באחד מימי החורף קיבלתי פנייה ל"קדושת החיים", הבן מעבר לקו מספר על אביו שחולה בדמנציה והרופאים שאלו את המשפחה האם במצב של הידרדרות ומצוקה נשימתית לעשות הנשמה? האמת היא שכל מקרה ומקרה בקדושת החיים הוא עולם ומלואו של משפחה ומטופל, אבל שאלת ההנשמה חוזרת על עצמה, באופן טבעי בהרבה מאוד מהמקרים שאני נתקלתי. רשמתי לעצמי את המצב הרפואי של המטופל. בדרך כלל בין השאלות שאני שואל נשאלת גם השאלה ואיפה אבא מאושפז? הבן השיב בברזיל. עצרתי לרגע וממש התרגשתי, התרגשתי שמוקד "קדושת החיים" מגיע ומשפיע אפילו מעבר לים.

בהמשך הבן שלח לי מסמכים רפואיים מבית החולים מברזיל ובעזרת הצוות הרפואי התומך שלנו, גם הצלחנו להבין מה כתוב במכתב ומה מצב המטופל. אכן האב היה במצב סופני כפי שתיאר הבן וכפי שהתייעצנו עם הצוות הרפואי וגדולי ישראל הורנו בסופו של דבר שמותר להימנע מהנשמה במצב זה של הדמנציה. כשנתנו את התשובה הבן עדכן אותי שהמצב מדרדר עוד יותר. המשכתי את הקשר עם הבן ומדי פעם הייתי מקבל עדכונים על מצבו של אביו. באחד ממוצאי השבתות הבן מתקשר אלי ואומר לי שמצבו של אביו ממש סופני, והוא שואל אותי האם לנסוע עכשיו לברזיל לראות את אבא?

זו הייתה גם תקופת הקורונה והטיסות ממקום למקום ארכו יותר זמן והאם יספיק להגיע? זו שאלה שקשה מאוד לענות עליה במיוחד שאני לא בתקשורת קרובה עם הרופאים בברזיל ועוד יותר זו בכלל לא שאלה הלכתית ואני בכלל לא יודע אם יספיק או לא. אני מאמין שאם אדם שואל אותך משהו כרב, אתה אמור לתת לו תשובה, גיבוי וברכת הדרך ולהתפלל לסייעתא דשמיא בדבר. באותו רגע אמרתי שלדעתי כדאי לצאת עכשיו ולעדכן אותי. ביום שלישי הסמוך לו קיבלתי מהבן את ההודעה:
אבא שלי נפטר, הלב לא עמד בעומס. הספקנו להגיע ללוויה בברזיל.
תודה על כל העזרה.

"וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת. וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ. אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרו. וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ" (במדבר יב)

בפרשתנו משה מתפלל לרפואת מרים אחותו. רש"י בפסוקים אלו מסביר מדוע משה רבינו קיצר בתפילתו- מפני מה לא האריך משה בתפלה? שלא יהיו ישראל אומרים אחותו עומדת בצרה והוא עומד ומרבה בתפילה. רש"י מסתמך כאן על מדרש שלא יאמרו ישראל שעל אחותו הוא מאריך בתפילה ועלינו לא, לכן מתפלל משה תפילה קצרה כדי שלא יהיה לעז. נראה לי שניתן להסביר בכיוון נוסף שאמנם יש ערך להרבות בתפילה על צרה וחולי אבל משה רבינו מלמד אותנו גם למקד את התפילה, על מה ואיך להתפלל.

תפילתו של משה לרפואה זו התפילה הראשונה לרפואה שאנו מוצאים בתנ"ך. אמנם אברהם היה המתפלל הראשון לרפואה "וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל־הָאֱלֹקים וַיִּרְפָּא אֱלֹקים אֶת־אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת־אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ" (בראשית כ) אבל שם לא כתוב מה נוסח התפילה. יותר מאוחר כבר ניפגש עם תפילת חזקיהו לרפואתו "בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה. וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה' לֵאמֹר. אָנָּה ה' זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל. (מלכים ב' כ) ותפילת ירמיהו "רְפָאֵנִי ה' וְאֵרָפֵא הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה כִּי תְהִלָּתִי אָתָּה" (ירמיהו יז) שממנה נתקנה יותר מאוחר ברכת רפאנו שבעמידה.

משפחות רבות שואלות אותנו על מה מתפללים? במיוחד בחולה סופני, הרי הוא סובל , מה נתפלל שיתרפא, אולי שלא כדרך הטבע? האם מותר להתפלל שימות ולא יסבול כבר? אנו נפגשים עם משפחות רבות שברגעים האחרונים לא תמיד יודעים על מה להתפלל ומה לבקש באותם רגעים.
האמת שזו סוגיה גדולה ורחבה ונביא אותה ממש בתמצית. כשהפוסקים עוסקים בנושא זה הם עושים חלוקה בין תפילת חולה על עצמו לבין תפילת משפחתו או אחרים עליו. לגבי החולה עצמו שסובל מייסורים קשים מותר לו להתפלל על עצמו שימות ולא יתייסר יותר, ראינו את זה אצל אליהו הנביא, יונה הנביא וחוני המעגל (שו"ת בניין אריאל לגרז"נ זצ"ל). לעומת זאת לגבי אחרים נחלקו הדעות בין הפוסקים. יש אומרים שלאחרים גם מות. (על פי הר"ן בנדרים מ, ערוך השולחן יו"ד שלה ג ואחרים- יש לציין שפוסקים רבים לא הביאו דעה זאת להלכה) אבל לא לקרובי משפחתו (שו"ת חקקי לב לרב חיים פלאג'י, חלק א נ), כי אולי יש להם נגיעה כזו או אחרת בדבר. ויש חולקים ואומרים שלאחרים לא נכון לנהוג כך ולהיתפלל על החולה שימות בכלל, למשל באיגרות משה (חו”מ ח”ב סי’ ע”ד) מובא שנשאל אם מותר לנהוג למעשה כדברי הר”ן ולהתפלל לקרב מיתתו של חולה, והשיב שלא שייכת תפילה זו אלא במצב שברור שלא יועילו התפילות להחיותו ולמעשה אין לו תקווה, ובזמננו אין מי שיכול לדעת דבר כזה.

לפעמים אנחנו משתדלים להמליץ בעדינות ללכת בעקבות עצתו של הגרש"ז אוירבעך זצ"ל (הובאה בנשמת אברהם ב סימן של"ח יב) שאם יש ייסורים רבים, אין להתפלל לרפואה שלמה על חולה כזה כי אין זה אלא בקשה לנס אלא להתפלל שה' יעשה הטוב בעיניו לטובת החולה ושהחולה לא יסבול.