדקאית שהיא גם תורמת הביצית, מצב שעלול להצטייר ממש כ'מכירת ילד' וכניתוק ילד מזרועות אמו. לכן החוק במדינת ישראל לא מאפשר תרומת ביצית מהפונדקאית עצמה, ובמקרים שבהם האם המאמצת זקוקה גם לתרומת ביצית וגם לפונדקאות, היא צריכה לקבל תרומת ביצית מאישה אחת ופונדקאות מאישה אחרת.

[52] להבדיל מתרומת ביצית שאפשר להסתיר אותה בצורה קלה יחסית, קשה להסתיר פונדקאות והיא דומה ומקבילה לאימוץ ילד, שהפסיכולוגים סוברים שאין להסתירו מהילד, מפני שיש סיכוי גדול שהוא יתגלה.

[53] כך, לדוגמה, יצא ספרון ילדים, 'מי ידגור על הביצה שלי', מאת הרבנית אטי שמידוב, שחובר לשם הסבר לילדים שנולדו מפונדקאות.

[54] ראה נופר ליפקין ואתי סממה ('פונדקאות בישראל – תמונת מצב 2010 והצעות לשינוי חקיקה'). לדבריהן 33% מהלידות בפונדקאות בוצעו בניתוחים קיסריים. בנוסף לכך, בראיונות המובאים שם, יותר ממחצית הנשים הפונדקאיות שרואיינו ביקשו ללדת בניתוח קיסרי כדי להימנע מחווית הלידה. במושב הסיעודי של אחד הכינוסים הרפואיים של האגודה הישראלית לחקר הפוריות (איל"ה) תיארה פונדקאית את תחושותיה, ואמרה שהרגישה כמו תנור שמכניסים אליו לחם והיא אופה אותו.

[55] בכינוס הנ"ל הדגישה הפונדקאית גם את תחושת החסד הגדול שהיא חשה והביאה דוגמאות מחברות וקרובות שסבלו מבעיות פוריות, ודרכן הבינה את גודל החשיבות ואת המשמעות העצומה של הילד שנשאה ברחמה לטובת ההורים. כאן אפשר לראות הרחבה של הפרשנות המילולית ש'רחם' הוא מלשון רחמים.

[56] ככלל, ה-DNA מועבר בשלמותו מבעלת הביצית, אך הדם והנוגדנים מועברים מהיולדת.

הערת ד"ר חגית דאום – הדם של האישה ההרה מגיע עד לשִליה אך לא מתערב עם הדם של העובר. נכון להגיד שנוגדנים של האישה ההרה אכן חוצים את השִליה ועוברים לדמו של העובר וכן חומרים נוספים כמו תרופות וויטמינים שהיא נוטלת. אין ספק שהסביבה התוך רחמית משפיעה באופן משמעותי על התפתחות העובר נוסף על המטען הגנטי שאותו קיבל העובר מהביצית ומהזרע.

[57] ראה דו"ח הביניים של ועדת אלוני, ספר אסיא יג, עמ' 349 (אסיא סה-סו, אלול תשנ"ט, עמ' 111).

מתוך שו"ת שאגת כהן חלק א, לפרטים נוספים על הספר ולרכישתו, לחץ כאן

שאלה:

כוהן שאשתו אינה יכולה להיכנס להיריון מטעמי פיקוח נפש, האם יש להתיר להם להסתייע בפונדקאית גרושה (מדובר שהזרע והביצית של בני הזוג)?

תשובה:

לכאורה שאלה זו שייכת רק לפוסקים הסוברים שמבחינת ההלכה הפונדקאית נחשבת לאימו של הילד, שכן לפוסקים הסוברים שבעלת הביצית נחשבת לאימו של הילד, מעמדה של הפונדקאית אינו משנה, שכן הוולד אינו מתייחס אחריה. אמנם לדעת רבים מפוסקי דורנו, הפונדקאית נחשבת לאם הילד, ולפחות הדבר מוגדר כספק, ועל כן עלינו לדון בשאלה האם בן של כוהן וגרושה, שנולד ללא ביאת איסור, נחשב לחלל או שהוא כוהן כשר.

לגבי חשש ממזרות בנידון מעין זה, לדעת רוב הפוסקים, אין לחשוש לכך, אלא שמכל מקום לכתחילה ייתכן ויש לחשוש לפוסקים שבכל אופן חששו לכך^[1].

אלא שכל זה דווקא לגבי חשש ממזרות, אך לעניין חללות, גם הגרש"ז אויערבאך עצמו (אשר חשש בממזרות) כתב (שו"ת מנחת שלמה תניינא סימן קכד) שהיא תלויה אך ורק בביאת איסור, או ליתר דיוק: אין חלל אלא מי שנולד מחללה, ואישה אינה מתחללת עד שתיבעל בעילה אסורה לכוהן. הוכחתו היא מהשולחן ערוך (אבן העזר סימן ז סעיף יד), שפסק בעקבות הרמב"ם, שכוהן שבא על יבמה לשוק, אף על פי שעשאה זונה, אין הוולד מביאה ראשונה נחשב חלל, ורק מביאה שנייה התחללה, והוולד חלל. ואם כן מוכח שכל עוד האישה לא התחללה, אין בנה מכוהן נחשב לחלל, גם אם היא אסורה לכוהן, והאישה בוודאי שאינה מתחללת ללא ביאת איסור.

סיכום: אף שיש לדון בפונדקאות מי נחשבת האם, וכן במקרה של פונדקאית אשת איש האם הוולד ייחשב לממזר או לא, במקרה של פונדקאית גרושה והאב כוהן, אין חשש של חללות, כיוון שאין חללות ללא ביאת איסור, אף למי שסובר שממזרות נוצרת גם ללא ביאת איסור.

 

---

 

* פורסם לראשונה באמונת עתיך 104 (תמוז תשע"ד), עמ' 44–45.

[1] הערת הגר"י אריאל: לעניות דעתי, פונדקאות שונה מהזרעה מלאכותית, שבה אשת איש מופרית מזרעו של אדם זר. שם יש לחוש לממזרות לסוברים כן, מה שאין כן בפונדקאות, שבה העובר כבר נוצר לפני כן במבחנה. הסיבה לחוש לממזרות בהזרעה היא משום שהוולד הוא "מום זר". אומנם ללא ביאה ישירה, אך סוף סוף האישה הופרתה מאיש זר. אך ביצית שהופרתה כבר במבחנה, העובר כבר החל להיווצר שם והוחדר לרחמה של האישה לאחר היווצרותו, האישה משמשת רק כאינקובטור בעלמא, ותו לא. ואפילו למאן דאמר שהולכים אחרי האם היולדת, הלידה רק קובעת את דין הייחוס של הוולד, אך הכל מודים שהעובר לא נוצר על ידה. הפונדקאית רק מגדלת אותו, ואין כאן דין ממזרות כלל.

המאמר לקוח מתוך שו"ת פוע"ה – פוריות, יוחסין וגנטיקה, לפרטים נוספים ולרכישת הספר, לחץ כאן

 

יום שני כ"ט שבט תשס"ט

לכבוד הגאון הרב שליט"א,

שלום וברכה.

פנה אלינו רב ושאלה בפיו: הוא מכיר אישה שחיה באיסור עם גבר, והוא רוצה לסדר להם חופה וקידושין כדת וכדין, אבל האישה בהיריון כאם פונדקאית לזוג אחר.

שאלתו היא: האם מותר לה להתחתן למרות שהיא בהיריון, כיוון שבסוף ההיריון היא תמסור את הילד להורים שלו?

האם העובדה שהיא חיה עם גבר משנה את הדין, ולולא זה התשובה תהיה אחרת?

בברכה,

הרב גדעון ויצמן

רב משיב במכון פוע"ה

 

רקע הלכתי/ הרב אריה כץ

איסור מינקת חברו

הברייתא ביבמות (מב ע"א) אומרת:

תניא: לא יישא אדם מעוברת חברו ומינקת חברו, ואם נשא – יוציא ולא יחזיר עולמית!

הגמרא (שם ע"ב) הסבירה את טעם האיסור במינקת חברו: "דלמא איעברה ומעכר חלבה וקטלה ליה".

כלומר, אם תינשא, יש חשש שתיכנס להיריון שוב, מה שעלול לגרום להפסקת ההנקה ולמות הוולד, ואף על פי שאפשרות זו קיימת גם אצל אישה נשואה, כשמדובר באישה נשואה, הבעל הוא גם אבי הוולד הקיים, והוא ידאג למזונותיו בדרך אחרת. במסכת כתובות (ס ע"א ואילך) מבואר, שהאיסור נמשך עד עשרים וארבעה חודשים מהלידה, והוא קיים אפילו אם האישה אינה מיניקה בפועל, מחשש שמא תגמול אותו על מנת להינשא, ורק אם הוולד מת מותרת להינשא, כיוון שאין חשש שתהרגהו על מנת שתוכל להינשא.

במקום אחר נידונה שאלת הייחוס של הנולד לאם פונדקאית מביצית של אישה אחרת. לסוברים שבעלת הביצית היא האימא, נראה שאין איסור לאישה זו להינשא לאחר הלידה, שהרי היא אינה אמו של הוולד, וממילא אינה משועבדת להיניק אותו. אמנם גם לפי הפוסקים שהפונדקאית נחשבת לאמו של הוולד, על פי ההסכמים הקיימים, אין באפשרותה לגדל את הילד ואף לא להיניקו כלל, שכן מיד לאחר הלידה היא צריכה למסור את הילד לאמו הגנטית. במצב כזה, יש לכאורה להשוות את הנידון למה שנפסק בשולחן ערוך (אבן העזר סימן יג סעיף יא):

וכן אם גמלתו בחיי בעלה, או שאינו חולבת לעולם, שיש לה צימוק דדים, או שפסק חלבה בחיי בעלה ושכרו לו מינקת בחיי בעלה, או שנתנה בנה למיניקה שלושה חדשים קודם מיתת בעלה, והיא לא היניקה כלל תוך ה-ג' חדשים, מותרת לינשא.

מכאן נראה, שמיד לאחר הלידה תוכל הפונדקאית להינשא.

איסור מעוברת חברו

בנידון דידן, מדובר שהאישה עוברת על איסורים עם בן זוגה בתקופת היריונה, ולכן הרב רוצה להשיא אותה תוך כדי ההיריון. לעיל ראינו בברייתא, שמעוברת אסורה להינשא.

הגמרא ביבמות (שם ע"א) הביאה שני טעמים מדוע מעוברת אסורה להינשא:

1. "משום דחסה". והסביר רש"י (שם ד"ה דחסה): "שממעכו בשעת תשמיש. דחסה, לשון לחץ שלוחצו".

אלא שהגמרא שם דחתה טעם זה, שכן כמו שמותר לאדם לחיות חיי אישות עם אשתו בזמן היריון, ואין חוששים לעובר, שכן הבעל נזהר לא לפגוע בבנו, אף בעל אחר שאינו האב ייזהר שלא לפגוע בעובר.

1. לכן הסיקה הגמרא, שטעם האיסור לישא מעוברת הוא: "סתם מעוברת למיניקה קיימא", וכיוון שאסור לאדם לישא מינקת חברו, ממילא אסור לו לשאת אותה גם לפני הלידה.

לפי מסקנת הגמרא, נראה לכאורה, שבמקום שאישה שילדה מותרת להינשא בתוך עשרים וארבעה חודשים, כגון שידוע שאינה יכולה להיניק, היא מותרת להינשא גם במהלך ההיריון, וממילא גם הפונדקאית תוכל להינשא תוך כדי ההיריון, אלא שהרמב"ם בהלכות גירושין (פרק יא הלכה כה) פסק להלכה במעוברת את הטעם הראשון של הגמרא, שנכון לכאורה גם בפונדקאית, וכתב הכסף משנה (שם), שלרמב"ם הייתה גירסא אחרת בגמרא, שלפיה לא נדחה הטעם הראשון. לפי זה, במעוברת יש איסור עצמאי שאינו תלוי בשאלת ההנקה אחר כך.

הלכה למעשה, נחלקו הפוסקים, האם במקום שאין חשש של מינקת חברו, מותר לאדם לשאת מעוברת חברו. לדעת הים של שלמה (יבמות פרק ד סימן ל) והבית שמואל (אבן העזר שם ס"ק כ), הדבר אסור, ואילו לדעת הישועות יעקב (אבן העזר שם פירוש ארוך ס"ק ו), הדבר מותר.

עולה מכאן לכאורה, שהשאלה אם הפונדקאית מותרת להינשא בזמן עיבורה, תהיה תלויה במחלוקת הפוסקים הנ"ל. אמנם הברכי יוסף (אבן העזר סימן יג ס"ק י) הסתפק האם שייך דין מעוברת ומינקת חברו באישה שנתעברה באמבטי, שכן מדובר בגזירת חכמים, וייתכן שלא גזרו בדבר שאינו שכיח, ואם כן הוא הדין בפונדקאות, שהיא דבר שאינו שכיח.

 

להלן נראה את תשובות הפוסקים שנכתבו למכון פוע"ה על שאלה זו:

 

תשובת הגאון הרב אברהם יצחק הלוי כלאב

בעזרת ה' יתברך.

תשובה: שאלה זו אינה שייכת לרב שרוצה להשיא את האישה שהכיר, שאמנם הוא צריך להתעסק בדבר כדי ללמוד, שהרי אנו חייבים לדעת את כל התורה, ושאלה זו היא בוודאי חלק מדברי התורה שנתן לנו הקדוש ברוך הוא. ויש להפנות השאלה לבית הדין שבאזור מגוריה, ואם בית הדין לא יתיר לה להינשא לאלתר, היא רשאית להגיש ערעור לבית הדין הגדול שבו מערערים על פסקי בית הדין האזורי, והם חוזרים ודנים, והחלטתם סופית לפי החוק.

לגופם של דברים, יש להאריך בזה. וכבר בעזרת ה' יתברך כתבתי, שפונדקאית, אם הביצית היא מיהודיה אחרת, היא אם הוולד שייוולד לה. וגם אם תיתן אותו למשפחה אחרת, לא משתנה ייחוס האם. אכן נכון, שיש מחכמי הדור שאינם סבורים כך, בכל אופן, יש ללכת לחומרא לשני הצדדים. ויש להאריך בדבר, ברם כאמור, זה לא נושא להוראה, אלא מפי בית דין, אקצר. ויש להפנות השואלת לבית הדין האזורי במקום מגוריה, ודי בזה.

בכבוד הראוי,

אברהם כלאב

 

תשובת הגאון הרב דוב ליאור

ו' אדר תשס"ט

לכבוד הרב גדעון ויצמן, שלום וברכה!

בתשובה לשאלתך על אישה בהיריון כאם פונדקאית וחיה עם גבר, וכעת רוצים לסדר להם חופה וקידושין כדין, האם מותר?

הנה ידועה דעת חז"ל, שמעוברת חברו לא תינשא עד שתגמול את הילד (יבמות מב ע"א), ונפסק להלכה באבן העזר (סימן יג סעיף יא), אלא שיש מקרים דלא שכיחי, שחז"ל לא גזרו עליהם, עיין באוצר הפוסקים באותו סעיף (חלק ב ס"ק עא אות ב), דמביא מחלוקת האחרונים באישה שנתעברה באמבטי, דלדעת תורת חסד (אבן העזר סוף סימן ג) זה מילתא דלא שכיחא, וחז"ל לא גזרו, ויש חולקים ואומרים, דדבר שנאסר משום גזירה, לא פלוג רבנן. בנידון דידן, היות וזה מקרה נדיר, שבדור הזה המציאו אם פונדקאית, ודאי שזה לא שכיח, שזה יהיה בבחינת מילתא דלא שכיחא, ולא גזרו חז"ל, והיות והיא חיה עם גבר, וכדאי לאפרושי מאיסורא, אני אומר שלסמוך על דעת התורת חסד, דאם לא הייתה בעיה במצב שכזה, הייתי אומר להמתין את הזמן שקבעו חז"ל, היות והרבה גדולים חולקים עליו.

לעניות דעתי, חשוב שתהיה התחייבות המחייבת את ההורים לטפל בתינוק לכשייוולד, ולא סתם הבטחה בעלמא.

הנראה לי כתבתי.

בכבוד רב,

הרב דוב ליאור

 

תשובת הגאון הרב ישראל גנס

שיתחתנו אחרי הלידה.

אין לנו חיוב למנוע ממנה את האיסור, והלעיטהו לרשע וכו'.

בברכת התורה,

ישראל גנס

 

תשובת הגאון הרב שלמה דיכובסקי

לשאלה זו שני חלקים:

1. נטען על הפנויה (אני מניח שאין איסורי ביאה).
2. מעוברת חברו ומינקת חברו.

נטען על הפנויה, אנו מתירים היום להינשא. מעוברת ומינקת חברו מהווה בעיה. לדעתי, בפונדקאות אין מעמד הלכתי לפונדקאית, אלא לבעלת הביצית. על כן, צריך לקבל התחייבות מאותה אם לפרנס את הילד. לא הייתי מתיר כל זמן ההיריון, בגלל חשש לפגיעה בעובר.

בברכה,

שלמה דיכובסקי

 

תשובת הגאון הרב אביגדֹר נבנצל

בס"ד

לעניות דעתי, רשאית להתחתן, הואיל ואינה משועבדת להיניק.

ביקרא דאורייתא, 

צעיר הלוויים

אביגדֹר נבנצל

 

תשובת הגאון הרב צבי הרשל שכטר

אין להתיר לאישה להינשא תוך כדי ההיריון, כיוון שכל טעם הגזירה של מעוברת חברו היה כדי שלא תקיים יחסים בזמן ההיריון, ואם נתיר לה להינשא, נמצא שבידיים נגרום לה לעבור על גזירת חז"ל.

 

סיכום התשובות

מסיכום תשובות הפוסקים שהגיעו למכון פוע"ה עולה, שלדעת הרב ליאור והרב נבנצל, ניתן להשיא את הפונדקאית תוך כדי היריונה, ולדעת הרב גנס, הרב דיכובסקי והרב שכטר, אסור להשיא אותם במהלך ההיריון. הרב כלאב תלה שאלה זו בשאלת יחס האימהות בפונדקאות.

מבין האוסרים נישואין תוך כדי ההיריון, הרב גנס והרב דיכובסקי התירו להשיא את הפונדקאית מיד לאחר הלידה, לפי הרב כלאב, נראה שהדין זהה לנישואין תוך כדי ההיריון, ואילו הרב שכטר לא גילה דעתו בשאלה זו.

המאמר לקוח מתוך ספר פוע"ה כרך שני – פוריות, לפרטים נוספים על הספר ולרכישתו, לחץ כאן

א. ביוץ מוקדם^[1] – רקע רפואי

המחזור ההורמונאלי – תהליך המחזור החודשי אצל האישה מתחיל בתת-הרמה במוח (היפותלמוס). תת הרמה מזהה ירידה ברמת הורמון האסטרוגן כתוצאה מהתפרקותה של רירית הרחם, ומפרישה הורמון בשם GnRH (הורמון משחרר גונדוטרופינים –Gonadotropin Releasing Hormone ) שמגיע לבלוטת יותרת המוח (היפופיזה). בתגובה לכך בלוטת יותרת המוח מפרישה את ההורמון FSH, הורמון מעורר זקיקים המורה לשחלות להתחיל להבשיל ביציות. הורמון זה מופרש ימים אחדים לאחר התחלת הווסת.

שלב פוליקולארי – בשלב זה הזקיק המתפתח מפריש את הורמון האסטרוגן. הורמון זה אחראי לצמיחתה של רירית הרחם בד בבד עם גידול הזקיק, כדי לאפשר השתרשות היריון לכשיתרחש. כמות האסטרוגן המופרשת הולכת ועולה ככל שהזקיק גדל, ומגיעה לשיא כאשר הזקיק מגיע לגודל של 18–25 מ"מ. עובייה של הרירית בעת הביוץ צריך להיות 7 מ"מ לפחות ויכול להגיע עד 14 מ"מ. עובי רירית החורג מטווח זה יכול לגרום לבעיה בהשתרשות ההיריון.

בלוטת יותרת המוח מזהה את העלייה החדה ברמת האסטרוגן ומפרישה בתגובה כמויות גבוהות של ההורמון LH. העלייה ברמת ה-LH גורמת להבשלת הביצית ולשחרורה מן הזקיק בתוך 24–36 שעות. הביצית עוברת מן השחלה אל החצוצרה. השלב שבו הביצית משתחררת מהזקיק ועוברת לחצוצרה נקרא 'ביוץ'.

הזמן שהביצית נמצאת בחצוצרה הוא חלון הזמן שההפריה יכולה להתרחש במהלכו. 'חלון' זה נמשך עד 24 שעות. תהליך זה קורה על פי רוב כ-14 יום לפני הופעת הווסת. אם התרחשה הפריה, הביצית המופרית תגיע לרחם 4–5 ימים אחרי הביוץ.

שלב לוטאלי – שלב זה מתחיל לאחר הביוץ. הזקיק שממנו בקעה הביצית הופך ל'גופיף צהוב' ומפריש כמויות גדולות של ההורמון פרוגסטרון. הפרוגסטרון מצטרף להורמון האסטרוגן בהכנתה של רירית הרחם לקליטת הביצית המופרית. אם לא התרחשה הפריה או השרשה, הגופיף הצהוב יפסיק את שחרור הפרוגסטרון כ-14 יום לאחר הביוץ, ורירית הרחם תאבד את תמיכתה, תתפרק ותופרש החוצה בצורת דימום הווסת. אם השתרש היריון בתוך הרחם, אזי הגופיף הצהוב ימשיך לתמוך בהריון המתפתח עד השבוע השמיני לערך – שאז השִליה מתחילה לתפקד.

ביוץ מוקדם – ההפלגה בין וסת לווסת שונה מאישה לאישה ומשתנה עם השנים גם אצל אותה אישה. לרוב ההפלגות ארוכות יותר בשנים הראשונות לאחר הווסת, מתייצבות בין גיל 20 ל-40, מתקצרות בהדרגה עד גיל 40–42, ואז מתארכות שוב. אצל רוב הנשים שיש להן וסת סדירה ההפלגה היא בין 24–35 יום. בגיל 25–35 ההפלגה אצל למעלה מ-60% מהנשים היא 25–28 יום.

כאשר ההפלגה בין וסת לווסת היא למעלה מ-26 יום, בדרך כלל לא ייווצר מצב של ביוץ מוקדם, שכן על פי רוב החישוב הוא שהביוץ מתרחש כ-14 יום לפני הופעת הווסת הבאה – כלומר 12 יום לאחר קבלת הווסת הקודמת. כאשר אישה מפסיקה בטהרה אחרי חמישה ימים, הזמן המוקדם ביותר האפשרי, היא טובלת ביום ה-12 שלאחר קבלת הווסת, ואם כן הביוץ יתרחש אצלה ביום הטבילה במקווה או סמוך לאחריו.

לדוגמה: אישה שאצלה ההפלגה היא של 28 יום בין וסת לווסת, על פי רוב הביוץ אצלה יחול ביום ה-14, יומיים לאחר הטבילה. בהנחה שאפשר לעשות הפסק טהרה ביום החמישי, הרי הטבילה תהיה ביום ה-12.

יש שתי קבוצות של נשים שהביוץ אצלן מתרחש לפני הטבילה:

א. נשים שמשך הדימום הווסתי שלהן ארוך מאוד, או שהן סובלות מהכתמות שמעכבות את טהרתן עד לאחר הביוץ.

ב. נשים שיש להן הפלגות של פחות מ-25 יום. אצל נשים אלה יש חשש שהן טובלות לאחר הביוץ. כיוון שהביוץ מופיע כ-14 יום לפני קבלת הווסת, משמעות הדבר לגביהן היא שהביוץ מתרחש לפני היום ה-11.

לדוגמה: נשים עם הפלגות של 21 יום בין וסת לווסת. על פי רוב הביוץ יהיה ביום השביעי, ימים רבים לפני הטבילה^[2].

במקרים כאלה, כשעולה חשד שהטבילה מתקיימת לאחר הביוץ, יש לברר היטב את המציאות – האם הביוץ מוקדם לטבילה, והאם הדימום הממושך או הביוץ המוקדם קשורים לבעיות רפואיות אחרות שהן עצמן עלולות לעכב את אפשרות ההיריון.

ב. התייחסות הלכתית עקרונית

לעתים האישה חושבת שאינה נכנסת להיריון עקב ביוץ מוקדם, אך יכולות להיות לכך גם סיבות אחרות:

• האישה מחמירה על עצמה מדי בבדיקות ההלכתיות, כפי שיפורט להלן.
• האישה סובלת מבעיה הורמונאלית, כגון עלייה בהורמון החלב– הפרולקטין; תת פעילות של בלוטת התריס; שחלות פוליציסטיות (PCOS) עם ביוץ לא תקין.
• האישה סובלת מבעיה גינקולוגית אחרת, כגון אנדומטריוזיס.
• הדימום הווסתי נמשך יותר משמונה ימים. מצב כזה מעורר חשד לפתולוגיה של הרחם, כגון: פוליפ; שרירן; או רירית רחם מעובה מדי, או שהוא מעורר חשד להפרעה בקרישת הדם, כלומר נטייה לדמם.

בכל הדוגמאות דלעיל צריך לקיים בירור מקצועי – רפואי והלכתי – לשם אבחון מדויק של הבעיה. בחלק ניכר מהדוגמאות הללו הבעיה הגורמת לאי פוריות היא בעיה רפואית שיש לפתור אותה מצד עצמה, בלי קשר לדיון על עיתוי הביוץ.

ג. ביוץ מוקדם עקב החמרה הלכתית

יש נשים שלעתים ממתינות לפני התחלת ספירת שבעה נקיים יותר ימים ממה שההלכה מחייבת. כך לדוגמה יש נשים שממתינות שמראה העד בהפסק הטהרה יהיה צחור ולבן לחלוטין, וכך מוסיפות ימים עד להפסק הטהרה, בעוד שבפועל אפשר לשאול שאלת רב גם במראות טהורים שאינם לבנים לחלוטין וכך להקדים את הטבילה. כמו שאסור להקל ללא שאלת חכם, כך צריך להיזהר לא להחמיר ללא שאלת חכם, מפני שמה שנראה כחומרה – דהיינו המתנה עד שהפסק הטהרה יהיה לבן לגמרי וממילא גם המתנה ארוכה יותר עד לטבילה, עלול להתברר כקולא – מניעת פרייה ורבייה ודחייה של מצוות עונה. וכל זה נוסף על הצער הטבעי של בני הזוג עקב עיכוב הטהרה.

אם אישה נהגה כמנהג אמותיה להמתין שבעה ימים קודם הפסק הטהרה, ועקב כך היא טובלת אחרי הביוץ ואינה יכולה להרות, היא יכולה לעשות התרת נדרים וכך תוכל להפסיק בטהרה ולטבול מוקדם יותר^[3].

ד. הדרכות והקלות פשוטות שעשויות לסייע להקדמת הטבילה

כדאי לאישה לשטוף את עצמה היטב, שטיפה פנימית, לפני הפסק הטהרה^[4]. תקנת הרחיצה קודם עשיית הפסק הטהרה נובעת מכך שחכמים רצו שהבדיקה לא תיפסל לשווא. מטרת הבדיקה לוודא שדימום הווסת הסתיים. אם האישה לא תרחץ את עצמה ייתכן שהדימום הסתיים, אך הבדיקה לא תצא נקייה מחמת שאריות של דם.

בשעת דחק כזאת אפשר בדרך כלל לוותר על מוך דחוק.

מעיקר הדין, בשעת דחק כזאת אפשר לצמצם את מספר הבדיקות בשבעה נקיים למינימום של פעם אחת ביום הראשון ופעם אחת ביום השביעי, מלבד הפסק הטהרה. אך בפועל הוספת בדיקה אחת באמצע יכולה לתת אפשרויות נוספות להקל.

לעתים, מראה בעייתי על עד הבדיקה נגרם עקב פצע. אפשר לפנות למורה הוראה עם עד הבדיקה ועם פרטי המקרה, ומורה ההוראה יוכל לפסוק בעזרתם אם מדובר בדימום שנגרם מפצע. במידת הצורך מורה ההוראה יוכל להפנות את האישה לבודקת טהרה.

במקרים כאלה, כדי להימנע מכתמים האוסרים, מותר ורצוי לסמוך על הפוסקים שמתירים ללכת עם בגד צבעוני או עם פדית היגיינית (תחתונית/מגינית) שאינה מקבלת טומאה בשבעה נקיים, באופן שאפשר להקל בכתמים.

ה. פתרונות לביוץ מוקדם

1. פתרונות הלכתיים

פוסקים רבים הקלו גם לאשכנזים לבצע הפסק טהרה ביום הרביעי, כאשר המתנה להפסק ביום החמישי עלולה לגרום לכך שהטבילה תהיה לאחר הביוץ ובעקבות זאת האישה לא תוכל להרות. השיקול ההלכתי הוא שמצוות פרייה ורבייה, שהיא מן התורה, חשובה יותר מאשר דחיית הפסק הטהרה ליום החמישי שהיא גזירת הראשונים שנתונה במחלוקת הפוסקים. כיוון שיש פוסקים שמתירים לבצע הפסק טהרה כבר ביום הרביעי, הרי בשעת דחק כגון זו, וכדי שאפשר יהיה לנסות לקיים כראוי מצוות פרייה ורבייה, גם האשכנזים שבדרך כלל מחמירים לבצע את ההפסק רק ביום החמישי, יכולים לסמוך על הפוסקים המקלים ולהפסיק בטהרה ביום הרביעי^[5]. ויש שכתבו שעדיף, במקרה כזה, לפרוש מאישות יום אחד לפני זמן הווסת, כך שיהיו חמישה ימים מזמן פרישתם מאישות ועד להפסק הטהרה^[6]. יש לציין שפיתרון זה יועיל רק לנשים שהדימום שלהן בפועל הוא ארבעה ימים או פחות, ורק אם הביוץ מוקדם ביום אחד^[7].

ככלל, אם יש לאישה שממתינה בדרך כלל חמישה ימים, ספק מאימתי למנות את הימים, כגון שראתה כתם אוסר ואינה יודעת אם היה לפני השקיעה או לאחריה; יכולה להקל ולמנות את הימים מלפני השקיעה, כיוון שעיקר התקנה להמתין חמישה ימים היא חומרה מטעם הספק, והבו דלא לוסיף עליה^[8].

במצב שבו הקדמת הפסק הטהרה ליום הרביעי לא מצליחה לפתור את בעיית הביוץ המוקדם, ומשך ראיית הדם של האישה קצר יחסית, אפשר מבחינה הלכתית לפרוש יומיים שלושה קודם הווסת, ואז לבצע הפסק טהרה יומיים שלושה אחרי תחילת הדימום, כמובן בתנאי שהדימום ייפסק עד אז, כך יעברו ארבעה או חמישה ימי פרישה של האיש ואשתו, אך מתחילת הווסת יעברו רק יומיים-שלושה; ובצירוף שבעה נקיים תוכל האישה לטבול ביום התשיעי או העשירי למחזור^[9]. יש פוסקים שהתירו פתרון זה רק אם האישה תדלג על טבילה אחת^[10].

2. פתרונות תרופתיים

האמצעים התרופתיים לא יפורטו כאן, כיוון שהם צריכים להינתן מידי הרופאים היודעים את מלאכתם, תוך כדי מעקב ואחריות על הטיפול. נציין באופן כללי שהתרופות שמיועדות לדחיית ביוץ הן תרופות פשוטות ועדינות יחסית. פירוט יובא בנספחים לפרק זה שנכתבו על ידי רופאי פוריות[11].

אישה שצריכה לקחת תרופות כדי לדחות את הביוץ מותרת לקחת את התרופות הללו גם בשבת, כיוון שהזקוקים לטיפולי פוריות מוגדרים כחולה שאין בו סכנה.

3. פתרונות מהרפואה המשלימה

יש תכשירים 'טבעיים' רבים שאמורים לקצר את זמן הדימום, החל באכילת לימון בכל יום מימי הווסת או שתיית מיץ רימונים, וכלה בתכשירים מורכבים הנמכרים בבתי טבע למיניהם. אין הכוונה כאן לפרט מה יעיל, כיוון שקשה מאוד לקבוע בכך כללים, הן עקב המגוון הגדול של התכשירים השונים המתחדשים לבקרים, והן עקב התגובה שעשויה להשתנות מאוד מאישה לאישה. אפשר לומר בזהירות שאם נתקבלה המלצה מאישה שנעזרה בתכשיר שאינו יקר במיוחד, ואין צורך להיכנס להתחייבות כספית יקרה וארוכת טווח, וזמן התגובה שלו קצר יחסית, אפשר לנסותו לתקופת ניסיון מוגבלת כדי לבדקו^[12]. מומלץ להימנע מתכשירים יקרים שאמורים להגיב רק אחרי זמן ממושך או שמצריכים התחייבות מצד המטופל. למעשה, כיוון שתכשירים 'טבעיים' עלולים גם לגרום נזק, יש לקחתם רק באישור רופא.

מסגרת הרפואה המשלימה כוללת טיפולים נוספים לפתרון בעיית הביוץ המוקדם כגון דיקור סיני, רפלקסולוגיה ועוד.

4. הזרעה מלאכותית לפני טבילה

ככלל, במקרים מיוחדים, כשאין שום אפשרות להגיע למצב שהטבילה תהיה לפני הביוץ, והתרופות אינן מצליחות לאחר את הביוץ עד לאחר הטבילה^[13], אפשר לסמוך על הדעות המקלות ולבצע הזרעה מלאכותית לפני טבילה, גם בתוך שבעה נקיים^[14], למרות שיש שהחמירו בכך. כיוון שמערכת השיקולים במקרים כאלה היא רחבה ומצריכה ידע רפואי והלכתי, על בני הזוג לקבל היתר הלכתי למקרה שלהם.

כאן הובאה התייחסות עקרונית בלבד. פירוט הלכתי ורפואי להזרעה מלאכותית בכלל ולהזרעה מלאכותית בתוך שבעה נקיים בפרט, מובא בספר פוע"ה בפרק מח – 'הזרעה מלאכותית', בפִּסקה 'הזרעה מלאכותית לפני טבילה'.

טבילה מוקדמת, לאחר שבעה ימים בלבד, כעיקר דין תורה של טבילת נִדה, אסורה כיום ואינה מקובלת מבחינה הלכתית, ולכן אין אפשרות שהאישה תטבול אחרי שבעה ימים כדי להקדים את הטבילה לביוץ^[15].

"כל מה שרצית לדעת על עקרות הלכתית ולא העזת לשאול" – להורדת המאמר המלא

---

 

[1] ההגדרה כאן אינה הגדרה רפואית אלא הגדרה מעשית שיש לה גם השלכות הלכתיות.

[2] דוגמה כזאת אינה מצויה בדרך כלל והובאה כאן כדי להבהיר את העיקרון.

[3] דרכי טהרה (פרק יד, ל). וראה שם (לא), שאם מדובר במקרה חד פעמי אין צורך בהתרת נדרים.

[4] רמ"א (יורה דעה סימן קצו, ג). אפשר להיעזר במשטף נרתיקי שנמכר בבתי מרקחת.

[5] חזון איש, דבריו הובאו בספר טהרת בת ישראל (עמ' טז, ג). הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, דבריו הובאו בספר שואלין ודורשין (סימן מ, ב). שו"ת הר צבי (יורה דעה סימן קנז). שו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק ד סימן יז אות כב; פורסם גם בתשובות הרב משה פיינשטיין בסוף ספר הלכות נִדה חלק א סימן כב). שו"ת מנחת שלמה תנינא (סימן עב ענף א אות א). שו"ת יביע אומר (חלק ב אבן העזר סימן א אות יב; חלק ז יורה דעה סימן יג אות ג, וכן בטהרת הבית חלק ב עמ' תטז). שיעורי שבט הלוי (סימן קצו, יא, ו). הרב מרדכי אליהו בתשובה לשאלתו של הרב מנחם בורשטין. וראה ערוך השלחן (יורה דעה סימן קצו, מ) ושו"ת דברי מלכיאל (חלק ה סימן קב) שהתירו להפסיק בטהרה אחרי ארבעה ימים בשעת הדחק או במקום שיש בו צורך גדול.

[6] שו"ת אגרות משה (שם). וראה שו"ת דובב מישרים (חלק א סימן ח), שהסכים להתיר רק בצירוף פרישה מוקדמת. ראה גם שו"ת חשב האפוד (חלק ג סימן טז), שהציע שהאישה תאסור את עצמה בנדר על בעלה ביום שלפני קבלת הווסת, ואז תוכל להפסיק בטהרה אחרי ארבעה ימים מקבלת הווסת.

[7] בזמנו הציע הרב שלמה זלמן אויערבאך ('הצעה לתקנת נשים בענייני נדה', נועם ז (תשכ"ד), עמ' קלז ואילך, ובשו"ת מנחת שלמה תנינא סימן עב), שאישה שיש לה ביוץ מוקדם תרכיב שפופרת גומי דקה על פני צוואר הרחם, באופן שאפילו טיפת דם לא תוכל לצאת מחוץ לשפופרת, והקצה השני יצא מחוץ לגופה, כך שכל דם שיֵצא מהרחם יזרום החוצה ללא מגע עם דפנות הנרתיק. לאחר שבעה ימים מתחילת המחזור היא תוכל לעשות הפסק טהרה כנִדה מן התורה ותטבול בלא ברכה, ואז תהא מותרת לבעלה, על פי ההלכה (נִדה כא ב ושלחן ערוך יורה דעה סימן קפח, ג) שאישה שראתה דם בשפופרת – טהורה. ויש שדחו הצעה זו (הרב מנחם מנדל כשר, 'על ההצעה לתקנת נשים בענייני נדה', נועם ח (תשכ"ה), עמ' רצג ואילך, ובשו"ת דברי מנחם סימן לד). וראה הרב אברהם וילהלם, שכתב ספר (הלכה ברורה – נדה) שבו הציג את השגותיו על הצעת הרב שלמה זלמן אויערבאך.

[8] הוראה בעל פה מהרב יעקב אריאל בפגישתו עם רבני פוע"ה, י"ז בכסלו תשס"ב. הלכה זו נכונה לא רק כשיש חשש לביוץ מוקדם.

[9] שו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק ב סימן פד). שו"ת מנחת שלמה (שם). שיעורי שבט הלוי (שם). כך הורה גם הרב מרדכי אליהו בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ' בכסלו תשס"ב. הרב בן ציון אבא שאול (שו"ת אור לציון יורה דעה סימן ו) נתן עצה לאישה שיומיים קודם הווסת תאמר לבעלה 'טמאה אני' ואז תאסר לבעלה, דשויא אנפשה חתיכה דאיסורא. אך בטהרת הבית (חלק ב סימן יג עמ' תכה) השיג עליו וכתב שאין לומר לאישה שתשקר לבעלה על פי הוראת חכם, וכן לא יעשה. וראה לעיל, הערה 6, את ההצעה שהובאה בשו"ת חשב האפוד. אך בפשטות נראה שאין צורך לכל זה, ואם יפרשו גם ללא שקר או נדר, יעלו להם הימים למניין הפרישה קודם הפסק טהרה. וראה שפתי כהן (סימן קצו ס"ק כא), שכתב שהגזירה של פרישה גם אם לא שימשה עם בעלה היא גזירה רחוקה. וראה עוד שו"ת דעת כהן סוף סימן פד.

[10]שו"ת מנחת יצחק (חלק ג סימן פה). שו"ת הר צבי (יורה דעה סימן קנז).

[11] ראה במאמרה של ד"ר חוה יעל שרייבר שיובא להלן בנספחים.

[12] אפשר לקבל מידע דרך מכון פוע"ה, שבדק במשך השנים תכשירים טבעיים שקיבלו אישור של משרד הבריאות שהם אינם מסוכנים.

[13] לעתים אסור לאישה לקחת תרופות מסוימות. כיום התרופות בדרך כלל יעילות ומגוונות ועל פי רוב מאפשרות פיתרון. מוטב לא להתבסס על חוות דעת של רופא אחד בלבד שממליץ על הזרעה מלאכותית.

[14] במקרים כאלה יש להביא בחשבון מדדים נוספים, כגון גיל האישה, מצבה הרפואי, טיפולים קודמים, וכן האם כבר יש לבני הזוג ילדים.

[15] שו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק א סימן צג). טהרת הבית הקצר (סימן א, י). מנחת שלמה תנינא (סימן עב ענף א). שו"ת דברי מרדכי (יורה דעה סימן קפג, ב). הפוסקים חיפשו פתרונות אחרים כשיש ביוץ מוקדם, ורובם אפילו לא העלו כאפשרות תיאורטית את ביטול שבעת הימים הנקיים.

ראה דיונים נוספים בנושא זה בשו"ת דעת כהן (סימן פד). שו"ת גליא מסכת (יורה דעה סימן ד). קונטרסי שיעורים לרב ישראל זאב גוסטמן (מסכת קידושין עמ' 309–311).

ראה סיכום הנושא – הרב אריה כץ, 'חומרת בנות ישראל בזמן הזה', החוברת לכנס מכון פוע"ה תשע"ב (12) עמ' 78–91 (מובא להלן בנספחים). תקציר מובא באמונת עתיך 103 (ניסן תשע"ד), עמ' 95–102. במכון פוע"ה יש עשרות תשובות וקריאות של פוסקים ורבנים בני זמננו על החובה לשמור שבעה נקיים.

המאמר לקוח מתוך ספר פוע"ה כרך שני – פוריות, לפרטים נוספים על הספר ולרכישתו, לחץ כאן

מטרת מאמר זה אינה להתערב בפסיקה ההלכתית, שלדעתי היא מחוץ לתחום סמכותו של הרופא, אלא אך ורק להעיר כמה נקודות חשובות מההיבט המקצועי.

הנושא המדובר הוא מה שמכונה 'עקרות הלכתית', או ליתר דיוק 'ביוץ מוקדם', מצב שבו האישה מבייצת יותר מיום אחד לפני טבילה. מספר הימים המינימאלי שעליה לספור מתחילת ראיית הדם הוא ארבעה ימים לפי הפוסקים הספרדים, וחמישה ימים לפי הפוסקים האשכנזים. עם תום הדימום, האישה סופרת עוד שבעה ימים ('שבעה נקיים') ואז היא טובלת ביום האחד עשר או השנים עשר למחזור. האישה תוכל להתחיל לספור את שבעת הימים הנקיים אך ורק אם הדימום הפסיק. כלומר, אישה עם דימום וסתי של שמונה ימים תטבול ביום החמישה עשר למחזור.

יש הטוענים ש-25% מקרב הנשים ששומרות חוקי טהרת המשפחה סובלות מביוץ מוקדם, אך לאור ניסיוני הדברים אינם מדויקים^[1].

בסוגיה זו שלוש שאלות נפרדות:

1. האם באמת מדובר ב'החמצה' של הביוץ או בבעיה אחרת?
2. במקרה של 'החמצת' הביוץ, מה הסיבה לכך?
   • האם מדובר בביוץ מוקדם כתוצאה ממחזורים קצרים?
   • האם מדובר בדימום ארוך, שדוחה את הטבילה ליום מאוחר יחסית לביוץ תקין?
3. במקרה של בעיה אמיתית מהי דרך הטיפול הנכונה?

ראשית, ברור שחשוב לבדוק את האישה שאינה מצליחה לקבל עד בדיקה נקי מדם בזמן (לאחר ארבעה או חמישה ימי דימום), כדי לוודא שהדימום הוא אכן מהרחם: יש מצבים של רגישות בצוואר הרחם שגורמים לדימום קל במגע, למשל אקטרופיון של הצוואר עם יובש או דלקת. לאישה יש קושי להתנקות, אבל בעצם מדובר ב'דם פצע' ולא בדם מהרחם שאוסר אותה.

לאחר ששללנו בעיה זו, נתייחס לדימום מהרחם בלבד.

כמבוא לדברים נבהיר נקודות אחדות. המחזור החודשי מחולק לשתי תקופות:

• שלב שגשוג רירית הרחם, או 'פזה פוליקולארית': בתוך השחלה מתפתח זקיק ובתוכו ביצית. התקופה הזאת מתחילה עם תחילת ראיית דם הווסת ומסתיימת עם הביוץ. תהליך התפתחות הביצית נמשך בדרך כלל בין ארבעה עשר לעשרים יום, אמנם תיתכן גם פזה פוליקולארית קצרה מדי (פחות משנים עשר יום, שתגרום לאישה שומרת המצוות 'להחמיץ' את הביוץ – להגיע לטבילה לאחר הביוץ). מאידך גיסא, תיתכן גם פזה פוליקולארית ארוכה (עד חודש ומעלה) במקרים של מחזורים ארוכים. במקרה זה עשוי הביוץ לחול ימים רבים לאחר ליל הטבילה.
• שלב האגירה, שלב ההפרשה, או 'פזה לוטאלית': בתקופה זאת רירית הרחם מתכוננת להשרשת הביצית המופרית (קדם העובר), והיא עוברת שינויים איכותיים, ובהם פיתוח של בלוטות וחלבונים שונים. להתפתחות הזאת אחראית מולקולה מרכזית בשם פרוגסטרון שמופרשת מהגופיף הצהוב בשחלה (גופיף זה הוא הזקיק ששחרר את הביצית). הפרוגסטרון מתחיל לעלות בדם מזמן הביוץ ומגיע לשיא שבוע לאחר הביוץ. הפזה הלוטאלית נמשכת בממוצע ארבעה עשר יום. זאת אומרת, במצב תקין הביוץ מתרחש כשבועיים לפני בוא דם הווסת. במקרים של 'חולשה' של הגופיף הצהוב – 'אי-ספיקת גופיף צהוב', או 'פזה לוטאלית לקויה'^[2], התקופה הזאת יכולה להתקצר בכמה ימים עד שבוע, ולגרום למחזורים קצרים. הבעיה של הפזה הלוטאלית הלקויה שכיחה אצל כ-5%–10% מהנשים שסובלות מאי-פוריות (יותר אצל נשים שסובלות מהפלות חוזרות), ומאופיינת גם במחזורים קצרים. ההגדרה של תופעה זו היא פשוטה: מספר הימים בין הביוץ לווסת הבא הוא פחות משנים עשר יום, וממילא הביוץ חל לאחר יום הטבילה אצל אישה שטובלת לאחר שנים עשר יום על אף שהמחזור שלה קצר. הסיבות לכך הן מרובות: 'ביוץ חלש', אי-ספיקה פוליקולארית, פרולקטיןגבוה, אנדומטריוזיס, גיל מתקדם (פרי-מנופאוזה)^[3], חוסר איזון הורמונלי כלשהו (למשל אצל ספורטאיות מצאו בממוצע שמונה ימים בפזה לוטאלית).

הטיפול הוא במקור הבעיה, תמיכה בפרוגסטרון אחרי הביוץ, או מתן זריקת hCG בזמן ביוץ ולאחריו כדי לחזק את הגופיף הצהוב, או חיזוק הזקיק על ידי 'קלומיפן ציטרט' (איקקלומין). התפיסה היא שחיזוק הזקיק ייתן בהמשך גופיף צהוב חזק יותר.

הדגמת הבעיה: נשים רבות ששייכות לציבור הדתי בטוחות שהבעיה שבגללה הן אינן נכנסות להריון היא ה'החמצה' של יום הביוץ, מפני שיש להן מחזורים קצרים – למשל של עשרים וארבעה יום, ויום טבילתן חל ביום השנים עשר או השלושה עשר; אולם על ידי בדיקת דם פשוטה ביום הטבילה (E2 + פרוגסטרון) מתברר שיש לחלק מהן בעיה אחרת, שהיא 'אי-ספיקת הגופיף הצהוב', שגורמת לרמת ההורמונים לצנוח לאחר הביוץ. תקופת ה'פזה הלוטאלית' אינה תקינה, והיא נמשכת רק עשרה ימים או אחד עשר ימים במקום ארבעה עשר יום כמקובל, בגלל חולשה בשחלות. במקרים כאלו הטיפול היעיל הוא מתן פרוגסטרון לאחר הביוץ או זריקה בזמן ביוץ, ובוודאי לא דחיית ביוץ! חשוב לזכור שלמחזור יש שני חלקים, ובמקרה של מחזור קצר, החלק המקוצר הוא לא תמיד הראשון!

הבעיה העיקרית היא חוסר אבחנה מדויקת של זמן הביוץ: כדי לקבוע באופן אמין את מועד הביוץ אין להתבסס על עקומת החום עם שחר של האישה (לא מדויק מספיק!), ולא על הרגשה של ריבוי ריר (הריר המקסימאלי הוא דווקא לפני הביוץ). ערכות הביוץ שמודדות את רמות ה-LH בשתן מדויקות רק במצב תקין, אך יש הרבה קושי בפרשנות (אינטרפרטציה) של התוצאות במקרה של בעיה הורמונלית כגון PCOS (ה-LH גבוה כל הזמן) ואפילו במעקב זקיקים בבדיקת אולטרה-סאונד יתכנו טעויות ובלבולים בגלל ה'גורם האנושי'. רק עלייה בפרוגסטרון בדם נותנת גושפנקה לכך שהביוץ חל.

במקרה שבשני מחזורים מצאנו בבדיקה אמינה כי אכן האישה 'מחמיצה' את הביוץ וליל טבילתה חל אחרי הביוץ, עלינו לסווג את בעיותיה לסיבות ולגורמים נפרדים, כדלהלן:

1) הביוץ מוקדם מדי – אישה שמבייצת ביום העשירי של המחזור או קודם לכן עלולה לסבול מ:

• בעיה הורמונאלית קלה, כגון: עלייה בהורמון ההנקה הנקרא פרולקטין, תת-פעילות של בלוטת התריס, תסמונת של שחלות פוליציסטיותPCOS עם ביוץ לא תקין^[4] ועוד.
• בעיה הורמונאלית קשה: כניסה ל'מנופאוזה' – 'בלות מוקדמת'.
• בעיה גינקולוגית שדורשת טיפול, כגון: אנדומטריוזיס– מאופיינת בנוכחות רקמה של רירית הרחם מחוץ לרחם. המחלה הזאת אחראית על 20%–25% של מקרי אי-הפוריות, ומאופיינת בדימומים מכל סוג^[5] וכאבים. אבחונה הוא קשה, והוא דורש פרוצדורה פולשנית הנקראת 'לפרוסקופיה'^[6].

אישה הסובלת מביוץ שחל לפני ליל טבילתה חייבת לעבור בהקדם בירור קפדני כדי להגיע לאבחנה מדויקת וטיפול מתאים כדי שתוכל להיכנס להיריון. בדרך כלל הבעיה הרפואית היא זו שגורמת לה שלא להרות, ולא הבעיה ההלכתית.

חשוב לציין שאצל אישה מבוגרת יש נטייה להתקצרות הפזה הפוליקולארית ולהקדמת הביוץ. זאת עדות להזדקנות הזקיק, שהיא תהליך פיזיולוגי המסביר מדוע נשים מעל גיל 44 נכנסות להיריון רק לעתים רחוקות בכל העולם (ולא רק אצל נשים יהודיות השומרות הלכות נִדה) בלי קשר ליום הטבילה.

2) הדימום הווסתי נמשך יותר משמונה ימים: מצב זה מעורר חשד לפתולוגיה של הרחם, כגון: פוליפ, שרירן או רירית רחם מעובה מידי. במקרים כאלו נחוץ לערוך בירור מקיף. כלומר, בדיקת אולטרה-סאונד גינקולוגית, היסטרוסקופיה^[7], ולפעמים אף ביופסיה של רירית הרחם. חשוב להדגיש שבמקרים כאלה האישה לא תוכל להיכנס להיריון עקב הפרעה בתהליך ההשרשה גם אם תקבל היתר לטבול יותר מוקדם.

לאור כל האמור לעיל, ברור שרוב הנשים מותרות לבעליהן בימים שבהם חל הביוץ. נשים רבות שסובלות ממחזור קצר או ממשך דימום ארוך סובלות בעצם מבעיות שונות שתוארו לעיל, ורק אחוז קטן מהנשים הללו סובלות מבעיית ביוץ מוקדם, שהיא כנראה בעיה של פחות מ-5% מקרב הנשים. בבדיקה של כ-600 תיקים של נשים שפנו למרכז שלנו עקב אי-פוריות, מצאנו כי קרוב ל-20% של נשים חוששות מ'החמצת' הביוץ – עקב מחזורים קצרים או דימום וסתי מוארך, אך לאחר בירור מקיף, מתברר שרק כ-5% סובלות באמת מבעיה כזאת.

הטיפול בביוץ מוקדם הוא כמובן כאשר מוכח שזאת הסיבה לאי כניסה להריון. עם זאת, נותרים מקרים מעטים ללא סיבה ברורה. בדרך כלל הבעיה היא גבולית, זאת אומרת שהאישה מפספסת את הביוץ ביום אחד או ביומיים, לפי המחזורים, והפתרון צריך להינתן לפי סוג הבעיה:

– אם הביוץ מוקדם ומהיר (למשל ביום השנים עשר אצל אישה שטובלת ביום השלושה עשר), אפשר לדחות אותו ביום-יומיים בעזרת מתן אסטרוגן טבעי^[8] (17 – בטא אסטרדיול, אותה מולקולה שהגוף שלנו מפריש במשך החודש – Bio Identical Hormone), במינון שגורם לרמות דומות לאמצע הפזה הפוליקולארית (Mid-Follicular Phase). הורמונים אלו ניתנים גם לאינדיקציות אחרות (תרומת ביצית, טיפול הורמונאלי חליפי בגיל המעבר ועוד) במינון גבוה יותר, למשך תקופה ארוכה יותר, אצל נשים יותר מבוגרות^[9]. האסטרוגן לצורך דחיית ביוץ ניתן רק במשך יומיים-שלושה, ביום הראשון, השני והשלישי למחזור.

– אם הדימום ממושך מידי, תמיד כדאי להמליץ לאישה להתייעץ עם הרב שלה לגבי בדיקת הפסק הטהרה ושאר הבדיקות (מתברר שהרבה נשים מחמירות על עצמן, ואילו היו שואלות את הרב הוא היה מתיר להן להתחיל לספור את שבעת הנקיים מוקדם יותר). אפשרות נוספת היא לתת טיפול קל, לא הורמונאלי, שמקצר את הדימום בצורה לא ספציפית (הניתן, לדוגמה, לאחר עקירת שן): הקסאקפרון (Hexakapron), שהוא ללא תופעות לוואי. כמובן, מדובר בתרופה שניתנת רק עם מרשם רופא, מפני שהיא אסורה לנשים הסובלות מבעיות קרישה.

לפי המקרה יש אפשרות, ולפעמים צורך, לגרות במעט את הביוץ על ידי מתן 'קלומיפן ציטרט' (איקקלומין) במינון נמוך מהרגיל – 25 מ"ג = 1/2 כדור ליום במשך חמישה ימים בלבד, ורק למחזורים מעטים. הזהירות נדרשת מאחר שמדובר באישה שמבייצת, ובייחוד אצל נשים צעירות תרופה זאת יכולה לגרום להיריון מרובה עוברים וליצירת ציסטות שחלתיות.

אצל נשים שנמצאות בקבוצה של סיכון גבוה לסרטן השד, ייתכן שכדאי להימנע ממתן אסטרוגנים, ואף מקלומיפן ציטרט, אפילו במינון נמוך זה ואפילו לתקופה קצרה. חשוב לדעת שיש תכשיר טיפול שיכול לעזור דווקא לנשים בקבוצת סיכון זאת – טמוקסיפן ציטראט – Tamoxifen Citrate (טמוקסי – Tamoxi או נולבדקס – Nolvadex) הניתן כטיפול נגד סרטן שד, אך מתפקד כמו קלומיפן ציטרט על השחלות ולכן מחזק ודוחה את הביוץ. שימוש בכדור זה בטוח, וכמעט אין לו תופעות לוואי.

אצל נשים שזקוקות לטיפול לגרימת ביוץ על ידי גונדוטרופינים (גונאל אף – Gonal F או פיוריגון –Puregon), לפעמים גירוי היתר השחלתי גם מזרז את תהליך הביוץ ויכול להקדים אותו. במקרים כאלה אפשר להשתמש בזריקות אנלוגים^[10] ל-GnRH (צטרוטייד – Cetrotide או אורגל וטרן – Orgalutran) כדי לעכב את הביוץ. זריקות אלו ניתנות רק יחד עם הזריקות לגרימת ביוץ, לכן השימוש שמור לרופאים מומחים בתחום הפוריות.

לסיכום:

1. חובה לבדוק את האישה ולוודא שהדימום מהרחם.
2. יש לבדוק במדויק מתי הביוץ חל ביחס לטבילה: בדיקת דם פשוטה: E2 + פרוגסטרון.
3. ל'החמצת' ביוץ ממשית יש סיבות רפואיות שעלינו לגלות.
4. ל'החמצת' ביוץ קלה יש פתרונות רפואיים קלים.
5. מגבלות ההלכה גורמות לאישה לבקש עזרה רפואית מוקדמת (מה שפועל לטובת האישה!).
6. לאישה שנאמר לה במרפאה: 'תחליפי רב', אולי כדאי להחליף רופא!

תקוותי שנשים יעברו הערכה ואבחנה מדויקות לפני התערבות טיפולית כלשהי.

ד"ר חוה-יעל שרייבר, מומחית בגינקולוגיה ומילדות (מספר רישיון 25206); מנהלת רפואית לשעבר של מרכז "ציר חמד" (טיפולי פוריות על פי הלכה), ירושלים; לשעבר רופאה בכירה במרכז הרפואי ביקור חולים, ירושלים.

 

---

 

[1] הערת העורך – ראה גם ד"ר טובה גנזל וד"ר דינה צימרמן – 'היבטים הלכתיים ואתיים בהתערבות הורמונלית לפתרון בעיות הלכתיות', צהר לט (תשע"ו), בנספח, עמ' 177–179, שבדקו שמונה נשים שטענו שהן סובלות מעקרות הלכתית, ורק אצל אחת מהן התברר שהדבר נכון. ראה גם להלן את תוצאות המחקר שנעשה במכון פוע"ה.

[2] ראה:

Lawrence Engman, Anthony A Luciano, 'Luteal Phase Deficiency: What We Now Know'. OBG Management. August 2003, Vol 15, No 8.

[3] פרימנופאוזה (Perimenopause) הוא שלב מקדים למנופאוזה (גיל המעבר או בלות) שיש בו עדיין ביוץ, ואולם הביוץ אינו תקין ולכן המחזור אינו תקין.

[4] הערת ד"ר חוה יעל שרייבר – אמנם בדרך כלל לנשים עם שחלות פוליציסטיות יש מחזורים ארוכים עם ביוצים נדירים ומאוחרים. אולם יש סוג מסוים של שחלות פוליציסטיות שמאפיין נשים צעירות ורזות, עם הפרעות במחזורים בין הווסתות, שאצלן יש וסתות קצרות.

[5] ראה:

Jacob Rabinson, Chana Katan, ‘Endometriosis: Halachic Aspects as Indications for Treatment’, Israel Medical Association Journal, 2005, 7(2), pp. 107–108.

[6] הערת ד"ר חוה יעל שרייבר – מתברר שאנדומטריוזיס עלול לפגוע בכל שלב של המערכת הנשית, ובכלל זה עלול לגרום גם לדימומים ממושכים, שכתוצאה מהם האישה עלולה לטבול מאוחר, וכן עלול לגרום לאי-ספיקה פוליקולארית (חולשה בזקיק ובביוץ), שכתוצאה מכך האישה מבייצת מוקדם וחלש.

[7] הכנסת צינורית עם סיב אופטי לוויזואליזציה של חלל הרחם.

[8] ראה:

Yael Yairi-Oron, Jacob Rabinson, Raoul Orvieto, ‘A Simplified Approach to Religious Infertility’, Fertility and Sterility, 2006; 86, pp. 1771–1772.

 [9] ראה:

Michael H. Dahan, Jerald Goldstein, Valerie Ratts, Randall Odem, 'Programming Ovulation Using Estrogens for Patients to Time Intercourse', Obstetrics and Gynecology, 2005, 105, pp. 1209–1210.

[10] אנלוגיה – דמיון, השוואה, היקש.

מתוך שו"ת שאגת כהן חלק ב, לפרטים נוספים על הספר ולרכישתו, לחץ כאן

א. פתיחה

מדין תורה, ישנם שני דינים שונים בנוגע לאיסור אישה לבעלה:

האחד הוא דינה של האישה הנידה, שרואה דם בזמן שבו הוא אמור להגיע, ודינה שהיא אסורה למשך שבעה ימים, ובסוף היום השביעי בודקת שפסק הדם וטובלת לערב.

הדין השני הוא דינה של הזבה, אשר ראתה דם בזמן שבו הוא אינו אמור להגיע, ודינה – שאם ראתה דם יום או יומיים, עליה לחכות יום נקי אחד ולטבול (מכונה "שומרת יום כנגד יום" או "זבה קטנה"), אולם אם ראתה דם שלושה ימים ומעלה, עליה לספור שבעה ימים נקיים ורק לאחריהם לטבול (מכונה "זבה גדולה").

ברם, מזה כ-1,700 שנה לפחות, נהגו נשות עם ישראל בכל מקום, להתייחס לעצמן כאל "זבות גדולות" שצריכות שבעה נקיים, בכל מקרה בו יצא מהן דם, וכמאמר הגמרא (נדה סו ע"א):

אמר רבי זירא: בנות ישראל החמירו על עצמן, שאפילו רואות טיפת דם כחרדל – יושבות עליה שבעה נקיים.

תקנה זו בוצעה בשני שלבים:

בתחילה, תקנת רבי יהודה הנשיא בשדות, ולפיה כל אישה שרואה דם שלושה ימים ברצף דינה כ-"זבה גדולה" ועליה לשבת שבעה נקיים.

לאחר מכן דברי רבי זירא, ולפיהם בכל מקרה של ראיית דם ישנו צורך לשבת שבעה נקיים.

כך גם נפסק להלכה בשולחן ערוך בתחילת הלכות נידה (סימן קפג סעיף א):

אישה שיצא דם ממקורה, בין באונס בין ברצון… ואפילו לא ראתה אלא טיפת דם כחרדל, יושבת עליו שבעה נקיים.

במשך כל השנים הללו, היה דין זה פשוט וברור ללא כל ערעור ופקפוק. דא עקא, שבשנים האחרונות מספר גורמים, אשר לטענתם עושים זאת מתוך יראת שמיים, מנסים לעורר רעש ציבורי על מנת לגרום לביטולה של הלכה זו, הן בקרב פוסקי ההלכה והן בקרב הציבור הרחב. כל עוד היה מדובר בפולמוסים עיתונאיים, אשר אין להם ערך תורני, אין מקום להגיב בתשובה הלכתית מפורטת ומנומקת^[1].

אולם מאחר ואחד מראשי הנלחמים בעד ביטול שבעת הנקיים בעם ישראל, רופא מסוים, כתב מאמר מפורט, ובו טענות הלכתיות ורפואיות אשר נראות לכאורה רציניות ונכוחות, הרי שחוסר תגובה לטענותיו עלול לגרום למחשבה המוטעית שיש ממש בטענותיו, ולכן ישנה חובה להתייחס לטענותיו אחת לאחת ולהתמודד איתן בפן ההלכתי והרפואי, וזוהי מטרתו של מאמר זה.

ב. הגדרת נידה וזבה

ראשית יש לציין, שכל הצעתו של מחבר המאמר (כפי שגם הוא מודה בכך), מבוססת על שיטת רש"י (ערכין ח ע"א ד"ה פתח ועוד), הרמב"ן (הלכות נידה פרק א ועוד) והטור (יורה דעה סימן קפג), אשר לפיה אישה יכולה להיעשות זבה, רק אם ראתה דם בימים השמיני עד השמונה עשר שלאחר ראיית דם הנידות הקודם. לפי שיטה זו, חישובם של ימי הנידה והזיבה איננו מסובך ביותר.

לעומת זאת, לשיטת הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פרק ו הלכות א-ו), אשר לפיה דיני הנידה והזבה הינם בזמנים קבועים של שבעה ימים ואחד עשר יום למשך כל ימי חיי האישה, הרי שחשבונות הנידה והזבה הינם מסובכים ביותר, ומי שירצה להקל ראשו בגזירת חכמים ולעמוד על עיקר הדין מדאורייתא, כמעט ודאי שיגיע לעבור על איסורי כרת.

אמנם כבר כתבו המגיד משנה (על הרמב"ם שם) וספר החינוך (מצוה קפב) על שיטת הרמב"ן שהיא עיקר, אולם בהתחשב בעובדה ששניהם היו מתלמידי בית מדרשו של הרמב"ן, אין בכך כל הוכחה.

הבית יוסף עצמו (יורה דעה סימן קפג) הביא את שתי השיטות בלא להכריע ביניהן. השפתי כהן (יורה דעה סימן קפג ס"ק ד) הכריע כשיטת רוב הראשונים, אולם הלבוש (יורה דעה סימן קפג) הלך בדרכו של הרמב"ם.

ישנם סימנים לכך, ששיטתו של הרמב"ם הייתה שיטה מרכזית עוד בתקופת הגאונים. הרשב"א בחידושיו למסכת נידה (נד ע"א ד"ה ור"ח) הביא שזוהי שיטתו של רבנו חננאל^[2]. הרב קאפח, בפירושו למשנה תורה של הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פרק ו הלכה ה), כתב שזוהי קבלת הגאונים, והביא לכך הוכחה מדבריו של רב שרירא גאון^[3], כך שגם אם הכף נוטה לצד הרמב"ן וחבריו, אי אפשר להתייחס אל שיטת הרמב"ם כאל שיטה דחויה, וזה מקשה מאוד על האפשרות לדון בכלל בשינוי ההלכתי המוצע^[4].

בכל מקרה, וכפי שנראה להלן, אין שום מקום להקל בדין זה, גם לשיטת מרבית הראשונים.

ג. תקנה ומנהג

מחבר המאמר מניח שדיני נידה המקובלים היום, שעל פיהם כל אישה שרואה דם נחשבת כזבה ולא כנידה, מבוססים על חומרת רבי זירא. לפי גישה זו הוא מביא מספר סימוכין לטענתו שחומרת רבי זירא איננה תקנה אלא "מנהג בנות ישראל", ועל כן ניתן לבטלה ביתר קלות. לטענתו, אף אם מדובר בתקנה, ישנם טעמים ראויים שבעטיים מבטלים תקנות, והוא מביא רשימה ארוכה של דינים שבטלו במשך השנים, זאת למרות קביעתו של הרמב"ם (הלכות ממרים פרק ב הלכה ב), שאין בית דין יכול לבטל תקנה שפשטה בכל ישראל, אפילו בטל הטעם, אלא אם כן היה בית הדין המבטל גדול מבית הדין שתיקן את התקנה.

אולם אף לדבריו של מחבר המאמר, ולפיהם מדובר במנהג ולא בתקנה, הרי שגם הוא מודה שתקנת רבי בשדות, ולפיה בכל מקרה שאישה רואה דם במשך שלושה ימים רצופים, עליה לשבת שבעה נקיים, הינה תקנה ולא מנהג. ממילא, במרביתם המוחלט של המקרים, ובוודאי כמעט בכל המקרים אותם מכנה מחבר המאמר "עקרות הלכתית", ביטולה של חומרת רבי זירא לא יועיל ללא שתבוטל גם תקנתו של רבי.

אמנם תקנתו של רבי הייתה רק בשדות, אותם מקומות הרחוקים ממרכזי ההוראה (ולפי שיטה אחרת – במקום מסויים שנקרא 'שדות'). לפי זה, לכאורה היה מקום לומר שבימינו, בו ישנם רבנים היושבים בכל מקום ומקום לא קיים חשש כזה. אך בנוסף על כך שלמעשה התקבלה תקנתו של רבי בכל ישראל בלא ספק ובלא מחלוקת, עיון בדברי הראשונים בהלכות נידה, כגון ברי"ף (שבועות ג ע"ב) ועוד, מעלה שדווקא בנושא מראות הדמים נתמעטה הבקיאות עוד בימי האמוראים, עד כדי כך שבימיהם של הראשונים כבר לא ידעו להבדיל בין מראות טהורים למראות טמאים. דבר זה מעלה חששות רבים באם לא נחמיר כתקנתו של רבי. לאור זאת, מובן מאליו שתקנתו של רבי חלה על כל קהילות ישראל, וכולנו כיום נחשבים ל"שדות".

גם דבריו של מחבר המאמר, שיש לכאורה מחלוקת בין אביי לרבא בשאלה האם מדובר במנהג או בהלכה פסוקה, ומכיוון שכך הלכה כרבא שמדובר במנהג, שהרי אביי ורבא הלכה כרבא, נסתרים מדברי הרא"ש (נדה פרק י סימן ו), שכתב "דהך דרבי זירא הלכתא פסיקתא היא". גם הרמב"ם בסדר התפילות שלו (סוף ספר אהבה) הביא את דברי רבי זירא אחרי ברכות התורה כדוגמא להלכה פסוקה. גם השולחן ערוך בתחילת הלכות נידה (יורה דעה סימן קפג) פסק בצורה ברורה, שכל אישה שרואה דם המטמא אותה, צריכה לשבעת שבעה נקיים, ללא שום חילוקים.

עולה מכאן שמדובר בוודאי בתקנה ולא רק במנהג. כל הדוגמאות שניתנו לביטול תקנות אינן דומות כלל לנידון דידן, שכן דוגמאות אלו מתייחסות לתקנות מחמת חשש שכבר איננו קיים^[5], או למקרים שבהם התקנה כלל לא התבטלה^[6]. לעומת זאת, בנידון חומרת רבי זירא, החששות שבעטיים תוקנה תקנה זו, שלעתים יחליפו בין נידה לזבה מחמת אי בקיאות במראות הדמים ועוד, קיימים גם כיום, ועוד ביתר שאת.

יתירה מכך, מעיון בדברי הראשונים, נראה שהם שללו כל אפשרות של הקלה בתקנה זו:

הרמב"ן בהלכות נידה (פרק א אות יט) כתב:

חומרא זו שנהגו בנות ישראל הוכשרה בעיני החכמים ועשו אותה כהלכה פסוקה בכל מקום, לפיכך אסור לאדם להקל בה ראשו לעולם.

הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פרק יא הלכה י) אמנם פתח: "כל הדברים האלו חומרא יתירה שנהגו בה בנות ישראל מימי חכמי הגמרא", אך מיד הוסיף: "ואין לסור ממנה לעולם".

יתירה מכך, הבית יוסף עצמו התייחס לימי שבעת הנקיים כאל איסור כרת לכל דבר, ללא חילוק בין הזמנים. בסימן קצו הובאה מחלוקת בין הראשונים מהו המספר המינימאלי של בדיקות בשבעה נקיים שמספיקות בדיעבד על מנת לטבול. אף על פי שמרבית הפוסקים כתבו שבדיקה אחת מספיקה בדיעבד, סיים הבית יוסף:

וכיון דכל הני רבוותא מספקא להו, אין להקל בדבר שהוא ספק איסור כרת^[7].

ההצבעה שהצביע מחבר המאמר על כך שבאמצע ימי התנאים לא נהגה חומרה זו איננה מפתיעה, שכן רבי חי בסוף תקופת התנאים, ורבי זירא חי בתקופת האמוראים, וממילא אין זה קשור לתוקף ההלכה.

אמנם מחבר המאמר הביא מספר תשובות מאחרונים שהצביעו על כך שמדובר במנהג ולא תקנה גמורה, אך מלבד העובדה שמדברי הראשונים שהבאנו עולה שאין זה כך, ואין שום ספק שהאחרונים הנ"ל אינם חולקים על גישה מקובלת על כל הראשונים^[8], הרי גם אותם אחרונים עצמם, לא הקלו בכך למעשה, אלא רק צרפו זאת כסניף לעיקר הדבר:

שו"ת גליא מסכת (יורה דעה סימן ד) צרף זאת למקרה שבו יש כתם במהלך השבעה נקיים (שאסור מדרבנן), והרב מסופק האם מדובר בצבע אוסר, שיש כאן עוד סניף להקל.

שו"ת דעת כהן (סימן פד) דן באפשרות הזו אך לא הסכים להקל בסופו של דבר^[9].

גם המעיין היטב בקונטרסי שיעורים על קידושין (עמ' 309–311), ממנו לקח מחבר המאמר סמך לכך שניתן להקל במקרים אותם הוא מכנה "עקרות הלכתית", יראה שכל הדיון בחומרת בנות ישראל, בא רק כדי לצרף עוד סניף להקל, שהאישה תוכל לעשות הפסק טהרה אחרי ארבעה ימים ולא אחרי חמישה ימים (כמובן במקרה שבו פסק הדם). ההחמרה לחכות חמישה ימים היא חומרה מתקופת הראשונים שלא נתקבלה בכל מקום, והיא עיקר הסיבה להתיר במקרה שלו. אמנם מדבריו בהמשך היה נראה לכאורה שיש מקום להקל בחומרת רבי זירא בכל מקום של ביטול פריה ורביה, אך הוא סיים את דבריו במפורש שכתב זאת רק כסניף להקל, כלומר אין זו עיקר הקולא.

ולפי שראיתי שעוד לפני מאמרו של אותו רופא כבר טעו אחרים בדברי הקונטרסי שיעורים, אצטט את לשונו כדי להוכיח את דבריי.

בפתח דיונו בנושא, לאחר שהביא שיש שהקלו במנהג שאינו דין גמור, כתב הקונטרסי שיעורים כך:

ונתעוררה אצלי לפי זה שאלה גדולה להלכה ולמעשה, אשר חמורה היא בעיניי, דהנה הלכה פסוקה היא ברמ"א (יורה דעה סימן קצו ס"ק יא), שעכשיו אין לחלק בין שימשה עם בעלה ללא שימשה, וכל אישה שרואה אפילו כתם צריכה להמתין חמישה ימים עם יום שראתה בו ותפסוק לעת ערב, ותספור שבעה נקיים, עיין שם ובאחרונים. ויש לדון איך הדין באישה שהרופאים אמרו לה שאם תנהג כן לא תתעבר לעולם, ואין לה שום עצה להתעבר אלא אם תתחיל למנות השבעה ימים מקודם. ונסתפקתי, כיוון דכל החומרה דשבעה נקיים בנידה אינו אלא מחמת מנהג שנהגו בנות ישראל, מסתבר לומר שבמקום שמנהג זה מונע ממנה היריון כל ימיה, ומלבד מניעת מצוות פריה ורביה של בעלה וגם מניעת חוטרא לידה ומרה לקבורה מונע זה גם השלום בית, ובוודאי יש לומר דבאופן זה לא נהגו מעולם בנות ישראל בחומרא זו, ואם כן לשיטת הכסף משנה בפירוש הרמב"ם הנ"ל (לעניין המקום להקל במנהגים), אפשר שיש לה להתיר למנות השבעה נקיים מקודם.

מפורש מדבריו, שכל הרצון להקל היה רק על הצד שתוכל להתחיל למנות את השבעה נקיים לפני שעוברים חמישה ימים, אך לא לוותר על עצם מניין השבעה נקיים.

גם בסוף דבריו, לאחר שדן בשאלה זו, וציטט את דברי שו"ת גליא מסכת הנ"ל במלואם, סיים:

כל זה איני אומר למעשה, רק להלכה לצרף לסניף להקל.

אחרונים רבים נוספים דנו בשאלה מה ניתן לעשות כשביוצה של האישה חל בימי שבעת הנקיים. במרבית התשובות כלל לא נידונה האפשרות להקל בספירת שבעת הימים הנקיים, אלא האם ניתן ליישם הלכתית פתרונות אחרים (ראה שו"ת מהרש"ם חלק ג סימן רסח, שו"ת הר צבי יורה דעה סימן קנז, שו"ת מנחת יצחק חלק א סימן נ, שו"ת מנחת שלמה תנינא סימן קכד, שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ב סימן יח, שו"ת יביע אומר חלק ב אבן העזר סימן א ועוד).

בתשובות אחרות, שבהן דנו פוסקי ההלכה גם בשאלת היכולת להקל לטבול קודם שיעברו שבעה נקיים מדין דאורייתא, כתבו גם המקלים באופנים אחרים, שאין כל יכולת להקל באופן זה:

בשו"ת אגרות משה (יורה דעה חלק א סימן צג), מבואר שחשב על אפשרות להקל בדבר, ואף על פי כן סיים שאין אפשרות לכך:

קשה מאד מאד להקל בדבר שהחמירו בו טובא, אף שנתחדש עתה בשנים אלו שנוגע זה לכמה אנשים למצוה רבה דפרו ורבו, אף שיש לי בזה טעמים להיתר, ולכן למעשה אין להתיר^[10].

גם שו"ת מנחת שלמה (תנינא סימן עב), בתשובה ארוכה בה ניסה למצוא תקנה לנשים כאלו, כתב:

פשוט הוא דאי אפשר כלל להקל גם במקום צער גדול, ואף גם בכהאי גוונא דאיכא נמי מצווה רבה – פרייה ורבייה ושבת שגם האישה חייבת בה, ואפילו במקום שיש חשש של הוצאת אשה מבעלה, אי אפשר כלל להקל לעבור על הלכה פסוקה זו…

ואם כן, אין למעשה מי שהקל בחומרת רבי זירא מעולם, אלא אך ורק צירף את הסברה להקל לצדדים נוספים להקל.

ד. התרת איסור דרבנן לצורך הולדת ילדים

לאחר שראינו שלמעשה יש להחמיר בדבר, ושאין אף פוסק שהקל בכך, עלינו לשאול מדוע בשעת הצורך לא ניתן לעבור על איסור דרבנן של הצורך בשבעה ימים נקיים אף לאישה נידה על מנת לזכות בילד? הרי מצאנו בהלכה שהתירו איסורי דרבנן מסוימים (כגון אמירה לנוכרי) לצורך חולה שאין בו סכנה, וישנם פוסקים שהגדירו גם מצב של עקרות כחולי שאין בו סכנה, ובמקום צורך גדול התירו לעבור על איסורי דרבנן מסוימים על מנת לעבור טיפולי פוריות?^[11]

על שאלה זו, ניתן לענות שלוש תשובות, אשר כמדומני כל אחת מהן יכולה לעמוד בפני עצמה:

1. כפי שראינו לעיל, פעמים רבות מדובר בחשש גמור של איסור זבה מדאורייתא. ודאי שכך הוא לשיטת הרמב"ם שהובאה לעיל, שלפיה למעשה בימינו כל אישה בכל דם שהיא רואה הינה ספק זבה, כיוון שאין אף אישה שמונה סבבים של שמונה עשר יום מרגע ראייתה הראשונה. אך גם לשיטות שחולקות על הרמב"ם שהובאו לעיל, ישנם חששות רבים שבעטיים קשה מאוד לדעת את המצב במדויק – הן בשאלה מאימתי יש למנות את שבעת ימי הנידה, שכן ייתכן וחלק מהדם הוא טהור מדאורייתא, שהרי איננו בקיאים במראות הדמים, וכן ישנו בימינו בלבול רב בנושא ההרגשות^[12], והן במקרים נוספים, כגון דימום ממושך (שהוא פעמים רבות הסיבה לאיחור הטבילה לאחר הביוץ, ולא רק ביוץ שמקדים) ועוד. מכיוון שכך, כל היתר בדבר זה עלול לגרום לנגיעה באיסורי כרת ממש. נראה שזוהי הסיבה, שהבית יוסף עצמו (כפי שהבאנו לעיל) התייחס לשבעת הימים הנקיים ולבדיקות בהם כאל "איסור כרת" ללא חילוק בין המקרים השונים.
2. אף אם נאמר שישנן פעמים שבהן בוודאות אין איסור דאורייתא, בסופו של דבר מדובר בתקנה שמטרתה הינה לצאת מידי כל חשש של איסור דאורייתא, ומקורה הינו מחמת ספק. מצאנו באחרונים, שאיסורי דרבנן שהונהגו מחמת הספק לביטול של דינים דאורייתא, הינם חמורים יותר מאיסורי דרבנן רגילים. זה לשון השפתי כהן (יורה דעה סימן קי כללי ספק ספיקא ס"ק יז):

מה שיש בו חשש איסור דאורייתא, דהיינו שאסרוה רבנן לא מכח חומרא בעלמא, אף על גב דמדינא שרי, ורבנן אסרוה מכח דאיכא למיחש שמא יש בו חשש איסור דאורייתא בגופו, אף על פי שמדאורייתא מותר מטעם רובא וכהאי גוונא, וחכמים אסרוהו מחמת המיעוט, הווי כודאי איסור דאורייתא, דהא אסרוה מכח אותו ספק.

כלומר, כל גזירת חכמים שנבעה מחמת חשש שמא יש כאן איסור דאורייתא, שוב מתייחסים אליה כאל איסור דאורייתא גמור, והיא חמורה מאיסור דרבנן רגיל. לכן, אף שספיקא דרבנן לקולא, ספק איסור כזה יהיה אסור, וכפי שהמשיך השפתי כהן (שם ס"ק יח):

הא דאיסור דרבנן ניתר בספק אחד דספיקא דרבנן לקולא, משום דבספיקא לא גזרו, היינו דווקא בדבר שעיקר איסורו רק מדרבנן, שגזרוהו אטו דבר אחר בלתי חששת איסור בגופו, כגון ביצת נבלה וציר דגים טמאים ובישולי עובד כוכבים ונולד ומוקצה וכהאי גוונא, אבל בגבינה של עובד כוכבים וכהאי גוונא שאפילו בלתי גזירת חכמים היה כאן חשש איסור, על ידי גזירת חכמים חשוב כאיסור ודאי^[13].

באותו אופן יש לומר בתקנת רבי בשדות ובחומרת רבי זירא, שהיות והמקור להן הוא מחמת החשש לבלבול בין זבה לנידה, הרי שגם אם נאמר שבדרך כלל חשש זה איננו קיים, יש להחמיר באיסורים אלו מעבר לאיסורי דרבנן רגילים, ולהתייחס אליהם כאל איסור דאורייתא לכל דבר.

ומצאתי, ששו"ת מנחת שלמה (תנינא סימן עב) כתב כן במפורש:

ומצינן נמי כעין זה לענין גבינות עכו"ם, דכיוון שמחמת הספק עשאוהו חכמים כוודאי ואסרו אף אם יודעים ברור שהעמידוהו בעשבים, תו לא מיקרי כלל ספק דרבנן, וכמו שכתב השפתי כהן (סימן קי בדיני ספק ספיקא אות יח), דעשאוהו חכמים כאילו ראינו להדיא שהועמדו בעור קיבת נבלה, והכא נמי גם כאן, הרי גם אם יודעים ברור שהיא נידה ולא זבה, אפילו הכי החמירו וגזרו לעשותה ממש כזבה גדולה.

3. מעבר לכל האמור לעיל, היה מקום לדון בשאלה זו בעבר, שאז היו נשים שלא זכו לפרי בטן עקב איסור זה, אולם כיום, בו יש פתרון לכל אישה, ולא מצאנו אישה שאיננה יכולה להרות עקב בעיה של ביוץ לפני טבילה, דומני שעצם הדיון איננו מתחיל כלל. מחבר המאמר אמנם טוען שדרכי הפתרון הינן בעייתיות, אולם להלן, בהמשך המאמר, נצביע על הבעייתיות שבדבריו אלו עצמם.

ה. שכיחות התופעה של ביוץ לפני הטבילה

בפסקה ארוכה ומפורטת, העלה מחבר המאמר את העובדה שישנן נשים, שעקב חומרת רבי זירא (או ליתר דיוק, תקנתו של רבי), יטבלו לאחר הביוץ, וכך לא יוכלו להיכנס להיריון. מלבד העובדה שגם אם טענה זו הינה נכונה, ראינו לעיל שאין היא מהווה סיבה להתיר את האסור, מה עוד שיש לכך פתרונות במסגרת המותר, הרי שדומה שהטענה לגבי מידת שכיחות התופעה הינה מגמתית במיוחד, ומטרתה לטעת בלב הקורא את התחושה שלא ייתכן שחז"ל יגזרו סבל על ציבור גדול כל כך.

בראשית סקירתו, הביא מחבר המאמר מספר שורות לגבי זמן הביוץ ו"חלון ההזדמנויות הפורה" לגבי כניסה להיריון באותו חודש. מעיון בדברים עולה הרושם, שלא נדיר שגם אישה בעלת אורך מחזור סביר (28 יום) עלולה לבייץ לפני הטבילה. למעשה, והדבר עולה גם מניסיוננו במכון פוע"ה, מציאות שכזו כמעט ואיננה קיימת (מלבד במקרים של דימום ארוך). גם האמירה שחלון ההזדמנויות מתחיל כבר כחמישה ימים לפני הביוץ איננה מדויקת, ומשקפת את המציאות באופן מעוות, שכן נדיר מאוד שחיי אישות מביאים להריון מעבר ליומיים שלושה לפני הביוץ, והזמן הפורה ביותר הינו בעשרים וארבע השעות שלפני הביוץ^[14] .

מעבר לכך, מחבר המאמר הביא נתונים, ולפיהם 22% מהמחזורים אצל כלל הנשים, הינם מחזורים שבהם חל הביוץ לפני טבילה. גם אם נתונים אלו הינם נכונים, הרי שמשמעותם היא גם הפוכה – ב-78% מהמחזורים הביוץ חל לאחר הטבילה, לרוב בסמיכות אליה, כך שדווקא אותה חומרת בנות ישראל, היא זו שתרמה לעידוד הילודה בעם ישראל, משום שהטבילה, ובאופן פשוט גם חיי אישות תכופים יותר, היו מסביב לביוץ. לעומת זאת, אם היו הולכים לפי דין נידה דאורייתא, הרי שהטבילה הייתה מתרחשת כמעט תמיד שבוע ואף יותר לפני הביוץ, מה שהיה מקטין את הסיכויים לחיי אישות מסביב לאזור הביוץ.

עיקר טענתו של מחבר המאמר הינה שכ-5% מהנשים לא תצלחנה להרות אם תשמורנה על שבעה נקיים. טענה זו מתבססת על כך שכ-15%–20% מהאוכלוסייה סובלים מקשיי פוריות, וכ20%–25% מבעיות הפוריות באוכלוסיה הדתית נובעות מביוץ לפני הטבילה.

מחבר המאמר מסתמך בנתונים אלו, בין היתר, על מחקר שערכה ד"ר רונית חיימוב-קוכמן בקריית ספר, ולפיו – כרבע מהנשים שבאו לבירור פוריות, נמצאו כסובלות מביוץ לפני הטבילה. אינני מצוי בצורה מעמיקה בפרטי מחקר זה, וכיצד התבררו הדברים, אולם עיון מעמיק בפילוח הסיבות לאי פריון שנובעות מאותו מחקר, מצביע על סימן שאלה גדול ביותר סביב אמינותו: מאותו מחקר, עולה שהגורם הזכרי, קרי בעיות בספירת הזרע, מהווה פחות מעשרה אחוזים מבעיות הפוריות באותו מקום. בספרות הרפואית מדובר על 30%–40% של בעיות בזרע מכלל בעיות הפוריות, ובשנים האחרונות מדובר אף על אחוז גבוה הרבה יותר (מה שמתאשר גם מניסיוננו במכון פוע"ה), דבר המצביע על כך שאם לא נאמר שגברי קריית ספר ניחנו בפוריות יוצאת דופן, יש להעמיד בסימן שאלה את תוצאות המחקר כולו^[15].

טענה זו כלפי המחקר הנידון מקבלת משנה תוקף ממאמרה של ד"ר חוה יעל שרייבר: 'עקרות הלכתית: היבטים מקצועיים'^[16]. ד"ר שרייבר, רופאת פוריות ותיקה, אשר עובדת בעיקר עם ציבור דתי וחרדי, ציינה במאמרה, שבמחקר שנעשה בקרב 600 זוגות עם קשיי פוריות שהגיעו למרפאתה, נמצא ש-20% מהנשים שהגיעו, טענו שהן חוששות שטבילתן חלה לאחר הביוץ, אולם לאחר הבירור נמצא, שרק כ-5% מהנשים אכן סבלו מכך. את הסיבות לאבחנה הראשונית המוטעית תלתה ד"ר שרייבר, בין היתר, במקרים שבהם הביוץ חל אחרי הטבילה, אולם עקב בעיה הורמונאלית לאחר הביוץ, הגיעה הווסת מוקדם מהצפוי, או במקרים שבהם הביוץ המוקדם או הדימום הממושך היוו סימפטום של בעיה אחרת, רצינית יותר, כגון הימצאות שרירן או פוליפ ברחם, או בעיה הורמונאלית מסוימת. כך שבעיית הפריון קיימת ללא תלות בשאלת הטבילה.

גם מאמרם של ד"ר טובה גנזל וד"ר דינה צימרמן – 'עקרות הלכתית – אבחון וטיפול רפואי הלכתי' (אסיא פה – פו, עמ' 63–82) מצביע על שכיחות נמוכה הרבה יותר של "עקרות הלכתית" מהנטען אצל מחבר המאמר, וכן שפנייה לרב לשם מתן הדרכה הלכתית נכונה, מצמצמת את התופעה בצורה משמעותית.

יש לציין, שגם בעבודתנו במכון פוע"ה אנו נתקלים בעובדה, שפעמים רבות מתקשרות נשים שחוששות שהן טובלות לאחר הביוץ, ולאחר שיחה איתן מתבררת אחת מהעובדות הבאות: החשש נבע משימוש בערכת ביוץ ללא קריאה מדוקדקת של ההוראות^[17]; האישה מחמירה על עצמה במראות מסופקים ולא עושה "שאלת רב"^[18]; האישה לא קיבלה הדרכה נכונה כיצד לבצע בדיקות פנימיות והיא פוצעת את עצמה בבדיקות^[19] ועוד. גם במקרים בהם מתברר שאכן יש איחור של הביוץ, פעמים רבות לקיחת תוסף תזונה טבעי שאיננו מכיל הורמונים, מצליח להביא לטבילה לפני הביוץ, כך שהמקרים בהם יש אכן צורך בהפנייה לרופא, הינם מועטים באופן יחסי. בניגוד לטענת הרופא מחבר המאמר, שמדובר ב-5% מהנשים, הרי שלאחר הורדת הגורמים הללו, ובהתחשב באחוז הכללי של הסובלים מבעיות פוריות בכלל האוכלוסייה, מדובר בהרבה פחות מאחוז מכלל הנשים.

כמובן שיש לברר אלו פתרונות ניתן להציע לאותן נשים, אולם הצגת הבעיה כתופעה רחבה, אשר מטרתה לנסות ולשכנע כנגד תקנות חז"ל באופן כללי, הינה מגמתית ומטעה, ואצל מרביתם המוחלט של הזוגות בעם ישראל, דווקא עצם המתנת שבעת הנקיים, תרמה לשיפור הסיכוי לכניסה להיריון ולהגדלת הפוריות, ולא חלילה להפך מכך.

ו. הפתרון הרפואי – סיכון בריאותי?

חלק ניכר מהמאמר מוקדש לסיכון הרפואי שיש בנתינת אסטרוגנים (כגון אסטרופם או פרוגינובה) לנשים לצורך דחיית הביוץ. מחבר המאמר הביא מספר מחקרים שנעשו לאחרונה בקרב נשים בגיל המעבר, אשר נטלו תכשירים עם אסטרוגן לצורך הקלה בתסמיני גיל המעבר, ואשר הגדילו את הסיכון לחלות בסרטן, בעיקר סרטן השד. לטענתו של מחבר המאמר, במקרה של נטילת תכשיר אסטרוגני באופן קצר טווח ושאינו רציף, ולאישה בגיל הפוריות, ההשלכות הינן חמורות ומסוכנות הרבה יותר. ישנו חשש מוגבר גם להיווצרות קרישי דם כתוצאה מנטילת תרופה זו.

גם התרופה השניה שיכולה לדחות ביוץ, האיקקלומין, עלולה להגביר את השכיחות לסרטן השד, ומלבד זאת, לעתים רבות השימוש בה כרוך בתופעות לוואי לא נעימות.

באשר לחשש הקרישיות, אכן נשים הסובלות מקרישיות יתר, מנועות לרוב מלקחת תכשירים אסטרוגנים. אולם אמירה זו נכונה ביחס לכלל התכשירים המכילים אסטרוגן, שהנפוצים שבהם הינם הגלולות המשולבות למניעת היריון. רופאים ברחבי העולם רשמו, ועדיין רושמים, גלולות כאלו למיליוני נשים ללא חשש, ואם כאשר ישנו רצון למנוע היריון הדבר לגיטימי (ולא מצאנו שהרופא אומר לאישה שתימנע מחיי אישות עקב הסיכון), כיצד קמה זעקה דווקא כשמדובר בעניין הלכתי?

מבחינה אמיתית, אכן ראוי ונכון הדבר, לפני שרופא רושם לאישה תכשיר אסטרוגני (מכל סיבה שהיא), לברר האם ישנה היסטוריה משפחתית או אישית שגורמת לחשש מפני קרישיות, ובמקרה שאכן קיים החשש, לבצע בירור קרישיות מקיף. כמו כן, אישה שחוששת מפני הסיכון לקרישיות (אף שסיכון זה הינו נמוך, והראיה שלא מבצעים בדיקות קרישיות סדירות לכלל הנשים), יכולה לבקש לבצע את הבדיקות הנ"ל, ואף אם הדבר כרוך בעלות כספית – לא מצאנו שחיסכון כספי מהווה סיבה מספקת להתרת איסורים.

הטענה היותר "מפחידה" שהועלתה במאמר, הינה הגברת הסיכון לחלות בסרטן. מחבר המאמר הביא מספר מאמרים שמצביעים על הקשר שבין נטילת אסטרוגן לסרטן השד. עיקר ההסתמכות היא על המחקר הגדול של מכוני הבריאות הלאומיים של ארצות הברית (WHI) על נטילת הורמונים לנשים בגיל המעבר, שהעלה ממצאים "מפחידים".

ראשית, יש לציין שהעלייה בשכיחות התמותה מסרטן שנצפתה בקרב הנשים שהשתתפו במחקר, הינה מזערית ביותר, 1.3 לכל 10,000 נשים^[20] (קצת למעלה ממאית אחוז).

מעבר לכך, ניתוח מחודש של המחקר מעלה בעיות רבות באמינותו וברלוואנטיות שלו לטענותיו של מחבר המאמר:

ראשית, גיל הנשים במחקר עמד על 63 בממוצע או 18 שנה לאחר הפסקת המחזור^[21]. נתוני המחקר מצביעים על כך, שבניגוד לטענת מחבר המאמר, המשער שנתינת אסטרוגן בתקופה של פעילות הורמונאלית אצל האישה מעלה את הסיכון, דווקא נככל שמתרחקים מתקופת הפעילות ההורמונאלית, הסיכון עולה^[22].

שנית, ובעיקר, העלייה בשכיחות סרטן השד התגלתה רק בזרוע המחקר שכללה נתינת אסטרוגן ופרוגסטרון. לעומת זאת, בזרוע שכללה בתוכה מתן אסטרוגן בלבד, לא נמצאה שום עליה בשכיחות לסרטן השד, דבר השומט את הקרקע מכל הטענות על כך שאסטרוגן מעלה את הסיכון לסרטן השד^[23].

לאחרונה, פורסמו שני מחקרים נוספים, אשר שוללים את הקשר בין מתן אסטרוגן לבין סרטן השד:

הראשון, שניתח את קבוצת הנשים שקיבלו רק אסטרוגן במחקר ה-WHI הנ"ל. מחקר זה כלל בתוכו 10,739 נשים, ובו נמצא שלא הייתה כלל עליה בשכיחות סרטן שד בקרב נשים שנטלו אסטרוגן לעומת קבוצת הביקורת^[24].

המחקר השני מצא, שלא רק שאין עליה בסיכון לסרטן שד בנטילת אסטרוגן, אלא שנשים שנטלו אסטרוגנים לתקופה קצרה (ובניגוד להשערת מחבר המאמר שהדבר מעלה את הסיכון), פחת אצלן הסיכון לסרטן שד פולשני^[25].

עיון במחקרים הנ"ל, מצביע על כך, שאין לחשוש לסיכון אמיתי עקב נטילת אסטרוגנים לדחיית הביוץ לתקופה קצרה, ורומז על כך שייתכן ויש כאן ניסיון להשתמש במוסכמה ציבורית (בדבר הסיכון הקיים בהורמונים) על מנת להתנגח עם ההלכה^[26].

התרופה השנייה לדחיית ביוץ, האיקקלומין, אכן בעייתית מעט יותר –הן מבחינת החשש להריון מרובה עוברים, והן מבחינת העלאת הסיכון לסרטן השד^[27]. זוהי הסיבה לכך, שישנה אכן עדיפות לשימוש באסטרוגנים בשעת הצורך. אולם למרות זאת, בשעת הצורך, אין לפסול על הסף שימוש באיקקלומין תוך מעקב רפואי ומעקב ביוץ סדיר, שכן במידה ומדובר בשימוש במינונים נמוכים^[28] ולתקופה קצרה, סיכונים אלו מצטמצמים למינימום.

במידה ומדובר באישה הנמצאת בקבוצת סיכון, כתבה לנו ד"ר חוה שרייבר, שאכן רצוי להימנע משימוש בתרופות הנ"ל, והציעה פתרון אחר:

חשוב לדעת שיש תכשיר טפול שיכול דווקא לעזור לנשים בקבוצת סיכון זאת, והוא טמוקסיפן ציטראת TAMOXI (טמוקסי או נולבדקס) הניתן כטיפול נגד סרטן שד, אך מתפקד כמו איקקלומין על השחלות ולכן מחזק ודוחה את הביוץ. שימוש בכדור זה בטוח וכמעט ללא תופעות לוואי.

לסיכום חלק זה, מרבית הנשים שאכן בעייתן היא הביוץ המוקדם, יכולות לפתור את הבעיה באמצעות טיפול תרופתי פשוט, כאשר הניסיון להפחיד מפני ההשלכות האפשריות של טיפול כזה, מנוסח בצורה מגמתית, שאין לה ביסוס במציאות הרפואית הידועה^[29].

ז. פתרונות נוספים – הזרעה מלאכותית וראיה בשפופרת

מחבר המאמר העלה שתי אפשרויות נוספות להתמודדות הלכתית עם הבעיה, שהן החדרת צינורית שדרכה יצא דם הנידה, ולכן האישה תיחשב כ"רואה בשפופרת" שאיננה נטמאת, והזרעה מלאכותית מזרע הבעל לאשתו ללא צורך בחיי אישות. אולם הוא דחה אותן בקצרה בכתבו ששתי שיטות אלו כמעט ואינן בשימוש כיום, "אולי תודות לתחושת הציבור שאין זה רצון הקדוש ברוך הוא שכך נביא ילדים לעולם".

שיטת השפופרת אכן איננה בשימוש, גם מכיוון שאפשרות זו לא נתקבלה להלכה כאפשרית על ידי פוסקים רבים, וגם עקב הקושי הטכני ביישומה. אולם השיטה של הזרעה מלאכותית במקום הצורך אכן מיושמת בפועל. היא אמנם פחות נפוצה, אך זאת הן משום שהשיטה התרופתית הינה קלה יותר לביצוע, והן משום שהיא איננה מוסכמת על כל הפוסקים. אולם במקרים בהם השיטה התרופתית איננה עובדת, או שלאישה ישנה בעיה רפואית ספציפית שמונעת ממנה להשתמש בשיטה התרופתית, שיטת ההזרעה אכן מיושמת בהצלחה. הטענה ש-"אין זה רצון הקדוש ברוך הוא", איננה טענה הלכתית, ומכיוון שלדעת המתירים פתרון זה איננו כרוך בשום התרת איסור (שכן חשש בן הנידה קיים לשיטתם רק בהיריון שנוצר כתוצאה מביאת איסור עם אישה נידה, והוצאת הזרע איננה לבטלה, שכן היא מיועדת לצורך קיום מצוות פרו ורבו), הרי שגם אם היה מקום לעבור על איסור דרבנן לצורך מצוות פריה ורביה (מה שהוכחנו לעיל שלא שייך במקרה של חומרת רבי זירא), זה דווקא כשאין אפשרות אחרת, וכל עוד קיימת האפשרות של הזרעה מלאכותית, אין מקום כלל לדיון בשאלת ההיתר.

כיום גם אין חובה להוציא את הזרע באופן של אוננות, שכן ניתן להוציא את הזרע באופן של חיי אישות בזמן טהרתה של האישה, ולאחר מכן להקפיא אותו לשימוש בזמן הביוץ^[30].

ח. הטענה על פגיעה בכבוד האישה וצניעותה

טענה מרכזית נוספת אותה העלה מחבר המאמר, הינה העובדה שהצורך בשבעת הנקיים ובבדיקות שנלוות לכך, עלול לגרום לפציעות אצל האישה, מה שמעלה את שכיחות השאלות לרבנים ואת הביקורים אצל רופא גינקולוג שיבדוק מה מקור הדימום, ובכך פוגע בצניעות האישה ובכבודה.

ראשית, יש לדחות בצורה חריפה מאוד את האמירה המשתמעת, ששאלת רב הינה סוג של פגיעה בכבוד האישה וצניעותה. המחשבה שיש בכך פגם בצניעות הינה תוצאה של השקפה מעוותת, ונובעת מרוחות זרות שמקומן מחוץ לבית המדרש. גם במקרים שבהם ישנה בושה ללכת לשאול באופן ישיר את הרב, ניתן לפתור זאת באמצעות שליחת הבעל לשאול, העברת השאלה דרך הבלנית במקווה או דרך אשת הרב, ובמקום הצורך – השארת מעטפה בתיבת הדואר של הרב (לרבנים רבים ישנן תיבות מיוחדות לצורך כך).

גם השאלה הרפואית נפתרה בשנים האחרונות, שבהן הוכשרו עשרות רבות של אחיות יראות שמיים לשמש כ"בודקות טהרה" אשר תפקידן למצוא פצעים – הן בפן הרפואי והן בפן ההלכתי. מה עוד שבמקרים בהם אכן ישנה רגישות שגורמת לפציעות, ישנה הקלה הלכתית משמעותית בכמות הבדיקות הנדרשת.

ט. הכשלה באיסורים

מחבר המאמר העלה טענה נוספת, והיא שעצם ההחמרה בהמתנת ימים נוספים מעבר לדין דאורייתא, עלולה לגרום להכשלת זוגות רבים באיסורי כרת של נידה דאורייתא, איסור אשת איש, הוצאת זרע לבטלה ועוד, ועל כן מוטב להעדיף את ביטולה של החמרה זו, וזאת על מנת להציל רבים מאיסורים חמורים יותר. לכאורה יש בטענה זו היגיון, שכן עדיף לבטל איסור קל, על מנת שלא להיכשל באיסור חמור, אולם כשנעיין בדברי רבי יצחק עראמה, בספרו עקידת יצחק על ספר בראשית (שער עשרים), נראה שעקירת האיסור חמורה הרבה יותר מאשר כישלון, אפילו במזיד:

אמנם ישוב העניין הזה כולו והתר ספקותיו הוא בשנשים לב… בהבדל אשר בין החוטא והרשע. כי החוטא אשר עניינו הוא בלתי כובש את יצרו הוא אשר התאווה בו לבד היא נפסדת, אמנם שכלו אינו נפסד, והרשע הוא שהתאווה והשכל בו נפסדים. אשר מזה יתחייבו עוד שני הבדלים גדולים. האחד – שהרשע בלתי מתנחם לעולם מרעתו כי אין לו שכל שיעוררהו על זה כי גם הוא בעקר המרד. אמנם החוטא כאשר יעבור ההיפעלות ההוא הגובר על שכלו, הנה השכל ההוא ישיב לאיתנו ומתעצב ממעשהו ומעצבון ידיו. והשני – כי החוטא ששכלו שלם אפשר לקבל רפואה, כי יש התחלה בריאה ממנה יבא הבריאות. אמנם הרשע אין לו שום דבר ממנו יותחל הבריאות ולזה אין רפואה למחלתו.

כלומר, כאשר אדם נכשל בחטא, עוונו חמור אולם יש לו תקנה. אולם אם האדם במודע עוקר את האיסור, הרי עוונו גדול מנשוא.

העקידת יצחק המשיך וכתב על נידון שדומה ביסודו העקרוני לעניינינו – מקומות שבהם הסכימו למסד את הזנות של רווקות פנויות טהורות, על מנת להציל את האנשים מאיסורים חמורים של אשת איש וגויות:

וכמה פעמים נתחבטתי על זה על אודות הנשים הקדשות, שהיה איסורן רופף ביד שופטי ישראל אשר בדורינו, ולא עוד אלא שכבר יאותו בקצת הקהילות ליתן להם חנינה ביניהם, גם יש שמספיקים להם פרס מהקהל, כי אמרו כיוון שמצילות את הרווקים או הסכלים מחטא איסור אשת איש החמור או מסכנת הגויות, מוטב שיעברו על לאו זה משיבואו לידי איסור סקילה או סכנת שריפה. ואני דנתי על זה פעמים רבות לפניהם ולפני גדוליהם והסברתי להם שהחטא הגדול אשר יעבור עליו איש איש מבית ישראל בסתר ושלא מדעת הרבים וברשות בית דין, חטאת יחיד הוא, והוא שבעוונו ימות על ידי בית דין של מעלה או מטה וכל ישראל נקיים… אמנם החטא הקטן כשיסכימו עליו דעת הרבים והדת ניתנה בבתי דיניהם שלא למחות בו, הנה הוא זימה ועוון פלילי וחטאת הקהל כלו… ולכן הוא טוב ומוטב שייכרתו או יישרפו או ייסקלו החטאים ההם בנפשותם, משתיעקר אות אחד מהתורה בהסכמת הרבים.

דברים דומים מופיעים גם בשו"ת הריב"ש (סימן תכה), שדן בשאלה האם כדאי להתיר איסור דרבנן על מנת לא להיכשל באיסורי תורה חמורים, וענה:

ומה שנפלאת איך לא תיקנו טבילה לפנויה כדי שלא ייכשלו בה רבים? ואין כאן מקום תמה, שהרי כיוון שהפנויה אסורה כמו שכתבנו, אדרבה, אם היתה טובלת היה בה מכשול, שהיו מקילין באיסורה כיוון שאין אסורה אלא מדרבנן, כמו שאירע לאותו תלמיד ששנה הרבה, ושימש תלמידי חכמים הרבה, ומת בחצי ימיו, שהיה מיקל בימי ליבונה ולא בימי נידותה, כדאיתא בפרק קמא דשבת (יג ע"ב). וכתב רבנו תם ז"ל, שאי אפשר לתלמיד ששימש חכמים הרבה, שלא ידע לדרשת רבי עקיבא (בשבת סד ע"ב) בפסוק: 'והדוה בנדתה' – לעולם תהא בנידתה עד שתבוא במים. וכיוון שלא היה מקל בימי נידותה, לא היה לו להקל בימי ליבונה, שהרי כיוון שלא טבלה – בנידתה היא. אלא ודאי טובלת הייתה לטהרות בסוף ימי נידותה של תורה, דהיינו לאחר שבעה מתחילת ראייתה, ואחר כן הייתה סופרת שבעה נקיים, וחוזרת וטובלת לבעלה. ואותו תלמיד, כיון שטבלה טבילה ראשונה, והיא טהורה בדין תורה, היה מיקל לישן עימה בקירוב בשר קודם מלאת לה שבעה נקיים, ופרץ גדרן של חכמים, ולכן מת בחצי ימיו. ונראה שנהגו בטבילה זו בדורות הראשונים משום טהרות… ועוד דאפשר דסבירא ליה טבילה בזמנה מצווה. ואף על פי כן כתב הרמב"ן ז"ל שביטלוה בדורות האחרונים, משום דהוויא חומרא דאתיא לידי קולא, שיבואו בה לידי מכשול להקל באיסורא דרבנן, כמו שנכשל אותו תלמיד.

ראה מה שכתב הריב"ש, שמי שבא להקל באיסור דרבנן של שבעה נקיים נחשב לפורץ גדרן של חכמים, ומוטב להניח לאנשים להיכשל באיסורי דאורייתא של ביאה על אישה נידה, מאשר לצמצם את חומרת האיסור לדרבנן ובאופן שיבואו לזלזל בו. הריב"ש דיבר אך ורק על עצה של טבילה ללא תשמיש בפועל, על מנת שאם יקרה כישלון הוא יהיה פחות חמור, ושלל זאת בכל תוקף, קל וחומר להתיר לגמרי איסור דרבנן כדי שלא ייכשלו באיסור דאורייתא, שאין לזה שום מקום על פי ההלכה.

דברים דומים נמצאים גם בשו"ת הרדב"ז (חלק ד סימן רפו):

דבר ידוע שהנטען על האישה אסור לישא אותה, הילכך אסורה היא על שמעון ולא נתיר לו אנחנו איסור הקל כדי שלא יעבור על איסור חמור.

במקרה הנידון דובר על הצעה להתיר לאדם איסור דרבנן על מנת למנוע ממנו מלהיכשל באיסור החמור של אשת איש, ואף על פי כן הרדב"ז כתב שאין להתיר.

וכן כתב המהר"י אסאד בשו"ת יהודה יעלה (חלק ב סימן קמ) בשאלה האם להתיר איסור דרבנן של חלוצה לכהן כדי שאותה חלוצה והכהן שהיא רוצה להנישא לו לא ימירו את דתם:

תמיהה בעיניי על חכם כמותו, איך יעלה על מחשבתו כזאת הס מלהזכיר, אם כן בכל איסורי דרבנן יאמרו כן להתירם לכל קלי הדעת המתאווים למלאות תאוותם מהאי טעמא כדי שלא ימירו דת לגמרי, אתמהה, ונהפוך הוא כל איסורי דרבנן הם סייג לתורה כדי שעל ידי שמירת סייגים לא יבואו להקל על איסורי דאורייתא, כדנפקא לן מקרא (יבמות דף כא): 'ושמרתם את משמרתי – עשו משמרת', ועיין רש"י (ביצה דף ב ע"ב), ומהאי טעמא חשיב ליה הרמב"ם לכל איסורי רבנן דאורייתא הן לקיימם ולאו דלא תסור וכו' (בהלכות ממרים ובספר המצוות). ועיין מסכת ברכות (דף כ ע"ב), ואיך ניקום אנן וניזל בתר איפכא ממש, מחשבת פיגול הוא זה… וישתקע הדבר ולא יזכר ולא יעלה על לב.

עיקר קצפו של המהר"י אסאד יוצא על טענה כעין זו שנאמרה כאן, שגזירה דרבנן גורמת להיכשל באיסורי דאורייתא.

אף אם היה מקום לשקול זה לעומת זה, כנגד דברי הפוסקים הנ"ל, הרי מחבר המאמר איננו מסתמך כלל על מחקר מסודר בנושא, אלא על תחושות בטן ו"טוקבקים" באינטרנט. האם יעלה על הדעת לפסוק הלכה על סמך דברים מעין אלו?

דומני, שמקום טעותו החמורה של מחבר המאמר היא הבנתו כאילו חומרת רבי זירא איננה בגדר איסור דרבנן, אלא חומרה בעלת תוקף הלכתי חמור פחות. כפי שראינו, הראשונים התייחסו לזה כאל הלכה פסוקה, אשר תוקפה הינו חמור אף יותר מאיסורי דרבנן רגילים. ואף על חומרה מתקופת הראשונים בענייני נידה כתב הרמ"א (יורה דעה סימן קצו סעיף יג): "וכל הפורץ גדר בדברים אלו במקום שנהגו להחמיר, יישכנו נחש". כל שכן בנידון דידן, שאף אם יהיה מי שייכשל בדבר, הרי הוא בגדר חוטא שיש לו תשובה, אולם מי שרוצה לעקור את עצם תוקפו של האיסור, הרי הוא בגדר פורץ גדר, ואין לו רפואה.

י. סיכום

1. הדין של שבעה נקיים הינו דין גמור מדרבנן, המבוסס על תקנת רבי, והרחבה נוספת שהיא חומרת רבי זירא. זהו דין גמור, וכיתר הדינים שמופיעים בגמרא ונפסקו להלכה ללא מחלוקת בראשונים, לא ניתן לעקור דין זה. לדעת חלק מהפוסקים יש להתייחס לדין זה כמו שמתייחסים לדין גמור מדאורייתא, ולדעת פוסקים אחרים דינו כיתר איסורי דרבנן.
2. גם כאשר ישנו ביוץ לפני הטבילה, לא ניתן לעקור דין זה. נחלקו הפוסקים האם ניתן לצרף את העובדה שמדובר בדין דרבנן, לצדדים אחרים להקל, בהם לא היינו מקלים בחשש דאורייתא.
3. במרוצת הדורות, תקנה זו הגבירה את שיעורי ההיריונות בעם ישראל, שכן היא הביאה לכך שאצל מרבית הנשים ליל הטבילה חל בסמוך לביוץ, מה שהעלה את סיכויי ההתעברות והפחית את החשש שתדירות חיי אישות נמוכה עלולה לגרום להחמצת הביוץ.
4. שכיחות התופעה של ביוץ קבוע לפני הטבילה נמוכה בצורה משמעותית מהמספרים שנוקבים בהם אלו שרוצים לעקור דין זה. בעזרת הדרכה הלכתית נכונה, ניתן לצמצם בצורה משמעותית עוד יותר את המקרים הבעייתיים.
5. כיום ישנם פתרונות פשוטים יחסית לדחיית הביוץ. בניגוד לנטען על ידי אנשים מסוימים, פתרונות אלו אינם מהווים סיכון לבריאות האישה, מלבד במקרים ספציפיים.
6. במקרים בהם פתרונות אלו אינם יעילים, או שהאישה נמצאת בקבוצת סיכון ספציפית ואסור לה להשתמש בתרופות המקובלות, ניתן לפתור את הבעיה באמצעות הזרעה לפני הטבילה.
7. הטענות הנוספות, על פגיעה בכבוד האישה וצניעותה ועל כך שדין זה גורם לכישלונות מרובים, מקומן לא יכירם בבית המדרש. מלבד היותן טענות דמגוגיות, שאין להן כל הוכחה, הרי שטענות אלו יוצאות מנקודת מבט של התנשאות וזלזול בדברי חז"ל והראשונים, ואינן נכונות לא בפן המציאותי, ולא בפן ההלכתי.
8. תמוה הדבר, שדווקא בתקופתנו, בה בפועל בעיית הביוץ המוקדם ניתנת תמיד לפיתרון, ישנם כאלו שמנסים לעקור דין זה, אשר קיים בעם ישראל למעלה מ-1,500 שנה.

 

---

 

[1] עיין בשו"ת אגרות משה (אבן העזר חלק א סימן סד), שכתב:

הנה אין דרכי לעיין בהירחונים… ולכן לא היה ידוע לי שעניין חמור כזה ובפרט במדינה הזאת אשר על הרבה אפשר לומר שנפשן מחמדתן ומתאווה להקל שיש להיות לזה הדין כמו בעריות שאין דורשין בשלשה כדאיתא בחגיגה דף י"א, היה נידון בירחון שהוא כדורש לפני אלפים וגם לפני אנשים פשוטים ורחוקים מיראת השם ויראת החטא ומחפשים רק לצל היתר לרמות את עצמן… אבל לידון בירחונים הוא גם לפני אנשים פשוטים והוא רחוק מלשם שמים.

והוא הדין וכל שכן בנידון דידן, והדברים מדברים בעד עצמם. ואמנם נראה שהיות ולאמצעי התקשורת ישנה השפעה ציבורית רחבה יש להגיב גם בהם, אולם את המשא ומתן ההלכתי המפורט לא ניתן לערוך מעל גבי במות אלו.

[2] אף שלא הסכים עם שיטה זו.

[3] הרב קאפח אף כתב שהעיקר כשיטת הרמב"ם.

[4] יש שכתבו שדעת הרמב"ם הינה דעת יחיד, ולכן אין להתייחס אליה. גם מחבר המאמר הנ"ל, לא טרח להתייחס כלל לשיטת הרמב"ם. כאמור בגוף המאמר, גם אם מדובר בדעת מיעוט, היא איננה דעת יחיד, ויש לקחת אותה בחשבון כשדנים בנושאים החמורים הללו.

[5] כגון חשש גילוי במים, חשש מלח סדומית וכו'.

[6] כגון אמירה לגוי לצורך הדלקת תנור – האמירה עדיין אסורה, אלא שלצורך חולה חז"ל עצמם לא אסרו אמירה לגוי.

[7] זאת למרות שהרז"ה, בהשגותיו לספר בעלי הנפש לראב"ד (סלע המחלקות שער הספירה אות ג) כתב, שהיה ראוי להחמיר, אולם בזמנינו שכל הצורך בשבעה נקיים נובע מחומרת רבי זירא, ניתן לפסוק כדעה המקילה, מכיוון שמדובר בדין דרבנן, ובמחלוקת בדרבנן יש ללכת אחרי המקל. רואים שהבית יוסף לא פסק כדבריו, והתייחס למצב כאל ספק איסור כרת. על שיטת הרז"ה עיין עוד להלן בהערה הבאה.

[8] ועיין בשו"ת שבט הלוי (חלק ד סימן צז), שכתב, שהתחלת החומרה הייתה מצד מנהג בנות ישראל, אולם חכמים קבלו מנהג זה וקבעוהו להלכה פסוקה לכל דבר. הסיבה שמלכתחילה האיסור התחיל במנהג הייתה, שחכמים מצד עצמם לא היו גוזרים איסור, מחמת החשש שפעמים זה יפגע בפרייה ורבייה (וכפי שטוען מחבר המאמר), אולם לאחר שבנות ישראל קבלו זאת על עצמן, גם חכמים יכלו לקבל זאת לאיסור. אמנם הרז"ה בספרו סלע המחלקות, השגותיו על בעלי הנפש לראב"ד (שער הספירה והבדיקה וכן שער הטבילה), התייחס לחומרת בנות ישראל כאל מנהג שדינו קל יותר, ולכן התיר לטבול ביום השביעי, וכן הסתפק בדיעבד בבדיקה אחת בשבעה נקיים (כמובא לעיל בהערה הקודמת), אולם דברי הרז"ה הללו לא נתקבלו על ידי הפוסקים, ואף הוא עצמו לא כתבם על מנת להקל רק על סמך עובדה זו, שכן בדינים אלו ניתן להקל בכל מקרה, והוא אך צירף זאת כסניף נוסף להקל, ולא בפני עצמם. ועיין בכך עוד להלן.

[9] דיון בדברי הדעת כהן, יובא להלן, במאמר הבא.

[10] ישנה שמועה עקשנית, שהאגרות משה הסכים באופן פרטני להקל במניין שבעת הימים הנקיים במקרים של ביוץ מוקדם. כששאלתי את חתנו של הגר"מ פיינשטיין (בעל האגרות משה), הרב משה דוד טנדלר, על שמועה זו, הוא אמר באופן מפורש שמדובר בשקר וכזב. בתקופה מאוחרת יותר, אמר לי מישהו שהוא שמע מהגאון הרב דוד קאהן, שהאגרות משה נתן לו היתר מפורש בדבר זה. ביררתי את הדברים אצל הגר"ד קאהן, ותשובתו הייתה שהאגרות משה הורה לו במקרים כאלו שאפשר לשטוף ולהפסיק בטהרה בשלב מוקדם, ומכאן ואילך ללבוש בגד צבעוני ולא לבצע בדיקות במהלך שבעת הימים הנקיים. דהיינו, האגרות משה לא הקל בשום אופן בצורך לשמור שבעה נקיים, אלא נתן קולות מופלגות בשעת הדחק בהסתמך על כך שמדובר בדין דרבנן. מסיפור זה יש ללמוד על הזהירות הגדולה שיש להיזהר בפסיקת הלכה למעשה מתוך שמועות שבעל פה.

[11] על השיטות השונות של הגדרת זוגות הסובלים מבעיות פוריות לעניין זה, ראה בהרחבה במאמרו של הרב גדעון וייצמן – 'המעמד ההלכתי של זוגות הסובלים מבעיות פוריות' (תחומין כג עמ' 223–230), וכן בשו"ת פוע"ה – פוריות, יוחסין וגנטיקה (עמ' 86–104). אמנם יש לציין שלדעת פוסקים רבים לא כל איסורי דרבנן הותרו לצורך חולה שאין בו סכנה, אלא דווקא איסורי דרבנן שנחשבים "קלים", כגון אמירה לנוכרי, עיין על כך בשולחן ערוך אורח חיים (סימן שכח סעיף יז) שהביא את השיטות השונות. כמו כן, ההתייחסות לבעיות פוריות כאל חולי שאין בו סכנה גם היא איננה מוסכמת. אמנם השאלה נשאלת לדעת הפוסקים המתייחסים לבעיות פוריות כאל חולי שאין בו סכנה, ולשיטות שמתירות כל איסורי דרבנן לצורך כך.

[12] כוונת הדברים היא שמדאורייתא לא כל דימום אוסר את האישה, אלא רק דימום שבא בהרגשה, וחכמים גזרו לאסור במקרים מסוימים גם דם שבא שלא בהרגשה. בימינו נשים רבות מדווחות שהן אינן מרגישות כל הרגשה בעת יציאת הדם, אפילו לא בשעת וסתן, אולם הסכמת הפוסקים שווסת ממש אוסרת מן התורה בכל מקרה, והם נתנו תשובות שונות לעניין ההרגשה. עקב המבוכה והבלבול שיש בנושא זה של ההרגשות בימינו, קשה מאוד לדעת מאימתי נאסרת האישה מן התורה, וממילא אין זה מעשי כלל ליישם את שבעת ימי הנידה במציאות זו, שכן לא ידוע מאימתי יש למנות אותם.

[13] עיין על כך עוד במאמרי – 'איסור שבויה לכהן – ספק או גזירה?' (חמדת הארץ ג, תשס"ד, עמ' 164–180), שם תליתי את מחלוקות הרמב"ם והר"ן בסוגיית איסור שבויה לכהן, בשאלה האם מדובר בספק דאורייתא רגיל, או שאין כאן ספק גמור, וחכמים גזרו לאסור שבויה לכהן מחמת חשש האיסור, מה שמביא לכך שבכל מקום שהאישה מוגדרת כשבויה, עלינו להחמיר בה יותר מאשר בספק רגיל.

[14] ראה במאמרה של ד"ר רונית חיימוב קוכמן – 'העקרות ההלכתית' (הרפואה 148 עמ' 271).

[15] ישנו נתון חריג נוסף שמופיע במחקר, והוא שיעור הנשים הסובלות מאי פריון על רקע מכני, אשר שואף לאפס על פי המחקר הנ"ל, ואילו בספרות מדובר על כ30%–40% מכלל בעיות הפריון. אולם את הנתון הזה ניתן להסביר בכך ששני גורמים שמשפיעים בצורה ניכרת על בעיות מכניות הינם דלקות באזור האגן (שרבות מהן נובעות כתוצאה מהתנהגות מינית מתירנית) והיריונות קודמים, מה שמצוי פחות באוכלוסיית קריית ספר, שהינה אוכלוסיה חרדית וצעירה מאוד. כמו כן, יש לציין שבמאמרן של ד"ר גנזל וד"ר צימרמן שיובא להלן, נטען שהדיווח על עקרות הלכתית באותו מחקר שנעשה בקריית ספר, נעשה אך ורק על סמך חישוב ימי מחזור, וללא שהתבצע מעקב מסודר אחר הביוץ, מה שמחזק את הטענה שלא ניתן להתייחס למחקר זה כאל מחקר אמין. גם לד"ר חנה קטן, אשר משמשת בעצמה כרופאת פוריות בקריית ספר, היו השגות רבות על אמינותו ונכונותו של מחקר זה.

[16] פורסם בספר "להיות אישה יהודיה" כרך חמישי שער שני, ובנוסח מעודכן יותר בספר פוע"ה כרך שני פרק לג – 'עקרות הלכתית – נספחים רפואיים' (עמ' 132–137). המאמר מובא גם להלן.

[17] ערכת הביוץ מזהה עליה של הורמון ה-LH, אשר מתחיל לעלות בדם 36–48 שעות לפני הביוץ, כך שתשובה חיובית לאחר שיום קודם נתקבלה תשובה שלילית, מעידה שהביוץ צפוי יום-יומיים לאחר הבדיקה. פעמים רבות התלונה שאנו שומעים בשיחה היא שהתקבלה תשובה חיובית ביום המקווה או יום לפניו, ולכן יש חשש מאיחור הביוץ, בעוד שתשובה כזו משמעותה שליל הטבילה הינו הזמן המתאים ביותר לכניסה להריון.

[18] במחקר שנעשה במכון פוע"ה בקרב נשים שהביוץ שלהן מתרחש לפני טבילתן עקב דימום ארוך, נמצא שבעזרת הדרכה הלכתית מדוקדקת, אצל לפחות 79% מאותן נשים, בתוך פחות משלושה חודשים נפתרה הבעיה. תקציר המחקר מובא להלן.

[19] זכורני מקרה, שבו התקשרה אישה שהייתה נשואה כבר למעלה משלוש שנים ללא היריון. לאחר שהתברר לי שהיא מצליחה לבצע הפסק טהרה רק כעבור 9–10 ימים מקבלת הווסת, חקרתי אותה כמה זמן לוקחת לה בדיקה פנימית. כששמעתי שמדובר בכעשר דקות, הפניתי אותה מייד למדריכת כלות ותיקה על מנת שתלמד אותה מחדש כיצד לבצע בדיקות. כעבור מספר חודשים היא התקשרה לשאול אלו בדיקות בהיריון אנו ממליצים לבצע.

[20] תגובת האגודה הצפון אמריקאית לגיל המעבר:

https://www.mednet.co.il/newsite/news_info.asp?info_id=68867&CatID=58532&site_id=14

תגובת האגודה הישראלית לגיל המעבר:

https://www.mednet.co.il/newsite/news_info.asp?info_id=68998&site_id=14

[21] תגובת האגודה הישראלית לגיל המעבר, שם.

הרצאתו של ד"ר גדעון קופרניק, כנס האגודה הישראלית לגיל המעבר:

https://www.mednet.co.il/siteFiles/1/3705/48487.asp?site_id=14

[22] כך גם אמרה לנו ד"ר שרייבר, שאיננה מבינה את אמירתו של אותו רופא, שגיל צעיר ופעילות הורמונאלית מגדילים את הסיכון, בשעה שהממצאים הרפואיים וההיגיון הרפואי הינם הפוכים.

[23] נתינת אסטרוגן לחוד אינה אפשרית אצל נשים שיש להן רחם, שכן מתן אסטרוגן ללא פרוגסטרון בתקופה שאין לאישה פעילות הורמונאלית, מעלה בצורה משמעותית את הסיכון לסרטן של רירית הרחם. הנשים שקיבלו אסטרוגן לחוד הן הנשים שעברו מסיבה כל שהיא כריתה של הרחם.

[24] https://www.mednet.co.il/newsite/news_info.asp?info_id=67209&site_id=14

המקור: Chlebowski R.T et al

J Clin Oncol, 10.1200/JCO.2009.24.8799

[25] https://www.mednet.co.il/newsite/news_info.asp?info_id=72157&site_id=14&site_id=14

המקור: Jungheim E.S. et al

JAMA. 2011;305(13):1354-1355. doi: 10.1001/jama.2011.405

[26] בפגישה עם ד"ר יוסף מאי, מומחה לגינקולוגיה, מיילדות וגיל המעבר, שנערכה בי"ט באלול תשע"ז, אוששו הנתונים המופיעים במאמר זה לגבי נתוני מחקר ה-WHI.

[27] אף על פי שלדברי ד"ר שרייבר, שאלת העלייה בסיכון שנויה במחלוקת, והמחקרים שנערכו על כך העלו ממצאים סותרים.

[28] ד"ר חוה שרייבר, במאמר ששלחה למכון פוע"ה, המליצה על מינון של חצי כדור ביום במקרים כאלו.

[29] דברים מעין אלו שמעתי גם מד"ר חנה קטן ומד"ר יעקב רבינזון, רופאי נשים המתמחים בפוריות, ובעלי ניסיון וותק רב שנים. לדבריהם, העובדה שמחבר המאמר הינו רופא נשים איננה גורמת לייחוס משקל לטענותיו הרפואיות, שכן הוא איננו רופא המתמחה בפוריות, ואילו בקרב הרופאים המתמחים בפוריות, ישנה הסכמה שאין ממש בטענותיו.

[30] על הזרעה מלאכותית כפתרון לביוץ לפני טבילה, רק גם להלן, במאמר הבא.

השאלה והתשובות לקוחות מתוך שו"ת פוע"ה חלק ב – פוריות, יוחסין וגנטיקה, לפרטים נוספים ולרכישת הספר, לחץ כאן

השאלה – בחירת מין העובר

א' סיון תשס"ג

למכובדנו היקר,

רוב ברכה ושלום!

הננו פונים אל כבודו בשאלה העולה מזוגות רבים הפונים אל המכון, והיא האפשרות לבחירת בן או בת. כיום ישנן בעיקר שלוש שיטות לצורך כך:

1. דיאטה מיוחדת המעלה את הסיכוי ללידת בן או דיאטה שונה ללידת בת. לזה מצרפים את בדיקת יום הביוץ של האישה, ומכוונים את זמן יחסי האישות בהתאם לרצון הזוג לבן או בת. שיטה זו נותנים לה המומחים כ –75%-60%  הצלחה.
2.  שיטה בה מפרידים הרופאים את זרע הבעל לזרעונים זכריים ולזרעונים נקביים, ואחר כך מזריקים את הזרעונים הרצויים לרחם האישה ואת השאר לנרתיקה. פעולה זו, אם תותר, אפשר לעשות אותה עם פיקוח הלכתי של המכון. בשיטה זו יש לצערנו גם סחטנים וכד', ויעילותה מוערכת בין 90%-80%. יש רופא שאנו מכירים, שהצליח בכל 20 המקרים שהוא עשה, אך תמיד מדגיש לזוגות, שהוא מבטיח רק 85% הצלחה.
3. הזוג עושה הפריית מבחנה, שבה עושים את ההפריה במבחנה. כשהעובר נמצא במצב של שמונה תאים, לוקחים תא אחד או שניים, ובודקים אם זה בן או בת, ומחזירים לאישה את העוברים הרצויים. כמובן ששיטה זו היא מורכבת יותר מבחינה רפואית, וכוללת הוצאת זרע הבעל ושאיבת הביציות מהאישה בהרדמה. פעולה זו יכולה להיעשות בפיקוח המכון כמו כל הפריית מבחנה. פעולה זו נחשבת כ – 100% הצלחה.

הבקשות של הזוגות לעשות טיפולים אלו הם או לצורך מניעת לידת ילד עם מום (במקרה שהמומים הם רק אצל בנים או רק אצל בנות) או במקרים שלזוג יש הרבה ילדים מאותו המין, ומעוניין "לקיים את המצווה".

ברצוננו לציין, שפעמים רבות זוג פונה למכון ונמצא במצוקה גדולה, ואף פעמים "מאיים" בפירוד וכד', אם לא יימצא פתרון לבעייתו. 

ברצוננו לשאול את כבוד הרב, באילו מקרים ואיזה סוגי טיפולים יהיה אפשר להתיר אחד מהטיפולים הנ"ל, ואם כן, כמה ילדים מאותו המין צריך שיהיה לזוג, בכדי שנתיר לו אחת מהפעולות הנ"ל?

אנו יודעים, שכל מקרה צריך להיבחן לגופו, אך אנו רוצים לקבל הדרכה ודבר הלכה מהרב בנושא.

במידה ויש צורך להוסיף פרטים נשמח.

מצפה לתשובתו של הרב,

בברכה רבה,

הרב מנחם בורשטין

 

בחירת מין העובר – מבוא הלכתי רפואי משפטי

מבוא רפואי

הכרומוזומים של האדם קובעים את מינו, כך שזכר מכיל את הכרומוזומיםXY , ואילו נקבה – XX. 

בפועל, הביציות של האישה כולן בעלות כרומוזום X הנקבי, ואילו תאי הזרע של הגבר – חלקם מכילים את כרומוזום X הנקבי, וחלקם את כרומוזום Y הזכרי, כך שאם תא זרע בעל כרומוזום X מפרה את הביצית, תיוולד בת, ואילו אם תא זרע בעל כרומוזום Y מפרה את הביצית, ייוולד בן. 

יש כיום שלוש שיטות מרכזיות על מנת לנסות ולקבוע את מין העובר:

1. השיטה הטבעית

שיטה זו מתבססת על תיאוריה הטוענת, שתאי הזרע הזכריים (בעלי כרומוזום Y) מהירים יותר, אך בעלי עמידות נמוכה יותר מתאי הזרע הנקביים (בעלי כרומוזום X). לפי זה, חיי אישות בזמן הסמוך לפני הביוץ, מגדילים את הסיכויים ללידת בן, לעומת חיי אישות כיומיים לפני הביוץ, שמגדילים את הסיכויים ללידת בת. כמו כן, תזונה שאמורה ליצור אצל האישה סביבה חומצית ועוינת לזרע, תגביר את הסיכויים ללידת בת, ואילו תזונה הפוכה – תגביר את הסיכויים ללידת בן.

תיאוריה זו אינה מוכחת בצורה מלאה, ומטבעם של דברים, גם הניסיונות לקבוע את מין העובר בעזרת השיטה הזו זוכים להצלחה חלקית בלבד, אולם יש מספר טכנאיות אולטראסאונד העוסקות בנושא, ומכוונות נשים המעוניינות בכך, בעזרת מעקבים למציאת מועד הביוץ המדויק.

2. הפרדת תאי זרע

שיטה זו מבוססת על כך, שהמשקל הסגולי של תאי הזרע הזכריים והנקביים שונה במעט, וניתן באמצעות מכשור מעבדתי לבצע הפרדה בין סוגי התאים השונים. את התאים מהמין הרצוי מזריקים לרחם האישה באמצעות הזרעה תוך רחמית (I.U.I). חשוב לציין, שהפרדה זו אינה מוחלטת, ולכן גם בשיטה זו, אין ודאות שאם יושג היריון, הוא אכן יהיה מהמין הרצוי. מבחינה מעשית, ניתן במידת הצורך לשלב בין השיטה הראשונה לשנייה.

3. אבחון טרום השרשתי (P.G.D) למציאת מין העובר

בשיטה זו האישה עוברת הפריה חוץ גופית (I.V.F), אלא שלפני שמחזירים את העוברים לרחם האישה, נלקח תא אחד מכל עובר, על מנת לבחון האם מדובר בעובר ממין זכר או בעובר ממין נקבה. רק את העוברים מהמין הרצוי מחזירים לרחם האישה. בשיטה זו, אם אכן מושג היריון – יש ודאות של קרוב למאה אחוזים שמדובר בהיריון מהמין הרצוי.

מבוא הלכתי

שיטות שונות לנסות ולקבוע את מין העובר מופיעות כבר בגמרא (נדה לא ע"ב): "הרוצה לעשות כל בניו זכרים – יבעול וישנה", כך שנראה שאין בעיה אמונית בניסיון להתערב בקביעת מין העובר, ועל כן אין חשש בדרך הטבעית. אמנם לעתים יש צורך בדרך זו להימנע מחיי אישות בליל הטבילה, אולם גם בכך – אם שני בני הזוג מסכימים בלב שלם ומוחלים, נראה שאין בעיה בדבר. 

שונה הדבר כשמדובר בפעולות של הזרעה תוך רחמית או הפריה חוץ גופית הכוללות גם הוצאת זרע, ונשאלת השאלה, האם ניתן להתירן לצורך בחירת מין העובר. במבוא לקובץ זה הרחבנו בעניין ההיתר לביצוע הזרעות והפריות במצב בו בני הזוג לא מצליחים להשיג היריון כלל בדרך טבעית, וראינו שמקובל כיום להתיר זאת. לכאורה, גם כאן המטרה היא לשם מצווה – קיום מצוות פרו ורבו כולל בתוכו לפחות ילד אחד מכל מין, וממילא, אם כל הילדים הם ממין אחד, לכאורה יש מצווה לעשות מאמץ על מנת שיהיה ילד גם מהמין השני. הדבר תלוי גם בשאלה האם מצוות פרו ורבו עניינה השגת התוצאה או שדווקא ההשתדלות עד אליה, השתדלות שבפשטות עניינה בדרך הטבעית היא המוגדרת כקיום המצווה, והתוצאה היא רק גדר של פטור מהמשך ההשתדלות. 

בנשמת אברהם (אבן העזר סימן א ס"ק ה) הובא בשם הרב שלמה זלמן אויערבאך לאסור זאת, מכיוון שמשחיתים את הזרע מהמין שאינו רצוי, ואף שבכל השבחת זרע משתמשים רק במיעוט זרע, ואת השאר זורקים, שם זה לצורך פוריות, וממילא אין זה ל"בטלה", אבל כאן, שהמטרה היא תינוק ממין מסוים, הדבר נחשב לגדר של "זרע לבטלה". בשו"ת במראה הבזק (חלק ה סימן קד) הובאה תשובה מאת הרב נחום אליעזר רבינוביץ', ולפיה, יש לאסור הפריה חוץ גופית לבחירת מין העובר עקב הסיכונים הכרוכים בהפריה זו לאישה ולוולד. אמנם סיכונים אלו נמוכים מאוד, אך יש לצמצם אותם אך ורק למקרים בהם לא ניתן להוליד בדרך אחרת או למניעת מחלות תורשתיות, ולא לצרכים אחרים, כגון בחירת מין העובר.

לעומת פוסקים אלו, הרב מרדכי אליהו (ראה שו"ת במראה הבזק שם) התיר הפריה חוץ גופית לבחירת מין העובר, במקרה שבו יש כבר חמישה ילדים מאותו מין או שהאישה כבר מבוגרת, וייתכן שלא תוכל ללדת יותר מעוד ילד אחד. לדבריו, אין כאן איסור הוצאת זרע לבטלה, מכיוון שזהו צורך מצווה של קיום פרו ורבו, שכוללת ילדים משני המינים.

מבוא משפטי ומעשי

במדינת ישראל אין מניעה משפטית לנסות ולבחור את מין העובר באמצעות השיטה הראשונה או השנייה. שונים הדברים כשמדובר בביצוע השיטה השלישית. שיטה זו כרוכה בנטילת הורמונים על ידי האישה, וביצוע פעולה כירורגית פולשנית של שאיבת ביציות. כמו כן, האפשרות להשתמש בטכניקה של בדיקות גנטיות למטרות שאינן רפואיות, עוררה אצל אנשי המוסר והאתיקה ברחבי העולם שאלות שאינן פשוטות, מחשש שהיום ישתמשו בשיטה זו לבחירת מין העובר, ומחר ישתמשו בה לבחירת צבע עיניים או אנשים עם נטיה למבנה גוף רזה, ומכאן הלאה ללא גבולות. כמו כן, יש חשש להפרת האיזון הטבעי בין זכרים לנקבות.

עקב החששות המוסריים מפני פעולה זו, יצא בי"ז אלול תשס"ג חוזר מנכ"ל משרד הבריאות (שמספרו 17/03), שאסר על ביצוע הפריה חוץ גופית עם בדיקה טרום השרשתית לבחירת מין העובר שלא למטרת מניעת מומים מולדים, לפחות עד שיגובשו כללים ברורים ומסודרים בנושא. 

ב-ל' ניסן תשס"ה פורסם חוזר מנכ"ל חדש (שמספרו 21/05) שהסדיר את הנהלים, שלפיהם תאושר הפריה חוץ גופית ובדיקה טרום השרשתית לבחירת מין העובר. על פי הנוהל שהובא בחוזר מנכ"ל זה, לא תאושר בחירת מין העובר שלא למטרות רפואיות, מלבד מקרים חריגים ויוצאי דופן, ולאחר קבלת אישור מוועדה ארצית שמונתה לצורך זה. הוועדה רשאית לאשר את ביצוע פעולת הבחירה של מין העובר, רק אם השתכנעה שקיימים מספר תנאים: 

1. קיים סיכון ממשי לפגיעה מהותית בבריאות הנפשית של אחד ההורים או הילד שייוולד, אם יהיה מהמין השני.
2.  לבני הזוג ארבעה ילדים משותפים מאותו מין (למעט מקרים חריגים ביותר). 
3. משמעות התהליך הוסברה לבני הזוג באופן מפורט, והובהרה להם העובדה, שאם הטיפול לא יצליח, ויישארו עוברים מהמין השני, לא יאושר להם ניסיון נוסף, לפני שישתמשו בעוברים שנשארו להם, על אף שהם מהמין הלא רצוי. 
4. בכל מקרה, גם בני זוג שיקבלו אישור לביצוע הטיפול, יממנו אותו מכיסם, ולא יקבלו מימון ממשלתי לביצוע הפעולה.

מטבע הדברים, התקנות המגבילות צמצמו מאוד את מספר המקרים לגביהם התקבל אישור לביצוע פעולה זו.

על פי דוחו"ת הוועדה שפורסמו, בין השנים 2011-2005 התקבלו 430 פניות לוועדה, כאשר רק 45 מתוכן אושרו.

 

תשובת הגאון הרב מנשה קליין

ד' לסדר יברכך התשס"ג ברוקלין ניו יורק יצו"א

מעלת כבוד ידידי היקר מאוד נעלה וכו', הרב הגאון מנחם בורשטין שליט"א, ראש מכון פוע"ה בארץ הקודש,

אחרי דרישת שלומו הטובה בידידות.

בדבר השאלות בעניין הפונים אל המכון בזוגות שאפשר להם לבחור בילד בן או בת, וכיום יש לזה ג' שיטות מרופאים לצורך כך: א) דיאטה מיוחדת המעלה את הסיכוי ללידת בן או דיאטה מיוחדת ללידת בת. ב) שיטה שבה מפרידים הרופאים את זרע הבעל לזרעונים זכריים ולזרעונים נקביים, ואחר כך מזריקים את הזרעונים הרצויים לרחם האישה ואת השאר לנרתיקה. ג) הזוג עושה הפריית מבחנה, שבה עושים את ההפריה במבחנה, כשהעובר נמצא במצב של כ-8 תאים (בגודל גרגר סוכר), לוקחים תא אחד או שניים, ובודקים אם זה בן או בת, ומחזירים לאישה את העוברים הרצויים.

והנה, לא רציתי לכתוב כלל בזה, דבהדי כבשי דרחמנא למה לך, ומכל מקום לידידות ארשום לו כמה הערות.

בנידון הדיאטה מיוחדת לכאורה אין בזה איסור, וקצת יש להביא ראיה מגמרא עירובין (כח ע"א):

אמר רבי יהודה משמיה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: מערבין בפעפועין ובחלגלוגות. ובגודגדניות, אבל לא בחזיז ולא בכפניות. ובגודגדניות מי מערבין? והתניא: גודגדניות, מרובי בנים – יאכלו, חשוכי בנים – לא יאכלו, ואם הוקשו לזרע – אף מרובי בנים לא יאכלו. 

ובגמרא ברכות (נז ע"ב): "שלושה נכנסין לגוף, ואין הגוף נהנה מהן, ואלו הן גדגדניות וכפניות ופגי תמרה", ובערוך (אות ג' ערך גדגדניות):

ומסקנא כי קאמר רב בהנדקוקי מדאי, פירוש גדגדניות הן הינדי קוקי, וחשוכי בנים לא יאכלו, שהן ממעטין את הזרע, ואם הקשו לזרע, אפילו מרובי בנים לא יאכלו. 

עיין שם. והמבואר, דיכול לאכול מיני מאכלים, כל זמן שאינו מעכב הזרע לגמרי, ומחלק בין חשוכי בנים למרובי בנים, ומיהו אותם שהוקשו לזרע, שזה מעכב לגמרי, אין לאכלן, והגם שאינו בדין מסרס בידיים, מכל מקום, הוא אסור לכולי עלמא. ומסתבר, דגם לאכול מאכלים שגורמים לעיבור מין אחד, נמי אין בזה איסור לכאורה (הגם שיש לומר דלהרבות בזכרים היה יותר היתר מבבנות, שהבנים מחויבים במצוות עשה שהזמן גרמן, והנשים פטורות, ואולי מהאי טעמא מצינו בגמרא (נדה לא ע"ב) רק: "יכולני לעשות כל בני זכרים", ולא אמר כל בני נקבות, ובגמרא (פסחים סה ע"א): "אוי לו", ואם כן להביא על עצמו מה שאמרו רז"ל אוי לו ודו"ק).

ולא ידעתי למה לא יעשו כמו שכתוב בגמרא (נדה לא ע"א):

אמר רבי יצחק אמר רבי אמי: אישה מזרעת תחילה יולדת זכר, איש מזריע תחילה יולדת נקבה… עד שבא רבי צדוק ופירשו: 'אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב בפדן ארם ואת דינה בתו (בראשית מו, טו)' – תלה הזכרים בנקבות ונקבות בזכרים. 'ויהיו בני אולם אנשים גבורי חיל דורכי קשת ומרבים בנים ובני בנים (דברי הימים א ח, מ)' – וכי בידו של אדם להרבות בנים ובני בנים? אלא מתוך שמשהין עצמן בבטן כדי שיזרעו נשותיהן תחלה… מעלה עליהן הכתוב כאילו הם מרבים בנים ובני בנים, והיינו דאמר רב קטינא: יכולני לעשות כל בני זכרים.

ופירש רש"י (שם ע"ב ד"ה יכולני): "שישהה עצמו מלהזריע", או כמו שאמר רבא (שם): "הרוצה לעשות כל בניו זכרים, יבעול וישנה".

עוד שם בגמרא (ע ע"ב – עא ע"א):

מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים? אמר להם: יישא אשה ההוגנת לו, ויקדש עצמו בשעת תשמיש… אלא יבקש רחמים ממי שהבנים שלו, שנאמר (תהילים קכז, ג): 'הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן'. מאי קא משמע לן? דהא בלא הא לא סגי. מאי שכר פרי הבטן? אמר רבי חמא בר חנינא: בשכר שמשהין עצמן בבטן, כדי שתזריע אשתו תחילה, נותן לו הקדוש ברוך הוא שכר פרי הבטן. 

והוא נמי מהא דאמרו, אישה מזרעת תחילה תלד זכר, או כמו שאמר רבי יוסי (שבת קיח ע"ב), עיין שם, ועיין עירובין (ק ע"ב) ונדרים (דף כ ע"א וע"ב) וכבר הארכתי מהא דמקשין דכתיב (דברים כד, טז): "לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות". אבל הרדב"ז במצודת דוד (מצווה קכט) האריך הרבה לבאר, שיש נשמות חייבות גלגול ועונש על חטאם בדור העבר, וכן יש הורים שעושים מעשה נבלים, וחייבים עונש ולהצטער, ואז בא המלאך של היריון ומכניס הנשמה שחייבת להצטער ולהתגלגל, ונותנת להזוג שעושים שלא כהוגן, ונמצא הנולד סובל את חטאיו הראשונים, והזוג שחטאו, סובלים על חטאם שקיבלו ילד כזה, ואין ביד בני אדם להחבא ממעשה ה', בינו זאת.

השני דרכים האחרים ששאל, אין ברצוני להשיב, כי המטפלים בהזרע, ומבדילין בין זרעונים זכריים לזרעונים נקביין, ומחזירין הרצויין לרחם האישה, והשאר זורקין לנרתיקה, הנה בזה שמשליכין החלק שאינו רצוי, ודנין אותם בסקילה, וכבר כתבתי פעם ואכפול פה, כדי שיהיה זה ברור, אחד מתלמידיי שיחיו בארצנו הקדושה, נתעברה אשתו ארבע נשמות (רביעיה), הלכה להרופא כרגיל, ולא ידעה כמה נתעברה, והסביר לה הרופא שהיא נתעברה בארבעה, וצריך לחסל לכל הפחות שניים, כדי ששניים אחרים יוכלו לחיות, הבעל כששמע דברי הרופא, והסביר לו שהוא פיקוח נפש לכל הארבעה, אם לא יסירו שניים לכל הפחות. הבעל השיב לרופא, כיוון שכן והוא נוגע להרוג שני ילדים, צריך לו להתייעץ ולישאל הלכה מרבו, צלצל אלי וסיפר לי העניין והבעיה, שהרופא טוען פיקוח נפש ומה יעשה. השבתי לו שילך להרופא ויגיד לו שכן ההלכה, שפיקוח נפש דוחה הכל, ולא רק שניים, אפילו כל ארבעה, אם הם חס ושלום פיקוח נפש להאם, מותר להפיל את כל הארבעה, אלא דכיוון דעכשיו הם ארבעה ילדים בעיבור, וכולם הם בניו, ובא הרופא ואמר לו, היות כי מארבעה ילדים שיש לו בעיבור הם כולם בסכנה, אם לא יהרוג שניים, ואתה כיוון מדין תורה אין דוחין נפש מפני נפש, וכיוון שאינו יודע איזה מהם הרודף, והם כולם או רודפים זה לזה או נרדפין, ואין לו עצה איזה מבניו להמית ואיזו מבניו להחיות, ולכן מבקש מהרופא, שהוא יבחן ויאמר לו, איזה שניים שהם הרודפים אחר השניים האחרים, ואז הרופא יוכל לבצע כדעתו, שיהיו אלו השנייים נהרגין להציל את השניים האחרים, כדין מצילין את הנרדף בנפשו של רודף. הרופא הופתע מהתשובה, ובלית ברירה לא עשו כלום, וברוך ה' האישה ילדה ארבעה ילדים, שני בחורים ושתי בנות, וכהיום הם בלי עין הרע בשנת העשר, וכל שנה שאני בא לארץ ישראל, הם באים אליי כולם לקבל את ברכתי, על כל פנים, המעשים והאופנים השניים שזכר, אין לי להם שום היתר.

ויהי רצון שיזכו בני ובנות ישראל לבנים ובנות ועושר וכבוד עדי יבוא ינון ולו יקהת עמים. החותם בידידות ובסך מלא ברכות בלב ונפש,

מנשה הקטן

סיכום תשובת הגר"מ קליין: ניתן לבחור את מין העובר בדרך של דיאטה, אולם לא בדרך של הפרדת זרעונים או הפריה חוץ גופית.

 

תשובת הגאון הרב דוב ליאור

י"א סיון תשס"ג

לכבוד הרב מנחם בורשטין מכון פוע"ה ירושלים,

שלום רב!

קיבלתי את מכתבך לפני ימים ספורים, ולא הספקתי להשיב בגלל העומס.

שאלת לגבי זוגות שפונים אליך, שברצונם לקבוע מראש אם ייוולד להם בן זכר או נקבה, ויש לזה שלוש שיטות כיצד לפעול בנושא, ושאלת האם מותרות השיטות האלה:

המקרים שבהם הזוגות מעוניינים הם:

1. באם ייוולדו בנים או בנות, זה עלול להיות עם מום.
2. יש להם רק ממין אחד, ורוצים לקיים המצווה, ושאלתך היא כמה יהיו להם כדי להתיר את השימוש בשיטות.

שיטה ראשונה: דיאטה מסוימת וידיעת יום הביוץ המדויק.

שיטה שנייה: הרופאים מפרידים את זרע הבעל לזרעונים זכריים ולזרעונים נקביים, ואחר כך מזריקים לרחמה.

שיטה שלישית: הפריות מבחנה, לוקחים תא, וממנו מוציאים את הרצוי, ומחזירים לאישה את העוברים הרצויים. זה כרוך בהוצאת זרע מהבעל וביציות מאישה בהרדמה. הפעולות האלה יכולות להיעשות בפיקוח הלכתי מטעם פוע"ה.

תשובה: בראשית דבריי אני מוצא לנכון להדגיש, שלפי עניות דעתי, אין הדרכתה של תורה להטיל על האדם התחכמות שלא בדרך הטבע. כל דיני התורה ניתנו לפי חוקי הטבע שהשליט הבורא בבריאה, ואין שום חיוב על האדם לעשות תחבולות שלא לפי הטבע, עיין שו"ת אבני חפץ לרב הורוביץ (סימן מא), ולכן בנידון דידן, להשתמש בשיטה הראשונה, לא נראה לי שיש איתה בעיה, למרות שאחוז ההצלחה הוא רק בין 75-60.

שאר השיטות, שזה כרוך בהוצאת זרע מהבעל, הדברים האלה יש בהם משום דחיית איסור, ואין מקום להתיר, רק אם יש הכרח לצורך קיום פרו ורבו, אבל דבר שאדם אינו מחויב לעשות, להתיר לו איסורים, זה לא מסתבר להתיר.

ולכן במקרה של הולדת ילד בעל מום יש להשתמש בשיטה הראשונה, וכן אם יש לו שלושה בנים, ורוצים דווקא בת, גם כן יכולים להשתמש בה.

מה שכתבתי, שאם יש לו שלושה בנים, אזי יכול להשתמש, למה דווקא שלושה ולא שניים? נראה שבשלושה הם מוחזקים כבר להוליד דווקא זכרים, ולכן אמרתי דווקא שלושה ולא שניים.

בכבוד רב,

דוב ליאור

סיכום תשובת הגר"ד ליאור: מותר להשתמש דווקא בשיטה הראשונה של הדיאטה ולא בשאר השיטות, ודווקא כשהמטרה להימנע מהולדת ילד בעל מום או כשיש שלושה ילדים מאותו מין.

 

תשובת הגאון הרב יעקב אריאל

בס"ד ט"ו סיון תשס"ג

לכבוד הרב הגאון רבי מנחם בורשטין שליט"א ראש מכון פוע"ה,

שלום וברכה וכל טוב.

במענה למכתבו מיום א' סיוון, לעניות דעתי, אין שום חובה לקיים מצות פרו ורבו בדרך מלאכותית. ומי שזיכהו ה' רק במין אחד, זהו רצון ה'. מה שיש לו רק בנות, במקביל יש מישהו שיש לו רק בנים, והקדוש ברוך הוא מזווג זיווגים, ואל לנו להתערב בהנהגתו את העולם…

אם המטרה היא למנוע ילד בעל מום, הדבר מותר לכתחילה.

בברכת התורה,

יעקב אריאל

 

תשובת הגאון הרב יצחק זילברשטיין

בס"ד תמוז תשס"ג

הוד כבוד מכובדנו הדגול 

הרב הגאון רבי מנחם בורשטיין שליט"א ראש מכון פוע"ה,          

שלום וישע רב…

בדבר השאלה אם מותר לעסוק בענין הפריה חוץ גופנית כדי לברר את המין הרצוי ילד או ילדה, לא נראה לעניות דעתי. כי כל העיסוק הוא רק בדיעבד גמור, ורק למי שאין ילדים, ולא לשם ברירת מין.

בברכה נאמנה,

יצחק זילברשטיין

 

תשובת הגאון הרב מאיר ניסים מאזוז

אין לי פנאי כלל. אבל שיטה ראשונה מותרת בהחלט, דלא גרע ממה שכתוב בגמרא (נדה לא ע"ב): "הרוצה לעשות כל בניו זכרים יבעול וישנה". שיטה שנייה ושלישית נראים כהתערבות בהחלטת הבורא. ומכל מקום, ייתכן שלצורך מניעת לידת ילד עם מום מותר להשתמש בשיטות האחרונות, וצריך עיון. 

יש לפנות לגדולי הפוסקים.    

 

תשובת הגאון הרב אביגדֹר נבנצל

בס"ד ה' פרשת ונקתה ונזרעה זרע ערב חג השבועות מ"ט למטמונים, 

ירושלים עיר הקודש תיבנה ותיכונן במהרה בימינו אמן.

שלום וברכה לכבוד הרב הגאון רבי מנחם בורשטין שליט"א!

אחרי דרישת שלום כבוד תורתו הקדושה,

לעניות דעתי, הדרך הראשונה היא המובחרת, כי אין בה משום השחתת זרע כל עיקר.

הדרך השנייה עדיפה על השלישית.

ביקרא דאורייתא,

צעיר הלוויים,

אביגדֹר נבנצל

 

תשובת הגאון הרב יהושע נויבירט

כבוד רבני פוע"ה שליט"א,

אחרי דרישת שלומכם.

צר לי שאתם מתעסקים בעניינים שנסתרים מאתנו. תפקידכם לעזור לאנשים בענייני אישות, ולא בעניינים כאלה. ועוד – אנחנו צריכים לעשות את שלנו, והשאר בידי הקדוש ברוך הוא.

אגב תעיין בספריו של פרופסור אברהם, שהוא מביא מכתב מהגרש"ז אויערבאך זצ"ל.

בברכה,

יהושע נויבירט

 

תשובת הראשון לציון הגאון הרב שלמה משה עמאר

דיאטה פשוט שאפשר.

שאר השיטות מאוד לא פשוט. ברמב"ן (על התורה ויקרא יט ,יט) ובחינוך (מצווה רמד) כותבים לגבי כלאיים, שהטעם לאיסור הוא מפני האדם שמתערב במעשה בראשית. כשיש שאלה מיוחדת (כגון הרבה בנות ללא בנים), צריך שאלה מפורטת. ייתכן שיהיה מקום להתיר, בפרט כשיש צורך רפואי או כדי להשלים פרייה ורבייה או משום שלום בית. אבל לצורך "תכנון משפחה" – אין להתיר.                            

 

סיכום התשובות

מסיכום תשובות הפוסקים שהגיעו למכון פוע"ה עולה, שלדעת הרב אריאל והרב נויבירט, אין לעסוק בבחירת מין העובר.

לדעת הרב מאזוז, הרב נבנצל, הרב קליין והרב עמאר, אין שום מניעה מלהשתמש בשיטה הטבעית לנסות לבחור את מין העובר. הרב ליאור התנה את השימוש בשיטה הטבעית בכך שמטרתה למנוע הולדת ילד בעל מום או כשלבני הזוג שלושה ילדים מאותו מין.

לפי כל הפוסקים הנ"ל, שאר השיטות אינן פשוטות הלכתית, אולם לפי הרב נבנצל, יש מקום להתיר, כאשר דרך ההזרעה עדיפה מדרך ההפריה. לפי הרב עמאר, יש מקום להתיר במקרים חריגים על בסיס תשובה פרטנית. לשאר הפוסקים אין להתיר זאת לצורך קיום מצוות פרו ורבו.

הרב זילברשטיין אסר אף הוא הפריה חוץ גופית לבחירת מין העובר, ולא גילה דעתו לגבי השיטות האחרות.

הרב אריאל, הרב עמאר והרב מאזוז ציינו במפורש, שיש מקום להתיר בחירת מין העובר בהפריה חוץ גופית על מנת למנוע הולדת ילדים חולים.