על מתח ואחדות בין קרובים המטפלים בהורה חולה
פנתה אליי דרך המוקד של "קדושת החיים" אשה שאביה במצב קשה. לאחר שסיפרה לי את פרטי הבעיה היא שיתפה אותי שבין אחיה, ילדי החולה, יש גישות שונות איך לטפל באב.
חלקם רוצים למנוע מאביהם סבל ולכן אינם מוכנים לכל טיפול חודרני. כשהרופאים המליצו על טיפול מסוים, הם הסתייגו. הם שמעו מאביהם בעבר שאינו רוצה שיאריכו בכוח את חייו ואינו רוצה לסבול. מעין צוואה לא כתובה שעומדת לנגד עיניהם.
לעומתם, הבת שפנתה אליי רואה בכל רגע נוסף שאביה חי ערך גדול, ואינה רוצה לחוש אשמה שגרמה לקיצור חייו חס ושלום. מבחינתה צריך לעשות הכל למען אביה.
תוך כדי הקשבה ערה לדבריה, התחדד לי מה שחבריי ואני פגשנו הרבה: מצב רפואי קשה יוצר אצל קרובי המשפחה מצב רגשי מורכב. שאלות הרות-גורל מרחפות באוויר והאחריות המוטלת על כתפיהם עצומה.
פעמים רבות יש חילוקי דעות מהי הדרך הנכונה לטפל, ובאופן טבעי נוצרים מתחים: האם לתת תרופה מסוימת או להימנע. האם לבצע טיפול מורכב שיש בו סיכון, אבל גם סיכוי להיטיב. האם לסמוך על עצת הרופאים. האם לאשפז את החולה בבית חולים או להשאירו בבית.
המענה של התורה לשאלות מורכבות אלה מתייחס קודם כל לחולה עצמו. אמנם בכוחה של הקשבה לרצון ה' להביא גם שלום בין קרובי המשפחה. כדברי רב הונא (כתובות ק"ג) "לשון חכמים – מרפא, לשון חכמים – ברכה". עלינו להביא ברכה ושלום בין בני הבית. החולה עצמו מושפע מהאווירה שסביבו. אם קרוביו מלוכדים בטיפול בו, ללא מחלוקות קשות, הוא מקבל שדר רגוע ושלו שעשוי לסייע למצבו. "הנה מה טוב ומה נעים" – להורה, כאשר "שבת אחים גם יחד".
נחזור לסיפור. לאחר בירור יסודי על מצבו הרפואי של החולה בשיחה עם הרופא המטפל בו, ביקשתי לקיים שיחת ועידה עם כל האחים. הבת אירגנה בזריזות את כולם והשיחה היתה טובה ומעודדת. הסברתי שאין סתירה בין רצונותיהם, כי הטיפול הרפואי במקרה הזה אמור גם להפחית מסבלו. פירטתי מאילו טיפולים ניתן להימנע אם יהיה צורך בהם במקרה של התדרדרות, כי אין בכוחם לרפא ובנוסף הם עשויים לגרום לסבל.
לשמחתי, דבריי זכו לאוזניים קשובות ולב מבין, והאחים יצאו מהשיחה מרוצים, ובעיקר מאוחדים יותר.
בשורות טובות, בריאות ושמחה!
