האתר הוא לע"נ הורינו היקרים חיים וזהבה בלומרט ז"ל ושלום אברדם ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.

יום: ספטמבר ב15, 2026

יש לכם שאלה?

הינכם מוזמנים לשאול את שאלותיכם. ניתן לשאול שאלות ממגוון רחב של נושאים.
אנו משקיעים מאמצים רבים למתן מענה בזמן אמיתי. אתכם הסליחה במקרים של עיכוב. אנו שומרים לעצמנו את הזכות לפרסם את השאלה והתשובה באתר, כמובן בדיסקרטיות. במידה ונשאלה שאלה באתר השו"ת, אנו רואים בכך הסכמה לפרסום השאלה, אלא אם כן צוין במפורש אחרת. סייעו בידינו להמשיך לתת מענה לשאלותיך…

הנחיות מעשיות ליום הכיפורים עבור מתמודדים עם דמנציה

נייר עמדה

הנחיות מעשיות ליום הכיפורים

עבור מתמודדים עם דמנציה

1. רקע רפואי

מחלת הדמנציה הינה מחלה פרוגרסיבית (הדרדרתית) הפוגעת בתפקוד הקוגניטיבי והגופני. כיום חיים בישראל כ-150,000 חולים בדרגות שונות. המחלה מתאפיינת בירידה הדרגתית בזיכרון, ביכולת החשיבה, בהתמצאות בזמן ובמרחב, ובזיהוי אנשים.
הנוירולוגים מחלקים את המחלה לשלושה שלבים עיקריים:

1. דמנציה קלה

תפקוד עצמאי ברובו, ירידה קלה בזיכרון וקושי בביצוע מטלות מורכבות.

2. דמנציה בינונית

אובדן זיכרון מוגבר, קושי בביצוע פעולות פשוטות, הפרעות שינה, מחשבות שווא, בלבול ולעתים התקפי רוגז או כעס.

3. דמנציה חריפה

החולה במצב סיעודי מורכב, שכוב במיטה, אינו מתקשר, וסובל מאובדן זיכרון מוחלט וחוסר יכולת לתפקד באופן עצמאי.

ההיבט הרפואי-פיזיולוגי של הצום

מבחינה פיזיולוגית, צום עשוי להוביל להתייבשות, שינויים במאזן האלקטרוליטים, וירידה ברמת הסוכר (היפוגליקמיה). בחולי דמנציה, תופעות אלו עלולות להחמיר בחדות את המצב הקוגניטיבי, להגביר מצבי בלבול חריף (דליריום) ולגרום להידרדרות גופנית.

2. עקרונות הלכתיים

1. פיקוח נפש וסכנה גופנית

כל הדיון ההלכתי מתקיים רק כאשר אין סכנה בריאותית ישירה. אם רופא קובע שהצום מסכן את בריאות החולה או יביא להידרדרות במצבו, חל איסור מוחלט על החולה לצום.

2. מעמד החולה - שוטה ופתי

שוטה: אדם שדעתו משובשת לחלוטין ואין הוא בר-דעת. מן התורה, שוטה פטור מכל המצוות.
פתי: אדם בעל הבנה ירודה או מוגבלות קוגניטיבית שאינו מבין דברים כדרך שאר בני האדם. בשלבי הביניים של הדמנציה, החולה אינו מנותק לגמרי אך גם אינו פיקח גמור. נחלקו הפוסקים האם דינו כשוטה הפטור מכל המצוות או כפיקח המחויב לפי דרגת הבנתו.

3. האכלה בידיים ביום הכיפורים

קיימת מחלוקת האם מותר להאכיל בידיים אדם שאינו בר-חיוב.
• יש הפוסקים שאסור להאכיל חולה בידיים מאכל המותר בעצמו ביום הכיפורים.
• מנגד, פוסקים רבים מתירים להניח את המאכל לפני החולה כדי שיאכל מעצמו, ובמקרה צורך או בדמנציה מתקדמת/חריפה – מותר להאכילו אף בידיים ממש, כיוון שאין מדובר בהאכלת איסור עצמי (כמו נבלה) אלא במאכל מותר שהשעה נאסרה.

3. הלכה למעשה

1. דמנציה בשלב קל

החולה נחשב כבר-חיוב ומחויב בצום יום הכיפורים ככל אדם, כל עוד אין מניעה רפואית.
דגש מעשי: בני המשפחה או המטפלים צריכים להזכיר לחולה מדי פעם שהיום הוא יום כיפור וצום, כדי שלא ישכח ויאכל בטעות.

2. דמנציה בשלב בינוני

אינו מבין את מהות היום: אם הזיכרון וההבנה נפגעו משמעותית והוא אינו מבין את משמעות יום הכיפורים, אינו חייב לצום.
אופן האכלה: נכון שלא להציע או להאכיל בידיים ללא צורך. אם החולה מבקש לאכול או צמא, יש להניח את המזון והשתייה לפניו. אם הוא זקוק לסיוע, מותר להאכילו (עדיף בשיעורים אם המצב מאפשר זאת).

3. דמנציה בשלב חריף / מתקדם

החולה מוגדר כמי שאינו בר-דעת (פטור מכל המצוות).
במצב זה אין חובה על החולה לצום כלל. מותר וראוי לספק לו את כל צרכיו, אכילה ושתייה כרגיל, וניתן להאכילו ולהשקותו בידיים באופן ישיר.

4. עצות ודגשים מעשיים למתמודדים ולבני המשפחה

התייעצות רפואית מוקדמת

שבועות ספורים לפני יום הכיפורים, יש להתייעץ עם הנוירולוג או רופא המשפחה המטפל לגבי היכולת הפיזית לצום והמשמעות של הפסקת שתייה/נטילת תרופות.

רציפות תרופתית

חולי דמנציה נוטלים לעתים קרובות תרופות לאיזון מצב הרוח, השינה או תפקוד המוח. הפסקה פתאומית של תרופות בגלל הצום עלולה לגרום להידרדרות חריפה או להתקפי אי-שקט. יש לוודא מראש אופן מתן תרופות בצום (כולל אפשרות לנטילה עם מעט מים או רסק).

שמירה על סדר יום וסביבה מוכרת

יום הכיפורים מתאפיין בשינוי שגרה (בתי כנסת, תפילות, שינוי בזמני ארוחות). שינויים אלו עלולים להגביר בלבול ואי-שקט אצל חולי דמנציה. מומלץ לשמור ככל האפשר על סדר היום הרגיל של החולה.

השגחה על שתייה מונעת הידרדרות

במידה והוחלט שהחולה אוכל/שותה "לשיעורים" או באופן חופשי, יש לוודא כי הוא אכן שותה מספיק ולא שוכח לשתות. יש להיזהר שלא להביא את החולה לידי חולשה כדי להימנע מסכנת נפילה.

מניעת רגשות אשם משפחתיים

בני משפחה רבים חשים קושי רגשי להאכיל את יקיריהם ביום הכיפורים. חשוב לזכור כי שמירה על בריאות החולה והאכלתו לפי הנחיה הלכתית ורפואית היא קיום מצווה כהלכתה.

הוראות ליום הכיפורים תשפ"ז לנשים מטופלות פוריות, מעוברות ומניקות

מכון פוע״ה

הוראות ליום הכיפורים תשפ״ז

לנשים מטופלות פוריות, מעוברות ומניקות

חשוב: ההוראות דלהלן הן חלק בלתי נפרד של הוראה הלכתית בעל פה, ואין לדייק או להסתמך עליהן ללא הוראה אישית.

א. חוות דעת מרופא והיתר הלכתי מרב

כדי לאכול או לשתות ביום הכיפורים – יש צורך לקבל באופן אישי הוראה על כך מרופא מומחה. יש לפנות לרופא שנותן לאישה תשובה אישית לפי מצבה הרפואי, ולא למי שמורה לכל אישה בהיריון וכדומה לא לצום1.
עם דברי הרופא יש לפנות לרב כדי שיפסוק, הלכה למעשה, האם וכמה לאכול ולשתות.
דוגמאות עקרוניות למקרים שונים מובאות בהערה2.

ב. שתייה מרובה יום קודם הצום

ביום שלפני הצום יש לשתות הרבה מעל המקובל כדי להזין את הגוף בנוזלים, ועל ידי כך להימנע מצורך בשתייה בצום (ובמקרה שיש היתר לשתות בצום – לצמצם את הצורך בשתייה).

ג. שהייה בסביבה מתאימה בצום

יש להימנע ממאמץ ומשהייה במקום חם בצום. אם מאמץ ההליכה לבית הכנסת עלול לגרום לצורך של שתייה – יש להישאר בבית, ליד מזגן או מאוורר, ולוותר על התפילה עם הציבור כדי לצום כראוי. גם במקרה שניתן היתר לשתייה לשיעורים במהלך הצום, אין לצאת לבית הכנסת, שכן יציאה כזו עלולה לגרום לצורך בתוספת שתייה.

ד. שתייה לשיעורים

כאשר רב פסק שיש לשתות 'לשיעורים', פירושו של דבר הוא שתייה בכמות מעטה ובהפסק זמן בין שתייה לשתייה.
הסיבה לצורך בשיעורים גם כשיש היתר לשתייה היא ששתייה מעטה כזו אינה מיישבת דעתו של אדם, ולכן הוא עדיין נקרא מתענה ביום הכיפורים3.

כמות

הכמות של שתיית "שיעור" ביום הכיפורים מוגדרת 'מלוא לוגמיו' משקה. כמות זו תלויה בגודל הפה של האדם, ויש למודדה (לזקוקים לכך) לפני הצום באופן הבא:
יש למלא את כל הפה במים כמה שמצליחים, ולפלוט אותם לתוך כוס. מעט פחות מחצי מכמות זו, זו הכמות שאפשר לשתות ביום הכיפורים כל פעם, במקרים שבהם מותרת שתייה לשיעורים.
במקרה שהשיעור לא נמדד לפני יום כיפור, יש לקחת כשיעור כמות של 35 סמ״ק נוזל, שהיא ודאי פחות ממלוא לוגמיו.

הפסק

לכתחילה יש לעשות הפסקה של לפחות 9 דקות בין שתייה אחת (של פחות מכשיעור) לשתייה שאחריה. אם יש צורך בהפרשים קטנים יותר – ניתן לרדת ל-7.5 דקות, ואם יש צורך להקטין עוד יותר את הפרש הזמנים שבין שתייה לשתייה, ניתן לרדת בהדרגה ל-7 דקות, 6 דקות, 5 דקות, 4 דקות. אם מבחינה רפואית יש צורך לשתות כמות גדולה של נוזלים בזמן קצר, יש לעשות כן, אולם גם אז, אם הדבר אפשרי, יש לשתות בלגימות של פחות מכשיעור, ולעשות הפסקה של כמה שניות בין לגימה ללגימה.

ה. העדפת משקה מזין לשתייה

כדי שלא יהיה צורך להגיע אף לאכילה (שהיא איסור בפני עצמו), יש להעדיף שתיית משקאות "מזינים" ולא מים.
דוגמאות למשקאות "מזינים": מיץ ענבים טבעי; מיצי פירות טבעיים; יוגורט נוזלי; מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

ו. שתייה מרה

מומלץ להכין לפני יום כיפור תה מר מאד בעזרת תה 'קמומיל' (נקרא גם 'בבונג'). הכנה של תה מר כזה נעשית באמצעות הנחה של שתי שקיות תה כפולות בכוס מים והשהייתן בכוס עד שהמים יספגו היטב את הטעם.
שתייה כזו מיועדת בדרך כלל עבור מקרים שבהם לא ברור אם יש צורך בכמות גדולה של נוזלים בבת אחת, כגון אצל אישה שמסופקת אם התחילו לה צירי לידה, שלעיתים הרב ינחה אותה לשתות שתייה מרה.

ז. אכילה לשיעורים

במרבית המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה (גם כשהיא לשיעורים) אסורה, שכן כאמור לעיל, אכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.
אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך אף באכילה, והרב התיר כן הלכה למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.
באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ״ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ״ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ״ק, אך לא מעבר לכך.
מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.
אכילה ושתייה אינן מצטרפות, ולכן (כשהותרו אכילה ושתייה לשיעורים) מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה.

ח. ברכה ראשונה ואחרונה באכילה ובשתייה לשיעורים

לפני האכילה או השתייה הראשונה יש לברך ברכה ראשונה.
מברכים ברכה ראשונה שוב, רק אם היה 'היסח הדעת' בין אכילה לאכילה או בין שתייה לשתייה, דהיינו שהאוכל או השותה החליט שלא לאכול או לשתות יותר. גם שינוי מקום, כגון יציאה מהבית, וכן שינה ממושכת – עשויים להיחשב ל'היסח הדעת', ויש לנהוג על הכללים הרגילים של הלכות ברכות.
ברכה אחרונה – כששותים פחות מכשיעור, אין מתחייבים בברכה אחרונה. על אכילה פחות מכשיעור לרוב יש ספק אם מתחייבים, ואין מברכים מספק.
על שתייה מרה (לעיל אות ו) אין מברכים, לא לפניה ולא לאחריה.

ט. עשיית קידוש

גם מי שנצרך לאכול או לשתות ביום הכיפורים, אינו עושה קידוש, ואפילו אם הוא צריך לאכול כרגיל.

י. אכילת לחם

מי שאוכל לחם ביום הכיפורים – נוטל ידיו כרגיל, עד פרק היד.
אם הוא אוכל 'לשיעורים' – הוא אינו מברך 'על נטילת ידיים'. אך אם נצרך לאכול יותר מ'כביצה' ברציפות (כ-50 סמ״ק) – יברך על נטילתו.
כפי שכתבנו לעיל, יש לברך ברכת המוציא, אך אין צורך בלחם משנה.
מי שצריך לברך ברכת המזון (כגון שהוא צריך לאכול כדרכו ולא בשיעורים), מזכיר 'יעלה ויבוא', אולם אם שכח – אינו חוזר.

שו"ת רבני פוע"ה – יום הכיפורים – מהדורה דיגיטלית

מכון פוע״ה הוציא קובץ מאמרים מאת רבני המכון, ובו מפורטים גדרי האכילה והשתייה לשיעורים ביום הכיפורים, וכן מצויים בו בירורים רפואיים והלכתיים מקיפים על צום יום הכיפורים לנשים בטיפולי פוריות, בהיריון ובהנקה.

חדר מצב מיוחד למענה לשאלות לקראת יום הכיפורים

מכון פוע"ה מפעיל חדר מצב מיוחד למענה לשאלות לקראת יום הכיפורים

תפילה לפני שתייה ואכילה ביום כיפור

מתוך הספר "תורת היולדת"
חולה הצריך לאכול או לשתות ביום הכיפורים, טוב שיאמר לפני האכילה או השתייה הראשונה כך:
הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות אכילה ושתיה ביום הכיפורים, כפי שכתבת בתורתך (ויקרא יח, ה): "ושמרתם את חוקותיי ואת משפטיי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, אני השם". ובזכות קיום מצווה זו, תחתום אותי ואת כל חולי עמך ישראל לרפואה שלמה, ואזכה ביום הכיפורים הבא לקיים שוב "ועיניתם את נפשותיכם", כן יהי רצון, אמן.

הערות

1. לאחרונה מתפרסמים כל מיני פסקים שמבוססים על אמירות רפואיות כלליות של חשש מלידה מוקדמת בעקבות הצום. מחקר מקיף מאוד שנעשה בשנים האחרונות במרכז הרפואי שערי צדק הראה שאצל נשים שהריונן תקין, אין עלייה בשיעור הלידות המוקדמות בעקבות צום יום הכיפורים. חזרה לטקסט ↑
2. להלן דוגמאות עקרוניות למקרים שונים:

א. מצבים בהם בדרך כלל אפשר לצום כרגיל: אישה בהיריון ספונטני תקין או לאחר הזרעה מלאכותית; אישה מיניקה, כשאין חשש למיעוט חלב; אישה שנמצאת בתהליך הפריה חוץ גופית לפני שאיבת הביציות, כשאין חשש לגירוי יתר של השחלות; בשליש הראשון של היריון מרובה עוברים תקין.

ב. מצבים בהם פעמים רבות יש צורך בשתייה 'לשיעורין': אישה בהיריון לאחר הפלות חוזרות; אישה מיניקה, כשיש חשש למיעוט חלב, והתינוק ניזון אך ורק מהנקה; אישה בתהליך של הפריה חוץ גופית שנמצאת לאחר שאיבת ביציות והחזרת קדם עוברים טריים ולפני שלב הופעת הדופק; אישה בהיריון שסובלת מאחת או יותר מהתופעות הבאות: הקאות, המוגלובין נמוך (פחות מ-10), סחרחורות קשות, לחץ דם גבוה, צירים מוקדמים; לאחר השליש הראשון בהיריון מרובה עוברים.

ג. מצבים בהם אין לצום כלל: יולדת תוך 72 שעות מהלידה (במקרה של מפלת לאחר 40 יום, תשאל שאלת חכם); אישה בחודש התשיעי להיריונה שיש לה צירים סדירים תכופים. חזרה לטקסט ↑
3. אולם נציין, ששתייה לשיעורים אפשרית רק במצבים של חששות לפיקוח נפש (של האישה או של העובר), שכן אף על פי שהאוכל ושותה לשיעורים נקרא מתענה, אכילה או שתייה של פחות מכשיעור, אסורה אף היא מן התורה. חזרה לטקסט ↑

כניסה לאתר

הרשמה לניוזלטר של פוע"ה