“כמה פעמים אנחנו זוכרים לעצור ולהודות על חיים?” חשבתי לעצמי.
אני שומע הרבה סיפורים, אבל השבוע הגיעו אלי שניים כאלה שגרמו לי לעצור ולהרגיש עד כמה כל חיים הם נס – אחד מהם נולד ממש עכשיו, והשני הגיע מתוך הכרת תודה על חיים שהיו כבר כאן.
הפנייה הראשונה הגיעה משמואל, יהודי מבוגר. קולו היה שקט ושקול, אך ניכר שהיה טעון. הוא סיפר לי שגיסו, אליקים, הלך לעולמו לפני כמה חודשים והשאיר אחריו ירושה מכובדת. ואז, כמעט בלחישה, הוסיף:
“אבל… לדאבון לב, הוא לא השאיר צאצאים…”
הייתה שתיקה קצרה. שתיקה שמספרת חיים שלמים.
“חשבתי לתרום חלק מהירושה למכון פוע”ה,” המשיך שמואל. “אני מאמין שחשוב שאליקים ישאיר חותם וזיכרון בעולם. ואין מקום ראוי יותר לכך ממכון פוע”ה, שעובד יום ולילה כדי להביא חיים חדשים לעולם.”
הקשבתי, והלב כאב. יהודי ערירי, שלא זכה לראות בנים ובני בנים. אמרתי לשמואל שאני מצטער לשמוע על אליקים, והסכמתי בכל לב עם דבריו – שראוי שפעילות המכון תהיה לעילוי נשמתו, ושנזכיר אותו ביום השנה.
מתוך סוף החיים – תצמח שליחות של חיים.
עוד באותו יום, הטלפון צלצל שוב. הפעם – שיחה מדרום אמריקה.
“מזל טוב, הרב,” אמר דוד, בקול מלא שמחה שקשה להסתיר, “נולד לנו בן.”
בירכתי אותו בחום, אף שלא זיהיתי את המספר.
איתמר מיהר להסביר שמעולם לא פנה למכון פוע”ה בענייני בעיות פוריות. “ברוך ה’, לא היינו זקוקים לטיפולים,” אמר. אבל היו לו ולאשתו, רחל, שאלות בענייני טהרת המשפחה ובדיקות בהריון. “ותמיד,” הדגיש, “קיבלנו תשובות מקצועיות, מדויקות, ובפנים מאירות.”
ואז הוסיף בפשטות מרגשת:
“אנחנו רוצים לתרום.”
הוא נקב בסכום מכובד מאוד, והסביר שזה מתוך הכרת הטוב להקב”ה – על כך שלא נזקקו לטיפולים, ועל כך שנולד להם ילד בדרך טבעית ובריאה.
כך מצאתי את עצמי באותו יום עם שתי תרומות, שונות כל כך – ומשלימות כל כך:
אחת – מפאת סוף החיים.
והשנייה – בעקבות חיים חדשים.
ושתיהן יחד יסייעו למכון פוע”ה להמשיך בשליחותו – להביא עוד ועוד חיים, עוד תקווה, לעוד זוגות שממתינים.
יש מי שמכיר בנס רק כשהוא נס על-טבעי, נס גלוי. אבל יש מי שמכיר גם בניסים ה“קטנים” – הטבעיים, השקטים, הנסתרים. גם לידת תינוק בריא, ללא סיבוכים וללא טיפולים, היא נס גדול שדורש הודיה והלל.
ימי חנוכה הם הזדמנות מיוחדת לעצור ולהכיר בניסים הגדולים והקטנים גם יחד. כשאנחנו יושבים מול הנרות ומתבוננים באור הקטן שלהם, אפשר לזכור ולהזכיר את הברכות הרבות והניסים הרבים שמלווים אותנו בכל יום.
וגם – לזכור את אלה שממתינים עדיין לנס שלהם, ומתפללים שאור קטן ידליק להם תקווה גדולה.
חנוכה שמח ובשורות טובות.