שלום וברכה
ראשית ברכת שמים ובשורות טובות.
דאגת אם לביתה פעמים ואינה פשוטה ואינה קלה, ולא פעם מאתגר להורים להתמקם במקום הנכון מול הילדים, לעיתים רואים משהו ונראה כי הפתרון נמצא לגמרי בהישג יד וכל אשר צריך הוא להושיט את היד ולקחתו, לבצע פעולה פשוטה, ואז הכל יהיה פשוט.
אבל, הדבר תלוי בביחרתו של הילד, שפעמים והוא ילד, ופעמים וכבר אינו ילד, אלא נער או נערה, בחור או בחורה וכאן איש או אשה, אנשים גדולים ובוגרים.
זוגות רבים מבקשים לשמור על המרחב הקשור אל ביתם באופן פרטי, לשמור על הצנעה ועל המרחב השמור להם, ולהשאירו אישי וזוגי, וחובה עלינו לכבד את המרחב הזה.
אבל יותר מכך, עלינו להאמין ביכולת שלהם ולא פחות מכך בזכות שלהם לבחור, ולבחור טוב ונכון עבורם, שכן לא נוכל להחליף אותם בעשיה שלהם.
אומנם, אם את חושבת כי ישנה חוסר מודעות, אפשר למצוא את דרך להביא לידיעה את המידע, או ליתר דיוק להניח את הנגישות למידע לפניה והיא תבחר מה לעשות בו, אם לקחתו או עדין להשאירו מונח בלא נטילה...
וביחס לעצם הדבר, פרק זמן של שנה אינו בהכרח מעיד על בעיה, יתכן והם מונעים הריון, יתכן ויש קושי והם אכן מטפלים אבל מבקשים לשמור על המרחב שלהם פרטי ואישי, ויתכן וטרם נפקדו ואין להם כעת את הלחץ והם לוקחים את הזמן, וגם זה בהחלט לגיטימי.
איני יודע מה הם כן צריכים, בוודאי לא לחץ, בוודאי הרבה אמון ושמירה ויכולת לכבד את המרחב הפרטי שלהם, וגם הנגשה והזמנה.
הנגשה והזמנה לשתף אם רוצים, אבל לא חייבים.
הנגשה והזמנה למוכנות לסיוע בכ להיבט שהוא מבלי הכרח לתת דין וחשבון על הפרטים ומה קורה.
נכונות להיות שם בשבילם ובטחון כי הם אומנם צעירים ורק בני 21 ו 23 אבל אנשים גדולים ובוגרים שהקימו את ביתם ויש להם חשיבה ועצמאות ויכולת לבחור את דרכם.
הדבר האחרון שצריך לעשות הוא לרוץ ולעשות קשרים על היכולת שלך להיקלט להריון בעבר או העיכובים שהיו אצל הוריו, זה עלול לצייר ציורים של אשמה ותיוג שלא יעשו טוב לאיש...
בהצלחה רבה ובשורות טובות בעיתם ובזמנם
אודי רט
רב משיב מכון פועה