שלום וברכה,
ראשית מחילה גדולה על העיכוב במענה, ימי מילואים, עומסים ותקלות גרמו לעיכוב, ויתכן וגם אתם כבר לא באותו מקום בו הייתם לפני חודש, ועם ישראל כולו כבר אינו באותו מקום, ולמעשה כולנו נמצאים בתנועה גדולה של בירור והתקדמות, ויותר מכך, כלשונו של הרב קוק באורות המלחמה, בתנועה והליכי גילוי של רגלי משיח, כי ימים אלו עם כל הקושי הטמון בו, עם הכאב הגדול הקיים בהם, הם גם ימים גדולים לעם ישראל, ימים של בירור והתקדמות, ימים שיש בהם גם הליכי גאולה לעם ישראל.
שאלתם אכן שאלה גדולה, מחד נראה כי היא חדשה, אבל שאלה זו כבר נמצאת באופנים כאלה ואחרים עוד מימי התנאים וכבר נחלקו בית הלל ובית שמאי, אם טוב לא לאדם שלא נברא משנברא, ובכל יום כיפור אנחנו אומרים לקראת סיום תפילת העמידה "אלוקי עד שלא נוצרתי איני כדאי ועכשיו שנוצרתי איני כדאי וכו".
אבל כנגד תשובה זו, אנחנו יודעים להעמיד תשובה ניצחת אותה אנחנו מעמידים במשך דורות, תשובה של נצח ישראל.
ובתמצית התשובה כבר כתובה בספר החינוך במצווה הראשונה, וכותב החינוך כי "משרשי מצוה זו, כדי שיהיה העולם מיושב (גיטין מא, ב במשנה), שהשם ברוך הוא חפץ בישובו, כדכתיב: (ישעיהו מה יח) לא תהו בראה לשבת יצרה. והיא מצוה גדולה שבסבתה מתקימות כל המצות בעולם, כי לבני אדם נתנו ולא למלאכי השרת (ברכות כה, ב)."
בהבאת ילדים לעולם, אנחנו זוכים להמשיך ולהיות שותפים בבניין העולם ובהמשכו, זוכים להיות חלק משרשרת הדורות, ובונים קומה על גבי קומה.
ואכן זהו גם דבר שאנחנו מוצאים בחוש ובקורות ימי עולם, ימי מלחמה יוצרים אצל זוגות רבים, בכל העולם, אבל ודאי גם בישראל, רצון לחיים, רצון לקיום, רצון להמשך.
אין זה כי נפגשים עם הכאב והקושי, אלא כי מהותה של המלחמה היא להביא חיים, לאפשר חיים, לאפשר קיום.
אנחנו איננו חפצי מלחמה, איננו מבקשים את הכאב ואת הקושי האובדן והצער הכרוכים בה, אלא חפצי חיים אנחנו, לצערנו מוכנים אנחנו גם להרים את הראש ולשאת בעול עם הציבור, להיות חלק מהכלל, וזה כרוך בכאב גדול, של הרוגי מלכות רבים ביננו, בכאב גדול של אלמנות ויתומים, של הורים ואחים שכולים.
אבל אנחנו החיים, החוזרים מחזית המלחמה, ממשיכים את הקיום, ממשיכים את החיים ומוסיפים אור וחיים.
זו זכותנו, זו חובתנו זהו ניצחוננו המהותי לטובת אלו שלא שבו, לטובת אלו שנשארו, לטובת הדורות הבאים.
ויתכן ויש להביא עוד זוית מתוך הדברים העולים כאן, לתת את תחושת הבטחון, את תחושת היציבות, לתת זמן לאויר לנשימה ולאגור כוחות.
להיות מוכנים להיות עם זוגות שונים מעבר לצד המהותי והאמוני, מעבר להגבהת המבט ומתן הרוח הגדולה, גם מקום לקשיים ולאתגרים שהיו בשנה האחרונה, לתת מקום לכאב ולתת לו מזור, ולהיות מוכנים להתמודד עם הבטים נוספים.
יש פעמים והמענה האמוני והרוח הגדולה יתנו את התשובה ואת הדרך, ויש פעמים, ואנחנו נצרכים להכנס אל עובי הנפש ולמצוא את המענה והמזור שם, ובאמת, חיבור בין הדברים יביא אל המקום שיש בו השתלמות והשלמה.
מתפללים אנו לשלום ושלמות, מבקשים אנחנו כי הדברים יהיו כבר כעת, אבל בעלי נשימה ארוכה אנחנו ואורך רוח, להיות שותפים בבנין ובעמל, להיות שותפים בנשיאת הקושי והכאב לאלו שחייהם נגדעו ועבור אלו שנשארו, ולהמשיך ולהביא חיים לעולם.
שובכם לשלום בעה ויהי רצון כי נזכה כולנו להוסיף אור וברכה חיים ושלום
אודי רט
רב יועץ ופוסק מכון פוע"ה