דיני גוסס נוגעים לכמה תחומים. אחד מהם הוא "חוק החולה הנוטה למות" שקובע מתי מותר, לבקשת החולה, להפסיק לתת לו טיפולים. לא נעסוק כאן בנושא משמעותי זה אלא בדיני גוסס שנוגעים לקרוביו ואוהביו הנמצאים לצידו.

• איסור הזזת גוסס

אסרו חכמים להזיז את הגוסס או את איבריו שלא לצורך, כדי שלא לקרב את מותו (רמב"ם אבל ד, ה). 

אבל מותר לעשות כל פעולה שנחוצה לטיפול הרפואי בחולה (הגרש"ז אוירבך; הרב פרופ' יגאל שפרן). 

מותר לקרובים ליגוע בגוסס כגון ללטף אותו או להניח את היד עליו (הגר"ש גורן; הגרש"ז אוירבך; הרב דב ליאור ועוד). וכן מותר להחזיק את היד של החולה לשם עידוד ותמיכה (הרב יעקב אריאל; בעל 'אורחותיך למדני'). 

• הימצאות עם הגוסס

יש ערך בשמירה על חולה סופני והימצאות איתו. מותר למי שנוכח איתו לצאת לנוח, להתאוורר, לשירותים וכד' לזמן מה. 

ברגע יציאת הנשמה חשוב שלא יהיה החולה לבדו (שו"ע שלט, ד). ולכן על הקרובים להתאמץ ברגעיו האחרונים שלא יישאר לבד, במידה והם מסוגלים לכך נפשית, ויכולים לעשות תורנות ביניהם. 

• תפילה על חולה שימות ואמירות שחרור לגוסס

במקרה של חולה סופני שיש לו סבל רב, עולה השאלה אם מותר להתפלל שימות כדי למנוע ממנו יסורים. נראה שנכון להתפלל שהקב"ה יעזור שיהיה לו טוב (שו"ת תשובות והנהגות). והקב"ה יחליט מהו הטוב בשבילו בעת הזאת. 

נוסח זה מאפשר לאוהביו של החולה לפעול בעדו ולא להתעלם מיסוריו, ויחד עם זאת לא יצור אצלם לאחר הפטירה רגשות אשם שאולי הם קירבו את מותו ח"ו.

אין לומר לחולה שסובל, משפטים כגון "אנו משחררים אותך" מכיוון שמשפט זה נאמר על ידי ה'חברה קדישא' בהלוויה ואמירתו לאדם חי עשויה להפחידו. בנוסף, אין כל מקור ביהדות למשפט מעין זה ואין שום תועלת באמירתו לגאול את החולה מיסוריו (הרב דב ליאור; הרב פרופ' שטינברג). 

• החזרת חובות ובקשת מחילה 

אם מצבו של החולה מאפשר זאת, כדאי להציע לו להיזכר אם יש חובות שטרם הסדיר או חפצים שהופקדו אצלו ולא החזירם, ולבקש מקרוביו לטפל בכך (עי' שו"ע שלה, ז).

נכון להציע לחולה שיאמר שהוא מוחל לכל מי שפגע בו בכספים או באופן מילולי. ויבקש מחילה ממי שפגע בו (חכמת אדם קנא, יא).

• תפילות שאומרים ליד החולה

יש תפילות שונות שנהגו בקהילות ישראל לאומרם ליד החולה לקראת סוף חייו. בתפילות אלה יש קבלת עול מלכות שמיים, שבח ובקשת שמירה. 

כל אחד יכול לומר תפילות אלה, איש ואישה, קרובים ושאינם קרובים. אין צורך לחכות לרגעים האחרונים ממש כדי לומר תפילות אלה, ומרגע שנראה שמצבו הולך ומתדרדר ניתן לאומרם.

אפשר גם לקרוא בספר תהילים. 

• וידוי

חולה הנוטה למות אמור להתוודות, כדי שיגיע זכאי ונקי לעולם שכולו טוב. בנוסף, באמירת הוידוי מקיים החולה את מצוות התשובה ומוסיף לעצמו זכויות שיכולות לעמוד לרפואתו (עי' שו"ע שלח, א). 

נוסח הוידוי הוא "אשמנו, בגדנו וכו'", כמו שאומרים בתחנון בתפילת שחרית. או הנוסח הארוך בוידוי של יום כיפור "על חטא שחטאנו…". 

למעשה נכון להימנע מלומר לחולה להתוודות, מכיוון שהוא עלול להיבהל ולחשוב שמיתתו קרובה. אבל כדאי לומר איתו קריאת שמע שעל המיטה ביחד עם וידוי (הרב יעקב אריאל) ואז הוידוי נאמר כחלק מהתפילה ואינו מבהיל (הרב דב ליאור).

אם החולה מודע לעניין הוידוי ומעוניין לאומרו, יש להציע לו להתוודות (הרב 'אורחותיך למדני'; הרב פרופ' שטינברג; הרב פרופ' יגאל שפרן).

במקרה שהחולה מעוניין באמירת וידוי אך אינו נמצא בהכרה, יש ערך באמירת וידוי בקול רם לידו, מפני שיש דרגות שונות של הכרה, ומצבי ביניים שבהם יתכן שהחולה שומע. ואולי ישמע ויהרהר תשובה בלבו (הרב דב ליאור; הרב יעקב אריאל; הרב פרופ' שטינברג).

גם במקרה שבודאות החולה אינו שומע דבר, יכולים קרוביו לומר לידו וידוי בשקט בשעותיו האחרונות, ויש שרואים בכך מעלה רוחנית (הרב פרופ' יגאל שפרן).

ניתן לקבל אצלי וכן במוקד "קדושת החיים" את נוסח התפילות והוידוי.

• לאחר יציאת הנשמה – צידוק הדין

לאחר הפטירה אומרים צידוק הדין, חוץ משבת וחגים (מעולם ועד עולם עמ' 54):

"אֲדֹנָי נָתַן ואֲדֹנָי לָקָח, יְהִי שֵׁם אֲדֹנָי מְבֹרָךְ.

הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, כִּי כָל-דְּרָכָיו מִשְׁפָּט.

אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא.  

וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ, כְּבוֹד אֲדֹנָי יַאַסְפֶךָ.

תשכב בשלום ותישן בשלום, עד בוא מנחם משמיע שלום".

1. קריעה וברכת דיין האמת

את קריעת החולצה וברכת "דיין האמת" נוהגים כיום לעשות בשעת ההלוויה בעזרת אנשי חברה קדישא. 

אנו מאחלים בשורות טובות בעזרת ה' לכל בני המשפחה

"בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה' אלוקים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים 

וְחֶרְפַּת עַמּוֹ יָסִיר מֵעַל כָּל הָאָרֶץ, כִּי ה' דִּבֵּר"

(ישעיהו כה, ח, ח)