הגדרה
הפריה חוץ גופית היא פעולת הפריה של ביצית אישה על ידי תא זרע, מחוץ לגוף האישה, והחזרת הביצית המופרית לרחם האישה, או הקפאת הביצית המופרית, והחזרתה בעתיד לרחם האישה.
עוד בפוריות
אופנים לביצוע הבדיקה
גם כשמתירים בדיקת זרע, יש אופנים הלכתיים לביצוע הבדיקה:
שלבי התהליך
התהליך כולל בתוכו כמה שלבים:
- טיפול תרופתי – כדי לקבל כמות גדולה יותר של ביציות, גורמים בעזרת הורמונים, שניתנים לרוב באמצעות זריקות, להגדלת מספר רב של זקיקים בשחלה ולהתפתחותם. הגדלת מספר הביציות נותנת סיכוי להתפתחות של יותר עוברים, וממילא סיכוי רב יותר להצלחת הטיפול. בשלב זה עוקבים אחרי התפתחות הזקיקים באמצעות מעקב באולטרא סאונד ובדיקות דם.
- שאיבת ביציות – לאחר התפתחות הזקיקים, בשלב ההבשלה המתאים, שואבים את הביציות מהזקיקים שהתפתחו. השיטה המקובלת לשאיבת ביציות כיום מתבצעת בהרדמה כללית, על ידי החדרת מחט ארוכה שואבת דרך הנרתיק, וניתוב המחט למקום המתאים בשחלה בעזרת אולטרה-סאונד.
- הפריה – יש כיום שתי שיטות להפריה:
א. השיטה הקלאסית – לאחר שאיבת הביציות הבשלות מהשחלות מניחים אותן בצלוחית מעבדה, בסביבה פיסיולוגית מתאימה, ומוסיפים להן תאי זרע שעברו הכשרה והשבחה (לפירוט על השבחת זרע, ראה בדף המידע על הזרעה תוך רחמית) כדי להגביר את יכולת החדירה של תא הזרע לתוך הביצית.
ב. מיקרומניפולציה בשיטת ICSI – בתהליך זה מקבעים במעבדה את הביצית, משתקים את תנועת זנב הזרע (באמצעים מכניים או כימיים) ומחדירים זרעון בודד, הנראה תקין, אל תוך הביצית.
- המתנה במעבדה – בשלב זה משאירים את הביציות המופרות באינקובאטור מיוחד שמאפשר תנאים מתאימים להתפתחות עוברים, ועוקבים במשך כמה ימים אחרי ההתפתחות שלהם. במקרה של הפריה תקינה, הביצית המופרית שמכילה בהתחלה תא אחד, מתחלקת כמה פעמים, כך שכ-72 שעות אחרי ההפריה, מתקבל עובר בעל שמונה תאים.
- החזרה והקפאה – כמה ימים אחרי ההפריה (בדרך כלל 2-5) בוחרים עובר אחד או שניים שנראים הטובים ביותר, ומחזירים אותם באמצעות הזרקה ישירה לרחם האישה. במצבים שבהם יש עוברים נוספים, מקובל בדרך כלל להקפיא אותם לצורך אפשרות של שימוש עתידי.
סיבות רפואיות להפריה חוץ גופית
המלצה לשימוש בטכניקה של הפריה חוץ גופית לצורך כניסה להיריון ניתנת בדרך כלל באחד מהמצבים הבאים:
- חסימה בחצוצרות או היעדרן – תהליך ההפריה הטבעי בגוף מתרחש בשלב שבו הביצית יוצאת מהשחלה לכיוון הרחם דרך החצוצרה. במקרים שבהם החצוצרות חסומות או לא קיימות, אין אפשרות להפריה טבעית, והדרך היחידה להרות היא באמצעות הפריה חוץ גופית.
- זרע חלש מאוד – כאשר בבדיקת זרע (לדף המידע על בדיקת זרע) מתגלה חולשה קיצונית במצב הזרע.
- אנדומטריוזיס חמור – אנדומטריוזיס היא מחלה גינקולוגית שבה הגוף מייצר מוקדים של רירית רחם במקומות שונים מחוץ לרחם. המוקדים הנ"ל מתפרקים בזמן הווסת כמו רירית הרחם עצמה, אולם הם אינם יכולים לצאת מחוץ לגוף, ולכן הם גורמים להידבקויות של אברים שונים בחלל הבטן ולציסטות בשחלות. אחת מתופעות הלוואי של מחלה זו היא קשיי פוריות. כשמדובר בדרגה קשה של המחלה, לרוב יהיה צורך בהפריה חוץ גופית כדי להיכנס להיריון.
- כישלון טיפולים קודמים – במקרים שבהם קיימות בעיות פוריות אחרות או אי פריון על רקע לא מוסבר, וטיפולים קודמים, כולל טיפול תרופתי שמשולב בהזרעה תוך רחמית (לדף המידע על הזרעה תוך רחמית) לא הועילו.
- גיל מבוגר של האישה – במקרים שבהם האישה נמצאת מעל גיל 39, יש המלצה רפואית להתחיל טיפולי פוריות ישר מהפריה חוץ גופית, כיוון שבגילאים הללו הפוריות של האישה מתחילה לרדת באופן משמעותי.
- בעיה גנטית – במקרים שבהם בני הזוג נשאים למחלה גנטית קשה שעוברת בתורשה, והיריון בדרך הטבע עלול לגרום להולדת ילד חולה, יש אפשרות לבצע הפריה חוץ גופית שבמהלכה בודקים את העוברים בבדיקה שנקראת אבחון גנטי טרום השרשתי, ומחזירים לרחם האישה רק עוברים בריאים. לדף המידע על אבחון גנטי טרום השרשתי.
רקע הלכתי
השאלות ההלכתיות בביצוע הפריה חוץ גופית
הפוסקים דנו בכמה שאלות הלכתיות שיש בכל ביצוע של פעולת הפריה חוץ גופית:
- שאלת הוצאת זרע לבטלה – מצד אחד מטרת הפעולה היא לצורך הולדה. מצד שני בשעה שהזרע ניתן הוא עדיין לא נכנס לגוף האישה, ולא ברור האם הכנסה לאחר מכן אכן פותרת את שאלת הוצאת הזרע לבטלה. בנוסף, לא תמיד בסופו של דבר משתמשים בזרע לצורך ביצוע ההזרעה, וגם כשמשתמשים בזרע, משתמשים רק בחלק קטן ממנו לצורך ההפריה.
- שאלת היחס – האם מי שהוא צאצא גנטי של אדם אחד, אך פעולת ההולדה לא נגרמה כתוצאה מיחסי אישות כדרך כל הארץ אלא באופן מלאכותי, מתייחס אחרי אביו הגנטי.
- קיום מצוות פרו ורבו – האם המצווה מתקיימת דווקא בקיום יחסי אישות לצורך הולדה, או גם בביצוע פעולות אחרות לצורך הולדה.
- חשש החלפה וטעות – האם העובדה שהזרע והביציות עוברים תהליך במעבדה, ובפועל הם עוברים כמה ידיים עד שהביצית המופרית מוחזרת לרחם האישה, נותנת לנו ודאות הלכתית שאכן הנולד הוא בנם של בעלי הזרע והביצית.
- טהרה – האם שאיבת הביציות והחזרת העוברים עלולים לפגוע בטהרת האישה.
התנאים ההלכתיים לביצוע הפריה חוץ גופית
למעשה, ההכרעה שמקובלת היום על פי ההלכה היא שהפריה חוץ גופית היא פעולה מותרת, מי שנולד מהפריה חוץ גופית נחשב מבחינה הלכתית לבנו של בעל הזרע, ובעל הזרע מקיים בכך מצוות "פרו ורבו".
לשם כך יש צורך בתנאים הבאים:
- צורך רפואי אמיתי בהפריה חוץ גופית – לשם כך יש לקבל חוות דעת מרופא אמין ומקצועי, ולהתייעץ עם פוסק הלכה שמבין היטב את הצדדים הרפואיים וההלכתיים של טיפולי פוריות. לרבנים היועצים במכון פוע"ה יש ניסיון רב שנים ומומחיות מיוחדת בצדדים הרפואיים וההלכתיים של ביצוע הפריה חוץ גופית.
- צורת מתן הזרע – מתן הזרע להפריה חוץ גופית צריך להיעשות באופן של יחסי אישות עם קונדום מיוחד שמיועד לטיפולי פוריות (קונדום סטרילי "הלכתי", לדף הנחיות לשימוש בקונדום סטרילי "הלכתי"). במצבים שבהם הדבר אינו אפשרי, כגון שמועד שאיבת הביציות הוא לפני שהאישה הספיקה לטבול במקווה, נחלקו הפוסקים האם אפשר לבצע את שאיבת הביציות ולתת את הזרע באופן אחר.
- השגחה הלכתית – כדי למנוע טעויות, ועל מנת לדעת באופן ברור שהזרע שמפרה את הביצית הוא זרעו של הבעל, והביציות המופרות הן של האישה, ושלא קורות טעויות עד ההחזרה לרחם שלה, יש צורך בהשגחה הלכתית על כל שלבי התהליך של ההפריה החוץ גופית. למכון פוע"ה מערך של משגיחות בעלות ניסיון של עשרות שנים, שיכולות להגיע על פי הזמנה לכל מעבדות הפוריות בארץ ולמעבדות נבחרות בחו"ל. לדף המידע על ההשגחה ההלכתית.
לגבי טהרת האישה, בשאיבת ביציות אין כלל כניסה לרחם, ולכן אין כל חשש שהפעולה תפגע בטהרה. גם הדימום שלרוב נגרם כתוצאה משאיבת הביציות הוא דימום שמקורו בנרתיק, ולכן הוא אינו גורם לאיסור (אם הדימום חזק או שהוא נמשך מעבר ל-24 שעות, יש להתייעץ עם רב פוסק בעניין!!!). גם החזרת העוברים אינה אמורה לגרום לבעיה בטהרה, מכיוון שהמכשיר שבו מכניסים את העוברים לרחם הוא דק ביותר.
להתייעצות עם רב יועץ ופוסק במכון פוע"ה האם וכיצד לבצע הפריה חוץ גופית, באופן שנכון כרגע לסיטואציה שבה אתם נמצאים, חייגו 02-6515050 בשעות הפעילות של מכון פוע"ה.
האם יש חיוב הלכתי לבצע טיפולי הפריה חוץ גופית?
במצב שבו אין אפשרות אחרת להיכנס להיריון, ואחד מבני הזוג או שניהם אינם מעוניינים להרות בדרך זו, דנו הפוסקים האם חלה עליהם החובה לבצע טיפולים כאלו.
הסכמת הפוסקים היא שאי אפשר לחייב את בני הזוג לבצע טיפולי הפריה חוץ גופית לצורך כניסה להיריון במצבים שבהם שניהם אינם מעוניינים בכך, אם כי מדובר במצווה גדולה מאוד.
במקרים שבהם אחד מבני הזוג מעוניין בביצוע הפריה חוץ גופית והשני אינו מסכים לכך, יש דיון האם בן הזוג שמעוניין בהפריה יכול לכוף את בן הזוג השני על כך. הדבר תלוי גם בשאלה האם התגלתה בעיית פוריות ואצל מי מבני הזוג. בכל אופן, גם אם אין בדבר חיוב, ודאי שראוי מאוד שאחד מבני הזוג לא ימנע מחברו את היכולת לזכות בפרי בטן. למאמר הלכתי שעוסק בשאלה האם יש חובה לעבור טיפולי פוריות
