סיוע של הבעל בזמן לידה בשיטת "אמית לידה".

שלום וברכה, ראשית לידה קלה ובעיתה בבריאות ושמחה. שיטה זו מוכרת לי היטב ובתמצית לומדים דרכים שונות ללחיצות בין אם על ידי גורם נוסף (בעל, אשה המלווה, מיילדת) אבל גם לומדים דרכים לייצר את הלחיצות באופן עצמאי על ידי עצמים שונים הנמצאים בחדר הלידה. עד כמה אכן ניתן להקפיד על כך שאכן לא יהיה מגע בין בני זוג, ולאפשר קיום של הלחיצות, אני מבין לאור שיחות עם מדריכות שונות ועם זוגות שעברו את התהליך תלוי בראש ובראשונה בשדר שמקבלים ממי שמדריך (אם המסר הוא זה בפועל בלתי אפשרי לעשות זאת לבד ובתת אמירה נאמר כי הרי לא יתכן שלא יהיה סיוע של הבעל בחדר לידה) וכמובן ברצון של הזוג כי הבעל יהיה נוכח בחדר לידה בצד ההקפדה על ההלכה. עצם כניסת הבעל לחדר לידה היוותה דיון הלכתי רחב לפני שנים רבות, כאשר פוסקים רבים חששו מכניסת הבעל לחדר לידה בשל שתי חששות עיקריים האחד, שלא יראה מקומות המכוסים שלא צריך לראותם בעת הלידה. והשני, פעמים רבות אכן היולדת זקוקה למגע בעת הלידה וסיוע מעבר לנוכחות של המיילדת. תהליך כניסת הבעל לחדר לידה יש בה היבטים שונים, ומשקפת את המקום הזוגי של הזוג, את הרצון לעבור את התהליך ביחד וגם יציאה של גורמים אחרים מסורתיים יותר מחדר לידה (אמא, מלוות לידה ועוד). פעמים ואכן נוכחות הבעל עבור הזוג היא טובה, ופעמים, וזו נקודה שחשוב להכיר בה (ולתחושתי מושתקת מעט לוא פעם זה יגרום לזוגות חוסר יכולת להנכיחה באופן מיטבי עבורם), כי לעיתים, לא טוב לאשה שבעלה יהיה בלידה ויראה אותה במצבים אלו, ופעמים והבעל לא טוב לו להיות נוכח במקום והדבר יוצר קושי ולא פעם חוסר אונים. אנחנו אכן נוקטים כי כאשר הדבר לרצון שני בני הזוג, וסוברים כי הדבר טוב להם (ובדגש כמובן על רצונה של האשה) כי אפשרי שהבעל יהיה בחדר לידה תוך תשומת לב ומודעות כי הדבר יעשה תוך שמירת ההלכה, כלומר, המנעות מראיית מקומות המכוסים והמנעות ממגע בעת הלידה. בשל כך ומסיבות אחרות, התפתחה אפשרות של נוכחות של דולה, כך שהבעל יכול לספק את המענה הנפשי והנוכחות המשותפת בחדר לידה, ואילו הדולה מספקת את המעטפת הפיזית של המגע והחזקת היד, של הלחיצות ועוד. אם זוג יודע מראש כי יצטרכו למגע ולא יוכלו לעבור את הלידה בלי מגע תומך, נראה כי יש לבחור בצד הבעל במלווה נוספת שתהיה שם עבורם ואין מקום לאפשר לעבור ההלכה מראש. אומנם, בזהירות רבה, ומתוך הבנה כי התורה תורת חיים, אם נקלעו זוג למציאות נתונה והאשה תחת חבלי הלידה זקוקה למגע הרי שהבעל צריך לשים לה שאינו "חסיד שוטה" הרואה כדברי הגמרא אשה הטובעת בנהר ואינו מצילה, והפוסקים כתבו כי במצבי קצה כאשר אין חלופה שהמגע הנקודתי צריך להיות בהפסק בגד. אבל דברים אלו אמורים, כאשר נוצרה מציאות ולא כאשר מתכננים מראש להגיע אליה. ולכן, שיטה זו האמורה וכשיטות אחרות, המצריכות מגע, יש בהם ברכה גדולה ומשמעותית להליך הלידה. בשיטה האמורה אפשרי ללמוד ולתרגל ולבחור דרך לחיצה מועדפת על האשה בסיוע גורם נוסף, ובצד זה ללמוד דרך שהאשה יכולה לתרגל את הלחיצות בשלבים השונים לאחר שהזוג יאסר, גם ללא מגע או העזרות (משקוף, כסא וכד). איני רואה מקום להיתר לכניסה מראש למצב בו ברור שנצטרך לעבור על ההלכה, לעומת מצבים, בהם לא היתה כל כוונה כזו, והצורך ברור ואין חלופה והוא מובהק ברמת הנפשית והפיזית וגם אז יש לדעת כי הוא היתר נקודתי ולא מוסכם על הכל והפעלתו צריכה להיות בחכמה ותבונה ולא ליצור פריצה מחד ומאידך, לדעת גם אכן לעשות בכך שימוש בעת הצורך ולא להיות כאמור כחסיד שוטה. יהי רצון כי הלידה תהיה בבריאות ושמחה שפע ברכה ובשורות טובות אודי רט רב משיב מכון פועה