שלום הרב,
אנחנו זוג בגילאי 29-30 ונשואים ב"ה ובשמחה 4 שנים. במהלך השנים האלו נכנסו לטיפולי ivf כשברקע שחלות פוליציסטיות. עד כה לצערנו ללא ילד.
אני מתוסכלת ומרגישה ייאוש ותחושה שאני לא מבינה מה קורה ומה עוד אפשר לעשות. אני לא רוצה לתלות את ההצלחה רק בטיפול אלא לכוון ולהיות באמונה וחיבור לקב"ה. עם זאת, אני מתקשה מאוד להתפלל על הנושא ומרגישה אדישות בתפילות למרות שזה סותר את המצב (עשינו מלא סגולות והיו לי בעבר תפילות יותר משמעותיות).
אני תוהה האם זה כדאי להיות ככה כדי לא להיות בתחושה של צער או שעדיף להתחבר רגשית ולהתפלל.
מרגישה שאין לי הכוונה רוחנית בנושא.
אשמח לעצה.
תודה הרב.