נייר עמדה
הנחיות מעשיות ליום הכיפורים
עבור מתמודדים עם דמנציה
1. רקע רפואי
מחלת הדמנציה הינה מחלה פרוגרסיבית (הדרדרתית) הפוגעת בתפקוד הקוגניטיבי והגופני. כיום חיים בישראל כ-150,000 חולים בדרגות שונות. המחלה מתאפיינת בירידה הדרגתית בזיכרון, ביכולת החשיבה, בהתמצאות בזמן ובמרחב, ובזיהוי אנשים.
הנוירולוגים מחלקים את המחלה לשלושה שלבים עיקריים:
1. דמנציה קלה
תפקוד עצמאי ברובו, ירידה קלה בזיכרון וקושי בביצוע מטלות מורכבות.
2. דמנציה בינונית
אובדן זיכרון מוגבר, קושי בביצוע פעולות פשוטות, הפרעות שינה, מחשבות שווא, בלבול ולעתים התקפי רוגז או כעס.
3. דמנציה חריפה
החולה במצב סיעודי מורכב, שכוב במיטה, אינו מתקשר, וסובל מאובדן זיכרון מוחלט וחוסר יכולת לתפקד באופן עצמאי.
ההיבט הרפואי-פיזיולוגי של הצום
מבחינה פיזיולוגית, צום עשוי להוביל להתייבשות, שינויים במאזן האלקטרוליטים, וירידה ברמת הסוכר (היפוגליקמיה). בחולי דמנציה, תופעות אלו עלולות להחמיר בחדות את המצב הקוגניטיבי, להגביר מצבי בלבול חריף (דליריום) ולגרום להידרדרות גופנית.
2. עקרונות הלכתיים
1. פיקוח נפש וסכנה גופנית
כל הדיון ההלכתי מתקיים רק כאשר אין סכנה בריאותית ישירה. אם רופא קובע שהצום מסכן את בריאות החולה או יביא להידרדרות במצבו, חל איסור מוחלט על החולה לצום.
2. מעמד החולה - שוטה ופתי
שוטה: אדם שדעתו משובשת לחלוטין ואין הוא בר-דעת. מן התורה, שוטה פטור מכל המצוות.
פתי: אדם בעל הבנה ירודה או מוגבלות קוגניטיבית שאינו מבין דברים כדרך שאר בני האדם. בשלבי הביניים של הדמנציה, החולה אינו מנותק לגמרי אך גם אינו פיקח גמור. נחלקו הפוסקים האם דינו כשוטה הפטור מכל המצוות או כפיקח המחויב לפי דרגת הבנתו.
3. האכלה בידיים ביום הכיפורים
קיימת מחלוקת האם מותר להאכיל בידיים אדם שאינו בר-חיוב.
• יש הפוסקים שאסור להאכיל חולה בידיים מאכל המותר בעצמו ביום הכיפורים.
• מנגד, פוסקים רבים מתירים להניח את המאכל לפני החולה כדי שיאכל מעצמו, ובמקרה צורך או בדמנציה מתקדמת/חריפה – מותר להאכילו אף בידיים ממש, כיוון שאין מדובר בהאכלת איסור עצמי (כמו נבלה) אלא במאכל מותר שהשעה נאסרה.
3. הלכה למעשה
1. דמנציה בשלב קל
החולה נחשב כבר-חיוב ומחויב בצום יום הכיפורים ככל אדם, כל עוד אין מניעה רפואית.
דגש מעשי: בני המשפחה או המטפלים צריכים להזכיר לחולה מדי פעם שהיום הוא יום כיפור וצום, כדי שלא ישכח ויאכל בטעות.
2. דמנציה בשלב בינוני
אינו מבין את מהות היום: אם הזיכרון וההבנה נפגעו משמעותית והוא אינו מבין את משמעות יום הכיפורים, אינו חייב לצום.
אופן האכלה: נכון שלא להציע או להאכיל בידיים ללא צורך. אם החולה מבקש לאכול או צמא, יש להניח את המזון והשתייה לפניו. אם הוא זקוק לסיוע, מותר להאכילו (עדיף בשיעורים אם המצב מאפשר זאת).
3. דמנציה בשלב חריף / מתקדם
החולה מוגדר כמי שאינו בר-דעת (פטור מכל המצוות).
במצב זה אין חובה על החולה לצום כלל. מותר וראוי לספק לו את כל צרכיו, אכילה ושתייה כרגיל, וניתן להאכילו ולהשקותו בידיים באופן ישיר.
4. עצות ודגשים מעשיים למתמודדים ולבני המשפחה
התייעצות רפואית מוקדמת
שבועות ספורים לפני יום הכיפורים, יש להתייעץ עם הנוירולוג או רופא המשפחה המטפל לגבי היכולת הפיזית לצום והמשמעות של הפסקת שתייה/נטילת תרופות.
רציפות תרופתית
חולי דמנציה נוטלים לעתים קרובות תרופות לאיזון מצב הרוח, השינה או תפקוד המוח. הפסקה פתאומית של תרופות בגלל הצום עלולה לגרום להידרדרות חריפה או להתקפי אי-שקט. יש לוודא מראש אופן מתן תרופות בצום (כולל אפשרות לנטילה עם מעט מים או רסק).
שמירה על סדר יום וסביבה מוכרת
יום הכיפורים מתאפיין בשינוי שגרה (בתי כנסת, תפילות, שינוי בזמני ארוחות). שינויים אלו עלולים להגביר בלבול ואי-שקט אצל חולי דמנציה. מומלץ לשמור ככל האפשר על סדר היום הרגיל של החולה.
השגחה על שתייה מונעת הידרדרות
במידה והוחלט שהחולה אוכל/שותה "לשיעורים" או באופן חופשי, יש לוודא כי הוא אכן שותה מספיק ולא שוכח לשתות. יש להיזהר שלא להביא את החולה לידי חולשה כדי להימנע מסכנת נפילה.
מניעת רגשות אשם משפחתיים
בני משפחה רבים חשים קושי רגשי להאכיל את יקיריהם ביום הכיפורים. חשוב לזכור כי שמירה על בריאות החולה והאכלתו לפי הנחיה הלכתית ורפואית היא קיום מצווה כהלכתה.
