מיכל ואריאל פרנקו, תושבי שדמות מחולה שבבקעת הירדן, הם הורים לששה: יאיר (13), השלישייה – אסנת, איתמר ונעמה (בני 11), אביגיל (6) וישי (3). מי שרואה את המשפחה היום, לא יכול לדמיין כמה שנים של דמעות וציפייה ואיזה מסע עבר הזוג, עד שהגיע עד הלום.
מיכל (40) אשת חינוך ואריאל (45) העובד ברכבת ישראל, הכירו בנעוריהם בשכונת נווה שאנן, והתחתנו לפני 21 שנים "לקח לנו זמן, מה שנקרא 'להתעורר על עצמנו'" אומרת מיכל ", לא היתה את המודעות שיש היום לגבי הנושא של בעיות פוריות וכדומה. היינו ממש צעירים ותמימים- באותה תקופה הייתי סטודנטית במכללה ואריאל עבד. שגרת יום יום בה בהחלט היינו מאוכזבים בכל חודש עת הבנו שאני לא בהריון, פה ושם היו אמירות מסביב אבל לא היינו במקום של פעולה ".
אריאל מספר שהשיחה שגרמה לתפנית בגישה שלהם לעניין היתה אחרי שנתיים של נישואים "אחותי היתה בבית ספר לאחיות ושמעה הרצאה של הרב מנחם בורשטין ראש מכון 'פועה'. היא התקשרה וסיפרה לי על ההרצאה שלו וכאן הבנו שקורה משהו, רק אז נפל לנו האסימון שצריך ללכת להיבדק. בשלב הזה התחלנו לעשות בדיקות ראשוניות דרך רופא המשפחה ובהמשך, המכון נכנס לתמונה וזה התגלגל עד לכדי פגישה עם הרב יצחק ניסים שהוא רב יועץ שם, כבר באותה הפגישה נפשנו נקשרה לרב וראינו בו דמות משמעותית שנכנסה לחיינו".
אריאל מדגיש שלא מדובר בקשר מקצועי נטו "זה לא כמו ללכת לרופא ולקבל הפניות והדרכות. מדובר בתחושה שיש כאן עבורך אבא, אח גדול, מישהו איתך והוא הכי כאן בשבילך. תמיכה נפשית, חברית, כזו שמזמינה אותך להתקשר בכל שעה שרק תרצה או תצטרך. אנחנו קראנו לו 'המנטור'".
מאותגרי פוריות הרבה פעמים מספרים על תחושות של החמצה ושל 'אני לא מושלם', זה פגש מישהו מכם?
מיכל: "לגמרי. זה היכה בשנינו וזה שלב הגיוני בסך הכל, אבל מהר מאוד החלטנו להסתכל על זה באופן שכנראה הקב"ה מדבר אלינו, כי שם בדיוק נמדדת האמונה. לא להרגיש אשמה או כישלון אלא להבין שהקדוש ברוך הוא הוציא אותנו למסע מיוחד וחשוב ביחד. מה שזה עשה לאמונה ולזוגיות שלנו- זו מתנה עצומה. אנחנו מרגישים שאנחנו אנשים הרבה יותר רגישים ומודעים לסביבה בזכות העניין הזה".
אריאל: "יש לנו רגישות יתר למאותגרי פוריות אחרים. כשאתה עובר דבר כזה, אתה מזהה את זה אצל אחרים שעוברים משהו דומה וסופר רגיש כלפיהם. דברים שאדם שבקלות הפך להורה, לא יבין לעולם".
מה עברתם בכל התקופה הזו? הרי עברו 8 שנים עד שנולד הבן הבכור
מיכל: "עברנו הרבה, כאב שהולך וגדל עם הזמן , כי אין באמת מילים שיכולות לתאר את הכמיהה הנפשית והפנימית להביא חיים לעולם, להיות אמא. ההתמודדויות רבות, תקופה של טיפולים דורשת המון סבלנות כי דברים לוקחים זמן ואנרגיה ובנוסף לבירוקרטיות הרפואיות יש את הקצב שלהם… הליווי של מכון פוע"ה אפשר לנו רגיעה במידה מסויימת, הליווי צעד אחר צעד, מה צריך לעשות בתוך המורכבות שלנו – נתן תוכנית מובנית וכמובן הכוונה לרופאים והכל במסגרת ההלכה. יש את השקט הזה שאתה מלווה על ידי איש הלכה ואין לך את האחריות ואת העול להבין איפה עלולים לטעות וכדומה. בעיקר כשמדובר באנשים כל כך מנוסים".
אריאל: "התקופה הזו מורכבת במיוחד כי אתה עובד בזה: יש כל יום משהו, בשעות לא שעות, בדרך כלל בבוקר בשעות העבודה. בזמנו הייתי נהג קטר רכבת- איך תשתף ותספר לבוס שלך למה אתה נעדר? וגם מיכל היתה בלימודים- כל היום אתה ברוטינה מטורפת. כזוג טרי בתחילת חייו אתה לא מצפה לכל הסיטואציות האלה. איך המושגים הרפואיים האלה קשורים אלינו? לכן הליווי האישי היה כל כך משמעותי עבורנו. גם הרב בורשטין היה מאד דומיננטי בסיפור שלנו, לאורך כל הדרך וזמין באופן יוצא דופן, כולל מענה לפנות בוקר לשליחת פקסים ושאלות".
מה היה לכם קשה במיוחד?
מיכל: "אריאל עבד גם בלילות והייתי הרבה לבד והלבד הזה לא פשוט, בפרט לעת ערב. היינו בהרבה צמתים מורכבים ברמה הרפואית והיינו זקוקים לתמיכה. באחת השבתות של המכון, פגשתי את אשתו של הרב והודיתי לה על שתיווכה לרב פקס בהול ששלחתי בלילה אחד של דמעות וכאב עצום וצורך מיידי במזור לנפשי העייפה . יש הרבה דמויות שם בתמונה וכולם נרתמים לעזור ולתת"
הבשורה על ההיריון המיוחל הגיעה ערב שבועות, 3 ימים אחרי המתנה מורטת עצבים "גודל הבשורה לא יתואר. אתה מבין שאתה במקום לו ייחלת ולא מאמין שזה קורה לך. אני זוכרת שאריאל הלך לתיקון שבועות ולמד כל הלילה ואני קמתי להתפלל בבכי ודמעות של הודיה. אמרתי לקדוש ברוך הוא תודה שזה היה 'רק' 8 שנים. הייתי בהוקרה עצומה".
יאיר הבן הבכור נולד בשבת. הרבנים שליוו את הזוג, הגיעו לאירוע של פדיון הבן וההתרגשות היתה רבה. מיכל ואריאל הבינו שהדרך להרחבת המשפחה, דורשת טיפולים נוספים וכבר שנה לאחר מכן, הם שוב התחילו בתהליך. "היתה לנו הפתעה ענקית לגלות שאנחנו מצפים לשלישייה וגם כאן עלו שאלות הלכתיות ורפואיות, בליווי המכון, ובהתייעצות עם רופא בכיר שהרבנים המליצו עליו, הוחלט להמשיך את ההיריון ללא דילול ובחסדי ה' זכינו ללדת בעיתו שלישיה בריאה ללא יום אחד בפגייה. נס בהתגלותו".
כיום, את סיפורם האישי מיכל מעבירה במופע שנקרא "נווה תלאות" ומשולב בשירה. "זה מופע שנותן כוח, תקווה ואמונה, מדבר על ההתמודדות הזוגית עם ריבוי האתגרים, מעניק הרבה תובנות והאמת היא שהוא מיועד לא רק לנשים שעוברות כזה מסע אלא לכל אשה באשר היא. מבחינתנו זו היתה ממש "לידה", ו"כל השביעין חביבין" -מתפללים להיות שליחים נאמנים.
במסיבת החלאקה של ישי הקטן שנערכה לא מזמן, הרב בורשטין גזר את התלתל הראשון. הוא גם היה הסנדק שלו "באופן מאד מרגש, הרב וידא קודם שהאבות של שנינו כבר היו סנדקים ושזה בסדר מכל הבחינות. כזה הוא הרב, כך הוא נוהג תמיד, בענווה ובהתחשבות".
לשותפות, בשביל אלו שעוד לא זכו… >>
הרב מנחם בורשטין, ראש מכון פוע"ה, מוזמן ללא הרף לשמחות כאלה ""כל זוג שאנחנו מלווים במכון, מיד נכנס לליבנו ומעסיק אותנו. למעשה אין זה משנה אם הזוג מתמודד עם הציפיה שנתיים, עשר שנים או עשרים שנה – אנחנו איתו במסע עד להגעתנו ליעד, להפוך למשפחה מאושרת. רבני המכון עסוקים לילות כימים בפתרון הבעיות הרפואיות וההלכתיות המלוות את הזוגות ויועצות פוע"ה על הצד הרגשי במציאת פתרון מדויק עבורם. לאחר שהזוג נפקד בחסדי ה', כמו משפחת פרנקו היקרה והאהובה, הם הופכים בעצמם לשליחים ומקור עוצמתי עבור זוגות שעוד לא זכו".
הרב יצחק ניסים , הוא, כאמור, הרב שליווה את הזוג פרנקו לאורך כל הטיפולים "בוודאי שלהתמודד עם אתגר פוריות זה לא פשוט ותמיד עולה בראשי המשפט של רחל 'הבה לי בנים'- קשה מאד עם התחושה של חוסר מימוש הורי והאתגר מטלטל מאד. כך גם היה עם מיכל ואריאל- בשיחה הראשונית עלה שבר גדול, חוסר אונים וצורך לדייק בבירורים ובטיפולים. אני זוכר שבו בזמן, הקסים אותי הקשר המיוחד בין השניים וזה נתן לי את הכוח והמוטיבציה לתת להם כוח להתמודד כצוות ולעבור את זה ביחד בהצלחה".
הרב ניסים מדגיש כי האינטראקציה הזוגית באתגר פוריות משפיעה מאד על התהליך "כל אחד חווה את זה אחרת ולכן לנו, במכון פוע"ה, חשוב ללוות גם מהמקום ההלכתי, גם מההיבט הרפואי וגם מהמקום הרגשי, התמיכתי, הזוגי, להכין את הזוג לתקשורת אמיתית כי כל אחד חווה את זה אחרת. חשוב לנו לכוון את הזוג איך לצלוח את הדרך הזו באופן בונה ולא חלילה מפרק וחשוב מכל- שידעו שהם לא לבד בתוך הסיפור הזה. שיש תמיד את מי לשאול, אל מי לפנות, יש ליווי בכל עת ובכל שעה. 'כי מרב שיחי וכעסי דברתי עד הנה' אמרה חנה. בכל פעם שטיפול לא צולח, כשמשהו בדרך לא הולך כמו שרוצים, חייבים לדבר עם מישהו ודווקא כאן, בן הזוג לא תמיד מסוגל להכיל את זה ויש דברים שצריך לשמוע ולא יישמעו מבן הזוג ברגע כזה. אנחנו ה'מישהו הזה שמבחוץ' שרואה את הדברים ביישוב הדעת וגם צופה את האופק ויכול לגרום למטופלים לראות אותו, להבין שזה רק שלב, שאנחנו בדרך, שיש לאן להמשיך, שלא להתייאש חלילה".
הרב ניסים זוכר היטב את הרגע שבו התבשר על ההיריון הראשון של הזוג פרנקו "היה שם צחוק של שמחה, וקריאת שמחה בקול שלי. דמעות והכל. ברוך ה' אני זוכה לרגעים כאלה כל הזמן עם הזוגות שפונים למכוון 'פועה' אבל תמיד אזכור את הרגע הזה שאין לתארו במילים. כמובן שהשתתפתי בבריתות ובשמחות- הם הזמינו, היה להם חשוב שאגיע ובוודאי שגם לי. אלה רגעי השיא שבהם אני יודע שעברנו את זה ביחד ושהיו שם כל כך הרבה תפילות והשתדלות של כולנו".
בתקופת מיכל ואריאל למכון פוע"ה עדיין לא היה מענה רגשי. לפני 3 שנים נפתח קו המהווה השלמה למעטפת המקצועית של המכון אליו מגיעות פניות בתחומי הפוריות, הריון לידה ואישות. היועצות עונות לפונות אנונימיות באופן דיסקרטי וללא תשלום. חנה פרל, אחת מאותן יועצות, מטפלת באומנות פסיכותרפיסטית בפוריות, נותנת את נקודת המבט שלה לתהליך אותו עוברים הזוגות: "זוגות הנמצאים בהתמודדות עם אתגרי הפוריות חווים בדרך כלל מגוון קשיים ומתייחסים לכל תחומי ההתמודדות: פיזית, רגשית ואף לעיתים כלכלית. הזוג חווה בדידות חברתית, התמודדות זוגית, משפחתית ועוד.
אנחנו מקשיבות, מגלות אמפתיה, מנרמלות את הקושי וההתמודדות, ועוזרות להם לעשות סדר בסבך המידע והרגשות, למצוא עוגנים בסביבה הקרובה ובתוכם כדי שיוכלו להמשיך להתמודד בתחושת כוח עם האתגרים שעומדים לפתחם"
לשותפות, בשביל אלו שעוד לא זכו… >>
העצות של מיכל ואריאל פרנקו:
עצה למי שנמצא בסביבתו של מאותגר פוריות:
"להיות הכי רגישים וקשובים שיש" . להביע את התמיכה והנוכחות באופן שמאפשר לזוג המתמודד לבחור אם, כמה ומתי לשתף ולהיתמך. יש את המנהג להעביר בברית את התינוק לסגולה: זה לא מעמד קל ,ובפרהסיא. ברגישות לוודא האם הזוג רוצה? מעוניין?
הרצון להיטיב מובן, אבל הוא חייב להופיע באופן שמניח את העזרה והדאגה ושומר על הפרטיות הזוגית ועל העומס הרגשי הקיים ממילא.
"אני זוכרת שמישהי כתבה לי פעם על פתק את מספר הטלפון של מכון פוע"ה בצירוף כמה מילים: "אם תרצו הם כתובת לעזרה בתחום".
בצורה הזו, אני לא עומדת במקום מובך, מפתיע ויש לי את היכולת להשתמש בעזרה שניתנה לי.
עצה למאותגרי פוריות:
"אל תהיו בתהליך הזה לבד. תרתי משמע- תמצאו מסגרת עוטפת שמלווה אתכם בכל התחומים- רפואית, הלכתית, רגשית. המענה לא קיים בתוך הבית. חייבים מישהו שקול ומקצועי מבחוץ שיהיה שם בשבילכם. כמובן שעבורנו אלו היו המשפחה ומכון פוע"ה". ובפן הזוגי, תנו למסע הזה לחבר ביניכם, תהיו שם האחד בשביל השניה בכל הדרך הזו.
מה הדבר הכי חזק שהמסע הזה הביא אתכם אליו?
מיכל: כח התפילה
נאמר במדרש תנחומא: "למה האמהות היו עקרות… שהקב"ה מתאווה לתפילתן ומתאווה לשיחתן".
כח התפילה הוא אדיר. כי הוא מעלה אותנו לדרגה גבוהה יותר.
"שלושה שותפים באדם: הקב"ה אביו ואימו" ולכן הקשר הוא משולש ובלתי נפרד.
נתנו מקום עצום לקב"ה בכל התהליך המייגע הזה וזכינו להרגיש בכל חבלי הלידה של המסע והלידות עצמן תקיעת כף".
הזוג מיכל ואריאל פרנקו והמתנות הגדולות שלהם, ילדיהם: יאיר, אסנת, איתמר, נעמה, אביגיל וישי, בחרו לייצג את מכון פוע"ה בימי ההתרמה השנתיים.
הם מתראיינים, מצטלמים ומספרים לנו את סיפורם המיוחד ולצידו את החיבוק הגדול שקיבלו ממכון פוע"ה: הייעוץ, ההכוונה והליווי, כדי לתת לכולנו טעימה והבנה מה עברו עשרות אלפי זוגות מאותגרי פוריות שהסתייעו במכון פוע"ה במשך למעלה מ-30 שנה ולזכור שיש בכל שנה אלפי זוגות בארץ ובעולם שמקבלים מעטפת מקצועית והם עדיין בדרך להגשים את חלומם ולהקים משפחה.
ימי ההתרמה של מכון פוע"ה מתקיימים בכ"א-כ"ג תמוז, 10-12.7 בשביל אלו שעוד לא זכו
