הרב אריה כץ שליט"א
שאלה:
אישה שספרה שבעה נקיים ובדקה רק ביום השני והשישי, האם יכולה לטבול?  [1]
תשובה: המשנה בנידה (ס"ח ע"ב) מביאה מחלוקת בשאלות מה מספר הבדיקות המועילות בדיעבד לצורך שבעה נקיים:
"הזב והזבה שבדקו עצמן ביום ראשון ומצאו טהור, וביום השביעי ומצאו טהור, ושאר ימים שבינתיים לא בדקו: רבי אליעזר אומר: הרי הן בחזקת טהרה, ר' יהושע אומר: אין להם אלא יום ראשון ויום שביעי בלבד, ר' עקיבא אומר: אין להם אלא יום ז' בלבד".
הגמרא (שם ובדף ז ע"ב) פוסקת הלכה כר' אליעזר, שבדיעבד גם בדיקות של ראשון ושביעי מועילות.
בהמשך (דף סט ע"א) מביאה הגמרא מחלוקת בין רב לר' חנינא בשאלה האם יש צורך דווקא בשתי בדיקות, או גם בדיקה אחת ביום הראשון או ביום השביעי מועילה. נחלקו הראשונים כיצד יש לפסוק להלכה:
דעת רוב הראשונים (רמב"ם הל' איסורי ביאה פ"ו הל' כא – כב, ראב"ד בעלי הנפש שער הספירה והבדיקה, רא"ש נידה פ"י סימן ה, רז"ה סלע המחלקות אות לו, רמב"ן הל' נידה פ"ב הל' ג, רשב"א תורת הבית בית שביעי שער חמישי, טור יו"ד סימן קצו) שהלכה כרב שבדיעבד מספיקה בדיקה אחת.
לעומת זאת, יש מספר ראשונים (הגהות מימוניות על הרמב"ם הנ"ל אות ו בשם הראב"ן (כן צריך להיות ולא הרמב"ן) רבינו שמחה וספר התרומה, סמ"ג לאוין קיא, מרדכי הל' נידה סימן תשלז, וכן משמע מדברי התוספות נידה ז ע"ב ד"ה ר' אליעזר) שכתבו שיש להחמיר כר' חנינא וכל שלא בדקה בראשון ובשביעי אינו עולה לה בדיעבד.
בין הראשונים שפסקו שמספיקה בדיעבד בדיקה אחת, ישנה מחלוקת האם יש צורך דווקא בבדיקה של ראשון או שביעי, או שגם בדיקת אמצע מועילה: הראב"ד, הרמב"ן, הרא"ש והטור כתבו שאם בדיקה ביום האחרון מועילה, כל שכן שתועיל בדיקה באמצע, ואילו הרז"ה והרא"ה (בדק הבית על תורת הבית הנ"ל) חלקו על כך וכתבו שדווקא בדיקה בראשון או בשביעי מועילה, לדעת הרז"ה שכן מעיקר הדין היה צריך לפסוק כר' חנינא שהיה רבו של רב, ורק משום שהצורך בז' נקיים הוא מחמת מנהג בנות ישראל כתב להקל בבדיקת ראשון או שביעי, אך אין להוסיף על כך, ולדעת הרא"ה שכן בדיקה באמצע אינה מלמדת על ספורים לפנינו[2].
הרשב"א, אף שנראה שדעתו מעיקר הדין שמועילה בדיקה אחת גם באמצע, כתב למעשה "מ"מ יש לחוש ולהחמיר וצריכה בדיקה בתחילתן או בסופן", אך בתורת הבית הקצר הסגנון מעט שונה: "ויש מורין בזו להחמיר", ולא כתב שיש לחוש לכך, לכן צ"ע לדעתו למעשה.
השולחן ערוך (סימן קצו סעיף ד) הביא את שתי הדעות בשאלת מספר הבדיקות בדיעבד:
"ואם לא בדקה בכל השבעה אלא פעם אחת, לא שנא בדקה ביום ראשון של השבעה או ביום השביעי או באחד מהאמצעים[3], מאחר שבדקה ביום שקודם השביעי ומצאה טהורה, עלו לה… וי"א שצריך שתבדוק ביום ראשון מהשבעה וביום השביעי".
אמנם בעלמא כאשר יש סתם ויש אומרים הלכה כסתם, אך בנידון דידן סיים השו"ע את דבריו במילים: "ואין להקל", נשמע שדעתו שכל שלא בדקה פעמיים בימי ספירתה, לא עלו לה ז' נקיים.
יש לציין שדבריו של השולחן ערוך מבוססים על מה שכתב בבית יוסף שאין להקל בדבר, מחמת שיש כאן ספק איסור כרת. בשאלה אם הצורך בבדיקות בשבעה נקיים הוא מדאורייתא נחלקו האחרונים: החוות דעת (סימן קצו ס"ק ג) כתב שאכן הצורך הוא מדאורייתא. לעומת זאת, בשו"ת חתם סופר (יו"ד סי' קעז) כתב שמדאורייתא אם האישה עומדת שעה בז' נקיים ולא מרגשת שנפתח מקורה דיה, ורק בהפסק טהרה הדבר לא מספיק, כיוון שצריך לדעת שנסתם המקור ולא רק שלא נפתח. ממילא הבדיקות עצמן לדעתו הינן מדרבנן.
היות ופסיקה זו של השולחן ערוך היא על פי דעת המיעוט בראשונים, שגם הם כתבו להחמיר בדבר מפני הספק שמא הלכה כר' חנינא[4], כתבו האחרונים מקרים בהם יש להקל בשעת הדחק או בדיעבד, בהסתמך על כך שלדעת רוב הראשונים מספיקה בדיקה אחת:
הש"ך (סימן קצ"ב ס"ק ב) כתב, שבכלה שלא ראתה דם ניתן להקל אף לדידן בבדיקה אחת. אמנם בתורת השלמים (שם ס"ק ג) כתב שמדובר דווקא כשלא ראתה מעולם והחשש הוא רק משום דם חימוד שהוא מדרבנן, אך גדולה שראתה בעבר אין חילוק, וגם בכלה בדיעבד מעכבות שתי בדיקות.
בשו"ת חתם סופר (יו"ד סימן קע"ח[5]) הסכים להקל כדיעה הראשונה באישה שכבר טבלה ולנתה עם בעלה, שבדיעבד לא תצטרך טבילה שנית, אך כל זה דווקא אם בדקה בראשון או בשביעי, אך אם בדקה באחד מהימים האמצעיים בלבד, עליה לטבול שנית אף אם לנתה אם בעלה, ואף שבדעה הראשונה של השו"ע מובא להקל גם באופן זה, היות ויש מהראשונים שפסקו כדעה המקילה בבדיקה אחת, ולא הסכימו להקל בבדיקה אמצעית, לא ניתן להקל בכך.
לעומת זאת בשו"ת יביע אומר ח"ה יו"ד סימן ט"ז כתב להקל במקרה כזה גם כשבדקה באחד מן הימים האמצעיים. כמו כן הסכים להקל בבדיקה אחת כאשר נטמאה מחמת כתם, או כאשר עשתה בדיקה רק ביום השביעי, אבל בבדיקת הפסק הטהרה שמה מוך דחוק שהיה עד הלילה, ולסמוך באופן זה שיחשב גם בדיקת יום ראשון על פי הפוסקים שבדיקת לילה שמה בדיקה.
יש אחרונים שהקלו בכך עוד יותר, וכתבו שבמקום שלאישה קשה מאוד להיטהר עקב פצעים וכד', תוכל לכתחילה לעשות בדיקה אחת בלבד, בין היתר בשו"ת בית דוד סימן ב, שו"ת מהר"ש אנגיל ח"א סימן נ[6], חכמת אדם כלל קיז סעיף יב, ערוך השולחן סימן קצו סעיף כו ומלבושי טהרה סימן קצו סעיף ו. שלושת האחרונים אף כתבו במפורש שאין זה משנה באיזה יום תהיה הבדיקה, וגם באמצע מועילה בדיקה במקרה זה.
השאלה העומדת לפנינו היא מה הדין בדיעבד באישה שבדקה שתי בדיקות, אך לא בראשון ובשביעי, האם תוכל לטבול לכתחילה. הנה, הסמ"ג (לאוין קי"א), אשר על פי דבריו החמיר השו"ע כתב: "והואיל ולא נתברר הלכה כדברי מי ראוי להחמיר כדברי רבי חנינא שלא יהא יותר מחמשה ימים בין בדיקה לבדיקה".
לכאורה משמעות דברי הסמ"ג היא שאין צורך דווקא בבדיקות ראשון ושביעי, אלא בשתי בדיקות שלא יהיה ביניהם יותר מחמשה ימים. על בסיס הדברים הללו כתב בדגול מרבבה[7] (על גליון השולחן ערוך סימן קצו):
"ואם כן (מלשון הסמ"ג) אפילו לא בדקה ביום ראשון ובדקה באחד מהימים האמצעיים וגם ביום השביעי, גם הסמ"ג מודה שעלו לה, ובלבד שעל כל פנים ביום שפסקה בדקה כדי שתפסוק בטהרה".
אמנם לכאורה נראה מצד הסברא, שדווקא לרב הסובר שמספיקה בדיקה אחת, אין זה משנה באיזה יום תהיה הבדיקה, וכפי שראינו מדברי הראב"ד והרא"ש לעיל, שאם בדיקה ביום האחרון מועילה, כל שכן בדיקה לפני כן, אך למי שסובר שצריך שתי בדיקות, לכאורה הצורך בכך הוא כדי להחיל על כל הימים שם נקיים, ועל כן יש צורך דווקא בראשון ובאחרון, שבאופן זה גם כל הימים שבאמצע נחשבים לספורים לפנינו.
כך גם כותב במפורש הדגול מרבבה עצמו, שכתב דברים אחרים בשו"ת נודע ביהודה (מהדו"ת יו"ד סימן קכח):
"והנה הוא פשוט אצלי מצד הסברא דהראב"ד לשיטתו שפסק כרב ולכן כיון דסגי תחלתן אע"פ שאין סופן וכן סופן אע"פ שאין תחלתן וא"כ חזינן דראשון ושביעי לאו דוקא א"כ הה"ד דחד לחוד ג"כ לאו דוקא וסגי בדיקת האמצעים, אבל לר' חנינא דראשון ושביעי בעינן א"כ חזינן דדוקא קאמר אם כן פשיטא דבעינן דוקא ראשון ושביעי".
ובהמשך פסק שבדיקת ראשון ושלישי לא מועילה, אך אם בדקה בשמיני יכולה לטבול בו.
על בסיס הדברים שנכתבו בנודע ביהודה, פסקו אחרונים רבים שלמעשה אין לסמוך על דברי הדגול מרבבה, ביניהם הלחם ושמלה (סימן קצו ס"ק ט), שו"ת חסד לאברהם[8] (מהדו"ק יו"ד סימן סב), טהרת הבית ח"ב עמ' ש"כ ושיעורי שבט הלוי סימן קצו ס"ק ט.
אמנם יש מקום לומר, שאין כלל סתירה בין שני פסקים אלו, שכן בדגול מרבבה הוא הסביר את דעת הסמ"ג שפסק כר' חנינא, ואילו בנודע ביהודה הוא כתב את דעתו האישית, שלפי ר' חנינא יש צורך דווקא בראשון ושביעי.
גם אם נקבל את דברי הדגול מרבבה יש לדון, האם אמצעי ושביעי דווקא, או שמועילה בדיקה בשני אמצעיים, שכן לכאורה על פי העובדה שתפס לו לעיקר את הצורך שלא יעברו יותר מחמשה ימים בין בדיקה לבדיקה, אין חילוק בין אמצעי לשביעי לבין שני אמצעיים. אמנם יתכן שסברתו של הדגול מרבבה הייתה שהיות ומעיקר הדין לדעת רוב הראשונים מספיקה בדיקה אחת, צרף לכך שגם לדעת הסמ"ג שצריך שתיים, לאו דווקא ראשון ושביעי, אך זה דווקא כאשר אחת הבדיקות הייתה בראשון או בשביעי, שאז לדעת רוב הפוסקים מועילה הבדיקה והצורך בעוד אחת הוא רק חומרא בעלמא, אך כאשר לא הייתה שום בדיקה בראשון או בשביעי, שאז גם חלק מהסוברים שמועילה בדיקה אחת בלבד לא יקלו (הרז"ה והרא"ה) אין להקל.
אמנם לאחר העיון נראה שגם באופן זה יודה הדגול מרבבה שיש להקל, כיוון שלפי פרשנותו בדברי הסמ"ג לא צריך להיות הבדל, וגם אם נגיד שצרף לכך את שיטת הפוסקים כרב, הרי כפי שראינו רוב הפוסקים כרב פסקו שיש להקל גם בבדיקה אחת באמצעי, ודעה זו היא שהובאה בשולחן ערוך כדעה הראשונה (ואילו דעת הרז"ה שמספיקה בדיקה אחת, אך דווקא בראשון או בשביעי לא הובאה כלל). בנוסף לכך, גם מדברי הנודע ביהודה עצמו ראינו לעיל שלדעת רב יש לומר שבדיקת אמצעי גם כן תועיל, והוא מוסיף בהמשך דבריו (בתשובתו שם סימן קכח) שדעת הרז"ה החולק על בדיקת אמצעי נובעת מכך שהוא סובר שמעיקר הדין היה מקום להחמיר כר' חנינא.
למעשה, מחלוקת בשאלה זו הובאה בספרו של בעל ה"שואל ומשיב" (דברי שאול יוסף דעת על יורה דעה דף צז ע"ב) שם התווכחו בשאלה זו השואל (שטען שגם שני אמצעיים יועילו) ומהר"ש קלוגר (שטען שאותו שואל הכשיל באיסור נידה, שכן הדגול מרבבה התיר דווקא באמצעי ושביעי). בעל ה"שואל ומשיב" העיר על שניהם שהדגול מרבבה עצמו חזר בו, ופלא שלא שמו לב לכך, אך לאחר מכן כתב שלדעתו צדקה פרשנותו של הדגול מרבבה בדברי הסמ"ג, והסברא לכך היא שיש צורך בשתי בדיקות על מנת להתחזק בטהרה, והחידוש הוא שאפילו בשתי בדיקות רחוקות אחת מהשניה כמו ראשון ושביעי יש חזקה כזו, אך לא מעבר לכך. לאור זאת הוא פוסק ששתי בדיקות באמצעיים מועילות, ואף עדיפות על בדיקה בראשון ובשביעי.
פוסק נוסף מגדולי האחרונים, אשר כתב כדבר פשוט "לאו דווקא ראשון ושביעי, אלא שיהיו שני בדיקות", הוא ערוך השולחן (סימן קצו סעיף כה[9]).
בנוסף לכך יש לברר האם האישה קינחה את עצמה בימים הראשון והשביעי ומצאה נקי, שכן בשו"ת נודע ביהודה (מהדו"ק יו"ד סימן מו) האריך להוכיח את דעתו שרק להפסק טהרה צריך בדיקה בעומק ולבדיקות נקיים מספיק קינוח. אמנם למעשה, כיוון שהשו"ע הצריך בסעיף ו בדיקה אחת לפחות לעומק עד מקום שהשמש דש (והרמ"א כתב שבדיעבד מספיק כפי כוחה), הקל רק מכיוון שצרף לקינוחים את העובדה שהאישה עשתה מוך דחוק עד הלילה שיחשב בדיעבד כבדיקת ראשון לנקיים בעומק, וכן דבריו שם היו לעניין אישה שאינה יכולה להיטהר עקב פצעים, אך בתור סניף ניתן לצרף את דעתו שמעיקר הדין קינוח נחשב לבדיקה של שבעה נקיים.
למעשה, במקרה בו אין שעת הדחק קשה מאוד להקל כדבריו של הדגול מרבבה, שכן רוב האחרונים חלקו על דבריו וגם הוא חזר בו בספר תשובותיו הנודע ביהודה, ואף נימק את הסברא שצריך דווקא ראשון ושביעי נמק היטב, ואילו כאשר יש שעת הדחק ראינו חבל פוסקים המסתפקים במקרים שונים אף בבדיקה אחת בלבד, ק"ו כשביצעה שתי בדיקות, אף אם לא היו בראשון ובשביעי, ובודאי כאשר טבלה ולנתה עם בעלה (שאז ניתן להקל אפילו בבדיקה אחת ואפילו באמצע וכפי שהוכיח ביביע אומר).
אך היות ולדעת רוב הראשונים מועילה בדיעבד בדיקה אחת ואפילו באמצע, ושניים מגדולי האחרונים, הלא הם השואל ומשיב וערוך השולחן כותבים שבדיעבד ניתן לטבול בשתי בדיקות אפילו באמצע, נראה שהמורה שיכולה לטבול במקרה זה אינו כטועה בדבר משנה[10], ובפרט אם יש שעת הדחק אפילו קלה[11], כאשר ישאל מורה ההוראה את האישה אם הסתכלה כשקנחה בראשון ובשביעי, ואם ראתה שהיה נקי, ניתן יהיה להקל, ועל מורה ההוראה לשקול היטב מה יקרא שעת הדחק לצורך עניין זה.

/ הרב אריה כץ הוא רב משיב במכון פוע"ה ודיין בבית הדין לממונות ארץ חמדה – גזית, ירושלים

הערות:
[1] נכתב לבקשת הרב מנחם בורשטין, ראש מכון פוע"ה. פורסם ב"אור תורה" מרחשון תשע"א סימן יד, עמ' צט – קה
[2] ועיין במשמרת הבית לרשב"א שם, שדחה את דבריו, שכן אם לר' אליעזר מספיקה בדיקה אחת ממילא אין הוא מצריך ספורין לפנינו, אלא חזקת טהרה וזה יש בכל בדיקה מהז' נקיים. אמנם בסדרי טהרה (סימן קצו ס"ק י"ח) הסביר את שיטת בדק הבית, שהצורך בבדיקה נובע מחמת הצורך בספירה ורק לא צריך ספורים בפנינו, אך צריך ספורים מוחזקים בטהרה, ולשם כך יש צורך בבדיקה דווקא בהתחלה או בסוף, ובשו"ת חתם סופר (יו"ד סימן קעח) כתב שהסברא לחלק בין תחילה וסוף לאמצעי היא מכיוון שלסברא שמספיקה בדיקה אחת זה משום שחזקת טהרה יש מההפסק, אלא שצריך ספירה, ואמנם לא צריך בפה, אך צריך שתהיה הספירה ניכרת מתוך מעשיה, ואם הבדיקה בתחילה או בסוף ניכר ממעשיה שספרה, אך באמצע לא ניכר ואף שמחשבתה לספירה, דברים שבלב אינם דברים.
[3] כפי שרואים, בשיטה המסתפקת בדיעבד בבדיקה אחת, הביא רק את הסוברים שמועילה גם בדיקה באמצעי, ולא את דעת הסוברים שצריך דווקא ראשון ושביעי, ועיין לקמן שאף שלא פסק כשיטה זו תהיה לכך נפ"מ להלכה.
[4] וכמו שתמה על כך ערוך השולחן סימן קצו סעיף כה, איך ספיקן של המחמירים מוציא מידי ודאי של רבותינו דפשיטא להו, ועיין לקמן שמחמת כך נטה יותר להקל בשעת הצורך.
[5] הובאו דבריו גם בפת"ש סימן קצ"ו ס"ק ז.
[6] אמנם בח"ד סימן ג הבהיר שהקל רק במקום שהיה חשש של פצעים, אך כאשר היה חשש של דם ממש, הסכים להקל רק אם בלי זה תצטרך לצאת מבעלה וגם אז הצריך ב' בדיקות ביום הראשון.
[7] וכן כתב תלמידו בשו"ת תשובה מאהבה ח"ג דף מד ע"ב.
[8] אשר הוסיף וכתב שאת דברי הדגול מרבבה תלמיד טועה כתב ולאו דסמכא נינהו, אך בהמשך כתב שמו"ץ שהורה כדגול מרבבה לא הכשיל את הרבים באיסור נידה, שכן העובדה שפוסקים כר' חנינא ולא כרב היא "חומרא בעלמא".
[9] ולדידי צ"ע איך בטהרת הבית, אשר דרכו להביא את כל השיטות באחרונים, וכל רז לא אניס ליה, השמיט את דעתו של אחד מחשובי האחרונים, ובפרט שנקט בכוח דהיתרא, מה עוד שבתשובתו הנזכרת לעיל בשו"ת יביע אומר הביא את דבריו לעניין בדיקה אחת בשעת הדחק שקשה לה ליטהר.
[10] וכפי שהשתמע מדבריו של החסד לאברהם שראינו לעיל, אף שחלק על הדגול מרבבה.
[11] שכן בשעת הדחק ממש תספיק בדיעבד אפילו בדיקה אחת.