המאמר לקוח מתוך ספר פוע"ה כרך ראשון – משפחה וטהרה, לפרטים נוספים על הספר ולרכישתו, לחץ כאן

מבוא

הכרות בין בני זוג לקראת נישואים כוללת לא רק התרשמות הדדית ובחינה האם הוא או היא עומדים בציפיות, אלא גם איסוף מידע הכולל בתוכו פרטים רפואיים על מחלות או נכויות של בן הזוג ואף של קרוביו.
כשאדם עומד להינשא כדי להקים בית נאמן בישראל, הרי מלבד קיום הציווי ההלכתי, חיוני ביותר להציב מראש בית כזה על אדני האמת, ולכן ברור שיש לומר את האמת כולה ולא להסתירה. שפת אמת ויושר הכרחיים בכל מגעיו של אדם עם הזולת, אך המשמעות העמוקה ביותר היא דווקא בין בני זוג שבונים מערכת של אמון ויושר ביניהם. נוסף על המחויבות ההלכתית והמוסרית, יש להתנהגות כזאת גם משמעות מעשית ביותר. גילויים מאוחרים של אמת שהוסתרה עלולים לערער את האמון בין בני הזוג מעבר למשמעותם הספציפית של הפרטים שהוסתרו, עלולה להיווצר בעיה חמורה יותר, חלילה, עד כדי אווירה של משבר וחוסר אמון כללי מצד בן הזוג שעלול להרגיש פגוע מאוד עקב הסתרת מידע ממנו. לכן גם באופן עקרוני וגם מבחינה מעשית חשוב וחיוני לומר את האמת. בני אדם מסוגלים לעתים להתמודד עם בעיות של בן הזוג שלהם, אך עלולים להתקשות בקבלת אי אמירת אמת, העלולה להתפרש כחוסר יושר כללי.
לעומת זאת, יש חשש שבגילוי בעיות רפואיות הדברים עלולים להתקבל בצורה מוגזמת, במיוחד כיוון ש"אדם קרוב אצל עצמו" [1], ובאופן טבעי רואה בדרך כלל את נגעי הזולת יותר מאשר את נגעיו [2]. כתוצאה מכך עלול בן הזוג להפסיק את הקשר, לא בגלל עצם הבעיה אלא בגלל חששות מוגזמים שאין בהם ממש. ייתכן מצב, שבו אדם יכיר תחילה את בן הזוג ורק אז הוא יסכים לקבל עליו את מגבלותיו הרפואיות, כיוון שכבר הכיר את התכונות החיוביות שלו; גילוי מוקדם של הבעיות הרפואיות עלול לסתום את הגולל על האפשרות לקשר כזה, עוד קודם שניתן לו סיכוי הולם.
אם כן, אדם הסובל מבעיה רפואית כלשהי עלול להיקרע בין החובה המוסרית וההלכתית לפרוס את כל המידע לפני בן הזוג, לבין הרצון שלא להפחיד או לדחות עוד קודם שבן הזוג הצליח לעמוד על שאר תכונותיו ועל מידה מסוימת של התאמה ביניהם. בדרך כלל מדובר בבעיות רפואיות שאינן ניכרות במראה החיצוני, ובן הזוג לא יכול לדעת עליהן לפני הנישואים אם לא מגלים לו אותן.
בדילמה זו מתלבט לא רק בן הזוג הסובל מבעיה רפואית או משפחתית, אלא גם אחרים היודעים אודותיה. בהתלבטות כזאת עליהם להביא בחשבון עד כמה עלולה הבעיה להשפיע על החיים המשותפים של בני הזוג, ובהתאם לכך לברר האם קיימת חובה לדווח לבן הזוג על הבעיה לפני הנישואים. דברים אלו נכונים, על אחת כמה וכמה, לגבי שדכנים.
השאלות שיש להתמודד עמן הן: האם לספר; איזה מידע יש למסור לבן הזוג המוצע; באיזה שלב; וכיצד ינהג צד שלישי המודע לפרטים שבן הזוג המוצע לא יודע [3].
עיקר מטרת הפרק שלפנינו היא עניינים רפואיים הקשורים בשידוכים. אך מטבע הדברים, תוך כדי הדיון, תובאנה גם הדרכות כלליות.

המחויבות לאמת ואיסור אונאה – דיון הלכתי
א. אסור לרמות או לשקר או להעלים מידע בשום נושא, כולל בענייני שידוכים [4]. בהסתרת מידע עוברים על איסור אונאה – "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ". באמירת שקר עוברים גם על איסור "לֹא תְשַׁקְּרוּ".
ב. הגדרת מום – מום שנחשב בעיני העם כפוגם במקח, ובמקרה שלנו – בשידוך. כלומר, יש להתחשב בכך שמום נמדד לא רק באופן אובייקטיבי אלא גם לפי מה שנחשב מום בעיני הציבור [5].
ג. הסכימו הפוסקים שכל צד חייב להודיע למשנהו על כל פגם שיש בו חשיבות [6]. אמנם יש דעות שונות לגבי הגבולות של חיוב זה [7]. לפי כל הפוסקים אסור לאדם לשקר בפועל אם שואלים אותו [8].
ד. יש הבדל בין הסתרת פגמים שהתגלותם תבטל את הנישואין, לבין הסתרת פגמים שעלולים לפגוע בשידוך אך לא יבטלוהו.
ה. יש מי שאמר שיש 'לגלות טפח ולכסות טפחיים', ולספר לשואל רק פרטים חלקיים, כדי שאם ירצה יוכל להמשיך ולברר בעצמו אצל הנשאל או בצורות אחרות, ואם יחליט להתעלם מפרטים אלו, הרי 'סבר וקיבל' [9].
ו. אם הפגמים אינם מפריעים לבני הזוג אך עלולים להפריע לבני משפחותיהם, אין צורך שיספרו לבני המשפחה. מכל מקום ראוי וכדאי להיוועץ בסמכות תורנית העוסקת בנושאים כאלה על המשמעות המעשית של פגמים כאלה [10]. חשוב להדגיש שסמכות כזאת לא אמורה להחליט במקום השואל. ההתייעצות באה לתת לאדם כלים כדי שיוכל לקבל החלטות שקולות. בכל מקרה, הכרחי שהאדם עצמו יקבל את ההחלטות.
ז. אם ההורים מונעים מלספר לבן הזוג העתידי על פגם מסוים שצריך לגלותו, וילדם חושב שחיוני לגלות את הבעיה לפני ההחלטה על הנישואין, אין ההורים יכולים למנוע זאת, והבן/הבת לא חייבים לשמוע להם אם ציוו אותם לעשות זאת. מלבד הצורך ההלכתי לגלות, הסתרה כזאת של מידע עלולה לפגוע בעתיד בשלום הבית של בני הזוג.
ח. בדברים שהצנעה יפה להם, או בדברים שלאדם קשה מאוד לספר עליהם, רצוי להיעזר בגורם מקצועי או ברב שיוכל להסביר את הדברים כראוי.
ט. פשוט וברור שאי אפשר להסתיר מידע בהתבסס על הטענה שהנישואין הפיכים ושאם בן הזוג לא יתרצה תמיד אפשר לבטל את הנישואין למפרע או להתגרש. הסיבה היא שאלו תהליכים קשים הכוללים עגמת נפש מרובה ולעתים גם עיכובים ממושכים ודיונים מתישים [11]. לעתים, אף על פי שמעיקר הדין מי שקידש ברמאות כופים אותו להוציא, מכל מקום, הלכה למעשה, אין כופים עליו גט. מלבד זאת, גרושה אסורה לכהן, ובכלל לגרושים יותר קשה להשתדך. זאת ועוד, במקרים רבים יש כבר ילדים או הריון, והמצב בלתי הפיך לגביהם. כך שבשום אופן אי אפשר לסמוך על כך שהקידושין הפיכים ולמנוע בטענה זו מסירת מידע חיוני.
י. העקרונות דלעיל וגם דוגמאות שתובאנה להלן הם מעיקר הדין וחובת ההלכה. יש פוסקים שציינו שבניית זוגיות נכונה על אדני האמת כוללת גילוי נאות של מכלול הפרטים, אף על פי שמעיקר הדין היה מקום להסתירם [12]. כמובן, יש לחשוב מראש מתי ובאיזה אופן לספר כדי לא להפחיד את בן/בת הזוג, ואם יש מקום לספר על ידי צד שלישי, ולשון חכמים מרפא.
מתי לספר
יא. חובה לספר על מומים קריטיים שאינם נראים כגון העדר רחם עוד לפני הפגישה הראשונה. אמנם לאחר דיונים והתלבטות רבה במקרים שבהם בחורים ובחורות בעלי מומים קריטיים לא הצליחו למצוא שידוך אפילו לא לפגישה אחת, יש מפוסקי דורנו [13] שהורו כהוראת שעה שמותר להיפגש פגישה אחת ללא סיפור המומים מראש, אך התנו זאת בסיפור הבעיה החמורה לפני הפגישה השנייה [14].
יב. לעומת זאת, בבעיות שאינן קריטיות אין חובה על המשודכים לספר על כל הבעיות מיד בתחילת הקשר, אלא אפשר להמתין עם מסירת המידע על פגמים מסוימים לזמן שבו הקשר בין בני הזוג מתחיל להתהדק, אך לפני שנוצר קשר רגשי, גם אם מסירת מידע כזה מיד הייתה עלולה לבטל את השידוך מעיקרו [15]. הטעם הוא שאז ניתנת הזדמנות לבן הזוג להכיר את האדם הכרות ראשונית, ללא פסילה מוקדמת שעלולה להיות שגויה. זהו שלב שבו ניתן כבר לעמוד באופן בסיסי על תכונותיו הטובות של האדם מחד גיסא, אך מאידך גיסא עדיין לא נוצרו קשר רגשי עמוק ואהבה, העלולים להכביד מאוד על קבלת החלטה שקולה, או אפילו לעורר כעס כלפי מי שהסתיר עובדה חשובה כל כך לשלבי קשר רגשיים עמוקים. יש לקחת בחשבון שמשך ההיכרות בין בני זוג לפני החלטה על נישואין משתנה ממגזר למגזר ומזוג לזוג, כך שגם הזמן שבו מספרים עשוי להשתנות בהתאם.

היבט רפואי – דוגמאות לסוגי מחלות [16]
לצורך ההדגמה נחלק את המחלות לכמה קבוצות, ונדגיש בעיות פוריות באישה ובאיש. הקבוצות אינן מסודרות לפי חומרתן אלא בעיקר לפי נושאיהן:

מחלות באישה
יג. בקבוצה הראשונה נכלול מחלות שעלולות לגרום לסכנת חיים, ואצל נשים – מחלות המסבכות את האפשרות להרות ומקשות עליה, כגון סכרת [17] ומחלות ממאירות. במקרים כאלה חובה גמורה לספר על המחלה עוד לפני הפגישות, או לכל הפחות בשלבים המוקדמים ביותר של המפגשים ואסור להעלימן מבן הזוג.
סכרת היא בדרך כלל מחלה עם גורם תורשתי. המחלה מלווה בפגיעה באברי הגוף השונים, כגון בלב, בכליות, בעיניים ובכלי הדם הפריפריים [18]. אמנם אפשר להגיע לאיזון תרופתי שיכול לאפשר אורח חיים בריא לשנים רבות, אך מלבד עצם הבעיה הגופנית הקשה של חולי סכרת, ישנם דברים נוספים שאי אפשר להתעלם מהם: הריונות של נשים כאלה מסובכים וקשים, אפשר להיכנס להריון רק לאחר איזון תרופתי, בכל מהלך ההריון יש לקבל זריקות ולשמור על איזון קפדני כדי למנוע מהעובר לצבור משקל יתר שעלול לחייב ניתוח קיסרי. בנוסף לכך, גם לאחר הלידה יש חשש שהתינוק יסבול מבעיות רפואיות מסוימות.
במקרים של מחלות ממאירות, גם לאחר שהאדם התרפא, עדיין יש חשש להתפרצות נוספת של המחלה [19]. בנוסף לכך, הטיפולים האגרסיביים, נוגדי הסרטן, שתכליתם לדכא את המחלה הממארת ולרפא את האדם, פוגעים לעתים קרובות בפוריות, פגיעה מלאה או חלקית.
יד. אישה שלא גילתה למשודך שיש לה מום חמור כגון מחלת לב או סכרת או הפרעות פוריות עקב בעיות במבנה אברי הרבייה, הרי זה בגדר מום חמור שעלול להפוך את הקידושין לקידושי טעות. אבל אם האישה חלתה באחת מן המחלות האלו לאחר הנישואין, אין זו עילה לכפיית גט [20].
טו. בקבוצה השנייה נכלול מחלות שאין בהן סכנת חיים, אך יש בהן פגיעה באיכות החיים, ויש להן משמעות גם מבחינה גינקולוגית. על מחלות כאלה צריך לספר בשלבים הראשונים של המפגשים, אחרי ההיכרות הראשונית, ולפני העמקת הקשר הרגשי.
אפילפסיה (כפיון, מחלת הנפילה), יכולה להיות מטופלת באופן תרופתי, והאישה יכולה להתנהג כאישה בריאה לחלוטין. ובכל זאת, אף על פי שהמחלה בדרך כלל אינה מסכנת חיים, התרופות שחולת אפילפסיה לוקחת עלולות לפגוע בעובר, ועל כן אסור לה להיכנס להריון ללא איזון תרופתי ובחירת תרופות מתאימות להריון, כמובן, עובדה זו מקשה ומגבילה את הכניסה להריון.
מחלות הנפש [21] הקלות שכיחות והן מצריכות טיפול תרופתי. גם במקרים כאלה יש בעיה בהתמודדות עם הריון, מלבד ההתמודדות עם עצם המחלה, שמטופלת כיום בתרופות שונות בהצלחה רבה. בזמן הריון האישה חייבת לשמור על איזון תרופתי ולהשתמש רק בתרופות המתאימות להריון [22].
יש להבדיל בין מחלות נפש, אפילו מחלות קלות, לבין בעיות נפשיות התנהגותיות, שיובאו בקבוצה החמישית שלפנינו. ההבדל החשוב לענייננו הוא הצורך בנטילת תרופות, כפי שפורט כאן.
טז. קבוצה שלישית, שקשורה ישירות לפוריות, היא קבוצת הנשים שיש להן שיבושים בסדירות הווסת שעלולים לנבוע מגורמים שונים, והם מופיעים ברמות שונות של חומרה, כדלהלן:
בעיות גנטיות-מבניות – הראשונה שבהן היא Testicular Feminization, שבה מדובר על נשים שלמרות המראה החיצוני הנקבי התקין שלהן, הקריוטיפ שלהן זכרי (XY) [23]. על כן קיימים בגופן אשכים טמירים במקום שחלות, אין להן רחם [24], ומתוך כך כמובן מדובר על אל-וסת מוחלט. לעתים גם הנרתיק אינו מפותח, ולכן קיום יחסי אישות בדרך כלל קשה מאוד ולעתים בלתי אפשרי. כדי לאפשר לנשים אלו לקיים יחסי אישות הן חייבות בדרך כלל לעבור טיפול ניתוחי, הכולל הרחבת הנרתיק בעזרת ניתוח פלסטי או על ידי שימוש במאמנים (מרחיבים). רוב הנשים אינן מנותחות אלא עוברות טיפול הדרגתי להרחבת הנרתיק על ידי מאמנים. ברור שהאישה לא תוכל לעולם ללדת. האשכים הטמירים עלולים להתפתח לגידולים ממאירים, ולכן יש לכרתם.
בעיה אחרת היא Mullerian Agenesis (התסמונת על שם רוקיטנסקי [25]) אשר ממנה סובלות נשים עם חוסר התפתחות חלקי או מלא של המערכת על שם מילר [26] הכוללת את הרחם, צוואר הרחם וחלקו העליון של הנרתיק. הנרתיק שלהן בדרך כלל קצר, או שהוא חסר, אך השחלות תקינות (ולפיכך הריון אפשרי רק בדרך של פונדקאות). כדי לאפשר לנשים אלו לקיים יחסי אישות חלקן חייבות לעבור טיפול ניתוחי הכולל בניית נרתיק או הרחבתו.
עקרות על רקע היפותלמי (בעיה בהפרשת ההורמונים מיותרת המוח[27]) – תופעה כזאת עלולה לבוא בעקבות מתחים, שינויי משקל קיצוניים, אנורקסיה, או פעילות גופנית מוגזמת. מדובר על מצב זמני, שבחלק מהמקרים הוא הפיך גם בלי טיפול, ובמקרים אחרים אפשר לטפל בו – אם על ידי טיפול בגורמי המתח והלחץ, אם בטיפול תרופתי. במקרים מעטים מאוד קורה שמעולם לא הופיע אצל האישה וסת, אך לבעיה זו יש טיפול תרופתי יעיל על ידי זריקות.
שחלות פוליציסטיות (PCOS – Polycystic ovary syndrome) – תסמונת שבה המעגל ההורמונלי מופרע עקב הימצאות רמה גבוהה מדי של הורמונים גבריים בגוף האישה. הביטוי לכך הוא באל-וסת או בווסת שאינו סדיר, ולעתים בהעדר ביוץ. (העדר הביוץ הוא הבעיה הרפואית ולא עצם העובדה שהווסתות מרוחקות.) תופעה זו מצויה אצל כ-10% מהנשים בגיל הפוריות. אצל נשים הסובלות משחלות פוליציסטיות קיים לפעמים גם סיכון מוגבר להופעת מחלות לב וכלי דם, סכרת והיפרליפידמיה (רמה גבוהה של שומנים בדם) בשלב מאוחר יותר בחיים, וכן סיכון יתר לסרטן הרחם. ייתכנו גם בעיות במראה החיצוני – שׂיעור יתר, אקנה ('פצעי בגרות') והשמנת יתר. טיפולים אסתטיים ותרופתיים עשויים לשפר את המראה החיצוני, אולם לא כולם יעילים לאורך זמן. חלק מן הטיפולים אינם מתאימים לתקופה שבה מנסים להרות, וגם לא בתקופת ההריון וההנקה. לעתים יש צורך בהשראת ביוץ כדי להשיג הריון, אך בעקבות השראת הביוץ יש עלייה בשכיחות הריון מרובה עוברים. במקרים קשים ייתכן שלא יהיה אפשר להשיג הריון ללא הזרעה תוך-רחמית או אף הפריה חוץ-גופית.
למרות כל האמור, חלק ניכר מהנשים שיש להן שחלות פוליציסטיות מצליחות להרות בלי שום טיפול.
יז. במחלות כאלה יש להבדיל בין בעיות חמורות כגון בעיות גנטיות, שכתוצאה מהן אין אפשרות לאישה להרות כלל, או שתוכל להעמיד צאצאים רק על ידי פונדקאות, ובהן חובה לספר כבר במפגש הראשון, לבין בעיות קלות הרבה יותר כגון שחלות פוליציסטיות שבחלקן ייתכן שלא תיגרם כלל בעיה בפוריות.
יח. כאשר מדובר בבעיה נפוצה, שלמערכת הרפואית יש עבורה פתרונות סבירים, פוסקים רבים סוברים שאין חובה לספר. בייחוד מדובר בנושאים הקשורים לפוריות, שבהם יש יותר רגישות בענייני שידוכין, כגון בנושא שחלות פוליציסטיות [28], או אצל גברים – דליות האשך. אנשים עלולים לקבל את הדברים ללא פרופורציות מתאימות, ולכן אין צורך לספר, אף על פי שייתכן בהחלט שיהיה צורך בטיפולים במקרים כאלה.
יט. בקבוצה הרביעית נכלול בעיות אסתטיות – בסעיף זה ידובר רק על בעיות אסתטיות שיש להן השלכות גינקולוגיות, שהרי בעיות אסתטיות הניכרות במראה החיצוני נתונות לשיפוטו של בן הזוג בלא צורך להודיעו מאומה [29]. הבעיות שבהן מדובר הן:
שיעור יתר ואקנה ('פצעי בגרות') – אלו הן בעיות בעלות רקע הורמונלי, וכבר נכתב לעיל שייתכן קשר לשחלות פוליציסטיות. הטיפולים התרופתיים הרגילים המצמצמים תופעות אלו עלולים למנוע כניסה להריון, ולכן לקראת הכוונה להתחיל הריון עלולה הבעיה האסטטית לעלות במלוא חומרתה [30].
פסוריאזיס (Psoriasis ) או ספחת – מחלת עור אוטואימונית כרונית, העלולה להתפשט על פני כל חלקי הגוף השונים. זו אינה רק בעיה אסתטית אלא גם רפואית, שכן לעתים היא קשורה לבעיות בפרקים ועוד.
כ. בקבוצה החמישית נכלול בעיות נפשיות-התנהגותיות, להבדיל ממחלות נפש.
וגיניסמוס היא דוגמא לבעיה רפואית נפשית-התנהגותית שעלולה לפגוע בשלום הבית ובעקיפין גם בפוריות, אף על פי שהאישה למעשה בריאה. מדובר בתופעה של כיווץ בלתי רצוני של שרירי הנרתיק לקראת קיום יחסי אישות ובמהלכם. כיווץ זה מונע לעתים קיום יחסי אישות מלאים, וממילא עלול לגרום גם עיכוב בכניסה להריון. תופעה זאת מתרחשת בדרגות שונות של חומרה. הרקע הוא לפעמים פסיכולוגי, ולעתים רחוקות תוצאה של טראומה מינית. בדרך כלל אין האישה מודעת לבעיה לפני הנישואין. הטיפול בבעיה הוא פסיכולוגי-התנהגותי, על ידי מטפלת מינית, ובדרך כלל אינו נמשך זמן רב.
גם על הבעיות בקבוצה הרביעית והחמישית יש לספר.
כא. במקרים של בעיות נפשיות, יש לקבל חוות דעת מאיש מקצוע מוסמך על המצב הנפשי הנוכחי של האדם, ולפי זה לשקול מה יש לומר ואת הזמן והאופן המתאימים לכך.

פוריות הגבר
כב. אם המשודך סבל מבעיה של אשך טמיר בשני האשכים או אפילו באשך אחד [31], אף על פי שהורידו אותם למקומם בזמן, יש סיכון גדול שתהיינה בעיות פוריות, ולכן חובה לגלות זאת למשודכת [32].
כג. גם במקרה שיש למשודך אשכים קטנים שכנראה אינם מפותחים (אטרופיים), סביר להניח שתהיה לו בעיית פוריות מורכבת, ולכן גם כאן חובה לגלות זאת למשודכת.
כד. ככלל, גבר שיש לו רק אשך אחד מסיבה כלשהי, חייב לספר על כך למשודכת [33]. ויש מי שהורה שלכתחילה צריך לספר, אך אם הרופאים אומרים שהוא גבר פורה כרגיל, אינו צריך לספר זאת למשודכת [34]. מדובר במקרה שבו הוציאו אחד מהאשכים כתוצאה מפגיעה מקומית [35], ועל כן הימצאות אשך אחד בלבד כעת לא מלמדת על סיכון יתר לבעיית פוריות נוספת. להבדיל מבעיה כגון אשך טמיר שהוצא, שיש בה סיכון לבעיית פוריות מצד עצמה.
כה. ככלל, אין צורך לספר למשודכת על בעיה של דליות האשך (וריקוצלה). מדובר רק על ספק שמא תהיה ירידה באיכות הזרע, ולא על מום ודאי, ובעיה זו שכיחה גם אצל אנשים פוריים, וראה עוד כאן בהערה [36].
כו. מי שקיים אצלו מצב של היפוספדיאס [37] או אפיספדיאס חמור, והרופאים משערים שאשתו לא תוכל להרות כדרך כל הארץ [38], חייב לספר זאת למשודכת.
כז. גבר הסובל מעקמת הפין ולשם קיום יחסי אישות יצטרך לעבור טיפול ניתוחי, חייב לספר זאת למשודכת. חלק מהמקרים הם בתחום הנורמה ולא אמורים להפריע ביחסי אישות או בפוריות, לכן בירור כזה צריך להתבצע על ידי רופא אורולוג. במקרים כאלה כדאי לברר עוד לפני היציאה לשידוכים את המצב הרפואי ואת האפשרויות השונות לטיפול בבעיה. אם אפשר, כדאי גם לטפל בבעיה עוד לפני היציאה לשידוכים.
כח. גבר שאין לו יכולת קישוי בדרך טבעית אלא רק על ידי טיפול רפואי [39], או שיש לו סטייה או נטייה לא נורמלית בתחום המיני, חייב להודיע לכלתו המיועדת על כך [40].
כט. אם המשודך עבר טיפולים כימותרפיים, גם אם לפי הרופאים המחלה עברה לחלוטין, עדיין חובה עליו לספר זאת למשודכת, הן עקב סיכון יתר לחזרת המחלה, והן עקב חששות לבעיות פוריות.
ל. בבעיות פוריות אצל הגבר שתחייבנה טיפולי פוריות משמעותיים, כמו הזרעה או הפריה חוץ גופית, יש לעדכן מראש את המשודכת, כיוון שעיקר הדרישה הנפשית והגופנית בטיפולים כאלה חלה על האישה [41].
לא. בכל הדוגמאות המובאות כאן לגבי בעיות בפוריות הגבר שחובה לספר עליהן, יש לגלות זאת למשודכת כבר בשלבים הראשונים של המפגשים, אחרי ההיכרות הראשונית, אך לפני העמקת הקשר הרגשי.

השלכות מחלה על המערכת המשפחתית, כמדד לחובה לספר
לב. יש מי שהבדיל בין מקרים שבהם בן הזוג 'החולה' יצטרך לקחת על עצמו את הטיפולים, לבין מקרים בהם בת הזוג תצטרך לעשות זאת, או להיפך. לדוגמא – אם יש לבעל מיעוט זרע, הפתרון המקובל כיום הוא הפריה חוץ גופית, אך לשם כך דווקא האישה היא זו אשר תצטרך לשאת בעול הטיפולים. לפי שיטה זו ברור שאם בן הזוג או בת הזוג של האדם החולה יצטרכו לשאת בנטל הרפואי, הצורך והחיוב לספר גדולים יותר מאשר במקרה שבו האדם החולה בעצמו יצטרך לשאת בכך [42].
לג. כמו כן צריך לשקול עד כמה הטיפול שהאדם מחויב בו ישפיע על המערכת המשפחתית. כך לדוגמא יש להבדיל בין מחלה שהשלכותיה מסתכמות בכך שהאדם צריך לקחת טיפול תרופתי מדי יום ביומו, לבין מצב שבו האדם זקוק לטיפול שנמשך זמן רב מדי יום ביומו, או אם הוא מרותק לכסא גלגלים או נזקק לאשפוזים בבית חולים. ברור שככל שהטיפול ישפיע יותר על המערכת המשפחתית, הצורך והחיוב לספר גדולים יותר.
לד. כך גם לגבי מסירת מידע על ידי צד שלישי – צריך להבדיל באופן עקרוני בין מידע על דברים שעלולים להשפיע על האדם ועל סביבתו הקרובה, לבין דברים שלא אמורים להשפיע על שגרת החיים [43].

לה. בעיות נפוצות בפוריות הניתנות לפתרון סביר – יש מי שסובר שבבעיית פוריות שקשורה רק לאישה או בבעיית פוריות שקשורה רק לאיש, ואין לכך השפעה מיוחדת על החיים המשותפים של בני הזוג, ואין לכך משמעות בעייתית בהולדה, אין צורך לספר [44].
לו. אישה ללא רחם, אף אם יש לה שחלה מתפקדת, הרי זה נחשב למום גדול, לכן חייבת לספר. עדיף שתינשא לאדם שלא יוכל להוליד, או למי שיש לו כבר ילדים. מוטב שתספר כבר בפגישה הראשונה. אבל מותר לה לספר רק בפעם השנייה, אף על פי שאין זו עצה כל כך טובה [45].
לז. אישה שכבר אינה יכולה ללדת מחמת גילה, אך היא נראית צעירה, יש מי שהורה שאם הציעו לה איש צעיר ללא ילדים, חייבת לספר שהיא אינה פורייה, כי זה נחשב מום גדול. אך אם הציעו לה אדם שיש לו ילדים, ואינו שואל, אינה חייבת לספר לו את גילה [46].
לח. בחורה כבת עשרים שאין לה אורח כנשים [47], יש מי שהתיר לה לא לספר על כך, אם הרופאים אומרים שכאשר תינשא יהיה לה וסת ותוכל ללדת [48].

נספח – סדר הפעולות במכון פוע"ה בייעוץ למשודכים שיש להם בעיה רפואית
לפני הגעה למכון להתייעצות, האדם צריך לברר עם עצמו:
1. האם הבעיה היא אישית או אצל אחד מבני המשפחה.
2. האם מדובר בבעיה ידועה או בבעיה סודית.
3. איך האדם עצמו חי עם הבעיה, וכיצד בעיה זו משפיעה על חיי היומיום שלו.
4. איך האדם משער שבעיה כזאת עלולה להשפיע על חיי המשפחה שלו – עם בן הזוג, עם הוריו, עם ילדיו, עם המחותנים, וגם עם בני משפחה נוספים.
5. גם אם מדובר בבעיה של האדם עצמו וגם אם מדובר בבעיה אצל בן משפחה – האם מדובר בבעיה תורשתית?
6. אם הבעיה היא אצל אחד מבני המשפחה (כגון אח חולה) – עד כמה בעיה משפחתית כזאת עלולה להיות נטל על בני הזוג בשלב כזה או אחר.
7. האם יש בן זוג מוצע כבר, או שמדובר במצב שלפני היכרויות.

במקרה של בעיה רפואית
1. יש לאסוף את כל המסמכים הרפואיים ולהביאם לפגישה עם הרב.
2. ישיבה של האדם השואל עם הרב על הנתונים. פשוט וברור שבפגישה דיסקרטית כזאת צריך להעלות ולספר את כל המידע, גם בנושאים היותר רגישים וגם בתחומים שנראים אולי פחות רלוונטיים.
3. הרב מברר אצל הרופאים המתאימים על הבעיה ועל השלכותיה.
4. הרב פונה למחלקה לגנטיקה כדי לברר את ההשלכות הגנטיות, אם ישנן כאלה, את חומרתן ואת מידת שכיחותן. יש לציין שעל אף פיענוח הגנום האנושי, לא ידוע מיקומה של כל בעיה תורשתית במערכת הגנטית, ומכאן גם לא אופן ההורשה ושכיחותה.
5.ישיבה עם האדם ששאל על בעייתו לצורך הסבר הבירור הרפואי ומשמעויותיו.
6. פסיקה הלכתית האם צריך לספר, מה צריך לספר, ובאיזה שלב.
7. אם מדובר בשלב שבו עדיין אין בן זוג משודך, ניתן לייעץ לאדם באיזה כיוונים לחפש בן זוג. מתוך הניסיון המצטבר, ולאחר התייעצות עם גדולי ישראל, אנו ממליצים במקרים של בעיות להשתדך עם בני זוג שגם להם יש בעיה. גישה כזאת עשויה גם להקל על מציאת בן זוג, ויש בה גם יתרון לזוגיות בעתיד, למנוע תחושה של אחד מבני הזוג שהוא ויתר יתר על המידה.
8. בבעיות מורכבות הרב ממליץ לאדם שלאחר שיספר לבן הזוג, יוכלו לבוא ביחד אל הרב במכון כדי לקבל הסבר מפורט ומאוזן על הבעיה.
9. אם האדם עצמו מתקשה לספר על בעייתו לבן הזוג, יש אפשרות לבקש מרב המכון לספר על הבעיה.
10. אם הבעיה תורשתית ויודעים לזהות את הגן הבעייתי, יש אפשרות לבצע טיפולים רפואיים שימנעו בעיות תורשתיות אצל הילדים. במקרה כזה הרב יסביר לשני  בני הזוג את המשמעות הרפואית וההלכתית – מניעת הריון טבעי ולידת הילדים בהפריה חוץ גופית, בתנאים הרפואיים הנוכחיים.
11. במקרה של בעיה רפואית במשפחה, המקשה על השידוכים של בני המשפחה, יש אפשרות לקיים בירור רפואי וגנטי של הבעיה, ולשמור את הנתונים הרפואיים במכון פוע"ה. המשפחה תוכל להפנות את מי שהיא מעוניינת אל המכון, כדי לדווח לו שהבעיה אינה גנטית, או – במקרים שהבעיה גנטית, לדווח על המשמעויות האמיתיות של הבעיה. כמובן, כל דיווח כזה לשואל מותנה במכתב הפניה מצד האדם שעליו מספרים, המתיר לספר את הפרטים, וכולל גם ויתור על סודיות.
12. במידת הצורך, ועל פי בקשת בני הזוג, הרב יוכל להסביר גם לבני משפחה נוספים את המשמעויות של הבעיה הרפואית.
13. במקרה של צורך בטיפולי פוריות או בטיפולים רפואיים, ייתכן שתהיינה הוצאות כלכליות ניכרות. המכון ממליץ להקים מראש קרן שתירשם על שם בעל הבעיה הרפואית, כדי לאפשר את ביצוע הטיפולים בבוא העת. הקמת קרן כזאת עשויה גם לקדם את השידוכים.
14. ניתן להפריש כספי צדקה לקרן כזאת על שם העתיד, ולהחשיבם כמעשר כספים [49].
אדם שקיים פרייה ורבייה, וממילא אינו מחויב בטיפולי פוריות, אלא עושה את הטיפולים כיוון שלאשתו אין עדיין ילדים, יכול להחשיב את כספי הטיפולים ככספי מעשר כספים [50].

_____________________________

[1] יבמות כה, ב; סנהדרין י, א; שם כה, א.

[2] וכפי שמנסחת המשנה (נגעים פרק ב, ה) "כל הנגעים אדם רואה, חוץ מנגעי עצמו".

[3] בנוסף לכך, יש מקום לדון באיזו רמה של הסתרת מידע מתעוררת שאלה על תקפות הנישואין. התייחסות לשאלה זו לא תובא כאן, שאין כאן מקומה.

[4] גם אם נכריע שאין דין 'אונאה' באדם מפני שהוקש לקרקעות (מגילה כג, ב), ולכן המקח לא בטל, בכל זאת איסור אונאה קיים בכל מקרה, כיוון שדין אונאה שלא קיים באדם הוא באונאת ממון, והאיסור כאן הוא באונאת דברים (ספר מאירת עיניים, חושן משפט, רכז ס"ק נא). בכל מקרה, דין מקח טעות מחמת מום, קיים גם בקרקעות ובעבדים (שלחן ערוך, חושן משפט, רלב, ג).

[5] הרב יצחק זילברשטיין הגדיר זאת בפגישתו עם רבני פוע"ה, אור לו' באדר תשס"א, על פי הרמב"ם בהלכות מכירה (טו, ה): "לא הרבנים ולא הרופאים מחליטים אלא הציבור".

[6] שו"ת ציץ אליעזר, חלק טז סימן ד. הרב יוסף שלום אלישיב, דבריו הובאו בנשמת אברהם, אבן העזר, סימן ה עמ' קב. טעמם: בגמרא ביבמות (מה, א), שמשתמע ממנה שהיה מותר להסתיר פגם, היה מדובר על פגם במשפחה. לפי דעתו של רב יהודה, שהיה גדול הדור, היה אדם זה כשר לגמרי, ורק מפני עמי הארץ שבמקומו אמר לו שילך למקום אחר שלא מכירים אותו ויתחתן שם. אם כן, כאשר יש פגם אמיתי שיש לו חשיבות בחיי הנישואים – חובה לגלות. כך הורה גם הרב יצחק זילברשטיין (במפגש עם רבני פוע"ה, ו' באדר תשס"א). דעות של פוסקים נוספים מובאות בתחומין כה (תשס"ה), עמ' 54.

[7] הרב יעקב ישראל קנייבסקי (קהילות יעקב, יבמות סימן לח, ובמהדורות חדשות סימן מד) כתב שמותר להונות בדברים בעסקי שידוכים בדרך של הסתרת מידע. אך בסוף דבריו ציין שאינו אומר להלכה למעשה. ההתייחסות הייתה לאדם שאחד מאשכיו הוסר בניתוח, באופן שהוא כשר לבוא בקהל לפי רוב הפוסקים, הגם שלא סיפר על כך למשודכת עמו. לדבריו אין בכך משום מקח טעות. הנימוק לדבריו הוא שאי אפשר להשוות זאת למקח וממכר. אמנם במקח וממכר המוכר דבר מאכל שאסור באכילה אפילו מדרבנן, הרי זה מקח טעות לכל הדעות, מפני שהקונה אינו רוצה דווקא את המוצר המסוים, אלא הוא מוכן לקנות מוצר אחר זהה. לעומת זה, בשידוכים בני זוג מחליטים להינשא דווקא לבן הזוג שבו בחרו והוא מצא חן בעיניהם.

ניתן להביא סיוע לסברה זו מהדיון בשאלה "כיצד מרקדין לפני הכלה"? (כתובות טז, א-ב): בית שמאי הקשו על בית הלל שהיו מרקדין לפני הכלה ומשבחים אותה ואומרים "כלה נאה וחסודה". אמרו להם בית שמאי: הרי שהייתה חיגרת או סומא, אומרים עליה "כלה נאה וחסודה"?! והתורה אמרה "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק"?! ענו להם בית הלל: לדבריכם, מי שלקח מקח רע מן השוק, ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו?! הוי אומר: ישבחנו בעיניו. מכאן אפשר להסיק שלא רק הנתונים קובעים אלא בעיקר ההתייחסות הסובייקטיבית של בני הזוג זה לזה. לכן, לפי שיטה זו, לא כל פגם נחשב מום שדי בו לבטל את הקידושין, אלא אם כן זהו מום גמור, וידוע שמחמתו לא היו מתרצים בשום אופן להתקדש זה לזה. אמנם גנבת דעת אסורה גם במקרים שאין בהם מקח טעות, אך מהגמרא ביבמות מוכח שאין חיוב לספר על הפגם קודם לנישואים כיוון שאפשר להעריך שהצד השני יתרצה לנישואים על אף הפגם. נימוק נוסף מובא בקהילות יעקב בשם ספר חרדים (לאוין מדברי קבלה, פרק ד), שהאיסור לגנוב דעת שלא בדרך אמירת שקר אינו אלא מדרבנן. אם כן, כנראה לא גזרו חכמים במקום שיש בו חשש ביטול מצוות פרו ורבו ומכשולים אחרים, ואין במקרים כאלה גנבת דעת.

[8] הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, אבן העזר, סימן ה עמ' קא (הרב אויערבאך אמר שגם לדעתו אין חובה לספר על ניתוח, או אם אביו גוי, אך לא ברור האם מדובר בכל מקרה או רק בשאלה שנשאלה שם).

[9] הרב יצחק זילברשטיין בפגישתו עם רבני מכון פוע"ה; וכן בתחומין כה (תשס"ה), עמ' 52; וכעין זה הורה לצד שלישי שנשאל, ראה דילמות מוסריות –  ריפוי וסיעוד, עמ' 39.

[10] לעתים אנשים צעירים הניצבים מול התלבטויות כאלה אינם בקיאים במשמעויות ובהשלכות של בעיות מסוימות העלולות לפגוע באדם עצמו, או בזוגיות, או ביחסים בין בני הזוג לבין בני משפחותיהם. התייעצות עם אדם מבוגר ומנוסה עשויה לסייע לאדם לראות את הפרטים בצורה יותר כוללת כדי שיוכל לקבל החלטה מאוזנת.

[11] ראה תשובת חתם סופר, אבן העזר, חלק א סימן קטז; וכן שו"ת ציץ אליעזר, חלק טז סימן ד; ושו"ת אור גדול (סימן ה ס"ק יב) שצוטט שם.

[12] הוראה מהרב מרדכי אליהו לרבני פוע"ה.

[13] הרב מרדכי אליהו בפגישתו עם הרב מנחם בורשטין, י"ט באדר ב' תשס"ג. הרב זלמן נחמיה גולדברג בהוראה בעל פה לרב מנחם בורשטין.

[14] כמובן, מדובר במציאות שבה נוהגים להיפגש כמה וכמה פעמים, ולא רק פגישות מועטות.

[15] מבוסס על הוראתו של הרב מרדכי אליהו, ובלשונו 'משיביאו שליש' דהיינו בערך בשליש היווצרות הקשר. שו"ת דבר חברון, חלק א סימן יא.

[16] הדוגמאות דלהלן מבוססות על מאמרם של הרב יואל וד"ר חנה קטן, 'הסתרת מידע בשידוכין', תחומין כה (תשס"ה), מעמ' 47 ואילך.

[17] נוסף על הקושי להרות, סכרת לא מאוזנת בעת כניסה להריון עלולה לגרום למומים בעובר כגון מומי לב, שלד ועוד.

[18] דהיינו בכלי הדם שבפריפריה של הגוף, כגון בגפיים.

[19] אין בכך אמירה חד משמעית. אמנם מקובל על הרופאים האונקולוגיים כי לאחר חמש שנים האדם נחשב בריא, ואולם חלק מהבעיה במחלה ממאירה הוא שלעולם אי אפשר לדעת אם האדם באמת נרפא לחלוטין. הדבר תלוי בסוג הסרטן ובשלב שבו התגלה. ככלל, כל חולה סרטן לשעבר צריך מעקב מתמיד.

[20] משנה כתובות עה, א. הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, אבן העזר, סימן קנד עמ' שלה.

[21] הערת הפסיכולוג ד"ר מאיר פרלוב: בשפה הרפואית והפסיכולוגית המקובלת היום, המונח 'מחלות נפש' איננו מקובל כבעבר, ובמקומו משתמשים במונח 'הפרעות נפשיות', מונח שכולל תחום רחב ובו מידות חומרה שונות.

[22] הערת פרופ' יגאל סופר: יש תרופות למחלות כאלה והן עלולות לפגוע בביוץ, לכן יש להתייעץ מראש עם הרופא המטפל כדי להוריד את המינון התרופתי עד למינימום האפשרי עוד לפני הכניסה להריון. נוסף על כך, יש לבדוק תרופות שעלולות לפגוע בהריון או אפילו לגרום מומים לעובר, ולעבור לתרופות חלופיות שיש בהן סיכון נמוך. הדבר חשוב במיוחד בשליש הראשון של ההריון, אך יש לכך חשיבות גם בהמשך ההריון.

[23] מבחינה גנטית הכרומוזומים זכריים, ולכן מדובר בגבר. אך בהעדר קולטנים לטסטוסטרון (ההורמון הגברי האחראי על המראה הגברי החיצוני) ההתפתחות הגופנית היא כשל נקבה. בשל המראה החיצוני, הזהות נשית לגמרי.

[24] מלבד במקרים נדירים ביותר.

[25] שם התסמונת המלא הוא: Mayer  Rokitansky Kuster Hause.

[26] MULLER.

[27] בלוטת יותרת המוח נקראת בלעז היפופיזה. הורמונים המופרשים מההיפותלמוס משפיעים על ההיפופיזה – יותרת המוח, והיא משפיעה הלאה, כמפורט כאן.

[28] בתשובה לשאלתנו אמר לנו פרופ' שמחה יגל ששחלות פוליציסטיות אצל נשים יכולות להיות מקבילות מבחינת הפגיעה האפשרית בפוריות לווריקוצלה שיש אצל גברים. בשני המקרים אין ודאות לפגיעה בפוריות ויש למערכת הרפואית פתרונות סבירים.

[29] לא כל בעיה אסתטית ניכרת במראה החיצוני.

[30] מדובר בעצם בעיקר על טיפול תרופתי בגלולות, שכמובן מונע הריון, או על טיפול לאקנה ברקוטן שהוא נגזרת של ויטמין A שאינו מונע הריון אך עלול לפגוע פגיעה קשה בעובר המתפתח, ולכן אסור להרות תוך שימוש בתרופה זו, ואף פרק זמן מסוים לאחר השימוש בה.

[31] יש הבדל משמעותי בין טמירות אשכים חד צדדית ודו-צדדית. בטמירות אשכים חד צדדית יש כ-25% סיכויים לבעיית פוריות, ובטמירות אשכים דו-צדדית עד כ-75%. ייתכן שטמירות חד צדדית נובעת מהפרעה מקומית בלבד בעוד שבטמירות אשכים דו-צדדית ייתכן שמדובר בגורם  אשכי ראשוני שבא לידי ביטוי הן באי-ירידת האשכים והן  בליקוי בייצור הזרע. יש לציין שלא תמיד הנער מודע למהות הניתוח שעבר בילדותו, ולעתים הוא עלול לחשוב שמדובר בתיקון שבר בלבד. עד כאן הערת פרופ' יגאל סופר, מומחה לפוריות הגבר.

לפי זה, מבחינה הלכתית ברור שחובה לספר למשודכת על טמירות אשכים דו-צדדית, כיוון שרוב הסיכויים הם שנוצרה פגיעה בפוריות. לגבי טמירות באשך אחד – אמנם רוב הסיכויים הם שהגבר פורה, אך כיוון שטמירות כזאת עלולה לפגוע בפוריות בשכיחות גדולה יחסית, הכרחי לספר למשודכת על כך. אם הבחור לא יספר על כך, וחלילה תהיה לו בעיית פוריות, עלולה להיות גם פגיעה בזוגיות עקב הסתרת עניין כה משמעותי. אמנם צריך לספר לבחורה באופן ענייני בלא הגזמה בקבלת הדברים מצדה, וכן אין חובה לספר על כך מיד אלא לאחר כמה פגישות. כך הורה לי הרב נחום אליעזר רבינוביץ. וראה עוד בהערה הבאה.

[32] הערת פרופ' יגאל סופר: כיום חוששים שעצם הורדת האשכים עלולה לגרום בעיה לאשכים מפני שהפעולה הרפואית הזאת עצמה עלולה לפגוע בכלי הדם של האשך. לכן, כשיש בעיה של אשך טמיר מנסים לטפל, אך לא תמיד מצליחים בכך. מומחיותו של הרופא וניסיונו עשויים להשפיע על תוצאות הטיפול. גודל האשכים בגיל ההתבגרות יכול ללמד על הצלחת הטיפול ועל תפקוד האשך. אם האשכים מתפתחים כרגיל, רוב הסיכויים הם שהם תקינים, אך אם האשכים נשארים קטנים, ככל הנראה יש בעיה (וכפי שכתוב בהלכה הבאה).

יש לציין שאשך טמיר לא פוגע ביחסי אישות. חשוב להדגיש זאת לבחורים צעירים שסבלו מכך, כיוון שלעתים הקישור השגוי שלהם בין בעיית פוריות לבין יחסי אישות עלול לגרום להם לרתיעה פסיכולוגית מחיי אישות, למרות שמבחינה רפואית לא אמורה להיות השפעה.

[33] הרב יוסף שלום אלישיב, בפגישתו עם הרב מנחם בורשטין (מוצש"ק פרשת חיי שרה תשס"ב); הטעם לדבריו כיוון שכל גבר נולד עם שני אשכים, ולגבר זה יש חריגה מהנורמה, צריך לספר על כך למשודכת. כך הורו גם הרב יעקב אריאל, הרב יצחק זילברשטיין, הרב דוב ליאור והרב אביגדֹר נבנצל בתשובה לשאלת הרב מנחם בורשטין, ד' באדר תשס"א.

[34] הרב מרדכי אליהו. הטעם לדבריו, כיוון שמטרת האשכים היא פרייה ורבייה, וכיוון שמבחינת פוריות אינו שונה מגבר אחר, לא צריך לספר. יש לציין בהקשר זה, שלפי גישתו הכללית של הרב אליהו, אף על פי שאין חיוב לספר, ראוי לספר בכל זאת לשם קיום מערכת יחסים תקינה של אמון בין בני הזוג. בפגישתו עם רבני פוע"ה (כ"ג באדר תשס"א), אמר הרב אליהו שעדיף שהבחור יבקש מהרופא מכתב על כך שאין לו בעיית פוריות, ואז יוכל להראות לבחורה את המכתב כאשר יספר לה. הרב נתן קופשיץ (בתשובה בעל פה לשאלת הרב מנחם בורשטין) אמר שאם מדובר בבעיה שיש סיכוי קטן בלבד שתפגע בפוריות – אין צורך לספר. אך אם מדובר בסיכוי גדול יחסית (כגון 30%-20%) – חובה לספר.

[35] כגון מכה חיצונית או תסביב האשך.

[36] חשוב לציין שיש דרגות שונות של וריקוצלה ולכן צריך לברר את חומרת הבעיה אצל אורולוג, ולאחר מכן לקבל הוראה הלכתית ספציפית. כמו כן נזכיר שבמקרה של וריקוצלה אין לרווק היתר הלכתי לבצע בדיקת זרע לצורך בירור פוריות. בדיקה כזאת עלולה גם לגרום לו נזק כיוון שהיא עלולה להתפרש באופן מחמיר.

[37] היפוספדיאס או אפיספדיאס – מומים במיקום פתח השופכה, היפוספדיאס הוא מצב שבו פתח השופכה נמצא בחלקו התחתון של האבר, מתחת לעטרה, במקום בקצהו; ואפיספדיאס הוא מצב שבו פתח השופכה נמצא בחלקו העליון של האבר במקום בקצהו. ראה בהרחבה באוצר המושגים.

[38] הערת פרופ' יגאל סופר: היפוספדיאס קל לא אמור לפגוע בפוריות. אך אם פתח השופכה נמוך מאוד ברור שהזרע עלול לא להגיע לצוואר הרחם, לא כל שכן אם הוא מלווה בעקמת קשה שמפריעה לחדירה.

[39] לא מדובר בתחושה אלא בממצא רפואי שאומת ונתברר על ידי רופא אורולוג.

[40] שו"ת דבר חברון, חלק א סימן לז.

[41] יש להבדיל בין טיפולי פוריות כגון טיפול תרופתי או הזרעה, לבין טיפולי הפריה חוץ גופית שבהם המאמץ מצד האישה הרבה יותר גדול. צריך לקחת בחשבון שבמקרים רבים מדובר על מצבים מורכבים, שבהם לא ברור אלו טיפולים יצטרכו בני הזוג לעבור.

[42] עקרונות אלו אמר הרב שלמה מן ההר לרב מנחם בורשטין.

[43] עיקרון זה קשור ללשון הרע. אם סיפור הדברים עשוי להיות בעל חשיבות, ולתועלת לאחד הצדדים בבואו לקבל החלטה האם להשתדך – זה לא נחשב ללשון הרע כיוון שיש לכך משמעות והמשתדך יכול להיעזר בדברים כדי לקבל תמונה אמיתית יותר, וממילא גם החלטה נכונה יותר לגבי קבלת השידוך או דחייתו. לעומת זאת, סיפור דברים שאין להם חשיבות, מידע שאין לו השלכה על החיים אלא בא רק לספר בגנות אדם מסוים או משפחתו, הוא לשון הרע שאסור לספרו, כיוון שאין בו תועלת, ולא יכולות להיות לו משמעויות מעשיות חיוביות.

[44] הרב שלמה מן ההר בשיחה עם הרב מנחם בורשטין.

[45] הרב מרדכי אליהו בפגישתו עם הרב מנחם בורשטין, י"ט באדר ב' תשס"ג. הרב זלמן נחמיה גולדברג בפגישתו עם רבני פוע"ה, ה' באדר ב' תשס"ג.

[46] שו"ת מעין אומר, חלק ט, פרק א סימן כו. השאלה הייתה על בחורה בת ארבעים ושלוש שהציעו לה בני שלושים.

[47] גיל עשרים הוא גיל שכבר מצריך בדיקות מדוע אין וסת עד כה. איחור בווסת עד גיל כזה הוא מחוץ לתחום הנורמה. מקובל לקבוע את גיל הסף לשש עשרה שנים. כמובן, יש הבדל בין בחורה שיש לה סימנים משניים כגון שיעור בבית השחי ושיער ערווה והנצת שדיים לעומת בחורה ללא סימנים כאלה כלל. יש גם צורך בבדיקות הורמונליות ובהוכחה שאכן קיימים רחם ושחלות. הערתם של פרופ' שמחה יגל וד"ר חגית דאום.

[48] שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק ג סימן כז. טעמו משום שיש רופאים שאומרים שכאשר תינשא הבעיה תבוא על פתרונה. אף על פי שייתכן שתוכל ללדת רק בקושי, או שיהיו לה רק ילדים מועטים; כיוון שאפשר שתלד, אין זה חיסרון בקידושין, ואנשים רבים לא מקפידים שיהיו להם הרבה ילדים. וכתב שם שלרווחא דמילתא תחליט עם אביה שאם יעבור פרק זמן של ארבע שנים ולא תתעבר וגם לא יבוא לה אורח כנשים, תקבל מבעלה גט בלא שום קושי ובלא שום תביעות ממנו.

[49] הרב זלמן נחמיה גולדברג בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ"ב בתמוז תשס"ד.

[50] הרב זלמן נחמיה גולדברג, כנ"ל. והוסיף הרב שגם מי שמשלם תשלומים מיוחדים עבור לימודים לילדיו, אפשר להחשיב כמעשר; אך אי אפשר שאדם יגיע למצב שבו אינו נותן לעניים אלא רק לבני משפחתו.