המאמר לקוח מהחוברת שו"ת רבני פוע"ה – יום הכיפורים, לפרטים נוספים ולרכישה לחץ כאן>
א. הקדמה
חיוב הצום אצל נשים שעוברות טיפולי פוריות הוא אחד הנושאים שרבני מכון פוע"ה עוסקים בו רבות, בעיקר בימים שלפני יום הכיפורים ותשעה באב. החובה לצום מחד, והזהירות בשלומן ובריאותן של הנשים מאידך, מצריכות ידע מעשי נרחב והבנה מעמיקה של הטיפולים הרפואיים השונים ומשמעותם הרפואית וההלכתית. במאמר זה נעסוק בצדדים הרפואיים וההלכתיים של הטיפולים, ונבאר מהם המקרים שבהם רבני מכון פוע"ה מורים לצום, ומהם המקרים שבהם ההוראה היא שלא לצום.
נפתח בהגדרה ההלכתית של הצומות, נבאר את הגדר ההלכתית של נשים שעוברות טיפולי פוריות ונסיים בהנחיות מעשיות במקרים שונים בכל אחד מסוגי הצומות. חשוב להדגיש שהדברים שייכתבו במאמר זה אינו מהווה יעוץ רפואי. בכל שאלה רפואית יש לפנות לרופא לקבל הנחיות [1].
.
ב. הצומות השונים
ראשית כל, יש לחלק בין הצומות שהם חלק מ-'הצומות הקלים', דהיינו צום גדליה, עשרה בטבת, תענית אסתר ושבעה עשר בתמוז), לבין תשעה באב ויום כיפור.
חולה פטור מלצום בצומות הקלים, גם אם הוא בגדר חולה שאין בו סכנה [2]. כמו כן, הוראת הפוסקים למעשה היא שנשים מעוברות ומיניקות פטורות מהצומות הללו [3] .
לעומת זאת, בצום תשעה באב, על אף שהוא מדרבנן, מעוברות ומניקות מתענות ומשלימות [4], וזאת על אף שגם מהצום הזה חולים פטורים, אפילו אם אין במחלתם סכנה .
ביום כיפור, החובה לצום בו היא מהתורה, ולכן גם חולה שאין בו סכנה חייב לצום. רק במקרה שבו החולה מוגדר כחולה שיש בו סכנה [5], אסור לו להסתכן ואין לו לצום [6]. כמובן שגם ביום הכיפורים נשים מעוברות ומיניקות צריכות לצום[7].
ג. הגדרת נשים שעוברות טיפולי פוריות
הפוסקים דנו כיצד להגדיר מבחינה הלכתית נשים שעוברות טיפולי פוריות:
מחד- האישה אינה 'חולה', אך מאידך היא בהליך רפואי שנגרם, בדרך כלל, בשל בעיה רפואית. בנוסף לכך, ההליך הטיפולי עצמו כרוך בטיפולים רפואיים ותרופות. כך שלמעשה יש פוסקים שכתבו שאישה הנמצאת בטיפולי פוריות מוגדרת כ"חולה שאין בו סכנה". הגדרה זו נובעת גם מתוך הבנה למצבם של בני זוג שכמהים להביא לעולם צאצאים, וכשהם אינם זוכים לכך – הם עלולים להגיע למצב נפשי קשה [8].
בנוסף לחשש לבריאותה של האישה, יש גם לדון בהשלכות הצום על העובר. הראשונים נחלקו אם מחללים שבת או אין מתענים ביום כיפור לצורך שמירה על העובר במקרים שבהם אין צורך בכך מצד בריאות האישה. מחלוקת זו קיימת בכל שלבי ההיריון, ואפילו בארבעים הימים הראשונים של ההיריון, שבהם מעמד העובר חלש יותר ממעמדו לאחר מכן. הלכה למעשה, ההוראה היא שיש לחלל שבת או שלא לצום במקרים שיש צורך בכך כדי שההיריון יימשך באופן תקין.
לכן עלינו לברר בכל מצב האם יש חשש לבריאותה של האישה, ומהי רמת החשש. כמו כן, עלינו לברר מהם המקרים שבהם היריון שהושג לאחר טיפולי פוריות נחשב להיריון שבו הצום מסכן את המשך התפתחות העובר מעבר להיריון רגיל.
לאחר שנברר פרטים אלו, נוכל להכריע למעשה באילו מצבים ובאילו שלבים של הטיפול האישה פטורה מלצום, בהתאם לחלוקה שהוזכרה לעיל בין הצומות השונים.
ד. פרטי דינים למעשה
1. הצומות הקלים
על פי מה שכתבנו לעיל, שחולה שאין בו סכנה פטור מלצום בצומות הקלים, ושפוסקים רבים הגדירו אישה שעוברת טיפולי פוריות כחולה שאין בה סכנה, יש להכריע שאישה הנמצאת בטיפולי פוריות, והטיפול דורש שתייה או אכילה, היא פטורה מלצום. כמו כן, מכיוון שכל אישה בהיריון פטורה למעשה מהצומות הללו, נראה שיש להרחיב כאן את הגדר גם למקרים שבהם עוד טרם ידוע אם הושג היריון. הדבר נוגע למעשה למקרים הבאים:
א. אישה שצריכה ליטול תרופות פומיות בחלק מטיפול הפוריות, יכולה ליטול אותן עם מים.
ב. אישה שמקבלת זריקות שמכילות הורמונים לצורך שאיבת ביציות במהלך טיפולי הפריה חוץ גופית, וצריכה להרבות בשתיית נוזלים [9], מותרת לשתות כפי הצורך.
ג. אישה שנמצאת לקראת החזרת עוברים כחלק מטיפולי הפריה חוץ גופית, ויש חשש שהצום ישפיע על קליטת העוברים – פטורה מלצום.
ד. אישה שנמצאת לאחר החזרת עוברים, אינה צריכה לצום כלל, אפילו עוד לפני שהיא יודעת אם ההיריון נקלט.
ה. יש פוסקים שסוברים שאישה שעוברת טיפולי פוריות, פטורה באופן גורף מלצום בצומות הללו. למעשה, כל אישה תנהג ברבותיה.
2. יום כיפור
כאמור לעיל, החובה לצום ביום כיפור היא מהתורה, ורק במקרים של חולה שיש חשש שיסתכן אם יצום, הוא פטור מהצום. מסקנת הפוסקים היא שההיתר לא לצום הוא אף במקרה בו כעת החולה אינו בחשש מידי של סכנה, אבל אם הוא יימנע מהטיפול שנדרש עבורו, הוא עלול להגיע למצב של סכנה [10]. כמו כן, הכרעת הפוסקים היא שלא רק חשש סכנה לאישה עצמה מהווה עילה למניעה מלצום, אלא גם חשש להצלחת התפתחותו של העובר ואפילו הקטנת סיכויי קליטתו ברחם בשלבים הראשונים, מהווים עילה כזאת [11]. במקרים שבהם יש חובה לאכול או לשתות, יש לעשות זאת "לשיעורים", ככל שהדבר אינו מסכן את האישה או את העובר. מתוך כך יש לנהוג למעשה באופן הבא:
א. אישה שצריכה ליטול תרופות פומיות, אם הדבר אפשרי, ובאישור רופא, תשנה את זמני נטילתן, באופן שתיקח אותן קודם הצום ומיד אחריו. אם אין אפשרות כזאת, תיטול את התרופות ללא מים. אם האישה אינה מסוגלת לבלוע תרופות ללא מים, היא יכולה לבולען עם מעט מים מרים [12].
ב. אישה שמקבלת זריקות של הורמונים לצורך שאיבת ביציות, עלולה להגיע לגירוי יתר שחלתי (OHSS – Ovarian hyperstimulation syndrome). הסיבה לכך היא שהזריקות גורמות לעלייה ניכרת ברמת האסטרוגן (E2) בגוף. למניעת גירוי יתר שחלתי יש צורך להרבות בשתייה. יש דעות שונות בין הרופאים מהם הערכים שנחשבים לגבוהים ומחייבים שתייה. לכן יש צורך להתייעץ עם רופא בכל מקרה לגופו. הערכת הסיכון נעשית הן על ידי רמות האסטרוגן של האישה בבדיקת דם והן על ידי ספירת כמות הזקיקים שמתפתחים בשחלה כתוצאה מהזריקות. עם קבלת חוות דעת רפואית, יש להתייעץ עם רב. ברוב המקרים שבהם יש צורך בריבוי נוזלים, ניתן להסתפק בשתייה לשיעורים. חשש לגירוי יתר עלול להיות קיים גם קודם שאיבת הביציות וגם לאחריה.
ג. אישה שנמצאת לאחר שאיבת ביציות ולפני החזרת עוברים יכולה לצום כרגיל, כל עוד היא אינה סובלת מגירוי יתר שחלתי.
ד. לגבי אישה שנקלטה להיריון לאחר החזרת עוברים, יש ספק, שכן אין מידע רפואי מספק על יכולת ההישרדות של עובר שהוחזר לרחם לאחר הפריה חוץ גופית, ויש חשש שמא מחסור בנוזלים עלול לפגוע בסיכויי קליטתו ברחם. עקב כך, הפוסקים דנו מתי יש להורות לאישה לשתות לשיעורים אחרי החזרת עוברים. למעשה יש להורות לשתות לשיעורין עד הופעת דופק בבדיקת אולטרה סאונד [13]. גם במקרה שבו עדיין לא ידוע אם העובר נקלט ויש היריון, יש מקום להתיר לשתות לשיעורים, מכיוון שמדובר בעובר שכבר הוכנס לרחם האישה.
ה. הדין האמור לעיל מתייחס להחזרת עוברים טרייה שנעשתה כמה ימים לאחר שאיבת ביציות. לעומת זאת, אחר החזרת עוברים מוקפאים באופן שלא נעשתה באותו חודש שאיבת ביציות, אין מניעה מלצום. במקרים שבהם יש חשש יוצא דופן להצלחת ההחזרה – יש לקבל הוראה הלכתית באופן פרטני.
3. תשעה באב
כפי שביארנו לעיל, צום בתשעה באב הוא מדרבנן, ועל אף שהוא נחשב לצום חמור יותר מהצומות הקלים, באופן שגם נשים מעוברות ומיניקות חייבות בו, חולה שאין בו סכנה פטור מלצום בו [14]. למעשה יש לנהוג כדלהלן:
א. לגבי נטילת תרופות פומיות, יש לעשות זאת כפי שפירטנו לעיל לגבי יום כיפור.
ב. אישה שמקבל זריקות של הורמונים לצורך שאיבת ביציות, תנהג אף היא בהתאם למפורט לעיל לגבי יום כיפור, אולם כיוון שצום תשעה באב הוא מדרבנן יש להקל בכל חשש קל לגירוי יתר.
ג. גם אישה שנמצאת אחרי שאיבת ביציות ולפני החזרת עוברים יכולה לצום כרגיל כמו ביום כיפור, כל עוד היא אינה סובלת מגירוי יתר שחלתי.
ד. אישה שנמצאת אחרי החזרת עוברים לא תצום עד להופעת דופק בבדיקת אולטרא סאונד. מכיוון שמדובר בצום מדרבנן יש להקל בו יותר מאשר ביום כיפור ולהחיל את הדין הזה גם על אישה שעברה החזרת עוברים מוקפאים. בנוסף, כאשר מדובר בצום תשעה באב נדחה (דהיינו שתשעה באב חל בשבת והצום נדחה ליום ראשון), האישה פטורה מהצום במשך כל ההיריון, כיוון שיש פוסקים שסוברים שכל אישה בהיריון פטורה מצום תשעה באב נדחה[15].