אני מבקש להגיש בפני הקוראים הצעה לדבר נוסף שיוכל להתאים להודיה לה' לאחר הלידה, בזמננו.

בתחילת פרשת תזריע עוסקת התורה בקורבנות אותן מביאה היולדת – "וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן" (ויקרא י"ב, ו').

שני קרבנות מסוגים שונים מביאה היולדת – עולה וחטאת. נראה שהיא שזקוקה להם לשם כפרה, כלשון הפסוק: "וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי ה' וְכִפֶּר עָלֶיהָ, וְטָהֲרָה, מִמְּקֹר דָּמֶיהָ" (שם, ז').

קרבן חטאת ודאי בא לכפר על חטא, וגם בעולה מצינו שהיא מכפרת (כגון על מצוות עשה ועל לאווין שאין בהן מלקות או מיתה, או על הרהור הלב – יעויין בבלי יומא ל"ו, ב' וירושלמי יומא ח', ז').

אלא, שיש לתמוה – במה חטאה היולדת, שהיא נזקקת לכפרה? אדרבא, מצווה גדולה עשתה, בהביאה נשמה לעולם!

בגמרא (נדה ל"א, ב') נשאל רשב"י שאלה זו, והשיב: "בשעה שכורעת לילד – קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה. לפיכך אמרה תורה תביא קרבן". רש"י: "לפיכך תביא קרבן – שבועת ביטוי חטאת".

כלומר, היולדת אכן נזקקת לכפרה, על כך שהיא נשבעת בעת חבלי הלידה שלא תיזקק לבעלה עוד, ורש"י מבאר שזהו סוג של קרבן 'שבועת ביטוי' (קורבן 'עולה ויורד' – עיין ויקרא ה', ד'; רמב"ם הל' שבועות, פרק א').

בגמרא הקשו על רשב"י, שהיא מזידה ולא ברת הבאת קרבן ושתוכן הקורבן לא תואם את החטא (על שבועת ביטוי מביאים כשבה או שעירה לחטאת, ולא כבש לעולה ועוף לחטאת).

בבראשית רבה (פרשה כ', אות ז') נראה שרשב"י מבאר שהכוונה היא שרק מהרהרת הנדר בליבה, ולכן די לה בכפרה 'קלה' יותר, ותביא עוף לחטאת ולא בהמה.

הרמב"ן (דברים י"ב, ז') מבאר שהשבועה אינה תופסת כיוון שהיא משועבדת לבעלה להיות עמו ורצתה התורה לכפר לה על כך שנשבעה.

כיוונים נוספים: בספר החינוך (קס"ח) כתב שמעבר לכפרה הקרבן מעורר להודות לה' שהצילה מחבלי הלידה (המנחת חינוך מקשה – שלפי זה היה עליה להביא קרבן תודה ולא חטאת או עולה).

ואילו המשך חכמה כותב, שכיון שהיה זמן רב שלא יכלה להיכנס למקדש, כאשר היא שבה ונכנסת היא מביאה קרבן עולה, שדומה לקרבן עולת ראיה שמביאים בעת עלייה לרגל.

בהלכה מוזכר שבזמננו בעלה של היולדת עולה לתורה, זכר לקרבן. ה'ביאור הלכה' (או"ח קל"ו, ד"ה 'בשבת ויו"ט') כותב שאבי הילד מחויב בעלייה לתורה בשבת שאשתו בריאה והולכת לבית הכנסת, וכן שגם אם אינה הולכת לביהכנ"ס, בכל מקרה יש לו לעלות לתורה לאחר 40 יום מלידת זכר או 80 מלידת נקבה, שהוא זמן הקרבת קרבן יולדת (בפוסקים הובא שהוא נודר צדקה עבורה, זכר לקרבן). יש מהאחרונים שהוסיפו שנכון שתקרא היולדת פרשת קרבן יולדת, ויעלה לה הדבר כאילו הקריבתו (עיין שו"ת בנין שלמה א' ותורה תמימה תזריע י"ב, ח').

ברצוני להגיש בפני הקוראים הצעה לדבר נוסף שנראה שתוכל להתאים להודיה לה' לאחר הלידה, בזמננו.

הזכרנו לעיל שהבעל נודר צדקה לבית הכנסת עבור האישה, זכר לקרבן היולדת. נאמר בגמרא במסכת סוכה (מ"ט, ב'): "אמר רבי אלעזר: גדול העושה צדקה יותר מכל הקורבנות…ואמר רבי אלעזר: גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה".

אם בקרבן יולדת עסקינן, אומרת הגמרא שיש צד לומר שצדקה הינה גדולה וחשובה מן הקרבן, ושגמילות חסדים היא אף גדולה יותר. כמי שעוסקים מידי יום בשאלות הקשורות בהבאת חיים לעולם במצבים מורכבים, ייסדנו השנה במכון פוע"ה את מיזם 'תודת לידה' – אפשרות להודות על לידת תינוק חדש במשפחה, ע"י הכרת הטוב והעברתו הלאה – לטובת זוג נוסף שמצפה ומתפלל להריון וילד משלהם. בנתינת צדקה למכון פוע"ה, נעשים בני הזוג שותפים בגמילות חסדים של סיוע לזוגות נוספים להביא ילדים לעולם.

"…אבל הצדיקים אינן כן, אלא נותנים ומוותרין וחוננין ומרחמין…וכל פרוטה ופרוטה שנותנין – מעלה עליהם הכתוב כאלו קנו נפשות… ולמה שהן מידמין ליוצרן, שנאמר 'להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים' (ישעיה נ"ז, ט"ו). ולפיכך הקב"ה מברכן הן וזרען וזרע זרען עד לאין קץ, דכתיב 'כל היום חונן ומלוה וזרעו לברכה'…" (מדרש הגדול ויקרא ה', כ"ו).

להודות על החיים – תודת לידה

הפרדת קרומי השק העוברי (סטריפינג) לקראת לידה – האם מטמאת? / הרב אריה כץ

המאמר לקוח מתוך שו"ת שאגת כהן חלק ב, לפרטים נוספים ולרכישת הספר, לחץ כאן>

א. רקע רפואי – השראת לידה∗

השראת לידה או אינדוקציה Labor induction)) היא גרימת לידה באופן יזום על ידי שימוש באמצעים מלאכותיים. דהיינו, לגרום לתהליך הלידה להתקיים כאשר הוא טרם התחיל באופן טבעי. השראת לידה מבוצעת במקרים שיש בהם סכנה ליולדת או מצוקה עוברית, וכן במקרים של חשש למצוקה עוברית, כגון היריון עודף מעבר לשלב מסוים. אכן לעיתים הדבר מבוצע בגלל נוחיות הרופא או היולדת או מחמת רצון ללדת ביום מסוים או בשעה מסוימת.
הטכניקות הרפואיות העיקריות להשראת לידה כוללות טיפול תרופתי באמצעות מתן פרוסטגלנדינים שפועלים על רקמת צוואר הרחם ומשנים את המרקם שלה, וגם גורמים להתכווצויות של שריר הרחם, וכן שימוש בבלון שמוכנס לצוואר הרחם ומנופח שם, וכך הוא לוחץ על הפה הפנימי של צוואר הרחם ומרחיב אותו.
טכניקה נוספת שיכולה לסייע להשראת לידה, ונחשבת לפשוטה יותר, היא הפרדה של קרומי השק העוברי מדפנות הרחם, שמכונה סטריפינג (Stripping), כדי לגרום ליולדת לשחרר באופן טבעי פרוסטגלנדינים שמזרזים את הופעת הצירים ואת פתיחת צוואר הרחם. הפעולה מתבצעת על ידי הרופא בעת בדיקה גינקולוגית לבדיקת הפתיחה של צוואר הרחם. מחדירים אצבע לצוואר הרחם מעבר לפה הפנימי, ומפרידים בין קרומי שק ההיריון לבין רקמת צוואר הרחם. יתרונה של פעולה זאת הוא שהיא נחשבת לקלה ופשוטה בהרבה מהטיפול התרופתי והמכני. חסרונה הוא שלא תמיד פעולה זו מצליחה לסייע בהקדמת הלידה.
במאמר זה ברצוני לברר את ההשלכות האפשריות של פעולה זו על מצב טהרתה של האישה.

ב. השאלות לדיון

ככלל, שני הנושאים העיקריים שיש לברר, רפואית והלכתית, כדי לדעת כיצד השפיעה הפעולה על טהרת האישה הן:
1. האם יש דימום לאחר ביצוע פעולה זו, ואם כן – מהו מקור הדימום?
2. האם פעולה זו גורמת לפתיחה של צוואר הרחם, ואם כן – מה דינה של פתיחה זו?

ג. רקע רפואי – השפעות הסטריפינג על פתיחת צוואר הרחם ועל דימום

כדי לברר את דינה ההלכתי של אישה לאחר ביצוע הסטריפינג, ביקשנו מכמה רופאי ורופאות נשים שיש להם ניסיון בפעולה זו לענות לנו על כמה שאלות∗∗, שעיקרן הוא האם אצבעו של הרופא נכנסת לתוך הרחם, האם היא יוצרת הרחבה של צוואר הרחם, מהו מקור הדימום שנוצר בדרך כלל כתוצאה מהפעולה, ומה המשמעות של היעדר דימום כזה.
הרופאים שענו לנו על השאלות לא הסכימו לגבי כל הנקודות בשאלות שנשאלו, אולם על הנקודות הבאות הייתה הסכמה:
1. בדרך כלל אצבעו של הרופא נכנסת מעבר לפה הפנימי של צוואר הרחם.
2. פעולת הסטריפינג בהחלט עשויה לפתוח את צוואר הרחם מעבר לפתיחה הקיימת, אולם קוטר הפתיחה משתנה מפעולה לפעולה.
3. בדרך כלל יהיה דימום מיידי כתוצאה מהפעולה, אך מקורו הוא משפשוף של כלי דם על ידי הרופא תוך כדי ביצוע הפעולה, ולא מהיפרדות של השליה מדפנות הרחם.
4. היעדר דימום אינו מלמד על כישלון בביצוע הפעולה.

ד. דין הדימום

לכאורה, לדימום שנוצר (אם אכן נוצר) כתוצאה מהפעולה, יש דין של דם מכה – פצע, שאינו מטמא, שהרי הגורם לדימום הוא השפשוף שנוצר בין אצבעו של הרופא לבין כלי הדם.∗∗∗
אלא שעדיין יש מקום להרהר בדבר, שכן הנשמת אברהם (יורה דעה סימן קפז עמ' קנ) כתב בשם הגר"י נויבירט לאסור דימום שנובע מהיפרדות שליה, אם אכן מקורו אינו מהשליה עצמה, אלא מהחיבור שבין השליה לרחם. הנימוק לכך הוא שיש להחשיב דם כזה כדם של מעין "תחילת לידה", שהוא דם אוסר אף על פי שסיבתו אינה הורמונלית. גם הרב ד"ר מרדכי הלפרין בספרו רפואה, מציאות והלכה (סימן כ), העלה שדימום של היפרדות שליה אינו מוגדר כדם מכה, ויש לאוסרו, ואותם תלמידי חכמים שנטו להתיר דימום כזה, הוטעו מבחינה רפואית באשר למקורו של הדימום.
לפי זה, יש מקום לשאול אולי גם הדימום שנוצר כתוצאה מסטריפינג יאסור, שהרי גם הסטריפינג עניינו הוא הפרדת קרומי השק העוברי.
אמנם כאשר ביררנו אצל הרופאים∗∗∗∗∗ שאלה זו, הם הבהירו לנו בצורה ברורה שאין כאן דמיון כלל, וכי לא מדובר בדימום של היפרדות השליה מהרחם לקראת התחלה של לידה, אלא משפשוף של כלי הדם שבצוואר הרחם או בחלק התחתון של הרחם.
במה דברים אמורים? כשמייד לאחר הפעולה נצפה דימום קל. אולם אם זמן מה לאחר הפעולה התחיל דימום, יש מקום לחשוש שזהו כבר דימום של תחילת לידה שאוסר את האישה. כמו כן, במקרה שבו הפעולה נעשתה כבר תוך כדי צירי לידה פעילים, יש מקום לחשוש שהתחיל כאן דימום של לידה מבלי קשר לביצוע פעולת הסטריפינג.

ה. דין הפתיחה

כאמור לעיל, פעמים שפעולת הסטריפינג יוצרת פתיחה של צוואר הרחם, ויש מקום לשאול מה דינה של פעולה זו, האם היא אוסרת ובאלו תנאים.
הברייתא בנידה (כא ע"ב) הביאה מחלוקת תנאים:
המפלת חתיכה… אם יש עמה דם – טמאה, ואם לאו – טהורה, ורבי יהודה אומר: בין כך ובין כך טמאה.
מסקנת הגמרא (שם), שחכמים ורבי יהודה נחלקו האם "אפשר לפתיחת הקבר בלא דם", דהיינו האם במצב שבו נפתח צוואר הרחם, ולא ראינו דימום כתוצאה מכך, האישה מותרת, או שיש לנו הנחת יסוד שכאשר נפתח צוואר הרחם, הדבר גרם גם לכך שיצא דם מהרחם, והאישה נאסרת.
להלכה, פסק הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה פרק ה הלכה יג) כחכמים, שהאישה טהורה. אולם הראב"ד במקום השיג עליו, וכן דעת רוב הראשונים, שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, ואף על פי שבדרך כלל במחלוקת חכמים ותנא אחד הלכה כחכמים, כאן הלכה כרבי יהודה, שכן נראה ממסקנת הגמרא שם. השולחן ערוך (יורה דעה סימן קפח סעיף ג) פסק אף הוא בעקבות שיטת רוב הראשונים, שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, ולכן אישה שהפילה חתיכה, אף באופן שאין הדם שבחתיכה מהווה סיבה לאסור, אם קוטר החתיכה היה יותר משיעור של קנה דק שבדקים, דהיינו שנוצרה פתיחה של צוואר הרחם, היא נאסרת.
שו"ת נודע ביהודה (יורה דעה תניינא סימן קכ) כתב בצורה פשוטה, שדין זה שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, קיים גם בבדיקות רפואיות שנכנסות לתוך הרחם:
ופשוט הוא, שמה שאמרו אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, אין חילוק בין גרם הפתיחה הוא מבפנים ובין גרם הפתיחה הוא מבחוץ, שהרופא הכניס אצבעו או איזה כלי ופתח פי המקור.
הפוסקים האחרונים נחלקו האם ומתי יש לקבל את דבריו של הנודע ביהודה, ולהלכה מצאנו ארבע גישות עיקריות:
1. שיטת הגר"ע יוסף (טהרת הבית סימן יא סעיף ז), שאין הלכה כנודע ביהודה. טעמו הוא שחידושו של הנודע ביהודה שנוי במחלוקת אחרונים, ויש לצרף לכך את שיטת הרמב"ם שאין חוששים כלל ל"פתיחת הקבר", ולהקל מטעם ספק ספיקא – ספק אם הלכה שאין פתיחת הקבר בלא דם, ואף אם הלכה כן – ספק אם דין זה נאמר גם בפתיחה מבחוץ על ידי רופא.
2. שיטת הגר"מ פיינשטיין (שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן ק), שהלכה כנודע ביהודה, אולם שיעור הפתיחה האוסרת הוא רק כשהפתיחה מגיעה לשיעור של פיקה שהוא כשלושת רבעי אינטש (כ-19 מ"מ). כיוון שלמעשה אין היום בדיקות שגרתיות כאלו שפותחות את צוואר הרחם בקוטר כל כך גדול, אזי באופן מעשי אין מחלוקת גדולה בינו לבין הגר"ע יוסף. זאת על אף שמבחינה עקרונית יש ביניהם מחלוקת גדולה. אמנם סטריפינג היא פעולה שנעשית כבר לקראת לידה, שבמהלכה עשויה להיות פתיחה משמעותית של צוואר הרחם.
3. שיטת הגר"מ אליהו (דרכי טהרה פרק א סעיף יז), ששיעור הפתיחה האוסרת הוא בפתיחה שהיא מעבר לפתיחה הטבעית של צוואר הרחם של האישה, ואם הדבר אינו ידוע, שיעור הפתיחה האוסרת היא כשהבדיקה נעשתה במכשיר שקוטרו יותר משלושה מ"מ.∗∗∗∗∗∗
4. שיטת הגר"ש ואזנר (שיעורי שבט הלוי סימן קפח סעיף ג ס"ק ג), שהמנהג לאסור כל בדיקה בתוך חלל הרחם, גם אם שיעורה הוא כקוטר קנה דק שבדקים.
לפי זה, יוצא לכאורה שלשיטת שבט הלוי, כל ביצוע של סטריפינג יאסור את האישה; לשיטת טהרת הבית, אין סיבה לאסור אישה עקב ביצוע סטריפינג; לשיטת האגרות משה והדרכי טהרה, סטריפינג יאסור רק במקרה שהוא גרם לפתיחה של צוואר הרחם, תלוי בקטר הפתיחה כל אחד לשיטתו.
אמנם בשיחה עם הראשון לציון הגר"י יוסף, בנו של הגר"ע יוסף, הוא אמר לנו שאין הדבר פשוט להקל אפילו לשיטת אביו, ובפרט אם נגרמו דימום ופתיחת צוואר הרחם, שכן ייתכן ומדובר כבר בהתחלה מסוימת של תהליך לידה.

ו. סיכום ומסקנות

אישה שעברה סטריפינג תשאל את הרופא האם במהלך ביצוע הפעולה נגרמה פתיחה של הפה הפנימי של צוואר הרחם, ואם כן – מה היה שיעור הפתיחה∗∗∗∗∗∗∗ כמו כן, האישה תשאל את הרופא האם נגרם דימום במהלך הפעולה. התשובה ההלכתית משתנה לפי הנתונים הרפואיים, כדלהלן:
1. אם הרופא אומר שלא הייתה פתיחה של צוואר הרחם, וגם לא נגרם דימום כתוצאה מהפעולה – האישה טהורה.
2. אף אם נגרם דימום כתוצאה מהפעולה – אם מדובר בדימום נקודתי בלבד שנראה סמוך לאחר הפעולה (וכשלא נגרמה פתיחה של צוואר הרחם), יש מקום להתיר את האישה, כיוון שהפעולה הרפואית גורמת לרוב לשפשוף ולקריעה של כלי דם שיכולים להיחשב כדם מכה.
3. אם כתוצאה מהפעולה נגרמה הרחבה של צוואר הרחם, לדעת רוב הפוסקים, האישה נאסרת אף אם לא נגרם דימום כלל.
4. אם האישה ראתה דימום מוגבר, יש לחשוש שמדובר כבר בתחילת לידה, וממילא האישה נאסרת.
5. בביצוע של סטריפינג תוך כדי הופעת צירי לידה סדירים ותכופים, יש יותר מקום לחשוש ולאסור את האישה, גם אם נגרם דימום מועט בלבד, כיוון שיש לחשוש שמדובר בלידה שכבר התחילה.

__________________________________

∗   הרקע הרפואי מבוסס על ספר פוע"ה כרך שלישי – הריון ולידה (פרק סד – 'לידה' עמ' 204–207)

∗∗ הרופאים שענו לנו על השאלות הם (לפי סדר א-ב): ד"ר הילה הוכלר, ד"ר שרון מסלוביץ', ד"ר יעקב רבינזון, ד"ר ברונו רוזן.
אנו מודים להם על שיתוף הפעולה. תשובותיהם המלאות של הרופאים הנ"ל פורסמו בספר פוע"ה שם (עמ' 210–212 הערה 128)

∗∗∗ ראה לעיל, סימנים ט-יא, שיש לפסוק להלכה שדם מכה אינו מטמא, גם אם מקורו מרירית הרחם

∗∗∗∗ ראה ספר פוע"ה כרך ראשון – משפחה וטהרה (פרק יד – 'דם מכה' עמ' 169–170 הלכה יג, ובהערות שם), שאף על פי שאם
הדימום הוא מהשליה עצמה, יש מקום להתייחס אליו כדם מכה ולהתירו, סתם דימום בהיריון מהרחם, מקורו בכלי הדם שבין השליה לרחם.
ראה גם שם בכרך השלישי (פרק נז – 'הריון' עמ' 20 הלכה יח)

∗∗∗∗∗ המוזכרים לעיל

∗∗∗∗∗∗ הטעם לכך הוא שזהו שיעור הפתיחה הטבעי הקטן ביותר של צוואר הרחם אצל אישה שמעולם לא ילדה.

∗∗∗∗∗∗∗ כדי לוודא את הנתון הזה על האישה לבקש מהרופא שישים לב למידת הפתיחה של צוואר הרחם עוד לפני ביצוע הפעולה,
זאת כדי לאבחן האם פעולת הסטריפינג הרחיבה את הפתיחה הקיימת כבר של צוואר הרחם

המאמר לקוח מתוך ספר פוע"ה כרך ראשון – משפחה וטהרה, לפרטים נוספים על הספר ולרכישתו, לחץ כאן

מבוא

הכרות בין בני זוג לקראת נישואים כוללת לא רק התרשמות הדדית ובחינה האם הוא או היא עומדים בציפיות, אלא גם איסוף מידע הכולל בתוכו פרטים רפואיים על מחלות או נכויות של בן הזוג ואף של קרוביו.
כשאדם עומד להינשא כדי להקים בית נאמן בישראל, הרי מלבד קיום הציווי ההלכתי, חיוני ביותר להציב מראש בית כזה על אדני האמת, ולכן ברור שיש לומר את האמת כולה ולא להסתירה. שפת אמת ויושר הכרחיים בכל מגעיו של אדם עם הזולת, אך המשמעות העמוקה ביותר היא דווקא בין בני זוג שבונים מערכת של אמון ויושר ביניהם. נוסף על המחויבות ההלכתית והמוסרית, יש להתנהגות כזאת גם משמעות מעשית ביותר. גילויים מאוחרים של אמת שהוסתרה עלולים לערער את האמון בין בני הזוג מעבר למשמעותם הספציפית של הפרטים שהוסתרו, עלולה להיווצר בעיה חמורה יותר, חלילה, עד כדי אווירה של משבר וחוסר אמון כללי מצד בן הזוג שעלול להרגיש פגוע מאוד עקב הסתרת מידע ממנו. לכן גם באופן עקרוני וגם מבחינה מעשית חשוב וחיוני לומר את האמת. בני אדם מסוגלים לעתים להתמודד עם בעיות של בן הזוג שלהם, אך עלולים להתקשות בקבלת אי אמירת אמת, העלולה להתפרש כחוסר יושר כללי.
לעומת זאת, יש חשש שבגילוי בעיות רפואיות הדברים עלולים להתקבל בצורה מוגזמת, במיוחד כיוון ש"אדם קרוב אצל עצמו" [1], ובאופן טבעי רואה בדרך כלל את נגעי הזולת יותר מאשר את נגעיו [2]. כתוצאה מכך עלול בן הזוג להפסיק את הקשר, לא בגלל עצם הבעיה אלא בגלל חששות מוגזמים שאין בהם ממש. ייתכן מצב, שבו אדם יכיר תחילה את בן הזוג ורק אז הוא יסכים לקבל עליו את מגבלותיו הרפואיות, כיוון שכבר הכיר את התכונות החיוביות שלו; גילוי מוקדם של הבעיות הרפואיות עלול לסתום את הגולל על האפשרות לקשר כזה, עוד קודם שניתן לו סיכוי הולם.
אם כן, אדם הסובל מבעיה רפואית כלשהי עלול להיקרע בין החובה המוסרית וההלכתית לפרוס את כל המידע לפני בן הזוג, לבין הרצון שלא להפחיד או לדחות עוד קודם שבן הזוג הצליח לעמוד על שאר תכונותיו ועל מידה מסוימת של התאמה ביניהם. בדרך כלל מדובר בבעיות רפואיות שאינן ניכרות במראה החיצוני, ובן הזוג לא יכול לדעת עליהן לפני הנישואים אם לא מגלים לו אותן.
בדילמה זו מתלבט לא רק בן הזוג הסובל מבעיה רפואית או משפחתית, אלא גם אחרים היודעים אודותיה. בהתלבטות כזאת עליהם להביא בחשבון עד כמה עלולה הבעיה להשפיע על החיים המשותפים של בני הזוג, ובהתאם לכך לברר האם קיימת חובה לדווח לבן הזוג על הבעיה לפני הנישואים. דברים אלו נכונים, על אחת כמה וכמה, לגבי שדכנים.
השאלות שיש להתמודד עמן הן: האם לספר; איזה מידע יש למסור לבן הזוג המוצע; באיזה שלב; וכיצד ינהג צד שלישי המודע לפרטים שבן הזוג המוצע לא יודע [3].
עיקר מטרת הפרק שלפנינו היא עניינים רפואיים הקשורים בשידוכים. אך מטבע הדברים, תוך כדי הדיון, תובאנה גם הדרכות כלליות.

המחויבות לאמת ואיסור אונאה – דיון הלכתי
א. אסור לרמות או לשקר או להעלים מידע בשום נושא, כולל בענייני שידוכים [4]. בהסתרת מידע עוברים על איסור אונאה – "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ". באמירת שקר עוברים גם על איסור "לֹא תְשַׁקְּרוּ".
ב. הגדרת מום – מום שנחשב בעיני העם כפוגם במקח, ובמקרה שלנו – בשידוך. כלומר, יש להתחשב בכך שמום נמדד לא רק באופן אובייקטיבי אלא גם לפי מה שנחשב מום בעיני הציבור [5].
ג. הסכימו הפוסקים שכל צד חייב להודיע למשנהו על כל פגם שיש בו חשיבות [6]. אמנם יש דעות שונות לגבי הגבולות של חיוב זה [7]. לפי כל הפוסקים אסור לאדם לשקר בפועל אם שואלים אותו [8].
ד. יש הבדל בין הסתרת פגמים שהתגלותם תבטל את הנישואין, לבין הסתרת פגמים שעלולים לפגוע בשידוך אך לא יבטלוהו.
ה. יש מי שאמר שיש 'לגלות טפח ולכסות טפחיים', ולספר לשואל רק פרטים חלקיים, כדי שאם ירצה יוכל להמשיך ולברר בעצמו אצל הנשאל או בצורות אחרות, ואם יחליט להתעלם מפרטים אלו, הרי 'סבר וקיבל' [9].
ו. אם הפגמים אינם מפריעים לבני הזוג אך עלולים להפריע לבני משפחותיהם, אין צורך שיספרו לבני המשפחה. מכל מקום ראוי וכדאי להיוועץ בסמכות תורנית העוסקת בנושאים כאלה על המשמעות המעשית של פגמים כאלה [10]. חשוב להדגיש שסמכות כזאת לא אמורה להחליט במקום השואל. ההתייעצות באה לתת לאדם כלים כדי שיוכל לקבל החלטות שקולות. בכל מקרה, הכרחי שהאדם עצמו יקבל את ההחלטות.
ז. אם ההורים מונעים מלספר לבן הזוג העתידי על פגם מסוים שצריך לגלותו, וילדם חושב שחיוני לגלות את הבעיה לפני ההחלטה על הנישואין, אין ההורים יכולים למנוע זאת, והבן/הבת לא חייבים לשמוע להם אם ציוו אותם לעשות זאת. מלבד הצורך ההלכתי לגלות, הסתרה כזאת של מידע עלולה לפגוע בעתיד בשלום הבית של בני הזוג.
ח. בדברים שהצנעה יפה להם, או בדברים שלאדם קשה מאוד לספר עליהם, רצוי להיעזר בגורם מקצועי או ברב שיוכל להסביר את הדברים כראוי.
ט. פשוט וברור שאי אפשר להסתיר מידע בהתבסס על הטענה שהנישואין הפיכים ושאם בן הזוג לא יתרצה תמיד אפשר לבטל את הנישואין למפרע או להתגרש. הסיבה היא שאלו תהליכים קשים הכוללים עגמת נפש מרובה ולעתים גם עיכובים ממושכים ודיונים מתישים [11]. לעתים, אף על פי שמעיקר הדין מי שקידש ברמאות כופים אותו להוציא, מכל מקום, הלכה למעשה, אין כופים עליו גט. מלבד זאת, גרושה אסורה לכהן, ובכלל לגרושים יותר קשה להשתדך. זאת ועוד, במקרים רבים יש כבר ילדים או הריון, והמצב בלתי הפיך לגביהם. כך שבשום אופן אי אפשר לסמוך על כך שהקידושין הפיכים ולמנוע בטענה זו מסירת מידע חיוני.
י. העקרונות דלעיל וגם דוגמאות שתובאנה להלן הם מעיקר הדין וחובת ההלכה. יש פוסקים שציינו שבניית זוגיות נכונה על אדני האמת כוללת גילוי נאות של מכלול הפרטים, אף על פי שמעיקר הדין היה מקום להסתירם [12]. כמובן, יש לחשוב מראש מתי ובאיזה אופן לספר כדי לא להפחיד את בן/בת הזוג, ואם יש מקום לספר על ידי צד שלישי, ולשון חכמים מרפא.
מתי לספר
יא. חובה לספר על מומים קריטיים שאינם נראים כגון העדר רחם עוד לפני הפגישה הראשונה. אמנם לאחר דיונים והתלבטות רבה במקרים שבהם בחורים ובחורות בעלי מומים קריטיים לא הצליחו למצוא שידוך אפילו לא לפגישה אחת, יש מפוסקי דורנו [13] שהורו כהוראת שעה שמותר להיפגש פגישה אחת ללא סיפור המומים מראש, אך התנו זאת בסיפור הבעיה החמורה לפני הפגישה השנייה [14].
יב. לעומת זאת, בבעיות שאינן קריטיות אין חובה על המשודכים לספר על כל הבעיות מיד בתחילת הקשר, אלא אפשר להמתין עם מסירת המידע על פגמים מסוימים לזמן שבו הקשר בין בני הזוג מתחיל להתהדק, אך לפני שנוצר קשר רגשי, גם אם מסירת מידע כזה מיד הייתה עלולה לבטל את השידוך מעיקרו [15]. הטעם הוא שאז ניתנת הזדמנות לבן הזוג להכיר את האדם הכרות ראשונית, ללא פסילה מוקדמת שעלולה להיות שגויה. זהו שלב שבו ניתן כבר לעמוד באופן בסיסי על תכונותיו הטובות של האדם מחד גיסא, אך מאידך גיסא עדיין לא נוצרו קשר רגשי עמוק ואהבה, העלולים להכביד מאוד על קבלת החלטה שקולה, או אפילו לעורר כעס כלפי מי שהסתיר עובדה חשובה כל כך לשלבי קשר רגשיים עמוקים. יש לקחת בחשבון שמשך ההיכרות בין בני זוג לפני החלטה על נישואין משתנה ממגזר למגזר ומזוג לזוג, כך שגם הזמן שבו מספרים עשוי להשתנות בהתאם.

היבט רפואי – דוגמאות לסוגי מחלות [16]
לצורך ההדגמה נחלק את המחלות לכמה קבוצות, ונדגיש בעיות פוריות באישה ובאיש. הקבוצות אינן מסודרות לפי חומרתן אלא בעיקר לפי נושאיהן:

מחלות באישה
יג. בקבוצה הראשונה נכלול מחלות שעלולות לגרום לסכנת חיים, ואצל נשים – מחלות המסבכות את האפשרות להרות ומקשות עליה, כגון סכרת [17] ומחלות ממאירות. במקרים כאלה חובה גמורה לספר על המחלה עוד לפני הפגישות, או לכל הפחות בשלבים המוקדמים ביותר של המפגשים ואסור להעלימן מבן הזוג.
סכרת היא בדרך כלל מחלה עם גורם תורשתי. המחלה מלווה בפגיעה באברי הגוף השונים, כגון בלב, בכליות, בעיניים ובכלי הדם הפריפריים [18]. אמנם אפשר להגיע לאיזון תרופתי שיכול לאפשר אורח חיים בריא לשנים רבות, אך מלבד עצם הבעיה הגופנית הקשה של חולי סכרת, ישנם דברים נוספים שאי אפשר להתעלם מהם: הריונות של נשים כאלה מסובכים וקשים, אפשר להיכנס להריון רק לאחר איזון תרופתי, בכל מהלך ההריון יש לקבל זריקות ולשמור על איזון קפדני כדי למנוע מהעובר לצבור משקל יתר שעלול לחייב ניתוח קיסרי. בנוסף לכך, גם לאחר הלידה יש חשש שהתינוק יסבול מבעיות רפואיות מסוימות.
במקרים של מחלות ממאירות, גם לאחר שהאדם התרפא, עדיין יש חשש להתפרצות נוספת של המחלה [19]. בנוסף לכך, הטיפולים האגרסיביים, נוגדי הסרטן, שתכליתם לדכא את המחלה הממארת ולרפא את האדם, פוגעים לעתים קרובות בפוריות, פגיעה מלאה או חלקית.
יד. אישה שלא גילתה למשודך שיש לה מום חמור כגון מחלת לב או סכרת או הפרעות פוריות עקב בעיות במבנה אברי הרבייה, הרי זה בגדר מום חמור שעלול להפוך את הקידושין לקידושי טעות. אבל אם האישה חלתה באחת מן המחלות האלו לאחר הנישואין, אין זו עילה לכפיית גט [20].
טו. בקבוצה השנייה נכלול מחלות שאין בהן סכנת חיים, אך יש בהן פגיעה באיכות החיים, ויש להן משמעות גם מבחינה גינקולוגית. על מחלות כאלה צריך לספר בשלבים הראשונים של המפגשים, אחרי ההיכרות הראשונית, ולפני העמקת הקשר הרגשי.
אפילפסיה (כפיון, מחלת הנפילה), יכולה להיות מטופלת באופן תרופתי, והאישה יכולה להתנהג כאישה בריאה לחלוטין. ובכל זאת, אף על פי שהמחלה בדרך כלל אינה מסכנת חיים, התרופות שחולת אפילפסיה לוקחת עלולות לפגוע בעובר, ועל כן אסור לה להיכנס להריון ללא איזון תרופתי ובחירת תרופות מתאימות להריון, כמובן, עובדה זו מקשה ומגבילה את הכניסה להריון.
מחלות הנפש [21] הקלות שכיחות והן מצריכות טיפול תרופתי. גם במקרים כאלה יש בעיה בהתמודדות עם הריון, מלבד ההתמודדות עם עצם המחלה, שמטופלת כיום בתרופות שונות בהצלחה רבה. בזמן הריון האישה חייבת לשמור על איזון תרופתי ולהשתמש רק בתרופות המתאימות להריון [22].
יש להבדיל בין מחלות נפש, אפילו מחלות קלות, לבין בעיות נפשיות התנהגותיות, שיובאו בקבוצה החמישית שלפנינו. ההבדל החשוב לענייננו הוא הצורך בנטילת תרופות, כפי שפורט כאן.
טז. קבוצה שלישית, שקשורה ישירות לפוריות, היא קבוצת הנשים שיש להן שיבושים בסדירות הווסת שעלולים לנבוע מגורמים שונים, והם מופיעים ברמות שונות של חומרה, כדלהלן:
בעיות גנטיות-מבניות – הראשונה שבהן היא Testicular Feminization, שבה מדובר על נשים שלמרות המראה החיצוני הנקבי התקין שלהן, הקריוטיפ שלהן זכרי (XY) [23]. על כן קיימים בגופן אשכים טמירים במקום שחלות, אין להן רחם [24], ומתוך כך כמובן מדובר על אל-וסת מוחלט. לעתים גם הנרתיק אינו מפותח, ולכן קיום יחסי אישות בדרך כלל קשה מאוד ולעתים בלתי אפשרי. כדי לאפשר לנשים אלו לקיים יחסי אישות הן חייבות בדרך כלל לעבור טיפול ניתוחי, הכולל הרחבת הנרתיק בעזרת ניתוח פלסטי או על ידי שימוש במאמנים (מרחיבים). רוב הנשים אינן מנותחות אלא עוברות טיפול הדרגתי להרחבת הנרתיק על ידי מאמנים. ברור שהאישה לא תוכל לעולם ללדת. האשכים הטמירים עלולים להתפתח לגידולים ממאירים, ולכן יש לכרתם.
בעיה אחרת היא Mullerian Agenesis (התסמונת על שם רוקיטנסקי [25]) אשר ממנה סובלות נשים עם חוסר התפתחות חלקי או מלא של המערכת על שם מילר [26] הכוללת את הרחם, צוואר הרחם וחלקו העליון של הנרתיק. הנרתיק שלהן בדרך כלל קצר, או שהוא חסר, אך השחלות תקינות (ולפיכך הריון אפשרי רק בדרך של פונדקאות). כדי לאפשר לנשים אלו לקיים יחסי אישות חלקן חייבות לעבור טיפול ניתוחי הכולל בניית נרתיק או הרחבתו.
עקרות על רקע היפותלמי (בעיה בהפרשת ההורמונים מיותרת המוח[27]) – תופעה כזאת עלולה לבוא בעקבות מתחים, שינויי משקל קיצוניים, אנורקסיה, או פעילות גופנית מוגזמת. מדובר על מצב זמני, שבחלק מהמקרים הוא הפיך גם בלי טיפול, ובמקרים אחרים אפשר לטפל בו – אם על ידי טיפול בגורמי המתח והלחץ, אם בטיפול תרופתי. במקרים מעטים מאוד קורה שמעולם לא הופיע אצל האישה וסת, אך לבעיה זו יש טיפול תרופתי יעיל על ידי זריקות.
שחלות פוליציסטיות (PCOS – Polycystic ovary syndrome) – תסמונת שבה המעגל ההורמונלי מופרע עקב הימצאות רמה גבוהה מדי של הורמונים גבריים בגוף האישה. הביטוי לכך הוא באל-וסת או בווסת שאינו סדיר, ולעתים בהעדר ביוץ. (העדר הביוץ הוא הבעיה הרפואית ולא עצם העובדה שהווסתות מרוחקות.) תופעה זו מצויה אצל כ-10% מהנשים בגיל הפוריות. אצל נשים הסובלות משחלות פוליציסטיות קיים לפעמים גם סיכון מוגבר להופעת מחלות לב וכלי דם, סכרת והיפרליפידמיה (רמה גבוהה של שומנים בדם) בשלב מאוחר יותר בחיים, וכן סיכון יתר לסרטן הרחם. ייתכנו גם בעיות במראה החיצוני – שׂיעור יתר, אקנה ('פצעי בגרות') והשמנת יתר. טיפולים אסתטיים ותרופתיים עשויים לשפר את המראה החיצוני, אולם לא כולם יעילים לאורך זמן. חלק מן הטיפולים אינם מתאימים לתקופה שבה מנסים להרות, וגם לא בתקופת ההריון וההנקה. לעתים יש צורך בהשראת ביוץ כדי להשיג הריון, אך בעקבות השראת הביוץ יש עלייה בשכיחות הריון מרובה עוברים. במקרים קשים ייתכן שלא יהיה אפשר להשיג הריון ללא הזרעה תוך-רחמית או אף הפריה חוץ-גופית.
למרות כל האמור, חלק ניכר מהנשים שיש להן שחלות פוליציסטיות מצליחות להרות בלי שום טיפול.
יז. במחלות כאלה יש להבדיל בין בעיות חמורות כגון בעיות גנטיות, שכתוצאה מהן אין אפשרות לאישה להרות כלל, או שתוכל להעמיד צאצאים רק על ידי פונדקאות, ובהן חובה לספר כבר במפגש הראשון, לבין בעיות קלות הרבה יותר כגון שחלות פוליציסטיות שבחלקן ייתכן שלא תיגרם כלל בעיה בפוריות.
יח. כאשר מדובר בבעיה נפוצה, שלמערכת הרפואית יש עבורה פתרונות סבירים, פוסקים רבים סוברים שאין חובה לספר. בייחוד מדובר בנושאים הקשורים לפוריות, שבהם יש יותר רגישות בענייני שידוכין, כגון בנושא שחלות פוליציסטיות [28], או אצל גברים – דליות האשך. אנשים עלולים לקבל את הדברים ללא פרופורציות מתאימות, ולכן אין צורך לספר, אף על פי שייתכן בהחלט שיהיה צורך בטיפולים במקרים כאלה.
יט. בקבוצה הרביעית נכלול בעיות אסתטיות – בסעיף זה ידובר רק על בעיות אסתטיות שיש להן השלכות גינקולוגיות, שהרי בעיות אסתטיות הניכרות במראה החיצוני נתונות לשיפוטו של בן הזוג בלא צורך להודיעו מאומה [29]. הבעיות שבהן מדובר הן:
שיעור יתר ואקנה ('פצעי בגרות') – אלו הן בעיות בעלות רקע הורמונלי, וכבר נכתב לעיל שייתכן קשר לשחלות פוליציסטיות. הטיפולים התרופתיים הרגילים המצמצמים תופעות אלו עלולים למנוע כניסה להריון, ולכן לקראת הכוונה להתחיל הריון עלולה הבעיה האסטטית לעלות במלוא חומרתה [30].
פסוריאזיס (Psoriasis ) או ספחת – מחלת עור אוטואימונית כרונית, העלולה להתפשט על פני כל חלקי הגוף השונים. זו אינה רק בעיה אסתטית אלא גם רפואית, שכן לעתים היא קשורה לבעיות בפרקים ועוד.
כ. בקבוצה החמישית נכלול בעיות נפשיות-התנהגותיות, להבדיל ממחלות נפש.
וגיניסמוס היא דוגמא לבעיה רפואית נפשית-התנהגותית שעלולה לפגוע בשלום הבית ובעקיפין גם בפוריות, אף על פי שהאישה למעשה בריאה. מדובר בתופעה של כיווץ בלתי רצוני של שרירי הנרתיק לקראת קיום יחסי אישות ובמהלכם. כיווץ זה מונע לעתים קיום יחסי אישות מלאים, וממילא עלול לגרום גם עיכוב בכניסה להריון. תופעה זאת מתרחשת בדרגות שונות של חומרה. הרקע הוא לפעמים פסיכולוגי, ולעתים רחוקות תוצאה של טראומה מינית. בדרך כלל אין האישה מודעת לבעיה לפני הנישואין. הטיפול בבעיה הוא פסיכולוגי-התנהגותי, על ידי מטפלת מינית, ובדרך כלל אינו נמשך זמן רב.
גם על הבעיות בקבוצה הרביעית והחמישית יש לספר.
כא. במקרים של בעיות נפשיות, יש לקבל חוות דעת מאיש מקצוע מוסמך על המצב הנפשי הנוכחי של האדם, ולפי זה לשקול מה יש לומר ואת הזמן והאופן המתאימים לכך.

פוריות הגבר
כב. אם המשודך סבל מבעיה של אשך טמיר בשני האשכים או אפילו באשך אחד [31], אף על פי שהורידו אותם למקומם בזמן, יש סיכון גדול שתהיינה בעיות פוריות, ולכן חובה לגלות זאת למשודכת [32].
כג. גם במקרה שיש למשודך אשכים קטנים שכנראה אינם מפותחים (אטרופיים), סביר להניח שתהיה לו בעיית פוריות מורכבת, ולכן גם כאן חובה לגלות זאת למשודכת.
כד. ככלל, גבר שיש לו רק אשך אחד מסיבה כלשהי, חייב לספר על כך למשודכת [33]. ויש מי שהורה שלכתחילה צריך לספר, אך אם הרופאים אומרים שהוא גבר פורה כרגיל, אינו צריך לספר זאת למשודכת [34]. מדובר במקרה שבו הוציאו אחד מהאשכים כתוצאה מפגיעה מקומית [35], ועל כן הימצאות אשך אחד בלבד כעת לא מלמדת על סיכון יתר לבעיית פוריות נוספת. להבדיל מבעיה כגון אשך טמיר שהוצא, שיש בה סיכון לבעיית פוריות מצד עצמה.
כה. ככלל, אין צורך לספר למשודכת על בעיה של דליות האשך (וריקוצלה). מדובר רק על ספק שמא תהיה ירידה באיכות הזרע, ולא על מום ודאי, ובעיה זו שכיחה גם אצל אנשים פוריים, וראה עוד כאן בהערה [36].
כו. מי שקיים אצלו מצב של היפוספדיאס [37] או אפיספדיאס חמור, והרופאים משערים שאשתו לא תוכל להרות כדרך כל הארץ [38], חייב לספר זאת למשודכת.
כז. גבר הסובל מעקמת הפין ולשם קיום יחסי אישות יצטרך לעבור טיפול ניתוחי, חייב לספר זאת למשודכת. חלק מהמקרים הם בתחום הנורמה ולא אמורים להפריע ביחסי אישות או בפוריות, לכן בירור כזה צריך להתבצע על ידי רופא אורולוג. במקרים כאלה כדאי לברר עוד לפני היציאה לשידוכים את המצב הרפואי ואת האפשרויות השונות לטיפול בבעיה. אם אפשר, כדאי גם לטפל בבעיה עוד לפני היציאה לשידוכים.
כח. גבר שאין לו יכולת קישוי בדרך טבעית אלא רק על ידי טיפול רפואי [39], או שיש לו סטייה או נטייה לא נורמלית בתחום המיני, חייב להודיע לכלתו המיועדת על כך [40].
כט. אם המשודך עבר טיפולים כימותרפיים, גם אם לפי הרופאים המחלה עברה לחלוטין, עדיין חובה עליו לספר זאת למשודכת, הן עקב סיכון יתר לחזרת המחלה, והן עקב חששות לבעיות פוריות.
ל. בבעיות פוריות אצל הגבר שתחייבנה טיפולי פוריות משמעותיים, כמו הזרעה או הפריה חוץ גופית, יש לעדכן מראש את המשודכת, כיוון שעיקר הדרישה הנפשית והגופנית בטיפולים כאלה חלה על האישה [41].
לא. בכל הדוגמאות המובאות כאן לגבי בעיות בפוריות הגבר שחובה לספר עליהן, יש לגלות זאת למשודכת כבר בשלבים הראשונים של המפגשים, אחרי ההיכרות הראשונית, אך לפני העמקת הקשר הרגשי.

השלכות מחלה על המערכת המשפחתית, כמדד לחובה לספר
לב. יש מי שהבדיל בין מקרים שבהם בן הזוג 'החולה' יצטרך לקחת על עצמו את הטיפולים, לבין מקרים בהם בת הזוג תצטרך לעשות זאת, או להיפך. לדוגמא – אם יש לבעל מיעוט זרע, הפתרון המקובל כיום הוא הפריה חוץ גופית, אך לשם כך דווקא האישה היא זו אשר תצטרך לשאת בעול הטיפולים. לפי שיטה זו ברור שאם בן הזוג או בת הזוג של האדם החולה יצטרכו לשאת בנטל הרפואי, הצורך והחיוב לספר גדולים יותר מאשר במקרה שבו האדם החולה בעצמו יצטרך לשאת בכך [42].
לג. כמו כן צריך לשקול עד כמה הטיפול שהאדם מחויב בו ישפיע על המערכת המשפחתית. כך לדוגמא יש להבדיל בין מחלה שהשלכותיה מסתכמות בכך שהאדם צריך לקחת טיפול תרופתי מדי יום ביומו, לבין מצב שבו האדם זקוק לטיפול שנמשך זמן רב מדי יום ביומו, או אם הוא מרותק לכסא גלגלים או נזקק לאשפוזים בבית חולים. ברור שככל שהטיפול ישפיע יותר על המערכת המשפחתית, הצורך והחיוב לספר גדולים יותר.
לד. כך גם לגבי מסירת מידע על ידי צד שלישי – צריך להבדיל באופן עקרוני בין מידע על דברים שעלולים להשפיע על האדם ועל סביבתו הקרובה, לבין דברים שלא אמורים להשפיע על שגרת החיים [43].

לה. בעיות נפוצות בפוריות הניתנות לפתרון סביר – יש מי שסובר שבבעיית פוריות שקשורה רק לאישה או בבעיית פוריות שקשורה רק לאיש, ואין לכך השפעה מיוחדת על החיים המשותפים של בני הזוג, ואין לכך משמעות בעייתית בהולדה, אין צורך לספר [44].
לו. אישה ללא רחם, אף אם יש לה שחלה מתפקדת, הרי זה נחשב למום גדול, לכן חייבת לספר. עדיף שתינשא לאדם שלא יוכל להוליד, או למי שיש לו כבר ילדים. מוטב שתספר כבר בפגישה הראשונה. אבל מותר לה לספר רק בפעם השנייה, אף על פי שאין זו עצה כל כך טובה [45].
לז. אישה שכבר אינה יכולה ללדת מחמת גילה, אך היא נראית צעירה, יש מי שהורה שאם הציעו לה איש צעיר ללא ילדים, חייבת לספר שהיא אינה פורייה, כי זה נחשב מום גדול. אך אם הציעו לה אדם שיש לו ילדים, ואינו שואל, אינה חייבת לספר לו את גילה [46].
לח. בחורה כבת עשרים שאין לה אורח כנשים [47], יש מי שהתיר לה לא לספר על כך, אם הרופאים אומרים שכאשר תינשא יהיה לה וסת ותוכל ללדת [48].

נספח – סדר הפעולות במכון פוע"ה בייעוץ למשודכים שיש להם בעיה רפואית
לפני הגעה למכון להתייעצות, האדם צריך לברר עם עצמו:
1. האם הבעיה היא אישית או אצל אחד מבני המשפחה.
2. האם מדובר בבעיה ידועה או בבעיה סודית.
3. איך האדם עצמו חי עם הבעיה, וכיצד בעיה זו משפיעה על חיי היומיום שלו.
4. איך האדם משער שבעיה כזאת עלולה להשפיע על חיי המשפחה שלו – עם בן הזוג, עם הוריו, עם ילדיו, עם המחותנים, וגם עם בני משפחה נוספים.
5. גם אם מדובר בבעיה של האדם עצמו וגם אם מדובר בבעיה אצל בן משפחה – האם מדובר בבעיה תורשתית?
6. אם הבעיה היא אצל אחד מבני המשפחה (כגון אח חולה) – עד כמה בעיה משפחתית כזאת עלולה להיות נטל על בני הזוג בשלב כזה או אחר.
7. האם יש בן זוג מוצע כבר, או שמדובר במצב שלפני היכרויות.

במקרה של בעיה רפואית
1. יש לאסוף את כל המסמכים הרפואיים ולהביאם לפגישה עם הרב.
2. ישיבה של האדם השואל עם הרב על הנתונים. פשוט וברור שבפגישה דיסקרטית כזאת צריך להעלות ולספר את כל המידע, גם בנושאים היותר רגישים וגם בתחומים שנראים אולי פחות רלוונטיים.
3. הרב מברר אצל הרופאים המתאימים על הבעיה ועל השלכותיה.
4. הרב פונה למחלקה לגנטיקה כדי לברר את ההשלכות הגנטיות, אם ישנן כאלה, את חומרתן ואת מידת שכיחותן. יש לציין שעל אף פיענוח הגנום האנושי, לא ידוע מיקומה של כל בעיה תורשתית במערכת הגנטית, ומכאן גם לא אופן ההורשה ושכיחותה.
5.ישיבה עם האדם ששאל על בעייתו לצורך הסבר הבירור הרפואי ומשמעויותיו.
6. פסיקה הלכתית האם צריך לספר, מה צריך לספר, ובאיזה שלב.
7. אם מדובר בשלב שבו עדיין אין בן זוג משודך, ניתן לייעץ לאדם באיזה כיוונים לחפש בן זוג. מתוך הניסיון המצטבר, ולאחר התייעצות עם גדולי ישראל, אנו ממליצים במקרים של בעיות להשתדך עם בני זוג שגם להם יש בעיה. גישה כזאת עשויה גם להקל על מציאת בן זוג, ויש בה גם יתרון לזוגיות בעתיד, למנוע תחושה של אחד מבני הזוג שהוא ויתר יתר על המידה.
8. בבעיות מורכבות הרב ממליץ לאדם שלאחר שיספר לבן הזוג, יוכלו לבוא ביחד אל הרב במכון כדי לקבל הסבר מפורט ומאוזן על הבעיה.
9. אם האדם עצמו מתקשה לספר על בעייתו לבן הזוג, יש אפשרות לבקש מרב המכון לספר על הבעיה.
10. אם הבעיה תורשתית ויודעים לזהות את הגן הבעייתי, יש אפשרות לבצע טיפולים רפואיים שימנעו בעיות תורשתיות אצל הילדים. במקרה כזה הרב יסביר לשני  בני הזוג את המשמעות הרפואית וההלכתית – מניעת הריון טבעי ולידת הילדים בהפריה חוץ גופית, בתנאים הרפואיים הנוכחיים.
11. במקרה של בעיה רפואית במשפחה, המקשה על השידוכים של בני המשפחה, יש אפשרות לקיים בירור רפואי וגנטי של הבעיה, ולשמור את הנתונים הרפואיים במכון פוע"ה. המשפחה תוכל להפנות את מי שהיא מעוניינת אל המכון, כדי לדווח לו שהבעיה אינה גנטית, או – במקרים שהבעיה גנטית, לדווח על המשמעויות האמיתיות של הבעיה. כמובן, כל דיווח כזה לשואל מותנה במכתב הפניה מצד האדם שעליו מספרים, המתיר לספר את הפרטים, וכולל גם ויתור על סודיות.
12. במידת הצורך, ועל פי בקשת בני הזוג, הרב יוכל להסביר גם לבני משפחה נוספים את המשמעויות של הבעיה הרפואית.
13. במקרה של צורך בטיפולי פוריות או בטיפולים רפואיים, ייתכן שתהיינה הוצאות כלכליות ניכרות. המכון ממליץ להקים מראש קרן שתירשם על שם בעל הבעיה הרפואית, כדי לאפשר את ביצוע הטיפולים בבוא העת. הקמת קרן כזאת עשויה גם לקדם את השידוכים.
14. ניתן להפריש כספי צדקה לקרן כזאת על שם העתיד, ולהחשיבם כמעשר כספים [49].
אדם שקיים פרייה ורבייה, וממילא אינו מחויב בטיפולי פוריות, אלא עושה את הטיפולים כיוון שלאשתו אין עדיין ילדים, יכול להחשיב את כספי הטיפולים ככספי מעשר כספים [50].

_____________________________

[1] יבמות כה, ב; סנהדרין י, א; שם כה, א.

[2] וכפי שמנסחת המשנה (נגעים פרק ב, ה) "כל הנגעים אדם רואה, חוץ מנגעי עצמו".

[3] בנוסף לכך, יש מקום לדון באיזו רמה של הסתרת מידע מתעוררת שאלה על תקפות הנישואין. התייחסות לשאלה זו לא תובא כאן, שאין כאן מקומה.

[4] גם אם נכריע שאין דין 'אונאה' באדם מפני שהוקש לקרקעות (מגילה כג, ב), ולכן המקח לא בטל, בכל זאת איסור אונאה קיים בכל מקרה, כיוון שדין אונאה שלא קיים באדם הוא באונאת ממון, והאיסור כאן הוא באונאת דברים (ספר מאירת עיניים, חושן משפט, רכז ס"ק נא). בכל מקרה, דין מקח טעות מחמת מום, קיים גם בקרקעות ובעבדים (שלחן ערוך, חושן משפט, רלב, ג).

[5] הרב יצחק זילברשטיין הגדיר זאת בפגישתו עם רבני פוע"ה, אור לו' באדר תשס"א, על פי הרמב"ם בהלכות מכירה (טו, ה): "לא הרבנים ולא הרופאים מחליטים אלא הציבור".

[6] שו"ת ציץ אליעזר, חלק טז סימן ד. הרב יוסף שלום אלישיב, דבריו הובאו בנשמת אברהם, אבן העזר, סימן ה עמ' קב. טעמם: בגמרא ביבמות (מה, א), שמשתמע ממנה שהיה מותר להסתיר פגם, היה מדובר על פגם במשפחה. לפי דעתו של רב יהודה, שהיה גדול הדור, היה אדם זה כשר לגמרי, ורק מפני עמי הארץ שבמקומו אמר לו שילך למקום אחר שלא מכירים אותו ויתחתן שם. אם כן, כאשר יש פגם אמיתי שיש לו חשיבות בחיי הנישואים – חובה לגלות. כך הורה גם הרב יצחק זילברשטיין (במפגש עם רבני פוע"ה, ו' באדר תשס"א). דעות של פוסקים נוספים מובאות בתחומין כה (תשס"ה), עמ' 54.

[7] הרב יעקב ישראל קנייבסקי (קהילות יעקב, יבמות סימן לח, ובמהדורות חדשות סימן מד) כתב שמותר להונות בדברים בעסקי שידוכים בדרך של הסתרת מידע. אך בסוף דבריו ציין שאינו אומר להלכה למעשה. ההתייחסות הייתה לאדם שאחד מאשכיו הוסר בניתוח, באופן שהוא כשר לבוא בקהל לפי רוב הפוסקים, הגם שלא סיפר על כך למשודכת עמו. לדבריו אין בכך משום מקח טעות. הנימוק לדבריו הוא שאי אפשר להשוות זאת למקח וממכר. אמנם במקח וממכר המוכר דבר מאכל שאסור באכילה אפילו מדרבנן, הרי זה מקח טעות לכל הדעות, מפני שהקונה אינו רוצה דווקא את המוצר המסוים, אלא הוא מוכן לקנות מוצר אחר זהה. לעומת זה, בשידוכים בני זוג מחליטים להינשא דווקא לבן הזוג שבו בחרו והוא מצא חן בעיניהם.

ניתן להביא סיוע לסברה זו מהדיון בשאלה "כיצד מרקדין לפני הכלה"? (כתובות טז, א-ב): בית שמאי הקשו על בית הלל שהיו מרקדין לפני הכלה ומשבחים אותה ואומרים "כלה נאה וחסודה". אמרו להם בית שמאי: הרי שהייתה חיגרת או סומא, אומרים עליה "כלה נאה וחסודה"?! והתורה אמרה "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק"?! ענו להם בית הלל: לדבריכם, מי שלקח מקח רע מן השוק, ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו?! הוי אומר: ישבחנו בעיניו. מכאן אפשר להסיק שלא רק הנתונים קובעים אלא בעיקר ההתייחסות הסובייקטיבית של בני הזוג זה לזה. לכן, לפי שיטה זו, לא כל פגם נחשב מום שדי בו לבטל את הקידושין, אלא אם כן זהו מום גמור, וידוע שמחמתו לא היו מתרצים בשום אופן להתקדש זה לזה. אמנם גנבת דעת אסורה גם במקרים שאין בהם מקח טעות, אך מהגמרא ביבמות מוכח שאין חיוב לספר על הפגם קודם לנישואים כיוון שאפשר להעריך שהצד השני יתרצה לנישואים על אף הפגם. נימוק נוסף מובא בקהילות יעקב בשם ספר חרדים (לאוין מדברי קבלה, פרק ד), שהאיסור לגנוב דעת שלא בדרך אמירת שקר אינו אלא מדרבנן. אם כן, כנראה לא גזרו חכמים במקום שיש בו חשש ביטול מצוות פרו ורבו ומכשולים אחרים, ואין במקרים כאלה גנבת דעת.

[8] הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, אבן העזר, סימן ה עמ' קא (הרב אויערבאך אמר שגם לדעתו אין חובה לספר על ניתוח, או אם אביו גוי, אך לא ברור האם מדובר בכל מקרה או רק בשאלה שנשאלה שם).

[9] הרב יצחק זילברשטיין בפגישתו עם רבני מכון פוע"ה; וכן בתחומין כה (תשס"ה), עמ' 52; וכעין זה הורה לצד שלישי שנשאל, ראה דילמות מוסריות –  ריפוי וסיעוד, עמ' 39.

[10] לעתים אנשים צעירים הניצבים מול התלבטויות כאלה אינם בקיאים במשמעויות ובהשלכות של בעיות מסוימות העלולות לפגוע באדם עצמו, או בזוגיות, או ביחסים בין בני הזוג לבין בני משפחותיהם. התייעצות עם אדם מבוגר ומנוסה עשויה לסייע לאדם לראות את הפרטים בצורה יותר כוללת כדי שיוכל לקבל החלטה מאוזנת.

[11] ראה תשובת חתם סופר, אבן העזר, חלק א סימן קטז; וכן שו"ת ציץ אליעזר, חלק טז סימן ד; ושו"ת אור גדול (סימן ה ס"ק יב) שצוטט שם.

[12] הוראה מהרב מרדכי אליהו לרבני פוע"ה.

[13] הרב מרדכי אליהו בפגישתו עם הרב מנחם בורשטין, י"ט באדר ב' תשס"ג. הרב זלמן נחמיה גולדברג בהוראה בעל פה לרב מנחם בורשטין.

[14] כמובן, מדובר במציאות שבה נוהגים להיפגש כמה וכמה פעמים, ולא רק פגישות מועטות.

[15] מבוסס על הוראתו של הרב מרדכי אליהו, ובלשונו 'משיביאו שליש' דהיינו בערך בשליש היווצרות הקשר. שו"ת דבר חברון, חלק א סימן יא.

[16] הדוגמאות דלהלן מבוססות על מאמרם של הרב יואל וד"ר חנה קטן, 'הסתרת מידע בשידוכין', תחומין כה (תשס"ה), מעמ' 47 ואילך.

[17] נוסף על הקושי להרות, סכרת לא מאוזנת בעת כניסה להריון עלולה לגרום למומים בעובר כגון מומי לב, שלד ועוד.

[18] דהיינו בכלי הדם שבפריפריה של הגוף, כגון בגפיים.

[19] אין בכך אמירה חד משמעית. אמנם מקובל על הרופאים האונקולוגיים כי לאחר חמש שנים האדם נחשב בריא, ואולם חלק מהבעיה במחלה ממאירה הוא שלעולם אי אפשר לדעת אם האדם באמת נרפא לחלוטין. הדבר תלוי בסוג הסרטן ובשלב שבו התגלה. ככלל, כל חולה סרטן לשעבר צריך מעקב מתמיד.

[20] משנה כתובות עה, א. הרב שלמה זלמן אויערבאך, דבריו הובאו בנשמת אברהם, אבן העזר, סימן קנד עמ' שלה.

[21] הערת הפסיכולוג ד"ר מאיר פרלוב: בשפה הרפואית והפסיכולוגית המקובלת היום, המונח 'מחלות נפש' איננו מקובל כבעבר, ובמקומו משתמשים במונח 'הפרעות נפשיות', מונח שכולל תחום רחב ובו מידות חומרה שונות.

[22] הערת פרופ' יגאל סופר: יש תרופות למחלות כאלה והן עלולות לפגוע בביוץ, לכן יש להתייעץ מראש עם הרופא המטפל כדי להוריד את המינון התרופתי עד למינימום האפשרי עוד לפני הכניסה להריון. נוסף על כך, יש לבדוק תרופות שעלולות לפגוע בהריון או אפילו לגרום מומים לעובר, ולעבור לתרופות חלופיות שיש בהן סיכון נמוך. הדבר חשוב במיוחד בשליש הראשון של ההריון, אך יש לכך חשיבות גם בהמשך ההריון.

[23] מבחינה גנטית הכרומוזומים זכריים, ולכן מדובר בגבר. אך בהעדר קולטנים לטסטוסטרון (ההורמון הגברי האחראי על המראה הגברי החיצוני) ההתפתחות הגופנית היא כשל נקבה. בשל המראה החיצוני, הזהות נשית לגמרי.

[24] מלבד במקרים נדירים ביותר.

[25] שם התסמונת המלא הוא: Mayer  Rokitansky Kuster Hause.

[26] MULLER.

[27] בלוטת יותרת המוח נקראת בלעז היפופיזה. הורמונים המופרשים מההיפותלמוס משפיעים על ההיפופיזה – יותרת המוח, והיא משפיעה הלאה, כמפורט כאן.

[28] בתשובה לשאלתנו אמר לנו פרופ' שמחה יגל ששחלות פוליציסטיות אצל נשים יכולות להיות מקבילות מבחינת הפגיעה האפשרית בפוריות לווריקוצלה שיש אצל גברים. בשני המקרים אין ודאות לפגיעה בפוריות ויש למערכת הרפואית פתרונות סבירים.

[29] לא כל בעיה אסתטית ניכרת במראה החיצוני.

[30] מדובר בעצם בעיקר על טיפול תרופתי בגלולות, שכמובן מונע הריון, או על טיפול לאקנה ברקוטן שהוא נגזרת של ויטמין A שאינו מונע הריון אך עלול לפגוע פגיעה קשה בעובר המתפתח, ולכן אסור להרות תוך שימוש בתרופה זו, ואף פרק זמן מסוים לאחר השימוש בה.

[31] יש הבדל משמעותי בין טמירות אשכים חד צדדית ודו-צדדית. בטמירות אשכים חד צדדית יש כ-25% סיכויים לבעיית פוריות, ובטמירות אשכים דו-צדדית עד כ-75%. ייתכן שטמירות חד צדדית נובעת מהפרעה מקומית בלבד בעוד שבטמירות אשכים דו-צדדית ייתכן שמדובר בגורם  אשכי ראשוני שבא לידי ביטוי הן באי-ירידת האשכים והן  בליקוי בייצור הזרע. יש לציין שלא תמיד הנער מודע למהות הניתוח שעבר בילדותו, ולעתים הוא עלול לחשוב שמדובר בתיקון שבר בלבד. עד כאן הערת פרופ' יגאל סופר, מומחה לפוריות הגבר.

לפי זה, מבחינה הלכתית ברור שחובה לספר למשודכת על טמירות אשכים דו-צדדית, כיוון שרוב הסיכויים הם שנוצרה פגיעה בפוריות. לגבי טמירות באשך אחד – אמנם רוב הסיכויים הם שהגבר פורה, אך כיוון שטמירות כזאת עלולה לפגוע בפוריות בשכיחות גדולה יחסית, הכרחי לספר למשודכת על כך. אם הבחור לא יספר על כך, וחלילה תהיה לו בעיית פוריות, עלולה להיות גם פגיעה בזוגיות עקב הסתרת עניין כה משמעותי. אמנם צריך לספר לבחורה באופן ענייני בלא הגזמה בקבלת הדברים מצדה, וכן אין חובה לספר על כך מיד אלא לאחר כמה פגישות. כך הורה לי הרב נחום אליעזר רבינוביץ. וראה עוד בהערה הבאה.

[32] הערת פרופ' יגאל סופר: כיום חוששים שעצם הורדת האשכים עלולה לגרום בעיה לאשכים מפני שהפעולה הרפואית הזאת עצמה עלולה לפגוע בכלי הדם של האשך. לכן, כשיש בעיה של אשך טמיר מנסים לטפל, אך לא תמיד מצליחים בכך. מומחיותו של הרופא וניסיונו עשויים להשפיע על תוצאות הטיפול. גודל האשכים בגיל ההתבגרות יכול ללמד על הצלחת הטיפול ועל תפקוד האשך. אם האשכים מתפתחים כרגיל, רוב הסיכויים הם שהם תקינים, אך אם האשכים נשארים קטנים, ככל הנראה יש בעיה (וכפי שכתוב בהלכה הבאה).

יש לציין שאשך טמיר לא פוגע ביחסי אישות. חשוב להדגיש זאת לבחורים צעירים שסבלו מכך, כיוון שלעתים הקישור השגוי שלהם בין בעיית פוריות לבין יחסי אישות עלול לגרום להם לרתיעה פסיכולוגית מחיי אישות, למרות שמבחינה רפואית לא אמורה להיות השפעה.

[33] הרב יוסף שלום אלישיב, בפגישתו עם הרב מנחם בורשטין (מוצש"ק פרשת חיי שרה תשס"ב); הטעם לדבריו כיוון שכל גבר נולד עם שני אשכים, ולגבר זה יש חריגה מהנורמה, צריך לספר על כך למשודכת. כך הורו גם הרב יעקב אריאל, הרב יצחק זילברשטיין, הרב דוב ליאור והרב אביגדֹר נבנצל בתשובה לשאלת הרב מנחם בורשטין, ד' באדר תשס"א.

[34] הרב מרדכי אליהו. הטעם לדבריו, כיוון שמטרת האשכים היא פרייה ורבייה, וכיוון שמבחינת פוריות אינו שונה מגבר אחר, לא צריך לספר. יש לציין בהקשר זה, שלפי גישתו הכללית של הרב אליהו, אף על פי שאין חיוב לספר, ראוי לספר בכל זאת לשם קיום מערכת יחסים תקינה של אמון בין בני הזוג. בפגישתו עם רבני פוע"ה (כ"ג באדר תשס"א), אמר הרב אליהו שעדיף שהבחור יבקש מהרופא מכתב על כך שאין לו בעיית פוריות, ואז יוכל להראות לבחורה את המכתב כאשר יספר לה. הרב נתן קופשיץ (בתשובה בעל פה לשאלת הרב מנחם בורשטין) אמר שאם מדובר בבעיה שיש סיכוי קטן בלבד שתפגע בפוריות – אין צורך לספר. אך אם מדובר בסיכוי גדול יחסית (כגון 30%-20%) – חובה לספר.

[35] כגון מכה חיצונית או תסביב האשך.

[36] חשוב לציין שיש דרגות שונות של וריקוצלה ולכן צריך לברר את חומרת הבעיה אצל אורולוג, ולאחר מכן לקבל הוראה הלכתית ספציפית. כמו כן נזכיר שבמקרה של וריקוצלה אין לרווק היתר הלכתי לבצע בדיקת זרע לצורך בירור פוריות. בדיקה כזאת עלולה גם לגרום לו נזק כיוון שהיא עלולה להתפרש באופן מחמיר.

[37] היפוספדיאס או אפיספדיאס – מומים במיקום פתח השופכה, היפוספדיאס הוא מצב שבו פתח השופכה נמצא בחלקו התחתון של האבר, מתחת לעטרה, במקום בקצהו; ואפיספדיאס הוא מצב שבו פתח השופכה נמצא בחלקו העליון של האבר במקום בקצהו. ראה בהרחבה באוצר המושגים.

[38] הערת פרופ' יגאל סופר: היפוספדיאס קל לא אמור לפגוע בפוריות. אך אם פתח השופכה נמוך מאוד ברור שהזרע עלול לא להגיע לצוואר הרחם, לא כל שכן אם הוא מלווה בעקמת קשה שמפריעה לחדירה.

[39] לא מדובר בתחושה אלא בממצא רפואי שאומת ונתברר על ידי רופא אורולוג.

[40] שו"ת דבר חברון, חלק א סימן לז.

[41] יש להבדיל בין טיפולי פוריות כגון טיפול תרופתי או הזרעה, לבין טיפולי הפריה חוץ גופית שבהם המאמץ מצד האישה הרבה יותר גדול. צריך לקחת בחשבון שבמקרים רבים מדובר על מצבים מורכבים, שבהם לא ברור אלו טיפולים יצטרכו בני הזוג לעבור.

[42] עקרונות אלו אמר הרב שלמה מן ההר לרב מנחם בורשטין.

[43] עיקרון זה קשור ללשון הרע. אם סיפור הדברים עשוי להיות בעל חשיבות, ולתועלת לאחד הצדדים בבואו לקבל החלטה האם להשתדך – זה לא נחשב ללשון הרע כיוון שיש לכך משמעות והמשתדך יכול להיעזר בדברים כדי לקבל תמונה אמיתית יותר, וממילא גם החלטה נכונה יותר לגבי קבלת השידוך או דחייתו. לעומת זאת, סיפור דברים שאין להם חשיבות, מידע שאין לו השלכה על החיים אלא בא רק לספר בגנות אדם מסוים או משפחתו, הוא לשון הרע שאסור לספרו, כיוון שאין בו תועלת, ולא יכולות להיות לו משמעויות מעשיות חיוביות.

[44] הרב שלמה מן ההר בשיחה עם הרב מנחם בורשטין.

[45] הרב מרדכי אליהו בפגישתו עם הרב מנחם בורשטין, י"ט באדר ב' תשס"ג. הרב זלמן נחמיה גולדברג בפגישתו עם רבני פוע"ה, ה' באדר ב' תשס"ג.

[46] שו"ת מעין אומר, חלק ט, פרק א סימן כו. השאלה הייתה על בחורה בת ארבעים ושלוש שהציעו לה בני שלושים.

[47] גיל עשרים הוא גיל שכבר מצריך בדיקות מדוע אין וסת עד כה. איחור בווסת עד גיל כזה הוא מחוץ לתחום הנורמה. מקובל לקבוע את גיל הסף לשש עשרה שנים. כמובן, יש הבדל בין בחורה שיש לה סימנים משניים כגון שיעור בבית השחי ושיער ערווה והנצת שדיים לעומת בחורה ללא סימנים כאלה כלל. יש גם צורך בבדיקות הורמונליות ובהוכחה שאכן קיימים רחם ושחלות. הערתם של פרופ' שמחה יגל וד"ר חגית דאום.

[48] שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק ג סימן כז. טעמו משום שיש רופאים שאומרים שכאשר תינשא הבעיה תבוא על פתרונה. אף על פי שייתכן שתוכל ללדת רק בקושי, או שיהיו לה רק ילדים מועטים; כיוון שאפשר שתלד, אין זה חיסרון בקידושין, ואנשים רבים לא מקפידים שיהיו להם הרבה ילדים. וכתב שם שלרווחא דמילתא תחליט עם אביה שאם יעבור פרק זמן של ארבע שנים ולא תתעבר וגם לא יבוא לה אורח כנשים, תקבל מבעלה גט בלא שום קושי ובלא שום תביעות ממנו.

[49] הרב זלמן נחמיה גולדברג בפגישתו עם רבני פוע"ה, כ"ב בתמוז תשס"ד.

[50] הרב זלמן נחמיה גולדברג, כנ"ל. והוסיף הרב שגם מי שמשלם תשלומים מיוחדים עבור לימודים לילדיו, אפשר להחשיב כמעשר; אך אי אפשר שאדם יגיע למצב שבו אינו נותן לעניים אלא רק לבני משפחתו.

מכון פוע"ה קיים את הכנס השנתי ה-20 בהשתתפות אלפי נשים, אנשי רפואה, רבנים ואישי ציבור. הרב בורשטין: "מצדיע לשגרירות שלנו שהגיעו מכל הארץ ומהעולם"

בשבוע שעבר התקיימו בבנייני האומה בירושלים חגיגות ה-20 לכנס המקצועי ופורץ הדרך של מכון פוע"ה, בכנס לקחו חלק כ-1,500 נשות מקצוע – רופאות, אחיות, מיילדות, בלניות, מדריכות כלות, יועצות לחיי אישות, יועצות רפואה והלכה, פסיכותרפיסטיות ועוד.

בנוסף, לקחו חלק רבנים, רופאים, פוליטיקאים ומובלי דעת קהל ביניהם: השרה אורית סטרוק, השרה עידית סילמן, ח"כ לימור סון הר-מלך, פרופ' יריב יוגב, פרופ' דוד שויקי, ראש עיריית ירושלים משה ליאון, סיון רהב-מאיר, דנה ורון, רותי לבייב, ד"ר חנה קטן ועוד.

כנס מכון פוע"ה וערוץ 7, מהמשפיעים והמובילים בתחום, זוכה לחולל מהפכות של ממש בחקיקה ובסדר היום הציבורי, ומעלה לשולחן הדיונים את הסוגיות הבוערות ביותר.

מעל שלושה עשורים שמכון פוע"ה משפיע על בריאותן של מאות אלפי נשים, גברים ומשפחות בארץ ובעולם, באמצעות הובלת מהפיכה ייחודית שהביאה למיזוג חדשני בין עולמות הרפואה לעולמות ההלכה. בזכות פעילות המכון נולדו למעלה ממאה אלף תינוקות, ועשרות אלפי זוגות קיבלו מעטפת, ליווי ותמיכה מהמומחים של מכון פוע"ה.

הרב מנחם בורשטין, ראש מכון פוע"ה: "הנשים מחוללות את המהפכה, הן מרכז העולם ואחראיות להמשכיות של עם ישראל, הן אלו שהביאו למיזוג בין עולמות ההלכה לעולמות הרפואה במרוצת השנים – הן מהמקום המקצועי והן מהמקום האישי. אני מצדיע היום לכל השגרירות שלנו שהגיעו מכל הארץ ומהעולם להמשיך וללמוד את החידושים המקצועיים המשלבים בין עולם הרפואה לעולם ההלכה בתחומי פוריות, גנטיקה מיילדות ואישות".

מנהל בית החולים ליס: "עליה בשיעור הפרעות קשב וריכוז בגיל ביה״ס"
פרופסור יריב יוגב, מנהל בית החולים ליס ליולדות ונשים, בכנס מכון פוע"ה ה-20 שנערך ביום (רביעי 1.2.23): "לידות בפגות מאוחרת בין שבוע 34 ל-37 מעלות את הסיכון לתחלואה קצרת טווח וארוכת טווח. מחקרים הדגימו כי קיים קשר בין לידות בתקופת זמן זו ועליה בשיעור הפרעות קשב וריכוז בגיל ביה״ס."

כאמור, התקיימו בבנייני האומה בירושלים חגיגות ה-20 לכנס המקצועי של מכון פוע"ה, פרופ' יריב יוגב, מנהל בית החולים ליס ליולדות ונשים, לקח חלק במושב הריון ולידה, בהרצאתו התייחס פרופ' יוגב למועד הלידה המועדף, והתייחס בעיקר לנשים הרוצות ללדת בתאריכים עגולים, יפים ומיוחדים, ומכוונות את הלידה לתאריכים אטרקטיביים מבחינה מיסטית: "לידות בפגות מאוחרת בין שבוע 34 ל-37 מעלות את הסיכון לתחלואה קצרת טווח וארוכת טווח. מחקרים הדגימו כי קיים קשר בין לידות בתקופת זמן זו ועליה בשיעור הפרעות קשב וריכוז בגיל ביה״ס. לאור זאת אנחנו משתדלים, גם בטווח הריון של שבועות 34-37, ליילד רק במידת הצורך."

בכנס לקחו חלק למעלה מאלף נשות מקצוע – רופאות, אחיות, מיילדות, בלניות, מדריכות כלות, יועצות לחיי אישות, יועצות רפואה והלכה, פסיכותרפיסטיות ועוד. כנס מכון פוע"ה, מהמשפיעים והמובילים בתחום, זוכה לחולל מהפכות של ממש בחקיקה ובסדר היום הציבורי, ומעלה לשולחן הדיונים את הסוגיות הבוערות ביותר. בהשתתפות: הרב מנחם בורשטין, פרופ' יריב יוגב, פרופ' דוד שויקי, ראש עיריית ירושלים משה ליאון, סיון רהב-מאיר, דנה ורון, רותי לבייב, ד"ר חנה קטן ועוד.

מעל שלושה עשורים שמכון פוע"ה משפיע על בריאותן של מאות אלפי נשים, גברים ומשפחות בארץ ובעולם, באמצעות הובלת מהפיכה ייחודית שהביאה למיזוג חדשני בין עולמות הרפואה לעולמות ההלכה. בזכות פעילות המכון נולדו למעלה ממאה אלף תינוקות, ועשרות אלפי זוגות קיבלו מעטפת, ליווי ותמיכה מהמומחים של מכון פוע"ה.

הרב מנחם בורשטין, ראש מכון פוע"ה: "הנשים מחוללות את המהפכה, הן מרכז העולם ואחראיות להמשכיות של עם ישראל, הן אלו שהביאו למיזוג בין עולמות ההלכה לעולמות הרפואה במרוצת השנים – הן מהמקום המקצועי והן מהמקום האישי. אני מצדיע היום לכל השגרירות שלנו שהגיעו מכל הארץ ומהעולם להמשיך וללמוד את החידושים המקצועיים המשלבים בין עולם הרפואה לעולם ההלכה בתחומי פוריות, גנטיקה מיילדות ואישות."

הרב מנחם בורשטין נחנק מדמעות כשדיבר על קשיי פוריות
ראש מכון פועה לערוץ 7: "נחמה ליבוביץ' אמרה לי – 'אם הקב"ה היה שולח לי ילד אחד הייתי מוותרת על כל 'נחמה ליבוביץ'."

ראש מכון פוע"ה הרב מנחם בורשטין סיפר איך פרץ בבכי לאחר שנחמה ליבוביץ' ששיתפה אותה בקושי שלה כחשוכת ילדים.

"זכיתי ללמוד אצל נחמה ליבוביץ'", סיפר הרב בורשטין בעמדת ערוץ 7 בכנס ה-20 של מכון פוע"ה בשיתוף ערוץ 7. "כל שבת הייתי פוגש אותה אז הייתי מכין שאלה".

הוא המשיך: "פעם אחת היא שאלה אותי, 'נחמה ליבוביץ' זה דבר חשוב?', אמרתי לה, 'זה מותג', אז היא אומרת לי, 'שתדע לך שאם הקב"ה היה שולח לי ילד אחד הייתי מוותרת על כל נחמה ליבוביץ'. אז אמרתי לה 'איזה מן דבר זה? ונתתי להם בביתי ובחומתי יד ושם טוב מבנים ומבנות, הרבי מלובביץ', החזון איש, הרב צבי יהודה, תראי כמה מיליוני תלמידים יש לאנשים האלה'. אני מאמין במה שאמרתי לה, אבל הגעתי לצומת ופרצתי בבכי. גם עכשיו. אני מאוד מבין את זה. אישה רוצה את הביטוי וזה התפקיד שלנו על כל הדברים האלו וברוך ה' אנחנו משתדלים להביא את המשיח".

"אני כשאני נכנס לבניין ורואה עגלות זה מה שמשמח אותי, זה מה שקיבלתי מאבא. הכל מותאם לכל החוגים ולכל הגוונים, אין חרדים וציונים".

ד"ר לי שגב מבית החולים אסף הרופא שוחחה ד"ר חנה קטן בכנס פוע"ה וערוץ 7 על השינוי בגישה ללידות: "לא רק תהליך רפואי, גם חוויה מעצימה".

ד"ר לי שגב רופאה בכירה בחדר לידה בבית החולים אסף הרופא שוחחה ד"ר חנה קטן בעמדת ערוץ 7 בכנס ה-20 של מכון פוע"ה בשיתוף ערוץ 7.

ד"ר שגב סיפרה על השינוי ביחס ללידות שחל בשנים האחרונות, שינוי במסגרתו הלידות הופכות לחוויה עבור הנשים.

הדבר בא לידי ביטוי בלידות בצורות מיוחדות שלא היו מקובלות בבתי החולים עד לפני שנים אחדות, ובהקשבה ליולדות, לבקשותיהן ורצונותיהן.

גם אחרי הלידה הנשים יכולות ליהנות משירותי בית החולים אסף הרופא במרכז הנקה ייחודי, "יש מרכז הנקה הפתוח 24 שעות ביממה, יש כל הזמן יועצות הנקה, וגם אנחנו הרופאות מנסות ללמוד וחלק עשו קורסים כדי לעזור מהרגע הראשון".

ד"ר שגב על המלונית המאפשרת ליולדות להתאושש מחוץ לבית ובמקום עם תמיכה, "יש מלונית שאפשר לעבור אליה אחרי 12 שעות מלידה רגילה או 36 שעות מניתוח קיסרי. יש שם תינוקייה והרופא ילדים מגיע לשם. האישה יכולה להמשיך לקבל שירותים של רופא ונוגדי כאב".

פרשת החלפת העוברים: טעות אנוש, אבל המצב השתפר
ד"ר טליה פליישמן, מרכזת בקרות ivf, ממונה ארצית על אתיקת משרד הבריאות, התייחסה לפרשיית החלפת העוברים בכנס פוע"ה

בבנייני האומה בירושלים נערכו ביום (רביעי האחרון 1.2.23) חגיגות ה-20 לכנס המקצועי ופורץ הדרך של מכון פוע"ה.

ד"ר טליה פליישמן, מרכזת בקרות ivf, ממונה ארצית על אתיקת משרד הבריאות, התייחסה לפרשיית החלפת העוברים במושב פוריות וגנטיקה ואמרה, "ראינו שאין כ"כ סטנדרט, כל יחידה עבדה כמו שהיא רואה לנכון והיו דברים".

עוד הוסיפה כי "זה מקרה שלא היה אמור לקרות וקרה, זו טעות אנוש… לפני שלוש שנים עשינו בקרה, וראינו שיש בעיה של תקנים וגיוס כוח אדם". כשנשאלה ע"י הרב דוד בנימין, רב פוסק ויועץ במכון פוע"ה, האם נשים יכולות להיות שקטות היום אמרה שהיום בודקים שהעבודה נעשית על פי סטנדרט ומקפידים על כך במיוחד, וסיפרה שמעבר לבדיקה הכפולה נוספה בדיקה שלישית לכל פעולה שעושים במעבדה.

בכנס לקחו חלק למעלה מאלף נשות מקצוע – רופאות, אחיות, מיילדות, בלניות, מדריכות כלות, יועצות לחיי אישות, יועצות רפואה והלכה, פסיכותרפיסטיות ועוד. כנס מכון פוע"ה, מהמשפיעים והמובילים בתחום, זוכה לחולל מהפכות של ממש בחקיקה ובסדר היום הציבורי, ומעלה לשולחן הדיונים את הסוגיות הבוערות ביותר. בהשתתפות: הרב מנחם בורשטין, פרופ' יריב יוגב, פרופ' דוד שויקי, ראש עיריית ירושלים משה ליאון, סיון רהב-מאיר, דנה ורון, רותי לבייב, ד"ר חנה קטן ועוד.

מעל שלושה עשורים שמכון פוע"ה משפיע על בריאותן של מאות אלפי נשים, גברים ומשפחות בארץ ובעולם, באמצעות הובלת מהפיכה ייחודית שהביאה למיזוג חדשני בין עולמות הרפואה לעולמות ההלכה. בזכות פעילות המכון נולדו למעלה ממאה אלף [!] תינוקות, ועשרות אלפי זוגות קיבלו מעטפת, ליווי ותמיכה מהמומחים של מכון פוע"ה.

הרב דב פופר – רב יועץ ופוסק במכון פוע"ה ומתמחה בגנטיקה קלינית במרכז הרפואי הדסה משוחח עם משה מנס על 'הסרטן הנשי' שהרפואה מצליחה לאחרונה לזהות בשלב מוקדם

מתוך מומחיותו בתחום הגנטיקה, מגלה הרב פופר כי באוכלוסיה האשכנזית ישנם נשאיות של גן מסויים המגדיל בפער גדול מאוד את הסיכוי לחלות ב'סרטן הנשי'.

יחד עם זאת הצליחה הרפואה המודרנית להביא לגילוי מוקדם עוד בשלבים כאלו שמאפשרים להילחם ולנצח את הסרטן, ולכן ישנה המלצה לבדיקה תקופתית בעיקר בקרב יוצאי אשכנז כדי לעזור ולהילחם בהתפרצות.

הראיון נערך לקראת הכנס של מכון פוע"ה שיערך בשבוע הבא ויעסוק בין השאר ב: טעויות בטיפולי פוריות – דיון על רקע פרשת החלפת העוברים, שימור פוריות, גנטיקה – הצ'יפ הגנטי, צלוסינתזיס בהריון, אבחון גנטי לפני יום ה-40, אמצעי מניעה, בריאות האישה, סיוע לנפגעות תקיפה מינית, ועוד ועוד.

כנס הנשים השנתי שחוגג השנה 20 יתקיים בבנייני האומה ביום רביעי הקרוב י' בשבט, 1.2.22 בנוכחות כ-1,500 נשים

במרכז הכנס יתקיים גם מופע זוגי מרגש על אתגרי הפוריות וחלום ההורות.

הרשמו לכנס – בואו להתחבר, להתרגש, לצחוק ולהתייעץ >>

סיכוי של אחד למאה: להבין את היתרונות והחסרונות בדיקור מי שפיר
לקראת כנס בריאות כהלכה ה-20 של מכון פוע"ה שיתקיים בשבוע הבא מסבירה פרופסור לנה שגיא-דאין על נושא בדיקת דיקור מי השפיר שיעלה אף הוא במהלך הכנס.
"כל אישה צריכה לבוא ולשמוע את היתרונות את החסרונות ולהחליט עבור עצמה"

השבוע (יום רביעי), יציינו במכון פוע"ה 20 שנה לכנס השנתי שעורכים במכון בנושא בריאות כהלכה. לקראת הכנס אנו משוחחים עם פרופסור לנה שגיא-דאין, רופאת נשים בכירה ומנהלת שיאות גנטי טרום לידה בבית חולים כרמל, על נושא הבדיקה הגנטית שפחות נפוץ לדבר עליו, וידונו עליו במהלך הכנס.

כבר בראשיתו של הריאיון מבהירה הפרופסור שגיא-דאין שרוב העוברים נולדים בריאים, תקינים ומושלמים גם אם לא נעשה בדיקה. מצד שני מסבירה שגיא-דאין "קיים סיכון קטן לבעיות מולדות בהריון, וכל הבדיקות שאנחנו עושים נועדו כדי לנסות להפחית את הסיכון הזה כמה שאפשר. למרות שכמובן שאי אפשר להפחית אותו לאפס". בדבריה מסבירה הפרופסור כי בודקים דווקא תסמונת דאון, למרות שיש עוד הרבה תסמונות נוספות, מהסיבה שתסמונת דאון היא אחת השכיחות והמוכרות שבהן.

בהמשך מסבירה שגיא-דאין כי, "יש שני סוגים של בדיקות סקר שנועדו לאתר הריונות בסיכון מוגבר לתסמונת דאון. יש בדיקה שנקראת סקר שליש ראשון, כי מתבצעת בשליש ראשון להריון, בין שבוע 11 עד 14, וזה בדיקת אולטרסאונד שקיפות עורפית ובדיקת דם .והבדיקה השנייה, משבוע 16 עד 26, זה בדיקת דם שבודקת שלושה חלבונים. שתי הבדיקות האלה נועדו לאתר נשים עם הריון בסיכון מוגבר לתסמונת דאון. גם אם הבדיקות לא תקינות, זה לא אומר שבסופו של דבר יש תסמונת דאון" היא מדגישה.

הבדיקה העיקרית בה תעסוק שגיא-דאין בכנס של מכון פוע"ה, היא בדיקת מי השפיר. "רוב הנשים שעושות בדיקות פולשניות עושות דיקור מי שפיר משבוע 16-17, תלוי בבית חולים. במהלך הבדיקה ממש מכניסים מחט דקיקונת דרך הבטן, לתוך הרחם ולוקחים כמות קטנה של מי שפיר. במי השפיר יש תאים של העובר שנשארו מהעור שלו, ממערכת העיכול, וככה אנחנו מגיעים לחומר הגנטי של העובר עצמו.

להרשמה לכנס, לחצי כאן >>

בדבירה מסבירה שגיא-דאין את הסיכון שיש בבדיקה ומדוע לא עושים את זה לכל אישה. לדבריה, "בבדיקה הזאת יש סיכון, אחרת רוב הנשים היו רצות לעשות את זה. הסיכון בבדיקה הזאת, בזמנו חשבו שזה אחד ל-200 הסיכון להפלה, שזה המון. עכשיו אנחנו מדברים לפי כל המחקרים החדשים על אחוז הרבה, הרבה יותר נמוכים וזה עומד על פחות מאחד לאלף. כלומר, הסיכון הוא מאוד נמוך, מצד שני הסיכון למצוא משהו בבדיקה גנטית במשך היום הוא סביב 1% . אז אנחנו מדברים על אחד לאלף לעומת בערך אחת ל 100".

בשלב זה מדגישה שגיא דאין כי "כמובן שזה סטטיסטיקה יבשה, וכל אישה צריכה לבוא ולשמוע את היתרונות, את החסרונות, ולהחליט עבור עצמה. באמת יש לנו לא מעט זוגות שמגיעים והם אומרים מראש למה שאני אעשה דיקור מי שפיר אם אני לא אעשה שום דבר עם התוצאה. אני חושבת שרוב האנשים עושים את הדיקור במחשבה שאם ייקרה משהו לא תקין, זה יוביל בהכרח להפסקת הריון. אבל היו לנו כמה וכמה הריונות ותינוקות שהבדיקה הטיבה עמה, בלי כל העניין של הפסקת הריון".

"הייתה אבחנה גנטית של אחת התסמונות היחסית שכיחות שיכולה לבוא עם מומים, אבל בעיקר אחת הבעיות שלה זה ירידה בסידן בדם אחרי הלידה. במקרה הזה היינו מוכנים ללידה, והתינוק הזה כשהוא נולד ישר נמדדה לו מד סידן שהייתה מאוד נמוכה והוא קיבל טיפול, וזה טיפל לו לחלוטין בתסמינים. אחרת זה תסמינים מאוד קשים" מביאה שגיא-דאין דוגמה. לסיכום היא אומרת "תבואו לייעוץ גנטי ותשמעו את המידע הזה. זה לא שאני תופסת ורצה לדיקור מי שפיר. אלא לשמוע, להבין יותר, ואז להחליט ביחד".

להרשמה לכנס, לחצי כאן >>

כשמתגלה מום בעובר – ההכרעה הרגישה
מכלול לבטים, נתונים, בדיקות והתייעצויות מלווה זוג שמגלה מום משמעותי אצל העובר וצריך להכריע בדבר צעדיו כעת.

במהלך הכנס המתקרב של מכון פוע"ה וערוץ 7 ידונו בין השאר גם נתוני הלמ"ס לפיהם אחוז הנשים הבוחרות לבצע הפלה בשל חשש ממום בעובר גבוה מאוד.

הרב ליאור שגב, פוסק ויועץ במכון, מספר על הנתונים וההתמודדות הרפואית הלכתית.

"כאשר מדברים על הפסקת הריון בגלל נושא של מומים המגמה הראשונה היא לראות איך מונעים את הפסקת ההיריון. גם העולם ההלכתי וגם הרפואי נמצאים שם. בוחנים את חומרת המום. גם בעולם הרפואי לא ששים להפסיק הריון",אומר הרב שגב ומציין כי כלל העוסקים בדבר מודעים היטב לקושי העובר על בני זוג סביב לידה שקטה התובעת גם כאב וגם השלכות רגשיות משמעותיות. מתוך כך השאיפה היא מניעת הפלה.

להרשמה לכנס נשים "בריאות כהלכה" של מכון פוע"ה וערוץ 7 לחצו כאן

הרב שגב מציין כי ההסכמה בדבר השאיפה למנוע הפלה מגיעה על אף עמדות שונות ופערים בין העמדה ההלכתית וזו הרפואית,
ובוודאי בין עמדות הלכתיות שונות. על מנת לאפשר הכרעה בסוגיה המורכבת והרגישה השאיפה היא להציב בפני בני הזוג את מירב הנתונים על מנת להיות מדויקים ככל הניתן.
"יש מומים שניתן לטפל בהם כמו מומי לב. יש מומים שניתן לטפל תוך כדי הריון. באחרונה הגיע זוג עם מום בעמוד השדרה והפננו לטיפול תוך כדי הריון",
מספר הרב שגב ומציין כי הדיוק הקיים היום בדיקות אולטרסאונד בשלבים מוקדמים של ההיריון מאפשר גילוי מוקדם של מומים,
לעיתים כבר בשבוע ה-12, אך מנגד יש לזכור שריבוי מידע עשוי גם לבלבל את בני הזוג. לשם כך נדרשת ההדרכה וההכוונה של הזוג אילו בדיקות נכון וראוי לבצע ועל אילו ניתן לדלג.

בכנס פוע"ה יוצגו בין השאר היכולות הטכנולוגיות לזיהוי מומים בגילאים מוקדמים, כמו גם שיטות הלכתיות שונות סביב מועד קבלת ההחלטה. הרב שגב מציין כי ככל שהזיהוי מוקדם יותר וככל שהמום משמעותי יותר הרי שיותר רבנים יתירו הפסקת היריון. במקרים בהם ברור שהעובר לא יוכל לחיות בשל המום ההיתר יינתן בקלות רבה יותר. במקרים של מומים מורכבים יותר מתקיים שיח פרטני מול בני הזוג על מנת לקבל הכרעה שכרוכה באלמנטים רבים כמו היכולת הנפשית של הזוג להתמודד עם האתגר שלפתחם, התפיסה שקיימת אצל חלק מהזוגות לפיה אם הקב"ה רצה בכך הרי שלא יעשו פעולה הפסקת רצון זה ובמקרים אחרים יש זוגות הבוחרים להשקיע מאמץ הרבה מעבר לנדרש על מנת לנסות ולרפא את התינוק, לנתח וכו'. שיקולים אלה ואחרים מחייבים הדרכה אישית למציאת המענה המותאם לכל זוג.

הרב שגב מדגיש כי החלטה שקיבל זוג היא למעשה החלטה הלכתית, כדוגמת החלטתו של חולה שעליו לאכול ביום כיפור. על מנת לקבל החלטה שכזו ראוי שלא להיכנס לסד זמנים מלחץ ולאפשר לזוג לקבל את כלל הנתונים, לבצע את כלל הבדיקות הנדרשות ולהיוועץ על כלל הגורמים הרלוונטיים. על מנת לסייע להם בכך הוקם במכון פוע"ה קו היועצות של נשות מקצוע הפורסות בפני הזוגות את הנתונים המותאמים להם.

בדבריו מציין הרב שגב את האלמנט האמוני כחלק בלתי נפרד מגיבוש הכרעתו של הזוג, ולשאלתנו אם עולם הרפואה יודע להכיל אמירות אמוניות של זוג המחליט להיסמך על תפילה, אמונה או ברכה ולהמשיך היריון, הוא משיב ומספר על רופאים רבים שמבינים היטב את המשמעות של הפן האמוני כמקור לאופטימיות המסייע גם להם כרופאים להתייצב מול הזוג ולסייע לו בקבלת ההחלטה.

להרשמה לכנס נשים "בריאות כהלכה" של מכון פוע"ה וערוץ 7 לחצו כאן

ד"ר חנה קטן בשיחה עם בני הזוג משה ואסתי יצחקי שיעלו מופע מיוחד במהלך הכנס ה-20 של מכון פוע"ה וערוץ 7

לקראת הכנס ה-20 של מכון פוע"ה בשיתוף ערוץ 7 "בריאות כהלכה" שוחחה באולפן ד"ר חנה קטן עם בני הזוג משה ואסתי יצחקי שיעלו מופע במהלך הכנס.

המופע עוסק במסע האישי של השניים שסבלו מבעיית פוריות. משה יצחקי מספר: "אחרי שהשתחררתי משירות צבאי וארוך שכולו שליחות לעם ישראל, חיפשנו את השליחות הבאה. כחלק מזה שעזרתי וסייעתי לפקודים שלי שעברו אתגר פוריות מתוך הניסיון שלי, הגענו למסקנה שלמרות ששנים לא דיברנו על הנושא הזה בינינו, הגיע הזמן אחת ולתמיד לשים את הדברים על השולחן, לפתוח את הנושא הזה ולצאת במופע שייעודו הרמת המסך אל מעט ממה שעובר על זוגות מאותגרי פוריות ובדגש על מה שחווה הגבר כי במקרה שלנו הבעיה היא בי".

"בפעם הראשונה שהרופא דיבר על זה שיכולה להיות אצלי בעיה הייתי בשוק טוטאלי. יש כאן שני רבדים מרכזיים ואחד מהם הוא תחושת הכישלון האישי כי בהסכם בין בעל ואישה לא מילאתי את חלקי. ברובד השני, מי שחווה את עיקר הקשיים והטיפולים והזריקות זו האישה, וחודש אחרי חודש אתה מגיע למצב שאתה חווה את הכישלון ואז אתה מרגיש שאתה פוגע באדם הכי יקר לך שאתה רוצה בטובתו", הוא מוסיף.

להרשמה לכנס נשים "בריאות כהלכה" של מכון פוע"ה וערוץ 7 לחצו כאן

יצחקי מרחיב על המסר של ההצגה. "אנחנו מופיעים כבר מעל לשנתיים בפני קהילות וארגונים וכמעט אין פעם שבה אנחנו מופיעים ורואים שנופלים האסימונים מה עובר על האנשים. לא היה מקום שבו הופענו והצגנו את הצד הגברי שיש שם אחיות או פסיכולוגים שמספרים שלא הבינו עד אז מה עובר על הגבר בתהליך הזה. חשוב לדעת שגם הגברים שם ולתמוך בהם כי לפעמים מילה אחת משנה את כל עולמם וזה מסר שחשוב לנו מאוד להעביר".

רעייתו אסתי מסבירה את החידוש במסר. "יש את הפן הטכני אבל הפן הרגשי והנפשי של שנינו לחוד וכל אחד ליחד והגבר שנפגע לו האגו – זה פן חדש שאנחנו מביאים. יש לנו ברוך השם שלושה ילדים משני הריונות ורק פעמיים הקב"ה אמר לנו כן. התחתנו צעירים ואנחנו נשואים כבר 29 שנים. ויש את השכונה, ואת בית הכנסת ומעגל השנה ולנו אין. אז נכון שכשהגדולים הגיעו רווח לנו. אבל הניסיון אחר כך הוא חודש אחרי חודש".

לדבריה, "גם היום מאותגרי פוריות קשה להם מאוד – במיוחד לפתוח את זה מול המשפחה והקרובים – פונים אלינו גם נשים וגם גברים ואומרים לנו שחיזקנו אותם".

"אתגר הפוריות הוא מאוד שכיח, כמעט אצל כל זוג חמישי, והם נמצאים אצלכם בבית הכנסת ובשכונה. תתייחסו אליהם כאנשים רגילים ואם הם ירגישו בנוח ישתפו אתכם. אם לא, אל תסתכלו עליהם במבט מוזר ואל תבחנו אותם סתם", היא מסכמת.

להרשמה לכנס נשים "בריאות כהלכה" של מכון פוע"ה וערוץ 7 לחצו כאן

פרופסור יריב יוגב ישתתף בכנס פוע"ה וערוץ 7: "זירוז לידה בכמה מהמצבים מפחית סיכוי לקיסרי"

גם פרופ' יריב יוגב יהיה בכנס הנשים ״בריאות כהלכה״ של מכון פוע"ה וערוץ 7 שייערך בבנייני האומה. לקראת האירוע הוא מספר: ״תוצאות מופלאות לשילוב ההלכה והרפואה״.

בין משתתפי כנס מכון פוע"ה וערוץ 7 יהיה גם פרופ' יריב יוגב, מנהל בית הספר ליס ליולדות ונשים במרכז הרפואי איכילוב. שוחחנו אתו לקראת האירוע.

פרופ' יוגב יעסוק בסוגיית המועד הנכון ומתאים ביותר ללידה עבור האישה. "ההגדרות שלנו לגבי הזמן הנכון ללדת השתנו עם השנים", הוא מספר ומרחיב: "עם השנים הפגיות השתנו והפכו למשוכללות יותר. שיעור התמותה של ילודים הפך ליותר ויותר נמוך ובהרבה מקומות בעולם יש נטייה לסבור שגם ללדת בין השבוע ה-34 ל-37 זה בסדר. המשמעות היא שהפסקנו לתת טיפול נגד לידה מוקדמת אחרי השבוע ה-34.

"הרבה פעמים אנחנו מתכננים ניתוחים קיסריים בשבועות מוקדמים יותר כי לכאורה כאשר ילודים לא מתים, אז לידה בשבוע ה-34 עד 37 זה נהיה בסדר, אבל הרבה מאוד מחקרים של השנים האחרונות, כולל מחקר גדול שלנו שהתפרסם, מראה שילדים שנולדים בין השבוע 34 ל-37 הם קצת פחות טובים, גם בתוצאות שלאחר הלידה וגם בתוצאות המאוחרות יותר".

להרשמה לכנס נשים "בריאות כהלכה" של מכון פוע"ה וערוץ 7 לחצו כאן

עוד מוסיף פרופ' יוגב ומציין כי גם לידה בשבוע מאוחר אינה מומלצת. כאן "מתחיל האיזון העדין מתי נכון והגיוני להציע זירוז והאם צעדים כאלה מעלים את הסיכוי לניתוח קיסרי. התשובה היא לא, וגם על זה נדבר בכנס. איזה סוג של מעקב צריך לעשות ואיך מוודאים שלא יהיה מוות עוברי תוך רחמי ושייוולד עובר חי ותקין. זו סוגיה שנראית פשוטה, אבל היא מאוד מורכבת בתוך העולם הרפואי".

על המיתוסים שאיתם מגיעות נשים רבות לחדר הלידה, אומר פרופ' יוגב כי נשים רבות מגיעות עם אמונה שזירוז לידה כואב יותר מאשר תחילת לידה, "זה מיתוס שכמובן אינו נכון". מיתוס נוסף הוא כאמור שזירוז מעלה את הסיכוי לניתוח קיסרי מה שמוכח במחקרים גדולים שאינו נכון כלל ועיקר אלא להיפך, "זירוז לידה בכמה מהמצבים אפילו מפחית את הסיכויים לניתוח קיסרי".

על השיטות לזירוז אומר יוגב כי מדבור בתהליך המתבצע בדרכים שונות, חלקם טכנולוגיים חלקם ביולוגיים וחלקם מיכניים וגם הם ידוברו בהרחבה בכנס.

על הקשר בין הלכה לרפואה מספר פרופ' יוגב כי מזה שנים רבות הוא עובד עם מכון פוע"ה בידיים שלובות, כהגדרתו. "אני הרבה פעמים מעומק הידע וכמות הידע, ועד כמה כשמדברים יחד וכשעובדים יחד מגיעים תוצאות מופלאות. בתוך מכון פוע"ה יש שילוב של דברים שחשובים לנו כיהודים כמו דת, הלכה ואמונה יחד עם רפואה ומודרניזציה. השילוב הזה מביא לאורך השנים לשיתוף פעולה מדהים ולהרבה תוצאות חיוביות. בסופו של דבר כולנו רוצים את אותו דבר, לעשות טוב לנשים".

להרשמה לכנס נשים "בריאות כהלכה" של מכון פוע"ה וערוץ 7 לחצו כאן

"אנחנו לא במאה ה-19, היום לכל זוג יכול להיות ילדים"
ראש מכון פוע"ה הרב מנחם בורשטין מתייחס לחידושים ההלכתיים והרפואיים בתחום הפוריות שיוצגו בכנס ה-20 של מכון פוע"ה. ואומר: "המידע שנציג יחסוך הרבה סבל והרבה כאב לב"

לקראת הכנס ה-20 של מכון פוע"ה לנשים, בעוד כשבועיים, התארח ראש המכון, הרב מנחם בורשטין באולפן סרוגים ודיבר על החשיבות של הכנס לא רק לנשות מקצוע, אלא לכל אישה שהיא.

הכנס, שמתקיים לראשונה מזה שלוש שנים וחצי בגלל הגבלות הקורונה, יתקיים ללא הפצה בווידאו או בזום, כדי לתת את המפגש האישי בין הדוברים והדוברות לשואלות. "אשת מקצוע, כמו אחות, רופאה או משיבה הלכתית, שלא מגיעה לכנס הזה – היא לא אשת מקצוע" אומר הרב בורשטין בעוקצנות, ומוסיף: "אבל הכנס הזה הוא גם לכל אישה שהיא מגיל 20 ומעלה". לדבריו המידע חשוב לנשים בגיל הפוריות, לכלות, וגם לאמהות שייתנו מידע ומענה ראשוני לבנות ולכלות שלהן.

"יש היום כל כך הרבה דברים חדשים וכל הרבה מידע שהתעדכן, שחבל שנשים סובלות. זה גם בנושא כתמים ומניעה שלהם, והרחבת ימי הטהרה, ובעיקר בנושא הפוריות. אני אומר לזוגות שבאים אליי, לכל זוג יכול שיהיו ילדים. אם הקב"ה היה רוצה שלא יהיו לכם ילדים, הוא היה שותל אתכם במאה ה-19 ולא במאה ה-21. אתם צריכים להתפלל וגם לעשות מאמץ מצדכם. יש היום כל כך הרבה פתרונות ואמצעים טכנולוגיים, שאפשר להתגבר על המכשולים".

הירשמי גם את לכנס ה-20 של מכון פוע"ה

הרב בורשטין מציין כי גם פעם בנושאי בעיות גנטיות, יש היום אפשרויות שונות. "פעם היו אומרים לזוג כזה לא להתחתן מראש, היום גם לנשואים, יש אפשרויות שעוקפות את הסיכון, ומחזירו לאישה רק עובר שהוא בריא מבחינה גנטית".

התייחסות עדכנית לפסיקה במראות הדמים בעזרת אמצעים דיגיטליים (כגון 'וואטסאפ')
הקדמה:
התקדמות טכנולוגית יכולה להביא ברכה לעולם, ובייחוד בהנגשה ופישוט של העברת מידע. יחד עם זאת יש לבחון ולבדוק את מידת ההתאמה של הטכנולוגיה לצורך פסיקת הלכה.
אחת מהשאלות החוזרות ונשנות אצל רבנים ומורי הוראה הינה – האם ניתן לשלוח לרב תמונה של עד בדיקה בדואר אלקטרוני או דרך היישומון וואטסאפ כדי שהרב יפסוק מה דינו מבחינה הלכתית
כדי לענות לשאלה שלפנינו יש לבחון מהפן ההלכתי את הדרך הנדרשת לפסיקה במראות הדמים, ומהפן המדעי האם עד הבדיקה מוצג בתמונה בצורה מדויקת או שיש לחשוש שלא ואז יש בעיה הלכתית בעצם הפסיקה.
מטרת נייר עמדה זה היא להציג את המסקנות שעלו עד כה בשאלה זו, כפי שבוררו בעבודה משותפת של רבני מכון-פוע"ה, רבני ואברכי בית המדרש 'מדע תורתך' במכון-לב ואנשי מדע.

רקע הלכתי קצר – פסיקה במראות הדמים:
א. מן התורה, אישה נאסרת כנדה כאשר ראתה מראה בגוון אדמומי שהוא אחד מחמישה סוגים (ארבעה סוגי אדום ומראה שחור) המוזכרים במשנה במסכת נדה (פ,ו). אך להלכה למעשה – פסק השו"ע (יו"ד קפח, א) שכיום יש לאסור כל מראה שיש לו נטייה לגוון אדום כלשהו. מראה בצבע חום – נתון במחלוקת הפוסקים, ולמעשה רבים נהגו להתיר כשמדובר בחום כזה שאינו נוטה לאדום או לשחור.
ב. פוסקים רבים סבורים שעל מנת להורות במראות הדמים יש ללמוד אצל רב הבקי ומנוסה בכך, באופן של 'שימוש תלמידי חכמים', ולקבל ממנו את מסורת הפסיקה. פוסקים אחרים חלקו על שיטת לימוד זו ולדעתם כל מורה הוראה צריך ללכת על פי ראייתו, ולקבוע האם הגוון שהוא רואה נוטה לאדום ואסור או שלא (ראו רפואה, מציאות והלכה לרב ד"ר מרדכי הלפרין סי' לו פ"ט).
ג. כדי לפסוק בצורה מדויקת, יש צורך לראות את העד בתנאים אופטימליים כגון תאורה מתאימה, רקע עליו מונח המראה כך שלא יגרמו לשינוי בצבע או חוסר יכולת להבחין בו בגלל תנאים סביבתיים. בפרט שלעיתים קרובות ההבדלים בין הצבעים הם מאוד דקים (למשל בין חום כהה לאדום).

רקע מדעי (להוסיף את שם הפיזיקאים שאחראים עליו)– העברת תמונה בין מכשירים אלקטרוניים:
א. שלב הצילום – משתנה ממכשיר למכשיר, ותלוי בחומרה (בסוג הגלאי) ובהגדרות התוכנה במכשיר המותקנת במצלמה, במערכת האופטית ובמסננים האופטיים שהורכבו בה. כל זאת בהנחה שתנאי התאורה בשלב הצילום קבועים וידועים. אף באותו מכשיר מאותו דגם ומאותה חברה בפועל לא תתקבל תמונה זהה בדווקא, כיון שישנם עוד מרכיבים המשפיעים על איכות התמונה .
ב. שלב עיבוד התמונה – תלוי גם הוא בהגדרות התוכנה במכשיר. תוכנות והגדרות שונות יכולות לגרום לשינוי גוון.

ג. שלב כיווץ התמונה – תלוי בהגדרות הכיווץ, ובסוג הקובץ. שלב זה אינו הכרחי במקרים רבים, ובאופן עקרוני ניתן להעביר קבצים שאינם מכווצים, ואז לא תהיה השפעה על התמונה כלל מצד זה , שלא כמו ביישומון וואטסאפ שם התמונה מגיעה מכווצת בכל מצב.

ד. שלב שליחת התמונה – המידע מועבר באופן דיגיטלי. סביר להניח שעצם השליחה אינה משנה את נתוני התמונה אלא הצגתו במכשיר המקבל היא זו העשויה לשנותה.

ה. שלב התצוגה במכשיר אליו נשלחה התמונה – תלוי במערכת התצוגה במכשיר המציג, ובתנאים בהם היא נראית (האם הסביבה חשוכה או מוארת וכו'). ישנה שונות גדולה בין שיטות תצוגה (LED, LCD, MEMS) או הדפסה שונות, והצבע יכול להיראות שונה באופן דרמטי בין מכשירים שונים. כמו בשלב הצילום, פרט לשוני בחומרה עצמה (איכות התצוגה), ישנו הבדל התלוי בהגדרות החומרה המפעילה את התצוגה (ה-settings של המסך)

מסקנות להלכה:
העברה של מראות באופן דיגיטלי כיום – עלולה לשנות את הצבע שלהם, ולכן אין לפסוק בדרך זו כלל.

רבני מכון-פוע"ה וצוותי מכון-לב נמצאים בעיצומם של מחקרים המבררים את היתכנותם של אפשרויות מדויקות להעברת תמונות באופן שיתכן ויאפשרו פסיקה בדרך זו . אך כאמור כרגע הנחת היסוד המדעית היא שאכן העברה כזו משפיעה על הפסיקה ואין לפסוק בדרך זו. תוצאות המחקרים יפורסמו לציבור הרחב, בעז"ה.

הרקע המדעי נכתב ע"פ הרצאה של ד"ר דוד שיינפלד שניתנה ב- ב' אב תשפ"א במסגרת יום עיון בנושא פסיקה במראות ע"י אמצעים דיגטלים לצוות רבני מכון פוע"ה וביה"ד "מדע תורתך" במרכז האקדמי לב. ד"ר שיינפלד הינו פיסקאי מומחה לאלקטרואופטיקה ומרצה במרכז האקדמי לב.