האתר הוא לע"נ הורינו היקרים חיים וזהבה בלומרט ז"ל ושלום אברדם ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.

יש לכם שאלה?

הינכם מוזמנים לשאול את שאלותיכם. ניתן לשאול שאלות ממגוון רחב של נושאים.
אנו משקיעים מאמצים רבים למתן מענה בזמן אמיתי. אתכם הסליחה במקרים של עיכוב. אנו שומרים לעצמנו את הזכות לפרסם את השאלה והתשובה באתר, כמובן בדיסקרטיות. במידה ונשאלה שאלה באתר השו"ת, אנו רואים בכך הסכמה לפרסום השאלה, אלא אם כן צוין במפורש אחרת. סייעו בידינו להמשיך לתת מענה לשאלותיך…

הזמנת פיקוחים וציוד הלכתי

לידיעתכם!  

 

  על פי פסיקת הרבנים, בכל טיפולי הפוריות למעט בדיקת זרע,

יש חובה הלכתית להזמין השגחה

 

מחלקת פיקוח

       המחלקה לפיקוח הלכתי למניעת טעויות אנוש      

 
 

התהליך המורכב והעדין וההסתברות לטעות בהפריית מבחנה, מחייב
עפ"י ההלכה השגחה קפדנית מיוחדת למניעת טעות אנוש אפשרית.

בשנים האחרונות מנעה מערכת הפיקוח כ-47 טעויות!!!

הפיקוח נעשה ע"י צוות מיומן ומוכשר של כ-50 משגיחות בכל הארץ.

הפיקוח משלב מערכת נעילות מתקדמת, פרי פיתוח של המכון.

בביה"ח "ביקור חולים" בירושלים ישנו שירות לכלל הפונים,
ללא צורך בהזמנה מראש וללא תשלום.
  
שירותי ההשגחה ניתנים גם בארה"ב, צרפת, אוסטרליה, קפריסין,
רומניה, קייב וצ'כיה וכן נבדקות אפשרויות נוספות.





 
 

 
 

שימו לב!

יש למלא את הטופס להזמנת פיקוח בתנאי שמועד הפיקוח יחול לא פחות מ-72 שעות ממועד המילוי.

מספרי טלפון להזמנת פיקוח בין השעות 09:00-18:00 ובימי ו' בין השעות 09:00-12:00:
02-6515050  שלוחה 213  |  052-8881698   
במידה ואין מענה, ניתן להשאיר הודעה קולית או לשלוח הודעת SMS לנייד.
במידה והשארתם הודעה ולא חזרו אליכם תוך 6 שעות, יש להתקשר שוב או לפעול על פי ההודעה במזכירה.

להזמנת פיקוח לאחר השעה 18:00 יש להתקשר ל- 052-8881698.

ניתן לשלם עבור שירותי פיקוח במערכת התשלום האוטומטית בטל' 02-6515050

לידעתכם! הזמנת פיקוח לאחר שעות פעילות המוקד כרוכה בתוספת תשלום!

במקרים של ביטול פיקוח או אי הגעת המשגיחה בלבד,

יש להשאיר הודעת ביפר במספר: 03-6106666 מנוי 24455 ע"ש אריה נויק

 

 

בהזמנת פיקוח / ציוד הלכתי – דרך האתר, יותר מ-48 שעות לפני הטיפול, לחצו כאן

(יש לציין בהערות, את הטיפול, או הציוד הנדרש)

רשימת בתי החולים ויחידות הפוריות בהם ניתן פיקוח הלכתי מטעם המכון

הפחתת עוברים

 
א. רקע מדעי[1]
אחוז ההריונות מרובי העוברים מכלל ההריונות בארץ הוא 2.4%, ומתוכם פחות מ1% של שלישיות. באופן כללי, בהיריון מרובה עוברים ובלידה כזו, שכיחים יותר סיבוכים, וביניהם הסיבוכים הבאים:

  1. סיכון לאיבוד ההיריון בתחילתו.
  2. סיכון לתמותה בשליש השלישי של ההיריון.
  3. סיכון ללידה מוקדמת מאוד (לפני שבוע 34).

הסיכונים בלידה מוקדמת הם עלייה בשכיחות של פגיעות שונות ביילודים, כגון: עיוורון, חירשות, פגיעות שכליות ומוטוריות ועוד. ככל שהלידה מוקדמת יותר, הסיכון לפגיעה ביילוד עולה.

  1. אחוזים גבוהים יותר של שכיחות מומים ביילודים, שאינם מחמת לידה מוקדמת.
  2. בהריון שלישייה יש עלייה בשכיחות מקרים של CP (שיתוק מוחין) בהיריון או בלידה, ככל הנראה פי 12 מאשר בהיריון של עובר יחיד.
  3. היריון מרובה עוברים מגדיל גם את הסיכון לרעלת היריון של האם (באופן כללי הסיכון לרעלת היריון גדול יותר בהיריון ראשון, ופוחת והולך ככל שהיו יותר הריונות בעבר).

 
ישנן שתי גישות רפואיות לגבי השלב שבו כדאי להפחית עוברים כאשר יש צורך בכך:

  1. מיעוט הרופאים ימליץ על הפחתת העוברים עד שבוע 10 של ההיריון, כדי להפחית את הסיכון להפלה של כל העוברים. יתרון נוסף שיש בהפחתה בשלב הזה הוא שההורים עדיין פחות קשורים לעובריהם.
  2. רוב הרופאים יעדיפו להפחית את מספר העוברים קרוב יותר לשבוע 13, כדי לבדוק את מצב בריאות העוברים לפני ההפחתה, שלא יפחיתו עובר בריא וישאירו עובר פגוע. יתרון נוסף להפחתה בשלב זה הוא שבחלק קטן מהמקרים ניתן לחסוך את ההפחתה, בעקבות הפסקת התפתחות והפלה ספונטנית של אחד העוברים.

ב. מבט אמוני
כשבאים לדון בנושא של הפחתת עוברים, אנו נתקלים עוד קודם לדיון ההלכתי, בשאלה אמונית: רוב ההריונות מרובי העוברים הם עקב טיפולי פוריות, דהיינו אצל זוגות שהתקשו להרות באופן טבעי, ומאליה עולה השאלה: איך ייתכן לכפור בטובתו של הקב"ה? הרי הוא נתן לנו את כולם, איך אנחנו יכולים לדון בוויתור על כמה מהם?!'
עניין היחס ל'רוב טובה' מופיע במשנה במסכת תענית (פ"ג, מ"ח) :
מעשה שאמרו לו לחוני המעגל: התפלל שירדו גשמים… עג עוגה, ועמד בתוכה, ואמר לפניו: רבונו של עולם, בניך שמו פניהם עלי, שאני כבן בית לפניך, נשבע אני בשמך הגדול, שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך. התחילו גשמים מנטפין. אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות, שיחין ומערות. התחילו לירד בזעף. אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון, ברכה ונדבה. ירדו כתיקנן. עד שיצאו ישראל מירושלים להר-הבית מפני הגשמים. באו ואמרו לו: כשם שהתפללת עליהם שירדו, כך התפלל שילכו להן…
מכאן אנו לומדים שגם רוב טובה, אינה תמיד טובה, ולעתים הקב"ה רוצה שנתערב גם בהשפעת רוב הטובה מצידו, כדי שתתאים לנו, המקבלים.
ג. הנושאים ההלכתיים הנידונים בשאלת הפחתת עוברים

  1. דין הריגת עובר

הגדרת מעמדו ההלכתי של העובר, נדון באריכות בפוסקים. נציג כאן, בקצרה, רק את הדיון סביב המקור לאיסור הריגת עובר :
המקור העיקרי נמצא במסכת סנהדרין )נז ע"ב):
כתיב בספר אגדתא דבי רב: בן נח נהרג… משום רבי  ישמעאל אמרו:  אף על העוברין. מאי טעמיה דרבי ישמעאל? דכתיב "שפך דם האדם באדם דמו ישפך", איזהו אדם שהוא באדם – הוי אומר זה עובר שבמעי אמו.
הפסוק בבראשית מדבר על בני נח, ובתוספות במסכת נדה (מד ע"א, ד"ה איהו), משמע שלישראל מותר להרוג עובר: 'דמכל מקום משום פקוח נפש מחללין עליו את השבת אע"ג דמותר להרגו…'.
בשו"ת מהרי"ט (ח"א סי' צז) נכתב שהמקור לאיסור הוא מדין 'חובל בחברו' וממילא זה גם בישראל. וב'חוות יאיר' (סי' לא) כתב לאסור מק"ו מאיסור הוצאת זרע לבטלה.

  1. דין רודף

גם סוגיית 'רודף' נידונה רבות בפוסקים, ונתמקד כאן בשאלה העולה במקרה של היריון מרובה עוברים: במקרה הרגיל של 'רודף' יש אדם אחד שהוא הרודף, ואדם אחר שהוא הנרדף. במקרה של היריון מרובה עוברים – המציאות של כמה עוברים ברחם מסכנת את כולם, וכל אחד הוא גם הרודף וגם הנרדף. וכתב הרב יצחק זילברשטין (אסיא ח עמ' 7-13), שבמקרה כזה אין 'דין רודף' על אף אחד.

  1. פיקוח נפש

פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה, שנאמר 'וחי בהם', ולא שימות בהם. ולכן במקרה שיש סכנת נפשות ממשית לאם – לכאורה אין שאלה כלל. אמנם בשפיכות דמים הכלל הוא שייהרג ואל יעבור, ובנידון שלנו מדובר על הריגת עובר – ולכן עדיין יש מקום לדון האם יהיה מותר להפחית חלק מהעוברים לצורך הצלת האם. שאלה זו תלויה בדיון הראשון שהעלנו בשאלת מעמד העובר בהלכה, וכיוון שלכל הדעות מעמדו של עובר נחות ממעמדה של האם (גם למי שסובר שיש איסור רציחה בעובר) – ממילא ברור שבמקרה כזה של סכנת נפשות לאם – יהיה מותר להרוג את העובר.
ברוב המקרים אין סכנה ממשית לאם, הסיכון הוא להמשך ההיריון ולמומים בעוברים, אך הניסיון מראה שבחלק מהמקרים ישנה סכנה לאם שתאבד את בריאות נפשה בעקבות ההיריון המורכב והידיעה על הסכנות הכרוכות בו, ובעקבות החשש הגדול מלידה של שלישייה או רביעייה וגידולה, ובפרט במקרים שהאישה נמצאת עוד לפני ההיריון במצב נפשי גבולי.
על כך פסק לנו הרב אביגדור נבנצל במכתב: 'במקרה של בעיות נפשיות יש לראות זאת כסכנה לאם ולהתיר הדילול…'

  1. באילו מקרים מותר להפחית עוברים

הנחיית מכון פוע"ה בעקבות הדיון עם הפוסקים והרופאים היא כדלקמן:
היריון של ארבעה עוברים ומעלה – תמיד יש להפחית העוברים (נציין כאן שהרב מנשה קליין זצ"ל, כתב לנו שאין הוא מתיר הפחתה, גם בהריון של רביעייה).
היריון של שלושה עוברים – לצערנו המציאות כיום היא שרוב הרופאים ממליצים באופן מיידי על הפחתה, בלי שום קשר לנתונים ספציפיים. ההנחיה שלנו היא שיש להפחית עוברים רק במקרה שהרופאים אומרים שיש סיכון נוסף בהיריון הנוכחי, מעבר לסיכון הרגיל של היריון שלישייה (כגון: מצב רפואי רעוע של האישה, הפלות קודמות וכדו'). כמובן שבירור זה צריך להיות עם רופאים מומחים ויראי שמים, שמבינים את המשמעות של השאלה.
היריון תאומים – אין היתר להפחתה, מלבד במקרים חריגים שבהם יש סכנה מיוחדת.

  1. כמה עוברים להשאיר

הרב אפרים גרינבלט זצ"ל כתב לנו: 'כבר פסקתי הרבה פעמים שיש להפחית את מספר העוברים לשניים'. וכן פסק לנו הרב יצחק זילברשטין, בתשובה טלפונית על מקרה מסוים. הרב שלמה דיכובסקי כתב לנו: 'עדיף כמובן כמה שפחות לדלל, וכמה שיותר להשאיר בחיים'.
הנחיית המכון היא להשאיר שני עוברים, מלבד במקרים חריגים שיש בהם סכנה מיוחדת.

  1. בחירת העוברים שיישארו

השאלה איזה עובר להפחית ואיזה להשאיר, מעוררת דיון אמוני לא פשוט, האסוציאציה שעולה היא תפילת 'ונתנה תוקף': 'מי יחיה ומי ימות מי בקיצו ומי לא בקיצו…'.
כאן צריך לחזור ולהזכיר את העובדה, שהתקדמות הרפואה והיכולת לבצע את ההפחתה הן ברכה אלוקית שבזכותה אפשר להציל את שאר העוברים. ניתנה רשות להפחית כדי להציל עוברים, כמו שניתנה רשות לרופא לרפא במקרים של מחלות, וכמו שלעיתים נצרך הרופא לקטוע אבר מגופו של אדם, כדי להציל את חייו.
אף על פי כן, במקרים שבהם הזוג אינו מסוגל להתמודד עם שאלה זו – אנו יוצרים קשר עם הרופא שיבצע את הפעולה, ופורסים בפניו את השיקולים השונים.
ישנם מקרים שבהם יש צורך רפואי להפחית דווקא עובר מסוים, בגלל המיקום שלו ברחם, ואז אין ספק שיש לעשות כן. כמו כן, אם בבדיקה התגלה שאחד העוברים פגום – ברור שההעדפה תהיה להוריד אותו ולהשאיר את העוברים הבריאים.
אך במקרה שכל העוברים בריאים ויש אפשרות לרופא לבחור ביניהם, דנו הפוסקים בשני שיקולים עיקריים :

  1. דין הצלת איש או אישה.

המשנה בהוריות אומרת (פ"ג מ"ז): 'האיש קודם לאישה להחיות…'.
מה הסברא בדין זה? בפשטות, הסיבה היא משום שהאיש מחויב במצוות רבות יותר מהאישה, והשאלה העולה היא האם דין זה קיים גם כאשר מדובר בעוברים שעדיין אינם חייבים במצוות?

  1. 2. מצוות פרייה ורבייה.

להלכה נפסק כדעת בית הלל, שאדם מקיים מצות פרייה ורבייה בלידת בן ובת. האם יש מקום לדאוג באופן יזום לקיום המצווה? האם קיום המצווה בהיריון זה (אצל זוג שבע"ה נראה שייולדו להם עוד ילדים בהמשך חייהם המשותפים) הוא סיבה להעדפה של מין אחד על חברו?
הרב אשר ויס כתב לנו בעניין זה:
ונראה פשוט דאף דטעם קדימת איש לאישה משום דאיש חייב ביותר מצוות, לא בגדולים בלבד אמרו כן, אלא אף בקטנים שלא הגיעו לחיוב מצוות, ומסתבר אם כן דגם בעוברין נוהגת קידמה זו… לכאורה דין קדימה של איש גובר על הרצון לקיים פריה ורביה, דזה רק גרמא בקיום המצוה, וכן החיוב הוא על האב ולא על העובר או הרופא.
הרב אביגדור נבנצל כתב לנו על מקרה שבו כבר יש לזוג בן, וכעת יש ארבעה עוברים: שני בנים ושתי בנות, ורצו לדלל את הזכרים כדי לקיים פרייה ורבייה:
לדלל הזכרים כדי לקיים המצווה צריך עיון. דבזכר יש מצוות של ברית מילה ותלמוד תורה, ובלאו הכי אין דוחין נפש מפני נפש, אבל הואיל ומוכרחים לדלל, ואדרבא על פי דין איש קודם לאישה להצלה, אם כן לכל היותר תדלל זכר א' ונקבה א', אבל לא שני הזכרים.
הרב יצחק זילברשטין כתב לנו, שאם אין צורך רפואי אחר, יש להפחית לפי העדפת האם.

  1. האם ההפחתה היא חיוב או היתר

האם יש חיוב לעשות כן כדי להציל את ההיריון, שהרי יש מצווה להשתדל כמה שיותר להציל נפשות; או שכיוון שכאן מדובר ב'מעשה שמים', יש להם זכות הלכתית ומוסרית להמשיך את ההיריון כמו שהוא, ולהתפלל שיסתיים בבריאות[2].
זכור לי מקרה של היריון שלישיה ששאלתי לגביו את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, וענה שיפחיתו עוברים, בלשון חיוב, ולא אמר רק שמותר להם לעשות כן.[3]
לעומת זאת, הרב אשר וייס כתב לנו:
אין בזה חיוב, ובודאי רשאי אדם בכהאי גוונא לסמוך על רחמי שמים, דבעובר אין חיוב גמור של הצלה כבנפש גמור.

  1. רופא יהודי או רופא גוי

לאור הדיון בסוגיה של הריגת עובר, נראה היה לומר שהאיסור לבני נח חמור יותר, ולמעשה כתב לנו הרב חיים דוד הלוי זצ"ל שאין זה משנה מי יבצע את ההפחתה. הראשון לציון, הרב מרדכי אליהו זצ"ל כתב בתשובה (תחומין יא, עמ' 274-272), שכאשר צריך לבצע הפחתה, אין הבדל בין רופא יהודי לרופא גוי, אך אם יש ספק בנחיצות ההפחתה, עדיף שתיעשה על ידי יהודי.
ונסיים בברכה ובתפילה ש'לא יהיה בך עקר ועקרה', ושכל ההריונות יסתיימו בעיתם ובזמנם, בבריאות, בשמחה ובנחת.
[1] מפאת קוצר היריעה לא הבאתי נתונים מספריים מפורטים. תודה לד"ר דן ולסקי, רופא בכיר ביחידה לאולטרה-סאונד והיריון בסיכון של הדסה הר הצופים, על אימות הנתונים.
[2] אולי במקרה של טיפולי פוריות יש גם התערבות של מעשה אדם, והיחס יהיה שונה.
[3] לצערי הרב, אותו זוג הלכו אחר כך לשאול רב אחר, שאמר להם שאינם צריכים להפחית. הם בחרו להמשיך, והאישה ילדה בשבוע מוקדם מאוד, ורק ולד אחד שרד, וגם הוא נשאר פגוע.

השתלת רחם בהלכה

מעט לפני ראש השנה תשע"ג דווח שבשוודיה השתילו רופאים בשתי נשים רחם שתרמו אימותיהן. התקווה, שבתוך כשנה יוכלו הנשים הללו להרות ולהביא לעולם ילדים. בניגוד לאיש, אשר מביא לתהליך הלידה רק את המטען הגנטי של הוולד, אצל האישה קיימים גם המטען הגנטי, שמקורו בביצית, וגם התפתחות העובר בהיריון עצמו, שמתרחש בתוך רחם האישה.

מקרים בהם מועברות ביציות מאישה אחת לאחרת לשם היריון, בדרך של תרומת ביצית או פונדקאות הפכו לנפוצים בשנים האחרונות, וכבר נדונו בספרות הפוסקים לעומת זאת, לקיחת רחם מאישה אחת והשתלתו באחרת, מצויה בשלבי ניסיון, והדיון בה בין הפוסקים מצומצם באופן יחסי במאמר זה אדון במספר שאלות בעניין השתלת רחם:

  1. האם הדיון בשאלת היוחסין בתרומת ביצית ופונדקאות בעניין ייחוס הוולד קיים גם בשאלת השתלת הרחם?
    2. האם יש איסור סירוס בתרומת הרחם מצד התורמת?
    3. האם יש איסור חבלה וסיכון בפעולת ההשתלה?

שאלת האימהות


כאמור לעיל, הפוסקים דנו מה מגדיר אימהות – המטען הגנטי או נשיאת ההיריון והלידה. היה מקום לומר שבמידה וההיריון והלידה קובעים את הייחוס כפי שסוברים רבים מהפוסקים, יש לחשוש שתורמת הרחם היא האמא, שכן העובר יצא מהרחם שנלקח ממנה, אך למעשה ברור שלכל הדעות המושתלת היא האם, וכדלהלן. הראשון שדן בשאלת השתלת כלי ההולדה הוא שו"ת אבן יקרה (ח"ג סימן כט) "על דבר התחבולה אשר המציאו הרופאים לחתוך כלי ההולדה מאישה חיה ולחברם בגוף אישה עקרה ועל ידי כך תהא מוכשרת להוליד, ושאל חוות דעתי להלכה מי היא אם הילד אשר יוולד על ידי תחבולה זו, הראשונה או השניה? לענ"ד הולד הוא בן של האשה השניה לכל דבר והמקור נפתח להלכה זו לענ"ד הוא הדין המבואר בש"ס סוטה ד' מ"ג ע"ב ילדה שסבכה בזקנה לענין ערלה״… הוכחתו היא מסוטה (מג ע"ב), שם רואים שענף מעץ צעיר שהוא עורלה, שהורכב על עץ שאיננו עורלה, והצמיח פירות, הפירות מותרים, משום שהענף התבטל בעץ שעליו הורכב, והפירות נחשבים כפירות העץ הזקן, אף שצמחו מהענף הצעיר. כך לדעת האבן יקרה, כלי ההולדה שהושתלו בגוף האישה השניה בטלו אצלה, והוולד מתייחס אחר המושתלת. ישנם פוסקים שדחו ראיה זו מכמה סיבות, אך כמדומני שבנידון של השתלת רחם גם הם יודו להלכה. המעיין במקורות נוספים מאותה תקופה שדנו בשאלה, יראה שהדיון שהיה סביב השתלת "כלי ההולדה", לא נסב על השתלת רחם, אלא על השתלת שחלות. בנידון זה יש מקום לחלוק, מכיוון שהמטען הגנטי שנושא התינוק מקורו מתורמת השחלה וייתכן שהוא לא מתבטל בגוף המושתלת, אולם בהשתלת רחם – המטען הגנטי שייך למושתלת (שהביציות מגיעות ממנה), והיא גם יולדת את התינוק, כך שקשה לומר שיש עדיין שייכות לתורמת. שו"ת ציץ אליעזר (חי"ט סימן מ) כתב בהשתלת אברים שהאבר המושתל מתבטל בגוף המושתל והופך לחלק ממנו, והביא לכך ראיה ממורה נבוכים (ח"א פע"ב): "אי אפשר שימצאו אברי אדם בפני עצמם והם אברי אדם באמת…". בתרומת ביצית היו שחלקו על דבריו, מכיוון שהמטען הגנטי שייך לתורמת, אולם בהשתלת רחם הדבר שונה, ומדוע נייחס את הוולד עדיין לתורמת, הרי אם ח"ו תמות התורמת, יטמא הרחם שנמצא בגוף הנתרמת בטומאת מת?
עולה, שלכל השיטות, אישה שעברה השתלת רחם, הרתה וילדה, נחשבת כאמו של הוולד ללא פקפוק. מכיוון שכך, אין לאסור זאת מחמת חששות בענייני יוחסין ועריות, שאינם קיימים.
איסור סירוס
בשו"ת אבן יקרה (שם) פתח את תשובתו:
"לכתחילה בודאי אסור לעשות כן אף אם לא יהיה סכנה בדבר מטעם סירוס האשה הראשונה".
לכאורה, השתלת רחם חמורה יותר מהשתלת שחלות, משום שבהשתלת שחלות אין מסרסים את התורמת לגמרי, שכן לאישה שתי שחלות, ואין צורך להוציא את שתיהן, לעומת השתלת רחם בה מוציאים את הרחם לגמרי. למרות זאת, יש מקום לדון בעניין, ולצרף מספר סניפים להיתר:
1. איסור סירוס אישה
נחלקו הפוסקים בתוקף איסור סירוס אישה. לדעת המ"מ (איסורי ביאה טז, יא) האיסור הוא מדרבנן. וכך סוברים רוב הפוסקים. לעומת זאת, לדעת הגר"א (אה"ע ה, כה) האיסור הוא מהתורה, אלא שאין לוקים עליו. לדעת הפרישה (שם, ל) האיסור באישה אינו בעצם הסירוס, אלא בביטול מצוות "לא תהו בראה לשבת יצרה" שקיימת גם באישה. לשיטתו ייתכן שהוצאת רחם שמטרתה קיום מצוות "שבת" באישה אחרת, מותרת. אמנם "אין אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חברך", אך ייתכן שאין חטא כלל, שכן החטא הוא ביטול מצוות "שבת" שמתקיימת באחר. לדעת הב"ח (שם, ט) יש להתיר סירוס אישה לצורך רפואה וכד', ואם כן ייתכן שגם לצורך קיום מצווה חשובה של "שבת" באישה השנייה ניתן להתיר. לדעת הט"ז (שם, ה-ו) אין איסור עצמי בסירוס אישה, והאיסור הוא בצער שבדבר. לקמן נדון בשאלת החבלה בהוצאת הרחם, ולכאורה מסקנתנו להתיר מצד החבלה שייכת גם מצד הצער, שחמור פחות מחבלה. אמנם לדעת הב"ש (שם, יד) מדובר באיסור עצמי של סירוס, אולם לקמן נדון בהתרת איסור דרבנן לצורכי הולדה.
כאמור לעיל, לדעת הגר"א מדובר באיסור תורה, ושו"ת אגרות משה (אה"ע ח"ג, יב) חשש לשיטתו, אולם זוהי דעת יחיד בין הפוסקים. מעבר לכך, לענ"ד ניתן להוכיח מפורשות אחרת. מחלוקת המ"מ והגר"א בתוקף איסור סירוס אישה תלויה בפרשנות דברי הרמב"ם (איסורי ביאה, טז, יא): "והמסרס את הנקבה בין באדם בין בשאר מינים פטור". מקורו של הרמב"ם הוא בספרא (אמור, ז): "מנין שהנקיבות בסירוס? תלמוד לומר: 'כי משחתם בהם מום בם', רבי יהודה אומר: 'בהם' – אין נקיבות בסירוס". המ"מ סבר שהרמב"ם פסק כר' יהודה, אך מלשונו "אין הנקבות בסירוס" ולא: "מותר לסרס את הנקבות" למד שישנו איסור דרבנן. הגר"א כתב שהרמב"ם פסק כת"ק שיש איסור תורה שאין לוקים עליו כיוון שאין בו לאו. אלא שמחלוקת תנאים זו מובאת גם בתוספתא (מכות פ"ד), הפעם לעניין מלקות: "והמסרס את האדם ואת הבהמה ואת החיה ואת העופות בין גדולים בין קטנים בין זכרים בין נקיבות הרי זה חייב ר' יהודה אומר מסרס זכרים חייב מסריס
נקבות פטור". התנא החולק על ר' יהודה וסובר שיש איסור תורה בסירוס אישה, מחייב מלקות. הרמב"ם פסק שפטור ממלקות, ומוכח שפסק כר' יהודה, ואין בסירוס אישה איסור תורה
2. היתר איסורי דרבנן להולדת ילדים
לאחר שהראינו שאיסור סירוס אישה הוא מדרבנן, עלינו לדון בשאלה האם אפשר להתירו לצורך הולדת ילדים.
הרב גדעון וייצמן, במאמרו "המעמד ההלכתי של זוג עם בעיות פוריות" (תחומין כג, 223-230) כתב שלרוב הפוסקים אדם שאיננו יכול ללדת דינו כחולה שאין בו סכנה, שהותרו לצרכו איסורי דרבנן מסוימים, כגון אמירה לנכרי. אמנם השו"ע (או"ח, שכח, יז) לא התיר כל איסור דרבנן לצורכו, אולם בסכנת איבר כן התיר. דומני, שאישה שאיננה יכולה ללדת משום שהיא מחוסרת רחם, תיחשב כ"סכנת איבר", ואכן, במאמר הנ"ל הובאו מספר פוסקים שכתבו שמקרים בהם מדובר בריפוי של אבר מאברי הפוריות שאיננו מתפקד (וכל שכן כשאינו קיים), נחשבים ל"סכנת איבר", שלריפויו ניתן לעבור על כל איסורי דרבנן.
3. סירוס זקנה
מעבר לאמור לעיל, השתלת רחם יכולה להיעשות מאישה שעברה את גיל הפוריות. גם בפועל ההשתלות נעשו מאמהות שתרמו את רחמן לבנותיהן, וסביר להניח שמדובר בנשים שעברו את גיל הפוריות. כפי שנראה, אישה שכבר איננה יכולה ללדת מחמת גילה מותרת בסירוס.
הגמרא (שבת קי ע"ב ואילך) כותבת שגם לרבי יוחנן בן ברוקא, הסובר שאישה מצווה בפריה ורביה ולכן אסור לה לסרס את עצמה, אישה שממילא איננה יכולה ללדת, מותרת לסרס את עצמה. ניתן אמנם לומר שהגמרא דיברה על סירוס בגרמא באמצעות שתיית משקה, שלדעת ת"ק מותר לגמרי, ואילו סירוס בידיים של אישה שאסור מדרבנן )כפי
שראינו לעיל( יהיה אסור בכל מצב, כיוון שהוא איננו תלוי בחיוב פרו ורבו )שהרי סירוס אישה אסור גם לדעת הפוטרים אישה מפרו ורבו(. למרות זאת, מוכח אחרת, כיוון שהגמרא קודם לכן אומרת, שאם זיקנה הייתה גורמת לגבר שלא יוכל להוליד, לא היה איסור סירוס בגבר זקן. סירוס אישה בודאי קל יותר מסירוס איש (שהרי אין בו לאו מן התורה), וממילא אם באיש מציאות כזו היתה מותרת, בודאי שבאישה הדבר מותר. עדיין יש מקום לדון לאור האפשרות כיום להרות לאחר גיל הפוריות מתרומת ביצית. לשיטות שאין היולדת נחשבת לאמא במקרה כזה, ממילא גם כיום אישה לאחר גיל
הפוריות נחשבת כזקנה שאין בה איסור סירוס, אולם לשיטות שהיולדת היא האמא, אולי יש מקום להחשיב גם אישה לאחר גיל הפוריות כיכולה ללדת, כיוון שהדבר אפשרי באמצעות תרומת ביצית? למרות זאת, כיוון שאין זה דבר טבעי, סבורני שיש לצרף נימוק זה לנימוקים האחרים ולהתיר השתלת רחם מאישה שעברה את גיל הפוריות לאישה הזקוקה לכך לצורך הולדה.
סיכום
1 בניגוד להשתלת שחלות ותרומת ביצית שדנו בה מי האם, בהשתלת רחם ברור שהרחם המושתל הופך לחלק מגוף המושתלת, ולכל השיטות ילד שתוליד לאחר מכן יחשב כשלה.
2 אין חששות בענייני יוחסין ועריות, גם לחוששים בתרומת ביצית ופונדקאות.
3 יש להתיר תרומת רחם למרות החשש לסירוס, כשתורמת הרחם עברה את גיל הפוריות, כיוון שאין בה איסור סירוס. יש לצרף את העובדה שלרוב הפוסקים איסור סירוס הוא מדרבנן, והתירו איסורי דרבנן לתיקון אבר מאברי הפוריות. כמו כן יש
סוברים שמותר לכתחילה לסרס אישה לתועלת.

כיצד להימנע מכתמים – ולהאריך את ימי הטהרה

איך מונעים טעות בהפריה חוץ גופית? הפוענית!

משגיחה של פועה במעבדה
משגיחה של פועה במעבדה

בעקבות הפרסום לפיו הוחדרו לגופה של אישה ביציות מופרות של זוג אחר, אומרים במכון פוע"ה כי פיקוח הלכתי יכול למנוע אפילו טעויות נדירות שכאלה

הבוקר פורסם כי בעקבות טעות אנוש, הושתלו במהלך הפריה חוץ גופית ברחמה של אישה ביציות מופרות שאינן שייכות לה. הרופאים שגילו את הטעות בעוד מאוד, ביצעו שטיפה של הרחם, ומנעו בכך הריון לא נכון.
"התהליך המורכב והעדין של טיפולי פוריות מחייב על-פי ההלכה השגחה קפדנית במקומות שיש אמון שנעשים כל המאמצים למנוע טעות אנוש ובנוסף לכך צריך כעין נוספת שאינה קשורה באופן ישיר למערכת הרפואית", אומרים במכון פוע"ה על המקרה.
"הפיקוח נעשה ע"י כ- 50 משגיחות מוסמכות ומיומנות, המלוות את כל התהליך. המשגיחות מוזמנות בהתאם לבקשת הזוג. המכון פיתח מתקן נעילה ייחודי – "פוענית" – לשימור עוברים באינקובטור בתהליך ההפריה. עד-כה, התקיימו למעלה מרבע מליון פיקוחים בארץ ובעולם. השירות ניתן בכל בתי החולים בארץ ובמעבדות הפוריות במקומות מרכזיים בעולם הזוכים לשיתוף פעולה בהצלחה רבה. וברוך השם נמנעו טעויות רבות."

 
יודגש, כי כל אדם העובר טיפולי פוריות בישראל יכול להזמין את השגחת המכון, וקופות החולים, כללית, מכבי, ומאוחדת, מסדירות בביטוחים המשלימים את העלות המלאה או החלקי של ההשגחה.
אתר סרוגים

הפוענית של פועה

כניסה לאתר

הרשמה לניוזלטר של פוע"ה