המאמר לקוח מתוך ספר פוע"ה כרך שני– פוריות, לפרטים נוספים ולרכישת הספר, לחץ כאן
מבוא
הזרעה מלאכותית (Artificial Insemination – AI) – פעולה של החדרת זרע בהזרקה ללא קיום יחסי אישות. ההזרעה השכיחה ביותר היא לתוך הרחם (IUI), לאחר השבחה[1]. תהליך ההפריה באישה, ההריון והלידה, כולם ממשיכים להתרחש באופן טבעי לאחר ההזרעה המלאכותית, כבכל התעברות טבעית.
האפשרות שאישה תהרה שלא על ידי קיום יחסי אישות מוזכרת כבר בגמרא[2], היינו כאשר גבר הטיל זרעו למים באמבטיה, והזרע נכנס לרחם של האישה שהתרחצה שם אחריו[3]. מקור נוסף הוא האגדה המוסרת כי בן סירא היה בנה של בת ירמיהו הנביא שהתעברה באמבטיה מירמיהו אביה[4]. אכן יש מהפוסקים שפקפקו מאוד באגדה זו ולא סמכו עליה להסיק ממנה מסקנות הלכתיות[5]. מקור נוסף הוא פסק ההלכה של אחד הראשונים, שאין לאישה לשכב על סדינים ששכב עליהם איש זר, שמא תתעבר משכבת זרעו, ועלול אח לשאת את אחותו. אך אין אישה נזהרת מלשכב על סדינים ששכב עליהם בעלה גם בעת נידתה, כי הוולד שאולי ייוולד כתוצאה מכך הוא כשר לחלוטין[6].
הזרעה מלאכותית נעשית במקרים של אי פוריות מסיבות שונות, הכוללות בעיות בפוריות הגבר ובעיקר בעיה באיכות הזרע, בעיות ביחסי אישות, כגון אין אונות או וגיניזמוס, וגם באי פוריות על רקע בלתי מוסבר. כיוון שאפשר להשתמש בזרע קפוא שהופשר, היא יכולה להיות פתרון גם במקרים של בעיות הקשורות בתזמון ההפריה על רקע הלכתי, כגון ביוץ מוקדם, או על רקע טכני, לדוגמה, כשהבעל אינו נמצא בקביעות בזמן הביוץ, אפשר להשתמש בזרע קפוא. הזרעה מלאכותית מתבצעת גם במקרים של תרומת זרע.
הפעולה הרפואית-הטכנית של הזרעה מלאכותית היא קלה ופשוטה. הזרקת הזרע נעשית ישירות לחלל הרחם, לאחר שמנקים אותו מפרוסטגלנדינים[7] ומרכזים אותו, פעולה שנקראת השבחת זרע. מבצעים את ההזרעה ביום הביוץ לאחר מעקב זקיקים, עם או בלי שימוש בזריקה להשראת ביוץ, כגון 'אוביטרל'. יש פרקטיקות שונות לגבי עיתוי ההזרעה המדויק – 36/24 שעות לאחר השראת הביוץ, ויש דעות בין הרופאים האם ביצוע של שתי הזרעות במרווח של יום או יומיים משפר את הסיכוי להריון. הזרעה מלאכותית יכולה להתבצע במחזור טבעי ללא טיפול הורמונלי או לאחר טיפול מקדים להגברת הביוץ בכדורים או בזריקות.
הזרעה מלאכותית – דיון הלכתי ראשוני
הדיון המובא להלן הוא דיון הלכתי, עקרוני ומעשי בנושא ההזרעה המלאכותית. מחד גיסא יש להדגיש שעקב מורכבותן של השאלות ההלכתיות, ומפני שהן שאלות כבדות משקל, חובה לשאול מורה הוראה מובהק, הבקי למעשה בנושאים אלו. אך מאידך גיסא חשוב לציין שכשיש צורך אמיתי בהזרעה מלאכותית, וזהו האופן היחיד שבו בני הזוג מסוגלים להיפקד בילדים, רוב פוסקי דורנו מורים למעשה לבצע הזרעה מלאכותית. פעולה זו לדעתם מותרת ואף נצרכת, והילד הנולד מיוחס אחר הוריו.
חשוב להדגיש, שכאשר מבחינה רפואית נצרכת הזרעה מלאכותית מזרע הבעל או הפרית מבחנה, אחרי קבלת פסיקה הלכתית ממורה הוראה, יש לראות בדרך זו פעולה המותרת על פי ההלכה. אל להם לבני הזוג לשקוע בהתלבטויות, ויש להבין כי פעולה כזאת המותרת על פי ההלכה במקרים מסוימים, מאפשרת להשתמש בחידושי הטכנולוגיה והרפואה כיום, כדי לזכות בצאצאים. המפתח הוא, כאמור לעיל, התייעצות אישית עם רב פוסק[8].
- יש כמה שאלות הלכתיות עקרוניות ומעשיות שיש לדון בהן לפני שדנים בהזרעה המלאכותית עצמה:
יוחסין
- שאלה עקרונית היא האם הוולד הנולד כתוצאה מהזרעה מלאכותית מתייחס אחר בעל הזרע.
פרייה ורבייה
- אם הוולד הנולד כתוצאה מהזרעה מלאכותית מתייחס אמנם אחר בעל הזרע, יש לדון האם בעל הזרע מקיים מצוות פרייה ורבייה או מצוות "לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ" על ידי הזרעה מלאכותית.
- אם אין מקיימים מצווה בכך, האם מותר להיעזר בהזרעה מלאכותית לצורך הולדת צאצאים למרות שלא מקיימים בכך מצווה.
שיקולי הפסיקה
- שאלה עקרונית היא מהו המדד העיקרי כדי להתיר הזרעה מלאכותית: האם ההיתר תלוי במצב הרפואי של בני הזוג, או שההיתר תלוי בזמן שמנסים להרות ללא הצלחה, או בגילם של בני הזוג בכלל ושל האישה בפרט, או בגורמים אחרים ספציפיים לבני הזוג ולמצבם, או בשילוב ושקלול של כל הגורמים גם יחד.
נתינת הזרע
- שאלה עקרונית נוספת בנתינת הזרע לצורך הזרעה מלאכותית היא האם יש בכך איסור הוצאת זרע לבטלה; או שמפני שהזרע מיועד לפרייה ורבייה, אין בכך הוצאת זרע לבטלה.
- לפי הדעות שמתירות את נתינת הזרע, מהו האופן הראוי ביותר לתת את הזרע, ומה עושים אם אופן זה אינו מעשי.
פיקוח הלכתי
- שאלה מעשית שהועלתה בספרי הפוסקים היא כיצד ניתן לוודא ממי הופרתה האישה בפעולת ההזרעה המלאכותית שנעשתה בעזרת אנשי הרפואה. האם הופרתה מזרע בעלה או שמא מזרע של אדם אחר, עקב טעות אנוש או אפילו בכוונה.
הזרעה מלאכותית לפני טבילה
- שאלה נוספת העולה לעתים היא הזרעה מלאכותית החלה לפני זמן הטבילה של האישה. שאלה זו קשורה לאופני נתינת הזרע שחלקם לא יכול להתאפשר כשבני הזוג אסורים. מעבר לכך עולה השאלה של חשש לפגם רוחני בוולד בעצם הכניסה להריון לפני הטבילה, גם כשאין ביאת איסור.
פעולת ההזרעה המלאכותית קשורה בנושאים הלכתיים רבים הנובעים ממנה וגם משפיעים על הדיון ההלכתי בהזרעה המלאכותית עצמה, להיתר או לאיסור. עקב ריבוי הנושאים ומורכבותם, הדיון ההלכתי שלפנינו יעסוק תחילה בנושאים הלכתיים הנובעים מההזרעה המלאכותית וגם משפיעים עליה, כגון יוחסין, פרייה ורבייה והמסתעף מהם. לאחר מכן נעסוק בפעולת ההזרעה המלאכותית עצמה.
השאלה העקרונית
- הפוסקים דנים בהרחבה כיצד נקבע ייחוס הוולד לאביו. השאלה העקרונית היא האם ייחוס נקבע לפי נותן הזרע או שיש צורך גם במעשה ביאה של האב המוליד[9]. אם הייחוס נקבע רק לפי הזרע, הרי שילד שנולד מהזרעה מלאכותית מתייחס לחלוטין אחרי אביו – נותן הזרע. אך אם יש צורך במעשה ביאה כדרך כל הארץ כדי לקבוע את האבהות, הרי שבהזרעה מלאכותית, כשאין מעשה ביאה, אין התייחסות של הילד לנותן הזרע. האדם מצווה על השתדלות להוליד ילדים, אך התוצאה אינה בידו אלא בידי שמיים. כשנולד ילד מזרעו אך לא בהשתדלות המקובלת כדרך כל הארץ, יש המחשיבים יותר את מבחן התוצאה, ויש המחשיבים יותר את ההשתדלות האנושית שהאדם מצווה עליה כגורם היוצר את האבהות.
- יש כמה התייחסויות לשאלה עקרונית זו:
- יש הסוברים שהבן מתייחס אחרי אביו לכל דבר גם אם אין פעולת ביאה[10].
- יש מי שכתב שהוולד לא מתייחס לבעל הזרע כיוון שלא הייתה ביאה כדרך כל הארץ שהיא היוצרת את האבהות[11].
- יש שהסתפקו בכך וכתבו שהבן מתייחס אחר אביו לחומרה ולא לקולא[12].
- יש מי שכתב שאף על פי שהעיקרון הוא שהוולד מתייחס אחר בעל הזרע, למעשה אין אפשרות לדעת בוודאות מזרעו של מי הופרתה האישה[13].
הלכה למעשה
- להלכה, לדעת רוב הפוסקים בן הנולד מהזרעה מלאכותית נחשב כבנו של בעל הזרע לכל דבר[14], ולפיכך הוא אסור בקרובות האב בעל הזרע, יורשו בנכסיו, אשת אביו פטורה מייבום וחליצה[15], הבן חייב בכיבוד אב, אם האב כהן בנו נושא את כפיו[16], האב חייב במזונותיו של הילד, ויש לכך גם השלכות נוספות. התייחסות לפרייה ורבייה תובא להלן. דעות נוספות מובאות בהערה[17].
- יש אומרים שאף שהעיקרון הוא שהוולד מתייחס לבעל הזרע, כיוון שאין וודאות של מי הזרע שהוזרק לאישה בהזרעה מלאכותית, הוולד מתייחס אחריו רק לחומרה[18]. פיקוח הלכתי נאות יכול לפתור בעיה חמורה זו. ראה להלן, פרק נו – 'פיקוח הלכתי'.
- יש מי שכתב שבן הנולד מכהן וגרושה בהזרעה מלאכותית, דינו כספק חלל[19].
- לפי רוב הדעות מקיימים פרייה ורבייה גם על ידי הזרעה מלאכותית[20]. טעם אחד יכול להיות מבחן התוצאה, דהיינו שבסופו של דבר האישה הרתה מזרעו של איש זה, וכיוון שהוולד מיוחס לאב, ממילא נחשב שקיים פרייה ורבייה[21]. טעם שני הוא שאף שלא נעשה מעשה ביאה כדרך כל הארץ, בכל זאת נעשה מעשה על ידי הבאת זרעו של האיש לרחם האישה במטרה שתתעבר ממנו[22]. ההבדל בין שני הטעמים הוא מקרה של 'נתעברה באמבטי', שבו לא נעשה מעשה מכוון במטרה להפרות את האישה מזרע האיש, אך במבחן התוצאה האישה הרתה כתוצאה מכך[23]. דעות נוספות מובאות בהערה[24].
- בן שנולד מהזרעה מלאכותית בשבת דינו ככול תינוק ומילתו דוחה שבת[25]. אמנם יש מי שהסתפק אם למולו ביום השמיני, שהוא שבת[26].
- בכור, שנולד כתוצאה מהזרעה מלאכותית, פודים אותו כרגיל ובברכה. אבי הבן חייב בפדיונו כי הוא נחשב כבנו לכל דבר[27].
היתר הלכתי לביצוע הזרעה מלאכותית[28]
- יש אומרים שאסור לבעל להוציא זרעו על מנת להשתמש בו להזרעה מלאכותית באשתו, מחמת איסור השחתת זרע[29]. נימוקיהם: איסור הוצאת זרע הוא איסור עצמי, ולא תלוי בכוונת האדם, ולכן לא מועיל שאחר כך ישתמש הרופא בזרע זה להפרות את האישה. כמו כן קיים חשש שמזרע זה לא תופרה האישה, ויתברר למפרע שהוצאתו הייתה לבטלה. בנוסף לכך יש חשש לתקלות שונות, כגון ערבוב זרע הבעל עם זרע זר. חלק מהזרע יצא בכל מקרה לבטלה. יש פוסקים שלשיטתם בהזרעה מלאכותית אין הילד מתייחס אחר אביו, ועל כן אינו מקיים פרייה ורבייה, וממילא יש חשש לאיסור השחתת זרע, ראה לעיל בפרק זה בפִּסקה 'יוחסין'. אכן, רוב הפוסקים סבורים שאין איסור השחתת זרע בהוצאתו מהבעל לצורך הזרעה מלאכותית באשתו[30]. נימוקיהם: אין בפעולה זו משום השחתת זרע[31], מפני שהכוונה היא לתיקון ולצורך מצווה, ומבחינה זו כיוון שהזרע משמש להפרית האישה, אין בכך הוצאת זרע לבטלה[32]. פיקוח הלכתי נאות יפתור בעיות של תקלות במעבדה, ויצור ודאות לגבי הייחוס. אין לאסור את המותר על כשרים וטובים שינהגו על פי כללי ההלכה, בגלל פוחזים וקלי דעת העלולים לזלזל בכללים אלו. כיוון שאין איסור מהותי בהזרעה מלאכותית, אין לאסור את הפעולה בגלל חששות של תקלות על ידי אנשים שאינם מקבלים את הנחיות הפוסקים. וראה להלן סעיף כו@.
יש להוסיף על כך, שבזמן שחלק גדול מהפוסקים המתנגדים כתבו את דבריהם, סיכוי ההצלחה של טיפולי פוריות היה קטן מאוד ולא הייתה שום אפשרות של פיקוח הלכתי, כפי שכתבו חלק מהפוסקים בעצמם. כיום, עם התקדמות הרפואה והעלייה הגדולה באחוזי ההצלחה, ועם האפשרות לפיקוח הלכתי מתאים, הנתונים היסודיים של השאלה ההלכתית השתנו.
- בין הפוסקים המתירים יש שהתנו את ההיתר רק בשעת צורך גדול. יש שהצריכו סייגים שונים, כגון הגבלת ההיתר לזוגות חשוכי ילדים הנשואים תקופה ארוכה. הפוסקים הראשונים שעסקו בנושא כתבו שצריך המתנה של עשר שנים[33]. אך למעשה רוב הפוסקים כיום מתירים את הטיפול גם לאחר פרק זמן קצר יותר[34]. אחד המדדים העיקריים להערכת הפוריות של בני הזוג היה בעבר גורם הזמן. כיום, עם התקדמות הרפואה, המדד הרפואי יכול לתת תמונה יותר מדויקת הממעיטה בערכו של גורם הזמן. לכן, אם מוכח על ידי בדיקות רפואיות שאין כל אפשרות להגיע לזרע של קיימא כדרך כל הארץ, אפשר להתיר הזרעה מלאכותית גם בפרקי זמן קצרים יותר. יש להביא בחשבון שלעתים רבות המתנה ארוכה עלולה לגרום להרעה משמעותית בפוריות האישה עקב התקדמות הגיל, ואז גם טיפול כזה לא יוכל להושיעם. כמובן, יש להתחשב גם בצער העצום של בני הזוג בגלל המתנה ממושכת. יש מהפוסקים שצירפו להיתרם את החשש שבהיעדר ילדים במשך תקופה ארוכה, עלול להיפגע שלום הבית עד כדי חשש גירושין, אולם רוב הפוסקים לא הצריכו תנאי זה.
- בכל מקרה דרושה אסמכתא רפואית מתאימה שהזרעה מלאכותית היא דרך יעילה, ושיש סיכוי סביר שזרעו של הבעל יצליח להפרות את אשתו, להתפתח להריון תקין ולהולדת ילד.
- ההיתר להזרעה מלאכותית מותנה בפיקוח הלכתי צמוד שיבטיח שלא תקרה תקלה ולא יוחלף זרע הבעל או יעורבב בזרע אחר.
- סיכום: כדי להתיר הזרעה מלאכותית יש לרכז את כל הנתונים של בני הזוג: מצב רפואי, הכולל את הסיבה לאי פוריות, טיפולים רפואיים קודמים, והסיכוי להצלחת הטיפול; כמה זמן הם מנסים להרות ללא הצלחה; גילם של בני הזוג; נתונים מיוחדים של בני הזוג, והמלצת הרופאים המטפלים בהם. יש לדון בכל מקרה לגופו, ואי אפשר ללמוד מהיתר או מאיסור שניתן לזוג אחד למקרה של זוג אחר. אם כן, צריך לקבל מרב פוסק, הבקי למעשה בענייני פוריות, היתר הלכתי אישי לבני הזוג לפני ההזרעה. לאחר מתן ההיתר ההלכתי, יש לוודא קיום פיקוח הלכתי צמוד לטיפול כדי למנוע טעויות.
- אסור לבצע הזרעה מלאכותית באשת איש מזרע של יהודי שאינו בעלה.
- אסור לבצע הזרעה מלאכותית באישה פנויה.
- אין חיוב לעבור הזרעה מלאכותית כדי לקיים את מצוות 'פְּרוּ וּרְבוּ', אף במקרה של זוג חשוך ילדים.
היתר הלכתי לביצוע הזרעה מלאכותית לזוגות שקיימו כבר פרייה ורבייה
במונחים הלכתיים נשאלת השאלה: האם ההיתר ההלכתי לביצוע הזרעה מלאכותית הוא רק לצורך קיום מצוות 'פְּרוּ וּרְבוּ', או שאפשר להתיר הזרעה מלאכותית גם כדי לקיים את המצווה של 'וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ'. כלומר, מצוות פרייה ורבייה מוגדרת להלכה בהולדת בן ובת. אך גם מעבר לקיום מצווה זו במינימום שלה, כל הולדת צאצא נוסף נחשבת למצווה.
- כיוון שתוקפה של מצוות פרייה ורבייה חמור יותר, יותר קל להתיר הזרעה מלאכותית לצורך קיום מצווה זו לאדם שלא קיים פרייה ורבייה כלל, או לאדם שיש לו רק בנים או רק בנות.
אף על פי כן אפשר להתיר הזרעה מלאכותית גם לאדם שקיים פרייה ורבייה כדי להרחיב את המשפחה מעבר לגדר היסודי של מצוות פרייה ורבייה, כיוון שבכל הולדת ילד מתקיימת מצווה[35]. ויש מי שאסר לבצע הזרעה מלאכותית למי שקיים פרייה ורבייה[36]. ויש מי שהתיר הזרעה מלאכותית למי שקיים פרייה ורבייה רק אם יש חשש לפגיעה בשלום בית[37] או במקרה של נישואין שניים לצורך הולדת ילדים משותפים[38]. יש מי שהמליץ לא לבצע הזרעה מלאכותית למי שכבר קיים פרייה ורבייה, אך לא אסר זאת בפירוש[39].
לאחר הדיון העקרוני בשאלות סביב נושא ההזרעה המלאכותית, והפסיקה הראשונית לגבי ההזרעה עצמה, נעבור כעת לשאלות הקשורות בהזרעה מלאכותית לפי סדר הטיפולים בדרך כלל.
בדיקות וטיפולים תרופתיים קודם להזרעה מלאכותית
ההדרכות המובאות להלן גובשו במכון פוע"ה בהדרכתו הצמודה של הרב מרדכי אליהו, בשילוב התייעצויות עם פוסקי הלכה רבים נוספים.
- לפני ביצוע הזרעה מלאכותית יש למצות תחילה את כל הבדיקות הרפואיות ואת כל האפשרויות התרופתיות לטיפול, כפי שפורט לעיל בפרקים הקודמים.
- האפשרות להקדים טיפולים תרופתיים להזרעה מלאכותית אצל בני זוג שלא מצליחים להיפקד תלויה במידה רבה מאוד באבחון הרפואי, ובעיקר בכמות הזרע ובאיכותו. בדרך כלל ינסו הרופאים להגביר את הביוץ על ידי טיפול תרופתי לאישה, כדי להגדיל את הסיכויים להריון, וגם מבחינה הלכתית חובה לנהוג כך, לפני ביצוע הזרעה מלאכותית. ייתכנו מקרים שבהם הסיכוי להצלחת הטיפול התרופתי הוא קלוש, כגון ספירת זרע לא תקינה, או שהנתונים של בני הזוג, כגון גיל האישה, יכריעו לגשת ישירות להזרעה מלאכותית. ההכרעה ההלכתית תהיה בכל מקרה לגופו, לאחר קבלת חוות הדעת הרפואית.
- לפני טיפול תרופתי לאישה לצורך השראת ביוץ, יש לקבל מידע ראשוני על מצב הזרע על ידי בדיקות PCT, דהיינו בדיקת הזרע שנשאר אצל האישה לאחר קיום יחסי אישות בין בני הזוג, או בדיקת הזרע על ידי איסוף וגינאלי (PCT כוסית). כיוון שאין להכניס את האישה לסיכון של טיפול בהורמונים מבלי לקבל מידע ראשוני על מצב הגבר, ומבחינה הלכתית אפשר להתיר בדיקות כאלה בקלות יחסית.
- לפני ביצוע הזרעה מלאכותית יש להקדים בדיקות רפואיות הכרחיות כגון בדיקות דם, בדיקת ביוץ ובדיקת אולטרה-סאונד. ככלל, אפשר לומר, שיש להקדים בדיקות וטיפולים שאינם חודרניים לביצוע הזרעה מלאכותית.
- יש התלבטות לגבי צילום רחם – האם להקדימו להזרעה מלאכותית או לא. מדובר בבירור-טיפול חודרני, ומצד זה ההעדפה תהיה לבצעו רק אחרי הזרעה מלאכותית. לעומת זאת, אם החצוצרות סתומות אין טעם בהזרעה מלאכותית, ומצד זה ההעדפה תהיה להקדים צילום רחם להזרעה מלאכותית. לכן יש לקבל החלטה עם רופא הפוריות בהתאם למצב הרפואי של בני הזוג[40].
- ככלל, לפני ביצוע הזרעה מלאכותית יש לבצע שתי בדיקות PCTרגילות או בדיקת איסוף וגינאלי.
- אם לפי בדיקות אלה נראה שמצב הזרע בינוני, יש לבצע בדיקת זרע מקיפה באמצעות 'קונדום הלכתי' כדי להכריע אם יש צורך בהזרעה מלאכותית.
- אם לאחר בדיקות PCT או לאחר בדיקות האיסוף הוגינאלי מתברר שיש חשש לבעיית זרע, והרופא משער שללא הזרעה מלאכותית הסיכוי של האישה להרות נמוך, והזרעה מלאכותית תגדיל את הסיכוי של האישה להרות, יש לבצע בדיקת זרע מקיפה[41] עם טיפול הזרעה מלאכותית[42]. אך אם בני הזוג מעוניינים לבצע בדיקת זרע מעמיקה ללא הזרעה מלאכותית, כדי שמלימוד הנתונים אפשר יהיה לנסות ולהיפקד כדרך כל הארץ, הדבר מותר[43].
- אם לאחר בדיקות PCT או לאחר בדיקות האיסוף הוגינאלי מתברר שיש חשש לבעיית זרע קשה, וההשערה הרפואית היא שיצטרכו הפריה חוץ גופית, מותר לבצע בדיקת זרע גם ללא שילוב הזרעה מלאכותית.
- הפריה חוץ גופית היא טיפול מורכב יותר מאשר הזרעה מלאכותית, הן מבחינה הלכתית והן מבחינה רפואית, ולכן בדרך כלל יש להקדים הזרעה מלאכותיתלהפריה חוץ גופית. אלא אם כן, עקב נתוני בני הזוג, יש המלצה רפואית לטפל מיד בהפריה חוץ גופית, כגון מקרים שבהם נמצאה בבדיקת הזרע כמות זרעונים נמוכה מאוד שלא מתאימה להזרעה מלאכותית אלא להפריה חוץ גופית או כשיש בחצוצרות חסימה שלא הצליחו לפותחה[44]. וראה עוד בהלכה הבאה.
- כשמבצעים בדיקת זרע ללא הזרעה מלאכותית, ויש סבירות גבוהה מאוד שמצב הזרע יחייב הפריה חוץ גופית, לכתחילה יש לבקש מהרופא שהזרע שנשאר אחרי הבדיקה יוקפא לצורך גיבוי להפריה חוץ גופית, אם יתברר שיש בה צורך[45]. הסבר: פעמים רבות הצוות הרפואי מעדיף שיהיה זרע קפוא לפני הפריה חוץ גופית, עקב העובדה שלעתים, לאחר הכנתה הארוכה של האישה הכוללת טיפול תרופתי או זריקות, ולאחר שאיבת הביציות, הבעל 'נלחץ' מבחינה נפשית ולא מצליח לתת זרע, ואז אין אפשרות לבצע את הטיפול, על אף המאמצים המרובים שנעשו לקראתו. יש לעתים תקלות בנתינת הזרע על ידי 'קונדום הלכתי', כשבני הזוג לא מסתדרים איתו, ולעתים הלחץ הנפשי כל כך גדול שהבעל לא מצליח לתת זרע גם בידיים. לעתים, מסיבות שונות, איכות הזרע ביום השאיבה אינה טובה, ואם יש גיבוי של זרע קפוא, אפשר להפשיר את הזרע ולהשתמש בו. יש לציין בהקשר זה, שאם יש צורך בהזרעה מלאכותית לפני טבילה מפני שבני הזוג אסורים ביום השאיבה, הרי שזרע שניתן על ידי 'קונדום הלכתי' בזמן שבני הזוג היו מותרים, והוקפא, מאפשר להימנע מנתינת זרע בידיים, שהיא פעולה בעייתית מבחינה הלכתית. גם מבחינה פסיכולוגית יש יתרון במנת זרע קפואה, מפני שלעתים עצם הידיעה של הבעל שיש זרע קפוא מרגיעה אותו ומאפשרת לו לתת את הזרע ביום השאיבה. האופנים השונים לנתינת זרע יפורטו להלן.
- בדיקת זרע הכוללת השבחת זרע או הקפאתו לצורך שימוש עתידי מחייבת פיקוח הלכתינאות.
הדיון ההלכתי המפורט על השיטות השונות להוצאת זרע לצרכי פוריות הובא לעיל בפרק מ – 'בדיקת זרע'. כאן תובא אך ורק הדרכה מעשית תמציתית כיצד לתת זרע לצורך הזרעה מלאכותית[46].
- הכלל ההלכתי 'הקל הקל תחילה', קובע שגם אם כבר מגיע מצב שבו מתירים את מה שאסור בדרך כלל, עדיין מנסים לבצע זאת במינימום האיסור האפשרי.
- הדרך המועדפת על ידי פוסקים רבים לנתינת הזרע לצורך הזרעה מלאכותית או הפריה חוץ גופית, היא על ידי קיום יחסי אישות עם 'קונדום הלכתי' (כובעון), והבאת הזרע למעבדה בתוך פרק זמן קצר, עד שעה. הסבר: גם כאשר נתינת הזרע הותרה מבחינה הלכתית, ההלכה מעדיפה נתינת זרע כדרך כל הארץ מאשר נתינת זרע באוננות ("בידיים"). הקונדום מאפשר יחסי אישות הקרובים ביותר ליחסים כדרך כל הארץ ולכן ההעדפה ההלכתית היא לתת זרע על ידי 'קונדום הלכתי'.
- אם בני הזוג מתקשים מאוד ולא מצליחים להסתדר כלל עם הקונדום ההלכתי, אפשר להיעזר בשיטות אחרות, על פי הכלל ההלכתי 'הקל הקל תחילה'.
- אם בני הזוג אסורים בתשמיש, כגון שהאישה נִדה, או שמועד נתינת הזרע חל בתשעה באב, אפשר להיעזר בשיטות אחרות, על פי הכלל ההלכתי 'הקל הקל תחילה'.
- במקרים שבהם הזרע הניתן על ידי 'קונדום הלכתי' פחות באיכותו מאשר זרע הניתן בידיים[47], וההבדל בין נתינתו על ידי 'קונדום הלכתי' או נתינתו בידיים יכול לשנות את התוצאה הרפואית ולאפשר ביתר סבירות הפריה, כגון במקרים של זרע גבולי[48], יש לשקול זאת עם רב פוסק לאחר הבאת הנתונים הרפואיים.
- אם בני הזוג יודעים מראש או משערים שהם עלולים להיות אסורים בזמן ההזרעה המלאכותית ולא יהיה אפשר להשתמש בפתרונות של 'קונדום הלכתי', אלא סביר שיאלצו לתת זרע בידיים, יש להקפיא זרע מראש, בפיקוח רפואי מתאים, ולהשתמש בו להזרעה[49].
- נהגו רבני פוע"ה להמליץ לזוגות שהגיעו למצב שבו אין ברירה ונאלצים לתת זרע 'בידיים', או על ידי מכשיר ייעודי לכך (PVS), שהבעל יאמר לפני נתינת הזרע וגם יכוון 'לשם קיום מצוות פרייה ורבייה'. אפשר לצרף גם את התפילה הבאה[50]:
ריבונו של עולם, אתה ציוותנו בתורתך "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ", וכיוון שלא נסתייע בידינו לקיים מצוותך זו כדרך כל הארץ, אנו נזקקים לרופאים ולרפואות, וכעת אנו נזקקים לתת זרע לצורך טיפול. גלוי וידוע לפניך שבנתינת הזרע אין אנו מתכוונים חלילה לעבור על דברי תורתך, אלא אדרבה, מרוב רצוננו וחשקנו לזרע של קיימא ולקיום מצוות פרייה ורבייה אנו באים בהשתדלות לקיים מצוות פרייה ורבייה, ולהיעזר ברופאים, כמו שנאמר: "וְרַפֹּא יְרַפֵּא" – מכאן שניתנה רשות לרופאים לרפאות, וכל מה שאנו עושים הוא בהוראת הלכתית של מורי הוראה. ועינינו מייחלות אליך שיגולו רחמיך על מידותיך ותתנהג עמנו במידת הרחמים.
יהי רצון מלפניך ריבונו של עולם, שתזכה אותנו בזרע של קיימא מתוך בריאות ושמחה, וזכנו לגדל צאצאינו לעבודתך, לאהבת תורה וליראת שמים, ולקיום כל מצוותיך באהבה ובאמונה, וקבל ברחמים וברצון את תפילתנו, כי אתה שומע תפילת כל פה.
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגֹאֲלִי.
טהרה – האם הזרעה מלאכותית אוסרת את האישה לבעלה
- הזרעה מלאכותית לא אוסרת את האישה לבעלה[51]. הטעם: אף על פי שאנו אומרים שאי אפשר לפתיחת הקברבלא דם[52], דהיינו שפתיחה של צוואר הרחם מעבר לגודל הרגיל שלו, גורמת בהכרח ליציאת דם מהרחם, הרי אם הפתיחה היא על ידי 'קנה דק שבדקים' אין חוששים ליציאת דם. לכן כאן, כשהצינורית המקובלת לטיפול היא דקה ביותר, אין האישה נאסרת.
- מצוי שלאחר הוצאת צינורית ההזרעה המלאכותית, נראית טיפת דם בראשה. גם אם יש דימום קל כזה עקב ההזרעה, יש סברה גדולה להקל מפני שסביר שדימום כזה נגרם כתוצאה משפשוף הצינורית בנרתיק או בצוואר הרחם, ודם כזה נחשב דם פצע ואינו אוסר. ההיתר הוא במקרה שבו האישה הייתה נקייה ולא היה דימום מהרחם קודם לכן, ואם עצם המגע בנרתיק ובצוואר הרחם גרם לשריטה או לשפשוף, יש סברה גדולה להקל. אמנם אם השפשוף או השריטה נגרמו בתוך צוואר הרחם או אפילו בתוך הרחם, נחלקו הפוסקים האם אפשר להחשיב את הדם כדם מכה, ולהקל, או שיש לחשוש שמלבד השריטה ברחם הייתה גם תגובה עצמית של הרחם בצורה של דימום, ואז הדם אוסר. הפוסקים המקלים גם בזה מצרפים את הסברה שנזכרת בגמרא ובפוסקים, שמקילים לאישה מהטעם של תולה במכתה[53], ולמסקנתם גם במקרה כזה יש להקל.
- אם הדימום רב יחסית, כגון שיש כמות כזאת שהאישה צריכה להשתמש בתחבושת גדולה, כיוון שפדית/מגינית לא מספיקה, צריך לשאול את הרופא מה הסבירות שהדם בא מהרחם, ואם דם בכמות גדולה כזאת בא מהרחם, קשה מאוד להקל.
לעומת זאת, אם סביר לשער שהדימום נגרם מחמת השימוש במצבט רפואי (Kugelzange – Tenaculum), וכל שכן אם הרופא רואה שהדימום בא כתוצאה מפצע בנרתיק ולא מהרחם, יש בהחלט מקום להקל ולהתיר את האישה לבעלה.
ביוץ מוקדם – הזרעה מלאכותית לפני טבילה
במקרים של ביוץ מוקדם, מנסים בדרך כלל, לאחר את הביוץ כדי שיתרחש אחרי הטבילה. במקרים שלא הצליחו לאחר את הביוץ לאחר הטבילה על ידי טיפולים אחרים, והברירה היחידה היא הזרעה מלאכותית בשבעה נקיים, יש להתייחס לכמה שאלות הלכתיות נוספות: עצם הטיפול וההזרעה המלאכותית בזמן שהאישה עדיין בנידותה, וכן אופן נתינת הזרע שהוא בעייתי יותר מאשר כשהאישה טהורה, מכיוון שאין אפשרות לתת את הזרע על ידי יחסי אישות ושימוש ב'קונדום הלכתי'.
- יש אוסרים לבצע הזרעה מלאכותית לפני טהרת האישה[54]. טעמם: עזות הפנים והפגם בטבע המיוחסים לבן הנידה[55] אינם תלויים באיסור הביאה אלא בטומאת הנִדה של האישה. ויש מתירים בשעת הדחק לבצע את הטיפול גם קודם טהרת האישה[56], טעמם – כיוון שאין ביאת איסור, הוולד כשר לגמרי[57]. ויש שהתירו אם האישה תטבול לפני ההזרעה המלאכותית בתוך שבעה נקיים, כפי שיבואר להלן.
- למעשה מורה ההוראה מתחשב בכמה גורמים כדי לשקול האם להתיר הזרעה מלאכותית לפני טבילה, או להמתין לחודש הבא. שיקולים לדוגמה שעשויים להתיר: בני זוג הנשואים זמן רב יחסית ללא ילדים; האישה בגיל מתקדם למדי; האישה קיבלה כבר טיפולים תרופתיים לצורך דחיית הביוץ, והם לא הצליחו; האישה קיבלה טיפול הורמונלי מסיבי לצורך ההזרעה המלאכותית ורצוי להימנע מטיפול חוזר עקב דחיית ההזרעה; האישה קיבלה במחזור הזה טיפול הורמונלי חשוב, שמגדיל את הסיכויים להצלחה בהזרעה מלאכותית; חשש סביר שגם בחודשים הבאים לא יוכלו לדחות את הביוץ; יש זרע קפוא שאפשר להשתמש בו להזרעה מלאכותית[58]; מצבם הנפשי של בני הזוג בכלל והדחייה של ההזרעה המלאכותית הזאת בפרט. בהצטרף נתונים אלו ונתונים נוספים יחד, כולם או חלקם, תיתכן אפשרות להתיר הזרעה מלאכותית לפני טבילה.
- ככלל, אם הרופא ממליץ לבצע הזרעה מלאכותיתכפולה, דהיינו, שתי הזרעות בהפרש של יום או יומיים, הדבר מותר מבחינה הלכתית, אף על פי שהזרעה מלאכותית כפולה מעלה את הסיכויים רק במעט. אך אם הרופא מבקש לבצע שתי הזרעות, אחת לפני הטבילה ואחת לאחריה, וגם בהזרעה שלאחר הטבילה יש סיכוי סביר להריון, יש להימנע מההזרעה המוקדמת לפני הטבילה[59].
- כשמבצעים הזרעה מלאכותית בתוך שבעה נקיים, כתבו חלק מהפוסקים, שכדי לנסות לצאת מדי איסור נִדה מן התורה תטבול האישה ללא ברכה, כדין נִדה דאורייתא; דהיינו, לאחר הפסקת הדימום הווסתי, לאחר שבעה ימים לפחות מתחילת וסתה, מבלי להתיר מגע גופני כלשהו עם בעלה, ויבצעו את ההזרעה לאחר טבילה זו כדי שהזרע יקלט אצל האישה בזמן שמדין תורה היא טהורה[60]. במצב כזה יש להבהיר היטב לבני הזוג את המשמעות ההלכתית של טבילה כזאת, דהיינו שטבילה כזאת לא מתירה שום מגע בין בני הזוג וכל שכן שלא מתירה ביאה, כדי למנוע תקלות. לעומת זאת יש פוסקים שהתנגדו לכך נחרצות, עקב תקלות שעלולות לקרות לזוגות שייכשלו וישמשו אחרי טבילה כזאת, כיוון שיחשבו בטעות שטבילה כזאת מתירה אותם[61].
- למעשה, אם יש למורה ההוראה ספק, ולו הקטן ביותר, שמא בני הזוג לא יבינו את פרטי ההלכות ועלולה לצאת מכך תקלה, יש לקיים את ההזרעה המלאכותית ללא טבילה[62].
- כשמתירים הזרעה מלאכותית לפני טבילה, מתעוררת בעיית נתינת הזרע בכל חריפותה, מפני שאי אפשר לתת זרע על ידי 'קונדום הלכתי'. לכן לכתחילה יש להשתמש בזרע קפוא, שניתן בזמן שבני הזוג היו מותרים, אם ישנו. אם אין זרע קפוא, יש מי שאסר לתת זרע בידיים לצורך כך והתיר רק על ידי הרהור[63], ומדברי שאר הפוסקים שלא חילקו בכך, משמע שאפשר אפילו בידיים[64]. במקרים כאלה עדיף להיעזר במרעד (ויברטור) או ב-PVS המסייע בהוצאת הזרע[65].
- אם הרופא מבקש לבצע הזרעה מלאכותית נוספת כדי להגדיל את הסיכויים, ושתי הפעמים הן לפני הטבילה, יש לבחור הזרעה אחת שהיא בעלת הסיכויים הגדולים ביותר ולבצע רק אותה, כדי להימנע מנתינת זרע נוספת בידיים[66].
- במקרה שבו התירו לבצע הזרעה מלאכותית לפני הטבילה, יש אומרים שמעיקר הדין צריך להוסיף עוד ארבעה ימים לספירת שבעת הימים הנקיים, שמא האישה פלטה שכבת זרע הסותרת את ספירת הימים הנקיים, ולהשלים שבעה נקיים כדין שימשה בטעות[67]. הסבר: כשם שדימום מהרחם אצל האישה סותר את ספירת שבעת הימים הנקיים, כך גם מצב שבו האישה פולטת מרחמה את הזרע של בעלה מעכב את ספירת שבעת הימים הנקיים. לכן אישה יכולה לבצע הפסק טהרה רק לאחר שיעברו ארבעה או חמישה ימים מאז שנאסרה לבעלה, גם אם הדימום היה קצר יותר. בהזרעה מלאכותית ייתכן מצב שבו חלק מן הזרע שהוזרק לחלל הרחם ייפלט לנרתיק ויעכב את ספירת שבעת הימים הנקיים. לכן, לפי הדעות הנ"ל, מוסיפים על ספירת שבעת הימים הנקיים ארבעה ימים נוספים. ויש שלא הצריכו תוספת זו כיוון שגזרו רק בביאה ולא בהזרעה מלאכותית שאינה כדרך כל הארץ ואינה שכיחה, ובמקרה שאינו שכיח לא גזרו. אפשר לומר טעם נוסף, שדין טומאת קרי הוא רק כשיוצא מגוף האדם, מהאיש או מהאישה, אך לא מצינו שאם אישה נגעה בקרי הרי הדבר סותר שבעה נקיים, וממילא הוא הדין אם הוזרק לתוכה. למעשה, במקום צורך, אפשר להקל כדעה זו[68].
- יש שהורו שבמקרה כזה אפשר להסתפק בשטיפה פנימית יסודית, כמו שנזכר בשלחן ערוך[69], כדי למנוע מצב של פולטת שכבת זרע בתוך שבעה נקיים וכדי להימנע מהארכת שבעה נקיים[70].
הזרעה מלאכותית בזמן פרישה סמוך לווסת
ככלל, מצב כזה לא אמור להתרחש כלל כיוון שמועד הביוץ חל בדרך כלל כ-12–16 יום קודם הווסת הבאה, והזרעה מלאכותית מתרחשת תמיד בזמן הביוץ או סמוך לפניו. על כן, אם מגיע מצב כזה יש לברר היטב האם באמת יש צורך בפרישה.
- אישה שנוטלת טיפול תרופתי הגורם לביוץ וכתוצאה מכך מועד הביוץ חל בעונה שהייתה אמורה לפרוש בה, ולכן מועד ההזרעה המלאכותית יוצא ביום הפרישה, מותר לבצע את ההזרעה בזמן זה[71].
- במצב שבו מועד ההזרעה המלאכותית חל בעונת הפרישה, מותר לקיים יחסי אישות עם 'קונדום הלכתי' לצורך איסוף הזרע, אף על פי שבמצב רגיל – ללא טיפול תרופתי, היו בני הזוג אמורים לפרוש ביום כזה[72]. הטעמים לכך: התרופות והזריקות משנות את זמן הווסת הצפוי[73]. אפשר להקל כמו שמקלים ביוצא לדרך, שעקב הצורך הגדול הקלו חכמים והתירו לשמש אפילו בעונת פרישה, כך הקלו גם כאן מפני צורך גדול[74].
- אם הבעל הוא רופא, ויודע לבצע את ההזרעה המלאכותית כראוי, עדיף שיזריק את זרעו באשתו בעצמו, ולא על ידי רופאים אחרים, ובתנאי שהאישה טהורה לבעלה[75].
הזרעה מלאכותית בשבת וביום טוב[76]
- אישה שצריכה לקחת תרופות לקראת הזרעה מלאכותית במשך כמה ימים ברציפות יכולה לקחתן גם בשבת וביום טוב. מותר לה גם לקבל זריקות לצורך כך.
- אם מועד ההזרעה המלאכותית חל בשבת או ביום טוב, עלולות להתעורר בעיות הלכתיות חמורות של איסור מלאכות, כגון: הדלקת מערכות, בורר, כתיבה. לכן, ככלל, אסור לבצע טיפולי הזרעה מלאכותית בשבת וביום טוב.
- תכנון מראש של ההזרעה המלאכותית לימות החול עשוי למנוע שאלות הלכתיות חמורות. לכן יש לעשות כל מאמץ מראש ולתכנן בקפידה את ההזרעה המלאכותית כדי שתצא ביום חול.
- אם בכל זאת מועד ההזרעה המלאכותית אמור לחול בשבת או ביום טוב, אפשר מראש לנסות להקדים או לאחר את מועד ההזרעה. לעתים הרופא יכול לנסות להשפיע על מועד הביוץ על ידי הטיפול התרופתי והזריקות. אם בכל אופן מועד ההזרעה המלאכותית חל בשבת או ביום טוב, יש לברר מבחינה רפואית אם אפשר לבצע את ההזרעה ביום שישי או בערב יום טוב. הזרע יכול להחזיק מעמד בצוואר הרחם שלוש יממות – כך ביחסי אישות רגילים, אך בהזרעה מלאכותית הזרע מגיע ישירות לתוך חלל הרחם ולכן משך הזמן שבו הזרע יכול להזריע קצר יותר[77].
- לעתים הרופאים מתכננים הזרעה מלאכותית פעמיים, בשני ימים רצופים, כדי להגדיל את הסיכוי להריון. אם מועד ההזרעה המלאכותית חל בשבת או ביום טוב, די בפעם אחת, או בימים שישי וראשון, והוא הדין בערב יום טוב ובמוצאי יום טוב[78].
- אם בכל זאת מועד ההזרעה המלאכותית חל בשבת או ביום טוב, העיקרון הוא שאפשר להקל לבצע את תהליך ההזרעה על ידי גוי[79], לפי הדעות המחשיבות זוג עם בעיות פריון בגדר חולה שאין בן סכנה[80]. אך למעשה רוב המערכות אינן בנויות באופן שיאפשר טיפול כזה על ידי גוי בהשגחה הלכתית מתאימה. כיוון שהתנאים במעבדות משתנים מפעם לפעם, יש לברר במכון פוע"ה את המצב בפועל באותם זמנים ומקומות, ומה הם מכשירי הגרמא הקיימים.
[1] הסבר יובא באוצר המושגים, ערך השבחת זרע. הגדרת הזרעה מלאכותית כוללת שימוש בזרע של הבעל (AIH) או בזרע של תורם (AID).
[2] חגיגה יד, ב – טו, א.
[3] על פי פירוש רש"י, שם, ד"ה 'באמבטי'.
[4] הקדמה לאלפא ביתא דבן סירא, מובא באוצר המדרשים (אייזנשטיין), עמ' 43.
[5] ראה רשימת מקורות ארוכה באנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך ב, ערך 'הזרעה מלאכותית', עמ' 552 הערה 27. דורשי רשומות כתבו, שהואיל ונולד מקליטת זרע בלי תשמיש קראו לו 'בן זרע', וכשגדל והיה בוש בשם זה, הפך להיקרא בן סירא, שהוא בגימטריה ירמיהו. וראה עוד בקורת חריפה על אגדה זו בספר עוללות של הרב ראובן מרגליות, סימן יב, עמ' 30–33 – "תמה אני איך נשתרבבה (אגדת בן סירא) לתוך ספרותנו; אגדה שהיא מוזרה לרוח היהדות, בלי כל תוכן לימודי או מוסרי, ומקורה באלפא-ביתא דבן סירא, חוברת שכל תעודתה להתל ולהלעיג על דברי חכמים, כאשר הוכיח החבר אברהם אפשטיין בספרו מקדמוניות היהודים, עמ' 119–124. ממעין נרפש זה נבעה הבדותא על לידת בן סירא, אחרי שאמו קלטה באמבטיה שכבת זרע שהוציא אביה – הנביא האלוהי ירמיהו". גם הרב שלמה זלמן אויערבאך כתב ('הזרעה מלאכותית', נועם א, תשי"ח, עמ' קמט; מנחת שלמה תנינא (ב-ג), סימן קכד): "והנה זה ודאי דלהלכה אין לסמוך כלל על האגדה מבן סירא שהיא מפוקפקת".
[6] רבנו פרץ, מובא בהגהת סמ"ק ישן (כתב יד). דבריו הובאו בבית חדש, יורה דעה, סימן קצה, וכן בטורי זהב, שם, ס"ק ז. וראה פרופ' שמחה עמנואל, 'נוסחאות מכתב יד של תשובת רבנו פרץ מקורביל והשלכותיהן לדין הזרעה מלאכותית', המעין, נא, ד, תמוז תשע"א, עמ' 31–38.
[7] פרוסטגלנדינים הם חומרים המצויים במגוון רחב של רקמות ונוזלי גוף, וביניהם גם בנוזלי הזרע. מכיוון שהפרוסטגלנדינים גורמים להתכווצויות של הרחם וכתוצאה מכך גם לכאבים עזים בו, יש לנקות את הזרע מהפרוסטגלנדינים לפני ביצוע הזרעה מלאכותית.
[8] יש אברכים היודעים לקרוא בספרי שאלות ותשובות אך אינם בקיאים כראוי בפסיקה המעשית ולכן נרתעים מטיפולי פוריות. רב פוסק, הבקי למעשה בנושא הפוריות, דהיינו בהוראות הלכה למעשה כיצד מורים הפוסקים לנהוג, ולא רק מהכתוב בספרות ההלכתית, יכול לתת לבני הזוג את הכיוון המעשי כיצד יש לנהוג.
[9] בחלקת מחוקק (יורה דעה, סימן א, ס"ק ח) העלה את הספק הזה באישה שנתעברה באמבטי.
[10] תשב"ץ, חלק ג, סימן רסג. בית שמואל, סימן א, ס"ק י. משנה למלך, הלכות אישות, פרק טו, ד. מחצית השקל, יורה דעה, סימן קצה, ס"ק יב. שו"ת בית יעקב, סימן קכב. שו"ת שאילת יעקב, סימן מב. שו"ת משפטים ישרים, חלק א, סימן שצו. שו"ת מנחת יחיאל, חלק ג, סימן מז. כך משמע גם מסקנתו של חלקת מחוקק הנ"ל, וכך הבין מדבריו בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ג, סימן כז, ג; ובחלק ט, סימן נא, שער ד, ג).
[11] שו"ת בר ליואי, אבן העזר, סימן א. אבני משפט, אבן העזר, סימן א, ס"ק יא.
[12] המגיה בטורי זהב, אבן העזר, א, ס"ק ח. ברכי יוסף, אבן העזר, סימן א, אות יד. חסדי דוד, תוספתא יבמות, פרק ח, הלכה ב. אפי זוטרי, אבן העזר, א, ו.
[13] בני אהובה, הלכות אישות, פרק טו, ו.
[14] שו"ת דברי מלכיאל, חלק ד, סימן קז (אף שאסר הזרעה מלאכותית מטעמים אחרים, ראה להלן). שו"ת אפרקסתא דעניא, חלק א, סימן רא. כך משמע גם משו"ת מהרש"ם, חלק ג, סימן רסח. שו"ת זקן אהרן, חלק ב, סימן צז. כך משמע מסקנתו של שו"ת עמק הלכה, חלק א, סימן סח. הרב עובדיה הדאיה, 'הזרעה מלאכותית', נועם א (תשי"ח), עמ' קלב-קלה, הובא בשו"ת ישכיל עבדי, חלק ה, אבן העזר, סימן י (למרות שאסר לבצע הזרעה מלאכותית, ראה להלן). שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק א, סימן י. שו"ת יביע אומר, חלק ב, אבן העזר, סימן א, אות ג. הרב דוב מ' קרויזר, נועם א (תשי"ח), עמ' קיא ואילך. הרב ישראל זאב מינצברג, נועם, שם, עמ' קכט. הרב אברהם י' ניימרק, נועם, שם, עמ' קמג ואילך. הרב שלמה זלמן אויערבאך, 'הזרעה מלאכותית', נועם א (תשי"ח), עמ' קמה ואילך, וכן בשו"ת מנחת שלמה, תנינא (ב-ג), סימן קכד, וכן בנשמת אברהם, אבן העזר, סימן א. עמ' כ. תורת הרפואה, עמ' 165. שו"ת מנחת יצחק, חלק א, סימן נ. הרב שמואל הלוי ואזנר והצטרף אליו הרב יוסף שלום אלישיב, מכתב מיום כ"ג באלול תש"ע; הרב משה שטרנבוך, מכתב מיום ט' בכסלו תשע"א (כתב זאת לגבי הפריה חוץ גופית וכל שכן לגבי הזרעה מלאכותית); הרב פישל הערשקאווביטש, מכתב מכסלו תשע"א; הרב יחזקאל רוטה, דבריהם הובאו בחוברת תורת המשפחה, תחילת גיליון ב, ודווקא אם הפעולה נעשתה בפיקוח הלכתי מתאים. וראה יצחק אינדיג, 'חיוב מזונות בנולד מהזרעה מלאכותית', דיני ישראל, ב, תשל"א, עמ' 83 ואילך, שהוכיח מפוסקים שונים כשיטה זו. ראה באנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך ב, ערך 'הזרעה מלאכותית', עמ' 573, הערות 121–123.
[15] לכן אם בעל הזרע ישא אישה וימות ללא צאצאים ממנה, תהיה פטורה מחליצה, כיוון שיש לו צאצא שנולד לו על ידי הזרעה מלאכותית, ואסורה להתייבם. שלא כפי שכתב בשו"ת ארץ אפרים (סימן כז, אות ו, בתשובה שנשלחה למכון פוע"ה), שלמרות שהבן הנולד מהזרעה מלאכותית מתייחס אחר אביו, בכל זאת לא פוטר את אשתו מחליצה, ולמד זאת משו"ת תשב"ץ (חלק ג, סימן רסג). והמעיין שם בשו"ת תשב"ץ יראה שהצורך בחליצה במקרה שהובא שם היה מספק שמא הוולד נולד מאדם אחר. ראה מה שכתב על דבריו הרב אריה כץ, 'חליצה לאשת אדם שנולד לו בן מהזרעה מלאכותית', אור תורה (סיון תשע"ה), חוברת ט (תקעו), סימן קג, עמ' תתקיד-תתקטו.
[16] בשו"ת שואל ומשיב (מהדורה תליתאה, חלק ג, סימן קלב), כתב שהוולד יכול להיות אפילו כהן גדול. גם הרב אברהם שפירא אמר לרב מנחם בורשטין שהוולד יכול להיות אפילו כהן גדול.
[17] יש שכתבו שעקב ספקותיהם של חלק מהפוסקים בנושא (כפי שהובא בהלכה ג, 3), יש ליחסו לאביו לחומרה בלבד. דהיינו, אביו לא מקיים בו פרייה ורבייה; אסור לו לשאת אחותו מאביו; אם אביו כהן, לא יוכל הבן לפדות בכור ולשאת כפיו או לאכול תרומה, ועם זאת אסור יהיה לו לשאת גרושה; לא יוכל לרשת את נכסי אביו; לא יפטור את אמו מחליצה; חייב בכבוד אביו מספק אך לא יחויב בקללתו או הכאתו כאב. שו"ת משפטי עוזיאל, אבן העזר, סימן יט. שו"ת ציץ אליעזר, חלק ט, סימן נא, פרק ד. שו"ת חוות בנימין, חלק ג, סימן קז. שיעורי תורה לרופאים, כרך ד, סימן רנ, עמ' 277–281.
ויש הסוברים שאין הוולד מתייחס אחר בעל הזרע בדרך של הזרעה מלאכותית (כפי שהובא בהלכה ג, 2): תורה שלמה, כרך יז, מילואים, סימן ד, אות טז. הרב משה אריה ליב שפירא, נועם א (תשי"ח), עמ' קלח ואילך. וראה הרב משה שטרנבוך (שו"ת תשובות והנהגות, חלק ב, סימן תרע), שכתב שאף לסוברים שבנתעברה באמבטי הוולד מיוחס לבעל הזרע, בהזרעה מלאכותית לא יהיה מיוחס אחריו. אך למעשה חזר בו וכתב שנחשב כבנו לכל דבר, ראה לעיל.
אולם גם לפי שיטות אלו מתברר שיוכל לעלות לתורה (כישראל) בשם אביו, שלא גרע מבן מאומץ שעולה לתורה בשם אביו. וכן יהיה כתוב בכתובה ובגט (שו"ת דבר חברון, חלק א, סימן ד).
[18] שו"ת שרידי אש, חלק א, סימן עט. שו"ת חלקת יעקב, אבן העזר, סימן יב. (כפי שהובא בהלכה ג, 4)
[19] הרב שלמה זלמן אויערבאך, 'הזרעה מלאכותית', נועם א (תשי"ח), עמ' קס-קסג, וכן בשו"ת מנחת שלמה, תנינא (ב-ג), סימן קכד. לדבריו, אם הכהן מעולם לא בא על הגרושה, האישה אינה מתחללת והוולד כשר. אך כשהאישה כבר חללה (כגון שבא עליה), הוולד ספק חלל. בחידושי רבי חיים הלוי על הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה, פרק יז, ב) משמע שבן מכהן וחללה הינו חלל גם ללא ביאת איסור. ראה גם הרב אריה כץ, 'חללות בהזרעה מלאכותית', אמונת עתיך 95 (ניסן תשע"ב), עמ' 54–57.
[20] כך משמע בחלקת מחוקק, אבן העזר, סימן א, ס"ק ח, ובבית שמואל, שם, ס"ק י, ובמשנה למלך, הלכות אישות, פרק טו, ד. שו"ת בית יעקב, סימן קכב. שו"ת שאילת יעקב, סימן מב. שו"ת דברי מלכיאל, חלק ד, סימן קז (למרות שאסר את פעולת ההזרעה המלאכותית מטעמים אחרים, ראה להלן). שו"ת זקן אהרן, חלק ב, סימן צז. שו"ת עמק הלכה, חלק א, סימן סח. שו"ת הר צבי, אבן העזר, סימן ד, המצוטט כאן. שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק ב, סימן יח. הרב ישראל זאב מינצברג, נועם א (תשי"ח), עמ' קכט. שו"ת מנחת יצחק, חלק א, סימן נ. שו"ת יביע אומר, חלק ב, אבן העזר, סימן א. שו"ת שבט הלוי, חלק ט, סימן רט (וראה להלן מכתבו של הרב שמואל הלוי ואזנר). רפואה, הלכה וכוונות התורה, עמ' 212–213, א. הרב שמואל הלוי ואזנר והצטרף אליו הרב יוסף שלום אלישיב, מכתב מיום כ"ג באלול תש"ע; הרב משה שטרנבוך, מכתב מיום ט' בכסלו תשע"א (כתב זאת לגבי הפריה חוץ גופית וכל שכן לגבי הזרעה מלאכותית); הרב פישל הערשקאווביטש, מכתב מכסלו תשע"א; הרב יחזקאל רוטה, דבריהם הובאו בחוברת תורת המשפחה, ב, עמ' י-יד, ודווקא אם הפעולה נעשתה בפיקוח הלכתי מתאים. הרב אשר וייס כתב לרב מנחם בורשטין (ראש חודש כסלו תשס"ה) שפשוט לו שמקיימים פרייה ורבייה על ידי הפריה חוץ גופית, ומסתבר מדבריו שכל שכן בהזרעה מלאכותית. וראה גם אוצר הפוסקים, סימן א, אות מב.
[21] כך משמע בחלקת מחוקק ובבית שמואל, שם, שכללו יחד פרייה ורבייה עם יוחסין, וכך גם הבין מדבריהם המגיה בטורי זהב, אבן העזר, א, ס"ק ח. כך משמע מדברי משנה למלך, אישות, טו, ד. שו"ת בית יעקב, סימן קכב. במנחת חינוך (מצווה א) כתב במפורש שמצוות פרו ורבו תלויה בתוצאה ולא במעשה הביאה, ולכן בכל מקום שבו הוולד מתייחס אחר נותן הזרע, קיים בעל הזרע מצוות פרו ורבו, והביא ראייה מגר שנתגייר, שאם היו לו בנים בגויותו ונתגיירו אף הם, קיים פרייה ורבייה. כלומר, מבחן התוצאה קובע, אף על פי שבשעת מעשה הביאה לא היה מצווה על פרייה ורבייה. שו"ת שאילת יעקב, סימן מב. שו"ת זקן אהרן, חלק ב, סימן צז. שו"ת מנחת יצחק, שם. שו"ת יביע אומר, שם. אך בשו"ת הר צבי (אבן העזר, סימן א) ובשו"ת אגרות משה (אבן העזר, שם) כתבו שלא ייתכן לומר שקיום המצווה תלוי בהולדת הבנים, כיוון שהתוצאה אינה בידו, אלא המצווה היא עצם ההשתדלות לכך. ולשיטתם כוונת חלקת מחוקק ובית שמואל היא שבנתעברה באמבטי נפטר מהחיוב של 'פרו ורבו', אף על פי שלא עשה מעשה מצווה, וכך גם הסבירו שגר שנתגייר לא קיים בפועל את המצווה אלא נפטר מן החיוב.
[22] שו"ת עמק הלכה, חלק א, סימן סח. שו"ת הר צבי, אבן העזר, סימן ד. שו"ת אגרות משה, אבן העזר, שם. שו"ת מנחת יצחק, שם.
[23] הר צבי, הגהות לטור אבן העזר, סימן א; הובא גם בשו"ת הר צבי, אבן העזר, סימן א, כתב שאף על פי שבנתעברה באמבטי נפטר מהחובה לקיים פרייה ורבייה, לא קיים בפועל מצווה זו כיוון שלא עשה מעשה. לעומת זאת, בשו"ת הר צבי (שם, סימן ד, שהובא בהערה הקודמת) כתב שבהזרעה מלאכותית קיים מצוות 'פְּרוּ וּרְבוּ' כיוון שנעשה מעשה לצורך כך, והרופא שביצע את ההזרעה המלאכותית נחשב כשלוחו של הבעל לסיוע בקיום המצווה. וכן כתב גם בשו"ת אגרות משה, אבן העזר, שם. וראה שו"ת שבט הלוי (שם), שכתב שאף שיש שנסתפקו בעניין נתעברה באמבטי, פשוט שבהזרעה מלאכותית קיים פרייה ורבייה.
[24] בטורי זהב (על שלחן ערוך, אבן העזר, סימן א, ס"ק ח, הגהה מהמביא לבית הדפוס) פקפק על הראיה של בית שמואל (שם) שקיים פרו ורבו בנתעברה באמבטי, שכן אין להקיש מדיני יוחסין לקיום פרייה ורבייה, משום שייתכן שלצורך קיום המצווה צריך מעשה מצווה. וכן כתבו בשו"ת שאילת יעב"ץ, חלק ב, סימן צז, ובברכי יוסף, אבן העזר, סימן א, יד. בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ג, סימן כז, פרק ג, ובחלק ט, סימן נא, שער ד, פרק ג) הסתפק האם הצורך הוא במעשה כלשהו או במעשה ביאה כדרך כל הארץ דווקא, ולכן בהזרעה מלאכותית יש ספק האם קיים פרייה ורבייה. וכן הסתפק הרב עובדיה הדאיה ('הזרעה מלאכותית', נועם א (תשי"ח), עמ' קלב-קלו, הובא בשו"ת ישכיל עבדי, חלק ה, אבן העזר, סימן י, פרק ב). בשו"ת בנין אב (חלק ב, סימן ס, אות ג) הביא מדברי שו"ת הר צבי (אבן העזר, סימן א) שהסביר שבנתעברה באמבטי לא קיים פרו ורבו, אך נפטר מחיוב פרייה ורבייה, כפי שהוסבר לעיל, ופסק כן להלכה אף בהזרעה מלאכותית. וצריך עיון, כיוון שבשו"ת הר צבי עצמו כתב לחלק בין נתעברה באמבטי לבין הזרעה מלאכותית, כפי שנתבאר לעיל. בשו"ת באהלה של תורה (חלק א, סימן סט) כתב שבהזרעה מלאכותית מקיימים מצוות 'לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ', ונפטרים מהחיוב בפרייה ורבייה, אך אין מקיימים בה בפועל מצוות עשה של 'פְּרוּ וּרְבוּ'; וראה עוד בבירור שיטתו הרב יעקב אריאל והרב אריה כץ, 'פרו ורבו בהזרעה מלאכותית' – חילופי מכתבים, אמונת עתיך 103 (ניסן תשע"ד), וכן בשו"ת באהלה של תורה, חלק ו, סימן ד. נציין כאן שלדעת הפוסקים שהסתפקו בשאלת היוחסין בהזרעה מלאכותית (כפי שהובא לעיל) ברור שיש גם ספק אם קיים פרייה ורבייה. אכן, הרב משה אריה ליב שפירא (נועם א, תשי"ח, עמ' קלח ואילך) כתב שאף לשיטות אלה – שאין מתייחס אחריו, קיים מצוות 'לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ', שהרי בכל זאת גרם ליישובו של עולם.
[25] שו"ת יביע אומר, חלק ז, יורה דעה, סימן כד, אות ה, וכן הובאו דברי הרב עובדיה יוסף בנשמת אברהם, אורח חיים, סימן שלא, עמ' תקנא; ושם, יורה דעה, סימן רס, עמ' ש; שם, אבן העזר, א, עמ' יז-יח. והביא שם (בנשמת אברהם, בשלושת המקומות) בשם הרב עזריאל אויערבאך שחותנו, הרב יוסף שלום אלישיב, פסק בעבר שאין מילה של תינוק כזה דוחה שבת, אך כעת חזר בו כיוון שלידות כאלה הפכו שכיחות, ולכן גם לדעתו מילתם של תינוקות כאלה דוחה שבת. שו"ת שבט הלוי, חלק ט, סימן רט, המצוטט כאן, וכן במכתב (כ"ג אלול תש"ע) שפורסם בקובץ תורת המשפחה, עמ' ח. שו"ת תשובות והנהגות, חלק ד, סימן רכב. הרב מרדכי אליהו, דבריו הובאו במאמרו של הרב גדעון ויצמן, 'ברית מילה לילד שנולד אחרי טיפולי פוריות', תחומין לג (תשע"ג), עמ' 389.
[26] הרב שלמה זלמן אויערבאך, 'הזרעה מלאכותית', נועם א (תשי"ח), עמ' קנג, וכן בשו"ת מנחת שלמה, תנינא (ב-ג), סימן קכד, וכן במנחה לשלמה, מובא בספר אסיא יב, עמ' 20, סעיף 10 (אסיא נט-ס, אייר תשנ"ז); נשמת אברהם, אורח חיים, שם, יורה דעה, עמ' רצט, אבן העזר, שם. הרב ניימרק, נועם, שם, עמ' קמד. טעמם – היתר חילול שבת לצורך מילה נלמד מהפסוק "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר … וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ", ומשמע שאם אין ההזרעה המלאכותית כדרך כל הארץ, איננה בוודאות בהגדרה המדויקת של "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ", וממילא לא חל עליה ההיתר של מילה בשבת (ראה רבנו חננאל, חגיגה יד, ב, ד"ה 'בתולה שעיברה', במהדורות הרגילות מודפס בדף טז, א).
גם הרב יוסף שרעבי, הממונה על בריתות ברבנות הראשית, אמר לרב גבריאל גולדמן שמחלוקת הפוסקים תלויה בשאלה מה כוונת התורה בביטוי "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר … וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ" – האם הכוונה שצריך שכל התהליך – מ"אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ" יהיה כדרך כל הארץ כדי למול בשבת, או שדי בכך שהלידה עצמה תהיה כדרך כל הארץ.
[27] הרב עובדיה יוסף והרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריהם הובאו בנשמת אברהם, יורה דעה, שם, ובחלק אבן העזר, שם.
[28] ראה גם פסקי הרב שלמה זלמן אויערבאך, מנחה לשלמה, בעריכת פרופ' אברהם שטיינברג, מובאת בספר אסיא יב, עמ' 8–9 (אסיא נט-ס, אייר תשנ"ז, עמ' 11–12).
[29] שו"ת דברי מלכיאל, חלק ד, סימן קז-קח. שו"ת משפטי עוזיאל, חלק ב, אבן העזר, סימן יט. הרב עובדיה הדאיה, 'הזרעה מלאכותית', נועם א (תשי"ח), עמ' קל-קלב, הובא בשו"ת ישכיל עבדי, חלק ה, אבן העזר, סימן י. שו"ת תשובה שלמה, חלק ב, אבן העזר, סימן ד-ה. הרב אברהם דוד רובינשטיין, תל תלפיות לח (שנת תרצ"א), אות נה ואות סג. וראה בשו"ת ציץ אליעזר, חלק ט, סימן נא, שער ד, פרק ו, שלדעתו גם החזון איש אוסר.
[30] ראה שו"ת שאילת יעב"ץ, חלק א, סימן מג. שו"ת מהרש"ם, חלק ג, סימן רסח. שו"ת זקן אהרן, חלק ב, סימן צז. שו"ת עמק הלכה, חלק א, סימן סח. הרב צבי פסח פראנק, הערות על טור אבן העזר, סימן א, ובשו"ת הר צבי, אבן העזר, סימן ד. שו"ת מנחת יצחק, חלק א, סימן נ. הרב שלמה זלמן אויערבאך, 'הזרעה מלאכותית', נועם א (תשי"ח), עמ' קנז, הובא בשו"ת מנחת שלמה תנינא (ב-ג), סימן קכד. שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק א, סימן עא, שם, חלק ב, סימן יא וסימן יח; שם, חלק ד, סימן לב, אות ה. שו"ת שרידי אש, חלק א, סימן עט. שו"ת ציץ אליעזר, שם, פרק ג. שו"ת יביע אומר, חלק ב, אבן העזר, סימן א. שו"ת באהלה של תורה, חלק א, סימן סט. הרב אברהם צבי רבינוביץ, 'מדיניות הלכתית והנדסה גנטית', תחומין ב (תשמ"א), עמ' 510–511. הרב שלמה משה עמאר, תשובה לרב בנימין דוד, ט"ז באב תשס"ט, שו"ת פוע"ה – פוריות, יוחסין וגנטיקה, עמ' 472–474. רפואה, הלכה וכוונות התורה, עמ' 212–213, א. ראה גם הרב שלמה דיכובסקי, 'פוריות ותפקוד זוגי – עילה לגט וטיפולים לפני נישואין – שו"ת', ספר אסיא יג, עמ' 241 (אסיא סז-סח, שבת תשס"א, עמ' 14). הרב פישל הערשקאווביטש, הרב יחזקאל רוטה, קובץ תורת המשפחה, ב, עמ' יב-יד. כך משמע גם ממכתביהם של הרב שמואל הלוי ואזנר, הרב יוסף שלום אלישיב והרב משה שטרנבוך, הובאו בקובץ תורת המשפחה, שם, עמ' ח-י. וכן הורו הלכה למעשה פוסקים רבים נוספים למכון פוע"ה, ביניהם: הרב מרדכי אליהו, הרב יוסף שלום אלישיב, הרב משה הלברשטאם, הרב שמואל הלוי ואזנר, הרב יצחק זילברשטיין.
[31] יש מי שהציע לקחת מהבעל כמות גדולה של זרע, לשמרו באחסון מתאים, ולהשתמש בו בפעמים חוזרות, עד להריון מוצלח, כי בכך ממעטים בהוצאות הזרע. כמובן, בתנאי שיש פיקוח הלכתי והקפדה נאותה על בנק הזרע, שלא ישתמשו באותו זרע לנשים אחרות ושלא יתחלף הזרע בזרעו של אדם אחר (השופט משה דרורי, 'הנדסה גנטית', תחומין א, תש"מ, עמ' 288. הרב אברהם צבי רבינוביץ, תחומין ב, שם). יש להעיר על כך שבדרך כלל איכות הזרע יורדת בהקפאה.
[32] כסניף ניתן להוסיף סברה שגם בחיי אישות כדרך כל הארץ רק זרעון יחיד מפרה את הביצית, אך כיוון שהפעולה נעשית לצורך פרייה ורבייה, אין בפעולה זאת חשש של זרע לבטלה, וכיוצא בזה גם בהזרעה מלאכותית.
[33] המקור להמתנת עשר שנים הוא במשנה במסכת יבמות (סד, א) ובברייתא שם: "תנו רבנן, נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה, יוציא ויתן כתובה שמא לא זכה להיבנות ממנה. אף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר – "מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" (בראשית טז, ג), שאז נתנה שרה אמנו את הגר שפחתה לאברהם אבינו בתקווה להיבנות ממנה.
[34] שו"ת שבט הלוי, חלק ח, סימן רנא, אות י.
[35] הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, אבן העזר, סימן כג, עמ' רל. כך גם הורה למעשה פעמים רבות הרב מרדכי אליהו לרבני פוע"ה. בשו"ת בנין אב (חלק ב, סימן ס, אות ב) הסתפק בדין זה, ונראה שדעתו נוטה להתיר. ראה גם הרב אליעזר בן פורת, 'בירורים בעניין הפריה חוץ גופית', ספר אסיא יג, עמ' 235–236 (אסיא עט-פ, טבת תשס"ז, עמ' 109–110).
[36] שו"ת שבט הלוי, חלק ח, סימן רנא, אות יא. לדעת הרב משה פיינשטיין (שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק ד, סימן עג, ג) אין ללכת לרופאים בענייני פוריות לאחר שכבר קיימו פרייה ורבייה.
[37] בשו"ת מעין אומר (חלק ח, הלכות פריה ורביה, פרק א, שאלה ט/ד) כתב לאסור. אמנם שם (שאלה ט/יא) התיר, ובהערה שם כתב שהתיר לצורך שלום בית. וכן כתב במפורש (שם ט/כא) להתיר במקום שיש חשש לגירושין. וכן הורה הרב עובדיה יוסף בפגישתו עם רבני פוע"ה, ערב ראש השנה תש"ס.
[38] שו"ת מעין אומר, חלק ח, פריה ורביה, סימן ט/יב.
[39] הרב אשר וייס בפגישתו עם רבני פוע"ה, ט"ז באדר א' תשע"א.
[40] יש לחלק בין מקרים שבהם יש בעיה ידועה בזרע, שבגללה ממליצים על הזרעה מלאכותית, ומצד ההיגיון יש לדחות את ביצוע צילום הרחם לשלב מאוחר יותר, לבין מקרים שהרופאים ממליצים על הזרעה מלאכותית עקב אי פוריות בלתי מוסברת, שבהם יש יותר מקום לביצוע צילום רחם מיידי כדי לברר את סיבת אי הפוריות, או במצבים שבהם עולה הסבירות לבעיה בחצוצרות, כגון אצל אישה שעברה ניתוח בבטן התחתונה.
[41] בדיקת זרע עצמה כוללת שלושה מרכיבים עיקריים: כמות, מבנה ותנועה. כאשר מבצעים הזרעה מלאכותית בודקים בזרע בדרך כלל רק כמות ותנועה. הכוונה כאן ב'בדיקה מקיפה' שיש לבקש גם בדיקת מבנה.
[42] חשוב להעיר על הצד הביורוקרטי שבדבר – צריך שתי הפניות נפרדות, דהיינו מלבד ההפנייה להשבחת זרע לקראת ההזרעה המלאכותית, יש צורך בהפנייה גם לבדיקת זרע. חשוב לציין שלא בכל מעבדה אפשר לבצע בדיקת מבנה של הזרע עם השבחת הזרע לקראת ההזרעה המלאכותית (בדרך כלל במעבדות זרע עושים זאת ואילו בבתי חולים לא עושים זאת).
[43] כך הורה הרב מרדכי אליהו לרב מנחם בורשטין הלכה למעשה, כאשר מבחינה רפואית עדיין יש סיכוי להריון טבעי.
לדעת ד"ר חנה קטן (במכתב לרבני פוע"ה, כ"ח בטבת תש"ע), גם מבחינה רפואית הסדר הנכון הוא בדיקת זרע מלאה בעזרת 'קונדום הלכתי' לפני ביצוע הזרעה מלאכותית, גם כשבדיקת האיסוף הווגינאלי מראה שמצב הזרע בינוני עד גרוע, אלא אם כן מדובר באישה מבוגרת, שאז ייתכן שעדיף לבצע הזרעה מלאכותית בהקדם.
[44] אמנם היה מי שהמליץ להקדים הפריה חוץ גופית להזרעה מלאכותית, כיוון שבהפריה חוץ גופית יש יותר סיכויים להצליח להגיע להולדת ילדים, וממילא יש פחות חשש להוצאת זרע לבטלה (הרב אליעזר בן פורת, 'בירורים בעניין הפריה חוץ גופית', ספר אסיא יג, עמ' 234 (אסיא עט-פ, טבת תשס"ז, עמ' 108). אך יש להביא בחשבון גם משתנים נוספים, כגון מידת הסיכון לאישה בהשוואה בין הטיפולים השונים, והצורך להעדיף תחילה טיפול רפואי פשוט יחסית על פני טיפול מורכב. מלבד זאת, ראה שם את הערת העורך (הרב ד"ר מרדכי הלפרין) שמבחינה רפואית הסיכויים המצטברים להריון ולידה, הם גבוהים יותר אם מנסים קודם הזרעה מלאכותית מאשר אם מתחילים בהפריה חוץ גופית ורק אחר כך חוזרים להזרעה מלאכותית. לכן, לדעתו, ברור שעדיף להתחיל בהזרעה מלאכותית לפני המעבר להפריה חוץ גופית. וכמובן, שאלת הייחוס בהפריה חוץ גופית מורכבת יותר מאשר בהזרעה מלאכותית, לכן גם מבחינה זו יש להעדיף הזרעה מלאכותית על פני הפריה חוץ גופית.
[45] כמות הזרע הנדרשת לצורך הבדיקה היא בדרך כלל כמות קטנה, כך שנשארת כמות ניכרת של זרע שאפשר להקפיאה.
מבחינה מעשית: הקפאת זרע אפשר לעשות רק בבית חולים. כדי לקבל התחייבות להקפאת הזרע מקופת החולים יש להסביר לרופא את הצורך המיוחד, כפי שמופיע בהסבר ההלכה למעלה.
[46] לגבי בדיקת זרע ,מבחינה הלכתית עקרונית הדרכים המועדפות בנתינת זרע הן PCT או איסוף וגינאלי. לעומת זאת, בהוצאת זרע לצורך הזרעה מלאכותית, אופנים כאלה לרוב אינם מעשיים, כיוון שכמות הזרע הנאספת מועטת ועלולה שלא להספיק לצורך הזרעה מלאכותית. גם מבחינה הלכתית, הוצאת זרע לצורך הזרעה מלאכותית קלה יותר מאשר לצורך בדיקה, כיוון שהזרע משמש להפריה בפועל ולא לבדיקת הזרע בלבד.
[47] כגון אם אינם יכולים להגיע בזמן סביר למעבדת הפוריות. אפשר לפתור בעיה זו על ידי שכירת חדר במלון וכיוצא בזה. בשעת הצורך אפשר להיעזר גם במכון פוע"ה למציאת פתרון מעשי.
בחלק מבתי החולים, בעיקר בחו"ל, מוקצים חדרים לצורך הוצאת זרע באוננות ולעתים הם ניתנים לזוגות שומרי מצוות לצורך קיום יחסי אישות ומתן זרע עם קונדום הלכתי. פתרון כזה צריך להיות דיסקרטי ומוצנע. חדרים כאלה עלולים להכיל חומרים פורנוגרפיים ולכן יש לברר מראש את אופן השימוש בהם.
כמו כן, אפשר להיעזר בחומר משמר להארכת הזמן מנתינת הזרע ועד למסירתו במעבדה.
[48] הערת האמבריולוג אהרן פרץ – באופן כללי, זרע שניתן לתוך קונדום הלכתי על ידי קיום יחסי אישות איננו פחות טוב מאשר זרע שניתן באוננות. אדרבה, יש מחקר שמצביע על כך שזרע שניתן על ידי קיום יחסי אישות, טוב יותר מאשר זרע שניתן באוננות.
[49] באופן כזה אין בעיה של צורך בנתינת הזרע באוננות, כיוון שאוספים מראש את הזרע על ידי 'קונדום הלכתי'.
[50] חוברה על ידי עורכי הספר.
[51] שו"ת זקן אהרן, חלק ב, סימן צז. הרב שלמה זלמן אויערבאך, 'הזרעה מלאכותית', נועם א (תשי"ח), עמ' קנח, וכן בשו"ת מנחת שלמה תנינא (ב-ג), סימן קכד.
[52] ראה לעיל בכרך הראשון, פרק כב – 'בדיקות רפואיות – מתי אוסרות', מעמ' 257 ואילך, ובאוצר המושגים, ערך אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם.
[53] ראה באוצר המושגים, ערך תולה במכתה.
[54] שו"ת מהרש"ם, חלק ג, סימן רסח. הרב קלמן כהנא, טהרת בת ישראל, מהדורה שמינית, תשל"ט, עמוד טז, אות ג – הוראה מהחזון איש. הרב חיים ליב זאקס, 'בעניין הפראה על ידי זריקת זרע', הפרדס, שנה לו, תשרי תשכ"ב, עמ' 23–24. הרב עובדיה הדאיה, 'הזרעה מלאכותית', נועם א (תשי"ח), עמ' קלה, הובא בשו"ת ישכיל עבדי, חלק ה, אבן העזר, סימן י. שו"ת הר צבי, אבן העזר, סימן ז (אך ראה מכתבו של ד"ר אלי ויצברד, מיום ז' בסיון תשכ"א [אסיא צה-צו, תשרי תשע"ה, עמ' 20], שהעיד על מקרה שבו התיר לו הרב צבי פסח פראנק לבצע הזרעה מלאכותית לפני טבילה במקרה של ביוץ מוקדם). שו"ת שבט הלוי, חלק ד, סימן צז; חלק ו, סימן רג, וכן שיעורי שבט הלוי, סיום הפתיחה. שו"ת חשב האפוד, חלק א, סימן קמ.
[55] מסכת כלה, הלכה י (מובא בנדרים כ, ב, לפי גרסת חלק מהראשונים). כלה רבתי, פרק ב, הלכה א-ב. זוהר, פרשת מצורע, נה, א. ויקרא רבה, פרשה טו, סימן ה. שערי תשובה, שער ג, אות קכה. ביאור הגר"א, אבן העזר, סימן ד, ס"ק ל.
[56] שו"ת זקן אהרן, חלק ב, סימן צז (אף על פי שכתב שמצד הסברה היה מקום לומר שהוולד פגום, אך כיוון שרבנו פרץ כתב שהוולד נפגם רק בביאת איסור, והביאו דבריו הבית חדש והטורי זהב, כפי שיובא להלן, מבטל דעתו מפני דעתם). שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק ב, סימן יח. שו"ת יביע אומר, חלק ב, אבן העזר, סימן א, וחלק ח, אבן העזר, סימן כא. הרב שלמה זלמן אויערבאך, 'הזרעה מלאכותית', נועם א (תשי"ח), עמ' קנה, המצוטט כאן, וכן בשו"ת מנחת שלמה תנינא (ב-ג), סימן קכד. הרב ד"ר ישראל ברוך נס, 'זריקת זרע איש בתוך רחמי אישה', הפרדס, שנה לב, תשרי תשי"ח, עמ' 27 ואילך. רפואה, הלכה וכוונות התורה, עמ' 213, ב. הרב מרדכי אליהו, תשובה בעל פה לרב מנחם בורשטין. וראה סיכום השיטות בשו"ת ציץ אליעזר, חלק ט, סימן נא, שער ד, פרק ו.
[57] רבנו פרץ, מובא בהגהת סמ"ק ישן (כתב יד). דבריו הובאו בבית חדש, יורה דעה, סימן קצה, וכן בטורי זהב, שם, ס"ק ז. וראה פרופ' שמחה עמנואל, 'נוסחאות מכתב יד של תשובת רבנו פרץ מקורביל והשלכותיהן לדין הזרעה מלאכותית', המעין, נא, ד, תמוז תשע"א, עמ' 31–38.
[58] התייחסות לנתינת הזרע לפני טבילה תובא להלן.
[59] כיוון שביצוע שתי הזרעות רצופות נעשה רק כדי לנסות ולהגדיל במעט את הסיכויים להצלחת ההזרעה המלאכותית, וכיוון שפוסקים רבים אסרו הזרעה מלאכותית לפני טבילה, במקום שבו אפשר לנסות להשיג הריון מבלי להזדקק לכך, עדיף להסתפק בהזרעה מלאכותית אחת בלבד אחרי הטבילה, אלא אם כן יש זרע קפוא מלפני כן.
[60] הרב ישראל זאב מינצברג, נועם א (תשי"ח), עמ' קכט. שו"ת מנחת יצחק, חלק א, סימן נ, אות ג-ד, גם בשם הרב ש"ד כהנא אב"ד ורשה, המצוטט כאן. הרב יהושע נויבירט בשם 'יש אומרים', הערה על פסק הרב שלמה זלמן אויערבאך, שלא הצריך טבילה כעבור שבעת ימי נִדה, מובא במנחה לשלמה, ספר אסיא יב, עמ' 8, הלכה 2 (אסיא נט-ס, אייר תשנ"ז, עמ' 10). סיכום השיטות מובא בשו"ת ציץ אליעזר, חלק ט, סימן נא.
[61] שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק ב, סימן יח. שו"ת יביע אומר, חלק ב, אבן העזר, סימן א; חלק ח, אבן העזר, סימן כא, ו. בשו"ת מעין אומר (חלק ז, סימן מח) מובא שהרב עובדיה יוסף אמר שאפשר להזריק בשבעה נקיים ללא טבילה או שהאישה תטבול ללא ידיעת הבעל. הרב מרדכי אליהו אמר לרבני פוע"ה שאם מדובר בזוג שיבין הבנה חד משמעית שגם לאחר הטבילה אינם מותרים – וצריך מורה ההוראה לברר זאת – אז תטבול. וראה גם שו"ת רב פעלים, חלק ג, יורה דעה, סימן יב.
[62] למעשה, מתברר מהניסיון במכון פוע"ה שטבילה מוקדמת עלולה להביא לידי תקלות חמורות. גם הרב ינון יונה (בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ"ג באייר תש"ס) אמר שהוא עצמו נתקל במקרים שבהם בני זוג נכשלו ושימשו אחרי טבילה כזאת, ולכן אין להורות על טבילה לפני הזרעה מלאכותית בתוך שבעה נקיים. למעשה, אם בכל זאת טבילה כזאת חשובה מאוד לבני הזוג והם מבינים את כל המשמעויות שלה, יש לאפשר להם טבילה קודם ההזרעה המלאכותית, אך ההמלצה היא לקיים אותה באופן שיזכיר לבני הזוג שאינה טבילה רגילה ואינה מתירה אותם. לדוגמה, לטבול במקווה אחר, ללא ההכנות הרגילות, וכמובן ללא ברכה. לעומת זאת, בטבילה השנייה אחרי שבעה נקיים המתירה אותה לבעלה, תטבול בברכה.
[63] שו"ת אגרות משה, שם.
[64] בשו"ת זקן אהרן (שם) התיר במפורש לתת זרע בידיים לצורך הזרעה מלאכותית כשאין שום דרך אחרת. בשו"ת יביע אומר, מנחת שלמה, ומנחת יצחק (שם) לא חילקו בדרך הוצאת הזרע.
[65] מכשיר כזה מאפשר הוצאת זרע לא ישירה – בידיים – ויש בו צד של גרמא.
[66] כמובן, אם יש זרע קפוא שאפשר להשתמש בו, אין הבדל בין ביצוע הזרעה מלאכותית אחת לפני טבילה לבין ביצוע שתי הזרעות.
[67] שו"ת שבט הלוי, חלק ט, סימן קפג. הרב יוסף שלום אלישיב, דבריו הובאו בספר לבושי עז, סימן קצז, סעיף יא, ס"ק א, וכן אמר הרב מורגנשטרן לרב עזריאל אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, חלק ה, עמ' קט,. הרב יהושע נויבירט, דבריו הובאו בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן קצו, עמ' רל, ח, וכתב שם שאפשר להוסיף ארבעה ימים בלבד ואין צורך בחמישה ימים (ראה שפתי כהן, יורה דעה, סימן קצו, ס"ק כג. הרב אביגדֹר נבנצל בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ"ד בתמוז תשס"א. ולשיטתו אפילו אם האישה הייתה אמורה לטבול למחרת ההזרעה המלאכותית, והיו אמורים למסור זרע שוב, ואז אפשר היה לעשות זאת על ידי 'קונדום הלכתי', וכעת בגלל ההמתנה שלאחר ההזרעה המלאכותית הטבילה תידחה, ויצטרכו למסור שוב זרע בידיים, בכל זאת צריך המתנה, מפני שעדיף לתת זרע בידיים מאשר להיכנס לחשש ספק איסור כרת.
[68] משנת יעקב, הלכות איסורי ביאה, ו, טז, ס"ק ה. הרב עובדיה יוסף, מכתב לד"ר יעקב רבינזון מיום י"ז בתמוז תשע"א (הובא במאמרו של ד"ר יעקב רבינזון, 'האם דין פולטת שכבת זרע שסותרת מנינה קיים גם בהזרעה תוך רחמית (IUI) שמבוצעת בשבעה נקיים', אסיא צה-צו, תשרי תשע"ה, עמ' 141; וכן בנשמת אברהם, שם, עמ' קיא); וכן בשו"ת מעין אומר, חלק ז, הלכות נִדה, סימן עג. הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בלבושי עׂז, שם. גם הרב מרדכי אליהו הסכים שבמקום צורך אפשר להקל בלא המתנה כיוון שאין כאן דין רגיל של פולטת שכבת זרע כיוון שהזרע מוזרק בעומק הרחם ולא כדרך כל הארץ. בספר אורות הטהרה (פרק יא, טו, ובהערה יג) הביא שהרב יהושע נויבירט כתב לו (שבט תשנ"ז) שהרב יוסף שלום אלישיב פסק שאין דין פולטת שכבת זרע בהזרעה מלאכותית אלא רק בביאה. פירוט והרחבה מובאים גם במאמרו הנ"ל של ד"ר יעקב רבינזון, אסיא, שם, עמ' 135–143.
[69] יורה דעה, סימן קצו, יג.
[70] הרב יעקב אריאל בפגישתו עם רבני פוע"ה, י"ז בכסלו תשס"ב. גם הרב דוב ליאור (בפגישתו עם רבני פוע"ה, ה' באב תשס"ב) הורה שבשעת הדחק אפשר לסמוך על שטיפה כזאת. ואף על פי שיש דעות שאין אנו בקיאים בצורת השטיפה המועילה, כאן הסתמכו בעיקר על הדעה שבהזרעה מלאכותית לא גזרו משום פולטת שכבת זרע.
[71] שו"ת אשל אברהם (ניימרק), פירות גינוסר, סימן ו. שו"ת ציץ אליעזר, חלק ט, סימן נא, שער ד, פרק ו.
[72] הרב אברהם יצחק הלוי כלאב, הרב אליהו בנימין מאדאר (והסכים עמו הרב מאיר ניסים מאזוז) והרב נחום אליעזר רבינוביץ, תשובה לשאלת הרב אריה כץ מיום ד' בניסן תשע"ה. כך הורה גם הרב מרדכי אליהו בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ' בכסלו תשס"ב. אך לשיטתו, אם יש לה שעה קבועה לווסת, שאז הפרישה בשעת הווסת היא מן התורה – אסורים לשמש בשעה זו. הרב זלמן נחמיה גולדברג (בפגישתו עם רבני פוע"ה, ט"ז באייר תשס"ג) התיר בתנאי שתבדוק את עצמה לפני כן, על פי שיטת שולחן ערוך הרב – בעל התניא, שבדיקה בתחילת עונה בינונית מספיקה כדי להתיר את האישה. הרב מרדכי גרוס (בתשובה בעל פה לרב אריה כץ ולרב ליאור שגב, ח' בסיון תשע"ה) הורה להקל בכך בווסת החודש ובווסת ההפלגה, ולהחמיר בעונה בינונית ובווסת קבוע. והוסיף שאם מדובר בזוג הנמצא כבר זמן רב בטיפולי פוריות, יש מקום לדון להקל אף בעונות אלו.
[73] הרב אברהם יצחק הלוי כלאב, הרב אליהו בנימין מאדאר והרב נחום אליעזר רבינוביץ, בתשובתם הנ"ל. הרב זלמן נחמיה גולדברג, בפגישה הנ"ל.
[74] הרב מרדכי אליהו בפגישה הנ"ל, וראה שו"ת אשל אברהם, שם, ושו"ת ציץ אליעזר, שם. דיון כעין זה הובא לעיל בכרך הראשון (פרק ז – 'ביאת מצווה וראשית חיי הנישואין', עמ' 85, הלכה יג) על ליל כלולות שחל בזמן פרישה סמוך לווסת, וכן שם (פרק טו – 'פרישה סמוך לווסת', עמ' 177, הלכה ו) על ליל טבילה שחל בזמן פרישה סמוך לווסת.
[75] שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק ג, סימן נד, סוף אות א.
[76] רקע הלכתי רפואי מובא בשו"ת פוע"ה – פוריות, יוחסין וגנטיקה, עמ' 88–91.
[77] הערת ד"ר יעקב רבינזון – בדרך כלל אפשר לתזמן את הזריקה האחרונה (אוביטרל, שגורמת לביוץ כ-36 שעות לאחר נטילתה, באופן שמועד הביוץ וממילא ההזרעה המלאכותית יהיו ביום שישי. בכל אופן, הזרעה מלאכותית עד 24 שעות לפני הביוץ נותנת סיכוי סביר להצלחת הטיפול, ויש אף רופאים שלכתחילה ממליצים על הזרעה מלאכותית כ-12 שעות לפני הביוץ, דהיינו כ-24 שעות אחרי מתן זריקת האוביטרל. אם מדובר באופן שהביוץ אמור לצאת במוצאי שבת וההזרעה המלאכותית תבוצע ביום שישי בבוקר, עלולה להיות פגיעה בסיכויי הכניסה להריון אך עדיין ההזרעה המלאכותית אפשרית עם סיכויים נמוכים יותר.
במענה לשאלתנו האם במקרה כזה יש טעם לשים חלק מהזרע בנרתיק וחלקו ברחם, אמר לנו ד"ר רבינזון שבכל מקרה לא מומלץ לשים חלק מהזרע בנרתיק.
[78] יש מעבדות פרטיות שלעתים מוכנות לפעול במוצאי שבת.
[79] על פי שלחן ערוך, אורח חיים, סימן שכח, סעיף יז. הרב יעקב אריאל, תשובה לרב מנחם בורשטין, כסלו תשס"ב, שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 94, הובא גם בשו"ת באהלה של תורה, חלק ה, סימן לד. הרב אפרים גרינבלט, תשובה כנ"ל, כסלו תשס"ב, שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 100. הרב אשר וייס, תשובה לרב גדעון ויצמן, אב תשס"ב, שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 96–98. הרב אביגדֹר נבנצל בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ"ד בתמוז תשס"א, וכן בתשובה כנ"ל לרבני פוע"ה, שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 103. הרב אריאל והרב וייס כתבו במפורש שאין כאן אף איסור מסייע.
הרב דוב ליאור (בתשובה כנ"ל לרב מנחם בורשטין, שו"ת פוע"ה, שם, עמ' 101, הובאה גם בשו"ת דבר חברון, חלק ב, סימן שפג) כתב אף הוא להתיר למרות שלדעתו אין מטופלי פוריות נחשבים בגדר חולה שאין בו סכנה, כיוון שבהזרעה מלאכותית עצמה אין איסור תורה, אפשר להתיר אמירה לגוי באיסור דרבנן.
[80] ראה לעיל, פרק מב – 'הגדרת טיפולי הפוריות מבחינה הלכתית', עמ' @, הלכה ב@.
