שלום וברכה,
ראשית ישר כוח על השאלה ועל הפניה, אכן בשאלתכם טמונים שאלות גדולות של בקשת חיים, של אתגרי החיים ושל הרצון לאזן בין ההשתדלות שלנו ובין הבטחון, בין הניהול לבין ההרפיה.
בקשת החיים בקשה גדולה היא, מביאה היא עימה ברכה בהווה ומביאה היא עימה ברכה בעה כלפי העתיד.
אני מבקש לפתוח בראשית דברי בהיבט המהותי של עצם ההולדה והבאת חיים לעולם, מצוות פריה ורביה הינה המצווה הראשונה בתורה, וספר החינוך בשורשי המצווה מתאר כי מצווה זו הינה מצווה גדולה ושותף האדם בבניין העולם ובגינה מתקיימות כל המצוות כולם, אבל אנחנו רואים עוד שתי מצוות הקשורות למצוות פריה ורביה והבאת חיים לעולם, האחת לא תוהו בראה לשבת יצרה ולערב אל תנח ידך.
על מצוות "לערב אל תנח ידך" (מצווה מדברי כתובים) נאמר בגמרא כי "היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו" וגדרה היא ללא גבול אבל כמובן תלויה ביכולת של ההורים וגם בשאלות שהעלתם אתם ויובאו להלן התייחסות אליהן בקצירת האומר.
אבל עצם הזכות להביא נשמה לעולם, להביא חיים לעולם, היא דבר גדול ואפשר לומר כי איני מכיר הורה שהביא חיים לעולם ולא שמח בכך לבסוף גם אם הדרך היתה רצופה עליות ומורדות.
אנסה במעט לפרק את השאלה ולבסוף לחבר בין הדברים.
אתחיל מהעולם הרפואי, הסיכוי לילד בריא בגיל הזה הוא גבוה מאוד מאוד, ולמעשה ניתן לומר כי הוא בפשטות מעל 97 אחוז ללידת ילד בריא (נתון שלמעשה זהה גם בגילאים הצעירים יותר), החשש לתסמונת דאון שהיא הסיכון אותו מכירים רבים ועולה עם הגיל בגיל 38 הוא אחד ל 137 הריונות, כלומר מעל 99 אחוז כי הכל יהיה בסדר בהקשר זה, ובכלל במעקב נכון, כמובן, אפשר גם לצמצמם את הנתונים ביחס לדברים אחרים ולהגיע למצב ובטחון גדול יותר בע"ה, והסיכוי גדול באופן משמעותי מהסיכון, ובפרט כאשר עולים סימני שאלה, אנחנו נמצאים כאן בשביל ללוות את הזוג ולתת מענה מתוך דרכה של תורה.
את מערכת השיקולים האחרים, צריך לשקול בפלס מאוזניים, מחד לתת להם מקום, לא לבטל ולא להקטין, ובצד זה לאפשר הגבהת מבט. בירור כיצד נותנים סעד ומענה לקשיים השונים, איזה קשיים נורמליים ובריאים והינם חלק מבניית התא הביתי והמשפחתי, חלק מגדילת וצמיחת הילדים וההורים, ואיזה קשיים אכן מהווים מקום שצריך לתת להם דגש גדול יותר.
כך לדוגמא, שאלת הפניות לילדים וחינוך הילדים בכלל, כמדומני שאין הורה שחש שהוא פנוי דיו לילדיו, חוויה זו טבעית ונורמלית, ומוכן אני לומר שהיא חוויה בריאה, והיא בפני עצמה, מלמדת את הילדים על האיזונים בין משימות החיים, פרנסה וזוגיות, חינוך וכיבוד הורים וערכים נוספים שאנחנו מבקשים להכניס אל תוך עולמנו.
גם שאלת הפרנסה היא שאלה המצריכה שיקול דעת, שכן מחד, כל ילד מזונותיו באים עימו, ובמהות היבט כלכלי במובנו הפשוט לא אמור להוות שיקול דעת במניעת הבאת חיים לעולם, ולמעט מצבים חריגים במיוחד, אכן העולם הכלכלי לא אמור להיות גורם מונע בהבאת חיים לעולם ובזכות הגדולה הטמונה בזה.
גם לעומס הרגשי ולהתמודדות שיש לבני הזוג יש משמעות, ויש מצבים שביטולה הוא קיומה, ונכון לדעת לעצור ולהשקיע בנפש ובכוחות החיים ולתת כלים להתמודדות אבל יש מצבים בהם נכון לסייע ולבנות את הקומה הנוספת.
בצד הברכה הגדולה בהבאת החיים לעולם, הערך הגדול, יש שונות בין משפחה למשפחה, בין אדם לאדם, בין זוג לזוג, וצריך גם לשקלל את המקום האישי והפרטי, מחד תוך ראית רוחב וגודל, מתוך רצון כי העולם הערכי הוא אשר יוביל את דרכנו ומהותינו, ובעת הצורך גם נגייס את הכוחות הנפש לשם, ופעמים ונצטרך גם לדעת ולשקלל ולעצור, להודות אכן על מה שיש ולהשקיע את הכוחות ואת המשאבים בנוכח ובקיים.
לא אחת אנו נפגשים עם פערים בין בני הזוג בנושאים אלו (ובתשובות אחרות גם עסקנו בכך) וחשוב כי קבלת ההחלטה תהיה משותפת ולעיתים נצרך סיוע חיצוני כדי לאזן ולשקלל את הדרך הנכונה.
אחזור אל תחילת דברי, ערך החיים, הבאת החיים, הוספת נשמות גדולות ויקרות בעולם היא זכות גדולה, ולמעשה זוכים ההורים להיות שותפים עם הקב"ה בבריאת עולם, בבנין עולם, זכות עצומה וגדולה, וכאמור בפתח דברי, כמדומני שאין הורה שהצטער על הבאת ילד או ילדה אל העולם, גם אם הדרך לא אחת כרוכה באתגרים.
איננו מנהלים את העולם, ובעת הצורך, התורה היא תורת חיים, ואנחנו יודעים גם לקבל החלטות כבדות וקשות בשאלות קשות, וללוות את הזוגות בשאלות אלו כאשר עולה ספק, אבל הודאי כי הריון בגילאים האלה ואף במבוגר יותר יהיו הריונות תקינים ובריאים, בבחינת הנתונים גדול באופן משמעותי מהחשש שאכן תהיה תקלה או בעיה.
בחרו דרך מי להעזר בשאלה זו, המכילה עולמות שונים, הלכתיים, תורניים, מהותיים, זוגיים ועוד כדי לשקלל את קבלת ההחלטה הנכונה עבורכם ובעה מאחל כי תזכו לראות שפע וברכה אור ושמחה, ולהביא אור וחיים.
בשורות טובות וברכת שמים
אודי רט
רב יועץ ופוסק מכון פועה וקדושת החיים
