האתר הוא לע"נ הורינו היקרים חיים וזהבה בלומרט ז"ל ושלום אברדם ז"ל ת.נ.צ.ב.ה.

יש לכם שאלה?

הינכם מוזמנים לשאול את שאלותיכם. ניתן לשאול שאלות ממגוון רחב של נושאים.
אנו משקיעים מאמצים רבים למתן מענה בזמן אמיתי. אתכם הסליחה במקרים של עיכוב. אנו שומרים לעצמנו את הזכות לפרסם את השאלה והתשובה באתר, כמובן בדיסקרטיות. במידה ונשאלה שאלה באתר השו"ת, אנו רואים בכך הסכמה לפרסום השאלה, אלא אם כן צוין במפורש אחרת. סייעו בידינו להמשיך לתת מענה לשאלותיך…

שניים מי יודע

פרק שלישי: שניים מי יודע

הרב ליאור אנגלמן

תקציר הפרקים הקודמים: גילה ורז מצפים לילד, ומיטלטלים בין סביבתם שמתעניינת לבין הצורך לשמור על פרטיות משלהם. הוריה של גילה יוצאים למסע בקברי צדיקים, אבל גילה ורז עולים למכון פוע"ה בירושלים, שם מצליח הרב עפרוני לשחרר את רז מן הסוד שהוא מחביא מהעולם.


כוננות ליל-סדר מתחילה עם פרוץ הניקיונות. לא אצלנו, כמה כבר יש לנקות בבית של זוג? אבל אצל ההורים שלי מתחילים להתכונן מראש חודש אדר. השנה, שנה מעוברת – לפחות היא – ומנקים כבר באדר א'. בראש חודש אימא כבר מצטיידת בכל מוצרי הניקיון, ורגע לפני שהיא מתחילה לקרצף היא מתקשרת, רק לוודא: "אתם איתנו השנה, כן?" ככה פעם בשנתיים. שנה שעברה היינו אצל רז. ליל סדר מצומצם במיוחד: ההורים של רז, סבתא שלו ואנחנו. משחק השקט. השנה תור ההורים שלי. מי שהמציא את המושג סדר לא היה אצלם בחג. שולחן ארוך, סביבו אבא ואימא, שש בנות, ששה חתנים, ולמעלה משלושים נכדים. כמה בדיוק? אימא מקפידה שלא לומר מספר, למעלה משלושים בלי עין הרע, ככה בטוח יותר. הרבה רעש, הרבה "והגדת", לא מעט "וצעקת". הרבה שירה. דם ואש ותימרות קנאה. זה החלק שאני אחראית לו, ורק בלב.

לפני שנתיים בכלל לא רציתי לבוא. למה לבוא? כדי שאבא יעשה עלי "והגדת"? כדי שרז ואני ננסה לקושש איזה ילד שנשמט מהדבוקה המשפחתית ונאמץ אותו ל"והגדת" משלנו? לא בא לי. כאבה לי הבטן אחרי הטיפול הסמוך לפסח, והינה אפילו יש לי תירוץ. אבל באנו. רז הקריא לי מהאור החיים הקדוש, שמי שאין לו ילדים ובכל זאת חוגג סדר כהלכתו, זוכה לילדים משלו. ממתי התחלת להאמין בסגולות? שאלתי אותו. והוא אמר: לא מאמין בסגולות, אני מאמין במשפחה, והמשפחה שלך לא אשמה. וככה הלכנו: רז, אני והאור החיים הקדוש עם שקים של איפוק וגבורה. אבל בסוף הלילה, אחרי שבשניים-מי-יודע לחשתי לרז שניים אני יודעת, כבר הרבה מדי שנים רק שניים. ואחרי שעזרנו לאחיות שלי לסחוב למיטות את הילדים המותשים ממשא ומתן קשוח על האפיקומן – הלכנו לישון. לא לפני שאמרתי לרז, אם אין לי ילד בעוד שנתיים, אני לא באה שוב, לא יעזור גם האור החיים.

והינה, עברו שנתיים, והטלפון מאימא הגיע כצפוי, אבל אני הגבתי שלא כצפוי: "באים. בטח באים", והיא אמרה "יופי", מופתע. ואני לא אמרתי: "עוד אין חדש, אל תצפי", רק שאלתי מה אנחנו מכינים, ואימא אמרה, יש הרבה זמן, עוד נדבר. מה זה קרה לי שככה בפשטות אמרתי כן? אלה החודשים האחרונים. פתאום אנחנו לא לבד, יש לנו את הרב עפרוני, מצחיק שאני אומרת "יש לנו", אני יודעת שהוא לא רק שלנו, הוא מלווה עוד הרבה זוגות אבל איכשהו, בכל פעם שאנחנו מדברים יש איזו תחושה שהוא רק שלנו, במיוחד של רז, הוא ממש מרגיש אצלו כמו בן יחיד, ורז מבין בלהיות בן יחיד. וחוץ ממנו יש לנו את שלומית.

שלומית נכנסה לחיינו מיד אחרי שעברנו בהמלצת הרב עפרוני לבית חולים אחר. היא המתינה לנו שם בחדר הקבלה ושוחחה איתנו. הציגה את עצמה, משגיחה מטעם מכון פוע"ה. היא תשגיח מקרוב על כל הנעשה במעבדה, היא תהיה שם בשבילי גם ברגעים שבהם אהיה מורדמת, ואם אתם מסכימים, כך אמרה, אתפלל בשבילכם. פתאום מישהי בתוך המקום החדש וכן, גם המפחיד, אני מודה, תהיה שם בשבילנו. היא הרגישה אותנו, שלומית, ידעה מתי אנחנו צריכים את השקט שלנו, רק רז ואני, ומתי אנחנו מלאים שאלות ותהיות וחייבים שותפת סוד. טיפול ועוד טיפול והפכנו קצת לחברות. שאלתי אותה, איך מכל המקצועות שבעולם דווקא זה. סיפרה לי שיש לה שמונה ילדים, כולם באו לה בקלות. עד הרביעי עבדה כפקידה במשרד רואה חשבון. אחרי הלידה ההיא חלקה חדר עם אישה שאחרי הלידה לא הפסיקה לבכות. חשבתי דיכאון אחרי לידה, סיפרה לי, אבל זה היה משהו אחר לגמרי. אלה היו דמעות של אושר שחיכו עשר שנים עד שירשו להן לצאת. דמעות מהסוג הזה שיש רק למי שמחכה. ואז היא הניחה יד בידי, ואמרה לי: דמעות כמו שיהיו גם לך בעזרת השם. אחר כך, זה בטח ההורמונים, הצטדקה, הבטחתי לעצמי להצטרף לפוע"ה.

אם היה לי אומץ הייתי עוברת יולדת-יולדת ומתרימה אותן. "תודת לידה" הייתי קוראת לזה, בשביל אלו שאין להן. אבל לא היה לי אומץ ובאתי לעבוד כמשגיחה. תודה, אמרתי לה, כאילו באה במיוחד בשבילי. ובעצם, אולי באמת באה במיוחד בשבילי. איך שלא יהיה, מאז שהרב עפרוני בעורף ושלומית בחזית, אני נושמת אחרת. גם רז.

לכן כשאימא התקשרה להזכיר שליל סדר השנה אצלם, אמרתי מיד שנבוא. לא יהיה קשה? בטח יהיה. לא אתייסר כשכל הילדים הקטנים יעמדו על כיסא וישירו מה נשתנה? אתייסר. אבל איכשהו הרגשתי שהשנה יהיה אחרת, ובכל מקרה צריכה עוד לצלוח את פורים בדרך. נולדתי בפורים וכשהייתי ילדה זה היה ה-חג שלי, אבל בשנים האחרונות דעך האור של פורים. המסיבות בשכונה התרכזו סביב התחפושות של הילדים. בעדלידע – הורים וילדים. בסעודות פורים – נשף תחפושות, ורז ואני ככה בבית, לומדים את המגילה יחד, וחוגגים יום-הולדת בשקט על כוסית יין יבש. מדי פעם ילדים דופקים בדלת, מביאים משלוח מהשכנים. מבקשת שיחכו, מחזירה איתם משלוח משלי. אין לי עם מי לשלוח, ולא נעים לי בעצמי. אבל השנה החלטתי לשמוח. "גם ככה קשה, אז מה – תוותרי גם על השמחה?" משפט חכם של שלומית שהשאיר את רז ואותי בבוקר אחרי המגילה לחגוג עם כולם באולם בית הכנסת. בהרקדה – רקדתי. באוכל – אכלתי. את צלצולי הטלפון החוזרים ונשנים – מרוב רעש כמעט הפסדתי. מזל שרז שמע.

יצאתי החוצה לדבר. תגידי עוד פעם, ביקשתי, לא שומעת טוב. עוד פעם! עוד פעם! שאהיה בטוחה שזה לא חלום. רצתי פנימה כמעט הוצאתי את רז בכוח מהמעגל של הגברים. רגע, הוא סימן לי עם היד. שום רגע צעקתי לו: זה נקלט!

ארבעה ימים אחר-כך, חיכתה לנו שם שלומית עם חיוך מהאגדות. גיבורי האגדה הם אנחנו, הלוואי שהפעם תסתיים בטוב. לא צריכה אושר ועושר, מסתפקת באושר. בעצם אושר ואושר, כי החזירו לי שני עוברים. ומעכשיו – תפילות.

שנים-עשר מי יודע? שנים עשר אני יודעת. תריסר ימים של המתנה מיום שזכיתי לקבל אלי את העוברים ועד שנדע מה יעלה בגורלם. בשעות הבוקר בגן עוד הצלחתי להדחיק, אבל בבית – אילו היה לי איזה טרקטור לדחוק בו במחוגים, לא הייתי מהססת. דקה ועוד דקה, יום ועוד יום. ובסוף כל יום סופרת עוד יום שעבר. עבר אבל לא נגמר, לא נרדמת. ערב ראש חודש ניסן התפללתי תפילת יום-כיפור קטן, שאזכה לקטנטנים משלי. בראש חודש ניסן – בדיקת דם. בצהרים – טלפון מהמעבדה.

מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? שאלו האחיינים בליל הסדר ואיש לא ידע לענות.
ואת עמלנו – אלו הבנים, הקריא אבא, ואיש לא יכול לראות.
אבל בשניים מי יודע כבר לא התאפקתי ולחשתי לאבא: אני יודעת. השנה, תתפלל חזק, אני מביאה לך אפיקומן. לא אחד. שניים.

 

בלי סודות

פרק שני: בלי סודות

הרב ליאור אנגלמן

תקציר הפרק הקודם: גילה ורז במסע ארוך אל ילד משלהם. ציפייה יומיומית שאליה מצטרף סודו של רז: המניעה הרפואית קשורה אליו, ושניהם מסתירים זאת. חייהם הופכים לציפייה למילה גואלת אחת ממחלקת פוריות: "נקלט". אחרי ארבע שנות טיפולים הם מתבשרים שהעובר נקלט, אבל ההיריון הקצר לא הבשיל ואתו כשל הכוח לשאת את המסע לבדם. סטיקר בכניסה למחלקה צד את העין של גילה והיא מבקשת מרז שיתקשר למכון פוע"ה.


מה יעזרו לנו רבנים עכשיו? שאל אותי רז כשהגענו הביתה.

ככה אנחנו, קצוות שנפגשו: אצלנו בבית מאמינים ברבנים. בצדיקים שחיים, ועוד יותר מזה – בצדיקים שבמותם קרויים חיים. לא תמצאו ציון אחד של צדיק שאימא שלי לא התפללה בו מאז שהבינה שאנחנו ככה, מעוכבים. איפה לא היתה? שנה ראשונה היתה הולכת פעם בשבוע לקבר רחל. מי יכול על דמעות אצל רחל אימנו? אמרה לי, וביום החופשי מהגן לפעמים הייתי מצטרפת אליה. אחר כך הוסיפה עוד פעם בשבוע אצל הכובסת, מרים אזרחי, הצדקת מהר המנוחות. זאתי שנים היתה עקרה, סיפרה לי אימא, התחננה אצל האדמו"ר, נתן לה ילד. אבל מה, אמר לה שילך מן העולם בגיל שלוש-עשרה, מאז מי שבא אצלה, נפקד. ואני לא באתי אצלה, כי אם אני מקבלת ילד ואחר כך, חלילה, שלא נדע, אני מתה עשר פעמים. אמרתי לאימא שאני דבקה ברחל. ורז? רז בכלל אמר לי: רחל אמנו והכובסת זה טוב אולי לעקרות, לא נראה לי שהן פוקדות עקרים.

משלא הועילו רחל והכובסת לקחה את אבא שלי איתה לשבוע בצפון שכולו תפילות וקברי צדיקים, והפצירה בנו להצטרף. רז לא יבוא, אמרתי לה, יש לו פרויקט בעבודה. מה אני צריכה לומר לה, שהוא וסגולות זה כמו קין והבל? שאמר לי: מאיפה יש להם זמן לזה, ולא אמרתי לו שזה בדיוק הזמן שתיכננו לשמור לנו על הילדים. גם אני לא יכולה שבוע בצפון, יש לי שלושים ילדים שצריכים אותי. שלושים ילדים צריכים אותך, ואת מה? לא צריכה ילדים? מלמלה אימא, ואחרי שראתה מה עשתה לפנים שלי היתה מחבקת, מבקשת סליחה ואומרת: קשה, קשה, לכולנו קשה. גם כשלא הייתי מצטרפת, בלב הייתי איתם. וכשחזרו, בכל צלצול טלפון הייתי קופצת, אולי יגידו "נקלט".

בבריתות הכי קשה: בית של בנות אנחנו, וכל אחת – איך שמתחתנת מתברכת בבן זכר. שנה אחרי החתונה כבר ברית. חמש התחתנו לפניי, וכשהתחתנתי קרצה לי אחותי הבכורה: "אפשר כבר לסגור מוהל". חייכתי אליה בחזרה ולא אמרתי "אמן", רציתי בת. תבוא בת, תביא ברכה, אחר כך אם ירצה השם, יבוא גם בן. ואחריו הדלת פתוחה.

כמה בריתות כבר היו מאז, ובכל ברית הכריז המוהל: "קוואטר, מכובדים גילה ורז תבור". יודעת שיקראו לי ותמיד מופתעת מחדש. ומרגע שהולכת ליטול את התינוק מאחותי, כבר לא מופתעת מכלום. תחילה יבואו בי מבטי הנשים, היישר אל הבטן הרכה, הריקה. אחר כך בלי משים אקח אוויר ואנפח את הבטן, ואחר כך ייצא ממני כל האוויר. אחרי כן יבואו הלחשושים באוזניים ואז אניח אותו בידיו של רז, והוא יעביר לאבא. סגולה. רז לא מאמין, אבל אני במצבי לא יכולה להקל ראש בסגולות. פעם, שהשם יסלח לי, הסברתי לרז איך עובדת הסגולה: אם אני ואתה, שאין לנו, מקבלים תינוק לידיים, ובמקום לברוח איתו ולגדל אותו בעצמנו, מעבירים לאבא שלו – רק על זה מגיע לנו ילד משלנו.

ואחרי הברית, אבא שלי – כן סנדק או לא סנדק – יניח כפות ידיים על ראשי וילחש: "יהי מקורך ברוך", ואשאל אותו: "אבל איפה החיוך אבא? בלי חיוך מאיפה תבוא לי הברכה?" והוא ישים על עצמו חיוך בשבילי, ויניח דמעה על הלחי בלי כוונה, ואחר כך אגיד לו: תראה איזה בר מזל אתה, שש יש לך ולאימא, שש בכרס אחת. ואם ככה השם אוהב אתכם, בטח גם את הבת שלכם הוא אוהב. גם אני אוהבת. רק שלא תהיה לי אהבה נכזבת.

ורז כל הברית נחבא בתוך עצמו. יוצא מדעתו איך הפכנו עניין לציבור, ולכולם מותר לתת עצות וסגולות ולדעת בלי גבול, וכבר אין פרטיות בעולם. ואמרתי לו: מה אתה רוצה? כואב להם. לא יודעים איך לעזור. והוא היה אומר: לפעמים גם לא לעזור זה לעזור. וגם על ההורים שלו שהתעניינו בשקט מרחוק, כעס לא פחות, כי איך הם ככה אדישים. ומהר מאוד הבנתי שזה לא ההורים שלו ולא ההורים שלי, הוא פשוט מעדיף לכעוס על בני אדם מאשר לכעוס על אלוקים.

לכן עכשיו, אחרי ההפלה הזאת, שהפילה אותנו, כשביקשתי ממנו להתקשר, אמר לי: מה יעזרו לנו רבנים? שש שנים ותראי לאן לקחו אותנו כל הקברי צדיקים. בלב אמרתי: עד הצדיקים, רז, עד הצדיקים. בפה אמרתי לו: לך תדע מאיפה תבוא לנו הישועה. וחוץ מזה, הפעם לא קמיעות ולא סגולות. הפוע"ה האלה זה צדיקים מסוג אחר.

רז התקשר.
עלינו לירושלים.

כל הדרך שתק. כמו פעם, לפני שלמדתי את הקוד לכספת שלו.

כשהתיישבנו מול הרב עפרוני אמר לי רז: תדברי את. אפילו כששאל אותו: במה אתה עוסק, לחש לי רז: תעני את. בטח אני. איך יכול לדבר? כל הגוף שלו מכווץ. ראיתי איך זזות לו כפות הרגליים במקצב של מה אני עושה כאן בכלל. ואחרי שהרב שאל ואני עניתי ושוב שאל ושוב עניתי. ואחרי שקצת התבלבלתי, מה הוא בעצם – רב או רופא? כי ידע בזה ובזה, ואחרי שהרב עפרוני לא הציע סגולות ולא קמיעות, אבל שאל אם טוב לנו במחלקה שם, ומי מטפל, והאם אנחנו מודעים לשיטה החדשה שהגיעה לארץ לאחרונה, ואחרי שהסביר על מערך המשגיחות של פוע"ה, ואיך זה יכול להרגיע, ובכלל, שתהיה שם אישה בשבילי, רק בשבילי, בתוך כל זה. ואחרי שנתן לנו את המספר שלו, ואמר: זה לכל שעה, גם בלילה, לא להסס. אחרי כל זה, רז פתח את פיו לראשונה ושאל: וכמה זה עולה לנו כל השירות הזה?

הרב חייך: לא עולה.
אבל רז היה חשדן: נו, כמה עולה?

הזמנה לברית או לקידוש בעזרת ה', חייך הרב. אבל אל תדאג, אני לא אוכל הרבה.

אז מה?… רז התבלבל.
הרב עפרוני לא התבלבל: אז מה מביא אותי לזה, אתה שואל? אצלי זה קל. אני יודע איך זה מרגיש על בשרי. אשתי ואני היינו בדיוק בצד שלכם. ומיד מיהר לדייק: לא, זה ממש לא אומר שאני יודע איך אתם מרגישים, כל אחד מרגיש אחרת. ואחרי שבחן את פניו של רז ואולי זיהה סדק קל בחומת ההתנגדות, הוסיף, כמעט לחש: אני בטוח יודע יותר מאחרים איך זה מרגיש כשהבעיה אצל הגבר.

רז רעד יותר, שתי ברכיו הוטחו זו בזו. אבל לראשונה מתחילת השיחה הרים אליו מבט.

ואם תסכים, עכשיו פנה לרז, רק אם תסכים – בזמן שאשתך תשוחח עם האחראית כאן על מערך ההשגחה, יש לי משהו קטן לשתף אותך. אתה לא חייב, רק אם זה בסדר.

רז לא אמר שזה בסדר. רז לא אמר שזה לא בסדר. רז לא אמר כלום. אבל אני יצאתי והוא נשאר. התפללתי שגם הרב עפרוני ימצא בזהירות את הדרך לכספת.

כשיצאנו משם בפעם ההיא, אמר לי רז: זה באמת צדיקים מסוג אחר.
חייכתי. כיף להיות צודקת. במיוחד עכשיו.

לבן שלהם קוראים רז, אמר לי.
חייכתי יותר.
מה סיפר לך? שאלתי אותו.
והוא רק ענה: כשאימא שלך הולכת להתפלל בפעם הבאה, תגידי לה רז בן תרצה. זה בסדר. אני עם הסודות סיימתי.

 

יד ביד

פרק ראשון: הסוד שלו

הרב ליאור אנגלמן


איך מכל המקצועות שבעולם דווקא גננת? כולם שואלים את זה. אבא שאל כבר לפני שש שנים, כשסיימתי שירות לאומי ונרשמתי ללמוד חינוך לגיל-הרך. עם בגרות כמו שלך רופאה את יכולה להיות, אמר לי. עם ראש כמו שלך, לכי תהיי מדענית, כן, מדענית. אם מישהו ימציא תרופה למחלה הארורה הזאת זו את. וכשאמר "המחלה הארורה" אמר עם כל הכוונות, חודשיים קודם הארורה הזאת לקחה את סבתא, אימא שלו. גם אימא שלי שאלה בדרכה שלה למה דווקא גננת. שאלה ומיד ענתה, ככה היא: את חוששת מהלחץ? נו בטח, את חוששת מהלחץ. פוחדת מה יהיה עם הילדים? נו, בטח פוחדת. אנחנו נהיה שם בשבילך, נשמור על הילדים. לכי, תירשמי. יש לך את זה.

אולי יש לי את זה, אבל זה לא זה, אמרתי להם. אני מאמינה בעצמי, לא פוחדת, אבל רוצה אחרת. אימא עשתה פרצוף של מבינה ויצא לה פרצוף של מאוכזבת. מה כל-כך אחרת בלהיות גננת? אבא אפילו לא ניסה להעמיד פנים, הבת שלו עושה את טעות חייה אז בשביל מה כל המשחקים. עשה פרצוף של כמה טיפשה את יכולה להיות. זה באמת הישג, טיפשה עם כזה ראש טוב. כן, צדק אבא, יש לי בגרות ויש לי ראש, ואת הציון בפסיכומטרי לא גיליתי לו כדי שלא יפעיל לחצים נוספים, ואילו הייתי שואלת את הראש שלי בטח גם הוא היה שולח אותי לפקולטה לרפואה, אבל שאלתי את הלב, והלב רצה ילדים.

ככה אני, נמסה כשרואה אותם לומדים את העולם, בולעים בכל חמשת החושים כל מה שניקרה בדרכם, משבשים את המילים בעברית הגיונית שיש רק לילדים, פותחים עיניים שמבקשות רק עוד ועוד מהעולם הזה, ושואלים שוב ושוב "אבל למה?", עדיין מאמינים שלמבוגרים יש תשובות.

שנה ראשונה בתור גננת הייתי רווקה. לא נעלמו מעיניי מבטי ההתנשאות, כי איך אני מתיימרת ומה אני יודעת, הרי עוד אין לי משלי, ועשיתי את עצמי כלא רואה. ושמעתי את אחת האימהות אומרת לחברתה: "זאתי, יש לה אנרגיות", והשנייה משיבה: "נו טוב, היא לא צריכה לקום בלילה". ועשיתי את עצמי כאילו לא שומעת. עד שאספיק להיעלב – כבר אתחתן, ועד שאספיק להתפייס – כבר יהיו לי ילדים משלי. חסכתי את העלבון והפיוס, להן וגם לי, והתמסרתי לילדי הגן. אבא היה מקפיד לשאול מדי שנה, אולי בכל זאת, והיה מלביש בדמיונו על צווארי סטטוסקופ מכובד. אימא שוב הזכירה שהיא כאן בשבילי, רק בשבילי, ושווה לחשוב מחדש. אבל הלב נשאר בשלו – הוא רוצה ילדים. בינתיים מסתפקת בילדי הגן, ועוד מעט ילדים משלי. גם וגם.

בשנה השנייה של הגן כבר הכרתי את רז, והשם שלו – בול. מים שקטים ועמוקים, איש נפש, איש סוד. בן יחיד להוריו ושבועה הוא נושא איתו מילדותו: בבית שיקים לא ישרור השקט הזה של בן יחיד, לא כל עוד הדבר תלוי בו. רק כשראיתי את השמות שלנו על ההזמנה לחתונה, רז וגילה, זה תפס לי את העיניים: הסוד התחתן עם הגילוי, האיש השקט הזה בחר בי, הסוערת, אשת המילים והדיבור. הפכים משלימים. כמו בספרים.
צעד צעד פתחתי את איש הכספת שלי, מתקרבת בזהירות אל זירת הסוד, צעדים חרישיים בוני אמון, והוא גמל לי בדרכו, שיתוף ראשון וסוד קטן, וזיכרונות שלא חלק עם איש, וכבר דימיתי לחשוב שהקוד לכספת מונח בכף ידי, שמניפת הסתרים פרושה לנגדי. לא ידעתי שאת הסוד הכי כמוס שלו, גם הוא אינו יודע. אפילו לא מעלה בדעתו.

****

ארבע שנים בלי ילד ופתאום כולם מצטרפים לשאלה של אבא ואימא: איך מכל המקצועות שבעולם דווקא גננת? זה לא דוקר לך? זה לא מעביר אותך על דעתך? מה הם חושבים לעצמם, כל השואלים, שאם אהיה רופאה או מדענית זה לא ידקור? זה הרי לא דוקר מבחוץ, זה דוקר מבפנים. הם לא מבינים.

הינה, רז שלי – מהנדס תוכנה. לא רואה ילדים כל היום, אז מה? רואה ילדים כל הלילה. בחלום הם באים לו, גם כשהוא ער – חושב ילדים, משתוקק ילדים. אומרים שלנשים זה חסר יותר. אולי. לא יודעת אם אפשר למדוד. במקרה של רז, נוספה על השיגעון הזה של הציפייה גם האשמה. אלף פעמים אמרתי לו שאדם לא יכול להיות אשם במה שהוא לא בוחר. לא עזר. כשאישה היא עקרה יש לה לפחות אילנות גבוהים להיתלות בהם – שרה, רבקה, רחל, חנה. מן גאוות יחידה של אלו שמתוך הצימאון ימצאו את המים הכי מזוקקים. אבל כשהגבר לא יכול להוליד? אין לו אפילו דמות אחת להיתלות בה בכל הדמויות. מה נשאר לו? סריסי פרעה וסריסי אחשורוש? ממש נחמה. שומרת בשבילו את הסוד. אף אחד לא יודע. שיחשבו שזה אני. לי לא אכפת.

אלף פעמים נשבע לי שלא ידע לפני, שאם היה יודע היה אומר. מה יש לך להישבע אני אומרת לו. מה, לא ראיתי איך נפלו עליך השמים כשבישרו? בכל מקרה הייתי מתחתנת איתך, גם אם הייתי יודעת. את בטוחה? הוא שואל. בטוחה. בטוחה בטוחה? בטוחה בטוחה. ולא יעזור, גם אם אלף פעמים אומר לו, הוא נושא על כתפיו שקי אשמה:

בגללו אין לנו ילד. בגללו אני צריכה לעבור את כל הטיפולים האלה. בגללו שנתיים התנהלו חיינו בציפייה לקו השני במקלון הבדיקה, אבל הקו האחד התעקש להישאר לבד. בגללו אחרי שנתיים החיים החלו סובבים סביב ציפייה לטלפון המיוחל. שייקלטו. רק שיגידו שנקלטו. עוד טיפול. עוד שאיבה. עוד תקווה. עוד התנפצות, והטלפון לא בא.

ואיזה גאון החליט למקם את המחלקה להפריה חוץ גופית לצד מחלקת יולדות ג'. זו לצד זו מתהלכות נשים של כן ונשים של לא, וזה העביר את רז על דעתו: למה ככה מול העיניים? אין להם לב, אלה? ולא עזר לי שאמרתי לו: רוצים שנראה איך זה ייגמר. בינתיים מי שנגמר זה אנחנו, אמר לי רז. יפה אמר: "נגמרנו". אבל הקפדנו לעשות את זה בתורנות. כשאני קרסתי אחרי טיפול מתיש נוסף, רז היה חזק שם בשבילי. וכשרז קרס אחרי חודש נוסף בלי מילת הקסם "נקלט" – אני הייתי שם בשבילו. אבל פעם אחת קרסנו יחד, מגג העולם אל תהום שלא הכרנו.

זה התחיל נהדר. צלצול טלפון. חסוי. אפילו לא ציפיתי, דקה קודם סיימתי שיחה עם אבא שלי. וככה הוא תמיד, האבא היקר שלי – אחרי שמנתקים תמיד נזכר בדבר הכי חשוב. דקה שתיים והוא מתקשר שוב. געגועים קוראים לזה. עניתי. זה לא היה אבא. זו היתה רותי מהמחלקה ובקול פעמונים ששמור לבשורות הכי חגיגיות בעולם אמרה לי, כמעט שרה: גילה: זה נקלט. מה נקלט? שאלתי. והיא צחקה: נקלט נקלט. וצעקתי לרז: נקלט! נקלט! אתה קולט? מי יכול לקלוט דבר כזה. הלב שלי דהר. אחר כך דהרנו יחד לבית החולים. עשרה שבועות חגגנו את הגאולה המתהווה שלנו, שיכורים מהפלא שמתהווה בי. עד שבשבוע העשירי הלך ההיריון כלעומת שבא. זה נפל, אמרה לי הרופאה. נפלנו ביחד איתו.

אני לא חוזרת לכאן בחיים, אמרתי לו, כשבדרך הביתה ראיתי את דלת המחלקה, מחלקת התקוות האבודות. בכניסה למחלקה היה סטיקר, אלף פעמים ראיתי אותו, ולא ראיתי באמת. בשביל מה אני צריכה את זה? יכולה לבד. מספיק לי רז. עכשיו זה תפס אותי: פוע"ה – יד ביד אתכם. הייתי חייבת מישהו שייתן לי יד. לא היה לי כוח לדבר עם אף אחד, רק שיחזיקו לי את היד. רז, לחשתי לו: יש מצב שתתקשר?

 

מקדשים את החיים מעבר לים

באחד מימי החורף קיבלתי פנייה ל"קדושת החיים", הבן מעבר לקו מספר על אביו שחולה בדמנציה והרופאים שאלו את המשפחה האם במצב של הידרדרות ומצוקה נשימתית לעשות הנשמה? האמת היא שכל מקרה ומקרה בקדושת החיים הוא עולם ומלואו של משפחה ומטופל, אבל שאלת ההנשמה חוזרת על עצמה, באופן טבעי בהרבה מאוד מהמקרים שאני נתקלתי. רשמתי לעצמי את המצב הרפואי של המטופל. בדרך כלל בין השאלות שאני שואל נשאלת גם השאלה ואיפה אבא מאושפז? הבן השיב בברזיל. עצרתי לרגע וממש התרגשתי, התרגשתי שמוקד "קדושת החיים" מגיע ומשפיע אפילו מעבר לים.

בהמשך הבן שלח לי מסמכים רפואיים מבית החולים מברזיל ובעזרת הצוות הרפואי התומך שלנו, גם הצלחנו להבין מה כתוב במכתב ומה מצב המטופל. אכן האב היה במצב סופני כפי שתיאר הבן וכפי שהתייעצנו עם הצוות הרפואי וגדולי ישראל הורנו בסופו של דבר שמותר להימנע מהנשמה במצב זה של הדמנציה. כשנתנו את התשובה הבן עדכן אותי שהמצב מדרדר עוד יותר. המשכתי את הקשר עם הבן ומדי פעם הייתי מקבל עדכונים על מצבו של אביו. באחד ממוצאי השבתות הבן מתקשר אלי ואומר לי שמצבו של אביו ממש סופני, והוא שואל אותי האם לנסוע עכשיו לברזיל לראות את אבא?

זו הייתה גם תקופת הקורונה והטיסות ממקום למקום ארכו יותר זמן והאם יספיק להגיע? זו שאלה שקשה מאוד לענות עליה במיוחד שאני לא בתקשורת קרובה עם הרופאים בברזיל ועוד יותר זו בכלל לא שאלה הלכתית ואני בכלל לא יודע אם יספיק או לא. אני מאמין שאם אדם שואל אותך משהו כרב, אתה אמור לתת לו תשובה, גיבוי וברכת הדרך ולהתפלל לסייעתא דשמיא בדבר. באותו רגע אמרתי שלדעתי כדאי לצאת עכשיו ולעדכן אותי. ביום שלישי הסמוך לו קיבלתי מהבן את ההודעה:
אבא שלי נפטר, הלב לא עמד בעומס. הספקנו להגיע ללוויה בברזיל.
תודה על כל העזרה.

על מה נתפלל כשהחולה מתייסר ואין רפואה למכתו?

"וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת. וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ. אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרו. וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ" (במדבר יב)

בפרשתנו משה מתפלל לרפואת מרים אחותו. רש"י בפסוקים אלו מסביר מדוע משה רבינו קיצר בתפילתו- מפני מה לא האריך משה בתפלה? שלא יהיו ישראל אומרים אחותו עומדת בצרה והוא עומד ומרבה בתפילה. רש"י מסתמך כאן על מדרש שלא יאמרו ישראל שעל אחותו הוא מאריך בתפילה ועלינו לא, לכן מתפלל משה תפילה קצרה כדי שלא יהיה לעז. נראה לי שניתן להסביר בכיוון נוסף שאמנם יש ערך להרבות בתפילה על צרה וחולי אבל משה רבינו מלמד אותנו גם למקד את התפילה, על מה ואיך להתפלל.

תפילתו של משה לרפואה זו התפילה הראשונה לרפואה שאנו מוצאים בתנ"ך. אמנם אברהם היה המתפלל הראשון לרפואה "וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל־הָאֱלֹקים וַיִּרְפָּא אֱלֹקים אֶת־אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת־אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ" (בראשית כ) אבל שם לא כתוב מה נוסח התפילה. יותר מאוחר כבר ניפגש עם תפילת חזקיהו לרפואתו "בַּיָּמִים הָהֵם חָלָה חִזְקִיָּהוּ לָמוּת וַיָּבֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה. וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל אֶל ה' לֵאמֹר. אָנָּה ה' זְכָר נָא אֵת אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת וּבְלֵבָב שָׁלֵם וְהַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי וַיֵּבְךְּ חִזְקִיָּהוּ בְּכִי גָדוֹל. (מלכים ב' כ) ותפילת ירמיהו "רְפָאֵנִי ה' וְאֵרָפֵא הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה כִּי תְהִלָּתִי אָתָּה" (ירמיהו יז) שממנה נתקנה יותר מאוחר ברכת רפאנו שבעמידה.

משפחות רבות שואלות אותנו על מה מתפללים? במיוחד בחולה סופני, הרי הוא סובל , מה נתפלל שיתרפא, אולי שלא כדרך הטבע? האם מותר להתפלל שימות ולא יסבול כבר? אנו נפגשים עם משפחות רבות שברגעים האחרונים לא תמיד יודעים על מה להתפלל ומה לבקש באותם רגעים.
האמת שזו סוגיה גדולה ורחבה ונביא אותה ממש בתמצית. כשהפוסקים עוסקים בנושא זה הם עושים חלוקה בין תפילת חולה על עצמו לבין תפילת משפחתו או אחרים עליו. לגבי החולה עצמו שסובל מייסורים קשים מותר לו להתפלל על עצמו שימות ולא יתייסר יותר, ראינו את זה אצל אליהו הנביא, יונה הנביא וחוני המעגל (שו"ת בניין אריאל לגרז"נ זצ"ל). לעומת זאת לגבי אחרים נחלקו הדעות בין הפוסקים. יש אומרים שלאחרים גם מות. (על פי הר"ן בנדרים מ, ערוך השולחן יו"ד שלה ג ואחרים- יש לציין שפוסקים רבים לא הביאו דעה זאת להלכה) אבל לא לקרובי משפחתו (שו"ת חקקי לב לרב חיים פלאג'י, חלק א נ), כי אולי יש להם נגיעה כזו או אחרת בדבר. ויש חולקים ואומרים שלאחרים לא נכון לנהוג כך ולהיתפלל על החולה שימות בכלל, למשל באיגרות משה (חו”מ ח”ב סי’ ע”ד) מובא שנשאל אם מותר לנהוג למעשה כדברי הר”ן ולהתפלל לקרב מיתתו של חולה, והשיב שלא שייכת תפילה זו אלא במצב שברור שלא יועילו התפילות להחיותו ולמעשה אין לו תקווה, ובזמננו אין מי שיכול לדעת דבר כזה.

לפעמים אנחנו משתדלים להמליץ בעדינות ללכת בעקבות עצתו של הגרש"ז אוירבעך זצ"ל (הובאה בנשמת אברהם ב סימן של"ח יב) שאם יש ייסורים רבים, אין להתפלל לרפואה שלמה על חולה כזה כי אין זה אלא בקשה לנס אלא להתפלל שה' יעשה הטוב בעיניו לטובת החולה ושהחולה לא יסבול.

מתי לספר על בעיות נפשיות בשידוכים

שלום רב לרב
זכיתי באתגר לא רגיל. אובחנתי כסובל מבעיה נפשית חמורה, אך עם זאת אני מתפקד טוב מאוד בכל התחומים. אני מטופל ומתייעץ תדיר עם מומחים ומקבל איזון תרופתי.
כעת, אני נמצא בשלב השידוכים ומבקש הנחיה באיזה שלב ראוי לספר על הבעיה
תודה רבה

שלום וברכה,
ראשית בהצלחה רבה!
תיאור הדברים משמח, נראה שהנך מתמודד בגבורה בעולם הנפש, וכאשר ההתמודדות מוכרת ומלווה באופן מקצועי ואחראי, היא בהחלט מאפשרת לבנות בית ומשפחה, זוגיות וילדים.
הבסיס לקשר צריך להיות ביושר וכנות, ולכן, ודאי שצריך לספר זאת בשלב בו מחד יש כבר היכרות ראשונית מסוימת אבל מאידך עדיין לא בשלב בו תתפתח התחושה של הונאה, רמאות או הסתרה. בשלב כזה, יתאפשר לצד השני לבחון את הדברים עם מעורבות רגשית ראשונית תוך התייעצות באופן מושכל.
כמובן, שיש לבחון כל סוג בעיה בפני עצמה .איני יודע מהי ההגדרה של בעיה נפשית חמורה ולכן נזהר מלחוות דעה מוחלטת על מקרה פרטני. לעיתים, יהיה זה נכון לספר בטרם עת כדי למנוע אכזבות ומפחי נפש.
מקובלנו מהרב אליהו זצ"ל כי נכון לשתף לאחר כ 3 פגישות לערך.
ההמלצה שלנו הינה לקבל הכוונה פרטנית, מהצוות המלווה מקצועית, מדמות תורנית שמלווה את השלבים השונים, בכדי לספר את הדברים באופן מאוזן ונכון, שלם וישר אבל גם מרגיע ובטוח.
טוב ונכון לאפשר לבן / בת הזוג עמו נפגשים לשמוע ולשאול בעצמו, להיפגש עם הגורם הטיפולי כדי לקבל את הביטחון, המידע והכלים לקבלת ההחלטה.

יהי רצון כי תזכה להקים את ביתך בשמחה, באהבה, בבריאות ושלום.
בשורות טובות
אודי רט
רב משיב מכון פועה

מפיקדון זמני. למתנה קבועה

בחודש אדר לפני שלוש שנים קיבלנו את אוראל – כפיקדון זמני. החודש הוכרז כי היא שלנו לתמיד"
אם נחזור 12 שנים אחורה, לשלהי חודש אדר, נמצא שם זוג צעיר ומהוסס שנושא עמו מטען שמזמן מראש אתגרים והתמודדויות.
"מכון פוע"ה היו איתנו מההתחלה" מספרת רחלי "עוד משלב השידוכים במפעל החסד המדהים שלהם, המסייע גם לאנשים כמונו למצוא את החצי השני שלהם. המכון ליווה אותנו וסייע לשנינו להחליט לקפוץ למים וללכת על זה. עם תפילות רבות, אמונה ואומץ, עם ידיעה ברורה שעינינו נשואות למרום ורק הוא יתן לנו את הכוחות להצליח להתגבר על כל קושי בבניין הזה.
מאז עברו מים רבים בנהר שלנו,
דלתות נסגרו ונפתחו. סימני שאלה מתעופפים סביבנו, סימני קריאה והרבה מאוד נקודות.
נקודות של חיבור, נקודות שבר, נקודות יאוש וכאב ומעט נקודות תקווה…
ובכל זאת בחרנו לחיות כל יום מחדש עם הכאב על כל עוצמותיו ועם תפילה שיום יבוא ועוד יקראו לנו אבא ואמא.
תשע שנים עברו מאז בחרנו לצאת יחד למסע לעבר ההורות.
בחודש אדר לפני שלוש שנים קיבלנו את אוראל, והפכנו להורי אומנה. תואר עם אחריות והרבה אי וודאות, הורות שמשותפת עם גורמים רבים מאוד ובירוקרטיה אינסופית. ידענו שיש לנו פיקדון ושאנחנו שליחים לתת בית, להיות שם עד שיחליטו מה קורה עם אוראל ולאן פניה.
בחסדי ה', שלוש שנים מרגע קבלתה לאומנה, אנחנו זוכים החודש לסגור מעגל. אוראל הוכרזה כביתנו ועברה מאומנה לאימוץ.
אז זה זמן להודות על השפע העצום שזכינו לו, על הפתרונות שיש לעולם להציע היום, על הרבנים הרגישים והקשובים של מכון פוע"ה שהיו שם איתנו ועבורנו בכל רגע נתון. ואנו מתפללים להיות ראויים לתפקיד.
תודה על כל הדרך שאתם עושים איתנו בסיפור חיינו

תרופות כשרות לפסח תשפ"ב בתחום הפוריות והגניקולוגיה

לשימת תרופות כשרות לפסח תשפ"ב בתחום הפוריות והגניקולוגיה לחצו כאן

מניעת הריון מיד אחרי החתונה

בשעה טובה אנו עומדים להתחתן. אנחנו מעוניינים למנוע הריון במשך שלושה-ארבעה חודשים בהתחלה. העניין הוא שאין לי סיבה מוגדרת, אלא תחושה כללית שמלחיץ אותי שהכול יקרה לנו בבת אחת. האם הדבר אפשרי מבחינה הלכתית או בעייתי?

שלום וברכה,
מזל טוב ובשעה טובה, יהא ביתכם בית שמחה וברכה שפע וקדושה.

מניעת הריון לאחר החתונה, אף שהפכה להיות שאלה נפוצה ורחבה מאוד, הרי שהיא שאלה כבדת משקל. נכון יהיה לשבת עם הזוג וללבן את הדברים בעומק, להבין את החששות ולתת להם מענה.

לפעמים די בהבנה כי הסבירות להרות במהירות בשלב הראשון בדר"כ קטנה מאוד, ובמקרים רבים לוקח זמן עד שנקלטים (גם במציאות שבה הכל תקין). וזו ההזדמנות להודות על השפע שהקב"ה נותן לנו, על הקמת הבית, ועל היכולת להתנהל באופן טבעי.

ואולם מנגד, יש אכן פעמים שטוב ונכון למנוע הריון אחרי החתונה לפרקי זמן כאלה או אחרים.

האם יש רב המכיר את שניכם ועימו תוכלו להיוועץ בשיח מעמיק, שישמע אתכם וישמיע? זו הדרך הנכונה ביותר לפעול, אם לאו, בקשו לתאם פגישה במכון פועה עם אחד הרבנים המשיבים.

בשורות טובות

אודי רט

7 שנים, 48 שיחות ייעוץ, 12 מחזורי טיפולים, 6 הפלות

7 שנים, 48 ייעוצים, למעלה מ - 12 מחזורי טיפולים, 6 הפלות ולבסוף- תינוקת אחת בריאה ומהממת!

"מסע החיפוש אחר בן הזוג שלי כנראה נועד להכין אותי למסע האמיתי של חיי" כותבת לנו שמרית. "במשך 17 שנה צעדתי במסע חיפוש הזוגיות. יצאתי עם מאות בחורים. התפללתי, ציפיתי, ייחלתי, עד שזכיתי באריאל, בעלי היקר. אך באמת דבר לא הכין אותי לכאבי הלב הלופתים של הציפיה לילד. לאכזבה הקשה מעוד טיפול שכשל, לתחושת האפסיות ושמיטת הקרקע מתחת לרגליים, כשהתבשרתי שגם העובר הזה לא שרד ברחמי" משתפת אותנו שמרית בכאביה.

"אריאל ואני נישאנו בסוף שנות השלושים לחיינו, בדיוק לפני שבע שנים. לאחר מספר חודשים בהם ההריון בושש מלהגיע לא בזבזנו זמן ויצאנו לסדרת בדיקות מקיפה ובמקביל פנינו למכון פוע"ה, שם סייע לנו לאורך כל השנים הארוכות, הרב אריה כץ.
היו לנו אתגרים רפואיים להתמודד איתם בנוסף לבירוקרטיות מתישות והרב כץ במכון סייע לנו עם שני התחומים בו זמנית. טיפולים רדפו טיפולים כאבים ואכזבות היו מנת חלקנו. 6 פעמים רצוף נקלטנו להריון שלא החזיק מעמד.
בשבע השנים הקשות והרעות הללו, עברנו 48 יעוצים במכון, יעוצים אינטנסיביים, משמעותיים ומקדמים.
עברנו 12 מחזורי טיפולים, 6 הריונות שלא הסתיימו עם ילד ביד. הרב כץ הטעין אותנו בכוחות ובאמונה גדולה, כיוון אותנו למומחים הספציפיים אותם היינו צריכים עד לבירור הבעיה ומציאת הפתרון.
בחסדי ה' זכינו לחבוק לפני שבוע את ביתנו הבכורה, יעלה.
תודה שהייתם שליחים נאמנים, חברים יקרים ומשפחה תומכת גם יחד.
אילו פינו מלא שירה כים… אין אנחנו מספיקים להודות ולהלל!"

מה עושים ברגע האמת?

אנשי מגן דוד אדום נפגשים בשאלות הללו ללא הפסקה.
רבני "קדושת החיים" שעוסקים מדי יום בשאלות של חיים ומוות, נפגשו השבוע עם הרב יהודה דנה רב מגן דוד אדום.

בפגישה עלתה המורכבות הגדולה הניצבת בפני צוותי מד"א, שערך החיים העליון מוביל אותם למאמץ ללא לאות להציל חיי אדם, ולצערם נתקלים בשאלות מורכבות וקריטיות בקרב החולים הסופניים.

הפגישה הסתיימה בהחלטה על קידום שיתוף הפעולה בין הגורמים.

כמה צריך להתאמץ

צילום: נחמן חממי

הרב מנחם בורשטין, ראש מכון פוע"ה, ספד לגאון ר' חיים קנייבסקי זצוק"ל ואמר:
"זכיתי שנים רבות להנות מאורו והדרכותיו של הרב קנייבסקי זצ"ל. זכיתי לקבל מענה בנושאים שבהלכה ובהשקפה. על אף התנגדותו הנחרצת להפריית מבחנה, שכן לפיו לא זאת הדרך המתאימה על פי היהדות, הרב קנייבסקי היה מאוד ענייני וחד. הוא לא אמר חלילה שמדובר באיסור תורה, אלא שזו לא הדרך, וזכינו למענה לעיתים בכתב ולעיתים דרך עוזריו המסורים.

שאלתי אותו בעבר, עד כמה צריך להתאמץ כדי ללדת ילדים?
תשובתו הייתה "כל מה שמותר לעשות על פי ההלכה".
הרב הבין מאוד לליבם של חשוכי ילדים והיה תמיד מברך אותם, זה היה מרומם אותם מאוד. ברכה שלו, בכמה מילים מחזקות, הייתה דלק של ממש לזוג המצפה לילדים.

הוא התרגש מאוד לשמוע על נשים שאינן שומרות תורה ומצוות המבקשת לקבל היתרים מסויימים בענייני טהרת המשפחה. או אשה המתעקשת לשמור על טהרת המשפחה בעוד בעלה לא תומך במהלך. היו דברים שהוא התיר והיו דברים שהוא אמר בצער שקשה לו להתיר. הוא היה אומר "אוי, אוי, אני לא יכול"…

ברמה האישית אני גם התעסקתי רבות בנושאי המקדש, שמיטה ובמצוות התלויות בארץ ואף זכיתי לחבר ספרים בנושאים אלו. כשהיו לי שאלות בנושאים הנ"ל, השיב הרב בצורה וסדורה כאילו למד את הסוגיה רק הבוקר.
היה לו ידע עצום ובקיאות ענקית בהלכה ובתורה. גם גיסו הרב יצחק זילברשטיין שיבדל"א, איתו אנו נועצים רבות היה עונה לנו שהוא לא יכול לתת לנו תשובה סופית עד שהוא לא מתייעץ עם גיסו הגאון ר' חיים קנייבסקי זצוק"ל.
אבידה גדולה לעם ישראל כולו. בהמשך הדרכותיו ננוחם.

למה המתים כל כך מטמאים

צילום: מיכאל יעקובסון

הליכה לבתי קברות, או למה המתים כל כך מטמאים?

מאת: הרב יאיר שחור,
רב הישוב מעלה לבונה וחבר מוקד קדושת החיים

השבת נקרא כולנו את פרשת פרה אדומה, אשר עניינה, לטהר את האדם שנטמא בטומאת מת, ע"י הזאת אפר הפרה יחד עם מי מעין (מי חטאת) על המיטהר ביום השלישי וביום השביעי לטהרתו.
על מצוה זו אמר שלמה המלך- "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני", כלומר אפילו שלמה המלך שהיה החכם מכל האדם, הרים ידיים ואמר שלא יוכל להבין מצווה זו.

בכל זאת ניסו במשך הדורות לתת טעם למצוות פרה אדומה, ולצורך בה כדי לטהר את האדם שנטמא במת.
רבי יוסף בכור שור (מתקופת בעלי התוספות, תלמידו של רבנו תם) מציע פירוש כללי לפרה אדומה. כלומר הוא אינו מסביר את כל פרטי המצווה, אך מנסה לתת הסבר כללי למה סיבכו כל כך את ענין הטהרה מטומאת מת ולמה הוסיפו בכלל את הצורך באפר פרה אדומה שהיא גם מאוד נדירה.

וכך הוא כותב:
"ויקחו אליך פרה אדומה – לפי שלא יהו בני אדם מצוין אצל מתיהם מתוך חיבתם ויצטערו יותר מדאי. אי נמי (=או גם) שלא יהו דורשים אל המתים ובעלי אוב, החמיר הכתוב בטומאת מת יותר מכל טומאות שבעולם… ואף מפני כבוד הבריות, שלא יעשו מעורם נודות (מיכלי מים) ושטיחין, מעצמותיהן כלים להשתמש בהם כמו בעור בהמות ועצמות וזהו גנאי לבריות…"

כלומר, מטרת התורה בהתייחסות החמורה לטומאת מת היא להרחיק את האדם מן המתים. שכן באופן טבעי, הצער הרב על אובדן של קרוב משפחה או חבר, גורם לאנשים לרצות להיות קרוב אל המת, לפקוד את קברו לעיתים קרובות ולעשות כל מיני מעשים, אפילו מוזרים, ובלבד להרגיש קרוב אליו. באה התורה ומלמדת אותנו שהקירבה הפיזית אל המתים אינה טובה, וגורמת לטומאה חמורה שאחר כך גם קשה "להתפטר" ממנה.
הקירבה הזו ממלאת את האדם בצער עמוק וגורמת לו משברים. הדרך הנכונה לזכור את המתים ולהרגיש קרוב אליהם, היא באימוץ דרכם החיובית, בהמשך פעולתם הברוכה שהחלו בה בחייהם ובנדבה לבתי כנסת ובתי מדרש לעילוי נשמותיהם.

גם הגמרא במסכת נדה (כד ב), נוקטת עמדה דומה בדברי אבא שאול שהיה קובר מתים וסיפר איך טומאת המת הורידה אותו ממדרגתו הרוחנית (כך הסביר המהרש"א שם את דבריו).
מכל דבר בתורה אפשר ללמוד על הליכות חיינו ואפילו ממצוה כה רחוקה מאיתנו כמצוות פרה אדומה, למדנו דברים חשובים על היחס למתים ביהדות.
בברכת "מתים יחיה א-ל ברוב חסדו, ברוך עדי עד שם תהילתו".

ביקור רבני מכון בבית החולים ברזילי באשקלון

צוות רבני מכון פוע"ה התקבלו בחמימות על ידי פרופ' אייל ענתבי, ראש המערך הגינקולוגי של מרכז הרפואי ברזילי.

צוות המכון הכיר את הצוות החדש של מחלקת הפוריות, ד"ר בוז'אנה סער ריס שנכנסה לתפקיד לפני כמה חודשים וכן ד"ר יוליה מיכאלוב, מנהלת המעבדה להפרייה חוץ גופית, שקיבלה את המינוי בימים אחרונים.

צוות המכון עודכנו על פעילות היחידה בכלל, ובפרט בשימור פוריות לרווקות וכן בנושא פוריות הגבר ע"י פרופ' שבח פרידלר, לאחר מכן פרופ' ענתבי הציג בפני צוות מכון פוע"ה את המרפאות השונות וסוכם שהקשר בין רבני המכון לבין רופאי המערך הגינקולוגי יתחזק ע"י הרצאות הדדיות, עריכת כנסים ומחקר.

צוות פועה בברזילי

קדושת החיים – מחזור חדש

לאור הביקוש הגדול אגף "קדושת החיים" פותח לאחר חג הפסח קורס פסיקה משמעותי בשאלות הקשורות לאגף.

אנו מאמינים שרבני הקהילות צריכים ללוות את החולים והמשפחות גם בשלב המורכב הזה של החיים ולהיות שם לצדם. משום כך אנו מקיימים במהלך השנה מספר ימי עיון יסודיים בנושא על מנת להעשיר את הידע של הרבנים.

אולם נוכחנו לראות שרבנים רבים מבקשים להעמיק יותר את הידע ואת יכולת הפסיקה בתחום ומשום כך אנו פותחים את הקורס שיועבר חלקו בזום וחלקו במכון פועה בירושלים.

לפרטים נוספים והרשמה >>

אני רואה כאן שק הריון נוסף

דמעות של התרגשות ניקוו בעיניי שניהם והם עקבו בהתרגשות אחרי ההיריון והבדיקות השונות.

מתן ויעל, זוג צעיר באמצע שנות העשרים לחייהם, התבשרו בבשורה כפולה ומרגשת- "אני רואה כאן שק הריון נוסף" הבחינה טכנאית האולטרסאונד כבר בבדיקה הראשונה.
"והנה הדופק של העובר השני!" דמעות של התרגשות ניקוו בעיניי שניהם והם עקבו בהתרגשות אחרי ההיריון והבדיקות השונות. אלא שלמרבה הצער די מהר התחלפה השמחה בדאגה. כבר בבדיקת השקיפות העורפית, אחד מהעוברים נצפה עם בעיה חריגה. הרופא התחיל לזרוק הסברים ומושגים לחלל החדר הקטן שהלך ונעשה מחניק. הם לא הבינו מה זה אומר ומה עליהם לעשות כעת.
"הרגשנו כל כך אבודים" משתפת יעל. "למזלנו הייתה שם אחות דתיה ולבבית שהציעה לנו להרים טלפון למכון פוע"ה. 'הם כבר יסבירו לכם הכל. תקבלו שם מענה לכל השאלות שלכם' היא אמרה ברוך וחיבקה אותי".
את שיחתם במכון קיבל הרב ידידיה לביא.
"הרב דיבר אלינו במונחים שהובנו לנו לראשונה ופישט לנו את הדברים עם כל הכאב שבדבר.
בהמלצתו ובהמלצת הרופא ביצענו בדיקת סיסי שליה שהעידה על טריזומיה בעוברית. מהלך הפסקת ההיריון היה מורכב מאוד נפשית ורגשית, והרב לביא היה שם כל הזמן עבורנו בכל המישורים.
בחסדי ה', בעת שהגענו לעשות את הפסקת ההיריון, נצפה שאין לעוברית דופק יותר. היה בעובדה הזו משום הקלה גדולה עבור שנינו.
רצינו להודות לכם ובייחוד לרב ידידיה לביא שלא חסך מזמנו וענה לנו לטלפונים בנייד האישי בכל פעם בה התקשרנו. הליווי המקצועי והרגשי נתן לנו הרגשה שאנחנו לא לבד. תודה ענקית על זה שהייתם שם בשבילנו!
לפני כשבוע וחצי בהודיה גדולה לקב"ה, נולד לנו בן בריא ומתוק.
רצינו לעדכנכם בבשורה המשמחת.
ובחרנו לקרוא לו, איך לא…?
בשם לביא!
תודה לכם על התמיכה לאורך כל הדרך. תמשיכו להעניק כתף חמה ותומכת לכל דורש

מרפאת טהרה חדשה בירושלים – מבית מכון פוע"ה

מרפאת טהרה חדשה בירושלים - מבית מכון פוע"ה

אחרי עבודה רבה ומאומצת אנו מתרגשים לפתוח את מרפאת הטהרה היחודית שלנו

במרפאה יינתנו שרותי אחות בודקת, ע"י מירי שפרכר שהינה בודקת מוסמכת עם ניסיון

של עשרות שנים בתחום בדיקות הטהרה כולל במצבים מורכבים.

המרפאה תהיה פתוחה בימי ראשון מ12:00 ועד הערב (בתיאום)
כתובת המרפאה: בנין שערי העיר רח' שרי ישראל 216 קומה 2 (מרכז מגן)

לקביעת תור : גב' מרים שפרכר, טל: 050-5809382

בהמלצת הרב מנחם בורשטין שליט"א

בקרוב – קורס הכשרת בלניות בתל-אביב

כל אישה שחוותה את מצוות הטבילה יודעת כמה חשוב התפקיד של הבלנית.

הרגישות, הידע, היחס והיכולת להתייעץ במידת הצורך.
אם בעבר לא תמיד ניתנה לבלניות הכשרה מסודרת הרי שהיום ברור מאי פעם כמה היא חשובה.
במכן פוע"ה הרמנו את הכפפה ואנחנו מקיימים מזה מספר שנים הכשרת בלניות. כעת אנחנו עומדים בפני פתיחת קורס חדש לנשות תל אביב והסביבה בשיתוף המועצה הדתית בתל אביב.
בקורס נצלול אל עולם הטהרה, נלמד על תפקיד הבלנית והשפעתה על חווית הטבילה.
נדבר על קבלת נשים וכלות ממגזרים שונים ונתייחס גם למקרים מורכבים של פחד ממים, כפייתיות, מצבים רפואיים ועוד..
בקורס ילמדו נושאים בהלכה ורפואה ביניהם טבילה בשבת, חציצות קוסמטיות ורפואיות וכד'

הקורס מומלץ מאוד גם לבלניות בפועל שלא עברו הכשרה

אם אתן גרות במרכז ומרגישות חיבור אל עולם הטהרה והשליחות המיוחדת הזו
אתן מוזמנות להצטרף.

מתחילים בקרוב!
פתיחה בי"ט אדר ב

לפרטים ולהרשמה >>

העולם הזה כל הזמן מתחדש

העולם הזה כל הזמן מתחדש ונדמה כאילו כמעט כל שנה מתחלף דור.

מתוך המפגש השוטף שלנו עם חתנים, כלות וזוגות שמנו לב לצרכים המשתנים, לנושאים שעד היום דיברנו עליהם פחות ולחידושים השונים בתחומי הרפואה וההלכה שמשפיעים על השלב החשוב של הדרכת הכלות והחתנים.
בנוסף, כמי שמכשירים ומלווים מאות מדריכות כלות ומדריכי חתנים אנחנו מודעים לצורך להתחדש ולהתמלא מתוך מפגש מחודש עם ידע , מומחים ועמיתים בתחום.
לכן הקמנו את בית המדרש "להרעיף טל", השתלמות ייחודית שנועדה להעשיר את מי שכבר למדו ופועלים בשטח.
ההשתלמות בנויה מ5 מפגשים מקוונים נפרדים למדריכים, מדריכות ולעוסקים בתחומי המשפחה,
ומועברת בימי רביעי בערב בחודשי החורף.

בין הנושאים הנלמדים במפגשים: אינטליגנציה רגשית בזוגיות, חיבור אל הגוף, הדרכה לאחר החתונה , פסיקה במדיה, דחיית הריון, פערים דתיים בין בני זוג ועוד

אם אתם מדריכי חתנים, מדריכות כלות או עוסקים בתחומי המשפחה
הצטרפו אלינו!
ניתן להצטרף גם במהלך התוכנית ולקבל את ההקלטות של המפגשים שהתקיימו.

*הנחה לבוגרי מרכז לימוד פוע"ה*

לפרטים והרשמה >>

שימור פוריות – עכשיו הזמן שלך

'אני לא מנציחה את הרווקות שלי, אני מנציחה את הפוריות שלי'

כנס מקוון בנושא שימור פוריות : מכון פוע"ה בשיתוף בי"ח הדסה – יום רביעי ו' אדר ב', 9.3.22, 18:30-20:00

אם את בשנות השלושים לחייך, אנו ממליצים לך לשקול ביצוע שימור פוריות. בואי לשמוע על כך עוד מפי המומחים לרפואה והלכה.
מכון פוע"ה מעודד וממליץ לנשים פנויות בנות 30 ומעלה לעבור תהליך שימור פוריות כצעד אחראי ונבון לבניית משפחה. לשם כך אנו מפעילים במהלך השנה שירות יעוץ וליווי במיוחד עבורך. ומזמינים אותך להתרשם מהתהליך ולהבין יותר ביום עיון מיוחד שיצרנו עבורך.

"אם תמצאו את שאהבה נפשי תגידו לו שעשיתי משהו חשוב וגדול עבור שנינו. שזה היה מאתגר, אבל דאגתי לנו"
כך כתבה השבוע נריה עזרא בטור שהתפרסם במאקו ובו היא משתפת בדרך שעברה לשימור הפוריות "ולאותם אלה המצקצקים בלשונם, הטועים לחשוב שלהקפיא ביציות זו הוכחה ניצחת לרווקותי,
כשהחלטתי ללכת על זה, האצבע שלי חייגה למכון פוע"ה. ידעתי שברגעים כאלה, של לבטים וחוסר ודאות, הם אלה שיבינו את השפה שלי – מעצם היותנו חולקים את אותה השקפה דתית, ומעצם עיסוקם בנושא של פריון, ילודה והקפאה. במכון הזה יש אישה מדהימה, עם המבטא הצרפתי והלב הכי חם שאפשר לבקש, שהקשיבה והסבירה, ליוותה ותמכה, צעדה איתי יד ביד לכל אורך הדרך.
בזכותך, ד"ר מוריאל ירחי, יש אינספור ביציות מוקפאות של אינספור נשים. בגיל 36 שימרתי את פוריותי מתוך אהבה לעצמי, מתוך אחריות, ומתוך תקווה וציפייה לבניין הבית הפרטי שלי".
אם מענין אותך לשמוע עוד על התהליך שעברה נריה ועוד למעלה מ-600 נשים שהמכון סייע להן עד היום, הצטרפי אלינו לכנס המקוון של מכון פוע"ה בשיתוף בית החולים הדסה.

במהלך הכנס יסקרו את התהליך ד"ר חננאל הולצר, מנהל מחלקת הפוריות וההפריה החוץ גופית בביה"ח הדסה עין כרם, ד"ר ענת הרשקו קלמנט מנהלת היחידה לפריון ולהפריה חוץ גופית בביה"ח הדסה הר הצופים, הרב מנחם בורשטין העומד בראש מכון פוע"ה, ד"ר מוריאל ירחי המנהלת את תחום שימור הפוריות מטעם מכון פוע"ה, אופירה הכהן קרנר תעניק סקירה על הפן הנפשי של התהליך ונעמה חן תשתף ברשמיה כמי שעברה את התהליך.
בכנס תוכלי לשמוע יותר על תהליך השימור ומה הוא כולל, על אחוזי ההצלחה שלו ועל היבטים נפשיים ופסיכולוגיים שהוא טומן בחובו.
בשש השנים האחרונות, ייעץ המכון לכ-1,000 נשים שפנו אלינו המעוניינות לשמר את פוריותן.
בהכוונת המכון כ-600 נשים מאז עשו לפחות מחזור טיפולים אחד. בכל שנה אנו רואים עליה של כ20% בפונות וירידת הגיל. כעת הממוצע עומד על גיל 35 אך כדאי לבצע את ההליך כבר מגיל 30 מבחינה רפואית. בכל חודש מפנה המכון 25 נשים רווקות בממוצע לטיפולי שאיבת ביציות ושימור פוריות.
את לא לבד >> נשמח לעמוד לשירותך ולתת ייעוץ, הדרכה וליווי בתהליך זה.

הרשמי לכנס כעת >> 

רבני מכון פוע"ה בביקור אצל הגאון הרב אביגדור נבנצל שליט"א

'אני מחשיב מאוד את המכון שלכם'

ביום ראשון זכו רבני פוע"ה בראשות הרב בורשטיין להיפגש עם הגאון הרב אביגדור נבנצל שליט"א
(רבה של העיר העתיקה בירושלים, בעבר), מגדולי פוסקי דורנו.
הרבנים הפנו לרב שאלות הלכתיות, כולל שאלות סבוכות וקשות שהגיעו אליהם, והרב ענה בחביבות ובמאור פנים.
בסיום הפגישה ציין הרב שהוא מחשיב מאוד את המכון , ובירך את הרב בורשטין ורבני המכון בהצלחה רבה

הרב נבנצל עם רבני המכון
הרב נבנצל מקבל לידו את כרך ד החדש של ספר פועה

מהשאלות שנשאלו לאחרונה

האם לעשות שקיפות עורפית

שלום כבוד הרב,
אני בת 27.10, בחודש הרביעי להריון
עשיתי בדיקת שקיפות+סקר שיצאו בטווח הנורמה
הסיכון הסטטיסטי המחושב לתסמונת דאון עם גילי ותוצאות הבדיקה 1:2,400
הסיכון הסטטיסטי המחושב לטריזומיה 18 עם גילי ותוצאות הבדיקה 1:10,000
אני ממש מתלבטת האם לעשות בדיקת מי שפיר כי אני רוצה להיות בטוחה במאה אחוז שהכול תקין ואני לא יודעת להחליט אם כדאי לקחת את הסיכון בשביל השקט הנפשי או שעדיף לא לקחת את הסיכון
אשמח לעזרה והארה
תודה רבה
שלום וברכה,

תשובה:
בשעה טובה והמשך הריון מוצלח
אנחנו לא ממליצים במצב האמור לבצע מי שפיר. לא רק בשל הסיכון (הקטן) הקיים בבדיקת מי שפיר, אלא כי כאשר אין אינדיקציה לביצוע בדיקה זו, הרי שעלולים בסבירות (שהינה גבוה יותר לעומת סבירות לאתר משהו) תשובות שלא יודעים מה לעשות עימם, וגורמות לבהלה ומבוכה גדולה.

ולכן, לאור שיחות עם גנטיקיאים אנחנו ממליצים על מי שפיר כאשר עולה ספק או סימני שאלה בבדיקות ובאולטרסאונד ולא כרוטינה, כבר ראינו מחירים כבדים לכך.

מוזמנת כמובן גם ליצור עמנו קשר ולדבר עם אחד הרבנים המשיבים. 026515050

בשורות טובות
אודי רט
רב משיב מכון פועה

ניתוח העובר ברחם אמו

אני פונה אל הזוג שיושב דאוג ואומר להם שאני מבין את הקושי והחששות אבל ב"ה הם הגיעו בדיוק בזמן. יש אפשרות לעזור לעובר הזה! אין מצב אבוד.

זוג צעירים חרדים, בשנות העשרים לחייהם, ביקשו להגיע במיידי למכון ולהפגש פנים אל פנים עם אחד מרבני המכון. כשפגשו את הרב דב פופר על פניהם ניכרת המתיחות, החששות והלחץ האדיר בו הם נתונים. הם התיישבו והאישה פתחה בדברים: "אנחנו זוג שומר תורה ומצוות ולפי הוראת רבותינו אנחנו לא מבצעים מעקב הריון למעט בדיקת US שגרתית של מעקבי גדילה אצל הטכנאית.

הבוקר הגעתי לבדיקה שגרתית והטכנאית בלי רשותנו החלה להזיז את מתמר האולטרה סאונד ימינה ושמאלה. בשלב זה שמתי לב שהיא עוצרת את המתמר בנקודה מסוימת ושותקת. בעיקר שותקת. לאחר זמן שנדמה לי כנצח היא הורידה את המתמר ואמרה לי שהיא חושבת שכדאי שהיא תקרא לרופא שנמצא בחדר הסמוך. הרופא נכנס ושוב הסתכל ושתק ואז הוא הסביר לנו משהו. לא כ"כ הבנו אבל הוא נתן לנו מכתב מסכם.

כזוג שומר תורה ומצוות – היא ממשיכה ואומרת לי – אנחנו רוצים לשמוע את דעתו של הרב.
אני פותח את המכתב ורואה שתי מילים שמסבירות לי את הכל – " סספקטד מיומנינגוצלה – ממליץ על הפסקת הריון". זה מספיק לי.
אני מסביר לבני הזוג כי יש חשד שלעובר יש מום שנקרא בלשון העם "ספינה ביפידה". מום זה מתרחש כאשר יש פתח בצינור העצבים בחלק התחתון של החוליות בעמוד השדרה ועקב כך יש בליטה החוצה של חלק מעצב של חוט השדרה. מצב זה גורם לפגיעה נוירולוגית משמעותית, נכות קשה וחוסר שליטה על סוגרים. במקרים רבים הפתח בעמוד השדרה גורם למשיכה של הצרבלום – המח האחורי, ובעקבות כך הרחבת חדרי המח ופגיעה נוירולוגית נוספת…

הזוג עוד לא יודע אבל עד לאחרונה מום זה נחשב כחשׂוך מרפא.
בהשגחה פרטית, בדיוק באותם ימים חבר טוב שלי ושל מכון פוע"ה – דר' יובל גאליצ'ינסקי חזר מהשתלמות בברזיל שם עבר התמחות ספציפית לניתוחים תוך רחמיים לתיקון ספינה ביפידה.
אני פונה אל הזוג שיושב דאוג ואומר להם שאני מבין את הקושי והחששות אבל ב"ה הם הגיעו בדיוק בזמן. יש אפשרות לעזור לעובר הזה! אין מצב אבוד.
אני מסביר להם בעדינות את הסיטואציה והאבחנה הרפואית ובמקביל את הפתרון שאנו מכירים ונכנס ממש לאחרונה לפרוצדורות המוכרות בארץ.
אני מרים טלפון לד"ר גיאלצ'ינסקי. למחרת בני הזוג נפגשים עם הרופא שמאשרר את האבחנה אבל אופטימי לגבי האפשרות לעזור לעובר באמצעות ניתוח תוך רחמי.
בשבוע ה-25 להריונה נכנסה הגב' לחדר ניתוח. ד"ר גיאלצ'ינסקי הרדים אותה ואת עוברה ובאמצעות מכשיר פיטוסקופיה – מכשיר הדומה לניתוחי לפרוסקופיה רק קטן יותר, הוא נכנס לתוך הרחם – מבצע ניתוח באמצעותו הוא מחזיר את חוט השדרה למקומו ומבצע תפירה של העור.

בשבוע 39 מתרחשת הלידה והדבר הראשון שכולם רצו לראות ואכן קרה – התינוק מזיז את רגליו. בחסדים גדולים, התינוק הזה כבר לא יהיה זקוק לכיסא גלגלים.

הכל בזכות כתם קטן

"גברת, אני חייבת לומר לך שגילוי הממצא הזה, שהתגלה כגידול טרום-סרטני בזמן, כנראה הציל לך את החיים.

רק תגידי, איך הגעת לבירור הזה בכלל?!" שאלה הרופאה בתדהמה את רחל.
"אה, זה הכל בזכות עירנותו של הרב ממכון פוע"ה…" השיבה רחל בחיוך.
תחילתו של הסיפור לפני כחודשיים:
"שלום וברכה הרב. אשתי ראתה כתמים ורציתי לשאול מה הדין…"
שיחה שכיחה ושגרתית ביותר המתקבלת עשרות פעמים ביום בקווי הטלפון העמוסים של המכון. אלא שהתשאול הנכון, ושמיעת המילים שבין השורות, יכולים להציל חיים כמו בסיפור שלנו.
על הקו היה אילן, גבר בסוף שנות החמישים לחייו, תושב מרכז הארץ שהתקשר לספר שלאחר מספר שנים ללא ווסת, אשתו רחל סבלה מדימום. כמובן שהזוג התקשר להתייעץ בהיבט ההלכתי מה יש לעשות במקרה כזה ועל הדרך שיתף שהרופאה שלחה לצילום רחם.
"מאחר והענין היה נשמע לי חשוד, וכמי שרואים במכון אינספור מקרים בשנה, התעניינתי מעט בהיסטוריה הרפואית של אותה גברת" מספר הרב ממכון פוע"ה. "ראיתי לנכון להציע גם בדיקה מעט יותר מעמיקה הנקראת דיסטראוסקופיה. בדיקה זו תאפשר לנו לגלות בצורה קצת יותר פולשנית אמנם אך גם אמינה פי כמה, מה בדיוק קרה כעת ברחם שגרם לדימום.
אילן חזר אלי למחרת ואמר שצילום הרחם יצא תקין. למרות זאת, החזקתי בעמדתי ואמרתי שאני חושב שכדאי לבצע גם דיסטראוסקופיה. הרופאה לא הבינה למה אני מתעקש על בדיקה פולשנית שכזו אבל ראתה שהענין חשוב לבני הזוג ולכן שלחה אותם לבצע אותה. בבדיקה התגלה גידול טרום סרטני שהטיפול בו בזמן הנכון הציל למעשה את חייה של רחל. בתוך חודש היא עברה ניתוח להסרת הרחם וב"ה העניין הסתיים עם מינימום נזקים".
"לא פעם אנחנו במכון פוע"ה צריכים לשמוע את הסיפור שהזוג מספר לנו בין השורות. אמנם הזוג התקשר לשאול שאלה הלכתית פשוטה, אך לי ב"ה היתה לי סיעתא דשמיא לשלוח את אותה אשה לבדיקה הנכונה כיוון שכל הסיפור היה נראה לי תמוה. כל סיפור מקרה מספר לנו תמונה רחבה בהרבה. צריך רק לפתוח את האזניים ואת הלב".

רבני מכון פוע"ה בסיור במרכז הרפואי קפלן

רבני מכון פוע"ה לסיור במרכז הרפואי קפלן שברחובות - ביחידה להפריה חוץ גופית

רבני המכון זכו בקבלת פנים חמה על ידי צוות היחידה בניהולו של ד"ר יובל אור.
מדובר באחת היחידות המוצלחות בארץ עם תוצאות מעולות. בנוסף למקצועיות צוות הרופאים, האחיות ועובדי המעבדה נותנים יחס אישי לכל מטופלת.
רבני המכון קיבלו עדכון לגבי חידושים בפעילות המחלקה בתחום פוריות הגבר, שימור פוריות (אונקולוגי וסוציאלי), גנטיקה ועוד.
רבני המכון זכו גם לפגישה עם פרופ' טריף בדר, מנהל בית החולים קפלן. פרופ' בדר בקשר עם הרב מנחם בורשטין ראש מכון פוע"ה כבר הרבה שנים בוועדת אלסינקי של צה"ל בו הם חברים.
המרכז הרפואי ומכון פוע"ה ישמחו להמשך שיתוף פעולה.

 

תודת לידה

אשת החסד מרים בן דוד, תקבל ביום ירושלים את אות יקירת ירושלים על פעילותה ההתנדבותית בעיר במשך השנים. מרים בת ה80 לקחה על עצמה להיות שופר בעבור מכון פוע"ה המסייע לזוגות המתקשים להביא ילדים לעולם.

לפני כשבוע פורסמו שמותיהם של יקירי העיר ירושלים לשנת התשפ"ב. בין השמות הזוכים בתואר המכובד היא מרים בן דוד, אשת חסד ירושלמית בת 80 , יו"ר נשים למען פוע"ה, פוריות ורפואה על פי ההלכה.
מרים נולדה בירושלים וגרה בה עד גיל 5, אז נאלצו הוריה לעזוב ולעבור לארה"ב. את נגה מי שלימים הפך בעלה הכירה באוניברסיטה שם, הם נישאו  והחליטו שכשהבן הבכור יעלה לכיתה א' הם יחזרו  לארץ ויגדלו פה בישראל את ילדיהם. ואכן כך עשו. הם הורים לשמונה ילדים, סבא סבתא לנכדים ונינים רבים בלי עין הרע. גרים בשכונת רמות.
מרים , אישה מרשימה ומרגשת, בעלת חוכמת חיים, חיוך עמוק ולב רחב. באוניברסיטה למדה פסיכולוגיה והוראה, כשגרו בחו"ל עסקה בהוראה, בארץ בחרה להיות בבית ולגדל את ילדיה. משילדיה גדלו מעט, החלה לקחת קורסים שונים וחיפשה מקומות להתנדב בהם ולהשתלב בעשייה. התחילה בטיפת חלב כיועצת לאימהות לתינוקות.  בהמשך כשנבנה בית החולים שערי צדק, היא ביקשה להתנדב בחדר הלידה. " הייתי הראשונה שהתקבלה לחדר לידה כתומכת לידה, אז המושג דולה לא היה פופולרי, ואני בעצם הייתי דולה מתנדבת, אבל ממש חלק מהצוות. הייתי מעניקה אמפטיה ועזרה ליולדת, ובסוף כל לידה הייתי כל כך מתרגשת. במשך 38 השנים שהתנדבתי במחלקת יולדות, כל פעם מחדש הייתה לי התפעלות והתרגשות כאילו זאת הפעם הראשונה. בלידות של הילדים שלי הרגשתי שאני משתתפת בחיזוק עם ישראל ואיכשהו אני קשורה לגאולת ישראל. "
מאיפה  החיבור לילודה ומשפחה גדולה?
"האמת היא שאני באה ממשפחה קטנה, אנחנו סה"כ שתי אחיות. וכנערה קראתי ספר על איך משפחה עם 12 ילדים מתנהלת. הספר הזה עשה עלי רושם ענק ואמרתי לעצמי כבר אז שגם אני רוצה 12 ילדים, וכל חיי ידעתי שאני רוצה משפחה גדולה וכמה שיותר ילדים. לצערי אחרי הילד השביעי כבר לא הצלחתי להיכנס להריון שוב, ומאוד רציתי. פרופסור גדול ונחשב שהלכתי אליו אמר שאין טעם להמשיך לנסות ושאסתפק בשבעה ילדים שיש לי ב"ה. מאוד הצטערתי לשמוע את התשובה הזאת ולא הסכמתי לקבל אותה. במשך שמונה שנים בכיתי והתפללתי לה'  שאני מבקשת שייתן לי עוד  ילד, ונס גדול קרה וב"ה נולדה בתנו השמינית.
איך הגעת להתנדב במכון פוע"ה?
במהלך השנים שלא הצלחתי להרות, חשבתי לעצמי איך זה יכול להיות שאני רוצה ילד ואין לי, והייתי מאוד עצובה כשלא הצלחתי ותיארתי לעצמי את הצער והכאב של נשים שבכלל אין להן ילדים ורוצות  ילדים. יצא שבאותה תקופה, מישהו סיפר לי על הפעילות של מכון פועה. הוא אמר לי אז שהדאגה שלהם היא לעזור לנשים או זוגות שלא מצליחים להביא ילדים. הם גם מכילים את הכאב והצער ונותנים עידוד וחיזוק לנפש ולזוגיות והם גם מכירים לעומק את עולם הרפואה ונותנים לזוגות ייעוץ למי כדאי לפנות ואיזה רופא מתאים. מאוד התרגשתי לשמוע על הארגון החשוב הזה, וחשבתי שזה ממש בשבילי להצטרף ולהיות חלק, כי אני מבינה את הקושי של הזוגות ואת הצער שלהם ואני יכולה לעודד ולחזק ואני מאמינה  שזה נושא כל כך חשוב שאני מחוברת אליו.
מכון פוע"ה, פוריות ורפואה על פי ההלכה, הוקם בשנת 1992 בראשותו של הרב מנחם בורשטין, במטרה להקים גוף שייתן מענה להיבטים הלכתיים ברפואה= המודרנית, בעיקר בתחומי הפוריות טהרת המשפחה והבית היהודי.
איזה מסר היית רוצה להעביר לזוגות שמתקשים להביא ילדים?
אני למדתי שאין כמעט משפחה בישראל שלא מכירה או יודעת על זוג שמתקשה להביא ילדים לעולם. ולי כל כך חשוב להעביר את המסר, שאסור להתייאש ולהרים ידיים. צריך להאמין שזה אפשרי, להשתדל ולחפש פתרונות וגם להתפלל.  יש לנו במכון אנשים עם הרבה ידע וניסיון שיכולים לעזור למי שמתקשה, אחת הבעיות של זוגות היא ההתמודדות לבד, הצורך לפרוק לשתף, ואצלנו יש להם מעטפת גם לרגש וגם היועצים שלנו מכירים הרבה מומחים  ויודעים לייעץ לכל זוג מי הרופא המתאים לבעיה שלהם. וכשראיתי את כל העבודה ואת ההצלחות ואת הזוגות השמחים שמגיעים אלינו, החלטתי להיות השגרירה של מכון פועה ולספר לאנשים על עבודת הקודש החשובה שלהם. לרב בורשטין, ראש המכון שאני מאוד מעריכה יש כישרון גדול לבחור את האנשים הכי מומחים עם ההנשמות הכי טהורות כיועצים וכרבנים. אתה יכול להיות רב שיודע הרבה דינים והלכות ותלמיד חכם אבל לא יודע איך לדבר עם זוג על בעיות פוריות, ובנושאים האלה צריך הרבה אמפטיה ורגישות וסבלנות וחוכמה ואני מכירה את כל הצוות במכון הם פשוט מלאכים. אני מתרגשת לראות אותם יושבים מקשיבים, מנחמים ומנסים לעזור ועם הזמן וההכרות החלטתי גם לסייע בגיוס כספים לפעילות החשובה הזאת .
הזוגות לא משלמים כסף על הייעוץ ?
מכון פוע"ה לא לוקחים תשלום כלל על הפגישות והייעוץ. הדבר שהכי חשוב לנו הוא שלא יהיה זוג שלא יבוא להתייעץ בגלל שיקול כלכלי. אנחנו מחפשים לעזור לזוגות, מנסים לדאוג להם להנחות אצל רופאים וחשוב לנו מאוד לגייס כספים לטובת המפעל החשוב הזה שמסייע לכל כך הרבה זוגות בדבר המשמעותי כל כך של בניית משפחה וילדים .
גיוס כספים בתקופה הזאת זה לא דבר קל , איך את עושה את זה?
"אני קודם כל החלטתי לגבי עצמי. כבר שנים רבות, כל נכד וכל נין שנולד לי אני מודה לקב"ה על כך, זאת מתנה שאני מקבלת. אני מתפללת תפילת הודיה ואני מרגישה שאני צריכה לעזור לאלה שעוד לא זכו לקבל את המתנה הזאת, אז אני נותנת על כל נכד ונין תרומת תודה למכון פוע"ה, וב"ה המשפחה גדולה.
בדרך כלל מבקשים תרומות לישיבות, למשפחות, לחולים וכו והעם שלנו לרוב נענה בחיוב. אבל להבדיל כאשר נולד לי בן או נכד או נין והלב שלי אומר לי תתני תרומה למכון פוע"ה כדי לעזור לעוד זוג להיפקד ולהביא ילדים לעולם. כשנולד לי נכד או נין אני באה כמה שיותר מהר, עולה את המדרגות כמעט בריצה, הולכת ישר למזכיר ואומרת מזל טוב  נולד לי נכד והנה הקורבן תודה שלי, ובזכות זה שבע"ה ייוולד עוד תינוק."
תוך כדי שיחתנו מרים מספרת לי בהתרגשות, ממש עם דמעות בעיניים שללוות יולדות זה חלק מהשליחות שלה בחיים היא כבר שנים על גבי שנים עושה את זה בקדושה ובהתרגשות גדולה. היא ומלווה גם  את הבנות שלה ואת הכלות והנכדות ואפילו את הנשים של הנכדים. "בכל לידה יש התרגשות גדולה על המתנה שה' זיכה אותנו, ומצאתי שהתרומה הזאת שלי לסייע לנשים אחרות ללדת נותנת לי שמחה גדולה וכוחות. אני חיה בתחושה שאני חייבת לעזור לאחרים. השבוע נולד לנו נין ואני כבר מחכה ללכת למכון פוע"ה לתת להם את המתנה לכבוד הנין שלי, ואני מייחלת שכל אישה וסבתא  שנולד לה ילד או נכד תיתן מתנה קטנה שתעזור לאישה או לזוג אחר להיות גם הורים."
איזה תגובות את מקבלת מזוגות שיוצא לך ללוות?
אני מקבלת הרבה מאוד טלפונים מרגשים מאנשים שהבאתי למכון וילדו ב"ה, והם מתקשרים או אפילו באים להגיד תודה.
לפני מספר שנים, אחד הרבנים התקשר אלי וסיפר לי על זוג שהם רוצים ילדים והאישה מפחדת מכאב, יש לה פחד בלתי נשלט. הלכתי אליהן הביתה, הרגעתי אותה, סיפרתי לה על הברכה שבלידות. הבטחתי ללוות אותה לאורך כל הדרך, ובאמת הייתי צמודה אליה בכל הלידות. לאישה הזאת יש היום שלושה ילדים ואנחנו בקשר קרוב. זה סיפור קטן מרבים
מה המוטו שאת הולכת לאורו בחייך?
המוטו שלי בחיים, לעזור ולהטיב עם הזולת. זה מה שהקב"ה דורש מאתנו, ואם אנחנו מקיימים את זה העולם יהיה שלם יותר ונביא את הגאולה במהרה. ואני תמיד חושבת שאם ה' שם אותי במקום שאני יכולה להעניק כנראה שאלו החיים שלי.
מרים בן דוד היא אישה שלא פוגשים כל יום. ממעטת מאוד לדבר על עצמה, מצטנעת, מבקשת לא להגזים בתיאורים על אף שהיא אשת חייל שעדיין מתנדבת במסגרות רבות ולא מוותרת על אירוח המשפחה הגדולה בביתה, "ילדים זה שמחה ואני מבשלת להם ומארחת אותם באהבה. אני רוצה שהם ירגישו בכל עת נח לבוא אלינו. הנחת הכי גדולה שלי, זה שליוויתי כמעט את כולם בלידות, גם את האחייניות שלי, זה אושר גדול, כל לידה היא עולם." בן דוד לקחה על עצמה להיות שופר קורא לכל הנשים להיות שותפות אחת לרעותה ולהגיד תודה בנתינה ותרומה למכון פוע"ה המפעל הגדול והחשוב בעיניה שמשאלתה שימשיך לעסוק בעבודת הקודש בהצלחה.
הרב מנחם בורשטין, ראש מכון פוע"ה: "מתפיסת עולמנו – אדם שמבקש ומתפלל לבורא עולם על צורך כלשהו, עליו לעשות מעשה למען הפרט והכלל. כך יוצא שמתוך החסד שעשה, הוא מבקש טובה מהשם, כאילו שאינו מבקש מתנת חינם. ואם החסד שהוא עושה קשור לתחום בקשתו, הדבר מעצים את הקשר לנפשו.
במדרש שמות רבא ד"ב  כתוב "מי שפותח פתחו לחברו – נפשו חייב לו" כלומר משה רבנו לא יכל לגאול את עם ישראל עד שביקש רשות מחותנו לשחרר אותו למשימה. כשאדם מקבל טובה, עליו להביע תודה על כך. כל הפרויקט הזה אומר "תודה הקדוש ברוך הוא על המתנה הנפלאה שנתת לי וכעת אני ממשיך את זו הדרך.
ההתייחסות היא שכאשר אתה מבקש בקשה – עליך לעשות וכן כאשר אתה מקבל – עליך לעשות."
בתור יו"ר נשים למען פוע"ה, למדנו ממרים (שבעצם פוע"ה זאת מרים הנביאה) שתמיד צריך לעשות ותמיד צריך לתת ויותר מכל למדנו לא רק מה צריך לעשות אלא איך. הנתינה של מרים נעשית באופן מדוייק, מקצועי ומכל הלב והנשמה".
במכון פוע"ה אנו מקפידים למצוא פתרון לכל בעיה פרטית ומתוך זה למצוא פתרון לכל מי שנתקל באותה הבעיה.
ובנוסף לכך להעניק לו מעטפת הוליסטית שתסייע לו לצלוח את הקושי בצורה הטובה והנעימה ביותר. אנו משתדלים שהצד הכלכלי, לא יעכב שום פרויקט קטן כגדול"
עמיחי רמר, מנכ"ל מכון פוע"ה: "הקמת משפחה מאפשרת לאדם להיות שלם. והלידה של נשמה חדשה, מחברת את ההורים אל הכלל ואל הנצח.
זכיתי לאחר כניסתי לניהול המכון, להכיר מקרוב את הרב מנחם בורשטין, ראש המכון, את הרבנים ואת הצוות המיוחד. כשפגשתי את מרים, נפעמתי מהמבט הרחב והאוהב שלה. התרגשתי כשסיפרה לי על ברכת הבנים שהיא ונגה בעלה נוהגים לברך בכל ערב שבת את כל צאצאיהם. הכרת הטוב ותרומת התודה של מרים היא חלק משמעותי מאישיותה המיוחדת.
בימים אלו אנו יוצאים בקריאה לכל אחד ואחת, לשאת מבטם מתוך התודה ולסייע למי שמתפלל להיפקד ולהיות חלק מהנצח הישראלי הכביר, בתרומת 'תודת לידה' למכון פוע"ה. הקמת משפחה מאפשרת לאדם להיות שלם. והלידה של נשמה חדשה, מחברת את ההורים אל הכלל ואל הנצח".

שבוע הייעוץ של מכון פוע"ה

עצת הזהב – רוצה להתייעץ עם גדולי הפרופסורים והרופאים בארץ? המילה האחרונה ברפואה לצד דעת ההלכה- אצלך בסלון, ללא עלות
200 פגישות ייעוץ בחמישה ימים: מומחי שיבא, רבני ויועצות פוע"ה מקדישים עבורכם שבוע של מפגשים דיגיטלים אישיים ללא עלות

מכון פוע"ה בשיתוף המרכז הרפואי שיבא יקיים בשבוע הבא שבוע יעוץ חינמי הכולל פגישות אישיות מקוונות עם גדולי הרופאים והמומחים בארץ.
בשורת נושאים רפואיים לצד מענה הלכתי הקשור בהם. הייעוצים יתקיימו יתקיים בין התאריכים י"ב – ט"ז אדר א' (13-17.2 ) ללא עלות. הרשמה מראש חובה, מספר המקומות מוגבל.
אם יש שאלה רפואית המעסיקה אתכם זה זמן רב ודחיתם את הטיפול בה, אם אתם חוששים להגיע לבתי חולים בתקופה כזו או אם אתם גרים רחוק מאוד מאותם מומחים (אפילו מעבר לים), אם אתם רוצים לקבל בבת אחת הן את העמדה המקצועית והן את העמדה ההלכתית- שבוע היעוץ המשותף למכון פוע"ה ולביה"ח שיבא מיועד בדיוק עבורכם.
במהלך השבוע פינו עבורכם זמן מיטב הרופאים והמומחים שישיבו לשאלות רפואיות ששלחתם מראש, לצד החומר הרפואי, בפגישה אישית מקוונת מביתכם.
במכון פוע"ה מספרים כי שבוע היעוץ שהתקיים לפני שנה, שהתקיים במתכונת דומה, הוביל לפריצת דרך משנת חיים בקרב הזוגות שפנו.
אחד מהזוגות, זוג שומר מצוות שהתגורר במדינת הונולולו שבהוואי ולא מצאו שם מענה רפואי והלכתי לבעיית הפוריות ממנה סבלו במשך חמש שנים. בעקבות הייעוץ שהתקיים אצלם בסלון הבית, בשיחה טרנסאטלנטית המחברת הן רופאים והן רבנים הם קיבלו החלטה לעשות עליה ולהגיע לארץ לטפל בבעיה שלהם דרך אותו רופא שפגשו במסך. ב"ה לפני חודשיים התקיימה ברית המילה לבנם הבכור.
דוגמה נוספת למקרה שנמצא לו מענה, היה זוג המתגורר באחד מישובי עוטף עזה שהתמודד עם בעית פוריות מורכבת וטרם הצליח למצוא פתרון לאותה בעיה. בשיחת היעוץ הוצג בפניהם פתרון חדשני שהם לא הכירו עד אותה שיחה, והיווה נקודת מפנה דרמטית בחייהם. גם הם- מצפים בע"ה ללידה בשבועות הקרובים לאחר שנות עקרות.
הרב מנחם בורשטין העומד בראש מכון פוע"ה אמר: "אנו במכון פוע"ה ממשיכים להתקדם ולתת מענה בכל האמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשותנו. שיתופי הפעולה בין המכון לבין בתי חולים ומומחים רפואיים מהשורה הראשונה, התגלו בעבר כמשני חיים עבור זוגות רבים ואנו רואים בכך את שליחותנו והצדקה לקיומנו – לסייע לעוד זוגות להביא חיים לעולם ולהקים משפחות".
הרב צבי פורת – רב ויועץ הלכתי במרכז הרפואי שיבא אמר: "אגף הנשים והיולדות בשיבא ייחודי במענה ההלכתי הניתן במסגרתו. אנו מפעילים מוקד למענה הלכתי במסגרתו ניתן מענה הלכתי ופסיקה לאלפי פניות מרבנים ומהציבור הרחב כל שנה. במסגרת זו נעשים שיתופי פעולה עם מכונים ארגונים ובתי הוראה כששבוע הייעוץ החשוב הזה הינו פרי לקשר ההדוק הזה. טובי המומחים בתחומים השונים, בצוותא עם רבנים הנודעים בהתמחותם בענייני הלכה הנוגעים לרפואה יתכנסו למתן מענה שלם לפונים, ובס"ד למצוא מזור למצוקותיהם".
בין הנושאים עליהם ישיבו המומחים והרבנים: הריון בסיכון, אולטרסאונד ורפואת העובר, יחידת ה- IVF ושימור פוריות, פריון הגבר, גיל המעבר, מתבגרות ופלסטיקה, אמצעי מניעה, אישות ועוד
בין הרופאים המשיבים: פרופ' איל סיון, פרופ' שלי מזעקי טובי , ד"ר נעם כתרי, פרופ' גיל רביב, פרופ' בועז וייס ועוד.
רבני מכון פוע"ה: הרב בנימין דוד, הרב גדעון ויצמן, הרב אלחנן לואיס, הרב אודי רט, הרב דב פופר, ד"ר מוריאל ירחי ועוד.
בנוסף, יתקיים פאנל מקוון בנושא בדיקות בהריון והיבטים שונים בנושא: מדריך רפואי, הלכתי ומעשי בענין. הפאנל יתקיים 'אחד על אחד' עם הרב מנחם בורשטין ופרופ' איל סיון מנהל ביה"ח לנשים ויולדות, בתאריך י"ד אדר א' (15.2) בשעה 20:00.

להרשמה לשבוע הייעוץ ולפאנל

בוגרת מספרת

מה הכשרתך? MA ייעוץ, יעוץ בקדושה לחיי אישות, סטיילינג תרפי, הדרכת כלות, עזרה ראשונה נפשית, ועוד

במה את עוסקת? יעוץ מיני, זוגי ואישי, סטיילינג תרפי

מהם המניעים להצטרפות לקו שלנו בפועה? תחושת שליחות גדולה לסייע לכמה שיותר זוגות לחוות את חיי האישות בצורה טובה ביותר וע"י כך את הזוגיות בצורה מיטבית.

ספרי על סיטואציה מרגשת בקו:
השיחות הכי מרגשות בקו אלו שיחות בהם מצליחים לעשות עבודת עומק בזמן קצר, בירור וחיבור בין חלקי הסיפור לכדי תובנות שמרגשות מאד את הפונה. אני זוכרת במיוחד אישה אחת שהתרגשה כל כך מהתובנה שממש רצתה לבוא לחבק אותי.

מה המשמעות שהקו מתנהל דרך מכון פוע"ה? כאשר אני יושבת בערב ועונה לקו אני לא רק חיה בוימל, אני נציגה של מכון פוע"ה, ואני לא לבד אלא חלק מדבר גדול. זה מחבר אותי לשליחות ומעניק לי גב מקצועי והלכתי, גאווה וזכות גדולה להיות חלק מהדבר הענק הזה.

מסר שאת רוצה להעביר לפונים לקו:
יושבות כאן ערב ערב נשים מדהימות, רגישות ומקצועיות שמוכנות להקשיב, לחבק ולתת לך מענה מקצועי בכל מה שקשור לתחום אישות בשמחה ובאהבה. אל תחשבי פעמיים!

שלושה נרות בכל ערב שבת

מורן ותומר נישאו בסוף שנות השלושים לחייהם.
בכל חודש קיוותה מורן שהפעם זה יקרה, שחלומה הגדול להפוך לאם- עומד להתגשם סוף-סוף. אך שוב אכזבה …
לאחר שנה וחצי של המתנה מורטת עצבים, הם זכו להריון יקר ומרגש. הסקירה הראשונה היתה תקינה, הידיים הקטנות שזזות, הלב הפועם של העובר, ריגשו אותם עד דמעות. המסע שלהם אל הזוגיות הזו ולאחריה אל ההריון המיוחל, הציפו את ליבם והם חיכו בכליון עיניים ללידה.
הסקירה השניה התנהלה לאיטה, הרופא נראה מהורהר סורק כל איבר, השקט מעיק וניתן לחתוך את המתח שבאוויר, משהו לא בסדר זה ברור ,ד"ר מה קורה? מה אתה רואה שם?
צר לי, הוא ענה, נראה שיש כאן בעיה שצריך לבחון מחדש, איזה בעיה? מה זה אומר? שאלנו כמעט בצעקה, הרופא מיעט במילים ונתן לנו ביד הפניה לסדרת בדיקות מעמיקה. כבר למחרת החלנו את מסע הברור המתיש, המתח הלחץ הפחד תחושות שאי אפשר להעביר …התמונה מתחילה לתפוס צורה – העובר סובל מבעיה גנטית חמורה.
הבשורה המרה הכתה את מורן ותומר בתדהמה ובצער גדול. הם לא יכלו לשאת את המחשבה של הפסקת הריון. הרופאים דוחפים, החברים מייעצים … כולם בוחשים בקדרה.
מורן התקשתה להתמודד עם המסקנה האיומה הזו, היא לא מסוגלת להיפרד מהחלום שהתגשם, שעון החול מתקתק מי אמר שנזכה שוב להריון נוסף? מה יהיה עם החלום שלי להיות אמא אבל כל כך רוצה תינוק בריא…
מתוך הסחרור של רופא , טכנאי, יועץ גנטי הם הגיעו גם לרב השכונה לקבל ברכה על אף שאינם שומרי תורה ומצוות, אולי דרכו תצמח הישועה אמונה פשוטה..
רב השכונה התקשר למכון פוע"ה וקישר אותם לרב לביא.
הרב לביא קיבל אותם בשמחה, עבר על כל המסמכים, הרגיע , התייעץ עם רופא מומחה בתחום הגנטיקה וסידר להם בדיקה משמעותית אצלו, בסיום הבדיקה אמר הרופא לזוג: "אכן ישנה בעיה גנטית אך הרבה פחות חמורה מהמידע שהעבירו אליכם, עם טיפול נכון ואף תוך כדי ההריון הילד יגיע לעולם ויביא לכם הרבה שמחה חלומכם יתגשם"
תומר ומורן התלבטו בדבר השלכות העניין ולבסוף החליטו להמשיך עם ההריון.
לפני חודשיים, הנס קרה, בן מתוק נולד למורן ותומר ,"הרב לביא תודה על התקווה על העזרה על המילים החמות והמקצועיות הגדולה בה ליווית אותנו, המקצועיות בה ליווית אותנו.
הילד הזה הוא לגמרי בזכותכם

שאלות שנשאלו לאחרונה

שלום הרב,
התחתנו לפי חודשיים ברוך ה'. בעלי נמצא בשירות צבאי בסדיר.
הבנתי מחברה שמכון פועה פרסם היתר למניעת הריון כאשר הבעל נמצא בשירות סדיר.
האם קיים דבר כזה?
אם כן אשמח אם תוכל לצרף את המסמך הרלוונטי.
תודה!

שלום וברכה,
מזל טוב ושפע ברכה ויהא ביתכם בית שמחה וברכה.
איני מכיר מסמך כזה ויותר מכך, איני חושב שמסמך כזה אפשרי או נכון.
מניעת הריון לאחר החתונה היא שאלת כבדת משקל פרטנית ואישית, ובכל מקרה צריך לשקול לגופו של דבר ביחס לזוג, למקום שלהם, אבל ודאי שאין היתר גורף למניעה גם כאשר הבעל נמצא בשירות סדיר, ואולי ההיפך הוא הנכון.

הנכון הוא לבחון את מקומכם, לראות מה נצרך לכם, מה היכולות והכוחות, ולדעת כי ילדים הם שמחה, הריון יכול לעבור בטוב, ואפשרי בהחלט להתמודד ויש לכך לא פעם גם יתרונות גדולים ונפלאים במישורים השונים.

יש עוד הרבה להאריך, ומפאת הזמן אקצר.

אם יש לכם רב אליו אתם קשורים ומכיר אתכם, הנכון הוא לדבר עימו, אם לאו, צרו עימנו קשר ודברו עם אחד הרבנים, לדידי, נושא ומענה בשאלה זו, צריך להיות בפגישה ושיח עם הזוג ולא כמענה לקוני.

בשורות טובות ובהצלחה רבה

אודי רט

רב משיב מכון פועה

כניסה לאתר

הרשמה לניוזלטר של פוע"ה