שלום רב לרב
זכיתי באתגר לא רגיל. אובחנתי כסובל מבעיה נפשית חמורה, אך עם זאת אני מתפקד טוב מאוד בכל התחומים. אני מטופל ומתייעץ תדיר עם מומחים ומקבל איזון תרופתי.
כעת, אני נמצא בשלב השידוכים ומבקש הנחיה באיזה שלב ראוי לספר על הבעיה
תודה רבה

שלום וברכה,
ראשית בהצלחה רבה!
תיאור הדברים משמח, נראה שהנך מתמודד בגבורה בעולם הנפש, וכאשר ההתמודדות מוכרת ומלווה באופן מקצועי ואחראי, היא בהחלט מאפשרת לבנות בית ומשפחה, זוגיות וילדים.
הבסיס לקשר צריך להיות ביושר וכנות, ולכן, ודאי שצריך לספר זאת בשלב בו מחד יש כבר היכרות ראשונית מסוימת אבל מאידך עדיין לא בשלב בו תתפתח התחושה של הונאה, רמאות או הסתרה. בשלב כזה, יתאפשר לצד השני לבחון את הדברים עם מעורבות רגשית ראשונית תוך התייעצות באופן מושכל.
כמובן, שיש לבחון כל סוג בעיה בפני עצמה .איני יודע מהי ההגדרה של בעיה נפשית חמורה ולכן נזהר מלחוות דעה מוחלטת על מקרה פרטני. לעיתים, יהיה זה נכון לספר בטרם עת כדי למנוע אכזבות ומפחי נפש.
מקובלנו מהרב אליהו זצ"ל כי נכון לשתף לאחר כ 3 פגישות לערך.
ההמלצה שלנו הינה לקבל הכוונה פרטנית, מהצוות המלווה מקצועית, מדמות תורנית שמלווה את השלבים השונים, בכדי לספר את הדברים באופן מאוזן ונכון, שלם וישר אבל גם מרגיע ובטוח.
טוב ונכון לאפשר לבן / בת הזוג עמו נפגשים לשמוע ולשאול בעצמו, להיפגש עם הגורם הטיפולי כדי לקבל את הביטחון, המידע והכלים לקבלת ההחלטה.

יהי רצון כי תזכה להקים את ביתך בשמחה, באהבה, בבריאות ושלום.
בשורות טובות
אודי רט
רב משיב מכון פועה

בחודש אדר לפני שלוש שנים קיבלנו את אוראל – כפיקדון זמני. החודש הוכרז כי היא שלנו לתמיד"
אם נחזור 12 שנים אחורה, לשלהי חודש אדר, נמצא שם זוג צעיר ומהוסס שנושא עמו מטען שמזמן מראש אתגרים והתמודדויות.
"מכון פוע"ה היו איתנו מההתחלה" מספרת רחלי "עוד משלב השידוכים במפעל החסד המדהים שלהם, המסייע גם לאנשים כמונו למצוא את החצי השני שלהם. המכון ליווה אותנו וסייע לשנינו להחליט לקפוץ למים וללכת על זה. עם תפילות רבות, אמונה ואומץ, עם ידיעה ברורה שעינינו נשואות למרום ורק הוא יתן לנו את הכוחות להצליח להתגבר על כל קושי בבניין הזה.
מאז עברו מים רבים בנהר שלנו,
דלתות נסגרו ונפתחו. סימני שאלה מתעופפים סביבנו, סימני קריאה והרבה מאוד נקודות.
נקודות של חיבור, נקודות שבר, נקודות יאוש וכאב ומעט נקודות תקווה…
ובכל זאת בחרנו לחיות כל יום מחדש עם הכאב על כל עוצמותיו ועם תפילה שיום יבוא ועוד יקראו לנו אבא ואמא.
תשע שנים עברו מאז בחרנו לצאת יחד למסע לעבר ההורות.
בחודש אדר לפני שלוש שנים קיבלנו את אוראל, והפכנו להורי אומנה. תואר עם אחריות והרבה אי וודאות, הורות שמשותפת עם גורמים רבים מאוד ובירוקרטיה אינסופית. ידענו שיש לנו פיקדון ושאנחנו שליחים לתת בית, להיות שם עד שיחליטו מה קורה עם אוראל ולאן פניה.
בחסדי ה', שלוש שנים מרגע קבלתה לאומנה, אנחנו זוכים החודש לסגור מעגל. אוראל הוכרזה כביתנו ועברה מאומנה לאימוץ.
אז זה זמן להודות על השפע העצום שזכינו לו, על הפתרונות שיש לעולם להציע היום, על הרבנים הרגישים והקשובים של מכון פוע"ה שהיו שם איתנו ועבורנו בכל רגע נתון. ואנו מתפללים להיות ראויים לתפקיד.
תודה על כל הדרך שאתם עושים איתנו בסיפור חיינו