חנוכה, שעת הדלקת הנרות, ברגע אחד הכל מאיר. להבות קטנות מרצדות ומאירות למרחק, מפרסמות את הנס – הנס שקרה בימים ההם וקורה גם בזמן הזה.
שעת ההדלקה מסתיימת, קולות השירה עולים ומתערבבים בצחוק הילדים שסיימו להדליק את החנוכיות שהכינו בגן הילדים ומשתעשעים בסביבונים… שמחה, אור, משפחה…
ורק בבית הסמוך, יושבים בני זוג ומחכים לנס. הם מתפללים שהוא יבוא, הם מאמינים בכל ליבם אך עדיין מצפים.
לקראת הימים הללו חשתי צורך לשתף אתכם בנס של זוג (מטעמי פרטיות לא נוכל לפרט את שמם). כמו זוגות רבים שפונים אלינו למכון, גם הם זכו לקבל ליווי מסור, תמיכה נפשית וסיוע הלכתי על ידי רבני וצוות המכון.
הם הגיעו אלינו כשהם מתמודדים עם קושי רפואי גדול. בשל עובי דק של רירית הרחם העובר אינו נקלט, וכבר 8 שנים שהם חווים כאב עצום של ציפייה שרק הולך ומתגבר.
ב' בכסלו תשפ"ד, הם הגיעו לפגישה נוספת ובקשו להיפגש עמי בכדי לתאם את הציפיות אחרי כל כך הרבה ניסיונות.
בשיחה אמרתי להם שילודה זו מצווה ואם עושים את כל ההשתדלות ומתפללים, אפשר לקבל נשיקה מהקדוש ברוך הוא.
סיפרתי להם על שיחה חשובה שזכיתי לשמוע בזמן למודי בישיבת מיר (ישיבתו של אמו"ר שהיה בישיבה גם בזמן השואה בשנחאי) מראש הישיבה מו"ר הרב חיים שמואלביץ זצ"ל.
הרב שאל למה אנו מעצימים כל כך את נס פח השמן הרי הנס הגדול היה כפי שאומרים ב"על הניסים" נס של "רבים ביד מעטים" אלא שבגלל ההשקעה והאחדות של עם ישראל באותה תקופה הם קיבלו "נשיקה" מהקדוש ברוך הוא והעצמה של נשיקה זו מבליטה את נס המלחמה, הוא הוסיף שגם בימינו כאשר עושים באהבה את רצון הבורא זוכים לנשיקה משמים.
בטוחני שההשקעה והתפילות יביאו, אם ירצה השם, את השתרשות העובר.
לפני שבועיים זלגו דמעות מעיניי כאשר זכיתי לקרא בברית את השם "אורי" לרך הנולד וכשהאבא של היולדת זכה להיות הסנדק.
איזו נשיקה גדולה תודה לך השם.
אני חייב לומר לכם שאני מרגיש שה' יתברך תמיד אוהב אותי(נו)
ותמיד יהיה לי(נו) רק טוב…
במכון פוע"ה אנו חווים ב"ה בכל יום ניסים ורגעים מרגשים ומשמחים של אנשים שציפו, קיוו, היו מודאגים במשך שנים והנס הגיע.
במיוחד עכשיו, במציאות הלא פשוטה של עם ישראל, אחרי למעלה משנה כואבת, שבה איבדנו חיים רבים, חשוב להוסיף חיים. לעמוד לצידם של אותם זוגות שמייחלים להגשים את החלום – להביא ילד לעולם ולהפוך למשפחה.

לתרומה